לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
אביי ורבא מצאו כל אחד סיוע לשיטתם מתוך ברייתא – אביי מהרישא של הברייתא, ורבא מהסיפא. כיצד משיב כל אחד מהם על הראיה של חברו?
המקרה השני בברייתא מתיר ליהודי לסמוך על כותי ולאכול עופות הקשורים יחד במחרוזת, אם הכותי אוכל את הראש של אחד העופות שבמחרוזת. הגמרא מעלה כמה קשיים במקרה זה, שכן הכותי עלול להערים על היהודי, או שאולי כותים אינם סוברים שיש לשחוט עופות, כיוון שהדבר אינו כתוב במפורש בתורה. הם מיישבים את הקושי האחרון בהסבר שהכותים קיבלו על עצמם הלכות שחיטה, ולכן ניתן לסמוך עליהם אף על פי שהדבר אינו מוזכר במפורש בתורה, כולל כל הפרטים (כל האופנים שבהם שחיטה עלולה להיפסל). דבר זה, עם זאת, הוא מחלוקת תנאים – האם ניתן לסמוך על כותים בהלכות שאינן מוזכרות במפורש בתורה, אך ידוע שהכותים קיבלו אותן על עצמם. מובאת ברייתא כדי להציג מחלוקת זו.
רבא סובר שניתן לסמוך על שחיטתו של אדם שאינו שומר הלכות כשרות (אוכל נבלות), אם הסכין נבדקה לפני כן. פסיקתו של רבא מבוססת על העובדה שאדם מעדיף לבחור לעשות מעשה בדרך היתר מאשר בדרך איסור, אם הדבר אינו דורש מאמץ רב בהרבה. דבר זה מוכח מברייתא העוסקת בחמץ של אלו שאינם נאמנים באופן כללי, שניתן להאמין להם לאחר הפסח שהם החליפו את החמץ שלהם במזון של גויים.
תוספתא מובאת כדי להוכיח עוד את שיטת רבא, אך לאחר מכן היא נדחית כיוון שמוסבר שהיא מתייחסת לאדם שעובד עבודה זרה, ולא לאדם שאוכל בשר שלא נשחט.
כלים
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
חולין ד
דְּקוּרְיָא שֶׁל צִפֳּרִים, קוֹטֵעַ רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
a string [dekurya] of birds, and the Jew does not know whether they were properly slaughtered, he severs the head of one of them and gives it to the Samaritan to eat. If the Samaritan ate it, it is permitted for the Jew to eat the meat from what the Samaritan slaughtered. But if the Samaritan did not eat the meat, it is prohibited to eat from what the Samaritan slaughtered.
אַבָּיֵי דָּיֵיק מֵרֵישָׁא, רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא. אַבָּיֵי דָּיֵיק מֵרֵישָׁא: טַעְמָא דְּיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לָא.
In arriving at their respective interpretations of the mishna, Abaye inferred from the first clause of the baraita and Rava inferred from the latter clause of the baraita. Abaye inferred from the first clause: The slaughter performed by a Samaritan is permitted in a case where there is a Jew actively supervising to ensure that the slaughter was performed properly, that the reason it is permitted is that the Jew is standing over him. But if the Jew exits and enters, then no, it is prohibited to eat from what the Samaritan slaughtered.
רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא, טַעְמָא דְּבָא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – שַׁפִּיר דָּמֵי.
Rava inferred from the latter clause: If the Jew came and found that the Samaritan already slaughtered the animal, the Jew cuts an olive-bulk of meat from the slaughtered animal and gives it to the Samaritan to eat. The reason that it is necessary to administer this test is due only to the fact that the Jew came and found that the Samaritan already slaughtered the animal. But in a case where the Jew exits and enters, it is permitted to eat from what the Samaritan slaughtered ab initio.
וּלְאַבָּיֵי קַשְׁיָא סֵיפָא, אָמַר לָךְ: יוֹצֵא וְנִכְנָס נָמֵי ״בָּא וּמְצָאוֹ״ קָרֵי לֵיהּ. וּלְרָבָא קַשְׁיָא רֵישָׁא, אָמַר לָךְ: יוֹצֵא וְנִכְנָס נָמֵי כְּעוֹמֵד עַל גַּבָּיו דָּמֵי.
The Gemara raises an objection: And according to Abaye, the latter clause is difficult. The Gemara answers that Abaye could have said to you: The tanna also characterizes the case where a Jew exits and enters as a case of: If the Jew came and found the Samaritan. The Gemara raises an objection: And according to Rava, the first clause is difficult. The Gemara answers that Rava could have said to you: The case where a Jew exits and enters is also considered like a case where the Jew is standing over him, and it is included in that halakha.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ דְּקוּרְיָא שֶׁל צִפֳּרִין, קוֹטֵעַ רֹאשׁוֹ כּוּ׳. אַמַּאי? לֵיחוּשׁ דִּלְמָא הַאי הוּא דַּהֲוָה שָׁחֵיט שַׁפִּיר!
§ The baraita continues: Similarly, if the Jew found a string of birds in the possession of a Samaritan, and the Jew does not know whether they were properly slaughtered, he severs the head of one of them and gives it to the Samaritan to eat. If the Samaritan ate it, it is permitted for the Jew to eat from what the Samaritan slaughtered. But if the Samaritan did not eat the meat, it is prohibited to eat from what the Samaritan slaughtered. The Gemara asks: Why is that a reliable indication? Let us be concerned that perhaps it is this bird alone, whose head the Jew severed, that the Samaritan slaughtered properly, and the rest are unslaughtered carcasses.
אָמַר רַב מְנַשֶּׁה: (סִימָן: מַכְנִיס, אִיזְמֵל, בִּזְכָרִים) בְּמַכְנִיסָן תַּחַת כְּנָפָיו.
Rav Menashe said an answer to this question. Before presenting his answer, the Gemara cites a mnemonic for the three statements of Rav Menashe cited in this tractate, this one and two others: Inserts, a scalpel (see 31a), into rams (see 51a). Rav Menashe’s answer is as follows: The case in the baraita is one where the Jew inserts the string of birds under the corners of his garment and hands the Samaritan the head of one of the birds. In that way, the Samaritan has no way of knowing from which bird the head was taken. If he ate it, apparently all the birds were slaughtered properly.
וְדִלְמָא סִימָנָא הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ? אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דִּמְמַסְמֵס לֵיהּ מַסְמוֹסֵי.
The Gemara challenges: And perhaps the Samaritan placed a distinguishing mark in that bird, indicating to him that it is the kosher one. Rav Mesharshiyya said: The case in the baraita is one where the Jew crushed the head that he gave the Samaritan, thereby rendering it indistinguishable from the others.
וְדִלְמָא קָסָבְרִי כּוּתִים: אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה?
The Gemara challenges this answer: And perhaps the Samaritans hold there is no source for the slaughter of a bird in the Torah. Therefore, the fact that the Samaritan ate the bird’s head is no proof that the bird was properly slaughtered.
וּלְטַעְמָיךְ, שְׁהִיָּיה, דְּרָסָה, חֲלָדָה, הַגְרָמָה, וְעִיקּוּר – מִי כְּתִיבָן?
The Gemara rejects that possibility: And according to your reasoning, those actions that disqualify the slaughter of an animal: Interrupting the slaughter, pressing the knife, concealing the knife in the course of an inverted slaughter, diverting [hagrama] the knife from the place of slaughter, and ripping the simanim from their place before cutting them, are they written in the Torah?
אֶלָּא, כֵּיוָן דְּאַחְזִיקוּ בְּהוּ – אַחְזִיקוּ בְּהוּ. הָכָא נָמֵי: כֵּיוָן דְּאַחְזִיקוּ – אַחְזִיקוּ.
Rather, even though the details are not all written in the Torah, once the Samaritans embraced those disqualifications, they embraced them, and a Jew may rely on their slaughter; when they eat from the meat, it is permitted for a Jew to eat the meat as well. Here too, although the requirement of ritual slaughter for a bird is not written in the Torah, once the Samaritans embraced the mitzva of ritual slaughter, they embraced it in the same manner that it is performed by Jews.
וְאַחְזוּק וְלָא אַחְזוּק בִּדְלָא כְּתִיבָא, תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.
And with regard to mitzvot that are not written explicitly in the Torah that Samaritans embraced, the question of whether they are presumed to fulfill them in the manner that Jews fulfill them or they are not presumed to do so is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: It is permitted to eat the matza of a Samaritan on Passover, and a person fulfills his obligation to eat matza on the first night of Passover with it.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר, לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת כְּיִשְׂרָאֵל.
Rabbi Elazar prohibits the consumption of the matza of a Samaritan on Passover, because the Samaritans are not experts in the details of mitzvot like Jews and do not know the precise nature of leaven prohibited by the Torah.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים, הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִין בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל.
Rabban Shimon ben Gamliel says: On the contrary, with regard to any mitzva that the Samaritans embraced and accepted upon themselves, they are more exacting in its observance than are Jews. Therefore, one may assume that they prepared the matza properly.
אָמַר מָר: מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לָא בְּקִיאִי בְּשִׁימּוּר, קָא מַשְׁמַע לַן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר, לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת. קָסָבַר: לָא בְּקִיאִי בְּשִׁימּוּר.
The Gemara proceeds to analyze that baraita. The Master said: It is permitted to eat the matza of a Samaritan on Passover, and a person fulfills his obligation to eat matza on the first night of Passover with it. The Gemara asks: Isn’t it obvious that if the matza is permitted one fulfills his obligation with it on Passover? The Gemara answers: Lest you say that Samaritans are not expert in the mitzva of guarding the matza for the sake of the mitzva, the tanna teaches us that they are expert. Rabbi Elazar deems it prohibited to eat the matza of Samaritans on Passover, due to the fact that the Samaritans are not experts in the details of mitzvot. He holds that Samaritans are not expert in the mitzva of guarding the matza for the sake of the mitzva.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים, הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִין בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּכְתִיבָא וְלָא אַחְזִיקוּ בַּהּ, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כֵּיוָן דִּכְתִיבָא, אַף עַל גַּב דְּלָא אַחְזִיקוּ בַּהּ, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: אִי אַחְזוּק – אִין, אִי לָא אַחְזוּק – לָא.
Rabban Shimon ben Gamliel says: With regard to any mitzva that Samaritans embraced and accepted upon themselves, they are more exacting in its observance than are Jews. The Gemara raises an objection: That is identical to the opinion of the first tanna. The Gemara explains: There is a practical difference between their opinions with regard to a mitzva that is written but with regard to which the Samaritans did not embrace it. The first tanna holds: Once the mitzva is written in the Torah, even if there is no knowledge that they embraced it, Samaritans can be relied upon to perform it properly. And Rabban Shimon ben Gamliel holds: Even with regard to a mitzva written in the Torah, if they embraced its observance, yes, one may rely on the Samaritans, but if they did not embrace its observance, no, one may not rely on them.
אִי הָכִי, ״כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים״ – ״אִם הֶחְזִיקוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
The Gemara challenges: If it is so that this is the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, the formulation of his statement is imprecise. He said: With regard to any mitzva that Samaritans embraced and accepted upon themselves, they are more exacting in its observance than are Jews; this indicates that one may rely upon Samaritans to observe those mitzvot even if they are not written in the Torah. Therefore, he should have said: If they embraced, which addresses the statement of the first tanna. Contrary to the first tanna, who said that one may rely upon Samaritans with regard to any mitzva that is written, Rabban Shimon ben Gamliel says that one may rely upon them only if they embraced the mitzva.
אֶלָּא, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּלָא כְּתִיבָא וְאַחְזִיקוּ בַּהּ: תַּנָּא קַמָּא סָבַר, כֵּיוָן דְּלָא כְּתִיבָא, אַף עַל גַּב דְּאַחְזִיקוּ בַּהּ – נָמֵי לָא; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר, כֵּיוָן דְּאַחְזוּק – אַחְזוּק.
Rather, there is a practical difference between their opinions with regard to a mitzva that is not written and with regard to which the Samaritans embraced its observance. The first tanna holds: Since it is not written, even though they embraced its observance one may also not rely upon them. Rabban Shimon ben Gamliel holds: Once it is known that they embraced observance of a mitzva, they embraced the mitzva and one may rely upon them.
גּוּפָא אָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד, אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן – בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
§ With regard to the statement of Rava cited earlier (3a), the Gemara analyzes the matter itself. Rava says: In the case of a Jewish transgressor whose transgression is that he eats unslaughtered animal carcasses to satisfy his appetite, if he seeks to slaughter an animal, one examines a knife to ensure that it is perfectly smooth with no nicks and gives it to the transgressor, and it is permitted to eat from what he slaughtered.
מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּאִיכָּא הֶתֵּירָא וְאִיסּוּרָא, לָא שָׁבֵיק הֶתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא.
The Gemara explains: What is the reason? Since in this case there is the option to slaughter the animal in a permitted manner or to slaughter the animal in a prohibited manner, such a transgressor would not intentionally forsake the permitted manner and eat food slaughtered in a prohibited manner. Since he has a knife that was examined and the majority of those associated with slaughter are experts, the food is presumed to be permitted, and there is no concern that perhaps he intentionally sabotaged the slaughter.
אִי הָכִי, כִּי לָא בְּדַק נָמֵי, מִיטְרָח לָא טָרַח.
The Gemara challenges: If so, then even in a case where the Jew did not examine the knife, it should be permitted to eat from the animal slaughtered by the transgressor. The Gemara answers: It is prohibited because if the transgressor discovers that the knife is flawed, he does not exert himself to replace it with a knife with a smooth blade.
אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ, חֲמֵצָן שֶׁל עוֹבְרֵי עֲבֵירָה אַחַר הַפֶּסַח
The Sages said to Rava: A baraita is taught that supports your opinion: With regard to the leavened bread of transgressors, who do not eradicate their leavened bread before Passover, after Passover
מוּתָּר מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְלִיפִין.
it is permitted immediately, due to the fact that they exchange the forbidden leavened bread in their possession with permitted leavened bread belonging to gentiles immediately after Passover.
סַבְרוּהָ, הָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: חָמֵץ אַחַר הַפֶּסַח דְּאוֹרָיְיתָא, וְקָתָנֵי: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְלִיפִין, אַלְמָא לָא שָׁבֵיק הֶתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא.
The Sages who cited this proof assumed that this baraita is in accordance with whose opinion? They assumed it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: Leavened bread that was not eradicated before Passover is forbidden after Passover by Torah law. The Gemara comments: And nevertheless it is taught that it is permitted due to the fact that the transgressors exchange their leavened bread with that of gentiles. Apparently, even one who performs transgressions does not intentionally forsake the permitted and eat forbidden food, where the permitted food is easily accessible.
מִמַּאי? דִּלְמָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: חָמֵץ אַחַר הַפֶּסַח דְּרַבָּנַן, וְכִי מְקִילִּינַן – בִּדְרַבָּנַן, בִּדְאוֹרָיְיתָא – לָא מְקִילִּינַן!
The Gemara asks: From where in the baraita can this be proven? Perhaps the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: Leavened bread that was not eradicated before Passover is prohibited after Passover by rabbinic law. And accordingly, when we are lenient it is with regard to prohibitions by rabbinic law, whereas with regard to prohibitions by Torah law, e.g., the prohibition of an unslaughtered carcass, we are not lenient.
וְתִיהְוֵי נָמֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִי קָתָנֵי ״שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הֶחְלִיפוּ״? מִפְּנֵי שֶׁמַּחְלִיפִין קָתָנֵי, דְּוַדַּאי מַחְלִיפִין. וּמָה בִּדְרַבָּנַן לָא שָׁבֵיק הֶתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא, בִּדְאוֹרָיְיתָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
The Gemara answers: And let the baraita be even in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Does the tanna teach: As I say that they exchanged their leavened bread for the leavened bread of a gentile, which would indicate that it is an assumption? He teaches: Due to the fact that they exchange, as a statement of fact, as they certainly exchange. And if in cases involving prohibitions by rabbinic law the transgressor does not intentionally forsake the permitted and eat forbidden food, then in prohibitions by Torah law is it not all the more so reasonable that he would not forsake the permitted in favor of the forbidden?
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ, הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי, וַאֲפִילּוּ עָרֵל, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. הַאי עָרֵל הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא מֵתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָּה – הַאי יִשְׂרָאֵל מְעַלְּיָא הוּא! אֶלָּא פְּשִׁיטָא מְשׁוּמָּד לַעֲרֵלוּת, וְקָא סָבַר מְשׁוּמָּד לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
Let us say that the following baraita supports the opinion of Rava: Everyone slaughters, and even a Samaritan, and even an uncircumcised man, and even a Jewish transgressor. The Gemara asks: This uncircumcised man, what are the circumstances? If we say that he is an uncircumcised man whose brothers died due to circumcision and the concern is that he might suffer a similar fate, clearly he may slaughter, as he is a full-fledged Jew and not a transgressor at all. Rather, it is obvious that he is a transgressor with regard to remaining uncircumcised, as he refuses to be circumcised, and the tanna holds that he may nevertheless slaughter an animal since a transgressor concerning one matter is not a transgressor concerning the entire Torah.
אֵימָא סֵיפָא, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. הַאי מְשׁוּמָּד הֵיכִי דָמֵי? אִי מְשׁוּמָּד לְדָבָר אַחֵר – הַיְינוּ מְשׁוּמָּד לַעֲרֵלוּת, אֶלָּא לָאו מְשׁוּמָּד לְאוֹתוֹ דָּבָר, וְכִדְרָבָא.
Say the latter clause of the baraita: And even a Jewish transgressor. This transgressor, what are the circumstances? If he is a transgressor concerning another matter besides eating unslaughtered animal carcasses, that is identical to the case of a transgressor with regard to remaining uncircumcised. Rather, is it not that he is a transgressor concerning the same matter of eating unslaughtered carcasses, and the baraita is in accordance with the opinion of Rava, who said that one may even rely on the slaughter of a Jewish transgressor whose transgression is that he eats unslaughtered animal carcasses to satisfy his appetite, ab initio?
לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: מְשׁוּמָּד לְאוֹתוֹ דָּבָר לָא, מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּדָשׁ בֵּיהּ – כְּהֶתֵּירָא דָּמֵי לֵיהּ. אֶלָּא מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכִדְרַב עָנָן, דְּאָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
The Gemara rejects that proof: No, actually I will say to you: The slaughter of a transgressor concerning the same matter is not valid. What is the reason? It is that since he has become accustomed to performance of that transgression, it is like a permitted act for him, and the concern is that he is not at all careful to slaughter the animal properly. Rather, the transgressor mentioned in the baraita is a transgressor with regard to idol worship, and it is in accordance with the opinion of Rav Anan, as Rav Anan says that Shmuel says: With regard to a Jew who is a transgressor with regard to idol worship, it is permitted to eat from what he slaughters.
גּוּפָא, אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁנֶּהֱנָה מִסְּעוּדַת אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמַת גִּלְעָד״.
§ The Gemara analyzes the matter itself: Rav Anan says that Shmuel says: With regard to a Jew who is a transgressor with regard to idol worship, it is permitted to eat from what he slaughters, as we found with regard to Jehoshaphat, king of Judea, who partook of the feast prepared by Ahab, king of Israel, who was a transgressor with regard to idol worship, as it is stated: “And Ahab slaughtered sheep and cattle for him in abundance, and for the people that were with him, and incited him to go up with him to Ramoth Gilead” (II Chronicles 18:2).
וְדִלְמָא מִיזְבָּח זְבַח, מֵיכַל לָא אֲכַל! ״וַיְסִיתֵהוּ״ כְּתִיב, וְדִלְמָא בִּדְבָרִים, אֵין הֲסָתָה בִּדְבָרִים.
The Gemara raises an objection: And perhaps Ahab slaughtered the animals, but Jehoshaphat did not eat the meat of those animals. The Gemara explains: It is written: “And incited him,” indicating that there was an element of persuasion that presumably involved food. The Gemara challenges this explanation: And perhaps Ahab incited him with his words. The Gemara answers: There is no incitement with words.
וְלָא? וְהָכְתִיב: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ״! בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה, וְהָכְתִיב: ״וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם״! לְמַעְלָה שָׁאנֵי.
The Gemara asks: And is there not incitement with words? But isn’t it written: “If your brother…entices you secretly, saying: Let us go and serve other gods” (Deuteronomy 13:7)? The Gemara answers: There too the incitement is with eating and with drinking. The Gemara asks: But isn’t it written that God said to Satan, who denounced Job: “And you incited Me against him, to destroy him gratuitously” (Job 2:3)? Clearly Satan did not incite God with food and drink. The Gemara answers: Incitement against the One on High is different, as the term is used metaphorically. By contrast, incitement with regard to people involves food and drink.
וְדִלְמָא מִשְׁתָּא אִשְׁתִּי, מֵיכַל לָא אֲכַל? מַאי שְׁנָא שְׁתִיָּה – דְּאָמְרִינַן: מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, אֲכִילָה נָמֵי – מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
The Gemara challenges: And perhaps Jehoshaphat drank at the feast but did not eat. The Gemara responds: What is different about drinking wine with Ahab that it would be permitted? It would be permitted because we say: A transgressor with regard to idol worship is not considered a transgressor with regard to the entire Torah and therefore his wine is not forbidden. With regard to eating a transgressor’s food too, a transgressor with regard to idol worship is not considered a transgressor with regard to the entire Torah. Therefore, the meat of an animal that he slaughters is not forbidden.
הָכִי הַשְׁתָּא? שְׁתִיָּה – סְתָם יֵינָן הוּא, וַעֲדַיִין לֹא נֶאֱסַר יֵינָן שֶׁל גּוֹיִם, אֲבָל אֲכִילָה – אֵימָא לָךְ: מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲוֵי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
The Gemara asks: How can these cases be compared? With regard to drinking, Ahab’s wine is considered ordinary wine of gentiles, and the ordinary wine of gentiles was not yet prohibited, as the Sages issued that decree only several generations later. Therefore, it was permitted for Jehoshaphat to drink Ahab’s wine. But with regard to eating, I will say to you: A transgressor with regard to idol worship is considered a transgressor with regard to the entire Torah. Therefore, it was prohibited for Jehoshaphat to eat the meat from the animals slaughtered by Ahab.
אִיבָּעֵית אֵימָא: לָאו אוֹרְחֵיהּ דְּמַלְכָּא מִשְׁתְּיָא בְּלָא מֵיכְלָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: ״וַיִּזְבַּח … וַיְסִיתֵהוּ״ כְּתִיב, בַּמָּה הֱסִיתוֹ – בִּזְבִיחָה.
The Gemara answers: If you wish, say: It is clear that Jehoshaphat ate at the feast, as it is not typical conduct of a king to drink wine without eating. And if you wish, say instead: “And Ahab slaughtered sheep and cattle for him in abundance, and for the people that were with him, and incited him,” is written, indicating: With what did Ahab incite Jehoshaphat? It was with slaughter of an animal. Apparently, it is permitted to eat from an animal slaughtered by a transgressor with regard to idol worship.
וְדִלְמָא עוֹבַדְיָה זְבַח? ״לָרוֹב״ כְּתִיב, עוֹבַדְיָה לָא הֲוָה סָפֵיק.
The Gemara suggests: And perhaps Obadiah, who was the majordomo of Ahab’s household and a righteous man, slaughtered the animals. The Gemara rejects that suggestion: “In abundance” is written, and Obadiah would not have managed to slaughter all the animals himself.
וְדִלְמָא שִׁבְעַת אֲלָפִים זְבוּח, דִּכְתִיב: ״וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כׇּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְגוֹ׳״, טַמּוֹרֵי הֲווֹ מִיטַּמְּרִי מֵאִיזֶבֶל.
The Gemara suggests: And perhaps the seven thousand righteous people slaughtered the animals, as it is written: “And I will leave seven thousand in Israel, all the knees that have not bowed to Baal, and every mouth that has not kissed it” (I Kings 19:18). The Gemara rejects that suggestion: They were hiding from Jezebel, Ahab’s wife, and would not have gone to the palace to slaughter animals for the feast.
וְדִלְמָא גַּבְרֵי דְאַחְאָב הֲווֹ מְעַלּוּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כׇּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים״.
The Gemara suggests: And perhaps, although Ahab was an idolater, the men in the employ of Ahab were upstanding people, not idolaters, and they slaughtered the animals. The Gemara rejects that suggestion: That possibility should not enter your mind, as it is written: “If a ruler hearkens to matters of falsehood, all his servants are wicked” (Proverbs 29:12).
וְדִלְמָא גַּבְרֵי דִּיהוֹשָׁפָט נָמֵי לָא הֲווֹ מְעַלּוּ, זְבוּח גַּבְרֵי דְּאַחְאָב אֲכוּל גַּבְרֵי דִּיהוֹשָׁפָט, זְבוּח עוֹבַדְיָה אֲכַל יְהוֹשָׁפָט.
The Gemara suggests: And perhaps the men in the employ of Jehoshaphat were also not upstanding, and the animals that the men in the employ of Ahab slaughtered, the men in the employ of Jehoshaphat ate, and the animals that Obadiah slaughtered, Jehoshaphat ate.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, מִדְּ״מוֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כׇּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים״, הָא לִדְבַר אֱמֶת – מְשָׁרְתָיו צַדִּיקִים.
The Gemara rejects that suggestion: That possibility should not enter your mind; from the fact that it is written: “If a ruler hearkens to matters of falsehood, all his servants are wicked,” it may be inferred that if a ruler hearkens to matters of truth, all his servants are righteous.
וְדִלְמָא זְבוּח גַּבְרֵי דְּאַחְאָב אֲכַל אַחְאָב וְגַבְרֵיהּ, זְבוּח גַּבְרֵי דִּיהוֹשָׁפָט אֲכַל יְהוֹשָׁפָט וְגַבְרֵיהּ?
The Gemara suggests: And perhaps the animals that the men in the employ of Ahab slaughtered, Ahab and his men ate, and the animals that the men in the employ of Jehoshaphat slaughtered, Jehoshaphat and his men ate.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
ירושלים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
חולין ד
דְּקוּרְיָא שֶׁל צִפֳּרִים, קוֹטֵעַ רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
a string [dekurya] of birds, and the Jew does not know whether they were properly slaughtered, he severs the head of one of them and gives it to the Samaritan to eat. If the Samaritan ate it, it is permitted for the Jew to eat the meat from what the Samaritan slaughtered. But if the Samaritan did not eat the meat, it is prohibited to eat from what the Samaritan slaughtered.
אַבָּיֵי דָּיֵיק מֵרֵישָׁא, רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא. אַבָּיֵי דָּיֵיק מֵרֵישָׁא: טַעְמָא דְּיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לָא.
In arriving at their respective interpretations of the mishna, Abaye inferred from the first clause of the baraita and Rava inferred from the latter clause of the baraita. Abaye inferred from the first clause: The slaughter performed by a Samaritan is permitted in a case where there is a Jew actively supervising to ensure that the slaughter was performed properly, that the reason it is permitted is that the Jew is standing over him. But if the Jew exits and enters, then no, it is prohibited to eat from what the Samaritan slaughtered.
רָבָא דָּיֵיק מִסֵּיפָא, טַעְמָא דְּבָא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – שַׁפִּיר דָּמֵי.
Rava inferred from the latter clause: If the Jew came and found that the Samaritan already slaughtered the animal, the Jew cuts an olive-bulk of meat from the slaughtered animal and gives it to the Samaritan to eat. The reason that it is necessary to administer this test is due only to the fact that the Jew came and found that the Samaritan already slaughtered the animal. But in a case where the Jew exits and enters, it is permitted to eat from what the Samaritan slaughtered ab initio.
וּלְאַבָּיֵי קַשְׁיָא סֵיפָא, אָמַר לָךְ: יוֹצֵא וְנִכְנָס נָמֵי ״בָּא וּמְצָאוֹ״ קָרֵי לֵיהּ. וּלְרָבָא קַשְׁיָא רֵישָׁא, אָמַר לָךְ: יוֹצֵא וְנִכְנָס נָמֵי כְּעוֹמֵד עַל גַּבָּיו דָּמֵי.
The Gemara raises an objection: And according to Abaye, the latter clause is difficult. The Gemara answers that Abaye could have said to you: The tanna also characterizes the case where a Jew exits and enters as a case of: If the Jew came and found the Samaritan. The Gemara raises an objection: And according to Rava, the first clause is difficult. The Gemara answers that Rava could have said to you: The case where a Jew exits and enters is also considered like a case where the Jew is standing over him, and it is included in that halakha.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ דְּקוּרְיָא שֶׁל צִפֳּרִין, קוֹטֵעַ רֹאשׁוֹ כּוּ׳. אַמַּאי? לֵיחוּשׁ דִּלְמָא הַאי הוּא דַּהֲוָה שָׁחֵיט שַׁפִּיר!
§ The baraita continues: Similarly, if the Jew found a string of birds in the possession of a Samaritan, and the Jew does not know whether they were properly slaughtered, he severs the head of one of them and gives it to the Samaritan to eat. If the Samaritan ate it, it is permitted for the Jew to eat from what the Samaritan slaughtered. But if the Samaritan did not eat the meat, it is prohibited to eat from what the Samaritan slaughtered. The Gemara asks: Why is that a reliable indication? Let us be concerned that perhaps it is this bird alone, whose head the Jew severed, that the Samaritan slaughtered properly, and the rest are unslaughtered carcasses.
אָמַר רַב מְנַשֶּׁה: (סִימָן: מַכְנִיס, אִיזְמֵל, בִּזְכָרִים) בְּמַכְנִיסָן תַּחַת כְּנָפָיו.
Rav Menashe said an answer to this question. Before presenting his answer, the Gemara cites a mnemonic for the three statements of Rav Menashe cited in this tractate, this one and two others: Inserts, a scalpel (see 31a), into rams (see 51a). Rav Menashe’s answer is as follows: The case in the baraita is one where the Jew inserts the string of birds under the corners of his garment and hands the Samaritan the head of one of the birds. In that way, the Samaritan has no way of knowing from which bird the head was taken. If he ate it, apparently all the birds were slaughtered properly.
וְדִלְמָא סִימָנָא הֲוָה יָהֵיב לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ? אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דִּמְמַסְמֵס לֵיהּ מַסְמוֹסֵי.
The Gemara challenges: And perhaps the Samaritan placed a distinguishing mark in that bird, indicating to him that it is the kosher one. Rav Mesharshiyya said: The case in the baraita is one where the Jew crushed the head that he gave the Samaritan, thereby rendering it indistinguishable from the others.
וְדִלְמָא קָסָבְרִי כּוּתִים: אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה?
The Gemara challenges this answer: And perhaps the Samaritans hold there is no source for the slaughter of a bird in the Torah. Therefore, the fact that the Samaritan ate the bird’s head is no proof that the bird was properly slaughtered.
וּלְטַעְמָיךְ, שְׁהִיָּיה, דְּרָסָה, חֲלָדָה, הַגְרָמָה, וְעִיקּוּר – מִי כְּתִיבָן?
The Gemara rejects that possibility: And according to your reasoning, those actions that disqualify the slaughter of an animal: Interrupting the slaughter, pressing the knife, concealing the knife in the course of an inverted slaughter, diverting [hagrama] the knife from the place of slaughter, and ripping the simanim from their place before cutting them, are they written in the Torah?
אֶלָּא, כֵּיוָן דְּאַחְזִיקוּ בְּהוּ – אַחְזִיקוּ בְּהוּ. הָכָא נָמֵי: כֵּיוָן דְּאַחְזִיקוּ – אַחְזִיקוּ.
Rather, even though the details are not all written in the Torah, once the Samaritans embraced those disqualifications, they embraced them, and a Jew may rely on their slaughter; when they eat from the meat, it is permitted for a Jew to eat the meat as well. Here too, although the requirement of ritual slaughter for a bird is not written in the Torah, once the Samaritans embraced the mitzva of ritual slaughter, they embraced it in the same manner that it is performed by Jews.
וְאַחְזוּק וְלָא אַחְזוּק בִּדְלָא כְּתִיבָא, תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.
And with regard to mitzvot that are not written explicitly in the Torah that Samaritans embraced, the question of whether they are presumed to fulfill them in the manner that Jews fulfill them or they are not presumed to do so is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: It is permitted to eat the matza of a Samaritan on Passover, and a person fulfills his obligation to eat matza on the first night of Passover with it.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר, לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת כְּיִשְׂרָאֵל.
Rabbi Elazar prohibits the consumption of the matza of a Samaritan on Passover, because the Samaritans are not experts in the details of mitzvot like Jews and do not know the precise nature of leaven prohibited by the Torah.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים, הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִין בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל.
Rabban Shimon ben Gamliel says: On the contrary, with regard to any mitzva that the Samaritans embraced and accepted upon themselves, they are more exacting in its observance than are Jews. Therefore, one may assume that they prepared the matza properly.
אָמַר מָר: מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לָא בְּקִיאִי בְּשִׁימּוּר, קָא מַשְׁמַע לַן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר, לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת. קָסָבַר: לָא בְּקִיאִי בְּשִׁימּוּר.
The Gemara proceeds to analyze that baraita. The Master said: It is permitted to eat the matza of a Samaritan on Passover, and a person fulfills his obligation to eat matza on the first night of Passover with it. The Gemara asks: Isn’t it obvious that if the matza is permitted one fulfills his obligation with it on Passover? The Gemara answers: Lest you say that Samaritans are not expert in the mitzva of guarding the matza for the sake of the mitzva, the tanna teaches us that they are expert. Rabbi Elazar deems it prohibited to eat the matza of Samaritans on Passover, due to the fact that the Samaritans are not experts in the details of mitzvot. He holds that Samaritans are not expert in the mitzva of guarding the matza for the sake of the mitzva.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים, הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִין בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּכְתִיבָא וְלָא אַחְזִיקוּ בַּהּ, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כֵּיוָן דִּכְתִיבָא, אַף עַל גַּב דְּלָא אַחְזִיקוּ בַּהּ, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: אִי אַחְזוּק – אִין, אִי לָא אַחְזוּק – לָא.
Rabban Shimon ben Gamliel says: With regard to any mitzva that Samaritans embraced and accepted upon themselves, they are more exacting in its observance than are Jews. The Gemara raises an objection: That is identical to the opinion of the first tanna. The Gemara explains: There is a practical difference between their opinions with regard to a mitzva that is written but with regard to which the Samaritans did not embrace it. The first tanna holds: Once the mitzva is written in the Torah, even if there is no knowledge that they embraced it, Samaritans can be relied upon to perform it properly. And Rabban Shimon ben Gamliel holds: Even with regard to a mitzva written in the Torah, if they embraced its observance, yes, one may rely on the Samaritans, but if they did not embrace its observance, no, one may not rely on them.
אִי הָכִי, ״כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים״ – ״אִם הֶחְזִיקוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
The Gemara challenges: If it is so that this is the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, the formulation of his statement is imprecise. He said: With regard to any mitzva that Samaritans embraced and accepted upon themselves, they are more exacting in its observance than are Jews; this indicates that one may rely upon Samaritans to observe those mitzvot even if they are not written in the Torah. Therefore, he should have said: If they embraced, which addresses the statement of the first tanna. Contrary to the first tanna, who said that one may rely upon Samaritans with regard to any mitzva that is written, Rabban Shimon ben Gamliel says that one may rely upon them only if they embraced the mitzva.
אֶלָּא, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּלָא כְּתִיבָא וְאַחְזִיקוּ בַּהּ: תַּנָּא קַמָּא סָבַר, כֵּיוָן דְּלָא כְּתִיבָא, אַף עַל גַּב דְּאַחְזִיקוּ בַּהּ – נָמֵי לָא; רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר, כֵּיוָן דְּאַחְזוּק – אַחְזוּק.
Rather, there is a practical difference between their opinions with regard to a mitzva that is not written and with regard to which the Samaritans embraced its observance. The first tanna holds: Since it is not written, even though they embraced its observance one may also not rely upon them. Rabban Shimon ben Gamliel holds: Once it is known that they embraced observance of a mitzva, they embraced the mitzva and one may rely upon them.
גּוּפָא אָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד, אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן – בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
§ With regard to the statement of Rava cited earlier (3a), the Gemara analyzes the matter itself. Rava says: In the case of a Jewish transgressor whose transgression is that he eats unslaughtered animal carcasses to satisfy his appetite, if he seeks to slaughter an animal, one examines a knife to ensure that it is perfectly smooth with no nicks and gives it to the transgressor, and it is permitted to eat from what he slaughtered.
מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּאִיכָּא הֶתֵּירָא וְאִיסּוּרָא, לָא שָׁבֵיק הֶתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא.
The Gemara explains: What is the reason? Since in this case there is the option to slaughter the animal in a permitted manner or to slaughter the animal in a prohibited manner, such a transgressor would not intentionally forsake the permitted manner and eat food slaughtered in a prohibited manner. Since he has a knife that was examined and the majority of those associated with slaughter are experts, the food is presumed to be permitted, and there is no concern that perhaps he intentionally sabotaged the slaughter.
אִי הָכִי, כִּי לָא בְּדַק נָמֵי, מִיטְרָח לָא טָרַח.
The Gemara challenges: If so, then even in a case where the Jew did not examine the knife, it should be permitted to eat from the animal slaughtered by the transgressor. The Gemara answers: It is prohibited because if the transgressor discovers that the knife is flawed, he does not exert himself to replace it with a knife with a smooth blade.
אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ, חֲמֵצָן שֶׁל עוֹבְרֵי עֲבֵירָה אַחַר הַפֶּסַח
The Sages said to Rava: A baraita is taught that supports your opinion: With regard to the leavened bread of transgressors, who do not eradicate their leavened bread before Passover, after Passover
מוּתָּר מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְלִיפִין.
it is permitted immediately, due to the fact that they exchange the forbidden leavened bread in their possession with permitted leavened bread belonging to gentiles immediately after Passover.
סַבְרוּהָ, הָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: חָמֵץ אַחַר הַפֶּסַח דְּאוֹרָיְיתָא, וְקָתָנֵי: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְלִיפִין, אַלְמָא לָא שָׁבֵיק הֶתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא.
The Sages who cited this proof assumed that this baraita is in accordance with whose opinion? They assumed it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: Leavened bread that was not eradicated before Passover is forbidden after Passover by Torah law. The Gemara comments: And nevertheless it is taught that it is permitted due to the fact that the transgressors exchange their leavened bread with that of gentiles. Apparently, even one who performs transgressions does not intentionally forsake the permitted and eat forbidden food, where the permitted food is easily accessible.
מִמַּאי? דִּלְמָא רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: חָמֵץ אַחַר הַפֶּסַח דְּרַבָּנַן, וְכִי מְקִילִּינַן – בִּדְרַבָּנַן, בִּדְאוֹרָיְיתָא – לָא מְקִילִּינַן!
The Gemara asks: From where in the baraita can this be proven? Perhaps the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: Leavened bread that was not eradicated before Passover is prohibited after Passover by rabbinic law. And accordingly, when we are lenient it is with regard to prohibitions by rabbinic law, whereas with regard to prohibitions by Torah law, e.g., the prohibition of an unslaughtered carcass, we are not lenient.
וְתִיהְוֵי נָמֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִי קָתָנֵי ״שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הֶחְלִיפוּ״? מִפְּנֵי שֶׁמַּחְלִיפִין קָתָנֵי, דְּוַדַּאי מַחְלִיפִין. וּמָה בִּדְרַבָּנַן לָא שָׁבֵיק הֶתֵּירָא וְאָכֵיל אִיסּוּרָא, בִּדְאוֹרָיְיתָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
The Gemara answers: And let the baraita be even in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Does the tanna teach: As I say that they exchanged their leavened bread for the leavened bread of a gentile, which would indicate that it is an assumption? He teaches: Due to the fact that they exchange, as a statement of fact, as they certainly exchange. And if in cases involving prohibitions by rabbinic law the transgressor does not intentionally forsake the permitted and eat forbidden food, then in prohibitions by Torah law is it not all the more so reasonable that he would not forsake the permitted in favor of the forbidden?
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ, הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי, וַאֲפִילּוּ עָרֵל, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. הַאי עָרֵל הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא מֵתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָּה – הַאי יִשְׂרָאֵל מְעַלְּיָא הוּא! אֶלָּא פְּשִׁיטָא מְשׁוּמָּד לַעֲרֵלוּת, וְקָא סָבַר מְשׁוּמָּד לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
Let us say that the following baraita supports the opinion of Rava: Everyone slaughters, and even a Samaritan, and even an uncircumcised man, and even a Jewish transgressor. The Gemara asks: This uncircumcised man, what are the circumstances? If we say that he is an uncircumcised man whose brothers died due to circumcision and the concern is that he might suffer a similar fate, clearly he may slaughter, as he is a full-fledged Jew and not a transgressor at all. Rather, it is obvious that he is a transgressor with regard to remaining uncircumcised, as he refuses to be circumcised, and the tanna holds that he may nevertheless slaughter an animal since a transgressor concerning one matter is not a transgressor concerning the entire Torah.
אֵימָא סֵיפָא, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. הַאי מְשׁוּמָּד הֵיכִי דָמֵי? אִי מְשׁוּמָּד לְדָבָר אַחֵר – הַיְינוּ מְשׁוּמָּד לַעֲרֵלוּת, אֶלָּא לָאו מְשׁוּמָּד לְאוֹתוֹ דָּבָר, וְכִדְרָבָא.
Say the latter clause of the baraita: And even a Jewish transgressor. This transgressor, what are the circumstances? If he is a transgressor concerning another matter besides eating unslaughtered animal carcasses, that is identical to the case of a transgressor with regard to remaining uncircumcised. Rather, is it not that he is a transgressor concerning the same matter of eating unslaughtered carcasses, and the baraita is in accordance with the opinion of Rava, who said that one may even rely on the slaughter of a Jewish transgressor whose transgression is that he eats unslaughtered animal carcasses to satisfy his appetite, ab initio?
לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: מְשׁוּמָּד לְאוֹתוֹ דָּבָר לָא, מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּדָשׁ בֵּיהּ – כְּהֶתֵּירָא דָּמֵי לֵיהּ. אֶלָּא מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכִדְרַב עָנָן, דְּאָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
The Gemara rejects that proof: No, actually I will say to you: The slaughter of a transgressor concerning the same matter is not valid. What is the reason? It is that since he has become accustomed to performance of that transgression, it is like a permitted act for him, and the concern is that he is not at all careful to slaughter the animal properly. Rather, the transgressor mentioned in the baraita is a transgressor with regard to idol worship, and it is in accordance with the opinion of Rav Anan, as Rav Anan says that Shmuel says: With regard to a Jew who is a transgressor with regard to idol worship, it is permitted to eat from what he slaughters.
גּוּפָא, אָמַר רַב עָנָן אָמַר שְׁמוּאֵל: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בִּיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁנֶּהֱנָה מִסְּעוּדַת אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמַת גִּלְעָד״.
§ The Gemara analyzes the matter itself: Rav Anan says that Shmuel says: With regard to a Jew who is a transgressor with regard to idol worship, it is permitted to eat from what he slaughters, as we found with regard to Jehoshaphat, king of Judea, who partook of the feast prepared by Ahab, king of Israel, who was a transgressor with regard to idol worship, as it is stated: “And Ahab slaughtered sheep and cattle for him in abundance, and for the people that were with him, and incited him to go up with him to Ramoth Gilead” (II Chronicles 18:2).
וְדִלְמָא מִיזְבָּח זְבַח, מֵיכַל לָא אֲכַל! ״וַיְסִיתֵהוּ״ כְּתִיב, וְדִלְמָא בִּדְבָרִים, אֵין הֲסָתָה בִּדְבָרִים.
The Gemara raises an objection: And perhaps Ahab slaughtered the animals, but Jehoshaphat did not eat the meat of those animals. The Gemara explains: It is written: “And incited him,” indicating that there was an element of persuasion that presumably involved food. The Gemara challenges this explanation: And perhaps Ahab incited him with his words. The Gemara answers: There is no incitement with words.
וְלָא? וְהָכְתִיב: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ״! בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה, וְהָכְתִיב: ״וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם״! לְמַעְלָה שָׁאנֵי.
The Gemara asks: And is there not incitement with words? But isn’t it written: “If your brother…entices you secretly, saying: Let us go and serve other gods” (Deuteronomy 13:7)? The Gemara answers: There too the incitement is with eating and with drinking. The Gemara asks: But isn’t it written that God said to Satan, who denounced Job: “And you incited Me against him, to destroy him gratuitously” (Job 2:3)? Clearly Satan did not incite God with food and drink. The Gemara answers: Incitement against the One on High is different, as the term is used metaphorically. By contrast, incitement with regard to people involves food and drink.
וְדִלְמָא מִשְׁתָּא אִשְׁתִּי, מֵיכַל לָא אֲכַל? מַאי שְׁנָא שְׁתִיָּה – דְּאָמְרִינַן: מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, אֲכִילָה נָמֵי – מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא הָוֵי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
The Gemara challenges: And perhaps Jehoshaphat drank at the feast but did not eat. The Gemara responds: What is different about drinking wine with Ahab that it would be permitted? It would be permitted because we say: A transgressor with regard to idol worship is not considered a transgressor with regard to the entire Torah and therefore his wine is not forbidden. With regard to eating a transgressor’s food too, a transgressor with regard to idol worship is not considered a transgressor with regard to the entire Torah. Therefore, the meat of an animal that he slaughters is not forbidden.
הָכִי הַשְׁתָּא? שְׁתִיָּה – סְתָם יֵינָן הוּא, וַעֲדַיִין לֹא נֶאֱסַר יֵינָן שֶׁל גּוֹיִם, אֲבָל אֲכִילָה – אֵימָא לָךְ: מְשׁוּמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲוֵי מְשׁוּמָּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
The Gemara asks: How can these cases be compared? With regard to drinking, Ahab’s wine is considered ordinary wine of gentiles, and the ordinary wine of gentiles was not yet prohibited, as the Sages issued that decree only several generations later. Therefore, it was permitted for Jehoshaphat to drink Ahab’s wine. But with regard to eating, I will say to you: A transgressor with regard to idol worship is considered a transgressor with regard to the entire Torah. Therefore, it was prohibited for Jehoshaphat to eat the meat from the animals slaughtered by Ahab.
אִיבָּעֵית אֵימָא: לָאו אוֹרְחֵיהּ דְּמַלְכָּא מִשְׁתְּיָא בְּלָא מֵיכְלָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: ״וַיִּזְבַּח … וַיְסִיתֵהוּ״ כְּתִיב, בַּמָּה הֱסִיתוֹ – בִּזְבִיחָה.
The Gemara answers: If you wish, say: It is clear that Jehoshaphat ate at the feast, as it is not typical conduct of a king to drink wine without eating. And if you wish, say instead: “And Ahab slaughtered sheep and cattle for him in abundance, and for the people that were with him, and incited him,” is written, indicating: With what did Ahab incite Jehoshaphat? It was with slaughter of an animal. Apparently, it is permitted to eat from an animal slaughtered by a transgressor with regard to idol worship.
וְדִלְמָא עוֹבַדְיָה זְבַח? ״לָרוֹב״ כְּתִיב, עוֹבַדְיָה לָא הֲוָה סָפֵיק.
The Gemara suggests: And perhaps Obadiah, who was the majordomo of Ahab’s household and a righteous man, slaughtered the animals. The Gemara rejects that suggestion: “In abundance” is written, and Obadiah would not have managed to slaughter all the animals himself.
וְדִלְמָא שִׁבְעַת אֲלָפִים זְבוּח, דִּכְתִיב: ״וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כׇּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְגוֹ׳״, טַמּוֹרֵי הֲווֹ מִיטַּמְּרִי מֵאִיזֶבֶל.
The Gemara suggests: And perhaps the seven thousand righteous people slaughtered the animals, as it is written: “And I will leave seven thousand in Israel, all the knees that have not bowed to Baal, and every mouth that has not kissed it” (I Kings 19:18). The Gemara rejects that suggestion: They were hiding from Jezebel, Ahab’s wife, and would not have gone to the palace to slaughter animals for the feast.
וְדִלְמָא גַּבְרֵי דְאַחְאָב הֲווֹ מְעַלּוּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כׇּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים״.
The Gemara suggests: And perhaps, although Ahab was an idolater, the men in the employ of Ahab were upstanding people, not idolaters, and they slaughtered the animals. The Gemara rejects that suggestion: That possibility should not enter your mind, as it is written: “If a ruler hearkens to matters of falsehood, all his servants are wicked” (Proverbs 29:12).
וְדִלְמָא גַּבְרֵי דִּיהוֹשָׁפָט נָמֵי לָא הֲווֹ מְעַלּוּ, זְבוּח גַּבְרֵי דְּאַחְאָב אֲכוּל גַּבְרֵי דִּיהוֹשָׁפָט, זְבוּח עוֹבַדְיָה אֲכַל יְהוֹשָׁפָט.
The Gemara suggests: And perhaps the men in the employ of Jehoshaphat were also not upstanding, and the animals that the men in the employ of Ahab slaughtered, the men in the employ of Jehoshaphat ate, and the animals that Obadiah slaughtered, Jehoshaphat ate.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, מִדְּ״מוֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כׇּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים״, הָא לִדְבַר אֱמֶת – מְשָׁרְתָיו צַדִּיקִים.
The Gemara rejects that suggestion: That possibility should not enter your mind; from the fact that it is written: “If a ruler hearkens to matters of falsehood, all his servants are wicked,” it may be inferred that if a ruler hearkens to matters of truth, all his servants are righteous.
וְדִלְמָא זְבוּח גַּבְרֵי דְּאַחְאָב אֲכַל אַחְאָב וְגַבְרֵיהּ, זְבוּח גַּבְרֵי דִּיהוֹשָׁפָט אֲכַל יְהוֹשָׁפָט וְגַבְרֵיהּ?
The Gemara suggests: And perhaps the animals that the men in the employ of Ahab slaughtered, Ahab and his men ate, and the animals that the men in the employ of Jehoshaphat slaughtered, Jehoshaphat and his men ate.
