הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, זואי, ז’קי ויהודה לע”נ גיטל בת קרינדל ובנימין בנציון.
רוצה להקדיש שיעור?
כלים
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, זואי, ז’קי ויהודה לע”נ גיטל בת קרינדל ובנימין בנציון.
כתובות לה
מַאי לָאו, אָסוֹן מַמָּשׁ! לָא, דִּין אָסוֹן. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: ״וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ״, מַאי לָאו, דִּין אָסוֹן? לֹא, אָסוֹן מַמָּשׁ.
Is this not referring to actual harm, i.e., the woman’s death? And the verse states that he pays only if she did not die, but if she died is he exempt, even if he was not forewarned? The Gemara answers: No, the verse can be explained to mean: If there is no sentence of harm. If the court does not actually sentence him to death, he pays the damages for the miscarried fetus. He is exempt from payment only if he is actually executed. Some say a different version of this exchange: Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish: “And yet no harm follow, he shall be punished” (Exodus 21:22); is this not referring to a sentence of harm? The Gemara answers: No, the verse can be explained to mean: If there is no actual harm.
אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין חַיָּיבִים? וְהָא תָּנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה: ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״ —
Rava said: Is there anyone who said that those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty are obligated to pay? But didn’t the Sage of the school of Ḥizkiyya teach: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. The two cases are juxtaposed in the verse “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21).
מָה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִילַּקְתָּ בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן, אֶלָּא לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן — אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה — לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן, אֶלָּא לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן.
Just as in the case of one who smites an animal, you did not distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally, between one who acted with intent and one who acted with no intent, between one who smites in the course of a downward motion and one who smites in the course of an upward motion, and in all those cases it is not to exempt him from paying money but rather to obligate him to pay money; so too, in the case of one who smites a person, do not distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally, between one who acted with intent and one who acted with no intent, between one who smites in the course of a downward motion and one who smites in the course of an upward motion. In all those cases as well it is not to obligate him to pay money but rather to exempt him from paying money. The halakha in both cases is unconditional; when he smites an animal he is always liable to pay and when he smites a person he is always exempt from payment, regardless of whether or not he is actually executed.
אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּפְטוּרִין. כִּי פְּלִיגִי, בְּחַיָּיבֵי מַלְקוֹת שׁוֹגְגִין וְדָבָר אַחֵר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב: חַיָּיבֵי מִיתוֹת אִיתַּקּוּשׁ, חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת לָא אִיתַּקּוּשׁ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת כְּחַיָּיבֵי מִיתוֹת.
Rather, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty, everyone agrees that they are exempt, as per the derivation of the Sages of the school of Ḥizkiyya. When they disagree it is with regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive lashes, and another matter, for which he is liable to pay money. Rabbi Yoḥanan said that he is obligated to pay, as those liable to receive the death penalty are juxtaposed to cases of monetary payment and are unconditionally exempt from payment. However, those liable to receive lashes are not juxtaposed. Therefore, in the case of one who is liable to receive lashes, unless one is actually flogged, he is obligated to pay for the damage he inflicted. Reish Lakish said: He is exempt, as the Torah explicitly included those liable to receive lashes, like those liable to receive the death penalty, and unconditionally exempted them from payment.
הֵיכָן רִיבְּתָה תּוֹרָה? אָמַר אַבָּיֵי: אָתְיָא ״רָשָׁע״ ״רָשָׁע״. רָבָא אָמַר אָתְיָא ״מַכֵּה״ ״מַכֵּה״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: הֵי ״מַכֵּה״? אִילֵימָא ״וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״ — הַאי בִּקְטָלָא כְּתִיב! אֶלָּא הַאי ״מַכֵּה״: ״מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ [כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ]״.
The Gemara asks: Where did the Torah include those liable to be flogged? Abaye said: It is derived by means of a verbal analogy between the term wicked in the verse “That he is wicked and liable to die” (Numbers 35:31), and the term wicked in the verse “That he is wicked and liable to be flogged” (Deuteronomy 25:2). Rava said: It is derived by means of a verbal analogy between the term smites in one verse and the term smites in another verse. Rav Pappa said to Rava: To which term smites are you referring? If we say that it is the verse “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21), clearly that is not so, as that is written with regard to death. Smiting a person in that verse is referring to murder. Rather, it is to this term smites that Rava is referring: “And he who smites an animal shall pay for it, a life for a life” (Leviticus 24:18), and juxtaposed to it, it is written: “And a man who places a blemish upon his counterpart, as he has done so shall be done to him” (Leviticus 24:19). The verses liken those liable to receive lashes to those obligated to pay money, from which it is derived that those liable to receive lashes are exempt from payment.
וְהַאי לָאו ״מַכֵּה״ הִיא! אֲנַן הַכָּאָה הַכָּאָה קָאָמְרִינַן. וְהָא כִּי כְּתִיב — בְּחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ הוּא דִּכְתִיב, וְחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בַּר תַּשְׁלוּמִין הוּא! אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהַכָּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה — תְּנֵהוּ עִנְיָן לְהַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.
The Gemara raises a difficulty: But this term that appears in the latter verse is “places a blemish,” not smites. How, then, can one derive a verbal analogy? The Gemara answers: This is not a verbal analogy based on identical terms; rather, it is based on identical concepts. We are saying that it is a verbal analogy between smiting an animal in the first verse and smiting a person in the latter verse. The Gemara asks: However, when the second verse is written, it is written with regard to one who injures another, and one who injures another is subject to payment and not to lashes. This undermines the proof, as lashes are not mentioned in either verse. The Gemara answers: If it is not a matter of smiting that causes damage equivalent to the value of a peruta, in which case he would pay and would not be flogged, apply it to the matter of smiting that causes damage that is not equivalent to the value of a peruta. Since in that case there is no payment for the injury, one is flogged for striking that blow.
סוֹף סוֹף לָאו בַּר תַּשְׁלוּמִין הוּא? לָא צְרִיכָא, דְּבַהֲדֵי דְּמַחְיֵיהּ, קְרַע שִׁירָאִין דִּילֵיהּ.
The Gemara raises a difficulty: Ultimately, one who injured another and is flogged is not subject to payment, as he inflicted damage worth less than a peruta. How then can a principle be derived that one who is liable to receive lashes does not pay even when he is not actually flogged? The Gemara answers: The juxtaposition of the verses is necessary only with regard to a situation where at the same time that he struck him he tore his silk. In that case, where he performed a transgression for which he is liable to be flogged and is also liable to pay damages, it is derived that he would be exempt from paying damages even if he is not actually flogged.
אֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא לְרָבָא: וּלְתַנָּא דְּבֵי חִזְקִיָּה דְּאָמַר ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״, מִמַּאי דִּבְחוֹל כְּתִיב וְלֵיכָּא לְאִיפְּלוֹגֵי, דִּלְמָא בְּשַׁבָּת כְּתִיב דְּבִבְהֵמָה גּוּפַהּ אִיכָּא לְאִיפְּלוֹגֵי!
§ Rav Ḥiyya said to Rava: And according to the derivation of the tanna of the school of Ḥizkiyya, who said: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. From where does that tanna know that it is written with regard to a weekday and therefore there is no reason to distinguish between an unwitting and a purposeful sinner; perhaps this case is stated with regard to one who injured an animal on Shabbat, when concerning the animal itself there is reason to distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally. In the case of one who acted unwittingly, he is not liable to receive the death penalty and should therefore be obligated to pay, whereas one who acted intentionally is exempt from payment because he receives the death penalty for desecrating Shabbat. If so, there is no source to exempt from payment one who is not actually executed.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ, מַכֵּה אָדָם אַמַּאי יוּמָת? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ. וְאִי בְּשַׁבָּת, מַכֵּה בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה?! אֶלָּא לָאו בְּחוֹל.
The Gemara answers: That notion should not enter your mind, as it is written: “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21). What are the circumstances discussed in this verse? If it is a case where the witnesses did not forewarn him, i.e., when one who smites a person is not forewarned, why should he be executed? There is no corporal punishment, neither lashes nor execution, without forewarning. Rather, it is obvious that they forewarned him. And if the verse is referring to one who sinned on Shabbat after forewarning, would one who smites an animal be obligated to pay for it? He is executed and certainly exempt from payment. Rather, isn’t the verse clearly referring to a case during the week?
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְרַבָּה דְּאָמַר חִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בִּקְנָס, וְאַף עַל גַּב דְּמִיקְּטִיל, מְשַׁלֵּם, מַתְנִיתִין כְּמַאן מוֹקֵים לַהּ? אִי כְּרַבִּי מֵאִיר, קַשְׁיָא בִּתּוֹ! אִי כְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה, קַשְׁיָא אֲחוֹתוֹ! אִי כְּרַבִּי יִצְחָק, קַשְׁיָא מַמְזֶרֶת!
§ Rav Pappa said to Abaye: According to Rabba, who said: It is a novel element that the Torah innovated with regard to the halakhic category of fine, and even though he is executed he pays the fine; in accordance with whose opinion does Rabba establish the mishna? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it is difficult; why is he exempt if he raped his daughter? According to Rabba, Rabbi Meir is of the opinion that even one liable to receive the death penalty pays the fine. If it is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, it is difficult, as why does the mishna rule that he pays the fine for raping his sister? Rabbi Neḥunya holds that one liable to receive karet is exempt from the fine, like those liable to receive the death penalty. If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak, who rules that lashes are not administered to those liable to receive karet and therefore they are obligated to pay the fine; however, one who is flogged is exempt from payment, it is difficult, as why did the mishna rule that he is obligated to pay the fine for raping a mamzeret, for which he is liable to receive lashes?
הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן — הוּא נָמֵי מְתָרֵץ לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא אִי סָבַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ, הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ? עַל כׇּרְחָךְ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ.
This works out well if Rabba holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says that one who did not receive forewarning is obligated to pay even if he performed a transgression for which he is liable to be flogged, as he can explain the mishna as well, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that he is obligated to pay in cases where there was no forewarning. However, if he holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, that one who violated a prohibition for which one is liable to be flogged is exempt from payment even if he was not forewarned, how does he explain the mishna? The mishna does not correspond to any of the aforementioned opinions. The Gemara answers: You must say perforce that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan in this regard.
אֲמַר לֵיהּ רַב מַתְנָא לְאַבָּיֵי, לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת כְּחַיָּיבֵי מִיתוֹת, מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה? אִי רַבִּי מֵאִיר, אִי רַבִּי יִצְחָק.
Rav Mattana said to Abaye: According to Reish Lakish, who said that the Torah explicitly included those who are liable to receive lashes and accorded them legal status like those who are liable to receive the death penalty, unconditionally exempting them from payment; who is the tanna who disagrees with Rabbi Neḥunya ben HaKana and obligates one who is liable both to receive karet and to be flogged to pay, and the lashes do not exempt him from payment? The Gemara answers: He holds in accordance with either Rabbi Meir, who says that one who is liable to receive lashes is liable to pay a fine, or Rabbi Yitzḥak, who rules that those liable to receive karet are not flogged.
תָּנוּ רַבָּנַן: עֲרָיוֹת וּשְׁנִיּוֹת לַעֲרָיוֹת — אֵין לָהֶן לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי. הַמְמָאֶנֶת — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי. אַיְילוֹנִית — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי, וְהַיּוֹצֵאת מִשּׁוּם שֵׁם רָע — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי.
§ The Gemara turns its attention to a related issue. The Sages taught: Women who are forbidden relatives and secondary forbidden relatives receive neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Similarly, a girl who refuses to remain married to her husband receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Because she was married, she no longer has the presumptive status of a virgin. A sexually underdeveloped woman [ailonit] who will never reach puberty and therefore her legal status is not that of a young woman, receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. And one who leaves her husband due to a bad reputation receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction.
מַאי ״עֲרָיוֹת״ וּמַאי ״שְׁנִיּוֹת לַעֲרָיוֹת״? אִילֵימָא ״עֲרָיוֹת״ —
The Gemara elaborates. What is the meaning of forbidden relatives, and what is the meaning of secondary forbidden relatives in the context of this baraita? If we say that forbidden relatives means
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
‘עַד הֵנָּה אֵל עֲזָרָנוּ’ – פיוט לסיום מסכת כתובות שחיבר ר’ עמרם עמאר – רות ביתן-כהן
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
כתובות לה
מַאי לָאו, אָסוֹן מַמָּשׁ! לָא, דִּין אָסוֹן. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: ״וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ״, מַאי לָאו, דִּין אָסוֹן? לֹא, אָסוֹן מַמָּשׁ.
Is this not referring to actual harm, i.e., the woman’s death? And the verse states that he pays only if she did not die, but if she died is he exempt, even if he was not forewarned? The Gemara answers: No, the verse can be explained to mean: If there is no sentence of harm. If the court does not actually sentence him to death, he pays the damages for the miscarried fetus. He is exempt from payment only if he is actually executed. Some say a different version of this exchange: Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish: “And yet no harm follow, he shall be punished” (Exodus 21:22); is this not referring to a sentence of harm? The Gemara answers: No, the verse can be explained to mean: If there is no actual harm.
אָמַר רָבָא: וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין חַיָּיבִים? וְהָא תָּנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה: ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״ —
Rava said: Is there anyone who said that those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty are obligated to pay? But didn’t the Sage of the school of Ḥizkiyya teach: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. The two cases are juxtaposed in the verse “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21).
מָה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִילַּקְתָּ בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן, אֶלָּא לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן — אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה — לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן, אֶלָּא לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן.
Just as in the case of one who smites an animal, you did not distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally, between one who acted with intent and one who acted with no intent, between one who smites in the course of a downward motion and one who smites in the course of an upward motion, and in all those cases it is not to exempt him from paying money but rather to obligate him to pay money; so too, in the case of one who smites a person, do not distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally, between one who acted with intent and one who acted with no intent, between one who smites in the course of a downward motion and one who smites in the course of an upward motion. In all those cases as well it is not to obligate him to pay money but rather to exempt him from paying money. The halakha in both cases is unconditional; when he smites an animal he is always liable to pay and when he smites a person he is always exempt from payment, regardless of whether or not he is actually executed.
אֶלָּא, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּפְטוּרִין. כִּי פְּלִיגִי, בְּחַיָּיבֵי מַלְקוֹת שׁוֹגְגִין וְדָבָר אַחֵר. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב: חַיָּיבֵי מִיתוֹת אִיתַּקּוּשׁ, חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת לָא אִיתַּקּוּשׁ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת כְּחַיָּיבֵי מִיתוֹת.
Rather, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: With regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty, everyone agrees that they are exempt, as per the derivation of the Sages of the school of Ḥizkiyya. When they disagree it is with regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive lashes, and another matter, for which he is liable to pay money. Rabbi Yoḥanan said that he is obligated to pay, as those liable to receive the death penalty are juxtaposed to cases of monetary payment and are unconditionally exempt from payment. However, those liable to receive lashes are not juxtaposed. Therefore, in the case of one who is liable to receive lashes, unless one is actually flogged, he is obligated to pay for the damage he inflicted. Reish Lakish said: He is exempt, as the Torah explicitly included those liable to receive lashes, like those liable to receive the death penalty, and unconditionally exempted them from payment.
הֵיכָן רִיבְּתָה תּוֹרָה? אָמַר אַבָּיֵי: אָתְיָא ״רָשָׁע״ ״רָשָׁע״. רָבָא אָמַר אָתְיָא ״מַכֵּה״ ״מַכֵּה״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: הֵי ״מַכֵּה״? אִילֵימָא ״וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״ — הַאי בִּקְטָלָא כְּתִיב! אֶלָּא הַאי ״מַכֵּה״: ״מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ [כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ]״.
The Gemara asks: Where did the Torah include those liable to be flogged? Abaye said: It is derived by means of a verbal analogy between the term wicked in the verse “That he is wicked and liable to die” (Numbers 35:31), and the term wicked in the verse “That he is wicked and liable to be flogged” (Deuteronomy 25:2). Rava said: It is derived by means of a verbal analogy between the term smites in one verse and the term smites in another verse. Rav Pappa said to Rava: To which term smites are you referring? If we say that it is the verse “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21), clearly that is not so, as that is written with regard to death. Smiting a person in that verse is referring to murder. Rather, it is to this term smites that Rava is referring: “And he who smites an animal shall pay for it, a life for a life” (Leviticus 24:18), and juxtaposed to it, it is written: “And a man who places a blemish upon his counterpart, as he has done so shall be done to him” (Leviticus 24:19). The verses liken those liable to receive lashes to those obligated to pay money, from which it is derived that those liable to receive lashes are exempt from payment.
וְהַאי לָאו ״מַכֵּה״ הִיא! אֲנַן הַכָּאָה הַכָּאָה קָאָמְרִינַן. וְהָא כִּי כְּתִיב — בְּחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ הוּא דִּכְתִיב, וְחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בַּר תַּשְׁלוּמִין הוּא! אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהַכָּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה — תְּנֵהוּ עִנְיָן לְהַכָּאָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.
The Gemara raises a difficulty: But this term that appears in the latter verse is “places a blemish,” not smites. How, then, can one derive a verbal analogy? The Gemara answers: This is not a verbal analogy based on identical terms; rather, it is based on identical concepts. We are saying that it is a verbal analogy between smiting an animal in the first verse and smiting a person in the latter verse. The Gemara asks: However, when the second verse is written, it is written with regard to one who injures another, and one who injures another is subject to payment and not to lashes. This undermines the proof, as lashes are not mentioned in either verse. The Gemara answers: If it is not a matter of smiting that causes damage equivalent to the value of a peruta, in which case he would pay and would not be flogged, apply it to the matter of smiting that causes damage that is not equivalent to the value of a peruta. Since in that case there is no payment for the injury, one is flogged for striking that blow.
סוֹף סוֹף לָאו בַּר תַּשְׁלוּמִין הוּא? לָא צְרִיכָא, דְּבַהֲדֵי דְּמַחְיֵיהּ, קְרַע שִׁירָאִין דִּילֵיהּ.
The Gemara raises a difficulty: Ultimately, one who injured another and is flogged is not subject to payment, as he inflicted damage worth less than a peruta. How then can a principle be derived that one who is liable to receive lashes does not pay even when he is not actually flogged? The Gemara answers: The juxtaposition of the verses is necessary only with regard to a situation where at the same time that he struck him he tore his silk. In that case, where he performed a transgression for which he is liable to be flogged and is also liable to pay damages, it is derived that he would be exempt from paying damages even if he is not actually flogged.
אֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא לְרָבָא: וּלְתַנָּא דְּבֵי חִזְקִיָּה דְּאָמַר ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְהֵמָה״, מִמַּאי דִּבְחוֹל כְּתִיב וְלֵיכָּא לְאִיפְּלוֹגֵי, דִּלְמָא בְּשַׁבָּת כְּתִיב דְּבִבְהֵמָה גּוּפַהּ אִיכָּא לְאִיפְּלוֹגֵי!
§ Rav Ḥiyya said to Rava: And according to the derivation of the tanna of the school of Ḥizkiyya, who said: The verse speaks of one who smites a person, and the verse speaks of one who smites an animal. From where does that tanna know that it is written with regard to a weekday and therefore there is no reason to distinguish between an unwitting and a purposeful sinner; perhaps this case is stated with regard to one who injured an animal on Shabbat, when concerning the animal itself there is reason to distinguish between one who did so unwittingly and one who did so intentionally. In the case of one who acted unwittingly, he is not liable to receive the death penalty and should therefore be obligated to pay, whereas one who acted intentionally is exempt from payment because he receives the death penalty for desecrating Shabbat. If so, there is no source to exempt from payment one who is not actually executed.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת״. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ, מַכֵּה אָדָם אַמַּאי יוּמָת? אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ. וְאִי בְּשַׁבָּת, מַכֵּה בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה?! אֶלָּא לָאו בְּחוֹל.
The Gemara answers: That notion should not enter your mind, as it is written: “And one who smites an animal shall pay for it, and one who smites a person shall die” (Leviticus 24:21). What are the circumstances discussed in this verse? If it is a case where the witnesses did not forewarn him, i.e., when one who smites a person is not forewarned, why should he be executed? There is no corporal punishment, neither lashes nor execution, without forewarning. Rather, it is obvious that they forewarned him. And if the verse is referring to one who sinned on Shabbat after forewarning, would one who smites an animal be obligated to pay for it? He is executed and certainly exempt from payment. Rather, isn’t the verse clearly referring to a case during the week?
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְרַבָּה דְּאָמַר חִידּוּשׁ הוּא שֶׁחִידְּשָׁה תּוֹרָה בִּקְנָס, וְאַף עַל גַּב דְּמִיקְּטִיל, מְשַׁלֵּם, מַתְנִיתִין כְּמַאן מוֹקֵים לַהּ? אִי כְּרַבִּי מֵאִיר, קַשְׁיָא בִּתּוֹ! אִי כְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה, קַשְׁיָא אֲחוֹתוֹ! אִי כְּרַבִּי יִצְחָק, קַשְׁיָא מַמְזֶרֶת!
§ Rav Pappa said to Abaye: According to Rabba, who said: It is a novel element that the Torah innovated with regard to the halakhic category of fine, and even though he is executed he pays the fine; in accordance with whose opinion does Rabba establish the mishna? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it is difficult; why is he exempt if he raped his daughter? According to Rabba, Rabbi Meir is of the opinion that even one liable to receive the death penalty pays the fine. If it is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥunya ben HaKana, it is difficult, as why does the mishna rule that he pays the fine for raping his sister? Rabbi Neḥunya holds that one liable to receive karet is exempt from the fine, like those liable to receive the death penalty. If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak, who rules that lashes are not administered to those liable to receive karet and therefore they are obligated to pay the fine; however, one who is flogged is exempt from payment, it is difficult, as why did the mishna rule that he is obligated to pay the fine for raping a mamzeret, for which he is liable to receive lashes?
הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן — הוּא נָמֵי מְתָרֵץ לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא אִי סָבַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ, הֵיכִי מְתָרֵץ לַהּ? עַל כׇּרְחָךְ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ.
This works out well if Rabba holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says that one who did not receive forewarning is obligated to pay even if he performed a transgression for which he is liable to be flogged, as he can explain the mishna as well, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that he is obligated to pay in cases where there was no forewarning. However, if he holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, that one who violated a prohibition for which one is liable to be flogged is exempt from payment even if he was not forewarned, how does he explain the mishna? The mishna does not correspond to any of the aforementioned opinions. The Gemara answers: You must say perforce that he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan in this regard.
אֲמַר לֵיהּ רַב מַתְנָא לְאַבָּיֵי, לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי מַלְקִיּוֹת כְּחַיָּיבֵי מִיתוֹת, מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה? אִי רַבִּי מֵאִיר, אִי רַבִּי יִצְחָק.
Rav Mattana said to Abaye: According to Reish Lakish, who said that the Torah explicitly included those who are liable to receive lashes and accorded them legal status like those who are liable to receive the death penalty, unconditionally exempting them from payment; who is the tanna who disagrees with Rabbi Neḥunya ben HaKana and obligates one who is liable both to receive karet and to be flogged to pay, and the lashes do not exempt him from payment? The Gemara answers: He holds in accordance with either Rabbi Meir, who says that one who is liable to receive lashes is liable to pay a fine, or Rabbi Yitzḥak, who rules that those liable to receive karet are not flogged.
תָּנוּ רַבָּנַן: עֲרָיוֹת וּשְׁנִיּוֹת לַעֲרָיוֹת — אֵין לָהֶן לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי. הַמְמָאֶנֶת — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי. אַיְילוֹנִית — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי, וְהַיּוֹצֵאת מִשּׁוּם שֵׁם רָע — אֵין לָהּ לֹא קְנָס וְלֹא פִּיתּוּי.
§ The Gemara turns its attention to a related issue. The Sages taught: Women who are forbidden relatives and secondary forbidden relatives receive neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Similarly, a girl who refuses to remain married to her husband receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. Because she was married, she no longer has the presumptive status of a virgin. A sexually underdeveloped woman [ailonit] who will never reach puberty and therefore her legal status is not that of a young woman, receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction. And one who leaves her husband due to a bad reputation receives neither payment of a fine for rape nor payment of a fine for seduction.
מַאי ״עֲרָיוֹת״ וּמַאי ״שְׁנִיּוֹת לַעֲרָיוֹת״? אִילֵימָא ״עֲרָיוֹת״ —
The Gemara elaborates. What is the meaning of forbidden relatives, and what is the meaning of secondary forbidden relatives in the context of this baraita? If we say that forbidden relatives means
