אם אדם קונה שני עצים, האם הקונה רוכש את הקרקע הסובבת ישירות את העצים הללו? רבי מאיר וחכמים חולקים בנושא זה. מהן ההשלכות של מחלוקת זו? האם אדם מביא ביכורים מעץ כזה? על פי המשנה בביכורים, רבי מאיר וחכמים חולקים גם בנקודה זו, ולפי חכמים, אדם יביא את הביכורים למקדש אך לא יקרא ‘מקרא ביכורים’, מכיוון שחובת הבאת ביכורים תלויה בבעלות על הקרקע. שמואל לומד מהמשנה בביכורים שרבי מאיר היה מחייב גם להביא ביכורים מפירות שקנה בשוק. הוא לומד זאת מהעובדה שלא היה צורך להזכיר את מחלוקתו של רבי מאיר במשנה בביכורים, שכן ניתן היה להסיק זאת בקלות מדעתו במשנתנו, ולכן חייב להיות שהמשנה באה ללמד משהו נוסף. עם זאת, הצעה זו נדחית. רבי שמעון בן אליקים שואל מדוע במקרה לעיל (עץ אחד לפי רבי מאיר ושניים לפי חכמים), חייב להביא ביכורים אך לא ללקרוא מקרא ביכורים – או שאדם חייב להביא, ואז יתחייב גם בקריאה, או לא חייב ואז לא מביא ולא קורא! רבה עונה שאנו עושים זאת בגלל ספק – חכמים אינם בטוחים אם אדם רוכש את הקרקע או לא. ארבעה קשיים מובאים כנגד תשובתו של רבה וכולם מיושבים, אך כל יישוב מוביל לשינוי באופן שבו מובאים הביכורים למקדש במצב זה.
לימוד החודש מוקדש ע”י בט בלקני לכבוד נכדתה, דבורה חנה סרח אייכל.
רוצים להקדיש למידה? התחל כאן:
לימוד החודש מוקדש ע”י בט בלקני לכבוד נכדתה, דבורה חנה סרח אייכל.
בבא בתרא פא
כְּסִיתָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: עֲרוֹנִים, עַרְמוֹנִים, אַלְמוּגִּים. עֲרוֹנִים – עָרֵי, עַרְמוֹנִים – דּוּלְבֵי, אַלְמוּגִּים – כְּסִיתָא.
refers to coral trees [kasita]. There are those who say that the other three are as follows: Aronim, armonim, and almugim. Aronim refers to laurel trees [arei], armonim to plane trees [dulevei], and almugim to coral trees [kasita].
מַתְנִי׳ הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע – שֶׁלּוֹ; וּמִן הַשׇּׁרָשִׁים – שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. וְאִם מֵתוּ – אֵין לוֹ קַרְקַע.
MISHNA: With regard to one who buys two trees in the field of another, this one has not acquired any ground, but only the trees. Rabbi Meir says: He has acquired the ground under them. The mishna states a halakha in accordance with the opinion of the first tanna: If the trees grew, the owner of the field may not cut down their branches, despite the fact that their shade damages his field. And that which grows out of the trunk is his, i.e., it belongs to the owner of the tree, but that which grows out of the roots belongs to the owner of the ground. And if the trees died, their owner has no rights to the ground where the trees had stood.
קָנָה שְׁלֹשָׁה – קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשׇּׁרָשִׁין – שֶׁלּוֹ. וְאִם מֵתוּ – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.
If one bought three trees, he has acquired the ground along with them. If they grew, the owner of the field may cut down their branches, as he sold a specific piece of land along with the trees, not his entire field. And that which grows out of the trunk and out of the roots is his, i.e., it belongs to the owner of the trees. And if the trees died, the owner of the trees still has possession of the ground, as it was sold along with the trees.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (Bikkurim 1:6): With regard to one who buys two trees in the field of another, he brings the first fruits but does not recite the passages of thanks to God that appear in the Torah (Deuteronomy 26:1–11), as the land does not belong to him and therefore he cannot state: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10). Rabbi Meir says: He brings the first fruits and also recites the passage.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק. מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי מִשְׁנָה יַתִּירָא – מִכְּדֵי תְּנָא לֵיהּ דְּיֵשׁ לוֹ קַרְקַע, פְּשִׁיטָא דְּמֵבִיא וְקוֹרֵא.
Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits, not only one who grew the fruits on his own tree. From where did he derive this halakha? From the fact that the tanna teaches an apparently superfluous mishna. Since Rabbi Meir already taught in the mishna here that the owner of two trees has possession of the ground, isn’t it obvious that he brings first fruits and recites the passage? What is added by his statement in the mishna in Bikkurim?
אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק.
Rather, learn from the mishna in Bikkurim that Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits to the Temple. Rabbi Meir is saying that even if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis that one who buys two trees does not own the ground between them, he still must bring the first fruits and recite the passage of thanks.
וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ״! הָהוּא לְמַעוֹטֵי חוּצָה לָאָרֶץ.
The Gemara asks: But isn’t it written: “Which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2)? This verse indicates that the fruit must be the produce of your land, not land that belongs to another. The Gemara answers: That verse serves to exclude land that is outside of Eretz Yisrael, which is not the land of the Jewish people. It does not exclude land that does not belong to that specific individual.
וְהָא כְּתִיב: אַדְמָתְךָ! לְמַעוֹטֵי אַדְמַת גּוֹי. וְהָכְתִיב: ״אֲשֶׁר נָתַתָּה לִי״! דִּיהַבְתְּ לִי זוּזֵי וּזְבַנִי בְּהוּ.
The Gemara asks: But isn’t it written: “The choicest first fruits of your land you shall bring” (Exodus 23:19)? The Gemara answers: This serves to exclude fruit bought by a Jew that was grown on the land of a gentile in Eretz Yisrael. The Gemara asks: But isn’t it written: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10)? If he purchased the fruit, then the land on which it grew was not given to him by God. The Gemara answers that the phrase “which You have given me” can mean that You have given me money, and with that money I bought this fruit.
מֵתִיב רַבָּה: הַקּוֹנֶה אִילָן אֶחָד בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, לְפִי שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. תְּיוּבְתָּא.
Rabba raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: One who buys one tree in the field of another brings first fruits but does not recite the passage, as he did not acquire any land; this is the statement of Rabbi Meir. This is a conclusive refutation of Shmuel’s opinion, as he said that according to Rabbi Meir even one who simply purchases fruit is obligated to bring first fruits to the Temple.
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר:
Apropos the discussion of the obligation to bring first fruits of one who buys a tree in the field of another, Rabbi Shimon ben Elyakim said to Rabbi Elazar:
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר בְּאִילָן אֶחָד, וּמַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן בִּשְׁנֵי אִילָנוֹת? אָמַר לוֹ: דָּבָר שֶׁהָרִאשׁוֹנִים לֹא אָמְרוּ בּוֹ טַעַם, תִּשְׁאָלֵנִי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי לְבַיְּישֵׁנִי?
What is the rationale of Rabbi Meir that in the case of one tree, an individual is obligated to bring first fruits but does not recite the passage, and what is the rationale of the Rabbis that in the case of two trees, an individual is obligated to bring the first fruits but does not recite the passage? If one owns the ground and is obligated to bring the first fruits to the Temple, he should also recite the passage of thanks. If he does not own the ground and therefore is not obligated to recite the passage, why does he bring the first fruits to the Temple? Rabbi Elazar said to Rabbi Shimon ben Elyakim: Do you ask me publicly, in the study hall, about a matter for which the early Sages did not give a reason, in order to embarrass me? In other words, I do not know the reason, as not even the early Sages explained this matter.
אָמַר רַבָּה: מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא רַבִּי מֵאִיר בְּאִילָן אֶחָד סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְרַבָּנַן בִּשְׁנֵי אִילָנוֹת סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לְהוּ!
Rabba said: What is the difficulty? Perhaps Rabbi Meir is uncertain, in the case of an individual who purchases one tree, whether or not the buyer owns the ground, and the Rabbis are uncertain, in the case of an individual who purchases two trees, whether or not the buyer owns the ground. Due to this uncertainty, the owner of the tree must bring the first fruits to the Temple, as he might be obligated in this mitzva. He does not recite the passage of thanks because it is not definitely established that he is obligated to bring the fruits.
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהָא קָתָנֵי: לְפִי שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר! אֵימָא: שֶׁמָּא לֹא קָנָה קַרְקַע.
The Gemara asks: And is Rabbi Meir really uncertain whether the buyer owns the ground? But it teaches: Since he did not acquire any land; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Meir states definitively that the owner of the tree does not own the ground. The Gemara answers: Say that the baraita should be emended as follows: Perhaps he did not acquire any land.
וְלֵיחוּשׁ דְּדִלְמָא לָאו בִּיכּוּרִים נִינְהוּ, וְקָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה! דְּמַקְדֵּישׁ לְהוּ. וְהָא בָּעֵי מֵיכְלִינְהוּ! דְּפָרֵיק לְהוּ. וְדִלְמָא לָאו בִּכּוּרִים נִינְהוּ, וְקָא מַפְקַע לְהוּ מִתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר! דְּמַפְרֵישׁ לְהוּ.
The Gemara asks: But let us be concerned that perhaps these fruits are not first fruits, and he is bringing non-sacred fruit to the Temple courtyard, which is prohibited. The Gemara answers: The case is where he consecrates them. The Gemara asks: But the priest is required to eat first fruits, and he cannot do so if they are consecrated. The Gemara answers: The case is where the priest redeems them. The Gemara asks: But perhaps they are not first fruits, and thereby he removes them from the obligation of teruma and tithes, as one does not separate teruma and tithes from first fruits. The Gemara answers: The case is where he separates teruma and tithes from the fruits, due to the uncertainty over their status.
בִּשְׁלָמָא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה – יָהֵיב לַהּ לְכֹהֵן, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נָמֵי – יָהֵיב לֵיהּ לְכֹהֵן, מַעְשַׂר עָנִי נָמֵי – יָהֵיב לֵיהּ לְכֹהֵן עָנִי, אֶלָּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן – דְּלֵוִי הוּא! לְמַאן יָהֵיב לֵיהּ?
The Gemara asks: Granted, the teruma gedola that he separates from these fruits he gives to a priest, and the priest may partake of it, as it has the halakhic status of either first fruits or teruma gedola, both of which are eaten by a priest. It is understood with regard to the second tithe as well; he gives it to a priest, who eats it in Jerusalem, either as first fruits or as second tithe. If it is the third or the sixth year of the Sabbatical cycle, when instead of second tithe one is obligated to give the poor man’s tithe, here too, he gives it to a poor priest, who eats it as either first fruits or poor man’s tithe. But with regard to first tithe, which is given to a Levite, to whom can he give it? A Levite may not eat first fruits.
דְּיָהֵיב לֵיהּ לְכֹהֵן, כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה – דְּתַנְיָא: תְּרוּמָה גְּדוֹלָה לְכֹהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לְלֵוִי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אַף לְכֹהֵן. וְדִלְמָא בִּכּוּרִים נִינְהוּ, וּבָעוּ קְרִיָּיהּ! קְרִיָּיהּ לֹא מְעַכֶּבֶת.
The Gemara answers: The case is where he gives it to a priest, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya. As it is taught in a baraita: Teruma gedola is given only to a priest, and first tithe is given only to a Levite; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya says: First tithe may also be given to a priest. The Gemara asks: But perhaps they are in fact first fruits and require recitation of the passage of thanks, and yet the owner does not recite it due to the uncertainty. The Gemara answers: The recitation is not indispensable, i.e., one can perform the mitzva of bringing first fruits without the recitation.
וְלָא?! וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָרָאוּי לְבִילָּה, אֵין בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ; וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִילָּה, בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ!
The Gemara asks: And is the recitation not indispensable? But doesn’t Rabbi Zeira say in the context of offerings: For any measure of flour that is suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing does not invalidate the meal-offering. Even though there is a mitzva to mix the oil and the flour ab initio, the meal-offering is fit for sacrifice even if the oil and the flour are not mixed. And for any measure of flour that is not suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing invalidates the meal-offering. The principle is: Ab initio requirements prevent the fulfillment of a mitzva in situations where they are not merely absent but impossible. Accordingly, first fruits that are unfit for recitation should not be brought to the Temple.
דְּעָבֵיד לְהוּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דְּאָמַר: בְּצָרָן וְשִׁגְּרָן בְּיַד שָׁלִיחַ, וּמֵת שָׁלִיחַ בַּדֶּרֶךְ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ״וְלָקַחְתָּ וְהֵבֵאתָ״ –
The Gemara answers: The case is where he renders them exempt from the obligation of recitation, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Ḥanina, who says: If one harvested the fruits and sent them in the possession of an agent, and the agent died on the way, the owner or any other person brings the first fruits but does not recite the passage of thanks. What is the reason? As it is written: And you shall take, and you shall bring. The Gemara is citing from the following verse with a slight variation: “And you shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land that the Lord your God gives you” (Deuteronomy 26:2).
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
Zevahim 33: The Heavy Laying on of Hands
Zevahim 31: It’s a Measure of Time: Half a Loaf of Bread
Zevahim 32: The Surprising Leniencies and Leeway of Sacrifices
Zevahim 30: An Olive’s Measure of Intent
Zevahim 29: More Ways to Offer Offerings Right
Zevahim 28: Beyond Place, Beyond Time
Zevahim 27: Hindrances to Atonement
A Daf Of Their Own –Schita By a Woman
נשים שוחטות- דף משלהן
Zevahim 26: When a Father Corrects His Rabbi-Son
Zevahim 25: Knife Technique and Troubleshooting
Zevahim 24: Between the Floor and the Foot
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
בבא בתרא פא
כְּסִיתָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: עֲרוֹנִים, עַרְמוֹנִים, אַלְמוּגִּים. עֲרוֹנִים – עָרֵי, עַרְמוֹנִים – דּוּלְבֵי, אַלְמוּגִּים – כְּסִיתָא.
refers to coral trees [kasita]. There are those who say that the other three are as follows: Aronim, armonim, and almugim. Aronim refers to laurel trees [arei], armonim to plane trees [dulevei], and almugim to coral trees [kasita].
מַתְנִי׳ הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע – שֶׁלּוֹ; וּמִן הַשׇּׁרָשִׁים – שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. וְאִם מֵתוּ – אֵין לוֹ קַרְקַע.
MISHNA: With regard to one who buys two trees in the field of another, this one has not acquired any ground, but only the trees. Rabbi Meir says: He has acquired the ground under them. The mishna states a halakha in accordance with the opinion of the first tanna: If the trees grew, the owner of the field may not cut down their branches, despite the fact that their shade damages his field. And that which grows out of the trunk is his, i.e., it belongs to the owner of the tree, but that which grows out of the roots belongs to the owner of the ground. And if the trees died, their owner has no rights to the ground where the trees had stood.
קָנָה שְׁלֹשָׁה – קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ – יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשׇּׁרָשִׁין – שֶׁלּוֹ. וְאִם מֵתוּ – יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.
If one bought three trees, he has acquired the ground along with them. If they grew, the owner of the field may cut down their branches, as he sold a specific piece of land along with the trees, not his entire field. And that which grows out of the trunk and out of the roots is his, i.e., it belongs to the owner of the trees. And if the trees died, the owner of the trees still has possession of the ground, as it was sold along with the trees.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
GEMARA: We learned in a mishna elsewhere (Bikkurim 1:6): With regard to one who buys two trees in the field of another, he brings the first fruits but does not recite the passages of thanks to God that appear in the Torah (Deuteronomy 26:1–11), as the land does not belong to him and therefore he cannot state: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10). Rabbi Meir says: He brings the first fruits and also recites the passage.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק. מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי מִשְׁנָה יַתִּירָא – מִכְּדֵי תְּנָא לֵיהּ דְּיֵשׁ לוֹ קַרְקַע, פְּשִׁיטָא דְּמֵבִיא וְקוֹרֵא.
Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits, not only one who grew the fruits on his own tree. From where did he derive this halakha? From the fact that the tanna teaches an apparently superfluous mishna. Since Rabbi Meir already taught in the mishna here that the owner of two trees has possession of the ground, isn’t it obvious that he brings first fruits and recites the passage? What is added by his statement in the mishna in Bikkurim?
אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אַף בְּלוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִן הַשּׁוּק.
Rather, learn from the mishna in Bikkurim that Rabbi Meir would obligate even one who buys fruit from the marketplace to bring first fruits to the Temple. Rabbi Meir is saying that even if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis that one who buys two trees does not own the ground between them, he still must bring the first fruits and recite the passage of thanks.
וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ״! הָהוּא לְמַעוֹטֵי חוּצָה לָאָרֶץ.
The Gemara asks: But isn’t it written: “Which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2)? This verse indicates that the fruit must be the produce of your land, not land that belongs to another. The Gemara answers: That verse serves to exclude land that is outside of Eretz Yisrael, which is not the land of the Jewish people. It does not exclude land that does not belong to that specific individual.
וְהָא כְּתִיב: אַדְמָתְךָ! לְמַעוֹטֵי אַדְמַת גּוֹי. וְהָכְתִיב: ״אֲשֶׁר נָתַתָּה לִי״! דִּיהַבְתְּ לִי זוּזֵי וּזְבַנִי בְּהוּ.
The Gemara asks: But isn’t it written: “The choicest first fruits of your land you shall bring” (Exodus 23:19)? The Gemara answers: This serves to exclude fruit bought by a Jew that was grown on the land of a gentile in Eretz Yisrael. The Gemara asks: But isn’t it written: “I have brought the first of the fruit of the land, which You, Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10)? If he purchased the fruit, then the land on which it grew was not given to him by God. The Gemara answers that the phrase “which You have given me” can mean that You have given me money, and with that money I bought this fruit.
מֵתִיב רַבָּה: הַקּוֹנֶה אִילָן אֶחָד בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, לְפִי שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. תְּיוּבְתָּא.
Rabba raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: One who buys one tree in the field of another brings first fruits but does not recite the passage, as he did not acquire any land; this is the statement of Rabbi Meir. This is a conclusive refutation of Shmuel’s opinion, as he said that according to Rabbi Meir even one who simply purchases fruit is obligated to bring first fruits to the Temple.
אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר:
Apropos the discussion of the obligation to bring first fruits of one who buys a tree in the field of another, Rabbi Shimon ben Elyakim said to Rabbi Elazar:
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר בְּאִילָן אֶחָד, וּמַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן בִּשְׁנֵי אִילָנוֹת? אָמַר לוֹ: דָּבָר שֶׁהָרִאשׁוֹנִים לֹא אָמְרוּ בּוֹ טַעַם, תִּשְׁאָלֵנִי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי לְבַיְּישֵׁנִי?
What is the rationale of Rabbi Meir that in the case of one tree, an individual is obligated to bring first fruits but does not recite the passage, and what is the rationale of the Rabbis that in the case of two trees, an individual is obligated to bring the first fruits but does not recite the passage? If one owns the ground and is obligated to bring the first fruits to the Temple, he should also recite the passage of thanks. If he does not own the ground and therefore is not obligated to recite the passage, why does he bring the first fruits to the Temple? Rabbi Elazar said to Rabbi Shimon ben Elyakim: Do you ask me publicly, in the study hall, about a matter for which the early Sages did not give a reason, in order to embarrass me? In other words, I do not know the reason, as not even the early Sages explained this matter.
אָמַר רַבָּה: מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא רַבִּי מֵאִיר בְּאִילָן אֶחָד סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְרַבָּנַן בִּשְׁנֵי אִילָנוֹת סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לְהוּ!
Rabba said: What is the difficulty? Perhaps Rabbi Meir is uncertain, in the case of an individual who purchases one tree, whether or not the buyer owns the ground, and the Rabbis are uncertain, in the case of an individual who purchases two trees, whether or not the buyer owns the ground. Due to this uncertainty, the owner of the tree must bring the first fruits to the Temple, as he might be obligated in this mitzva. He does not recite the passage of thanks because it is not definitely established that he is obligated to bring the fruits.
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהָא קָתָנֵי: לְפִי שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר! אֵימָא: שֶׁמָּא לֹא קָנָה קַרְקַע.
The Gemara asks: And is Rabbi Meir really uncertain whether the buyer owns the ground? But it teaches: Since he did not acquire any land; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Meir states definitively that the owner of the tree does not own the ground. The Gemara answers: Say that the baraita should be emended as follows: Perhaps he did not acquire any land.
וְלֵיחוּשׁ דְּדִלְמָא לָאו בִּיכּוּרִים נִינְהוּ, וְקָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה! דְּמַקְדֵּישׁ לְהוּ. וְהָא בָּעֵי מֵיכְלִינְהוּ! דְּפָרֵיק לְהוּ. וְדִלְמָא לָאו בִּכּוּרִים נִינְהוּ, וְקָא מַפְקַע לְהוּ מִתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר! דְּמַפְרֵישׁ לְהוּ.
The Gemara asks: But let us be concerned that perhaps these fruits are not first fruits, and he is bringing non-sacred fruit to the Temple courtyard, which is prohibited. The Gemara answers: The case is where he consecrates them. The Gemara asks: But the priest is required to eat first fruits, and he cannot do so if they are consecrated. The Gemara answers: The case is where the priest redeems them. The Gemara asks: But perhaps they are not first fruits, and thereby he removes them from the obligation of teruma and tithes, as one does not separate teruma and tithes from first fruits. The Gemara answers: The case is where he separates teruma and tithes from the fruits, due to the uncertainty over their status.
בִּשְׁלָמָא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה – יָהֵיב לַהּ לְכֹהֵן, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נָמֵי – יָהֵיב לֵיהּ לְכֹהֵן, מַעְשַׂר עָנִי נָמֵי – יָהֵיב לֵיהּ לְכֹהֵן עָנִי, אֶלָּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן – דְּלֵוִי הוּא! לְמַאן יָהֵיב לֵיהּ?
The Gemara asks: Granted, the teruma gedola that he separates from these fruits he gives to a priest, and the priest may partake of it, as it has the halakhic status of either first fruits or teruma gedola, both of which are eaten by a priest. It is understood with regard to the second tithe as well; he gives it to a priest, who eats it in Jerusalem, either as first fruits or as second tithe. If it is the third or the sixth year of the Sabbatical cycle, when instead of second tithe one is obligated to give the poor man’s tithe, here too, he gives it to a poor priest, who eats it as either first fruits or poor man’s tithe. But with regard to first tithe, which is given to a Levite, to whom can he give it? A Levite may not eat first fruits.
דְּיָהֵיב לֵיהּ לְכֹהֵן, כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה – דְּתַנְיָא: תְּרוּמָה גְּדוֹלָה לְכֹהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לְלֵוִי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אַף לְכֹהֵן. וְדִלְמָא בִּכּוּרִים נִינְהוּ, וּבָעוּ קְרִיָּיהּ! קְרִיָּיהּ לֹא מְעַכֶּבֶת.
The Gemara answers: The case is where he gives it to a priest, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya. As it is taught in a baraita: Teruma gedola is given only to a priest, and first tithe is given only to a Levite; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya says: First tithe may also be given to a priest. The Gemara asks: But perhaps they are in fact first fruits and require recitation of the passage of thanks, and yet the owner does not recite it due to the uncertainty. The Gemara answers: The recitation is not indispensable, i.e., one can perform the mitzva of bringing first fruits without the recitation.
וְלָא?! וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָרָאוּי לְבִילָּה, אֵין בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ; וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבִילָּה, בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ!
The Gemara asks: And is the recitation not indispensable? But doesn’t Rabbi Zeira say in the context of offerings: For any measure of flour that is suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing does not invalidate the meal-offering. Even though there is a mitzva to mix the oil and the flour ab initio, the meal-offering is fit for sacrifice even if the oil and the flour are not mixed. And for any measure of flour that is not suitable for mixing with oil in a meal-offering, the lack of mixing invalidates the meal-offering. The principle is: Ab initio requirements prevent the fulfillment of a mitzva in situations where they are not merely absent but impossible. Accordingly, first fruits that are unfit for recitation should not be brought to the Temple.
דְּעָבֵיד לְהוּ כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דְּאָמַר: בְּצָרָן וְשִׁגְּרָן בְּיַד שָׁלִיחַ, וּמֵת שָׁלִיחַ בַּדֶּרֶךְ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ״וְלָקַחְתָּ וְהֵבֵאתָ״ –
The Gemara answers: The case is where he renders them exempt from the obligation of recitation, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Ḥanina, who says: If one harvested the fruits and sent them in the possession of an agent, and the agent died on the way, the owner or any other person brings the first fruits but does not recite the passage of thanks. What is the reason? As it is written: And you shall take, and you shall bring. The Gemara is citing from the following verse with a slight variation: “And you shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land that the Lord your God gives you” (Deuteronomy 26:2).
