סוגיה מס’ 29 – דבר שיש בו סימן לצד דבר שאין בו סימן

נבקש מכל תלמידה לבחור מרכיב אחד (או שניים, או שלושה) בזהות שלה שמושפע לדעתה מהסביבה שבה היא חיה, או שנתפס כמשפיע עליה גם אם זה בפועל לא כך. ביה”ס שאני לומדת בו, תנועת הנוער שלי, תוכנית טלויזיה שאני צופה בה, אנשים שאני מסתובבת איתם וכדו’.

חלק א’: המקרים הראשוניים וההלכות

1. פתיחת הסוגיה:
   • מהו המקרה הראשון שמוצג לנו בתחילת הסוגיה ("טעמא דמצא פירות בכלי ומעות בכיס”)?
   • מהי ההלכה שנקבעה לגבי מקרה זה: האם המוצא זוכה מיד, או שהוא צריך להכריז על המציאה?
   • האם לדעתכן זו הלכה מפתיעה או הגיונית? נסו להסביר מדוע.
2. מתי חייב להכריז?
   • הסוגיה מציגה מקרה נוסף שבו המוצא חייב להכריז. מהו המקרה הזה ("ומקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע…”)?
   • מהו ההבדל המהותי בין המקרה הראשון למקרה השני, שגורם להלכה להיות שונה? (חשבו על ההיגיון שמאחורי כל הלכה).
3. "ורמינהו” – הצגת הקושיה:
   • מה המשמעות של הביטוי "ורמינהו”? למה משמש ביטוי כזה בתלמוד?
   • מאיזה מקור הלכתי (ברייתא) מביאה הגמרא את הקושיה?
   • מהו המקרה שמוצג בברייתא השנייה הזו ("מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן”) ומה ההלכה לגביו?
   • נסו להסביר: מדוע, לדעת הגמרא, יש כאן סתירה בין הברייתא הראשונה (שבה המוצא זוכה) לבין הברייתא השנייה (שבה חייב להכריז)? מה מפריע לגמרא?
4. תירוץ רב זביד:
   • מהו היישוב שמציע רב זביד לקושיה? ("הא בכובא וכיתנא הא בצנא ופירי”).
   • מה ההבחנה שרב זביד עושה בין "כובא וכיתנא” לבין "צנא ופירי”? כיצד הבחנה זו מיישבת את הסתירה?
   • האם לדעתכן היישוב של רב זביד משכנע? נמקו.
5. תירוצי רב פפא:
   • רב פפא מציע מספר תירוצים. מהי נקודת המוצא השונה של רב פפא לעומת רב זביד? (רמז: האם הוא מבחין בסוג הכלים?)
   • התירוץ הראשון של רב פפא: "הא דאשתייר בה מידי הא דלא אשתייר בה מידי”. הסבירו במילים שלכן מה הכוונה, וכיצד זה מיישב את הסתירה.
   • התירוץ השני של רב פפא ("ואיבעית אימא”): "הא דמהדרי אפיה לגבי פירי הא דלא מהדרי אפיה לגבי פירי”. מה מוסיף לנו התירוץ הזה לגבי הבנת ה”סימן” במציאה?
   • התירוץ השלישי של רב פפא ("ואיבעית אימא”): "הא דאית לה אוגנין לצנא הא דלית לה אוגנין לצנא”. מדוע ידיות של סל נחשבות ל”סימן”? ואיך זה מיישב את הקושיה?
6. העיקרון המרכזי:
   • לאחר שעברנו על כל התירוצים, מהו העיקרון המרכזי שכל התירוצים וההלכות בסוגיה הזו מנסים לברר לגבי אבדה? (רמז: מתי מותר לקחת אבדה ומתי חייבים להכריז?).
   • כיצד הסוגיה מלמדת אותנו על חשיבות ה”סימן” במציאת אבדה?
7. מחשבה עצמית:
   • דמיינו מקרה שבו מצאתם חפץ. מהם הדברים שתבדקו סביבו ובו כדי להבין האם הוא "בעל סימן” או "אין בו סימן”, על פי ההבנה שלכן מהסוגיה?

נראה כי הסתירה בין המשנה לבין הברייתא מבססת דיון עמוק יותר: האם הסביבה של החפץ מעידה עליו משהו. מצד אחד, הפירות לא נמצאים ישירות בתוך הכלי ולכן לכאורה הכלי אינו סימן. מאידך, ברור שהם נמצאים בסמוך לכלי, ויש סבירות גבוהה שהם נפלו ממנו ולכן כן מושפעים מהכלי. הגמרא נותנת 4 תשובות לסתירה: