כאשר אדם מוכר תוצרת, מהו אחוז התוצרת הפגומה שניתן להניח שתהיה מעורבת בה, ולכן לקונה אין זכות לתבוע פיצוי מהמוכר עבורה? לפי רב הונא, ברגע שעוברים את האחוז הזה, יש לפצות על כל התוצרת הפגומה – אפילו על האחוז שהיה מותר אילו המוכר לא היה חורג מעבר לו. מובאים מקורות שונים כדי לתמוך או לסתור את דעתו של רב הונא – אולם, כולם נדחים מכיוון שניתן להסתכל על המקרה בדרכים שונות.
לימוד החודש מוקדש ע”י בט בלקני לכבוד נכדתה, דבורה חנה סרח אייכל.
רוצים להקדיש למידה? התחל כאן:
0:00
0:00
לימוד החודש מוקדש ע”י בט בלקני לכבוד נכדתה, דבורה חנה סרח אייכל.
בבא בתרא צד
נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי חִטִּין!
must give him the value of wheat of equal volume to the pebble that he removed. Had he not removed the pebble, the owner would have sold his wheat together with the pebble, all for the price of wheat. Accordingly, the removal of the pebble effectively caused the owner a small loss. It is apparent from this ruling that when selling produce, a buyer accepts upon himself that a quantity of dirt may be mixed in.
קִטְנִית – רוֹבַע, עַפְרוּרִית – פָּחוֹת מֵרוֹבַע.
The Gemara answers: With regard to legumes, one accepts a quarter-kav per se’a, but with regard to dirt, he accepts less than a quarter-kav.
וְעַפְרוּרִית – רוֹבַע לָא?! וְהָא תַּנְיָא: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵרוֹ, חִטִּין – מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע קִטְנִית לִסְאָה. שְׂעוֹרִים – מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע נִישּׁוֹבֶת לִסְאָה. עֲדָשִׁים – מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע עַפְרוּרִית לִסְאָה.
And is it so that he does not accept a quarter–kav of dirt? But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who sells produce to another, if he sells him wheat, the buyer accepts upon himself that a quarter-kav of legumes may be present in each se’a of wheat purchased. When purchasing barley, he accepts upon himself that a quarter-kav of chaff may be present in each se’a purchased. When purchasing lentils, he accepts upon himself that a quarter-kav of dirt may be present in each se’a purchased.
מַאי, לָאו הוּא הַדִּין לְחִטִּים וְלִשְׂעוֹרִין? שָׁאנֵי עֲדָשִׁים, דְּמִיעְקָר עָקְרִי לְהוּ.
The Gemara asks: What, is it not that just as the baraita rules with regard to lentils, the same is true for wheat and for barley? The Gemara answers: No, lentils are different, because they are dug up from the ground and dirt can easily get mixed in. Lentils often contain a higher percentage of dirt than do wheat and barley, which are harvested rather than dug up.
אֶלָּא טַעְמָא דַעֲדָשִׁים דְּמִיעְקָר עָקְרִי לְהוּ, אֲבָל חִטֵּי וּשְׂעָרֵי – לָא; תִּפְשׁוֹט מִינַּהּ, חִטֵּי וּשְׂעָרֵי דְּעַפְרוּרִית לָא מְקַבֵּל!
The Gemara suggests: But according to this, the only reason that a buyer accepts that dirt may be present in lentils but not in wheat and barley is that lentils are dug up from the ground, whereas wheat and barley are not. If so, resolve the dilemma from this baraita and conclude that when purchasing wheat and barley, a buyer does not accept that a quarter-kav of dirt may be present in each se’a.
לְעוֹלָם חִטֵּי וּשְׂעָרֵי מְקַבֵּל עַפְרוּרִית; עֲדָשִׁים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ – דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּמִיעְקָר עָקְרִי לְהוּ, יוֹתֵר מֵרוֹבַע נָמֵי לְקַבֵּל, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara rejects this: Actually, perhaps when purchasing wheat and barley as well, a buyer accepts that a quarter-kav of dirt may be present in each se’a, but it was necessary for the baraita to state the halakha specifically with regard to lentils. This is because it might enter your mind to say that since lentils are dug up from the ground, the buyer would also accept even more than a quarter-kav of dirt. Therefore, the baraita teaches us that this is not the case.
אָמַר רַב הוּנָא: אִם בָּא לְנַפּוֹת, מְנַפֶּה אֶת כּוּלּוֹ. אָמְרִי לַהּ דִּינָא, וְאָמְרִי לַהּ קִנְסָא.
§ Rav Huna says: If the buyer comes to sift the produce to check if there is more than the acceptable proportion of impurities and he finds that there is too much, he sifts all of it and returns all the impurities to the seller, not just the amount in excess of a quarter-kav per se’a. The seller must instead provide produce that is free of any impurities. Some say that this is the strict halakha, and some say that it is a penalty.
אָמְרִי לַהּ דִּינָא – מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי, אַפֵּירֵי שַׁפִּירֵי יָהֵיב; וְרוֹבַע לָא טָרַח אִינִישׁ, יוֹתֵר מֵרוֹבַע טָרַח אִינִישׁ; וְכֵיוָן דְּטָרַח – טָרַח בְּכוּלֵּיהּ.
The Gemara elaborates: Some say that this is the strict halakha, as one who gives money for produce gives it for good-quality produce containing no impurities at all. Even so, where there is just a quarter–kav of impurities per se’a, a person will not take the trouble to sift the grain to remove the impurities; instead, he accepts the small quantity of impurities that are present. By contrast, where there is more than a quarter-kav of impurities per se’a, a person will take the trouble to sift the grain to remove the impurities, and once he takes the trouble to sift the grain, he does not stop once he reduces the proportion of impurities to a quarter-kav per se’a; rather, he takes the trouble to sift all of it. Accordingly, once he has sifted out the impurities, he never agrees to accept any quantity of impurities, and so the seller must take back all the impurities.
וְאָמְרִי לַהּ קִנְסָא – רוֹבַע שְׁכִיחַ, יוֹתֵר לָא שְׁכִיחַ; וְאִיהוּ הוּא דְּעָרֵיב; וְכֵיוָן דְּעָרֵיב – קַנְסוּהוּ רַבָּנַן בְּכוּלֵּיהּ.
And some say it is a penalty. They understand that it is usual for a quarter-kav of impurities to be present in each se’a of produce, and so it is presumed that a buyer accepts that quantity. More than a quarter-kav is unusual, and consequently the seller is suspected of having deceitfully mixed additional impurities into the produce that he sold. And since the seller deceitfully mixed in impurities, the Sages penalized him by requiring him to pay for all of the impurities present, even those which he did not add.
(סִימָן: כֹּל תְּרֵי שְׁטָרֵי דְּרָאבִין בַּר רַב נַחְמָן, אוֹנָאָה וְקַבְּלָנוּתָא.)
The Gemara presents a mnemonic for the cases it will cite: All two documents of Ravin bar Rav Naḥman are exploitation and a contract.
מֵיתִיבִי: כׇּל סְאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רוֹבַע מִמִּין אַחֵר – יְמַעֵט. סַבְרוּהָ דְּרוֹבַע דְּכִלְאַיִם – כְּיוֹתֵר מֵרוֹבַע דְּהָכָא, וְקָא תָנֵי: יְמַעֵט!
The Gemara raises an objection to Rav Huna’s ruling from a mishna (Kilayim 2:1): With regard to any se’a of seeds that contains a quarter–kav or more of seeds of a different kind, before sowing such seeds one must reduce the quantity of the other kind of seeds in the mixture so as not to violate the prohibition against growing a mixture of diverse kinds (see Leviticus 19:19). The Gemara explains: It can be assumed that the presence of a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to the prohibition of diverse kinds is as problematic as more than a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, as discussed here, and therefore, since the mishna teaches with regard to diverse kinds only that one must reduce the additional amount, but not that one is required to remove all the seeds of a different kind, it follows that the same is true in the case of a sale, and the seller should not have to take back all of the impurities. This contradicts Rav Huna’s ruling.
לֹא, רוֹבַע דְּכִלְאַיִם – כִּי רוֹבַע דְּהָכָא דָּמֵי.
The Gemara deflects the challenge: No, this assumption is not necessarily correct; perhaps the presence of a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to diverse kinds is comparable to a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, as discussed here, and both are considered acceptable levels of admixture.
אִי הָכִי, אַמַּאי יְמַעֵט? מִשּׁוּם חוּמְרָא דְכִלְאַיִם.
The Gemara asks: If it is so that a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a is acceptable, why does the mishna teach that one must reduce the quantity of seeds of a different kind? The Gemara answers: The requirement is a rabbinic decree due to the severity of the prohibition of diverse kinds.
אִי הָכִי,
The Gemara challenges this answer: If so,
אֵימָא סֵיפָא – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָבוֹר.
say the latter clause of the mishna: Rabbi Yosei says: It is insufficient to merely reduce the quantity of seeds of a different kind; rather, one must pick out all the seeds of a different kind.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כְּיוֹתֵר מֵרוֹבַע טִנּוֹפֶת דָּמֵי, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי – תַּנָּא קַמָּא סָבַר: לָא קָנְסִינַן הֶתֵּירָא אַטּוּ אִיסּוּרָא, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: קָנְסִינַן. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כְּרוֹבַע דָּמֵי, אַמַּאי יָבוֹר?
The Gemara explains the difficulty: Granted, if you say that a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to diverse kinds is comparable to more than a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, then it is about this that they disagree: The first tanna holds that we do not penalize one by requiring him to remove that which is permitted due to that which is prohibited, and consequently it is sufficient to merely reduce the quantity of seeds of a different kind to an acceptable level, whereas Rabbi Yosei holds that we do penalize one by requiring him to remove that which is permitted due to that which is prohibited. But if you say that a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to diverse kinds is comparable to a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, then why does Rabbi Yosei rule that one must pick out all the seeds of a different kind?
הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כִּי מְקַיֵּים כִּלְאַיִם.
The Gemara answers: There, with regard to diverse kinds, this is the reasoning of Rabbi Yosei: One must pick out all the seeds, because once he is purifying the admixture of seeds, if he deliberately leaves a quantity of seeds of a different kind mixed in, it appears as though he is intentionally planting and maintaining diverse kinds in his field.
תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם; זֶה אוֹמֵר: ״מָאתַיִם שֶׁלִּי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״מָאתַיִם שֶׁלִּי״ – נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ!
The Gemara suggests: Come and hear another challenge to Rav Huna’s ruling from a mishna (Bava Metzia 37a): In the case of two people who deposited money with one person, and this one deposited one hundred dinars and that one deposited two hundred dinars, and when they return to collect their deposits, this one says: My deposit was two hundred dinars, and that one says: My deposit was two hundred dinars, the bailee gives one hundred dinars to this one and one hundred dinars to that one, and the rest of the money, i.e., the contested one hundred dinars, will be placed in a safe place until Elijah comes and prophetically determines the truth. In this case, one of the parties is certainly lying, but nevertheless, the Sages did not penalize the parties by placing all of the money in a safe place. Similarly, in the case of a sale, where a seller deceitfully mixed additional impurities into the produce he sold, he should not be penalized and required to take back all of the impurities.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, וַדַּאי מָנֶה לְמָר וּמָנֶה לְמָר; הָכָא, מִי יֵימַר דְּלָאו כּוּלֵּיהּ עָרוֹבֵי עָרֵיב?
The Gemara rejects this challenge: How can these cases be compared? There, in the case of the deposits, it is certain that at least one hundred dinars belongs to this Master and one hundred dinars belongs to that Master. Here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in, who can say that the seller did not mix in the entire amount intentionally? Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא – אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם כֵּן, מָה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.
The Gemara suggests: Come and hear a support for Rav Huna’s ruling from the latter clause of that mishna: Rabbi Yosei says: If so, what did the swindler lose? He lost nothing by claiming the one hundred dinars that belongs to another, and he has no incentive to admit the truth. Rather, the entire deposit will be placed in a safe place until Elijah comes. Since through his lie the swindler risks losing even the one hundred dinars that he deposited, perhaps that will induce him to admit his deceit. According to Rabbi Yosei, the Sages did penalize one who acts deceitfully, which accords with Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם וַדַּאי אִיכָּא רַמַּאי, הָכָא מִי יֵימַר דְּעָרוֹבֵי עָרֵיב.
The Gemara rejects the proof: How can these cases be compared? There, in the case of the deposits, there is certainly a swindler, and it is reasonable to penalize both parties in order to induce the swindler to admit his deceit. Here, in the case of a sale where there is an unacceptable level of impurities mixed in with the produce, who can say that the seller intentionally mixed in anything? Perhaps the impurities were inadvertently mixed in during the processing. Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
תָּא שְׁמַע: שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית – קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִבִּית; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר!
The Gemara suggests: Come and hear another support for Rav Huna’s ruling from a baraita: In the case of a promissory note in which the details of a loan with interest were written, the court penalizes the creditor, and he may collect neither the principal nor the interest; this is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, the Sages did penalize one who acts improperly, which accords with Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם מִשְּׁעַת כְּתִיבָה הוּא דַּעֲבַד לֵיהּ שׂוּמָא, הָכָא מִי יֵימַר דְּעָרוֹבֵי עָרֵיב.
The Gemara rejects the proof: How can these cases be compared? There, in the case of a loan with interest, it is already at the time of the writing of the bill that the lender performed the transgression of placing interest upon the borrower. Since he certainly committed a transgression, it is reasonable that the Sages penalized him. But here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in with the produce, who can say that the seller intentionally mixed in anything? Perhaps the impurities were inadvertently mixed in during the processing. Accordingly, no proof can be drawn from the baraita.
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא – וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית!
The Gemara suggests: Come and hear a challenge to Rav Huna’s ruling from the latter clause of the baraita: But the Rabbis say: He may collect the principal but may not collect the interest. According to Rabbi Meir, the Sages did not penalize one who acts improperly, contrary to Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם וַדַּאי קַרְנָא דְּהֶתֵּירָא הוּא, הָכָא מִי יֵימַר דְּכוּלֵּיהּ לָא עָרוֹבֵי עָרֵיב.
The Gemara rejects this challenge: How can these cases be compared? There, in the case of a loan with interest, according to strict halakha it is certainly permitted to collect the principal, so the Sages did not penalize him with regard to it. But here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in, who can say that the seller did not mix in the entire amount intentionally? Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רָבִין בַּר רַב נַחְמָן: לֹא אֶת הַמּוֹתָר בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא מַחֲזִיר לוֹ אֶת כָּל הָרְבָעִין כּוּלָּן. אַלְמָא הֵיכָא דְּבָעֵי אַהְדּוֹרֵי – כּוּלַּהּ מַהְדַּר!
Come and hear further support for Rav Huna’s ruling from that which Ravin bar Rav Naḥman teaches (104b). Ravin bar Rav Naḥman’s statement is with regard to a situation when land that was sold is later found to be larger than stated at the time of the sale. If the deviation is not more than an area required to sow a quarter-kav of seed per beit se’a of land, then the buyer need not return any land to the seller. If the proportion of extra land is larger than this, not only must the buyer return the extra land that is beyond the limit of a quarter-kav area per beit se’a, but he must also return to him every one of the extra quarter-kav areas of land that he received beyond the stated area of a beit kor. The Gemara infers: Apparently, when one is required to return part of a sale because of a discrepancy that is beyond the acceptable limit of deviation, then one is required to return the entire discrepancy and not just the amount that is beyond the acceptable limit. This supports Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא?!
The Gemara rejects this: How can these cases be compared?
לעקוב
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
A Daf Of Their Own –Schita By a Woman
הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
12.10.2025 | כ׳ בתשרי תשפ״ו
נשים שוחטות- דף משלהן
הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
11.10.2025 | י״ט בתשרי תשפ״ו
Zevachim Daf 15-21 – Daf Yomi: One Week at a Time
Dr. Tamara Spitz
06.10.2025 | י״ד בתשרי תשפ״ו
ערל: בין הגדרה פיזיולוגית להגדרה מהותית- גפ”ת
הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
06.10.2025 | י״ד בתשרי תשפ״ו
A Daf Of Their Own –Defining Your Identity
הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
05.10.2025 | י״ג בתשרי תשפ״ו
Din & Daf: The Kohen Gadol’s New Clothes: Yom Kippur as Renewal
Dr. Elana Stein Hain
30.09.2025 | ח׳ בתשרי תשפ״ו
Zevachim Daf 8-14 – Daf Yomi: One Week at a Time
Dr. Tamara Spitz
29.09.2025 | ז׳ בתשרי תשפ״ו
A Daf Of Their Own –The Kohen’s Garments
הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
28.09.2025 | ו׳ בתשרי תשפ״ו
בגדי כהונה- דף משלהן
הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
27.09.2025 | ה׳ בתשרי תשפ״ו
Zevachim Daf 2-7 – Daf Yomi: One Week at a Time
Dr. Tamara Spitz
25.09.2025 | ג׳ בתשרי תשפ״ו
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
שבות בראלי
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
מוריה תעסן מיכאלי
גבעת הראל, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
רונית שביט
נתניה, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
רות עגיב
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
דניאלה ברוכים
רעננה, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
אביגיל כריסי
ראש העין, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
נעה רוזן
חיספין רמת הגולן, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
סוזן כשדן
חשמונאים, Israel
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
שולמית סבן
נוקדים, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
שרה ברלוביץ
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
עדן ישורון
מזכרת בתיה, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
רוית קלך
מודיעין, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
סיגל טל
רעננה, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
רחלי מנדלסון
טל מנשה, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
דבי גביר
חשמונאים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
אילנית ווייל
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
סוזן כשדן
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
רננה הלמן
עתניאל, ישראל
בבא בתרא צד
נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי חִטִּין!
must give him the value of wheat of equal volume to the pebble that he removed. Had he not removed the pebble, the owner would have sold his wheat together with the pebble, all for the price of wheat. Accordingly, the removal of the pebble effectively caused the owner a small loss. It is apparent from this ruling that when selling produce, a buyer accepts upon himself that a quantity of dirt may be mixed in.
קִטְנִית – רוֹבַע, עַפְרוּרִית – פָּחוֹת מֵרוֹבַע.
The Gemara answers: With regard to legumes, one accepts a quarter-kav per se’a, but with regard to dirt, he accepts less than a quarter-kav.
וְעַפְרוּרִית – רוֹבַע לָא?! וְהָא תַּנְיָא: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵרוֹ, חִטִּין – מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע קִטְנִית לִסְאָה. שְׂעוֹרִים – מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע נִישּׁוֹבֶת לִסְאָה. עֲדָשִׁים – מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע עַפְרוּרִית לִסְאָה.
And is it so that he does not accept a quarter–kav of dirt? But isn’t it taught in a baraita: With regard to one who sells produce to another, if he sells him wheat, the buyer accepts upon himself that a quarter-kav of legumes may be present in each se’a of wheat purchased. When purchasing barley, he accepts upon himself that a quarter-kav of chaff may be present in each se’a purchased. When purchasing lentils, he accepts upon himself that a quarter-kav of dirt may be present in each se’a purchased.
מַאי, לָאו הוּא הַדִּין לְחִטִּים וְלִשְׂעוֹרִין? שָׁאנֵי עֲדָשִׁים, דְּמִיעְקָר עָקְרִי לְהוּ.
The Gemara asks: What, is it not that just as the baraita rules with regard to lentils, the same is true for wheat and for barley? The Gemara answers: No, lentils are different, because they are dug up from the ground and dirt can easily get mixed in. Lentils often contain a higher percentage of dirt than do wheat and barley, which are harvested rather than dug up.
אֶלָּא טַעְמָא דַעֲדָשִׁים דְּמִיעְקָר עָקְרִי לְהוּ, אֲבָל חִטֵּי וּשְׂעָרֵי – לָא; תִּפְשׁוֹט מִינַּהּ, חִטֵּי וּשְׂעָרֵי דְּעַפְרוּרִית לָא מְקַבֵּל!
The Gemara suggests: But according to this, the only reason that a buyer accepts that dirt may be present in lentils but not in wheat and barley is that lentils are dug up from the ground, whereas wheat and barley are not. If so, resolve the dilemma from this baraita and conclude that when purchasing wheat and barley, a buyer does not accept that a quarter-kav of dirt may be present in each se’a.
לְעוֹלָם חִטֵּי וּשְׂעָרֵי מְקַבֵּל עַפְרוּרִית; עֲדָשִׁים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ – דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּמִיעְקָר עָקְרִי לְהוּ, יוֹתֵר מֵרוֹבַע נָמֵי לְקַבֵּל, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara rejects this: Actually, perhaps when purchasing wheat and barley as well, a buyer accepts that a quarter-kav of dirt may be present in each se’a, but it was necessary for the baraita to state the halakha specifically with regard to lentils. This is because it might enter your mind to say that since lentils are dug up from the ground, the buyer would also accept even more than a quarter-kav of dirt. Therefore, the baraita teaches us that this is not the case.
אָמַר רַב הוּנָא: אִם בָּא לְנַפּוֹת, מְנַפֶּה אֶת כּוּלּוֹ. אָמְרִי לַהּ דִּינָא, וְאָמְרִי לַהּ קִנְסָא.
§ Rav Huna says: If the buyer comes to sift the produce to check if there is more than the acceptable proportion of impurities and he finds that there is too much, he sifts all of it and returns all the impurities to the seller, not just the amount in excess of a quarter-kav per se’a. The seller must instead provide produce that is free of any impurities. Some say that this is the strict halakha, and some say that it is a penalty.
אָמְרִי לַהּ דִּינָא – מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי, אַפֵּירֵי שַׁפִּירֵי יָהֵיב; וְרוֹבַע לָא טָרַח אִינִישׁ, יוֹתֵר מֵרוֹבַע טָרַח אִינִישׁ; וְכֵיוָן דְּטָרַח – טָרַח בְּכוּלֵּיהּ.
The Gemara elaborates: Some say that this is the strict halakha, as one who gives money for produce gives it for good-quality produce containing no impurities at all. Even so, where there is just a quarter–kav of impurities per se’a, a person will not take the trouble to sift the grain to remove the impurities; instead, he accepts the small quantity of impurities that are present. By contrast, where there is more than a quarter-kav of impurities per se’a, a person will take the trouble to sift the grain to remove the impurities, and once he takes the trouble to sift the grain, he does not stop once he reduces the proportion of impurities to a quarter-kav per se’a; rather, he takes the trouble to sift all of it. Accordingly, once he has sifted out the impurities, he never agrees to accept any quantity of impurities, and so the seller must take back all the impurities.
וְאָמְרִי לַהּ קִנְסָא – רוֹבַע שְׁכִיחַ, יוֹתֵר לָא שְׁכִיחַ; וְאִיהוּ הוּא דְּעָרֵיב; וְכֵיוָן דְּעָרֵיב – קַנְסוּהוּ רַבָּנַן בְּכוּלֵּיהּ.
And some say it is a penalty. They understand that it is usual for a quarter-kav of impurities to be present in each se’a of produce, and so it is presumed that a buyer accepts that quantity. More than a quarter-kav is unusual, and consequently the seller is suspected of having deceitfully mixed additional impurities into the produce that he sold. And since the seller deceitfully mixed in impurities, the Sages penalized him by requiring him to pay for all of the impurities present, even those which he did not add.
(סִימָן: כֹּל תְּרֵי שְׁטָרֵי דְּרָאבִין בַּר רַב נַחְמָן, אוֹנָאָה וְקַבְּלָנוּתָא.)
The Gemara presents a mnemonic for the cases it will cite: All two documents of Ravin bar Rav Naḥman are exploitation and a contract.
מֵיתִיבִי: כׇּל סְאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רוֹבַע מִמִּין אַחֵר – יְמַעֵט. סַבְרוּהָ דְּרוֹבַע דְּכִלְאַיִם – כְּיוֹתֵר מֵרוֹבַע דְּהָכָא, וְקָא תָנֵי: יְמַעֵט!
The Gemara raises an objection to Rav Huna’s ruling from a mishna (Kilayim 2:1): With regard to any se’a of seeds that contains a quarter–kav or more of seeds of a different kind, before sowing such seeds one must reduce the quantity of the other kind of seeds in the mixture so as not to violate the prohibition against growing a mixture of diverse kinds (see Leviticus 19:19). The Gemara explains: It can be assumed that the presence of a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to the prohibition of diverse kinds is as problematic as more than a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, as discussed here, and therefore, since the mishna teaches with regard to diverse kinds only that one must reduce the additional amount, but not that one is required to remove all the seeds of a different kind, it follows that the same is true in the case of a sale, and the seller should not have to take back all of the impurities. This contradicts Rav Huna’s ruling.
לֹא, רוֹבַע דְּכִלְאַיִם – כִּי רוֹבַע דְּהָכָא דָּמֵי.
The Gemara deflects the challenge: No, this assumption is not necessarily correct; perhaps the presence of a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to diverse kinds is comparable to a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, as discussed here, and both are considered acceptable levels of admixture.
אִי הָכִי, אַמַּאי יְמַעֵט? מִשּׁוּם חוּמְרָא דְכִלְאַיִם.
The Gemara asks: If it is so that a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a is acceptable, why does the mishna teach that one must reduce the quantity of seeds of a different kind? The Gemara answers: The requirement is a rabbinic decree due to the severity of the prohibition of diverse kinds.
אִי הָכִי,
The Gemara challenges this answer: If so,
אֵימָא סֵיפָא – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָבוֹר.
say the latter clause of the mishna: Rabbi Yosei says: It is insufficient to merely reduce the quantity of seeds of a different kind; rather, one must pick out all the seeds of a different kind.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כְּיוֹתֵר מֵרוֹבַע טִנּוֹפֶת דָּמֵי, בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי – תַּנָּא קַמָּא סָבַר: לָא קָנְסִינַן הֶתֵּירָא אַטּוּ אִיסּוּרָא, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: קָנְסִינַן. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כְּרוֹבַע דָּמֵי, אַמַּאי יָבוֹר?
The Gemara explains the difficulty: Granted, if you say that a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to diverse kinds is comparable to more than a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, then it is about this that they disagree: The first tanna holds that we do not penalize one by requiring him to remove that which is permitted due to that which is prohibited, and consequently it is sufficient to merely reduce the quantity of seeds of a different kind to an acceptable level, whereas Rabbi Yosei holds that we do penalize one by requiring him to remove that which is permitted due to that which is prohibited. But if you say that a quarter-kav of seeds of a different kind per se’a with regard to diverse kinds is comparable to a quarter-kav of impurities per se’a with regard to a sale, then why does Rabbi Yosei rule that one must pick out all the seeds of a different kind?
הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי – מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כִּי מְקַיֵּים כִּלְאַיִם.
The Gemara answers: There, with regard to diverse kinds, this is the reasoning of Rabbi Yosei: One must pick out all the seeds, because once he is purifying the admixture of seeds, if he deliberately leaves a quantity of seeds of a different kind mixed in, it appears as though he is intentionally planting and maintaining diverse kinds in his field.
תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם; זֶה אוֹמֵר: ״מָאתַיִם שֶׁלִּי״, וְזֶה אוֹמֵר: ״מָאתַיִם שֶׁלִּי״ – נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ!
The Gemara suggests: Come and hear another challenge to Rav Huna’s ruling from a mishna (Bava Metzia 37a): In the case of two people who deposited money with one person, and this one deposited one hundred dinars and that one deposited two hundred dinars, and when they return to collect their deposits, this one says: My deposit was two hundred dinars, and that one says: My deposit was two hundred dinars, the bailee gives one hundred dinars to this one and one hundred dinars to that one, and the rest of the money, i.e., the contested one hundred dinars, will be placed in a safe place until Elijah comes and prophetically determines the truth. In this case, one of the parties is certainly lying, but nevertheless, the Sages did not penalize the parties by placing all of the money in a safe place. Similarly, in the case of a sale, where a seller deceitfully mixed additional impurities into the produce he sold, he should not be penalized and required to take back all of the impurities.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, וַדַּאי מָנֶה לְמָר וּמָנֶה לְמָר; הָכָא, מִי יֵימַר דְּלָאו כּוּלֵּיהּ עָרוֹבֵי עָרֵיב?
The Gemara rejects this challenge: How can these cases be compared? There, in the case of the deposits, it is certain that at least one hundred dinars belongs to this Master and one hundred dinars belongs to that Master. Here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in, who can say that the seller did not mix in the entire amount intentionally? Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא – אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם כֵּן, מָה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.
The Gemara suggests: Come and hear a support for Rav Huna’s ruling from the latter clause of that mishna: Rabbi Yosei says: If so, what did the swindler lose? He lost nothing by claiming the one hundred dinars that belongs to another, and he has no incentive to admit the truth. Rather, the entire deposit will be placed in a safe place until Elijah comes. Since through his lie the swindler risks losing even the one hundred dinars that he deposited, perhaps that will induce him to admit his deceit. According to Rabbi Yosei, the Sages did penalize one who acts deceitfully, which accords with Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם וַדַּאי אִיכָּא רַמַּאי, הָכָא מִי יֵימַר דְּעָרוֹבֵי עָרֵיב.
The Gemara rejects the proof: How can these cases be compared? There, in the case of the deposits, there is certainly a swindler, and it is reasonable to penalize both parties in order to induce the swindler to admit his deceit. Here, in the case of a sale where there is an unacceptable level of impurities mixed in with the produce, who can say that the seller intentionally mixed in anything? Perhaps the impurities were inadvertently mixed in during the processing. Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
תָּא שְׁמַע: שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית – קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִבִּית; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר!
The Gemara suggests: Come and hear another support for Rav Huna’s ruling from a baraita: In the case of a promissory note in which the details of a loan with interest were written, the court penalizes the creditor, and he may collect neither the principal nor the interest; this is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, the Sages did penalize one who acts improperly, which accords with Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם מִשְּׁעַת כְּתִיבָה הוּא דַּעֲבַד לֵיהּ שׂוּמָא, הָכָא מִי יֵימַר דְּעָרוֹבֵי עָרֵיב.
The Gemara rejects the proof: How can these cases be compared? There, in the case of a loan with interest, it is already at the time of the writing of the bill that the lender performed the transgression of placing interest upon the borrower. Since he certainly committed a transgression, it is reasonable that the Sages penalized him. But here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in with the produce, who can say that the seller intentionally mixed in anything? Perhaps the impurities were inadvertently mixed in during the processing. Accordingly, no proof can be drawn from the baraita.
תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא – וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית!
The Gemara suggests: Come and hear a challenge to Rav Huna’s ruling from the latter clause of the baraita: But the Rabbis say: He may collect the principal but may not collect the interest. According to Rabbi Meir, the Sages did not penalize one who acts improperly, contrary to Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם וַדַּאי קַרְנָא דְּהֶתֵּירָא הוּא, הָכָא מִי יֵימַר דְּכוּלֵּיהּ לָא עָרוֹבֵי עָרֵיב.
The Gemara rejects this challenge: How can these cases be compared? There, in the case of a loan with interest, according to strict halakha it is certainly permitted to collect the principal, so the Sages did not penalize him with regard to it. But here, in the case of a sale where there is an unacceptable proportion of impurities mixed in, who can say that the seller did not mix in the entire amount intentionally? Accordingly, no proof can be drawn from the mishna.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רָבִין בַּר רַב נַחְמָן: לֹא אֶת הַמּוֹתָר בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא מַחֲזִיר לוֹ אֶת כָּל הָרְבָעִין כּוּלָּן. אַלְמָא הֵיכָא דְּבָעֵי אַהְדּוֹרֵי – כּוּלַּהּ מַהְדַּר!
Come and hear further support for Rav Huna’s ruling from that which Ravin bar Rav Naḥman teaches (104b). Ravin bar Rav Naḥman’s statement is with regard to a situation when land that was sold is later found to be larger than stated at the time of the sale. If the deviation is not more than an area required to sow a quarter-kav of seed per beit se’a of land, then the buyer need not return any land to the seller. If the proportion of extra land is larger than this, not only must the buyer return the extra land that is beyond the limit of a quarter-kav area per beit se’a, but he must also return to him every one of the extra quarter-kav areas of land that he received beyond the stated area of a beit kor. The Gemara infers: Apparently, when one is required to return part of a sale because of a discrepancy that is beyond the acceptable limit of deviation, then one is required to return the entire discrepancy and not just the amount that is beyond the acceptable limit. This supports Rav Huna’s ruling.
הָכִי הַשְׁתָּא?!
The Gemara rejects this: How can these cases be compared?
לעקוב
