הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
רוצה להקדיש שיעור?
כלים
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
כתובות לה
מַאי לָאו, אָסוֹן מַמָּשׁ! לָא, דִּין אָסוֹן. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: ״וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ״, מַאי לָאו, דִּין אָסוֹן? לֹא, אָסוֹן מַמָּשׁ.
Is this not referring to actual harm, i.e., the woman’s death? And the verse states that he pays only if she did not die, but if she died is he exempt, even if he was not forewarned? The Gemara answers: No, the verse can be explained to mean: If there is no sentence of harm. If the court does not actually sentence him to death, he pays the damages for the miscarried fetus. He is exempt from payment only if he is actually executed. Some say a different version of this exchange: Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish: “And yet no harm follow, he shall be punished” (Exodus 21:22); is this not referring to a sentence of harm? The Gemara answers: No, the verse can be explained to mean: If there is no actual harm.
אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין חַיָּיבִים? וְהָא תָּנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה: ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״ —
Rava said: Is there anyone who said that those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty are obligated to pay? But didn’t the Sage of the school of Ḥizkiyya teach: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. The two cases are juxtaposed in the verse “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21).
מָה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִילַּקְתָּ בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן, אֶלָּא לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן — אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה — לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן, אֶלָּא לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן.
Just as in the case of one who smites an animal, you did not distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally, between one who acted with intent and one who acted with no intent, between one who smites in the course of a downward motion and one who smites in the course of an upward motion, and in all those cases it is not to exempt him from paying money but rather to obligate him to pay money; so too, in the case of one who smites a person, do not distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally, between one who acted with intent and one who acted with no intent, between one who smites in the course of a downward motion and one who smites in the course of an upward motion. In all those cases as well it is not to obligate him to pay money but rather to exempt him from paying money. The halakha in both cases is unconditional; when he smites an animal he is always liable to pay and when he smites a person he is always exempt from payment, regardless of whether or not he is actually executed.
אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּפְטוּרִין. כִּי פְּלִיגִי, בְּחַיָּיבֵי מַלְקוֹת שׁוֹגְגִין וְדָבָר אַחֵר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב: חַיָּיבֵי מִיתוֹת אִיתַּקּוּשׁ, חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת לָא אִיתַּקּוּשׁ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת כְּחַיָּיבֵי מִיתוֹת.
Rather, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty, everyone agrees that they are exempt, as per the derivation of the Sages of the school of Ḥizkiyya. When they disagree it is with regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive lashes, and another matter, for which he is liable to pay money. Rabbi Yoḥanan said that he is obligated to pay, as those liable to receive the death penalty are juxtaposed to cases of monetary payment and are unconditionally exempt from payment. However, those liable to receive lashes are not juxtaposed. Therefore, in the case of one who is liable to receive lashes, unless one is actually flogged, he is obligated to pay for the damage he inflicted. Reish Lakish said: He is exempt, as the Torah explicitly included those liable to receive lashes, like those liable to receive the death penalty, and unconditionally exempted them from payment.
הֵיכָן רִיבְּתָה תּוֹרָה? אָמַר אַבָּיֵי: אָתְיָא ״רָשָׁע״ ״רָשָׁע״. רָבָא אָמַר אָתְיָא ״מַכֵּה״ ״מַכֵּה״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: הֵי ״מַכֵּה״? אִילֵימָא ״וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״ — הַאי בִּקְטָלָא כְּתִיב! אֶלָּא הַאי ״מַכֵּה״: ״מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ [כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ]״.
The Gemara asks: Where did the Torah include those liable to be flogged? Abaye said: It is derived by means of a verbal analogy between the term wicked in the verse “That he is wicked and liable to die” (Numbers 35:31), and the term wicked in the verse “That he is wicked and liable to be flogged” (Deuteronomy 25:2). Rava said: It is derived by means of a verbal analogy between the term smites in one verse and the term smites in another verse. Rav Pappa said to Rava: To which term smites are you referring? If we say that it is the verse “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21), clearly that is not so, as that is written with regard to death. Smiting a person in that verse is referring to murder. Rather, it is to this term smites that Rava is referring: “And he who smites an animal shall pay for it, a life for a life” (Leviticus 24:18), and juxtaposed to it, it is written: “And a man who places a blemish upon his counterpart, as he has done so shall be done to him” (Leviticus 24:19). The verses liken those liable to receive lashes to those obligated to pay money, from which it is derived that those liable to receive lashes are exempt from payment.
וְהַאי לָאו ״מַכֵּה״ הִיא! אֲנַן הַכָּאָה הַכָּאָה קָאָמְרִינַן. וְהָא כִּי כְּתִיב — בְּחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ הוּא דִּכְתִיב, וְחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בַּר תַּשְׁלוּמִין הוּא! אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהַכָּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה — תְּנֵהוּ עִנְיָן לְהַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.
The Gemara raises a difficulty: But this term that appears in the latter verse is “places a blemish,” not smites. How, then, can one derive a verbal analogy? The Gemara answers: This is not a verbal analogy based on identical terms; rather, it is based on identical concepts. We are saying that it is a verbal analogy between smiting an animal in the first verse and smiting a person in the latter verse. The Gemara asks: However, when the second verse is written, it is written with regard to one who injures another, and one who injures another is subject to payment and not to lashes. This undermines the proof, as lashes are not mentioned in either verse. The Gemara answers: If it is not a matter of smiting that causes damage equivalent to the value of a peruta, in which case he would pay and would not be flogged, apply it to the matter of smiting that causes damage that is not equivalent to the value of a peruta. Since in that case there is no payment for the injury, one is flogged for striking that blow.
סוֹף סוֹף לָאו בַּר תַּשְׁלוּמִין הוּא? לָא צְרִיכָא, דְּבַהֲדֵי דְּמַחְיֵיהּ, קְרַע שִׁירָאִין דִּילֵיהּ.
The Gemara raises a difficulty: Ultimately, one who injured another and is flogged is not subject to payment, as he inflicted damage worth less than a peruta. How then can a principle be derived that one who is liable to receive lashes does not pay even when he is not actually flogged? The Gemara answers: The juxtaposition of the verses is necessary only with regard to a situation where at the same time that he struck him he tore his silk. In that case, where he performed a transgression for which he is liable to be flogged and is also liable to pay damages, it is derived that he would be exempt from paying damages even if he is not actually flogged.
אֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא לְרָבָא: וּלְתַנָּא דְּבֵי חִזְקִיָּה דְּאָמַר ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״, מִמַּאי דִּבְחוֹל כְּתִיב וְלֵיכָּא לְאִיפְּלוֹגֵי, דִּלְמָא בְּשַׁבָּת כְּתִיב דְּבִבְהֵמָה גּוּפַהּ אִיכָּא לְאִיפְּלוֹגֵי!
§ Rav Ḥiyya said to Rava: And according to the derivation of the tanna of the school of Ḥizkiyya, who said: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. From where does that tanna know that it is written with regard to a weekday and therefore there is no reason to distinguish between an unwitting and a purposeful sinner; perhaps this case is stated with regard to one who injured an animal on Shabbat, when concerning the animal itself there is reason to distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally. In the case of one who acted unwittingly, he is not liable to receive the death penalty and should therefore be obligated to pay, whereas one who acted intentionally is exempt from payment because he receives the death penalty for desecrating Shabbat. If so, there is no source to exempt from payment one who is not actually executed.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ, מַכֵּה אָדָם אַמַּאי יוּמָת? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ. וְאִי בְּשַׁבָּת, מַכֵּה בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה?! אֶלָּא לָאו בְּחוֹל.
The Gemara answers: That notion should not enter your mind, as it is written: “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21). What are the circumstances discussed in this verse? If it is a case where the witnesses did not forewarn him, i.e., when one who smites a person is not forewarned, why should he be executed? There is no corporal punishment, neither lashes nor execution, without forewarning. Rather, it is obvious that they forewarned him. And if the verse is referring to one who sinned on Shabbat after forewarning, would one who smites an animal be obligated to pay for it? He is executed and certainly exempt from payment. Rather, isn’t the verse clearly referring to a case during the week?
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְרַבָּה דְּאָמַר חִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בִּקְנָס, וְאַף עַל גַּב דְּמִיקְּטִיל, מְשַׁלֵּם, מַתְנִיתִין כְּמַאן מוֹקֵים לַהּ? אִי כְּרַבִּי מֵאִיר, קַשְׁיָא בִּתּוֹ! אִי כְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה, קַשְׁיָא אֲחוֹתוֹ! אִי כְּרַבִּי יִצְחָק, קַשְׁיָא מַמְזֶרֶת!
§ Rav Pappa said to Abaye: According to Rabba, who said: It is a novel element that the Torah innovated with regard to the halakhic category of fine, and even though he is executed he pays the fine; in accordance with whose opinion does Rabba establish the mishna? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it is difficult; why is he exempt if he raped his daughter? According to Rabba, Rabbi Meir is of the opinion that even one liable to receive the death penalty pays the fine. If it is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, it is difficult, as why does the mishna rule that he pays the fine for raping his sister? Rabbi Neḥunya holds that one liable to receive karet is exempt from the fine, like those liable to receive the death penalty. If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak, who rules that lashes are not administered to those liable to receive karet and therefore they are obligated to pay the fine; however, one who is flogged is exempt from payment, it is difficult, as why did the mishna rule that he is obligated to pay the fine for raping a mamzeret, for which he is liable to receive lashes?
הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן — הוּא נָמֵי מְתָרֵץ לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא אִי סָבַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ, הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ? עַל כׇּרְחָךְ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ.
This works out well if Rabba holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says that one who did not receive forewarning is obligated to pay even if he performed a transgression for which he is liable to be flogged, as he can explain the mishna as well, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that he is obligated to pay in cases where there was no forewarning. However, if he holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, that one who violated a prohibition for which one is liable to be flogged is exempt from payment even if he was not forewarned, how does he explain the mishna? The mishna does not correspond to any of the aforementioned opinions. The Gemara answers: You must say perforce that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan in this regard.
אֲמַר לֵיהּ רַב מַתְנָא לְאַבָּיֵי, לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת כְּחַיָּיבֵי מִיתוֹת, מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה? אִי רַבִּי מֵאִיר, אִי רַבִּי יִצְחָק.
Rav Mattana said to Abaye: According to Reish Lakish, who said that the Torah explicitly included those who are liable to receive lashes and accorded them legal status like those who are liable to receive the death penalty, unconditionally exempting them from payment; who is the tanna who disagrees with Rabbi Neḥunya ben HaKana and obligates one who is liable both to receive karet and to be flogged to pay, and the lashes do not exempt him from payment? The Gemara answers: He holds in accordance with either Rabbi Meir, who says that one who is liable to receive lashes is liable to pay a fine, or Rabbi Yitzḥak, who rules that those liable to receive karet are not flogged.
תָּנוּ רַבָּנַן: עֲרָיוֹת וּשְׁנִיּוֹת לַעֲרָיוֹת — אֵין לָהֶן לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי. הַמְמָאֶנֶת — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי. אַיְילוֹנִית — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי, וְהַיּוֹצֵאת מִשּׁוּם שֵׁם רָע — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי.
§ The Gemara turns its attention to a related issue. The Sages taught: Women who are forbidden relatives and secondary forbidden relatives receive neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Similarly, a girl who refuses to remain married to her husband receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Because she was married, she no longer has the presumptive status of a virgin. A sexually underdeveloped woman [ailonit] who will never reach puberty and therefore her legal status is not that of a young woman, receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. And one who leaves her husband due to a bad reputation receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction.
מַאי ״עֲרָיוֹת״ וּמַאי ״שְׁנִיּוֹת לַעֲרָיוֹת״? אִילֵימָא ״עֲרָיוֹת״ —
The Gemara elaborates. What is the meaning of forbidden relatives, and what is the meaning of secondary forbidden relatives in the context of this baraita? If we say that forbidden relatives means
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
‘עַד הֵנָּה אֵל עֲזָרָנוּ’ – פיוט לסיום מסכת כתובות שחיבר ר’ עמרם עמאר – רות ביתן-כהן
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
ירושלים, Israel
כתובות לה
מַאי לָאו, אָסוֹן מַמָּשׁ! לָא, דִּין אָסוֹן. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: ״וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ״, מַאי לָאו, דִּין אָסוֹן? לֹא, אָסוֹן מַמָּשׁ.
Is this not referring to actual harm, i.e., the woman’s death? And the verse states that he pays only if she did not die, but if she died is he exempt, even if he was not forewarned? The Gemara answers: No, the verse can be explained to mean: If there is no sentence of harm. If the court does not actually sentence him to death, he pays the damages for the miscarried fetus. He is exempt from payment only if he is actually executed. Some say a different version of this exchange: Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish: “And yet no harm follow, he shall be punished” (Exodus 21:22); is this not referring to a sentence of harm? The Gemara answers: No, the verse can be explained to mean: If there is no actual harm.
אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין חַיָּיבִים? וְהָא תָּנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה: ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״ —
Rava said: Is there anyone who said that those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty are obligated to pay? But didn’t the Sage of the school of Ḥizkiyya teach: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. The two cases are juxtaposed in the verse “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21).
מָה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִילַּקְתָּ בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן, אֶלָּא לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן — אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה — לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן, אֶלָּא לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן.
Just as in the case of one who smites an animal, you did not distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally, between one who acted with intent and one who acted with no intent, between one who smites in the course of a downward motion and one who smites in the course of an upward motion, and in all those cases it is not to exempt him from paying money but rather to obligate him to pay money; so too, in the case of one who smites a person, do not distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally, between one who acted with intent and one who acted with no intent, between one who smites in the course of a downward motion and one who smites in the course of an upward motion. In all those cases as well it is not to obligate him to pay money but rather to exempt him from paying money. The halakha in both cases is unconditional; when he smites an animal he is always liable to pay and when he smites a person he is always exempt from payment, regardless of whether or not he is actually executed.
אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּפְטוּרִין. כִּי פְּלִיגִי, בְּחַיָּיבֵי מַלְקוֹת שׁוֹגְגִין וְדָבָר אַחֵר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב: חַיָּיבֵי מִיתוֹת אִיתַּקּוּשׁ, חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת לָא אִיתַּקּוּשׁ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת כְּחַיָּיבֵי מִיתוֹת.
Rather, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty, everyone agrees that they are exempt, as per the derivation of the Sages of the school of Ḥizkiyya. When they disagree it is with regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive lashes, and another matter, for which he is liable to pay money. Rabbi Yoḥanan said that he is obligated to pay, as those liable to receive the death penalty are juxtaposed to cases of monetary payment and are unconditionally exempt from payment. However, those liable to receive lashes are not juxtaposed. Therefore, in the case of one who is liable to receive lashes, unless one is actually flogged, he is obligated to pay for the damage he inflicted. Reish Lakish said: He is exempt, as the Torah explicitly included those liable to receive lashes, like those liable to receive the death penalty, and unconditionally exempted them from payment.
הֵיכָן רִיבְּתָה תּוֹרָה? אָמַר אַבָּיֵי: אָתְיָא ״רָשָׁע״ ״רָשָׁע״. רָבָא אָמַר אָתְיָא ״מַכֵּה״ ״מַכֵּה״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: הֵי ״מַכֵּה״? אִילֵימָא ״וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״ — הַאי בִּקְטָלָא כְּתִיב! אֶלָּא הַאי ״מַכֵּה״: ״מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ [כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ]״.
The Gemara asks: Where did the Torah include those liable to be flogged? Abaye said: It is derived by means of a verbal analogy between the term wicked in the verse “That he is wicked and liable to die” (Numbers 35:31), and the term wicked in the verse “That he is wicked and liable to be flogged” (Deuteronomy 25:2). Rava said: It is derived by means of a verbal analogy between the term smites in one verse and the term smites in another verse. Rav Pappa said to Rava: To which term smites are you referring? If we say that it is the verse “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21), clearly that is not so, as that is written with regard to death. Smiting a person in that verse is referring to murder. Rather, it is to this term smites that Rava is referring: “And he who smites an animal shall pay for it, a life for a life” (Leviticus 24:18), and juxtaposed to it, it is written: “And a man who places a blemish upon his counterpart, as he has done so shall be done to him” (Leviticus 24:19). The verses liken those liable to receive lashes to those obligated to pay money, from which it is derived that those liable to receive lashes are exempt from payment.
וְהַאי לָאו ״מַכֵּה״ הִיא! אֲנַן הַכָּאָה הַכָּאָה קָאָמְרִינַן. וְהָא כִּי כְּתִיב — בְּחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ הוּא דִּכְתִיב, וְחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בַּר תַּשְׁלוּמִין הוּא! אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהַכָּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה — תְּנֵהוּ עִנְיָן לְהַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.
The Gemara raises a difficulty: But this term that appears in the latter verse is “places a blemish,” not smites. How, then, can one derive a verbal analogy? The Gemara answers: This is not a verbal analogy based on identical terms; rather, it is based on identical concepts. We are saying that it is a verbal analogy between smiting an animal in the first verse and smiting a person in the latter verse. The Gemara asks: However, when the second verse is written, it is written with regard to one who injures another, and one who injures another is subject to payment and not to lashes. This undermines the proof, as lashes are not mentioned in either verse. The Gemara answers: If it is not a matter of smiting that causes damage equivalent to the value of a peruta, in which case he would pay and would not be flogged, apply it to the matter of smiting that causes damage that is not equivalent to the value of a peruta. Since in that case there is no payment for the injury, one is flogged for striking that blow.
סוֹף סוֹף לָאו בַּר תַּשְׁלוּמִין הוּא? לָא צְרִיכָא, דְּבַהֲדֵי דְּמַחְיֵיהּ, קְרַע שִׁירָאִין דִּילֵיהּ.
The Gemara raises a difficulty: Ultimately, one who injured another and is flogged is not subject to payment, as he inflicted damage worth less than a peruta. How then can a principle be derived that one who is liable to receive lashes does not pay even when he is not actually flogged? The Gemara answers: The juxtaposition of the verses is necessary only with regard to a situation where at the same time that he struck him he tore his silk. In that case, where he performed a transgression for which he is liable to be flogged and is also liable to pay damages, it is derived that he would be exempt from paying damages even if he is not actually flogged.
אֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא לְרָבָא: וּלְתַנָּא דְּבֵי חִזְקִיָּה דְּאָמַר ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״, מִמַּאי דִּבְחוֹל כְּתִיב וְלֵיכָּא לְאִיפְּלוֹגֵי, דִּלְמָא בְּשַׁבָּת כְּתִיב דְּבִבְהֵמָה גּוּפַהּ אִיכָּא לְאִיפְּלוֹגֵי!
§ Rav Ḥiyya said to Rava: And according to the derivation of the tanna of the school of Ḥizkiyya, who said: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. From where does that tanna know that it is written with regard to a weekday and therefore there is no reason to distinguish between an unwitting and a purposeful sinner; perhaps this case is stated with regard to one who injured an animal on Shabbat, when concerning the animal itself there is reason to distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally. In the case of one who acted unwittingly, he is not liable to receive the death penalty and should therefore be obligated to pay, whereas one who acted intentionally is exempt from payment because he receives the death penalty for desecrating Shabbat. If so, there is no source to exempt from payment one who is not actually executed.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ, מַכֵּה אָדָם אַמַּאי יוּמָת? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ. וְאִי בְּשַׁבָּת, מַכֵּה בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה?! אֶלָּא לָאו בְּחוֹל.
The Gemara answers: That notion should not enter your mind, as it is written: “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21). What are the circumstances discussed in this verse? If it is a case where the witnesses did not forewarn him, i.e., when one who smites a person is not forewarned, why should he be executed? There is no corporal punishment, neither lashes nor execution, without forewarning. Rather, it is obvious that they forewarned him. And if the verse is referring to one who sinned on Shabbat after forewarning, would one who smites an animal be obligated to pay for it? He is executed and certainly exempt from payment. Rather, isn’t the verse clearly referring to a case during the week?
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְרַבָּה דְּאָמַר חִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בִּקְנָס, וְאַף עַל גַּב דְּמִיקְּטִיל, מְשַׁלֵּם, מַתְנִיתִין כְּמַאן מוֹקֵים לַהּ? אִי כְּרַבִּי מֵאִיר, קַשְׁיָא בִּתּוֹ! אִי כְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה, קַשְׁיָא אֲחוֹתוֹ! אִי כְּרַבִּי יִצְחָק, קַשְׁיָא מַמְזֶרֶת!
§ Rav Pappa said to Abaye: According to Rabba, who said: It is a novel element that the Torah innovated with regard to the halakhic category of fine, and even though he is executed he pays the fine; in accordance with whose opinion does Rabba establish the mishna? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it is difficult; why is he exempt if he raped his daughter? According to Rabba, Rabbi Meir is of the opinion that even one liable to receive the death penalty pays the fine. If it is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, it is difficult, as why does the mishna rule that he pays the fine for raping his sister? Rabbi Neḥunya holds that one liable to receive karet is exempt from the fine, like those liable to receive the death penalty. If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak, who rules that lashes are not administered to those liable to receive karet and therefore they are obligated to pay the fine; however, one who is flogged is exempt from payment, it is difficult, as why did the mishna rule that he is obligated to pay the fine for raping a mamzeret, for which he is liable to receive lashes?
הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן — הוּא נָמֵי מְתָרֵץ לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא אִי סָבַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ, הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ? עַל כׇּרְחָךְ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ.
This works out well if Rabba holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says that one who did not receive forewarning is obligated to pay even if he performed a transgression for which he is liable to be flogged, as he can explain the mishna as well, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that he is obligated to pay in cases where there was no forewarning. However, if he holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, that one who violated a prohibition for which one is liable to be flogged is exempt from payment even if he was not forewarned, how does he explain the mishna? The mishna does not correspond to any of the aforementioned opinions. The Gemara answers: You must say perforce that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan in this regard.
אֲמַר לֵיהּ רַב מַתְנָא לְאַבָּיֵי, לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת כְּחַיָּיבֵי מִיתוֹת, מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה? אִי רַבִּי מֵאִיר, אִי רַבִּי יִצְחָק.
Rav Mattana said to Abaye: According to Reish Lakish, who said that the Torah explicitly included those who are liable to receive lashes and accorded them legal status like those who are liable to receive the death penalty, unconditionally exempting them from payment; who is the tanna who disagrees with Rabbi Neḥunya ben HaKana and obligates one who is liable both to receive karet and to be flogged to pay, and the lashes do not exempt him from payment? The Gemara answers: He holds in accordance with either Rabbi Meir, who says that one who is liable to receive lashes is liable to pay a fine, or Rabbi Yitzḥak, who rules that those liable to receive karet are not flogged.
תָּנוּ רַבָּנַן: עֲרָיוֹת וּשְׁנִיּוֹת לַעֲרָיוֹת — אֵין לָהֶן לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי. הַמְמָאֶנֶת — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי. אַיְילוֹנִית — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי, וְהַיּוֹצֵאת מִשּׁוּם שֵׁם רָע — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי.
§ The Gemara turns its attention to a related issue. The Sages taught: Women who are forbidden relatives and secondary forbidden relatives receive neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Similarly, a girl who refuses to remain married to her husband receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Because she was married, she no longer has the presumptive status of a virgin. A sexually underdeveloped woman [ailonit] who will never reach puberty and therefore her legal status is not that of a young woman, receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. And one who leaves her husband due to a bad reputation receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction.
מַאי ״עֲרָיוֹת״ וּמַאי ״שְׁנִיּוֹת לַעֲרָיוֹת״? אִילֵימָא ״עֲרָיוֹת״ —
The Gemara elaborates. What is the meaning of forbidden relatives, and what is the meaning of secondary forbidden relatives in the context of this baraita? If we say that forbidden relatives means
