במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר

מקורות

בבא בתרא פח

להאזנה

לצפייה

מקורות

לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה

בבא בתרא דף פח

תָּנוּ רַבָּנַן: הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק, וּבֵירַר וְהִנִּיחַ – אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, לֹא קָנָה וְלֹא נִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר. 

גָּמַר בְּלִבּוֹ לִקְנוֹתוֹ – קָנָה וְנִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר… 

אַטּוּ מִשּׁוּם דְּגָמַר בְּלִבּוֹ לִקְנוֹת, קָנָה וְנִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר?! 

אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: הָכָא בִּירֵא שָׁמַיִם עָסְקִינַן, 

כְּגוֹן רַב סָפְרָא, דְּקַיֵּים בְּנַפְשֵׁיהּ ״וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ״. 

רמב”ם הלכות מעשרות ה

הֲרֵי שֶׁלֹּא נָתַן דָּמִים וְהָיָה בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לִקַּח לֹא נִתְחַיֵּב לְעַשֵּׂר. וְאִם הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם מִשֶּׁגָּמַר בְּלִבּוֹ מְעַשֵּׂר וְאַחַר כָּךְ יַחֲזִיר לַמּוֹכֵר אִם רָצָה לְהַחֲזִיר: 

בבא מציעא מ״ט א 

רַב כָּהֲנָא יְהַבוּ לֵיהּ זוּזֵי אַכִּיתָּנָא, לְסוֹף אִיַּיקַּר כִּיתָּנָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב. אֲמַר לֵיהּ: בְּמַאי דִּנְקִיטַתְּ זוּזֵי – הַב לְהוּ, וְאִידַּךְ – דְּבָרִים נִינְהוּ, וּדְבָרִים אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה. 

דְּאִיתְּמַר: דְּבָרִים, רַב אָמַר: אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה, 

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה. 

חושן משפט ר״ד:ז׳

(ז) ז. הנושא ונותן בדברים בלבד ה”ז ראוי לו לעמוד בדבורו אע”פ שלא לקח מהדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע”פ שאינו חייב לקבל מי שפרע הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו:

רבינו גרשום על בבא בתרא פ״ח א

אטו משום דגמר בלבו לקנות. יקנה מעשר והלא לא הוציא בשפתיו לומר זה אני רוצה ולא הגביהו א”כ במה קנאו: 

דמקיים בנפשו ודובר אמת בלבבו. כדרב ספרא שהיה לו חמור למכור ובשעה שהיה קורא ק”ש בא אחד ואמר לו תנהו לי בכך וכך דמים ונתרצה בלבו ולא היה יכול להשיבו והוסיף לו עוד הלוקח דמים וכשגמר קריאת שמע אמר ליה בדמים ראשונים אמרתי בלבי לתנו לך לא אטול ממך התוספת ונתנו לו בדמים הראשונים: 

תהילים ט״ו:ב׳ –  הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ׃

ראב”ע –  ופועל צדק – עם חביריו

המלבי”ם 

דובר אמת בלבבו שלא תהיה אמונתו מן השפה ולחוץ,

 כי גדר האמונה הסכמת הלב עם מה שהוא מוציא בשפתיו:

הרד”ק

ודבר אמת בלבבו: וזהו הלשון והלב. אמר: שהוא דבר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו. ..ואין צריך לומר כי מה שמדבר בפיו מקים, אלא אפילו מה שחושב מקים וישים אמת מחשבתו. 

מדרש תהילים ט״ו:ג׳

הולך תמים ופועל צדק. הולך תמים זה הקב”ה שנאמר (דברים לב ד) הצור תמים פעלו. ופועל צדק זה הקב”ה שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה’ צדקות אהב. ודובר אמת זה הקב”ה שנאמר (ירמיה י י) וה’ אלקים אמת. 

מדרש תהילים ט״ו:ד׳

דבר אחר הולך תמים. זה אברהם שנאמר (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק. זה יצחק שהיתה פעולתו בצדק ומסר נפשו למיתה. ודובר אמת. זה יעקב שנאמר (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב.

מכות כ”ד

״הוֹלֵךְ תָּמִים״ – זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״. ״פּוֹעֵל צֶדֶק״ – כְּגוֹן אַבָּא חִלְקִיָּהוּ. ״וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ״ – כְּגוֹן רַב סָפְרָא.

״הוֹלֵךְ תָּמִים״ – זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״. 

״פּוֹעֵל צֶדֶק״ – כְּגוֹן אַבָּא חִלְקִיָּהוּ. (שעבד כפועל ולא ביטל ממלאכתו אפילו כדי לומר "שלום”, שהוא פועל צדק.)

״וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ״ – כְּגוֹן רַב סָפְרָא. 

ראשית חכמה, שער הקדושה י״ב:צ״ו

וזהו שאמר דוד המלך ע”ה… התבונן במה שאמר ודובר אמת בלבבו, ולא אמר דובר אמת בפיהו, אלא ר”ל שיהיה האמת תקוע וקבוע בבני אדם ובלבבו. לכך החסידים הראשונים כשהיו להם מקח וממכר היו נותנים אותו לקונה כפי הסכמתם בלבם… ואדם חשוב ההולך בדרך זה לדבר אמת בלבבו, אם קבל עליו במחשבה לעשות דבר אחד, יכתוב אותה המחשבה שלא ישכחנה ושלא יחל דבר ממחשבתו, ואם אינו יכול לעמוד בו ילך אצל חכם ויתיר לו מחשבותיו שגמר בלבו, ואף על פי שלא הוציאם מפיו.

ראשית חכמה, שער היראה ד׳:י״ד

חזר הקב”ה לרצות את משה, אמר ליה לא אני הוא שאתם בני ואני אביכם, אתם אחי ואני אחיכם, אתם רעי ואני רעכם, אתם דודי ואני דודכם, כלום חסרתי לכם, איני מבקש מכם אלא כשם שבלשתי בעצמי ומצאתי י”א מדות, כך איני מבקש מכם אלא י”א מדות, ואלו הן (תהלים טו, ב) הולך תמים ופועל צדק וגו’.

חובות הלבבות, הקדמת המחבר (רבנו בחיי אבן פקודה, ספרד המאה ה11)

וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי הַכַּוָּנָה וְהַתּוֹעֶלֶת בְּמִצְוֹת הַלְּבָבוֹת הֵם שֶׁיִּהְיוּ גְּלוּיֵנוּ וּצְפוּנֵינוּ שָׁוִים וּשְׁקוּלִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁתִּהְיֶה עֵדוּת הַלֵּב וְהַלָּשׁוֹן וְהָאֵבָרִים שָׁוָה וְיַצְדִּיק כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ וְיָעִיד לוֹ וְלֹא יַחְלֹק עָלָיו וְלֹא יִסְתֹּר דְּבָרָיו וְהוּא אֲשֶׁר יִקְרָאֵהוּ הַכָּתוּב תָּמִים בְּאָמְרוֹ (דברים יח) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְאָמַר (בראשית ו) תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו וְאָמַר (תהלים טו) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְאָמַר (שם קא) אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי. 

יסוד מורא וסוד תורה ז׳:ב׳ (רבי אברהם אבן עזרא, מאה 12)

והנה כל המצות על שלש דרכים הא’ באמונת הלב והשני בפה והשלישי במעשה. וכאשר האחד נמצא בכל חשבון ככה עקר כל מצוה שהיא תלויה בפה או במעשה צריכה לאמונת הלב ואם לאו הכל שוא ותהו. ורז”ל אמרו (סנהדרין קו:) רחמנא לבא בעי והוא בוחן לב וחוקר כליות וכתיב (דברים ל׳:י״ד) בפיך ובלבבך לעשותו וזה הכתוב כולל השלש דרכים בפיך ידוע ובלבבך אמונת הלב לעשותו שתעשה המצות שהם במעשה. וככה כתוב (דברים י׳:י״ב) מה ה’ שואל מעמך כי אם ליראה את ה’ א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך. ודוד המלך אמר (תהילים כ״ד:ד׳) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו. וכן (תהילים ט״ו:ב׳-ג׳) הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל. 

מסילת ישרים יא  (רבי משה חיים לוצאטו, איטליה מאה 18)

וְאָמַר (זכריה ח): וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, לְהַגְדִּיל חֲשִׁיבוּתָהּ. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כד): וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, כְּגוֹן רַב סָפְרָא וְכוּ’, לְהוֹדִיעֲךָ עַד הֵיכָן חוֹבַת הָאֱמֶת מַגַּעַת… 

וְאֶחָד מִן הָעַמּוּדִים שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו הוּא הָאֱמֶת, אִם כֵּן מִי שֶׁדּוֹבֵר שֶׁקֶר כְּאִלּוּ נוֹטֵל יְסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהַהֵפֶךְ מִזֶּה, מִי שֶׁזָּהִיר בָּאֱמֶת כְּאִילּוּ מְקַיֵּם יְסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם.