במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר

⁠⁠דף מקורות⁠⁠

בבא קמא קג – קי

מקורות:

להישבע או לא להישבע? 

במדבר פרק ל פסוק ג

אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכׇל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃ 

ויקרא ה׳:ד׳-ו׳

(ד) א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א הָאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ וְהוּא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם לְאַחַ֥ת מֵאֵֽלֶּה׃ 

תהילים קיט קו – נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָאֲקַיֵּ֑מָה לִ֝שְׁמֹ֗ר מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ 

מדרש לקח טוב

הזהיר הקב״ה לישראל שלא יהו רגילין בנדרים ובשבועות שלא יבואו לידי עבירה. אבל נשבע אדם לקיים את המצוה שנאמר (תהילים קי״ט:ק״ו) נשבעתי ואקיימה לשמור וגו’. ואע״פ שמושבע ועומד מהר סיני הוא לזרז עצמו למצוה מותר.

נדרים ז׳ ב:ט׳-ח׳ א:ג׳ 

וְאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב מִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּים אֶת הַמִּצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ וַהֲלֹא מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּשָׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְזָרוֹזֵי נַפְשֵׁיהּ.

שמות כ ז – לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃

ויקרא יט – יב וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ 

תנחומא קדושים, ג׳

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. מָה רָאָה לוֹמַר הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת בְּכִנּוּס. לָמָּה לֹא אָמַר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּשְׁאָר הַפָּרָשִׁיּוֹת, אֶלָּא אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לְפִי שֶׁכָּל הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִים בָּהּ. כֵּיצַד, בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ (שמות כ, ב). וְכָאן כְּתִיב: אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא יִהְיֶה לְךָ. וְכָאן: אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים. בַּדִּבְּרוֹת כְּתִיב: לֹא תִּשָּׂא. וּכְתִיב כָּאן: לֹא תִּשָּׁבְעוּ בִּשְׁמִי לַשֶּׁקֶר.

רש”י, ויקרא י״ט:י״ב

ולא תשבעו בשמי. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ’), יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל שֵׁם הַמְיֻחָד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל הַכִּנּוּיִין? תַּ”ל וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר — כָּל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לִי (ספרא): 

רבי אברהם אבן עזרא – וטעם וחללת. שהנשבע לשקר מכחש השם כאשר פירשתיו: 

משנה תורה, מצוות לא תעשה

שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר” (ויקרא יט, יב) 

שלא ישבע לשוא, שנאמר "לֹא תִשָּׂא אֶת שָׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא” (שמות כ, ו; דברים ה, י). 

שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי” (ויקרא כב, לב). 

שלא לנסות את דבר ה’, שנאמר "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם” (דברים ו, טז). 

ספר החינוך, ל׳

שֶׁלֹּא לִשָּׁבַע לַשָּׁוְא – שֶׁלֹּא נִשָּׁבַע לְבַטָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ז) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא…

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. לָדַעַת בְּנֵי אָדָם וְלִקְבֹּעַ בְּנַפְשׁוֹתָם וּלְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בְּלִבּוֹתָם, כִּי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְקַיָּם לָעַד, אֵין קִיּוּם כְּקִיּוּמוֹ, וְרָאוּי וּמְחֻיָּב עָלֵינוּ בְּזָכְרֵנוּ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל עַל מַעֲשֵׂנוּ וְעַל דִּבּוּרֵינוּ לְזָכְרוֹ בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בְּרֶתֶת וּבְזִיעַ, וְלֹא כִּמְהַתְּלִים וּמְדַבְּרִים בְּדָבָר קַל, כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַהוֹוִים וְנִפְסָדִים וְאֵינָם נִשְׁאָרִים בְּקִיּוּמָם כָּמוֹנוּ אֲנַחְנוּ בְּנֵי אָדָם וּשְׁאָר דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל. עַל כֵּן (רָאוּי) [בִּכְדֵי] לִקְבֹּעַ הָעִנְיָן הַזֶּה בִּלְבָבֵנוּ וְלִהְיוֹת יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְחַיּוֹתֵנוּ וּלְזַכּוֹתֵנוּ חִיְּבָנוּ בַּמִּצְוָה הַזֹּאת לְבַל נַזְכִּיר שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ לְבַטָּלָה, וְעָנַשׁ מַלְקוּת עַל הַמֵּקֵל וְעוֹבֵר עָלֶיהָ. 

וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ בְּעַצְמוֹ הוּא עִנְיַן שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, כְּלוֹמַר נִשְׁבַּע לְקַיֵּם דָּבָר וְלֹא קִיְּמוֹ, שֶׁהִיא נִקְרֵאת שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁבָּא עָלֶיהָ לָאו אַחֵר בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּסֵדֶר קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר, כִּי הַנִּשְׁבָּע בַּשֵּׁם הַגָּדוֹל לֵאמֹר דָּבָר שֶׁהָיָה וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁשֶּׁקֶר בְּפִיו, הִנֵּה הוּא מֵקֵל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים, כְּאוֹמֵר בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אֱמֶת. תֵּאָלַמְנָה שְׂפָתָיו. (תהלים לא יט) וְכֵן הַנִּשְׁבָּע לַעֲשׂוֹת דָּבָר וְאַחַר כָּךְ לֹא יַעֲשֶׂנּוּ, הִנֵּה הוּא גַּם כֵּן בְּמוֹרְדֵי אוֹר מַכְחִישֵׁי הָאֱמֶת, כִּי פֵּרוּשׁ נִשְׁבָּע הוּא לְפִי דַּעְתִּי, שֶׁגּוֹמֵר הָאָדָם בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר בְּפִיו לִהְיוֹת מְקַיֵּם אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו וְלֹא יְשַׁנֵּהוּ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא קַיָּם וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה לַעֲדֵי עַד. וְזֶהוּ שֶׁלְּשׁוֹן שְׁבוּעָה יָבֹא לְעוֹלָם בִּלְשׁוֹן נִפְעַל, כְּלוֹמַר שֶׁנִּפְעָל בִּדְבָרָיו לִהְיוֹתוֹ קַיָּם כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּקִיּוּמוֹ בָּרוּךְ הוּא. 

שערי תשובה ג׳:מ״ה

וְיֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּלָּשׁוֹן [שֶׁלּוֹקִין] עֲלֵיהֶן. כִּי כֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. וְהַשְּׁבוּעָה לַשָּׁוְא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ מִיתַת בֵּית דִּין. עָנְשָׁהּ חָמוּר בִּידֵי שָׁמַיִם יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִיתוֹת בֵּית דִּין, כִּי הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י”ט:י”ב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ. וְחִלּוּל הַשֵּׁם עָנְשׁוֹ לְמַעְלָה מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא נִכְתַּב כֵּן עַל אַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת אֶלָּא עַל הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר וְעַל ע”ז 

ספרא, קדושים ז

[ז] "וחללת את שם אלקיך” – מלמד ששבועת שוא חילול השם. דבר אחר: "וחללת” – נעשה אתה חולין לחיה ולבהמה. 

ירמיהו ד ב: וְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ חַי־יְהֹוָ֔ה בֶּאֱמֶ֖ת בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ גּוֹיִ֖ם וּב֥וֹ יִתְהַלָּֽלוּ׃ {ס}         

במדבר רבה כ״ב:א׳

וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה’ (במדבר ל, ב ג), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה ד, ב): וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה’ בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תִהְיוּ סְבוּרִים שֶׁהֻתַּר לָכֶם לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמִי אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיוּ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ (דברים י, כ): אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, שֶׁתְּהֵא כְּאוֹתָן שֶׁנִּקְרְאוּ יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַבְרָהָם, אִיוֹב וְיוֹסֵף… אִם יֵשׁ בְּךָ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע, וְאִם לָאו אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לְהִשָּׁבַע. 

רש”י לפסוק בירמיהו

ונשבעת חי ה’ באמת. כשתשבע בשמי תשבע באמת ולא כאשר עתה שכתוב בכם (לקמן ה) אם חי ה’ יאמרו אכן לשקר ישבעו: