אם מישהו עשה שימוש בשגגה ברכוש הקדש, עליו לשלם את ערך הרכוש בתוספת תשלום חומש. רבי יהושע בן לוי סבר שלא משלמים את החומש אם מדובר בהקדש שני, פריט שהתקדש מפריט של הקדש (על ידי התפסה). הגמרא מקשה על משפט שהיה בברייתא שהובאה כדי לתמוך בדעת רבי יהושע בן לוי ופותרת את הקושי. ברייתא נוספת מובאת לתמוך בדברי רבי יהושע בן לוי. המשנה מונה סכום מינימלי של כסף לאונאה ומודה במקצת. היא גם מונה חמש הלכות שבהן הסכום המינימלי הוא פרוטה. ללוי יש רשימה שונה של מה הן חמש ההלכות שבהם צריך שיהיה שווה פרוטה והגמרא דנה מדוע היו שתי רשימות שונות. המשנה מונה חמישה מקרים שבהם יש להוסיף חומש. אחד מהדינים הוא זר שאכל תרומת מעשר של דמאי. מאחר שהחובה להפריש תרומת מעשר מדמאי הוא מדרבנן (כי דמאי זה מקרה שיש לחשוש שאולי הבעלים לא הפרישו מעשר), רבי אלעזר שואל מדוע חכמים קבעו שיש להוסיף חומש – מדוע יחמירו כדין תורה? רב נחמן אומר בשם שמואל שהמשנה היא לפי גישתו של רבי מאיר שהחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, כפי שניתן ללמוד מדבריו בהלכות גיטין במקרה שלא אמרו בפני נכתב ובפני נחתם. אך מעלים קושי על ההנחה שר’ מאיר סובר שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.
רוצים להקדיש למידה? התחל כאן:
בבא מציעא נה
בְּאֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ, לֵיתַהּ? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי שֶׁאֵינָהּ בְּסוֹף הֶקְדֵּשׁ.
but it is not subject to an intermediate stage of consecration resulting from redemption? Ravina said to him: It is due to the fact that it is not subject to ultimate consecration. A non-kosher animal does not ultimately remain consecrated, as it is used neither as an offering nor in the upkeep of the Temple. Instead, it is redeemed and its value is consecrated.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא: מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא, בְּאֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ מִיהָא אִיתַהּ, וְלוֹסֵיף נָמֵי חוֹמֶשׁ! אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי הוּא כְּסוֹף הֶקְדֵּשׁ, מָה סוֹף הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ – אַף אֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: It is subject, at least, to an intermediate stage of consecration; and in that case, let one add one-fifth as well. Ravina said to him: Its legal status is like that of ultimate consecration: Just as one does not add one-fifth with regard to a non-kosher animal in ultimate consecration, as that category does not exist in a non-kosher animal, so too, one does not add one-fifth in a case of intermediate consecration.
אֲמַר לֵיהּ רַב זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מַאי חָזֵית דִּמְדַמֵּית לֵיהּ לְסוֹף הֶקְדֵּשׁ? נְדַמְּיֵיהּ לִתְחִילַּת הֶקְדֵּשׁ! אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא לְסוֹף הֶקְדֵּשׁ הֲוָה לֵיהּ לְדַמּוֹיֵי, שֶׁכֵּן נִתְפָּס מִנִּתְפָּס. אַדְּרַבָּה: לִתְחִילַּת הֶקְדֵּשׁ הֲוָה לֵיהּ לְדַמּוֹיֵי, שֶׁכֵּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיו קְדוּשָּׁה מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיו קְדוּשָּׁה!
Rav Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: What did you see that led you to liken the intermediate stage of consecration to ultimate consecration? Let us liken it to initial consecration. Ravina said to him: It stands to reason that he should liken it to ultimate consecration, as he thereby derives the halakha of an item consecrated by association with the sanctity of an item consecrated by association. The Gemara asks: On the contrary, he should have likened it to initial consecration, as he thereby derives the halakha of an item after which there is another stage of sanctity, the intermediate stage of consecration, from an item after which there is another stage of sanctity.
כִּדְאָמַר רָבָא ״הָעֹלָה״ – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה. הָכִי נָמֵי ״הַטְּמֵאָה״ – טְמֵאָה רִאשׁוֹנָה.
The Gemara answers: It is as Rava says: “The burnt-offering” (Leviticus 6:2), employing the definite article, indicates that the reference is to the first burnt-offering. So too, when it is written: The non-kosher animal, the reference is to the initial consecration of the non-kosher animal, not the intermediate stage of consecration.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״פָּרָה זוֹ תַּחַת פָּרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״, ״טַלִּית זוֹ תַּחַת טַלִּית שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״ – הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי, וְיַד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi: If one said that this cow is in place of that cow, which belongs to the Temple treasury, or this garment is in place of that garment, which belongs to the Temple treasury, his consecrated property is redeemed, and the treasurer of consecrated property is at an advantage. If the replacement item is equal to or more valuable than the original item, it belongs to the treasurer, and if it is less valuable, the one who consecrated it must pay the difference.
״פָּרָה זוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים תַּחַת פָּרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״, ״טַלִּית זוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים תַּחַת טַלִּית שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״ – הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי. עַל הֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, עַל הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
If he said: This cow valued at five sela is in place of this cow, which belongs to the Temple treasury, or: This garment valued at five sela is instead of this garment, which belongs to the Temple treasury, his consecrated property is redeemed. Even if the second consecrated item is more valuable, it is not considered a consecration done in error. He will have to pay the difference. He adds one-fifth when redeeming the item that was the initial consecration, but when redeeming the item for which the initial consecration was redeemed, the second consecration, he does not add one-fifth.
מַתְנִי׳ הָאוֹנָאָה – אַרְבָּעָה כֶּסֶף, וְהַטַּעֲנָה – שְׁתֵּי כֶּסֶף, וְהַהוֹדָאָה – שָׁוֶה פְּרוּטָה.
MISHNA: The measure of exploitation is four silver ma’a from the twenty-four silver ma’a of a sela. And the smallest monetary claim in court for which a plaintiff can obligate a respondent to take an oath is two silver ma’a. And the smallest monetary admission for which that respondent takes the oath is an admission that one owes at least the value of one peruta.
חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן: הַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהַנֶּהֱנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל, וְהַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּיב לְהַכְרִיז, וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִילּוּ לְמָדַי.
On a related note, the tanna adds that there are five halakhic situations involving perutot: The admission to part of a claim must be that one owes at least the value of one peruta, and a woman is betrothed with the value of one peruta. And one who derives benefit of the value of one peruta from consecrated property has misused consecrated property and is liable to bring an offering, and one who finds an item that has the value of one peruta is obligated to proclaim that he found it. And with regard to one who robs from another an item that has the value of one peruta and took an oath to him that he robbed nothing, when he repents and seeks to return the stolen item he must take it and follow its owner even to Media. In that case, he may not return the item by means of a messenger; he must give it directly to its owner.
גְּמָ׳ תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא: הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לְמִקָּח! הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ.
GEMARA: The Gemara asks: We already learned this on another occasion in an earlier mishna (49b): The measure of exploitation for which one can claim that he was exploited is four silver ma’a from the twenty-four silver ma’a in a sela, which is one-sixth of the transaction. The Gemara answers: It was necessary for the tanna to mention two halakhot: The smallest monetary claim in court for which a plaintiff can obligate a respondent to take an oath is two silver ma’a, and the smallest monetary admission for which that respondent takes the oath is an admission that one owes at least the value of one peruta. Therefore, the tanna cited the halakha of exploitation as well.
הָא נָמֵי תְּנֵינָא: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין, הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה! סֵיפָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּקָתָנֵי: חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן.
The Gemara asks: That too we already learned in a mishna (Shevuot 38b): The oath for admission to part of a claim imposed by the judges is in a case where the claim is two silver ma’a, and the admission is the value of one peruta. The Gemara answers: It was necessary for the tanna to teach the latter clause of the mishna, as it teaches: There are five halakhic situations involving perutot, which is not taught elsewhere.
חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן כּוּ׳. וְלִיתְנֵי נָמֵי הָאוֹנָאָה פְּרוּטָה? אָמַר רַב כָּהֲנָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, אֵין אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת.
§ The mishna teaches: There are five halakhic situations involving perutot. The Gemara asks: And let the tanna also teach that the measure of exploitation is one peruta. Rav Kahana said: That is to say that there is no exploitation concerning perutot. Any disparity between value and price that is less than the value of the smallest silver coin, an issar, which is worth eight perutot, is not considered exploitation.
וְלֵוִי אָמַר: יֵשׁ אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת. וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ: חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן: הָאוֹנָאָה פְּרוּטָה, וְהַהוֹדָאָה פְּרוּטָה, וְקִדּוּשֵׁי אִשָּׁה בִּפְרוּטָה, וְגָזֵל בִּפְרוּטָה, וִישִׁיבַת הַדַּיָּינִין בִּפְרוּטָה.
And Levi says: There is exploitation even for perutot. And likewise, Levi taught in his version of the Mishna, which parallels the Mishna redacted by Rabbi Yehuda HaNasi, that there are five halakhic situations involving perutot: The measure of exploitation is one peruta, the admission is the value of one peruta, and the betrothal of a woman is with one peruta, and the halakha of one who takes an oath denying a robbery applies in the case where he denies having robbed another of at least one peruta, and the convening of judges to adjudicate a case of monetary law is in the case where the claim is at least one peruta.
וְתַנָּא דִּידַן, מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין? תְּנָא לֵיהּ גָּזֵל.
The Gemara asks: And with regard to the tanna of our mishna, what is the reason he does not teach the case of the convening of judges in his list of cases involving perutot? The Gemara answers: He taught the case of robbery, which includes all monetary claims one has against another.
וּמִי לָא תָּנֵי גָּזֵל וְקָתָנֵי אֲבֵידָה? הָנָךְ אִצְטְרִיכָא לֵיהּ: גָּזֵל – הַגּוֹזֵל מֵחֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבָּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו וַאֲפִילּוּ לִמְדִי. אֲבֵידָה – הַמּוֹצֵא אֲבֵידָה שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּיב לְהַכְרִיז, וְאַף עַל גַּב דְּזַל.
The Gemara asks: But doesn’t the tanna teach the case of robbery and teach the case of lost property? Apparently, he lists monetary cases that are included under the rubric of robbery. The Gemara answers: With regard to these two cases, it was necessary for the tanna to teach them separately, as there is a novel element in each. The novel element in the case of robbery is not only that a robbery of one peruta is considered robbery, but also in the case of one who robs an item from another worth at least one peruta and then took an oath to him that he robbed nothing, he must carry the stolen item and follow its owner even to Media. The novel element in the case of lost property is that one who finds lost property the value of at least one peruta is obligated to proclaim that he found it, even though the lost article depreciated and is no longer worth one peruta.
וְלֵוִי, מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי אֲבֵידָה בִּפְרוּטָה? תְּנָא לֵיהּ גָּזֵל.
The Gemara asks: And as for Levi, what is the reason he does not teach that one is obligated to proclaim that he found lost property only if it is worth at least one peruta? The Gemara answers: He taught the case of robbery, which includes all monetary claims one has against another.
וּמִי לָא קָתָנֵי גָּזֵל וְקָתָנֵי יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין? יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב קַטִּינָא, דְּאָמַר רַב קַטִּינָא: בֵּית דִּין נִזְקָקִין אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.
The Gemara asks: But doesn’t he teach robbery and also teach the convening of judges? Apparently, he lists monetary cases that are included under the rubric of robbery. The Gemara explains: With regard to the convening of judges it was necessary for the tanna to specify the halakha to exclude the opinion of Rav Ketina, as Rav Ketina says: The court attends to monetary claims of even less than the value of one peruta. Anyone wronged by another is entitled to have his case adjudicated in court.
וְלֵוִי, מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי הֶקְדֵּשׁ? בְּחוּלִּין קָמַיְירֵי, בְּקָדָשִׁים לָא קָמַיְירֵי.
The Gemara asks: And as for Levi, what is the reason he does not teach the peruta of misuse of consecrated property? The Gemara answers: He is speaking with regard to non-sacred property; he is not speaking with regard to consecrated property.
אֶלָּא תַּנָּא דִּידַן דְּקָא מַיְירֵי בְּקָדָשִׁים, נִתְנֵי מַעֲשֵׂר בִּפְרוּטָה? כְּמַאן דְּאָמַר אֵין בְּחוּמְשׁוֹ פְּרוּטָה. וְלִיתְנֵי חוֹמֶשׁ מַעֲשֵׂר בִּפְרוּטָה? בְּקַרְנָא קָא מַיְירֵי, בְּחוֹמֶשׁ לָא קָא מַיְירֵי.
The Gemara asks: But in the case of the tanna of our mishna, who is speaking with regard to consecrated property, let him teach the halakha that second tithe may be redeemed only if the produce is worth at least one peruta. The Gemara answers: This tanna holds in accordance with the one who says: Second tithe is redeemed only if its one-fifth, which one adds when redeeming his own produce, is worth at least one peruta. In other words, second tithe is redeemed only if it is worth at least four perutot. The Gemara asks: And let him teach that second tithe is redeemed only if its one-fifth, which one adds when redeeming his own produce, is worth at least one peruta. The Gemara responds: The tanna is speaking with regard to the principal; the tanna is not speaking with regard to the one-fifth.
גּוּפָא, אָמַר רַב קַטִּינָא: בֵּית דִּין נִזְקָקִין אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. מֵתִיב רָבָא: ״וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם״,
§ With regard to the matter itself raised in the previous discussion, the Gemara elaborates. Rav Ketina says: The court attends to monetary claims of even less than the value of one peruta. Rava raises an objection from a baraita. It is written: “And he shall make restitution for that which he has done amiss in the sacred matter” (Leviticus 5:16).
לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה לְהִישָּׁבוֹן. לְקֹדֶשׁ – אִין, אֲבָל לְהֶדְיוֹט – לָא.
This serves to include misuse of consecrated property less than the value of one peruta in the halakha of restitution to the Temple treasury. The Gemara infers: To the Temple treasury, yes, one must return that which he took; but to an ordinary person [hedyot], no, one need not pay restitution for theft of less than one peruta.
אֶלָּא, אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַב קַטִּינָא, אִם הוּזְקְקוּ בֵּית דִּין לְשָׁוֶה פְּרוּטָה – גּוֹמְרִין, אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. תְּחִילַּת הַדִּין בָּעֵינַן פְּרוּטָה, גְּמַר הַדִּין לָא בָּעֵינַן פְּרוּטָה.
Rather, if Rav Ketina’s ruling was stated, this is how it was stated: Rav Ketina says: If the court attends to a monetary claim of the value of one peruta, the judges conclude adjudicating and issue a ruling even if the item in question depreciated to less than the value of one peruta. For the beginning of the legal proceedings, we require a claim worth one peruta, whereas for the verdict, we do not require a claim worth one peruta.
מַתְנִי׳ חֲמִשָּׁה חוּמְשִׁין הֵן, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּכּוּרִים – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
MISHNA: In this mishna, as in the previous one, the tanna enumerates several halakhot that share a common element. There are five halakhic situations where one-fifth is added to the value of the principal, and these are they: A non-priest who eats either teruma, or teruma of the tithe, which the Levite separates from the first tithe and gives to a priest, or teruma of the tithe of demai, or ḥalla, or first fruits; in each of these cases, he adds one-fifth when paying restitution to the priest who owned the produce. And one who redeems his own fruit of a fourth-year sapling or second-tithe produce adds one-fifth. One who redeems his own consecrated property adds one-fifth. One who derives benefit worth one peruta from consecrated property adds one-fifth. And one who robs the value of one peruta from another and takes a false oath in response to his claim adds one-fifth when paying restitution.
גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְכִי עָשׂוּ חֲכָמִים חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה?
GEMARA: Rava says: Rabbi Elazar found the halakha in the mishna with regard to teruma of the tithe of demai to be difficult. He asked: And since the obligation to tithe demai is by rabbinic law, did the Sages reinforce their pronouncements and render them parallel to Torah law by requiring the addition of one-fifth when paying restitution?
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָא מַנִּי – רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר עָשׂוּ חֲכָמִים חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה. דְּתַנְיָא: הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, נְתָנוֹ לָהּ וְלֹא אָמַר לָהּ ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״ – יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִטְּלֶנּוּ מִמֶּנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְיֹאמַר לָהּ: ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״.
Rav Naḥman said that Shmuel said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: The Sages reinforced their pronouncements and rendered them parallel to Torah law, as it is taught in a baraita: With regard to an agent who brings a bill of divorce from a country overseas, if he gave it to the woman but did not say to her: It was written in my presence and it was signed in my presence, as is the requirement by rabbinic ordinance, one who marries that woman must divorce her, and any offspring born of that marriage is a mamzer; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Although he is in violation of the ordinance, the offspring is not a mamzer. How then should the agent proceed? He should take the bill of divorce from her and give it to her again, this time in the presence of two witnesses, and say to her: It was written in my presence and it was signed in my presence.
וּלְרַבִּי מֵאִיר, מִשּׁוּם דְּלֹא אָמַר לָהּ ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״, יוֹצִיא וְהַוָּלָד מַמְזֵר? אִין, רַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בְּגִיטִּין – יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר.
The Gemara asks: And according to Rabbi Meir, although the bill of divorce was otherwise valid, merely due to the fact that he did not say to her: It was written in my presence and it was signed in my presence, must he divorce her and the offspring is a mamzer? The Gemara answers: Yes, as Rabbi Meir conforms to his standard line of reasoning, as Rav Hamnuna says in the name of Ulla that Rabbi Meir would say: In the case of anyone who gives a bill of divorce that deviates from the formula coined by the Sages with regard to bills of divorce, one who then marries the divorced woman on the basis of that bill of divorce must divorce her, and the offspring is a mamzer. Concerning teruma of the tithe of demai as well, Rabbi Meir reinforced the pronouncements of the Sages and rendered them parallel to Torah law.
מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: מְחַלְּלִין אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף, נְחוֹשֶׁת עַל נְחוֹשֶׁת, כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת, וּנְחוֹשֶׁת עַל הַפֵּירוֹת, וְיַחְזוֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּירוֹת – דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלוּ פֵּירוֹת וְיֹאכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
Rav Sheshet raises an objection to this principle from a mishna (Demai 1:2), which teaches: One may desacralize silver coins of second tithe of demai upon other silver coins, and copper coins upon copper coins, and silver coins upon copper coins, and copper coins upon produce, and he may then redeem that produce with money; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: That produce that redeemed the copper coins must be taken up and eaten in Jerusalem. It may not be redeemed again.
וּמִי מְחַלְּלִינַן כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת? וְהָא תְּנַן: סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חוּלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, מֵבִיא בְּסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֶּשְׁנָהּ סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מְחוּלֶּלֶת עַל מָעוֹת הַלָּלוּ, וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְּלוֹ עָלֶיהָ.
Rav Sheshet continues: And can one desacralize silver coins with copper coins? But didn’t we learn in a mishna (Ma’aser Sheni 2:6): In the case of a silver sela of second tithe and a sela of non-sacred property that were intermingled, one brings copper ma’a equaling the value of a sela and says: Wherever there is a sela of second tithe among these two coins, it is redeemed upon these copper ma’a, which assume the sanctity of second tithe. And he selects the better-quality sela among the two and redeems the copper coins upon that sela. The result is that the better-quality sela is second tithe, while the other sela and the copper coins are non-sacred.
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
Din & Daf: How Should We Understand the Central Role of Blood in the World of Korbanot?
A Daf Of Their Own –Intent and Action
כוונה ומעשה בקורבנות- דף משלהן
האם חייבים לתת צדקה? ולחזור בתשובה?
תשובה אמיתית: מתי היא מתקבלת? ואיך יודעים שהיא נענתה?
Din & Daf: What is the Concept of שלא לשמה All About?
Horayot Daf 2-8 – Daf Yomi: One Week at a Time
A Daf Of Their Own – Intro To Kodashim
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
ירושלים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
בבא מציעא נה
בְּאֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ, לֵיתַהּ? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי שֶׁאֵינָהּ בְּסוֹף הֶקְדֵּשׁ.
but it is not subject to an intermediate stage of consecration resulting from redemption? Ravina said to him: It is due to the fact that it is not subject to ultimate consecration. A non-kosher animal does not ultimately remain consecrated, as it is used neither as an offering nor in the upkeep of the Temple. Instead, it is redeemed and its value is consecrated.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא: מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא, בְּאֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ מִיהָא אִיתַהּ, וְלוֹסֵיף נָמֵי חוֹמֶשׁ! אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי הוּא כְּסוֹף הֶקְדֵּשׁ, מָה סוֹף הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ – אַף אֶמְצַע הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: It is subject, at least, to an intermediate stage of consecration; and in that case, let one add one-fifth as well. Ravina said to him: Its legal status is like that of ultimate consecration: Just as one does not add one-fifth with regard to a non-kosher animal in ultimate consecration, as that category does not exist in a non-kosher animal, so too, one does not add one-fifth in a case of intermediate consecration.
אֲמַר לֵיהּ רַב זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מַאי חָזֵית דִּמְדַמֵּית לֵיהּ לְסוֹף הֶקְדֵּשׁ? נְדַמְּיֵיהּ לִתְחִילַּת הֶקְדֵּשׁ! אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא לְסוֹף הֶקְדֵּשׁ הֲוָה לֵיהּ לְדַמּוֹיֵי, שֶׁכֵּן נִתְפָּס מִנִּתְפָּס. אַדְּרַבָּה: לִתְחִילַּת הֶקְדֵּשׁ הֲוָה לֵיהּ לְדַמּוֹיֵי, שֶׁכֵּן דָּבָר שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיו קְדוּשָּׁה מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ אַחֲרָיו קְדוּשָּׁה!
Rav Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: What did you see that led you to liken the intermediate stage of consecration to ultimate consecration? Let us liken it to initial consecration. Ravina said to him: It stands to reason that he should liken it to ultimate consecration, as he thereby derives the halakha of an item consecrated by association with the sanctity of an item consecrated by association. The Gemara asks: On the contrary, he should have likened it to initial consecration, as he thereby derives the halakha of an item after which there is another stage of sanctity, the intermediate stage of consecration, from an item after which there is another stage of sanctity.
כִּדְאָמַר רָבָא ״הָעֹלָה״ – עוֹלָה רִאשׁוֹנָה. הָכִי נָמֵי ״הַטְּמֵאָה״ – טְמֵאָה רִאשׁוֹנָה.
The Gemara answers: It is as Rava says: “The burnt-offering” (Leviticus 6:2), employing the definite article, indicates that the reference is to the first burnt-offering. So too, when it is written: The non-kosher animal, the reference is to the initial consecration of the non-kosher animal, not the intermediate stage of consecration.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״פָּרָה זוֹ תַּחַת פָּרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״, ״טַלִּית זוֹ תַּחַת טַלִּית שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״ – הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי, וְיַד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi: If one said that this cow is in place of that cow, which belongs to the Temple treasury, or this garment is in place of that garment, which belongs to the Temple treasury, his consecrated property is redeemed, and the treasurer of consecrated property is at an advantage. If the replacement item is equal to or more valuable than the original item, it belongs to the treasurer, and if it is less valuable, the one who consecrated it must pay the difference.
״פָּרָה זוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים תַּחַת פָּרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״, ״טַלִּית זוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים תַּחַת טַלִּית שֶׁל הֶקְדֵּשׁ״ – הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי. עַל הֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, עַל הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
If he said: This cow valued at five sela is in place of this cow, which belongs to the Temple treasury, or: This garment valued at five sela is instead of this garment, which belongs to the Temple treasury, his consecrated property is redeemed. Even if the second consecrated item is more valuable, it is not considered a consecration done in error. He will have to pay the difference. He adds one-fifth when redeeming the item that was the initial consecration, but when redeeming the item for which the initial consecration was redeemed, the second consecration, he does not add one-fifth.
מַתְנִי׳ הָאוֹנָאָה – אַרְבָּעָה כֶּסֶף, וְהַטַּעֲנָה – שְׁתֵּי כֶּסֶף, וְהַהוֹדָאָה – שָׁוֶה פְּרוּטָה.
MISHNA: The measure of exploitation is four silver ma’a from the twenty-four silver ma’a of a sela. And the smallest monetary claim in court for which a plaintiff can obligate a respondent to take an oath is two silver ma’a. And the smallest monetary admission for which that respondent takes the oath is an admission that one owes at least the value of one peruta.
חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן: הַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, וְהַנֶּהֱנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל, וְהַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּיב לְהַכְרִיז, וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִילּוּ לְמָדַי.
On a related note, the tanna adds that there are five halakhic situations involving perutot: The admission to part of a claim must be that one owes at least the value of one peruta, and a woman is betrothed with the value of one peruta. And one who derives benefit of the value of one peruta from consecrated property has misused consecrated property and is liable to bring an offering, and one who finds an item that has the value of one peruta is obligated to proclaim that he found it. And with regard to one who robs from another an item that has the value of one peruta and took an oath to him that he robbed nothing, when he repents and seeks to return the stolen item he must take it and follow its owner even to Media. In that case, he may not return the item by means of a messenger; he must give it directly to its owner.
גְּמָ׳ תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא: הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לְמִקָּח! הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ.
GEMARA: The Gemara asks: We already learned this on another occasion in an earlier mishna (49b): The measure of exploitation for which one can claim that he was exploited is four silver ma’a from the twenty-four silver ma’a in a sela, which is one-sixth of the transaction. The Gemara answers: It was necessary for the tanna to mention two halakhot: The smallest monetary claim in court for which a plaintiff can obligate a respondent to take an oath is two silver ma’a, and the smallest monetary admission for which that respondent takes the oath is an admission that one owes at least the value of one peruta. Therefore, the tanna cited the halakha of exploitation as well.
הָא נָמֵי תְּנֵינָא: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין, הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְּרוּטָה! סֵיפָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּקָתָנֵי: חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן.
The Gemara asks: That too we already learned in a mishna (Shevuot 38b): The oath for admission to part of a claim imposed by the judges is in a case where the claim is two silver ma’a, and the admission is the value of one peruta. The Gemara answers: It was necessary for the tanna to teach the latter clause of the mishna, as it teaches: There are five halakhic situations involving perutot, which is not taught elsewhere.
חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן כּוּ׳. וְלִיתְנֵי נָמֵי הָאוֹנָאָה פְּרוּטָה? אָמַר רַב כָּהֲנָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, אֵין אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת.
§ The mishna teaches: There are five halakhic situations involving perutot. The Gemara asks: And let the tanna also teach that the measure of exploitation is one peruta. Rav Kahana said: That is to say that there is no exploitation concerning perutot. Any disparity between value and price that is less than the value of the smallest silver coin, an issar, which is worth eight perutot, is not considered exploitation.
וְלֵוִי אָמַר: יֵשׁ אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת. וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ: חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן: הָאוֹנָאָה פְּרוּטָה, וְהַהוֹדָאָה פְּרוּטָה, וְקִדּוּשֵׁי אִשָּׁה בִּפְרוּטָה, וְגָזֵל בִּפְרוּטָה, וִישִׁיבַת הַדַּיָּינִין בִּפְרוּטָה.
And Levi says: There is exploitation even for perutot. And likewise, Levi taught in his version of the Mishna, which parallels the Mishna redacted by Rabbi Yehuda HaNasi, that there are five halakhic situations involving perutot: The measure of exploitation is one peruta, the admission is the value of one peruta, and the betrothal of a woman is with one peruta, and the halakha of one who takes an oath denying a robbery applies in the case where he denies having robbed another of at least one peruta, and the convening of judges to adjudicate a case of monetary law is in the case where the claim is at least one peruta.
וְתַנָּא דִּידַן, מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין? תְּנָא לֵיהּ גָּזֵל.
The Gemara asks: And with regard to the tanna of our mishna, what is the reason he does not teach the case of the convening of judges in his list of cases involving perutot? The Gemara answers: He taught the case of robbery, which includes all monetary claims one has against another.
וּמִי לָא תָּנֵי גָּזֵל וְקָתָנֵי אֲבֵידָה? הָנָךְ אִצְטְרִיכָא לֵיהּ: גָּזֵל – הַגּוֹזֵל מֵחֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבָּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו וַאֲפִילּוּ לִמְדִי. אֲבֵידָה – הַמּוֹצֵא אֲבֵידָה שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּיב לְהַכְרִיז, וְאַף עַל גַּב דְּזַל.
The Gemara asks: But doesn’t the tanna teach the case of robbery and teach the case of lost property? Apparently, he lists monetary cases that are included under the rubric of robbery. The Gemara answers: With regard to these two cases, it was necessary for the tanna to teach them separately, as there is a novel element in each. The novel element in the case of robbery is not only that a robbery of one peruta is considered robbery, but also in the case of one who robs an item from another worth at least one peruta and then took an oath to him that he robbed nothing, he must carry the stolen item and follow its owner even to Media. The novel element in the case of lost property is that one who finds lost property the value of at least one peruta is obligated to proclaim that he found it, even though the lost article depreciated and is no longer worth one peruta.
וְלֵוִי, מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי אֲבֵידָה בִּפְרוּטָה? תְּנָא לֵיהּ גָּזֵל.
The Gemara asks: And as for Levi, what is the reason he does not teach that one is obligated to proclaim that he found lost property only if it is worth at least one peruta? The Gemara answers: He taught the case of robbery, which includes all monetary claims one has against another.
וּמִי לָא קָתָנֵי גָּזֵל וְקָתָנֵי יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין? יְשִׁיבַת הַדַּיָּינִין אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב קַטִּינָא, דְּאָמַר רַב קַטִּינָא: בֵּית דִּין נִזְקָקִין אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.
The Gemara asks: But doesn’t he teach robbery and also teach the convening of judges? Apparently, he lists monetary cases that are included under the rubric of robbery. The Gemara explains: With regard to the convening of judges it was necessary for the tanna to specify the halakha to exclude the opinion of Rav Ketina, as Rav Ketina says: The court attends to monetary claims of even less than the value of one peruta. Anyone wronged by another is entitled to have his case adjudicated in court.
וְלֵוִי, מַאי טַעְמָא לָא קָתָנֵי הֶקְדֵּשׁ? בְּחוּלִּין קָמַיְירֵי, בְּקָדָשִׁים לָא קָמַיְירֵי.
The Gemara asks: And as for Levi, what is the reason he does not teach the peruta of misuse of consecrated property? The Gemara answers: He is speaking with regard to non-sacred property; he is not speaking with regard to consecrated property.
אֶלָּא תַּנָּא דִּידַן דְּקָא מַיְירֵי בְּקָדָשִׁים, נִתְנֵי מַעֲשֵׂר בִּפְרוּטָה? כְּמַאן דְּאָמַר אֵין בְּחוּמְשׁוֹ פְּרוּטָה. וְלִיתְנֵי חוֹמֶשׁ מַעֲשֵׂר בִּפְרוּטָה? בְּקַרְנָא קָא מַיְירֵי, בְּחוֹמֶשׁ לָא קָא מַיְירֵי.
The Gemara asks: But in the case of the tanna of our mishna, who is speaking with regard to consecrated property, let him teach the halakha that second tithe may be redeemed only if the produce is worth at least one peruta. The Gemara answers: This tanna holds in accordance with the one who says: Second tithe is redeemed only if its one-fifth, which one adds when redeeming his own produce, is worth at least one peruta. In other words, second tithe is redeemed only if it is worth at least four perutot. The Gemara asks: And let him teach that second tithe is redeemed only if its one-fifth, which one adds when redeeming his own produce, is worth at least one peruta. The Gemara responds: The tanna is speaking with regard to the principal; the tanna is not speaking with regard to the one-fifth.
גּוּפָא, אָמַר רַב קַטִּינָא: בֵּית דִּין נִזְקָקִין אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. מֵתִיב רָבָא: ״וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם״,
§ With regard to the matter itself raised in the previous discussion, the Gemara elaborates. Rav Ketina says: The court attends to monetary claims of even less than the value of one peruta. Rava raises an objection from a baraita. It is written: “And he shall make restitution for that which he has done amiss in the sacred matter” (Leviticus 5:16).
לְרַבּוֹת פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה לְהִישָּׁבוֹן. לְקֹדֶשׁ – אִין, אֲבָל לְהֶדְיוֹט – לָא.
This serves to include misuse of consecrated property less than the value of one peruta in the halakha of restitution to the Temple treasury. The Gemara infers: To the Temple treasury, yes, one must return that which he took; but to an ordinary person [hedyot], no, one need not pay restitution for theft of less than one peruta.
אֶלָּא, אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַב קַטִּינָא, אִם הוּזְקְקוּ בֵּית דִּין לְשָׁוֶה פְּרוּטָה – גּוֹמְרִין, אֲפִילּוּ לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. תְּחִילַּת הַדִּין בָּעֵינַן פְּרוּטָה, גְּמַר הַדִּין לָא בָּעֵינַן פְּרוּטָה.
Rather, if Rav Ketina’s ruling was stated, this is how it was stated: Rav Ketina says: If the court attends to a monetary claim of the value of one peruta, the judges conclude adjudicating and issue a ruling even if the item in question depreciated to less than the value of one peruta. For the beginning of the legal proceedings, we require a claim worth one peruta, whereas for the verdict, we do not require a claim worth one peruta.
מַתְנִי׳ חֲמִשָּׁה חוּמְשִׁין הֵן, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּכּוּרִים – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
MISHNA: In this mishna, as in the previous one, the tanna enumerates several halakhot that share a common element. There are five halakhic situations where one-fifth is added to the value of the principal, and these are they: A non-priest who eats either teruma, or teruma of the tithe, which the Levite separates from the first tithe and gives to a priest, or teruma of the tithe of demai, or ḥalla, or first fruits; in each of these cases, he adds one-fifth when paying restitution to the priest who owned the produce. And one who redeems his own fruit of a fourth-year sapling or second-tithe produce adds one-fifth. One who redeems his own consecrated property adds one-fifth. One who derives benefit worth one peruta from consecrated property adds one-fifth. And one who robs the value of one peruta from another and takes a false oath in response to his claim adds one-fifth when paying restitution.
גְּמָ׳ אָמַר רָבָא: קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְכִי עָשׂוּ חֲכָמִים חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה?
GEMARA: Rava says: Rabbi Elazar found the halakha in the mishna with regard to teruma of the tithe of demai to be difficult. He asked: And since the obligation to tithe demai is by rabbinic law, did the Sages reinforce their pronouncements and render them parallel to Torah law by requiring the addition of one-fifth when paying restitution?
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָא מַנִּי – רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר עָשׂוּ חֲכָמִים חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה. דְּתַנְיָא: הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם, נְתָנוֹ לָהּ וְלֹא אָמַר לָהּ ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״ – יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִטְּלֶנּוּ מִמֶּנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְיֹאמַר לָהּ: ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״.
Rav Naḥman said that Shmuel said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: The Sages reinforced their pronouncements and rendered them parallel to Torah law, as it is taught in a baraita: With regard to an agent who brings a bill of divorce from a country overseas, if he gave it to the woman but did not say to her: It was written in my presence and it was signed in my presence, as is the requirement by rabbinic ordinance, one who marries that woman must divorce her, and any offspring born of that marriage is a mamzer; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Although he is in violation of the ordinance, the offspring is not a mamzer. How then should the agent proceed? He should take the bill of divorce from her and give it to her again, this time in the presence of two witnesses, and say to her: It was written in my presence and it was signed in my presence.
וּלְרַבִּי מֵאִיר, מִשּׁוּם דְּלֹא אָמַר לָהּ ״בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם״, יוֹצִיא וְהַוָּלָד מַמְזֵר? אִין, רַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בְּגִיטִּין – יוֹצִיא, וְהַוָּלָד מַמְזֵר.
The Gemara asks: And according to Rabbi Meir, although the bill of divorce was otherwise valid, merely due to the fact that he did not say to her: It was written in my presence and it was signed in my presence, must he divorce her and the offspring is a mamzer? The Gemara answers: Yes, as Rabbi Meir conforms to his standard line of reasoning, as Rav Hamnuna says in the name of Ulla that Rabbi Meir would say: In the case of anyone who gives a bill of divorce that deviates from the formula coined by the Sages with regard to bills of divorce, one who then marries the divorced woman on the basis of that bill of divorce must divorce her, and the offspring is a mamzer. Concerning teruma of the tithe of demai as well, Rabbi Meir reinforced the pronouncements of the Sages and rendered them parallel to Torah law.
מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: מְחַלְּלִין אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף, נְחוֹשֶׁת עַל נְחוֹשֶׁת, כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת, וּנְחוֹשֶׁת עַל הַפֵּירוֹת, וְיַחְזוֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּירוֹת – דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלוּ פֵּירוֹת וְיֹאכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
Rav Sheshet raises an objection to this principle from a mishna (Demai 1:2), which teaches: One may desacralize silver coins of second tithe of demai upon other silver coins, and copper coins upon copper coins, and silver coins upon copper coins, and copper coins upon produce, and he may then redeem that produce with money; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: That produce that redeemed the copper coins must be taken up and eaten in Jerusalem. It may not be redeemed again.
וּמִי מְחַלְּלִינַן כֶּסֶף עַל נְחוֹשֶׁת? וְהָא תְּנַן: סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חוּלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, מֵבִיא בְּסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֶּשְׁנָהּ סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מְחוּלֶּלֶת עַל מָעוֹת הַלָּלוּ, וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְּלוֹ עָלֶיהָ.
Rav Sheshet continues: And can one desacralize silver coins with copper coins? But didn’t we learn in a mishna (Ma’aser Sheni 2:6): In the case of a silver sela of second tithe and a sela of non-sacred property that were intermingled, one brings copper ma’a equaling the value of a sela and says: Wherever there is a sela of second tithe among these two coins, it is redeemed upon these copper ma’a, which assume the sanctity of second tithe. And he selects the better-quality sela among the two and redeems the copper coins upon that sela. The result is that the better-quality sela is second tithe, while the other sela and the copper coins are non-sacred.
