המערכים הקרובים יעסקו ב-12 הת”שות שמנסות להכריע בין אביי לרבא. חלק מהקושי בסוגיות הללו הוא אורכן, והצורך להחזיק את כל 12 ההוכחות הללו. לכן, כדי להקל על התלמידות הכנו דף עזר ליחידה כולה, שאפשר למצוא כאן (קישור לדף עזר)
פתיח אפשרי
הוראת הטקסט
להעמקה ולדיון
הצעות לפעילויות
להרחבה
עזרי הוראה
אפשר להתחיל את השיעור בדיבייט: כדאי להציע לבנות להביא ראיות מן המשנה שלמדנו, כדי להראות אח”כ איך הראיות שהן הציעו נמצאות בטקסט
אפשר להסתכל במשנה ולנסות להביא ממנה ראיות לאחד הצדדים, עוד לפני קריאת הראיות בסוגיה עצמה.
כדאי להסביר לתלמידות שהגמרא בעצם חוזרת כל הזמן לנקודת ההתחלה: היא מנסה להכריע, אבל מכיוון שהיא לא מצליחה היא חוזרת לשיוויון בין אביי לרבא, ולכן מנסה להביא ראיה חדשה. חשוב במיוחד להדגיש זאת משום שישנה תחושה שעמדת רבא נמצאת בעליונות משום שמקשים על אביי, אך למעשה אין זה כך.
מצורפת טבלה שכדאי להשתמש בה לכל אורך ההוכחות, היא מקלה על התלמידות לעקוב אחרי הסדר.
ניתן להציע לתלמידות למלא את הטבלה בעצמן, עם הדרכה מלווה. לחילופין, מצורף דף סוגיה שאפשר להעזר בו.
כאשר התלמידות מתחילות לחוות את התסכול שבראיה אחר ראיה שנדחות, אפשר וכדאי להתייחס לשאלת הרווחים מן הדרך הארוכה. רעיונות שיכולים לעלות מתוך הדיון:
הנושא של יאוש הוא מהותי מאוד, ולכן אנחנו רוצים לגעת בו מזוויות שונות, ולהראות איך בעולמות אחרים הנושא הזה מופיע, וכך הוא מתחדד.
האפשרות להיחשף באמצעות המסע של "יאוש שלא מדעת” למושגים הלכתיים ולעולמות מחודשים, שאינם בהכרח קשורים רק להשבת אבידה.
מאפשר לנו להנות מן הדרך. כמו טיול: אנחנו לא מחפשות רק את היעד הסופי, אלא נהנות מן המסע.
לגשר על הפער בין עמדת אביי למשנה. הגמרא "יודעת” שהלכה כאביי, אך גם מכירה בכך שיש פערים בין דעת אביי למשנה. ההשתהות על כל חלק במשנה בנפרד מאפשרת להנכיח את הפער הזה, ולהתמודד איתו, מבלי להתעלם ממנו.
להפוך את גישת אביי ליותר פרקטית ושימושית: הגמרא מבררת את שיטת אביי, ובכך מעצבת אותה ומגבילה אותה (למשל במקרה של מעות ודבילות אפשר לקחת את החפץ, כי שם גם אביי יודה שיש יאוש).
אפשר לבקש מהתלמידות לערוך רשימה של דברים שאדם ממשמש בכיסו כל שעה וידע מיד כשהם נופלים, זה מסייע לקרב את הידע לחיים שלהן. כיום בדרך כלל אנחנו לא ממששים את הכיסים שלנו פיזית, אבל אפשר בהחלט לחשוב על חלופות: למשל בודקות את הטלפון שלנו לעיתים קרובות וכדו’.
אפשר להראות לתלמידות את הרי”ף, שלמעשה מציג את המחלוקת של אביי ורבא, ואז מציג מיד את המסקנה: והלכתא כאביי ביע”ל קג”ם. דרך ההצגה הזו מחריפה את השאלה מדוע נדרש הדיון כולו ולא קופצים ישר לפסיקה כפי שעושה הרי”ף. מה מרוויחים מכך? מה מפסידים מכך?
ננסה לבחון האם יש "מנטרה” או מסר שחשוב לתלמידות לשלב בחיים שלהן. האם אתן נתקלות במסר הזה בתחומים שונים בחיים שלכן? היכן? ננסה להראות שהדיון שלנו כאן ביאוש שלא מדעת הוא דומה: משלב את התמה של יאוש שלא מדעת בתחומי חיים שונים.
ייתכן שהתלמידות ישאלו את עצמן מה מוסיף הת”ש האחרון (של בתי כנסיות ובתי מדרשות). כדי לענות על זה אפשר לנסות ללמוד יחד את התוס’, שנותן תשובה מסוימת.
אפשר להראות לתלמידות שהדיון התלמודי איננו ייחודי לכאן, והוא חוזר בעוד סוגיות חשובות אחרות, למשל בשומר אבידה בבא קמא או בהיזק ראיה שהיא סוגיית הפתיחה בבבא בתרא וכדו’. נראה שזו לא "טעות” של הגמרא, אלא ממש מתודה, מה שמחדד את צורת החשיבה התלמודית ומבקש מאיתנו לבחון אותה באופן שיטתי ולא רק נקודתי.
קישור להורדת כרטיסיות מעוצבות של שאלות החברותא, ששת ההישגים ותרשים הסוגיה:
תָּא שְׁמַע: מונח המציין הבאת ראיה או קושיה, לרוב מברייתא או ממשנה אחרת, כדי להכריע במחלוקת
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן…: מבנה של אוקימתא – יישוב קושיה על ידי צמצום המקרה לקונטקסט מסוים ("הכא במכנשתא דבי דרי”) שמבהיר מדוע הדין שונה
מושגי יסוד
אבדה מדעת: אבדה שבה הבעלים מודע לאובדן כשהוא מתרחש, או שקיימת לגביו הנחה של מודעות ושל ייאוש
מכנשתא דבי דרי (גורן): מקום ספציפי בו עובדים עם תבואה, וקיימת לגביו הנחה שהבעלים יודעים שחלק מהתבואה נאבד, ולכן מתייאשים ממנו
דבלה / ככרות נחתום: דוגמאות לחפצים גדולים או בעלי משקל, שבנפילתם סביר להניח שהאדם ירגיש זאת מיד, ולכן תיחשב האבדה כ”מדעת”
מקומות שהרבים מצויין בהם: מקומות ציבוריים שבהם יש תנועה רבה של אנשים (בתי כנסת, בתי מדרש). המאפיין של מקומות אלו הוא שחפצים קטנים שאובדים בהם, נחשבים כדבר שבעליהם ויתרו עליו, כי הסיכוי למצוא קלוש
לקט: אחת ממתנות העניים. שיבולים בודדות שנופלות בזמן הקציר, ואסור לבעל השדה לאסוף אותן, אלא הן מיועדות לעניים.
סָבֵי דְּאָזְלִי אַתִּיגְרָא: זקנים ההולכים בכבדות – מעיד על כך שרק לאחר שגם אלו שהליכתם איטית עברו בשדה, סביר להניח שאין כבר מה ללקט, ולכן כולם מתייאשים.
לָקוֹטֵי בָּתַר לָקוֹטֵי: מלקטים זה אחרי זה – מצביע על מצב בו הלקט כבר נאסף באופן אינטנסיבי, ולכן הנותר הוא "הפקר”
רוצה לעקוב אחרי התכנים ולהמשיך ללמוד?
ביצירת חשבון עוד היום ניתן לעקוב אחרי ההתקדמות שלך, לסמן מה למדת, ולעקוב אחרי השיעורים שמעניינים אותך.