הדף היום מוקדש ע”י לאה בריק לע”נ נאוה טובה.
האם אלמנות אלו מקבלות מזונות מהיתומים של בעלה לשעבר: הבת שנולדה לזוג שאסור מדין דרבנן להתחתן (שניות לעריות), הבת שנולדה לזוג כשהיו מאורסים, והבת שנולדה לאישה שהיתה נשואה לגבר שאנס אותה? תנאי הכתובה היא שהאישה תוכל להתגורר בבית הבעל גם לאחר פטירתו. כיוון שהנוסח בכתובה הוא "בית”, הם דורשים שאם היורשים מתגוררים בבקתה, הם אינם חייבים לתת לה לגור איתם. האם זה אומר גם שהם לא חייבים לתת לה מזונות במקרה הזה? מובאות דעות שונות לגבי השאלה ממתי האשה כבר לא זכאית לקבל מזונות מהיתומים? האם זה כשהיא מקבלת הצעת נישואין ממישהו אחר, כשמישהו הציע נישואין אבל היא לא מקבלת את זה כי היא לא אוהבת אותו במיוחד, אבל היא מעוניינת להתחתן מחדש, כשהיא עוסקת בזנות, כשהיא מתאפרת, או כשהיא תובעת את כתובתה בבית דין. במשנה קבעו מנהגים משתנים בין ירושלים לגליל ויהודה האם היתומים יכולים להחליט שהם לא רוצים עוד לשלם את מזונות האלמנה או לא. בבבל המנהג היו תלוי לפי איזורים. רב ושמואל חלוקים לגבי אלמנה או עובד שכיר בשאלה האם בגדיהם מנוכים מהכתובה/משכורתם. לאבא של קרובי רבי יוחנן הייתה אישה שאכלה הרבה אוכל. הבנים היו מודאגים מכך שכשאביהם ימות, היא תאכל את ירושתם ולכן ר’ יוחנן הציע להם לייעץ את אביהם לייעד עבורה חלקת אדמה ספציפית שתשמש למחייתה במקרה שהוא ימות. ריש לקיש לא הסכים בתוקף ולא התיר להם ליישם את הפתרון הזה כיוון שהוא לא חשב שהוא יעיל מבחינה הלכתית. בסופו של דבר שינה רבי יוחנן את עמדתו. המשנה קובעת שמי שרוצה, יכול להוסיף כסף ל-200 או 100 זוז שהובטחו לאישה בכתובה. היה צורך לציין זאת כי אפשר לחשוב שזה היה מוגבל כדי לא לבייש את מי שאינו מסוגל להוסיף. יש ויכוח אם אשה מקבלת את כל כספי כתובתה אם היא התאלמנה או מתגרשת מאירוסין. האם האשה יכולה לוותר על חלק מסכום הכתובה שלה בכך שהיא כותבת שכבר קיבלה חלק מהכסף, גם אם באמת לא קיבלה? כל סכומים נוספים שהתחייבו לאישה בכתובה או תנאים נוספים, הם בעלי מעמד זהה לכתובה. מה הרלוונטיות של זה?
