רבנים שונים מציעים מקורות שמראים כיוונים שונים לגבי עמדת רבי מאיר בעניין האם חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. אביי מנתח את הערותיהם של הרבנים השונים, וטוען שקיימים רמות שונות של הלכות דרבנן, כולל אלו שיש בהם מיתת בית דין, מיתה בידי שמיים, ומצוות לא תעשה. לכן, הוא טוען שהשוואת הרמות השונות הללו כדי להוכיח את עמדתו של רבי מאיר היא פגומה. המשנה מונה קטגוריות ספציפיות שפטורות מדיני אונאה, כמו קרקעות, עבדים, שטרות, והקדש. באופן דומה, דיני כפל ואחריות של שומרים אינם חלים על קטגוריות אלה. תנאים אחרים עורכים הבחנות נוספות, ומרחיבים את הרשימה עוד יותר. היוצאים מן הכלל מדין אונאה נגזרים מפסוקים ספציפיים בתורה.
רוצים להקדיש למידה? התחל כאן:
בבא מציעא נו
מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: מְחַלְּלִין (אוֹתוֹ), כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת, מִדּוֹחַק, לֹא שֶׁיְּקַיֵּים כֵּן, אֶלָּא שֶׁחוֹזֵר וּמְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. קָתָנֵי מִיהַת: מְחַלְּלִין מִדּוֹחַק, מִדּוֹחַק – אִין, שֶׁלֹּא מִדּוֹחַק – לָא.
The reason one must employ this procedure is due to the fact that the Sages said: One desacralizes second-tithe silver coins upon copper coins under duress. And it is not that he will maintain them in that form; rather, it is that he again desacralizes them upon silver coins. In any event, the tanna teaches that one desacralizes second-tithe coins in this manner under duress, from which it may be inferred: Under duress, yes; not under duress, no. This is the halakha with regard to redemption of second-tithe coins by Torah law. By contrast, in the case of demai, which is by rabbinic law, Rabbi Meir permits desacralizing it in this manner ab initio. Apparently, Rabbi Meir is more lenient with regard to matters of rabbinic law than he is with regard to matters of Torah law.
אָמַר רַב יוֹסֵף: אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיקֵל רַבִּי מֵאִיר בְּפִדְיוֹנוֹ, מַחְמִיר הוּא בַּאֲכִילָתוֹ, דְּתַנְיָא: לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבָד, וּבַעַל הַבַּיִת. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, צָרִיךְ לְעַשֵּׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Rav Yosef said: Although Rabbi Meir is lenient with regard to redemption of second-tithe demai, he is stringent with regard to its consumption. This is as it is taught in a baraita: The Sages permitted only a wholesaler to sell demai. Since a wholesaler acquires grain from numerous sources and sells large quantities, he would suffer significant loss if he were required to separate tithes each time. But in the case of a proprietor who purchased produce from an am ha’aretz, whether he purchased large quantities to sell in bulk or whether he purchased small quantities to sell little by little, he must tithe the produce; this is the statement of Rabbi Meir.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד הַסִּיטוֹן וְאֶחָד בַּעַל הַבַּיִת – מוֹכֵר, וְשׁוֹלֵחַ לַחֲבֵירוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
The baraita continues: And the Rabbis say: Both a wholesaler and a proprietor who sells in bulk may sell demai, or send it to another, or give it to him as a gift, and they need not be concerned. The one who receives the produce separates the tithes and consumes the remaining produce. In this baraita, Rabbi Meir was stringent with regard to the concern that someone will consume demai without the tithes being separated.
מֵתִיב רָבִינָא: הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, וַאֲפִילּוּ מִדְּפוּסִים הַרְבֵּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Ravina raises an objection from a mishna (Demai 5:3): One who purchases bread from a baker who is unreliable with regard to tithes [am ha’aretz] may tithe from warm bread for, i.e., to exempt, cold bread, and from cold bread for warm bread, and one may do so even if the bread is in different shapes from many molds; this is the statement of Rabbi Meir.
בִּשְׁלָמָא מִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, כִּדְרַבִּי אִילְעַאי. דְּאָמַר רַבִּי אִילְעַאי: מִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ״. אִם אֵינוֹ קֹדֶשׁ, נְשִׂיאַת חֵטְא לָמָּה? מִכָּאן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה, שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
Granted, one may tithe from cold bread for warm bread, in accordance with the opinion of Rabbi Elai, as Rabbi Elai says: From where is it derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is teruma? It is as it is stated: “And you shall bear no sin by reason of it, seeing that you have set apart from it the best thereof” (Numbers 18:32). The Torah warns the Levites not to separate teruma from low-quality produce. The question arises: If when one separates lower-quality produce, that produce is not sacred, why would one think that he bears sin? He did nothing. From here it is derived that although the Levite acted improperly, in the case of one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, his teruma is teruma.
אֶלָּא אֲפִילּוּ מִדְּפוּסִים הַרְבֵּה, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתֵי לְאַפְרוֹשֵׁי מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר, וּמִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב!
Rather, with regard to the halakha that one may tithe even if the bread is in different shapes from many molds, let Rabbi Meir be concerned lest the buyer come to tithe from the loaves that one is obligated to tithe for the loaves that one is exempt from tithing, or from the exempt for the obligated. Since these loaves are all demai, it is possible that the loaves shaped in one mold were baked from produce that was tithed and the loaves shaped in another mold were baked from produce that was not tithed. Apparently, Rabbi Meir rules leniently in cases of rabbinic law, e.g., demai.
אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי אֶלְעָזָר שַׁפִּיר קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, וּשְׁמוּאֵל לָא שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ. דְּקַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר: מִיתָה דְּבִידֵי שָׁמַיִם, וּמְשַׁנֵּי לֵיהּ שְׁמוּאֵל: מִיתַת בֵּית דִּין. דִּלְמָא שָׁאנֵי מִיתַת בֵּית דִּין דַּחֲמִירָא!
The Gemara returns to discuss the difficulties raised above. Abaye said: The problem raised by Rabbi Elazar was legitimately difficult for him, and Shmuel did not legitimately responded to his difficulty by stating that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The reason the response is insufficient is that it was the case in the mishna of teruma of the tithe, which is punishable with death at the hand of Heaven, that was difficult for Rabbi Elazar, who was questioning whether the Sages reinforced their pronouncements concerning such a prohibition and rendered them parallel to Torah law; and Shmuel responded to him by citing Rabbi Meir’s opinion concerning a bill of divorce, which involves court-imposed capital punishment. Perhaps the case involving court-imposed capital punishment is different, as it is more stringent, and Rabbi Meir renders rabbinic law parallel to Torah law only in such a case.
וְרַב שֵׁשֶׁת לָא שַׁפִּיר קָא מוֹתֵיב לֵיהּ, דְּקָאָמְרִי אִינְהוּ מִיתָה. וּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת לָאו, דִּכְתִיב ״לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״. וּלְמַאי דְּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת, רַב יוֹסֵף שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ.
Abaye continued: And Rav Sheshet does not legitimately raise an objection, as Rabbi Elazar and Shmuel are speaking about cases punishable by death, and Rav Sheshet raised his objection from a case involving a mere prohibition, as it is written with regard to second tithe: “You may not eat within your gates the tithe of your grain, or of your wine, or of your oil” (Deuteronomy 12:17). And to that which Rav Sheshet raised as an objection, Rav Yosef legitimately respond to his difficulty.
אֶלָּא רָבִינָא, עַד דְּמוֹתֵיב מִנַּחְתּוֹם לְסַיַּיע לֵיהּ מִפַּלְטֵר! דִּתְנַן: הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר – מְעַשֵּׂר מִן כׇּל דְּפוּס וּדְפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
But as for Ravina, the question arises: Rather than raising an objection from this case of a baker, from which proof is cited that Rabbi Meir does not draw a parallel between rabbinic law and Torah law, let him cite support for the assessment of the opinion of Rabbi Meir from the case of a bread merchant [mipalter], as we learned in a mishna (Demai 5:4): One who purchases bread from a merchant tithes separately from the bread of each and every mold; this is the statement of Rabbi Meir. In this case, Rabbi Meir is stringent with regard to demai.
אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? פַּלְטֵר מִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרָא זָבֵין, נַחְתּוֹם נָמֵי מֵחַד גַּבְרָא הוּא זָבֵין.
Rather, what have you to say in explaining why Ravina did not cite a proof from this mishna? It is because a merchant purchases his supply from two or three people. Therefore, Rabbi Meir holds that one must be concerned that perhaps one of the suppliers separated tithes and another did not, so the customer must separate tithes from the bread of each and every mold. But if that is the case, Ravina should not cite a proof from the case of the baker, as well; as the baker discussed in the mishna typically purchases his stock of grain from only one person. Therefore, in that case there is no concern that perhaps the customer will tithe from the loaves that he is exempt from tithing for the loaves that he is obligated to tithe.
רָבָא אָמַר: שְׁמוּאֵל שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ, שֵׁם מִיתָה בָּעוֹלָם.
Rava said: Shmuel responds well to that which was difficult to Rabbi Elazar, as the category of death in the world is one. Therefore, it is appropriate to cite proof from the case of court-imposed capital punishment to the case of death at the hand of Heaven.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה: הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין לָהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
MISHNA: These are matters that are not subject to the halakhot of exploitation even if the disparity between the value and the payment is one-sixth or greater: Slaves, and documents, and land, and consecrated property. In addition, if they are stolen, these items are subject neither to payment of double the principal for theft nor to payment of four or five times the principal, if the thief slaughtered or sold a stolen sheep or cow, respectively. An unpaid bailee does not take an oath and a paid bailee does not pay if these items were stolen or lost. Rabbi Shimon says:
קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית – אֵין לָהֶם אוֹנָאָה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ.
With regard to sacrificial animals for which one bears responsibility to replace them, they are subject to the halakhot of exploitation, as this responsibility indicates a certain aspect of ownership. And those for which one does not bear responsibility to replace them, they are not subject to the halakhot of exploitation. Rabbi Yehuda says: Even in the case of one who sells a Torah scroll, an animal, or a pearl, these items are not subject to the halakhot of exploitation, as they have no fixed price. The Rabbis said to him: The early Sages stated that only these items listed above are not subject to the halakhot of exploitation.
גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ״, דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת, שֶׁאֵינָן מְטַלְטְלִים. יָצְאוּ עֲבָדִים, שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. יָצְאוּ שְׁטָרוֹת, דִּכְתִיב: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״, שֶׁגּוּפוֹ מָכוּר וְגוּפוֹ קָנוּי. יָצְאוּ שְׁטָרוֹת, שֶׁאֵין גּוּפָן מָכוּר וְאֵין גּוּפָן קָנוּי, וְאֵינָן עוֹמְדִין אֶלָּא לִרְאָיָה שֶׁבָּהֶם.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught: It is written: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, one shall not exploit his brother” (Leviticus 25:14). This is referring to an item acquired from hand to hand. Land is excluded, as it is not movable. Slaves are excluded, as they are juxtaposed to land in several sources, and therefore their legal status is like that of land in certain respects. Documents are excluded, as it is written: “And if you sell to your colleague an item that is sold,” indicating an item that is itself sold and itself acquired. Documents are excluded, as they are not sold themselves and they are not acquired themselves. They have no intrinsic value, and they exist only for the proof therein.
מִכָּאן אָמְרוּ: הַמּוֹכֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבַשָּׂם, יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה. פְּשִׁיטָא! לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר: אֵין אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן: יֵשׁ אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת. הֶקְדֵּשׁוֹת? אָמַר קְרָא ״אָחִיו״ – אָחִיו, וְלֹא הֶקְדֵּשׁ.
From here the Sages said: In the case of one who sells his documents that are no longer in use to a perfumer for use in packaging his wares, they are subject to the halakhot of exploitation because he is selling the paper itself. The Gemara asks: Isn’t this obvious? In that case, one sold paper, and it is no different from any other movable property. The Gemara answers: This serves to exclude the opinion of Rav Kahana, who says: There is no exploitation for cases involving perutot, as paper is sold for mere perutot. The Sages therefore teach us: There is exploitation for cases involving perutot. Consecrated property is excluded, as the verse states: “One shall not exploit his brother” (Leviticus 25:14), indicating that these halakhot apply only to transactions involving “his brother,” but not to transactions involving consecrated property.
מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר מֶמֶל: כֹּל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא? אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב ״וַיִּקַּח אֶת כׇּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּכֹל אַרְעָא בִּידֵיהּ הֲוָה נָקֵיט לַהּ? אֶלָּא מֵרְשׁוּתוֹ, הָכָא נָמֵי מֵרְשׁוּתוֹ.
Rabba bar Memel objects to this: Is that to say that anywhere that it is written “his hand,” the reference is to his actual hand, and not merely to his possession, in its metaphorical sense? If that is so, that which is written: “And taken all his land from his hand” (Numbers 21:26), would you also explain here that he was holding all his land in his hand? Rather, clearly, “from his hand” means from his possession. Here too, “from your colleague’s hand” in the case of exploitation means from his possession.
וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יָדוֹ״, לָאו יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא? וְהָתַנְיָא: ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ״, אֵין לִי אֶלָּא יָדוֹ. גַּגּוֹ, חֲצֵירוֹ וְקַרְפֵּיפוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא״, מִכׇּל מָקוֹם.
The Gemara asks: Is that to say that anywhere that it is written “his hand” the reference is not to his actual hand? But isn’t it taught in a baraita: “If the theft is found in his hand” (Exodus 22:3): I have derived from here only his hand; from where do I derive that the halakha is the same if the stolen item is found on his roof, in his courtyard, or in his enclosure? The verse states: “If the theft is found [himmatze timmatze]”; the use of the double verb teaches that the halakha applies in any case where the stolen item is in his possession.
טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: כֹּל הֵיכָא דִּכְתַב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא. וְתוּ, תַּנְיָא: ״וְנָתַן בְּיָדָהּ״, אֵין לִי אֶלָּא יָדָהּ. גַּגָּהּ חֲצֵירָהּ וְקַרְפֵּיפָהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָתַן״, מִכׇּל מָקוֹם. טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״וְנָתַן״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: כֹּל הֵיכָא דִּכְתַב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ.
The Gemara infers: The halakha applies if the stolen item is found in his possession, and this includes any place in his possession. The reason is that the Merciful One writes: “If the theft is found [himmatze timmatze].” If that were not so, I would say that wherever He writes “his hand,” the reference is to his actual hand. And furthermore, it is taught in a baraita that it is written with regard to a bill of divorce: “And place it in her hand” (Deuteronomy 24:1). I have derived only her hand; from where do I derive that the halakha is the same if he places the bill of divorce on her roof, in her courtyard, or in her enclosure? The verse states: And place, in any case that he places it in her possession. Here too, the Gemara infers: The reason that any place in her possession is included is that the Merciful One writes “and place.” If that were not so, I would say that wherever He writes “his hand,” the reference is to his actual hand.
אֶלָּא, כֹּל ״יָדוֹ״ – יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא. וְשָׁאנֵי הָתָם, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ.
Rather, the Gemara rejects Rabba bar Memel’s objection and concludes: Every mention of the term “his hand” in the Torah is a reference to his actual hand. And it is different there, in the verse: “And taken all his land from his hand” (Numbers 21:26), where it cannot be said that the reference is to his actual hand. Rather, it means there: In his possession.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: שְׂכִירוּת יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה, אוֹ אֵין לוֹ אוֹנָאָה? ״מִמְכָּר״ אָמַר רַחֲמָנָא, אֲבָל לֹא שְׂכִירוּת, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי כְּתִיב ״מִמְכָּר לְעוֹלָם״? ״מִמְכָּר״ סְתָמָא כְּתִיב, וְהַאי נָמֵי, בְּיוֹמֵיהּ מְכִירָה הִיא.
§ Rabbi Zeira raises a dilemma with regard to rental: Is it subject to the halakhot of exploitation, or is it not subject to the halakhot of exploitation? The Gemara elaborates: Is it an item that is sold about which the Merciful One speaks, but not a rental; or perhaps there is no difference? Abaye said to him: Is it written: And if you sell an item that is sold forever? What is written is simply: “And if you sell an item that is sold,” and indeed for its day the rental is considered a sale. The legal status of a rental is that of a sale for a limited period. Consequently, it is subject to the halakhot of exploitation.
בָּעֵי רָבָא: חִטִּין וּזְרָעָן בַּקַּרְקַע, מַהוּ? יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ אֵין לָהֶם אוֹנָאָה? כְּמַאן דְּשַׁדְיָין בְּכַדָּא דָּמְיָין, וְיֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ דִלְמָא בַּטְּלִינְהוּ עַל גַּב אַרְעָא?
Rava raises a dilemma: In a case involving wheat kernels, and one sowed them in the ground, what is the halakha? Are they subject to the halakhot of exploitation, or are they not subject to the halakhot of exploitation? The Gemara elaborates: Is their legal status like that of kernels cast into a jug, and they are subject to the halakhot of exploitation, as they remain movable property? Or, perhaps he subordinated them to the ground, and like land they are not subject to the halakhot of exploitation.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר אִיהוּ: ״שְׁדַאי בַּהּ שִׁיתָּא״, וַאֲתוֹ סָהֲדִי וְאָמְרִי דְּלָא שְׁדָא בָּהּ אֶלָּא חַמְשָׁה, וְהָאָמַר רָבָא: כׇּל דָּבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן, אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכְּדֵי אוֹנָאָה – חוֹזֵר!
The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that the hired laborer said: I sowed six kav of grain in the field, and witnesses came and said that he sowed only five kav in it, but doesn’t Rava himself say: With regard to any item that is otherwise subject to the halakhot of exploitation, and it is sold by measure, or by weight, or by number, even if the disparity was less than the measure of exploitation in the transaction, the transaction is reversed. A disparity of one-sixth between the value of an item and its price constitutes exploitation only in cases where there is room for error in assessing the value of an item. In a case where the sale item is easily quantifiable, any deviation from the designated quantity results in a nullification of the transaction, even if the wheat kernels are subordinate to the ground.
אֶלָּא דְּאָמַר אִיהוּ: ״שְׁדַאי בָּהּ כִּדְאִבְּעִי לַהּ״, וְאִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּלָא שְׁדָא בָּהּ כִּדְאִבְּעִי לַהּ, יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה אוֹ אֵין לָהֶם אוֹנָאָה? כְּמַאן דִּשְׁדֵי בְּכַדָּא דָּמְיָין וְיֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ דִּלְמָא בַּטְּלִינְהוּ אַגַּב אַרְעָא?
Rather, it is a case where the hired laborer said: I cast kernels in the field as required, without quantifying the measure of the kernels that he cast, and it was discovered that he did not cast kernels in the field as required. Are they subject to the halakhot of exploitation or are they not subject to the halakhot of exploitation? Is the legal status of these kernels like that of kernels cast into a jug, and they are subject to the halakhot of exploitation? Or, perhaps the laborer subordinated them to the ground?
נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, אוֹ אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן? כְּמַאן דְּשַׁדְיָין בְּכַדָּא דָּמְיָין וְנִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, אוֹ דִלְמָא בַּטְּלִינְהוּ אַגַּב אַרְעָא וְאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן?
Rava raises an additional dilemma: If the laborer admitted to part of the claim, does he take an oath with regard to the kernels or does he not take an oath with regard to the kernels? Is their legal status like that of kernels cast into a jug, and one takes an oath with regard to them? Or, perhaps he subordinated them to the ground, and one does not take an oath with regard to them, as the halakha is that one does not take an oath about a claim involving land.
עוֹמֶר מַתִּירָן אוֹ אֵין עוֹמֶר מַתִּירָן? הֵיכִי דָמֵי: אִי דְּאַשְׁרוּשׁ – תְּנֵינָא, אִי דְּלָא אַשְׁרוּשׁ – תְּנֵינָא! דִּתְנַן: אִם הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר – עוֹמֶר מַתִּירָן, וְאִם לָאו – אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבֹא עוֹמֶר הַבָּא!
Rava raises an additional dilemma: Does the sacrifice of the omer offering permit one to eat the produce grown from these kernels, or does the sacrifice of the omer offering not permit one to eat the produce? The Gemara asks: What are the circumstances? If it is a case where the kernels took root, we already learned that halakha. If it is a case where the kernels did not yet take root, we already learned that halakha also. As we learned in a mishna (Menaḥot 70a): If crops took root before the sacrifice of the omer offering, the omer offering renders it permitted to eat them. And if not, if they took root only after the sacrifice of the omer offering, it is prohibited to eat them until the time for the sacrifice of the next omer offering will arrive.
לָא צְרִיכָא, דְּחַצְדִינְהוּ וְזַרְעִינְהוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר, וַאֲתָא לֵיהּ עוֹמֶר וַחֲלֵיף עִילָּוַיְיהוּ, וְלָא אַשְׁרוּשׁ קוֹדֶם לָעוֹמֶר.
No, Rava’s dilemma is not superfluous, as it is necessary to raise it in a case where one reaped grain and sowed its kernels prior to the time of the omer offering, and the time of the omer offering arrived and passed while they were in the ground, and the kernels did not take root before the sacrifice of the omer offering.
לעקוב
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
Din & Daf: How Should We Understand the Central Role of Blood in the World of Korbanot?
Dr. Elana Stein Hain
21.09.2025 | כ״ח באלול תשפ״ה
A Daf Of Their Own –Intent and Action
חמוטל שובל, הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
21.09.2025 | כ״ח באלול תשפ״ה
כוונה ומעשה בקורבנות- דף משלהן
הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
20.09.2025 | כ״ז באלול תשפ״ה
האם חייבים לתת צדקה? ולחזור בתשובה?
חמוטל שובל, הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
17.09.2025 | כ״ד באלול תשפ״ה
תשובה אמיתית: מתי היא מתקבלת? ואיך יודעים שהיא נענתה?
הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
17.09.2025 | כ״ד באלול תשפ״ה
Din & Daf: What is the Concept of שלא לשמה All About?
Dr. Elana Stein Hain
17.09.2025 | כ״ד באלול תשפ״ה
Horayot Daf 2-8 – Daf Yomi: One Week at a Time
Dr. Tamara Spitz
15.09.2025 | כ״ב באלול תשפ״ה
A Daf Of Their Own – Intro To Kodashim
הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל
14.09.2025 | כ״א באלול תשפ״ה
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
רבקה דרשן
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
מוריה תעסן מיכאלי
גבעת הראל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
אילנה שכנוביץ
מודיעין, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
קרן פוגל
רתמים, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
אלנה ארנבורג
נשר, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
אריאלה ביגמן
מעלה גלבוע, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
רחלי מנדלסון
טל מנשה, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
ליאת סיטרון
אפרת, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
שרה פוּקס
כפר אדומים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
רחל גולדשטיין
עתניאל, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
יודי אסקוף
רעננה, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
עדי דיאמנט
גמזו, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
רבקה שלוס
בית שמש, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
דבי גביר
חשמונאים, ישראל
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
חנה פיוטרקובסקי
ירושלים, Israel
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
בקי גולדשטיין
Elazar gush etzion, Israel
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
יעל ביר
רמת גן, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
אלירז בלאו
מעלה מכמש, ישראל
בבא מציעא נו
מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: מְחַלְּלִין (אוֹתוֹ), כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת, מִדּוֹחַק, לֹא שֶׁיְּקַיֵּים כֵּן, אֶלָּא שֶׁחוֹזֵר וּמְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. קָתָנֵי מִיהַת: מְחַלְּלִין מִדּוֹחַק, מִדּוֹחַק – אִין, שֶׁלֹּא מִדּוֹחַק – לָא.
The reason one must employ this procedure is due to the fact that the Sages said: One desacralizes second-tithe silver coins upon copper coins under duress. And it is not that he will maintain them in that form; rather, it is that he again desacralizes them upon silver coins. In any event, the tanna teaches that one desacralizes second-tithe coins in this manner under duress, from which it may be inferred: Under duress, yes; not under duress, no. This is the halakha with regard to redemption of second-tithe coins by Torah law. By contrast, in the case of demai, which is by rabbinic law, Rabbi Meir permits desacralizing it in this manner ab initio. Apparently, Rabbi Meir is more lenient with regard to matters of rabbinic law than he is with regard to matters of Torah law.
אָמַר רַב יוֹסֵף: אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיקֵל רַבִּי מֵאִיר בְּפִדְיוֹנוֹ, מַחְמִיר הוּא בַּאֲכִילָתוֹ, דְּתַנְיָא: לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבָד, וּבַעַל הַבַּיִת. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, צָרִיךְ לְעַשֵּׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Rav Yosef said: Although Rabbi Meir is lenient with regard to redemption of second-tithe demai, he is stringent with regard to its consumption. This is as it is taught in a baraita: The Sages permitted only a wholesaler to sell demai. Since a wholesaler acquires grain from numerous sources and sells large quantities, he would suffer significant loss if he were required to separate tithes each time. But in the case of a proprietor who purchased produce from an am ha’aretz, whether he purchased large quantities to sell in bulk or whether he purchased small quantities to sell little by little, he must tithe the produce; this is the statement of Rabbi Meir.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד הַסִּיטוֹן וְאֶחָד בַּעַל הַבַּיִת – מוֹכֵר, וְשׁוֹלֵחַ לַחֲבֵירוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
The baraita continues: And the Rabbis say: Both a wholesaler and a proprietor who sells in bulk may sell demai, or send it to another, or give it to him as a gift, and they need not be concerned. The one who receives the produce separates the tithes and consumes the remaining produce. In this baraita, Rabbi Meir was stringent with regard to the concern that someone will consume demai without the tithes being separated.
מֵתִיב רָבִינָא: הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, וַאֲפִילּוּ מִדְּפוּסִים הַרְבֵּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Ravina raises an objection from a mishna (Demai 5:3): One who purchases bread from a baker who is unreliable with regard to tithes [am ha’aretz] may tithe from warm bread for, i.e., to exempt, cold bread, and from cold bread for warm bread, and one may do so even if the bread is in different shapes from many molds; this is the statement of Rabbi Meir.
בִּשְׁלָמָא מִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, כִּדְרַבִּי אִילְעַאי. דְּאָמַר רַבִּי אִילְעַאי: מִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ״. אִם אֵינוֹ קֹדֶשׁ, נְשִׂיאַת חֵטְא לָמָּה? מִכָּאן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה, שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
Granted, one may tithe from cold bread for warm bread, in accordance with the opinion of Rabbi Elai, as Rabbi Elai says: From where is it derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is teruma? It is as it is stated: “And you shall bear no sin by reason of it, seeing that you have set apart from it the best thereof” (Numbers 18:32). The Torah warns the Levites not to separate teruma from low-quality produce. The question arises: If when one separates lower-quality produce, that produce is not sacred, why would one think that he bears sin? He did nothing. From here it is derived that although the Levite acted improperly, in the case of one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, his teruma is teruma.
אֶלָּא אֲפִילּוּ מִדְּפוּסִים הַרְבֵּה, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתֵי לְאַפְרוֹשֵׁי מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר, וּמִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב!
Rather, with regard to the halakha that one may tithe even if the bread is in different shapes from many molds, let Rabbi Meir be concerned lest the buyer come to tithe from the loaves that one is obligated to tithe for the loaves that one is exempt from tithing, or from the exempt for the obligated. Since these loaves are all demai, it is possible that the loaves shaped in one mold were baked from produce that was tithed and the loaves shaped in another mold were baked from produce that was not tithed. Apparently, Rabbi Meir rules leniently in cases of rabbinic law, e.g., demai.
אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי אֶלְעָזָר שַׁפִּיר קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, וּשְׁמוּאֵל לָא שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ. דְּקַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר: מִיתָה דְּבִידֵי שָׁמַיִם, וּמְשַׁנֵּי לֵיהּ שְׁמוּאֵל: מִיתַת בֵּית דִּין. דִּלְמָא שָׁאנֵי מִיתַת בֵּית דִּין דַּחֲמִירָא!
The Gemara returns to discuss the difficulties raised above. Abaye said: The problem raised by Rabbi Elazar was legitimately difficult for him, and Shmuel did not legitimately responded to his difficulty by stating that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The reason the response is insufficient is that it was the case in the mishna of teruma of the tithe, which is punishable with death at the hand of Heaven, that was difficult for Rabbi Elazar, who was questioning whether the Sages reinforced their pronouncements concerning such a prohibition and rendered them parallel to Torah law; and Shmuel responded to him by citing Rabbi Meir’s opinion concerning a bill of divorce, which involves court-imposed capital punishment. Perhaps the case involving court-imposed capital punishment is different, as it is more stringent, and Rabbi Meir renders rabbinic law parallel to Torah law only in such a case.
וְרַב שֵׁשֶׁת לָא שַׁפִּיר קָא מוֹתֵיב לֵיהּ, דְּקָאָמְרִי אִינְהוּ מִיתָה. וּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת לָאו, דִּכְתִיב ״לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״. וּלְמַאי דְּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת, רַב יוֹסֵף שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ.
Abaye continued: And Rav Sheshet does not legitimately raise an objection, as Rabbi Elazar and Shmuel are speaking about cases punishable by death, and Rav Sheshet raised his objection from a case involving a mere prohibition, as it is written with regard to second tithe: “You may not eat within your gates the tithe of your grain, or of your wine, or of your oil” (Deuteronomy 12:17). And to that which Rav Sheshet raised as an objection, Rav Yosef legitimately respond to his difficulty.
אֶלָּא רָבִינָא, עַד דְּמוֹתֵיב מִנַּחְתּוֹם לְסַיַּיע לֵיהּ מִפַּלְטֵר! דִּתְנַן: הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר – מְעַשֵּׂר מִן כׇּל דְּפוּס וּדְפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
But as for Ravina, the question arises: Rather than raising an objection from this case of a baker, from which proof is cited that Rabbi Meir does not draw a parallel between rabbinic law and Torah law, let him cite support for the assessment of the opinion of Rabbi Meir from the case of a bread merchant [mipalter], as we learned in a mishna (Demai 5:4): One who purchases bread from a merchant tithes separately from the bread of each and every mold; this is the statement of Rabbi Meir. In this case, Rabbi Meir is stringent with regard to demai.
אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? פַּלְטֵר מִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרָא זָבֵין, נַחְתּוֹם נָמֵי מֵחַד גַּבְרָא הוּא זָבֵין.
Rather, what have you to say in explaining why Ravina did not cite a proof from this mishna? It is because a merchant purchases his supply from two or three people. Therefore, Rabbi Meir holds that one must be concerned that perhaps one of the suppliers separated tithes and another did not, so the customer must separate tithes from the bread of each and every mold. But if that is the case, Ravina should not cite a proof from the case of the baker, as well; as the baker discussed in the mishna typically purchases his stock of grain from only one person. Therefore, in that case there is no concern that perhaps the customer will tithe from the loaves that he is exempt from tithing for the loaves that he is obligated to tithe.
רָבָא אָמַר: שְׁמוּאֵל שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ, שֵׁם מִיתָה בָּעוֹלָם.
Rava said: Shmuel responds well to that which was difficult to Rabbi Elazar, as the category of death in the world is one. Therefore, it is appropriate to cite proof from the case of court-imposed capital punishment to the case of death at the hand of Heaven.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה: הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין לָהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
MISHNA: These are matters that are not subject to the halakhot of exploitation even if the disparity between the value and the payment is one-sixth or greater: Slaves, and documents, and land, and consecrated property. In addition, if they are stolen, these items are subject neither to payment of double the principal for theft nor to payment of four or five times the principal, if the thief slaughtered or sold a stolen sheep or cow, respectively. An unpaid bailee does not take an oath and a paid bailee does not pay if these items were stolen or lost. Rabbi Shimon says:
קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן – אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית – אֵין לָהֶם אוֹנָאָה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ.
With regard to sacrificial animals for which one bears responsibility to replace them, they are subject to the halakhot of exploitation, as this responsibility indicates a certain aspect of ownership. And those for which one does not bear responsibility to replace them, they are not subject to the halakhot of exploitation. Rabbi Yehuda says: Even in the case of one who sells a Torah scroll, an animal, or a pearl, these items are not subject to the halakhot of exploitation, as they have no fixed price. The Rabbis said to him: The early Sages stated that only these items listed above are not subject to the halakhot of exploitation.
גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ״, דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת, שֶׁאֵינָן מְטַלְטְלִים. יָצְאוּ עֲבָדִים, שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. יָצְאוּ שְׁטָרוֹת, דִּכְתִיב: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״, שֶׁגּוּפוֹ מָכוּר וְגוּפוֹ קָנוּי. יָצְאוּ שְׁטָרוֹת, שֶׁאֵין גּוּפָן מָכוּר וְאֵין גּוּפָן קָנוּי, וְאֵינָן עוֹמְדִין אֶלָּא לִרְאָיָה שֶׁבָּהֶם.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught: It is written: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, one shall not exploit his brother” (Leviticus 25:14). This is referring to an item acquired from hand to hand. Land is excluded, as it is not movable. Slaves are excluded, as they are juxtaposed to land in several sources, and therefore their legal status is like that of land in certain respects. Documents are excluded, as it is written: “And if you sell to your colleague an item that is sold,” indicating an item that is itself sold and itself acquired. Documents are excluded, as they are not sold themselves and they are not acquired themselves. They have no intrinsic value, and they exist only for the proof therein.
מִכָּאן אָמְרוּ: הַמּוֹכֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבַשָּׂם, יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה. פְּשִׁיטָא! לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר: אֵין אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן: יֵשׁ אוֹנָאָה לִפְרוּטוֹת. הֶקְדֵּשׁוֹת? אָמַר קְרָא ״אָחִיו״ – אָחִיו, וְלֹא הֶקְדֵּשׁ.
From here the Sages said: In the case of one who sells his documents that are no longer in use to a perfumer for use in packaging his wares, they are subject to the halakhot of exploitation because he is selling the paper itself. The Gemara asks: Isn’t this obvious? In that case, one sold paper, and it is no different from any other movable property. The Gemara answers: This serves to exclude the opinion of Rav Kahana, who says: There is no exploitation for cases involving perutot, as paper is sold for mere perutot. The Sages therefore teach us: There is exploitation for cases involving perutot. Consecrated property is excluded, as the verse states: “One shall not exploit his brother” (Leviticus 25:14), indicating that these halakhot apply only to transactions involving “his brother,” but not to transactions involving consecrated property.
מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר מֶמֶל: כֹּל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא? אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב ״וַיִּקַּח אֶת כׇּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּכֹל אַרְעָא בִּידֵיהּ הֲוָה נָקֵיט לַהּ? אֶלָּא מֵרְשׁוּתוֹ, הָכָא נָמֵי מֵרְשׁוּתוֹ.
Rabba bar Memel objects to this: Is that to say that anywhere that it is written “his hand,” the reference is to his actual hand, and not merely to his possession, in its metaphorical sense? If that is so, that which is written: “And taken all his land from his hand” (Numbers 21:26), would you also explain here that he was holding all his land in his hand? Rather, clearly, “from his hand” means from his possession. Here too, “from your colleague’s hand” in the case of exploitation means from his possession.
וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב ״יָדוֹ״, לָאו יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא? וְהָתַנְיָא: ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ״, אֵין לִי אֶלָּא יָדוֹ. גַּגּוֹ, חֲצֵירוֹ וְקַרְפֵּיפוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא״, מִכׇּל מָקוֹם.
The Gemara asks: Is that to say that anywhere that it is written “his hand” the reference is not to his actual hand? But isn’t it taught in a baraita: “If the theft is found in his hand” (Exodus 22:3): I have derived from here only his hand; from where do I derive that the halakha is the same if the stolen item is found on his roof, in his courtyard, or in his enclosure? The verse states: “If the theft is found [himmatze timmatze]”; the use of the double verb teaches that the halakha applies in any case where the stolen item is in his possession.
טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: כֹּל הֵיכָא דִּכְתַב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא. וְתוּ, תַּנְיָא: ״וְנָתַן בְּיָדָהּ״, אֵין לִי אֶלָּא יָדָהּ. גַּגָּהּ חֲצֵירָהּ וְקַרְפֵּיפָהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָתַן״, מִכׇּל מָקוֹם. טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״וְנָתַן״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: כֹּל הֵיכָא דִּכְתַב ״יָדוֹ״, יָדוֹ מַמָּשׁ.
The Gemara infers: The halakha applies if the stolen item is found in his possession, and this includes any place in his possession. The reason is that the Merciful One writes: “If the theft is found [himmatze timmatze].” If that were not so, I would say that wherever He writes “his hand,” the reference is to his actual hand. And furthermore, it is taught in a baraita that it is written with regard to a bill of divorce: “And place it in her hand” (Deuteronomy 24:1). I have derived only her hand; from where do I derive that the halakha is the same if he places the bill of divorce on her roof, in her courtyard, or in her enclosure? The verse states: And place, in any case that he places it in her possession. Here too, the Gemara infers: The reason that any place in her possession is included is that the Merciful One writes “and place.” If that were not so, I would say that wherever He writes “his hand,” the reference is to his actual hand.
אֶלָּא, כֹּל ״יָדוֹ״ – יָדוֹ מַמָּשׁ הוּא. וְשָׁאנֵי הָתָם, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, אֶלָּא בִּרְשׁוּתוֹ.
Rather, the Gemara rejects Rabba bar Memel’s objection and concludes: Every mention of the term “his hand” in the Torah is a reference to his actual hand. And it is different there, in the verse: “And taken all his land from his hand” (Numbers 21:26), where it cannot be said that the reference is to his actual hand. Rather, it means there: In his possession.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: שְׂכִירוּת יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה, אוֹ אֵין לוֹ אוֹנָאָה? ״מִמְכָּר״ אָמַר רַחֲמָנָא, אֲבָל לֹא שְׂכִירוּת, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי כְּתִיב ״מִמְכָּר לְעוֹלָם״? ״מִמְכָּר״ סְתָמָא כְּתִיב, וְהַאי נָמֵי, בְּיוֹמֵיהּ מְכִירָה הִיא.
§ Rabbi Zeira raises a dilemma with regard to rental: Is it subject to the halakhot of exploitation, or is it not subject to the halakhot of exploitation? The Gemara elaborates: Is it an item that is sold about which the Merciful One speaks, but not a rental; or perhaps there is no difference? Abaye said to him: Is it written: And if you sell an item that is sold forever? What is written is simply: “And if you sell an item that is sold,” and indeed for its day the rental is considered a sale. The legal status of a rental is that of a sale for a limited period. Consequently, it is subject to the halakhot of exploitation.
בָּעֵי רָבָא: חִטִּין וּזְרָעָן בַּקַּרְקַע, מַהוּ? יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ אֵין לָהֶם אוֹנָאָה? כְּמַאן דְּשַׁדְיָין בְּכַדָּא דָּמְיָין, וְיֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ דִלְמָא בַּטְּלִינְהוּ עַל גַּב אַרְעָא?
Rava raises a dilemma: In a case involving wheat kernels, and one sowed them in the ground, what is the halakha? Are they subject to the halakhot of exploitation, or are they not subject to the halakhot of exploitation? The Gemara elaborates: Is their legal status like that of kernels cast into a jug, and they are subject to the halakhot of exploitation, as they remain movable property? Or, perhaps he subordinated them to the ground, and like land they are not subject to the halakhot of exploitation.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר אִיהוּ: ״שְׁדַאי בַּהּ שִׁיתָּא״, וַאֲתוֹ סָהֲדִי וְאָמְרִי דְּלָא שְׁדָא בָּהּ אֶלָּא חַמְשָׁה, וְהָאָמַר רָבָא: כׇּל דָּבָר שֶׁבְּמִדָּה וְשֶׁבְּמִשְׁקָל וְשֶׁבְּמִנְיָן, אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכְּדֵי אוֹנָאָה – חוֹזֵר!
The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that the hired laborer said: I sowed six kav of grain in the field, and witnesses came and said that he sowed only five kav in it, but doesn’t Rava himself say: With regard to any item that is otherwise subject to the halakhot of exploitation, and it is sold by measure, or by weight, or by number, even if the disparity was less than the measure of exploitation in the transaction, the transaction is reversed. A disparity of one-sixth between the value of an item and its price constitutes exploitation only in cases where there is room for error in assessing the value of an item. In a case where the sale item is easily quantifiable, any deviation from the designated quantity results in a nullification of the transaction, even if the wheat kernels are subordinate to the ground.
אֶלָּא דְּאָמַר אִיהוּ: ״שְׁדַאי בָּהּ כִּדְאִבְּעִי לַהּ״, וְאִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּלָא שְׁדָא בָּהּ כִּדְאִבְּעִי לַהּ, יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה אוֹ אֵין לָהֶם אוֹנָאָה? כְּמַאן דִּשְׁדֵי בְּכַדָּא דָּמְיָין וְיֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה, אוֹ דִּלְמָא בַּטְּלִינְהוּ אַגַּב אַרְעָא?
Rather, it is a case where the hired laborer said: I cast kernels in the field as required, without quantifying the measure of the kernels that he cast, and it was discovered that he did not cast kernels in the field as required. Are they subject to the halakhot of exploitation or are they not subject to the halakhot of exploitation? Is the legal status of these kernels like that of kernels cast into a jug, and they are subject to the halakhot of exploitation? Or, perhaps the laborer subordinated them to the ground?
נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, אוֹ אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן? כְּמַאן דְּשַׁדְיָין בְּכַדָּא דָּמְיָין וְנִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, אוֹ דִלְמָא בַּטְּלִינְהוּ אַגַּב אַרְעָא וְאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן?
Rava raises an additional dilemma: If the laborer admitted to part of the claim, does he take an oath with regard to the kernels or does he not take an oath with regard to the kernels? Is their legal status like that of kernels cast into a jug, and one takes an oath with regard to them? Or, perhaps he subordinated them to the ground, and one does not take an oath with regard to them, as the halakha is that one does not take an oath about a claim involving land.
עוֹמֶר מַתִּירָן אוֹ אֵין עוֹמֶר מַתִּירָן? הֵיכִי דָמֵי: אִי דְּאַשְׁרוּשׁ – תְּנֵינָא, אִי דְּלָא אַשְׁרוּשׁ – תְּנֵינָא! דִּתְנַן: אִם הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר – עוֹמֶר מַתִּירָן, וְאִם לָאו – אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבֹא עוֹמֶר הַבָּא!
Rava raises an additional dilemma: Does the sacrifice of the omer offering permit one to eat the produce grown from these kernels, or does the sacrifice of the omer offering not permit one to eat the produce? The Gemara asks: What are the circumstances? If it is a case where the kernels took root, we already learned that halakha. If it is a case where the kernels did not yet take root, we already learned that halakha also. As we learned in a mishna (Menaḥot 70a): If crops took root before the sacrifice of the omer offering, the omer offering renders it permitted to eat them. And if not, if they took root only after the sacrifice of the omer offering, it is prohibited to eat them until the time for the sacrifice of the next omer offering will arrive.
לָא צְרִיכָא, דְּחַצְדִינְהוּ וְזַרְעִינְהוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר, וַאֲתָא לֵיהּ עוֹמֶר וַחֲלֵיף עִילָּוַיְיהוּ, וְלָא אַשְׁרוּשׁ קוֹדֶם לָעוֹמֶר.
No, Rava’s dilemma is not superfluous, as it is necessary to raise it in a case where one reaped grain and sowed its kernels prior to the time of the omer offering, and the time of the omer offering arrived and passed while they were in the ground, and the kernels did not take root before the sacrifice of the omer offering.
לעקוב
