במבוי עקום בנהרדע פסקו כפי החומרה של רב שקובע שזה מבוי מפולש והחומרה של שמואל שצריך דלת מכאן ולחי או קורה מכאן. האם אפשר ללכת כפי החומרה של שתי דעות שונות? הרי בעניין בית שמאי ובית הלל נאמר שאי אפשר ללכת כפי החומרות של שניהם!? הגמרא מביאה שני תירוצים. גם שואלים בכלל על הברייתא של בית שמאי ובית הלל – אם פוסקים הלכה כבית הלל, איך אפשר לעשות כבית שמאי אם רוצים? רב יוסף הביא שתי הלכות – בעניין קביעת מבוי כמפולש או לא- בשם רב יהודה – אחד בשם רב והשני לא בשם אף אחד. הגמרא מנסה לברר האם השני (כשמבוי פתוח לרחבה והרחבה פרוצה לרשות הרבים) – האם נאמר על ידי רב או שמואל?
הלימוד החודש מוקדש ע”י יונתן לורינג לכבוד אישתו לאה אקנר וילדיו זב ומאירה.
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פשע אטל בת שרה.
הלימוד השבוע מוקדש על ידי רוברט ופאולה כהן לע”נ חיים אברהם הכהן בן אלתר גרשון הכהן ז”ל
רוצה להקדיש שיעור?
0:00
0:00
כלים
הלימוד החודש מוקדש ע”י יונתן לורינג לכבוד אישתו לאה אקנר וילדיו זב ומאירה.
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פשע אטל בת שרה.
הלימוד השבוע מוקדש על ידי רוברט ופאולה כהן לע”נ חיים אברהם הכהן בן אלתר גרשון הכהן ז”ל
עירובין ז
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא דְּלָא מַשְׁגַּח בְּבַת קוֹל.
and the latter statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who does not pay attention to a Divine Voice that attempts to intervene in matters of halakha, for according to him, the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel has not yet been decided.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָכִי קָאָמַר: כׇּל הֵיכָא דְּמַשְׁכַּחַתְּ תְּרֵי תַּנָּאֵי וּתְרֵי אָמוֹרָאֵי דִּפְלִיגִי אַהֲדָדֵי כְּעֵין מַחֲלוֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל — לָא לֶיעְבַּד כִּי קוּלֵּיהּ דְּמָר וְכִי קוּלֵּיהּ דְּמָר, וְלָא כְּחוּמְרֵיהּ דְּמָר וְכִי חוּמְרֵיהּ דְּמָר. אֶלָּא, אוֹ כִּי קוּלֵּיהּ דְּמָר וּכְחוּמְרֵיהּ עָבֵיד, אוֹ כְּקוּלֵּיהּ דְּמָר וּכְחוּמְרֵיהּ עָבֵיד.
The Gemara suggests yet another resolution: And if you wish, say instead that this is what the baraita is saying: Wherever you find two tanna’im or two amora’im who disagree with each other in the manner of the disputes between Beit Shammai and Beit Hillel, one should not act either in accordance with the leniency of the one Master and in accordance with the leniency of the other Master, nor should one act in accordance with the stringency of the one Master and in accordance with the stringency of the other Master. Rather, one should act either in accordance with both the leniencies and the stringencies of the one Master, or in accordance with both the leniencies and the stringencies of the other Master.
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא!
All of this is suggested to explain the wording of the baraita. In any case, it is difficult to explain the law with regard to the alleyway in Neharde’a, concerning which they simultaneously adopted the stringencies of both Rav and Shmuel.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כּוּלֵּיהּ כְּרַב עַבְדוּהּ. דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In fact, they acted entirely in accordance with the opinion of Rav, and the reason that they required doors and did not rely on the opening in the form of a doorway alone is due to that which Rav Huna said that Rav said: This is the halakha; however, a public ruling is not issued to that effect ab initio. Although Rav maintains that an opening in the form of a doorway is sufficient in an open alleyway, a public ruling is not issued to that effect; rather, the ruling is stringent, in accordance with Ḥananya’s position, and requires doors.
וּלְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב, דְּאָמַר: הֲלָכָה וּמוֹרִין כֵּן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara asks: And according to the statement of Rav Adda bar Ahava that Rav said, as Rav Adda bar Ahava said that Rav said with regard to the same issue: This is the halakha and a public ruling is issued to that effect, what can be said? Why did the residents of Neharde’a adopt the stringencies of the two authorities?
אָמַר רַב שֵׁיזְבִי: כִּי לָא עָבְדִינַן כְּחוּמְרֵי דְּבֵי תְרֵי — הֵיכָא דְּסָתְרִי אַהֲדָדֵי.
Rav Sheizvi said: The principle of dictating when we do not act in accordance with the stringencies of two authorities applies only in a case where the two stringencies contradict one another. In these types of cases, following both stringencies would result in an internal contradiction.
כְּגוֹן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת. דִּתְנַן: הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת שֶׁחָסְרוּ — וְכַמָּה חֶסְרוֹן? בַּשִּׁדְרָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי חוּלְיוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חוּלְיָא אַחַת. וּבַגּוּלְגּוֹלֶת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת.
The Gemara illustrates this principle with an example from the laws governing the spine and skull. As we learned in a mishna: The spine and the skull of a corpse that are incomplete do not impart ritual impurity via a tent as a corpse would; rather, they impart impurity only through contact or if they are carried as individual bones. This basic law was unanimously accepted, but the details were the subject of dispute: How much is considered a deficiency in the spine for this purpose? Beit Shammai say: If it is missing two vertebrae, and Beit Hillel say: Even if it is missing only one vertebra. And similarly, they argued over the deficiency in the skull: Beit Shammai say: It must be missing piece the size of a drill hole, and Beit Hillel say: It must be missing an amount that, when removed from a living person, would cause him to die, which is a larger amount.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְכֵן לְעִנְיַן טְרֵיפָה.
And Rav Yehuda said that Shmuel said: Beit Shammai and Beit Hillel argued likewise with respect to a tereifa, a kosher animal suffering from a wound or illness that will cause it to die within twelve months, and which is prohibited to be eaten even after the required ritual slaughter. Beit Shammai say that an animal is regarded as a tereifa if it is missing two vertebrae, while Beit Hillel hold that it is a tereifa if it lacks even one. In such a situation, a person must not be stringent with regard to the halakhot of tereifa in accordance with the view of Beit Hillel, and at the same time be stringent with regard to the halakhot of ritual impurity of a corpse in accordance with the view of Beit Shammai, for the two disputes relate to the same issue, and one must not act in accordance with two contradictory opinions.
אֲבָל הֵיכָא דְּלָא סָתְרִי אַהֲדָדֵי עָבְדִינַן.
Rav Sheizvi continues: However, in a case where the two stringencies do not contradict one another, we may indeed act in accordance with the stringencies of two authorities. Therefore, the stringencies adopted in the case of the alleyway in Neharde’a were legitimate, for the two stringencies related to two separate issues: Rav’s stringency was that an L-shaped alleyway is regarded like an open alleyway, and Shmuel’s stringency was that an open alleyway requires a door.
וְהֵיכָא דְּסָתְרִי אַהֲדָדֵי לָא עָבְדִינַן?! מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלִּיקֵּט אֶתְרוֹג בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, וְנָהַג בּוֹ שְׁנֵי עִישּׂוּרִין: אֶחָד כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְאֶחָד כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל?!
The Gemara challenges Rav Sheizvi’s assertion: Is it true that we do not act in accordance with the stringencies of two authorities in a case where the two stringencies contradict one another? Rav Mesharshiya raised an objection from a baraita: There was an incident involving Rabbi Akiva, who gathered the fruit of a citron tree on the first of the month of Shevat and applied the laws of two tithes to it. After teruma and the first tithe have been separated, an additional tithe is separated from what is left. During the first, second, fourth, and fifth years of the Sabbatical cycle, second tithe is set aside to be taken to Jerusalem and eaten there by its owner, while during the third and sixth years, poor man’s tithe is set aside to be distributed to the needy. When tithing the fruit picked on the first of Shevat, Rabbi Akiva set aside both additional tithes, second tithe and poor man’s tithe: He set aside one in accordance with the statement of Beit Shammai, who say that the new year for trees begins on the first of Shevat, and as that day belongs to the new year, a tithe must be set aside in accordance with the law of that year; and he set aside one in accordance with the statement of Beit Hillel, that the new year for trees is the fifteenth of Shevat, and any fruit picked prior to that date must be tithed in accordance with the law of the previous year. Apparently, Rabbi Akiva adopted for himself two contradictory stringencies.
רַבִּי עֲקִיבָא גְּמָרֵיהּ אִיסְתַּפֵּיק לֵיהּ, וְלָא יְדַע אִי בֵּית הִלֵּל בְּחַד בִּשְׁבָט אֲמוּר, אִי בַּחֲמֵיסַר בִּשְׁבָט אֲמוּר, וַעֲבַד הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.
The Gemara answers: Rabbi Akiva did not act in this way in order to be stringent in accordance with both opinions, but because he was in doubt with regard to his tradition and did not know whether Beit Hillel said the New Year for trees falls on the first of Shevat or on the fifteenth of Shevat, and therefore he acted stringently here and stringently there.
יָתֵיב רַב יוֹסֵף קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַחֲלוֹקֶת בִּסְרַטְיָא מִכָּאן וּסְרַטְיָא מִכָּאן, וּפְלַטְיָא מִכָּאן וּפְלַטְיָא מִכָּאן.
The Gemara resumes its discussion of alleyways that are open on two opposite sides. Rav Yosef sat before Rav Huna, and he sat and said: Rav Yehuda said that Rav said: The dispute between the anonymous first tanna of the baraita and Ḥananya refers to a case where there is a main street [seratya] from here, on one side of the alleyway, and a main street from here, on the other side. Alternatively, it refers to a case where there is a plaza [pelatya] from here, on one side of the alleyway, and a plaza from here, on the other side.
אֲבָל סְרַטְיָא מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן, אוֹ בִּקְעָה מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן — עוֹשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי וְקוֹרָה מִכָּאן.
But if there is a main street from here, on one side, and a valley from here, on the other side, a valley being a karmelit, which is neither a public domain nor a private domain, in which carrying is prohibited on Shabbat by rabbinic decree, or if there is a valley from here, on one side, and a valley from here, on the other side, one constructs an opening in the form of a doorway from here, on one side of the alleyway, and places a side post or a cross beam from here, on the other side. One is thereby permitted to carry in the alleyway even according to the opinion of Ḥananya.
הַשְׁתָּא סְרַטְיָא מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן, עוֹשֶׂה לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי וְקוֹרָה מִכָּאן — בִּקְעָה מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן מִיבַּעְיָא?!
The Gemara raises a question about this ruling: Now, if you say that where there is a main street from here, on one side of the alleyway, and a valley from here, on the other side, it is sufficient to construct an opening in the form of a doorway from here, on one side, and a side post or a cross beam from here, on the other side, was it necessary to state that these are sufficient if there is a valley from here, on one side of the alleyway, and a valley from here, on the other side?
הָכִי קָאָמַר: סְרַטְיָא מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן — נַעֲשֶׂה כְּבִקְעָה מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן.
The Gemara answers: This is what he intended to say: If there is a main street from here, on one side, and a valley from here, on the other side, it is considered as if there were a valley from here, on one side, and a valley from here, on the other side.
וּמְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: אִם הָיָה מָבוֹי כָּלֶה לִרְחָבָה, אֵין צָרִיךְ כְּלוּם.
The Gemara continues: And when Rav Yosef reported this ruling, he concluded with a statement in the name of Rav Yehuda himself, without attributing it to one of Rav Yehuda’s teachers: If the alleyway terminated in a backyard, i.e., a closed-off area behind a group of houses, then even if there is a breach in the wall between the yard and the public domain beyond it, nothing is needed on this side of the alleyway, as it is considered closed.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא דְּרַב יְהוּדָה דִּשְׁמוּאֵל הִיא.
Abaye said to Rav Yosef: This ruling of Rav Yehuda is a ruling of his teacher Shmuel, and not of his other teacher, Rav.
דְּאִי דְּרַב — קַשְׁיָא דְּרַב אַדְּרַב בְּתַרְתֵּי: דְּאָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: מָבוֹי שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר, וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ — חָצֵר מוּתֶּרֶת וּמָבוֹי אָסוּר. וְאַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּמָבוֹי שֶׁכָּלֶה לִרְחָבָה!
For if it is a ruling of Rav, the apparent contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav poses a difficulty in two ways. The first is with regard to the fact that this alleyway opens into the public domain on two opposite sides, and the second is based on that which Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: If an alleyway was breached along the entire length of its back wall into a courtyard, and likewise the courtyard was breached opposite it into the public domain, it is permitted to carry in the courtyard, and it is prohibited to carry in the alleyway, since this alleyway is now open on two opposite sides to the public domain. Why should this be the ruling? In this case, let it be like an alleyway that terminates in a backyard, where Rav Yehuda ruled that nothing further is needed to permit carrying.
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא יָדַעְנָא, עוֹבָדָא הֲוָה בְּדוּרָא דְּרָעֲוָתָא מָבוֹי שֶׁכָּלֶה לִרְחָבָה הֲוָה, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְלָא אַצְרְכֵיהּ וְלָא מִידֵּי. וְאִי קַשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב — תֶּיהְוֵי מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, וְלָא קַשְׁיָא מִידֵּי.
Rav Yosef said to Abaye: I do not know in accordance with which of his teachers Rav Yehuda issued this ruling. All I know is that there was an incident in a shepherds’ village where an alleyway terminated in a backyard, and the matter came before Rav Yehuda for a ruling, and he did not require anything to render it permitted to carry in the alleyway. And if, as you say, it is difficult if we say that he issued his ruling in the name of Rav, let it be suggested that he issued it in the name of his other teacher, Shmuel, and then there will be no difficulty.
הַשְׁתָּא דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, וְאָמְרִי לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא: אַסְבְּרָא לָךְ, כָּאן — שֶׁעֵירְבוּ, כָּאן — שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.
The Gemara comments: Now that Rav Sheshet said to Rav Shmuel bar Abba, and some say that he said to Rav Yosef bar Abba: I will explain to you Rav’s statement with regard to an alleyway that was breached along the entire length of its back wall into a courtyard. One must make a distinction based on the nature of the case: Here it is referring to a case where the residents of the courtyard established an eiruv together. In that case, Rav permits carrying in the alleyway and is not concerned with the breach into the courtyard, as the courtyard and the alleyway are treated as a single domain. There it is referring to a case where the residents did not establish an eiruv together. In that case, Rav prohibits carrying in the alleyway, because the alleyway now has new residents, i.e., the residents of the courtyard, who did not participate in the eiruv, and they prevent the residents of the alleyway from carrying.
דְּרַב אַדְּרַב נָמֵי לָא קַשְׁיָא: כָּאן — שֶׁעֵירְבוּ בְּנֵי חָצֵר עִם בְּנֵי מָבוֹי, כָּאן — שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.
Consequently, it can be said that Rav Yehuda’s statement with regard to an alleyway that terminates in a backyard is in accordance with the opinion of Rav, as the apparent contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav also poses no difficulty. Here, where Rav Yehuda permits carrying in an alleyway that terminates in a backyard, he is referring to a case where the residents of the courtyard and the residents of the alleyway established a joint eiruv, whereas here, where Rav prohibits carrying in an alleyway that was breached along the entire length of its back wall into a courtyard, he is referring to a case where the residents of the courtyard and the residents of the alleyway did not establish a joint eiruv.
לעקוב
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
נילי חיון
אפרת, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
אולגה מזרחי
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
שבות בראלי
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
נעה גלנט
ירוחם, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
מיכל כהנא
חיפה, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
נעה רוזן
חיספין רמת הגולן, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
בקי גולדשטיין
Elazar gush etzion, Israel
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
סוזן כשדן
חשמונאים, Israel
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
רבקה שלוס
בית שמש, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
רוית קלך
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
מוריה תעסן מיכאלי
גבעת הראל, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
יודי אסקוף
רעננה, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
דניאלה ברוכים
רעננה, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
רבקה דרשן
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
גאיה דיבו
מצפה יריחו, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
רעות אברהמי
בית שמש, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
סוזן כשדן
חשמונאים, Israel
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
שולמית סבן
נוקדים, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
עירובין ז
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא דְּלָא מַשְׁגַּח בְּבַת קוֹל.
and the latter statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who does not pay attention to a Divine Voice that attempts to intervene in matters of halakha, for according to him, the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel has not yet been decided.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָכִי קָאָמַר: כׇּל הֵיכָא דְּמַשְׁכַּחַתְּ תְּרֵי תַּנָּאֵי וּתְרֵי אָמוֹרָאֵי דִּפְלִיגִי אַהֲדָדֵי כְּעֵין מַחֲלוֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל — לָא לֶיעְבַּד כִּי קוּלֵּיהּ דְּמָר וְכִי קוּלֵּיהּ דְּמָר, וְלָא כְּחוּמְרֵיהּ דְּמָר וְכִי חוּמְרֵיהּ דְּמָר. אֶלָּא, אוֹ כִּי קוּלֵּיהּ דְּמָר וּכְחוּמְרֵיהּ עָבֵיד, אוֹ כְּקוּלֵּיהּ דְּמָר וּכְחוּמְרֵיהּ עָבֵיד.
The Gemara suggests yet another resolution: And if you wish, say instead that this is what the baraita is saying: Wherever you find two tanna’im or two amora’im who disagree with each other in the manner of the disputes between Beit Shammai and Beit Hillel, one should not act either in accordance with the leniency of the one Master and in accordance with the leniency of the other Master, nor should one act in accordance with the stringency of the one Master and in accordance with the stringency of the other Master. Rather, one should act either in accordance with both the leniencies and the stringencies of the one Master, or in accordance with both the leniencies and the stringencies of the other Master.
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא!
All of this is suggested to explain the wording of the baraita. In any case, it is difficult to explain the law with regard to the alleyway in Neharde’a, concerning which they simultaneously adopted the stringencies of both Rav and Shmuel.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כּוּלֵּיהּ כְּרַב עַבְדוּהּ. דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: In fact, they acted entirely in accordance with the opinion of Rav, and the reason that they required doors and did not rely on the opening in the form of a doorway alone is due to that which Rav Huna said that Rav said: This is the halakha; however, a public ruling is not issued to that effect ab initio. Although Rav maintains that an opening in the form of a doorway is sufficient in an open alleyway, a public ruling is not issued to that effect; rather, the ruling is stringent, in accordance with Ḥananya’s position, and requires doors.
וּלְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב, דְּאָמַר: הֲלָכָה וּמוֹרִין כֵּן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara asks: And according to the statement of Rav Adda bar Ahava that Rav said, as Rav Adda bar Ahava said that Rav said with regard to the same issue: This is the halakha and a public ruling is issued to that effect, what can be said? Why did the residents of Neharde’a adopt the stringencies of the two authorities?
אָמַר רַב שֵׁיזְבִי: כִּי לָא עָבְדִינַן כְּחוּמְרֵי דְּבֵי תְרֵי — הֵיכָא דְּסָתְרִי אַהֲדָדֵי.
Rav Sheizvi said: The principle of dictating when we do not act in accordance with the stringencies of two authorities applies only in a case where the two stringencies contradict one another. In these types of cases, following both stringencies would result in an internal contradiction.
כְּגוֹן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת. דִּתְנַן: הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת שֶׁחָסְרוּ — וְכַמָּה חֶסְרוֹן? בַּשִּׁדְרָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי חוּלְיוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חוּלְיָא אַחַת. וּבַגּוּלְגּוֹלֶת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת.
The Gemara illustrates this principle with an example from the laws governing the spine and skull. As we learned in a mishna: The spine and the skull of a corpse that are incomplete do not impart ritual impurity via a tent as a corpse would; rather, they impart impurity only through contact or if they are carried as individual bones. This basic law was unanimously accepted, but the details were the subject of dispute: How much is considered a deficiency in the spine for this purpose? Beit Shammai say: If it is missing two vertebrae, and Beit Hillel say: Even if it is missing only one vertebra. And similarly, they argued over the deficiency in the skull: Beit Shammai say: It must be missing piece the size of a drill hole, and Beit Hillel say: It must be missing an amount that, when removed from a living person, would cause him to die, which is a larger amount.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְכֵן לְעִנְיַן טְרֵיפָה.
And Rav Yehuda said that Shmuel said: Beit Shammai and Beit Hillel argued likewise with respect to a tereifa, a kosher animal suffering from a wound or illness that will cause it to die within twelve months, and which is prohibited to be eaten even after the required ritual slaughter. Beit Shammai say that an animal is regarded as a tereifa if it is missing two vertebrae, while Beit Hillel hold that it is a tereifa if it lacks even one. In such a situation, a person must not be stringent with regard to the halakhot of tereifa in accordance with the view of Beit Hillel, and at the same time be stringent with regard to the halakhot of ritual impurity of a corpse in accordance with the view of Beit Shammai, for the two disputes relate to the same issue, and one must not act in accordance with two contradictory opinions.
אֲבָל הֵיכָא דְּלָא סָתְרִי אַהֲדָדֵי עָבְדִינַן.
Rav Sheizvi continues: However, in a case where the two stringencies do not contradict one another, we may indeed act in accordance with the stringencies of two authorities. Therefore, the stringencies adopted in the case of the alleyway in Neharde’a were legitimate, for the two stringencies related to two separate issues: Rav’s stringency was that an L-shaped alleyway is regarded like an open alleyway, and Shmuel’s stringency was that an open alleyway requires a door.
וְהֵיכָא דְּסָתְרִי אַהֲדָדֵי לָא עָבְדִינַן?! מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלִּיקֵּט אֶתְרוֹג בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, וְנָהַג בּוֹ שְׁנֵי עִישּׂוּרִין: אֶחָד כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְאֶחָד כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל?!
The Gemara challenges Rav Sheizvi’s assertion: Is it true that we do not act in accordance with the stringencies of two authorities in a case where the two stringencies contradict one another? Rav Mesharshiya raised an objection from a baraita: There was an incident involving Rabbi Akiva, who gathered the fruit of a citron tree on the first of the month of Shevat and applied the laws of two tithes to it. After teruma and the first tithe have been separated, an additional tithe is separated from what is left. During the first, second, fourth, and fifth years of the Sabbatical cycle, second tithe is set aside to be taken to Jerusalem and eaten there by its owner, while during the third and sixth years, poor man’s tithe is set aside to be distributed to the needy. When tithing the fruit picked on the first of Shevat, Rabbi Akiva set aside both additional tithes, second tithe and poor man’s tithe: He set aside one in accordance with the statement of Beit Shammai, who say that the new year for trees begins on the first of Shevat, and as that day belongs to the new year, a tithe must be set aside in accordance with the law of that year; and he set aside one in accordance with the statement of Beit Hillel, that the new year for trees is the fifteenth of Shevat, and any fruit picked prior to that date must be tithed in accordance with the law of the previous year. Apparently, Rabbi Akiva adopted for himself two contradictory stringencies.
רַבִּי עֲקִיבָא גְּמָרֵיהּ אִיסְתַּפֵּיק לֵיהּ, וְלָא יְדַע אִי בֵּית הִלֵּל בְּחַד בִּשְׁבָט אֲמוּר, אִי בַּחֲמֵיסַר בִּשְׁבָט אֲמוּר, וַעֲבַד הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.
The Gemara answers: Rabbi Akiva did not act in this way in order to be stringent in accordance with both opinions, but because he was in doubt with regard to his tradition and did not know whether Beit Hillel said the New Year for trees falls on the first of Shevat or on the fifteenth of Shevat, and therefore he acted stringently here and stringently there.
יָתֵיב רַב יוֹסֵף קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַחֲלוֹקֶת בִּסְרַטְיָא מִכָּאן וּסְרַטְיָא מִכָּאן, וּפְלַטְיָא מִכָּאן וּפְלַטְיָא מִכָּאן.
The Gemara resumes its discussion of alleyways that are open on two opposite sides. Rav Yosef sat before Rav Huna, and he sat and said: Rav Yehuda said that Rav said: The dispute between the anonymous first tanna of the baraita and Ḥananya refers to a case where there is a main street [seratya] from here, on one side of the alleyway, and a main street from here, on the other side. Alternatively, it refers to a case where there is a plaza [pelatya] from here, on one side of the alleyway, and a plaza from here, on the other side.
אֲבָל סְרַטְיָא מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן, אוֹ בִּקְעָה מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן — עוֹשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי וְקוֹרָה מִכָּאן.
But if there is a main street from here, on one side, and a valley from here, on the other side, a valley being a karmelit, which is neither a public domain nor a private domain, in which carrying is prohibited on Shabbat by rabbinic decree, or if there is a valley from here, on one side, and a valley from here, on the other side, one constructs an opening in the form of a doorway from here, on one side of the alleyway, and places a side post or a cross beam from here, on the other side. One is thereby permitted to carry in the alleyway even according to the opinion of Ḥananya.
הַשְׁתָּא סְרַטְיָא מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן, עוֹשֶׂה לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח מִכָּאן וְלֶחִי וְקוֹרָה מִכָּאן — בִּקְעָה מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן מִיבַּעְיָא?!
The Gemara raises a question about this ruling: Now, if you say that where there is a main street from here, on one side of the alleyway, and a valley from here, on the other side, it is sufficient to construct an opening in the form of a doorway from here, on one side, and a side post or a cross beam from here, on the other side, was it necessary to state that these are sufficient if there is a valley from here, on one side of the alleyway, and a valley from here, on the other side?
הָכִי קָאָמַר: סְרַטְיָא מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן — נַעֲשֶׂה כְּבִקְעָה מִכָּאן וּבִקְעָה מִכָּאן.
The Gemara answers: This is what he intended to say: If there is a main street from here, on one side, and a valley from here, on the other side, it is considered as if there were a valley from here, on one side, and a valley from here, on the other side.
וּמְסַיֵּים בַּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: אִם הָיָה מָבוֹי כָּלֶה לִרְחָבָה, אֵין צָרִיךְ כְּלוּם.
The Gemara continues: And when Rav Yosef reported this ruling, he concluded with a statement in the name of Rav Yehuda himself, without attributing it to one of Rav Yehuda’s teachers: If the alleyway terminated in a backyard, i.e., a closed-off area behind a group of houses, then even if there is a breach in the wall between the yard and the public domain beyond it, nothing is needed on this side of the alleyway, as it is considered closed.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: הָא דְּרַב יְהוּדָה דִּשְׁמוּאֵל הִיא.
Abaye said to Rav Yosef: This ruling of Rav Yehuda is a ruling of his teacher Shmuel, and not of his other teacher, Rav.
דְּאִי דְּרַב — קַשְׁיָא דְּרַב אַדְּרַב בְּתַרְתֵּי: דְּאָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: מָבוֹי שֶׁנִּפְרַץ בִּמְלוֹאוֹ לֶחָצֵר, וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ — חָצֵר מוּתֶּרֶת וּמָבוֹי אָסוּר. וְאַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּמָבוֹי שֶׁכָּלֶה לִרְחָבָה!
For if it is a ruling of Rav, the apparent contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav poses a difficulty in two ways. The first is with regard to the fact that this alleyway opens into the public domain on two opposite sides, and the second is based on that which Rav Yirmeya bar Abba said that Rav said: If an alleyway was breached along the entire length of its back wall into a courtyard, and likewise the courtyard was breached opposite it into the public domain, it is permitted to carry in the courtyard, and it is prohibited to carry in the alleyway, since this alleyway is now open on two opposite sides to the public domain. Why should this be the ruling? In this case, let it be like an alleyway that terminates in a backyard, where Rav Yehuda ruled that nothing further is needed to permit carrying.
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא יָדַעְנָא, עוֹבָדָא הֲוָה בְּדוּרָא דְּרָעֲוָתָא מָבוֹי שֶׁכָּלֶה לִרְחָבָה הֲוָה, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְלָא אַצְרְכֵיהּ וְלָא מִידֵּי. וְאִי קַשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב — תֶּיהְוֵי מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל, וְלָא קַשְׁיָא מִידֵּי.
Rav Yosef said to Abaye: I do not know in accordance with which of his teachers Rav Yehuda issued this ruling. All I know is that there was an incident in a shepherds’ village where an alleyway terminated in a backyard, and the matter came before Rav Yehuda for a ruling, and he did not require anything to render it permitted to carry in the alleyway. And if, as you say, it is difficult if we say that he issued his ruling in the name of Rav, let it be suggested that he issued it in the name of his other teacher, Shmuel, and then there will be no difficulty.
הַשְׁתָּא דַּאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, וְאָמְרִי לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא: אַסְבְּרָא לָךְ, כָּאן — שֶׁעֵירְבוּ, כָּאן — שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.
The Gemara comments: Now that Rav Sheshet said to Rav Shmuel bar Abba, and some say that he said to Rav Yosef bar Abba: I will explain to you Rav’s statement with regard to an alleyway that was breached along the entire length of its back wall into a courtyard. One must make a distinction based on the nature of the case: Here it is referring to a case where the residents of the courtyard established an eiruv together. In that case, Rav permits carrying in the alleyway and is not concerned with the breach into the courtyard, as the courtyard and the alleyway are treated as a single domain. There it is referring to a case where the residents did not establish an eiruv together. In that case, Rav prohibits carrying in the alleyway, because the alleyway now has new residents, i.e., the residents of the courtyard, who did not participate in the eiruv, and they prevent the residents of the alleyway from carrying.
דְּרַב אַדְּרַב נָמֵי לָא קַשְׁיָא: כָּאן — שֶׁעֵירְבוּ בְּנֵי חָצֵר עִם בְּנֵי מָבוֹי, כָּאן — שֶׁלֹּא עֵירְבוּ.
Consequently, it can be said that Rav Yehuda’s statement with regard to an alleyway that terminates in a backyard is in accordance with the opinion of Rav, as the apparent contradiction between one statement of Rav and another statement of Rav also poses no difficulty. Here, where Rav Yehuda permits carrying in an alleyway that terminates in a backyard, he is referring to a case where the residents of the courtyard and the residents of the alleyway established a joint eiruv, whereas here, where Rav prohibits carrying in an alleyway that was breached along the entire length of its back wall into a courtyard, he is referring to a case where the residents of the courtyard and the residents of the alleyway did not establish a joint eiruv.
לעקוב
