סוגיה מס’ 2: מה מוגדר כפירות מפוזרים

נשאל את הבנות: כמה הייתן מוכנות להרוויח לשעה עבור עבודה מסוימת (נניח בייביסיטר)? האם בתקופת החופש הגדול הסף נמוך יותר? ובתקופת בגרויות כשאתן זקוקות לזמן הזה כדי ללמוד הוא יהיה גבוה יותר?

נסביר: ביחס הזה שבין עלות לתועלת בדיוק תעסוק הסוגיה שלנו היום.

• כיצד הגמרא מפתחת את המשנה? ניתן להראות שהמשנה לא התייחסה לכל האפשרויות, מה שגורם לגמרא לשאול שאלות שבאמת חסרה עליהן תשובה במשנה. למשל:

• • שווי החפץ בהשוואה למצב הפיננסי של המאבד, שווי החפץ בהשוואה לשווי הזמן של המאבד.

• • האם כל דבר מסודר תמיד אינו הפקר? האם כל דבר שאינו מסודר הוא תמיד כן הפקר? מה אם שמתי את זה בפינה של החדר מפוזר- זה לא נחשב? מה אם זה דבר מסודר אבל עם ערך נורא נמוך (מסטיק לעוס).

• כדאי להתעכב על היחס שבין דברי ר’ יצחק לדברי רב עוקבא בר חמא. ניתן להציע שר’ יצחק עושה אוקימתא למשנה או שמר עוקבא עושה מעין אוקימתא לדברי ר’ יצחק. הדבר פותח צוהר לקריאה של הסוגיה מכמה כיוונים שונים, ומתאים לתלמידות מתקדמות יותר.
• בהקשר של הפקר:

• • כאן אפשר לשוחח עם התלמידות על גבולות הבעלות של אדם על הרכוש שלו. מה גורם לאדם להפקיר את הרכוש שלו? מתי הוא כבר לא מעוניין בו?

• • כדאי להתעכב על מה שקושר אנשים לרכוש שלהם, ומתי הם כבר יגדירו חפץ כרכוש הכלל, כלומר ינתקו את הבעלות שלהם ממנו.

• • לאורך הסוגיה ניתן להראות שהבעלות שלנו על החפצים (או ההפקרה שלנו אותם) נקבעת לא רק מהחזקה של החפץ, אלא גם ממושגי זמן, שווי ומיקום.

• בהקשר של השבת אבידה:

• • כדאי לשוחח על כך שזה מושג שכלל לא מובן מאליו.

• • באופן בסיסי חפץ שאינו ברשות בעליו, אמור להיות שייך למי שמחזיק בו. נראה שזו בדרך כלל התפיסה בימינו: אם חפץ נפל מרשותי ומישהו אחר ימצא אותו, הוא ישוייך למי שמצא אותו.

• • אפילו בתוך כללי הגמרא הדבר הזה קיים לכאורה: המוציא מחבירו עליו הראיה למעשה מסמן שחפץ משויך באופן בסיסי למי שמחזיק בו, אלא אם יוכח אחרת.

• • העובדה שהתורה ייצרה את מושג השבת האבידה היא חידוש גדול, משום שהיא מאפשרת לאדם להמשיך להיות בעלים של חפץ גם כשהוא לא מחזיק בו ואפילו לא יודע איפה החפץ הזה נמצא, וכן המוצא לא יכול להפוך להיות הבעלים החוקי של החפץ הזה.

• בהקשר של "נפיש טרחייהו”:

• • סביב המושג הזה ניתן להסביר את המושג "יחס עלות תועלת”. גם הזמן שלנו שווה משהו, ולעיתים הטרחה והזמן שנדרשים מאיתנו עבור תפוקה של משהו מסוים לא שווה לנו את המשאבים הנדרשים. הדבר נכון תמיד, וניתן להביא דוגמאות מהתלמידות, אבל הוא נכון גם בהקשרי יבול (כפי שהראינו תחת המושג "מכנשתא דבי דרי”).

• לפני שאתן מתחילות לצלול אל הגמרא, הסתכלו על החלק במשנה שאליו מתייחסת הגמרא. כדאי לדעת שהגמרא לא תמיד מצטטת את החלק במשנה שאליו היא עומדת להתייחס באופן מלא, ולכן כדאי לקרוא את המשנה בפנים ולרענן את זיכרונכן לפני הצלילה פנימה.
• שאלת הגמרא: הגמרא מנסה לברר משהו על המשנה. מה מנסה הגמרא לשאול? הגמרא תפרש את שאלתה עוד קצת בהמשך, אבל בינתיים נסי לחשוב: מה חסר במשנה שאותו מנסה הגמרא לברר?
• דברי ר’ יצחק: נסי לזהות היכן מתחילה והיכן נגמרת האמירה של ר’ יצחק. כיצד זיהית?
• הגמרא תמהה על דברי ר’ יצחק, ומנסחת את שאלתה בשלושה חלקים: כותרת השאלה, צד אחד של השאלה, צד שני של השאלה. נסו להבחין בין שלושת החלקים הללו, ולהבין אותם.
• רב עוקבא בר חמא עונה על שאלת הגמרא, וגם אצלו המבנה דומה: תשובה, הרחבה של צד אחד שלה, ואז הרחבה של הצד השני שלה. נסי להבחין בין שלושת החלקים.
• מה מוסיף לנו רב עוקבא בנוגע לאמירתו של ר’ יצחק? מה החידוש הגדול בדבריו?

להעמקה ולדיון:

• כיצד הגמרא מפתחת את המשנה? ניתן להראות שהמשנה לא התייחסה לכל האפשרויות, מה שגורם לגמרא לשאול שאלות שבאמת חסרה עליהן תשובה במשנה. למשל:

• • שווי החפץ בהשוואה למצב הפיננסי של המאבד, שווי החפץ בהשוואה לשווי הזמן של המאבד.

• • האם כל דבר מסודר תמיד אינו הפקר? האם כל דבר שאינו מסודר הוא תמיד כן הפקר? מה אם שמתי את זה בפינה של החדר מפוזר- זה לא נחשב? מה אם זה דבר מסודר אבל עם ערך נורא נמוך (מסטיק לעוס).

• כדאי להתעכב על היחס שבין דברי ר’ יצחק לדברי רב עוקבא בר חמא. ניתן להציע שר’ יצחק עושה אוקימתא למשנה או שמר עוקבא עושה מעין אוקימתא לדברי ר’ יצחק. הדבר פותח צוהר לקריאה של הסוגיה מכמה כיוונים שונים, ומתאים לתלמידות מתקדמות יותר.
• בהקשר של הפקר:

• • כאן אפשר לשוחח עם התלמידות על גבולות הבעלות של אדם על הרכוש שלו. מה גורם לאדם להפקיר את הרכוש שלו? מתי הוא כבר לא מעוניין בו?

• • כדאי להתעכב על מה שקושר אנשים לרכוש שלהם, ומתי הם כבר יגדירו חפץ כרכוש הכלל, כלומר ינתקו את הבעלות שלהם ממנו.

• • לאורך הסוגיה ניתן להראות שהבעלות שלנו על החפצים (או ההפקרה שלנו אותם) נקבעת לא רק מהחזקה של החפץ, אלא גם ממושגי זמן, שווי ומיקום.

• בהקשר של השבת אבידה:

• • כדאי לשוחח על כך שזה מושג שכלל לא מובן מאליו.

• • באופן בסיסי חפץ שאינו ברשות בעליו, אמור להיות שייך למי שמחזיק בו. נראה שזו בדרך כלל התפיסה בימינו: אם חפץ נפל מרשותי ומישהו אחר ימצא אותו, הוא ישוייך למי שמצא אותו.

• • אפילו בתוך כללי הגמרא הדבר הזה קיים לכאורה: המוציא מחבירו עליו הראיה למעשה מסמן שחפץ משויך באופן בסיסי למי שמחזיק בו, אלא אם יוכח אחרת.

• • העובדה שהתורה ייצרה את מושג השבת האבידה היא חידוש גדול, משום שהיא מאפשרת לאדם להמשיך להיות בעלים של חפץ גם כשהוא לא מחזיק בו ואפילו לא יודע איפה החפץ הזה נמצא, וכן המוצא לא יכול להפוך להיות הבעלים החוקי של החפץ הזה.

• בהקשר של "נפיש טרחייהו”:

• • סביב המושג הזה ניתן להסביר את המושג "יחס עלות תועלת”. גם הזמן שלנו שווה משהו, ולעיתים הטרחה והזמן שנדרשים מאיתנו עבור תפוקה של משהו מסוים לא שווה לנו את המשאבים הנדרשים. הדבר נכון תמיד, וניתן להביא דוגמאות מהתלמידות, אבל הוא נכון גם בהקשרי יבול (כפי שהראינו תחת המושג "מכנשתא דבי דרי”).

• אפשר לתת לתלמידות להסתכל על הביוגרפיה הקצרה של האמוראים. מי מהם מוקדם יותר? באמצעות השאלות הללו אפשר לפתוח פתח להסבר על דורות אמוראים, ועל כך שהגמרא גם היא נכתבה במספר רבדים, לאורך שנים.
• ניתן להעזר בביוגרפיה של האמוראים על מנת להראות את החלקים השונים בסוגיה: ר’ יצחק מסביר את המשנה, ואילו רב עוקבא בר חמא מסביר את דברי ר’ יצחק.
• כדי להסביר את "מכנשתא דבי דרי”  אפשר להעזר בדוגמה של ארגון "לקט ישראל”. זהו ארגון שאוסף באמצעות מתנדבים יבול שחקלאים הפקירו, ומעניק אותו לעניים ומשפחות מעוטות יכולת. כאן אפשר לראות שהחקלאי בחר שלא לאסוף את היבול משום שהמשאבים שנדרשים ממנו על מנת לעשות זאת (תשלום לקוטפים, מיון וטיפול בתוצרת ושיווק שלה) גדולים מדי בהשוואה לתועלת שנגרמת לו מן הקטיף. לעומת זאת, מתנדבים אשר נותנים את הזמן שלהם למעשה בחינם מאפשרים את אותו הקטיף בדיוק.הדוגמה הזו גם מאפשרת לתלמידה להבין מדוע ישנן תקופות בשנה, שנקראות "מכנשתא דבי דרי”, שבהן החקלאי לא ישוב לקחת תבואה בכמות מסוימת עם טרחה גדולה, משום שאז זמנו שווה יותר מאשר בתקופות אחרות.
• דרך הינוח ודרך נפילה- על מנת לפשט את המושגים אפשר וכדאי להביא תמונות של "דרך הינוח” (דברים המונחים במסודר), ותמונות של "דרך נפילה” (דברים המפוזרים בערבוביא ובאופן אקראי). הדבר יכול להוות גם פתח לדיון בנושא
• קב- כדי להסביר לכיתה מהו "קב בארבע אמות” אפשר להדביק על רצפת הכיתה ריבוע מסקינטייפ בשטח של 2 מ”ר מרובע, ולפזר בתוכו קב של (בערך 1.3 ליטר) של משהו. זה ממחיש מעט את המציאות שאנחנו דנות בה.

הכי דמי- הכי דמי הוא למעשה שאלת בירור, שאלה שמנסה להבין לאיזו סיטואציה המשנה מתייחסת. ישנם סוגים שונים של שאלות בירור: הן יכולות להיות ספציפיות על מילה או מונח, ויכולות להיות שאלות על סיטואציה וכדו’. אפשר לקרוא עוד על שאלות בירור כאן