הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י משפחת מילר רוטנברג לע”נ טניאל מילר.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
פרשת התורה העוסקת במצורע מפרטת שני מסלולים נפרדים לקורבנות: אחד לעשיר, המביא שלושה קורבנות בהמה, ומסלול מותאם לעני שאין ידו משגת. תהליך הטהרה כולל יציקת שמן לכף ידו השמאלית של הכהן, ולאחר מכן הזיה שלו לעבר הפרוכת ונתינה על תנוך אוזנו הימנית, בוהן ידו ובוהן רגלו של המצורע. יש לציין כי הטקסט מכיל מספר ביטויים הנראים כמיותרים בפרשת מצורע עשיר, וכן חזרות נרחבות בפרשת מצורע עני שיכלו להיכתב בקיצור, כגון "כפי שכתוב בעשיר”.
רבי זירא ורבא מציעים הסברים שונים לחזרות אלו. שני האמוראים לומדים שקמיצת המנחה חייבת להיעשות ביד ימין, אך הם מגיעים למסקנה זו בדרכים שונות. רבי זירא לומד זאת מארבעת האזכורים של המילה "שמאלית” בפרשת המצורע. לעומת זאת, רבא משתמש ב”גזירה שווה” המבוססת על המילה "יד” המופיעה בהקשר של נתינת השמן על אוזן, בוהן יד ובוהן רגל המצורע, ומחיל דרישה זו על הקמיצה.
ריש לקיש מלמד עיקרון אחר שגם מוביל לכך שהקומץ חייב להיות ביד ימין: בכל מקום שבו התורה משתמשת במילים "אצבע” או "כהן”, העבודה חייבת להיעשות ביד ימין. בעוד שהגמרא מניחה בתחילה ששתי המילים צריכות להופיע יחד כדי להחיל דרישה זו, רבא מבהיר שכל אחת מהמילים לבדה מספיקה. עם זאת, בעקבות קושיה של אביי, רבא מבחין בין שני תרחישים: במקרים שבהם הפעולה מעכבת את הכפרה, כל אחת מהמילים מצביעה על הצורך ביד ימין; במקרים שבהם הפעולה אינה מעכבת את הכפרה, שתי המילים חייבות להופיע כדי לחייב יד ימין.
קושיה הועלתה על הסברו של רבא מתוך שיטתו של רבי שמעון. כדי ליישב זאת, הגמרא מציעה שרבי שמעון דורש את שתי המילים בכל המקרים כדי לחייב ימין. שתי קושיות הועלו נגד סברה זו, ואחת מהן מיושבת על ידי תיקון עמדת רבי שמעון: הופעת המילה "אצבע” לבדה מחייבת יד ימין, אך המילה "כהן” אינה מחייבת זאת, אלא אם כן היא מופיעה בשילוב עם המילה "אצבע”.
אם רבא סובר שהמילים "אצבע” או "כהן” כבר משמשות כאינדיקציה לצורך ביד ימין, מדוע השתמש מקודם בגזירה שווה כדי ללמוד זאת לגבי קמיצה? הגמרא מסבירה שהוא זקוק לשני לימודים נפרדים – אחד לעצם פעולת הקמיצה, ואחד למתן הקומץ בכלי שרת. תיאוריה זו מוקשית שוב לאור שיטת רבי שמעון, הסובר שקומץ אינו זקוק לכלי שרת כלל – אם כן, מה הצורך בגזירה השווה לשיטתו? הגמרא מסכמת כי הגזירה השווה (לשיטת רבי שמעון) נחוצה עבור מנחת חוטא; אלמלא כן, היה ניתן לחשוב שניתן לבצעה ביד שמאל, שכן לפי רבי שמעון עצמו, מנחה ספציפית זו אינה אמורה להיות "מהודרת”.
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י משפחת מילר רוטנברג לע”נ טניאל מילר.
מנחות י
(דְּהָא כְּתִב ״עַל דַּם הָאָשָׁם״!), חַד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין, וְחַד לִפְסוֹל צִידֵּי צְדָדִין.
After all, a verse already indicates that the oil must be placed on the right thumb and big toe, as it is written: “Upon the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:17). Since the Torah has already specified that the blood is placed upon the right thumb and big toe (Leviticus 14:14), it is clear that the oil is placed there as well. Similarly, why must the verse specify with regard to a poor leper that the oil is placed on the right thumb and big toe? Isn’t it already clear from the verse where the oil must be placed, as it states: “Upon the place of the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:28)? The Gemara responds: One specification, stated with regard to a wealthy leper, serves to permit the placement of the oil on the sides of the thumb and sides of the big toe in addition to the nail side of the thumb and big toe, and one, stated with regard to a poor leper, serves to disqualify the sides of sides, i.e., their undersides.
״עַל דַּם הָאָשָׁם״, (על) [וְ״עַל] מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם״ – לְמַאי אָתוּ?
The Gemara inquires with regard to the verse: “Upon the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:17), stated with regard to the purification of a wealthy leper, and the verse: “Upon the place of the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:28), stated with regard to the purification of a poor leper. For what purpose do they come, i.e., why are both verses necessary?
הָנֵי צְרִיכִי, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל דַּם הָאָשָׁם״, הֲוָה אָמֵינָא: אִיתֵיהּ – אִין, נִתְקַנֵּחַ – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל מְקוֹם״.
The Gemara responds: These verses are necessary, because if the Merciful One had written only: “Upon the blood of the guilt offering,” I would say: If the blood is still on the right thumb and big toe of the leper, yes, the priest places the oil upon the blood. But if it was wiped from there, he does not place the oil. Therefore, the Merciful One writes: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” indicating that the oil is placed upon the location of the blood, not necessarily upon the blood itself.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל מְקוֹם״, הֲוָה אָמֵינָא: דַּוְקָא נִתְקַנֵּחַ, אֲבָל אִיתֵיהּ – אֵימָא הָוֵי חֲצִיצָה, קָא מַשְׁמַע לַן ״עַל דַּם הָאָשָׁם״.
And conversely, if the Merciful One had written only: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” I would say: The oil is placed on his right thumb and big toe specifically when the blood was wiped from there. But if the blood is still there, I will say that the blood is an interposition between the oil and the thumb or toe. Therefore, the verse teaches us that the oil is placed “upon the blood of the guilt offering,” and the blood is not considered an interposition.
אָמַר רָבָא: מֵאַחַר דִּכְתִיב ״עַל דַּם הָאָשָׁם״ וְ״עַל מְקוֹם [דַּם] הָאָשָׁם״, וּכְתִיבָא יְמָנִית בְּדָם ״עַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית״, וּכְתִיבִי בְּשֶׁמֶן דִּמְצוֹרָע עָשִׁיר וְעָנִי, לְמָה לִי?
Rava said: Since it is written that the priest places the oil “upon the blood of the guilt offering,” and: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” and it is also written with regard to a wealthy leper (see Leviticus 14:14) and a poor one (see Leviticus 14:25) that the right hand and foot are required for the placement of the blood, as the verses state: “Upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot,” and this is also written with regard to the oil of a wealthy leper (see Leviticus 14:17) and a poor one (see Leviticus 14:28), one can ask: Why do I need all of these verses?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״יָד״ ״יָד״ לִקְמִיצָה.
Rather, Rava said: The verses that specify that the oil must be placed on the right thumb and big toe do not teach a halakha with regard to a leper, as it is clear that the oil must be placed on the right thumb and big toe, as it states: “Upon the place of the blood of the guilt offering.” Rather, these verses are the source of verbal analogies for other halakhot. When the verse states with regard to a wealthy leper: “Of his right hand” (Leviticus 14:17), this teaches a verbal analogy between the term “hand” written here and “hand” written with regard to the removal of a handful, as the verse states about the removal of a handful: “And he filled his hand from it” (Leviticus 9:17). The verbal analogy teaches that the removal of the handful must also be performed with the right hand.
״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ לַחֲלִיצָה.
Similarly, when the verse states: “Of his right foot” (Leviticus 14:17), with regard to a wealthy leper, this teaches a verbal analogy between the term “foot” written here and “foot” written with regard to the ritual through which the yavam, a man whose married brother died childless, frees his brother’s widow, the yevama, of her levirate bonds [ḥalitza], as the verse states with regard to ḥalitza: “And remove his shoe from upon his foot” (Deuteronomy 25:9). The verbal analogy teaches that the shoe is removed from his right foot.
״אוֹזֶן״ ״אוֹזֶן״ לִרְצִיעָה.
Additionally, when the verse states: “Upon the tip of the right ear of him that is to be cleansed” (Leviticus 14:17), with regard to a wealthy leper, this teaches a verbal analogy between the term “ear” written here and “ear” written with regard to the piercing of a Hebrew slave’s ear with an awl, as the verse states: “And his master shall bore his ear through with an awl” (Exodus 21:6). The verbal analogy teaches that the slave’s right ear is pierced.
״שְׂמָאלִית״ (הֶעָנִי) לְמַאי אֲתָא? אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לִיפְסוֹל יָמִין דְּכֹהֵן בִּמְצוֹרָע, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא נִתְרַבְּתָה שְׂמֹאל נִתְרַבְּתָה יָמִין, בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְרַבְּתָה שְׂמֹאל אֵינוֹ דִּין שֶׁנִּתְרַבְּתָה יָמִין?
The Gemara asks: With regard to the additional mention of the left hand in the verse dealing with the poor leper, for what purpose does it come? Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: It comes to disqualify the right hand of a priest for the purification of a leper. This teaches that you should not say: And if in a place where the left side is not included, as sacrificial rites in general are disqualified when performed with the left hand, the right hand is included, i.e., those rites must be performed with the right hand, then in a place where the left hand is included, in the case of a leper, isn’t it logical that the right hand should also be included? Therefore, the verse repeats that the oil is poured into the priest’s left hand, in order to disqualify the right hand.
וְאִידָּךְ ״שְׂמָאלִית״ (וְיָד וָרֶגֶל יְמָנִית דְּעָנִי), לְמַאי אֲתָא? לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כׇּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִשְׁנֵית, לֹא נִשְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ.
The Gemara asks: And concerning the other verses that specify the left hand of a poor leper (Leviticus 14:26–27) as well as the right hand and foot of a poor leper (Leviticus 14:25–28), for what purpose do they come? The Gemara responds: These verses come for that which the school of Rabbi Yishmael taught: Any passage that was stated in the Torah and was then repeated, was repeated only for the sake of a matter that was introduced for the first time in the repeated passage. That is, sometimes the Torah repeats an entire passage just to teach a single new detail. In this case, the verses that discuss the purification of a poor leper were repeated only for the sake of the differences in the offerings between a wealthy leper and a poor one. No additional halakha should be derived from them.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה, אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין.
§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Any place in the Torah in which it is stated that an action is performed with a finger or by the priesthood, i.e., that one uses his finger to perform the action or that a priest performs it, this teaches that it is performed only with the right hand.
קָא סָלְקָא דַּעְתִּין, אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה בָּעֵינַן, כְּדִכְתִיב: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ״, וְגָמַר מִמְּצוֹרָע, דִּכְתִיב: ״וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית״. הֲרֵי קְמִיצָה דְּלָא כְּתִיבָא בָּהּ אֶלָּא כְּהוּנָּה, וּתְנַן: קָמַץ בִּשְׂמֹאל פָּסוּל!
The Gemara comments: It might enter our mind to say that this means that we require both a finger and the priesthood to be stated together in the verse in order to mandate use of the right hand, e.g., as it is written: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger” (Leviticus 4:25). And the fact that this verse is referring to a finger from his right hand is derived from a leper, as it is written: “And the priest shall dip his right finger” (Leviticus 14:16). This cannot be correct, as there is the verse that addresses the removal of a handful from a meal offering, in which only the priesthood is written, and yet we learned in a mishna (6a): If the priest removed the handful with his left hand the meal offering is unfit.
אָמַר רָבָא: אוֹ ״אֶצְבַּע״ אוֹ ״כְּהוּנָּה״.
Therefore, Rava said: This statement means that if the verse mentions either a finger or the priesthood, only the right hand may be used.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הֲרֵי הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דִּכְתִיב בְּהוּ כְּהוּנָּה, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה״, וְאָמַר מָר: זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, וּתְנַן: הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאל וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ.
Abaye said to Rava: But this is contradicted by the verse discussing the conveyance of the limbs of the daily burnt offering to the ramp of the altar, as priesthood is written with regard to it, as it is written: “And the priest shall sacrifice the whole and make it smoke upon the altar” (Leviticus 1:13), and the Master said that this verse is referring to the conveyance of the limbs to the ramp. And yet we learned in a mishna (Tamid 31b): When the priest conveys the limbs to the ramp, the foot of the right side of the offering is carried in the left hand of the priest, and the place of its skin, i.e., the side of the limb covered in skin, is held facing outward. Clearly, use of the left hand does not disqualify the conveyance of the limbs.
כִּי אָמְרִינַן ״אוֹ אֶצְבַּע אוֹ כְּהוּנָּה״ – בְּדָבָר הַמְעַכֵּב כַּפָּרָה.
The Gemara responds: When we say that if the verse states either finger or priesthood then the left hand is disqualified, this is only with regard to a matter that precludes atonement, i.e., a rite whose performance is indispensable to the atonement, similar to the sprinkling of the oil on the leper (see Leviticus 14:16). The conveyance of the limbs, by contrast, is not indispensable to atonement.
וַהֲרֵי קַבָּלָה (דבר) [דְּדָבָר] הַמְעַכֵּב כַּפָּרָה הוּא, וּכְתִב בָּהּ כְּהוּנָּה, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם״ – זוֹ קַבָּלַת הַדָּם, וּתְנַן: קִבֵּל בִּשְׂמֹאל פָּסַל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
The Gemara asks: But isn’t there the collection of the blood in a service vessel, which is a matter indispensable to atonement, and about which priesthood is written? As it is written: “And Aaron’s sons, the priests, shall present the blood” (Leviticus 1:5), and this is referring to the collection of the blood. And yet we learned in a mishna (Zevaḥim 15b): If one collected the blood with his left hand, the blood is disqualified for offering, and Rabbi Shimon deems it fit, despite the fact that priesthood is mentioned in the verse.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרַתְּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְתֵּי בָּעֵי.
The Gemara responds: You are saying that there is a difficulty according to the opinion of Rabbi Shimon? Rabbi Shimon requires that both matters appear in the verse, i.e., both finger and priesthood.
וּמִי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְתֵּי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה ״יָד״ – אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין, ״אֶצְבַּע״ – אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין! אֶצְבַּע לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה, כְּהוּנָּה בָּעֲיָא אֶצְבַּע.
The Gemara asks: And does Rabbi Shimon really require both? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon says: In any place in the Torah in which the word hand is stated, the verse is referring only to the right hand, and whenever a verse mentions the word finger, it is referring only to a finger of the right hand? The Gemara responds: According to Rabbi Shimon, if the verse mentions only the word finger, it does not require a mention of the priesthood as well for the limitation to apply. But if the verse mentions only the priesthood, it requires mention of the term finger for the limitation to apply.
אֶלָּא כֹּהֵן לְמָה לִּי? בְּכִהוּנוֹ.
The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, if the mention of the priesthood alone does not suffice to disqualify the right hand, then why do I need the superfluous reference to a priest with regard to the collection of the blood? After all, the verse already states that the collection must be performed by the sons of Aaron. The Gemara responds: The additional mention of the priesthood indicates that a priest must perform the collection of the blood in his priestly state, i.e., while wearing the priestly vestments.
וַהֲרֵי זְרִיקָה דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ אֶלָּא כְּהוּנָּה, וּתְנַן: זָרַק בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְלָא פְּלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר אַבָּיֵי: פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא, דְּתַנְיָא: קִבֵּל בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר; זָרַק בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
The Gemara asks: But isn’t there the sprinkling of the blood, concerning which only the priesthood is written in the verse, and we learned: If one sprinkled the blood with his left hand it is disqualified; and Rabbi Shimon does not disagree with this ruling, indicating that Rabbi Shimon holds that a mention of the priesthood does not require a mention of the word finger? Abaye says: He disagrees with this ruling in a baraita, as it is taught in a baraita: If one collected the blood with his left hand it is disqualified, and Rabbi Shimon deems it fit. Additionally, if one sprinkled the blood with his left hand it is disqualified, and Rabbi Shimon deems it fit.
וְאֶלָּא, הָא דְּאָמַר רָבָא: ״יָד״ ״יָד״ לִקְמִיצָה, לְמָה לִי? מִכְּהוּנָּה נָפְקָא!
The Gemara asks: But that which Rava says with regard to the superfluous terms in the passage discussing a leper: One derives a verbal analogy between the word “hand” written in that passage and the word “hand” written with regard to the removal of a handful from a meal offering, to indicate that the latter must also be performed with the right hand, why do I need this verbal analogy? One can derive that the handful must be removed with the right hand from the verse’s mention of the priesthood, as it is stated: “And the priest shall remove his handful” (Leviticus 5:12).
חַד לְקוֹמֶץ, וְחַד לְקִידּוּשׁ קוֹמֶץ.
The Gemara responds: Both derivations are necessary, one for the removal of the handful from a meal offering, and one for the sanctification of the handful, i.e., placing it into a second service vessel. Both must be performed with the right hand.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּלָא בָּעֵי קִידּוּשׁ קוֹמֶץ, וּלְמַאן דְּאָמַר נָמֵי דְּבָעֵי קִידּוּשׁ קוֹמֶץ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבִשְׂמֹאל אַכְשׁוֹרֵי מַכְשַׁר – ״יָד״ ״יָד״ דְּרָבָא לְמָה לִי?
The Gemara asks: And according to Rabbi Shimon, who does not require sanctification of the handful, or according to the one who says that Rabbi Shimon also requires the sanctification of the handful but that he deems the sanctification fit when performed with the left hand (see 26a), why do I need the verbal analogy of Rava between “hand” and “hand”?
אִי לִקְמִיצָה גּוּפַהּ, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִדְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא נָפְקָא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּאָמַר קְרָא: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם״.
If one suggests that it is necessary to indicate that the removal of the handful itself must be performed with the right hand, this cannot be, since this is derived from the verse cited by Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya. As Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: What is the reason that Rabbi Shimon does not require that the handful be sanctified in a service vessel? As the verse states with regard to the meal offering: “It is most holy, as the sin offering, and as the guilt offering” (Leviticus 6:10).
בָּא לְעוֹבְדָהּ בַּיָּד – עוֹבְדָהּ בְּיָמִין, כְּחַטָּאת; בָּא לְעוֹבְדָהּ בִּכְלִי – עוֹבְדָהּ בִּשְׂמֹאל, כְּאָשָׁם.
Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, elaborates: The verse compares the meal offering to a sin offering and a guilt offering. Therefore, if the priest comes to perform the burning of the handful with his hand, he performs it with his right hand, like in the case of a sin offering, whose blood is sprinkled with the hand. And if he comes to perform it with a vessel, i.e., if he first sanctifies the handful in a service vessel, then he may perform it with his left hand, like in the case of a guilt offering, whose blood is sprinkled from a vessel. Since the removal of the handful is performed with the hand, the verse indicates that it must be performed with the right hand, and the verbal analogy is unnecessary.
לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר, כִּי קָמֵיץ לַהּ נָמֵי בִּשְׂמֹאל תִּתַּכְשַׁר, קָמַשְׁמַע לַן.
The Gemara responds: The verbal analogy is necessary only for the handful of the meal offering of a sinner, to teach that it must be removed with the right hand. It might enter your mind to say: Since Rabbi Shimon says that this offering does not require oil and frankincense so that a sinner’s offering will not be of superior quality, perhaps when the priest removed the handful with his left hand, which is a manner of inferior quality, it should be fit as well. The verbal analogy therefore teaches us that the handful must always be removed with the right hand, even in the case of the meal offering of a sinner.
קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ צְרוֹר, אוֹ גַרְגֵּר מֶלַח,
§ The mishna teaches: If a priest removed the handful of flour, and a stone or a grain of salt emerged in his hand,
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
מנחות י
(דְּהָא כְּתִב ״עַל דַּם הָאָשָׁם״!), חַד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין, וְחַד לִפְסוֹל צִידֵּי צְדָדִין.
After all, a verse already indicates that the oil must be placed on the right thumb and big toe, as it is written: “Upon the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:17). Since the Torah has already specified that the blood is placed upon the right thumb and big toe (Leviticus 14:14), it is clear that the oil is placed there as well. Similarly, why must the verse specify with regard to a poor leper that the oil is placed on the right thumb and big toe? Isn’t it already clear from the verse where the oil must be placed, as it states: “Upon the place of the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:28)? The Gemara responds: One specification, stated with regard to a wealthy leper, serves to permit the placement of the oil on the sides of the thumb and sides of the big toe in addition to the nail side of the thumb and big toe, and one, stated with regard to a poor leper, serves to disqualify the sides of sides, i.e., their undersides.
״עַל דַּם הָאָשָׁם״, (על) [וְ״עַל] מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם״ – לְמַאי אָתוּ?
The Gemara inquires with regard to the verse: “Upon the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:17), stated with regard to the purification of a wealthy leper, and the verse: “Upon the place of the blood of the guilt offering” (Leviticus 14:28), stated with regard to the purification of a poor leper. For what purpose do they come, i.e., why are both verses necessary?
הָנֵי צְרִיכִי, אִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל דַּם הָאָשָׁם״, הֲוָה אָמֵינָא: אִיתֵיהּ – אִין, נִתְקַנֵּחַ – לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל מְקוֹם״.
The Gemara responds: These verses are necessary, because if the Merciful One had written only: “Upon the blood of the guilt offering,” I would say: If the blood is still on the right thumb and big toe of the leper, yes, the priest places the oil upon the blood. But if it was wiped from there, he does not place the oil. Therefore, the Merciful One writes: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” indicating that the oil is placed upon the location of the blood, not necessarily upon the blood itself.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַל מְקוֹם״, הֲוָה אָמֵינָא: דַּוְקָא נִתְקַנֵּחַ, אֲבָל אִיתֵיהּ – אֵימָא הָוֵי חֲצִיצָה, קָא מַשְׁמַע לַן ״עַל דַּם הָאָשָׁם״.
And conversely, if the Merciful One had written only: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” I would say: The oil is placed on his right thumb and big toe specifically when the blood was wiped from there. But if the blood is still there, I will say that the blood is an interposition between the oil and the thumb or toe. Therefore, the verse teaches us that the oil is placed “upon the blood of the guilt offering,” and the blood is not considered an interposition.
אָמַר רָבָא: מֵאַחַר דִּכְתִיב ״עַל דַּם הָאָשָׁם״ וְ״עַל מְקוֹם [דַּם] הָאָשָׁם״, וּכְתִיבָא יְמָנִית בְּדָם ״עַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית״, וּכְתִיבִי בְּשֶׁמֶן דִּמְצוֹרָע עָשִׁיר וְעָנִי, לְמָה לִי?
Rava said: Since it is written that the priest places the oil “upon the blood of the guilt offering,” and: “Upon the place of the blood of the guilt offering,” and it is also written with regard to a wealthy leper (see Leviticus 14:14) and a poor one (see Leviticus 14:25) that the right hand and foot are required for the placement of the blood, as the verses state: “Upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot,” and this is also written with regard to the oil of a wealthy leper (see Leviticus 14:17) and a poor one (see Leviticus 14:28), one can ask: Why do I need all of these verses?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״יָד״ ״יָד״ לִקְמִיצָה.
Rather, Rava said: The verses that specify that the oil must be placed on the right thumb and big toe do not teach a halakha with regard to a leper, as it is clear that the oil must be placed on the right thumb and big toe, as it states: “Upon the place of the blood of the guilt offering.” Rather, these verses are the source of verbal analogies for other halakhot. When the verse states with regard to a wealthy leper: “Of his right hand” (Leviticus 14:17), this teaches a verbal analogy between the term “hand” written here and “hand” written with regard to the removal of a handful, as the verse states about the removal of a handful: “And he filled his hand from it” (Leviticus 9:17). The verbal analogy teaches that the removal of the handful must also be performed with the right hand.
״רֶגֶל״ ״רֶגֶל״ לַחֲלִיצָה.
Similarly, when the verse states: “Of his right foot” (Leviticus 14:17), with regard to a wealthy leper, this teaches a verbal analogy between the term “foot” written here and “foot” written with regard to the ritual through which the yavam, a man whose married brother died childless, frees his brother’s widow, the yevama, of her levirate bonds [ḥalitza], as the verse states with regard to ḥalitza: “And remove his shoe from upon his foot” (Deuteronomy 25:9). The verbal analogy teaches that the shoe is removed from his right foot.
״אוֹזֶן״ ״אוֹזֶן״ לִרְצִיעָה.
Additionally, when the verse states: “Upon the tip of the right ear of him that is to be cleansed” (Leviticus 14:17), with regard to a wealthy leper, this teaches a verbal analogy between the term “ear” written here and “ear” written with regard to the piercing of a Hebrew slave’s ear with an awl, as the verse states: “And his master shall bore his ear through with an awl” (Exodus 21:6). The verbal analogy teaches that the slave’s right ear is pierced.
״שְׂמָאלִית״ (הֶעָנִי) לְמַאי אֲתָא? אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: לִיפְסוֹל יָמִין דְּכֹהֵן בִּמְצוֹרָע, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא נִתְרַבְּתָה שְׂמֹאל נִתְרַבְּתָה יָמִין, בְּמָקוֹם שֶׁנִּתְרַבְּתָה שְׂמֹאל אֵינוֹ דִּין שֶׁנִּתְרַבְּתָה יָמִין?
The Gemara asks: With regard to the additional mention of the left hand in the verse dealing with the poor leper, for what purpose does it come? Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: It comes to disqualify the right hand of a priest for the purification of a leper. This teaches that you should not say: And if in a place where the left side is not included, as sacrificial rites in general are disqualified when performed with the left hand, the right hand is included, i.e., those rites must be performed with the right hand, then in a place where the left hand is included, in the case of a leper, isn’t it logical that the right hand should also be included? Therefore, the verse repeats that the oil is poured into the priest’s left hand, in order to disqualify the right hand.
וְאִידָּךְ ״שְׂמָאלִית״ (וְיָד וָרֶגֶל יְמָנִית דְּעָנִי), לְמַאי אֲתָא? לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כׇּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִשְׁנֵית, לֹא נִשְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ.
The Gemara asks: And concerning the other verses that specify the left hand of a poor leper (Leviticus 14:26–27) as well as the right hand and foot of a poor leper (Leviticus 14:25–28), for what purpose do they come? The Gemara responds: These verses come for that which the school of Rabbi Yishmael taught: Any passage that was stated in the Torah and was then repeated, was repeated only for the sake of a matter that was introduced for the first time in the repeated passage. That is, sometimes the Torah repeats an entire passage just to teach a single new detail. In this case, the verses that discuss the purification of a poor leper were repeated only for the sake of the differences in the offerings between a wealthy leper and a poor one. No additional halakha should be derived from them.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה, אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין.
§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Any place in the Torah in which it is stated that an action is performed with a finger or by the priesthood, i.e., that one uses his finger to perform the action or that a priest performs it, this teaches that it is performed only with the right hand.
קָא סָלְקָא דַּעְתִּין, אֶצְבַּע וּכְהוּנָּה בָּעֵינַן, כְּדִכְתִיב: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ״, וְגָמַר מִמְּצוֹרָע, דִּכְתִיב: ״וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית״. הֲרֵי קְמִיצָה דְּלָא כְּתִיבָא בָּהּ אֶלָּא כְּהוּנָּה, וּתְנַן: קָמַץ בִּשְׂמֹאל פָּסוּל!
The Gemara comments: It might enter our mind to say that this means that we require both a finger and the priesthood to be stated together in the verse in order to mandate use of the right hand, e.g., as it is written: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger” (Leviticus 4:25). And the fact that this verse is referring to a finger from his right hand is derived from a leper, as it is written: “And the priest shall dip his right finger” (Leviticus 14:16). This cannot be correct, as there is the verse that addresses the removal of a handful from a meal offering, in which only the priesthood is written, and yet we learned in a mishna (6a): If the priest removed the handful with his left hand the meal offering is unfit.
אָמַר רָבָא: אוֹ ״אֶצְבַּע״ אוֹ ״כְּהוּנָּה״.
Therefore, Rava said: This statement means that if the verse mentions either a finger or the priesthood, only the right hand may be used.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הֲרֵי הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דִּכְתִיב בְּהוּ כְּהוּנָּה, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה״, וְאָמַר מָר: זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, וּתְנַן: הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאל וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ.
Abaye said to Rava: But this is contradicted by the verse discussing the conveyance of the limbs of the daily burnt offering to the ramp of the altar, as priesthood is written with regard to it, as it is written: “And the priest shall sacrifice the whole and make it smoke upon the altar” (Leviticus 1:13), and the Master said that this verse is referring to the conveyance of the limbs to the ramp. And yet we learned in a mishna (Tamid 31b): When the priest conveys the limbs to the ramp, the foot of the right side of the offering is carried in the left hand of the priest, and the place of its skin, i.e., the side of the limb covered in skin, is held facing outward. Clearly, use of the left hand does not disqualify the conveyance of the limbs.
כִּי אָמְרִינַן ״אוֹ אֶצְבַּע אוֹ כְּהוּנָּה״ – בְּדָבָר הַמְעַכֵּב כַּפָּרָה.
The Gemara responds: When we say that if the verse states either finger or priesthood then the left hand is disqualified, this is only with regard to a matter that precludes atonement, i.e., a rite whose performance is indispensable to the atonement, similar to the sprinkling of the oil on the leper (see Leviticus 14:16). The conveyance of the limbs, by contrast, is not indispensable to atonement.
וַהֲרֵי קַבָּלָה (דבר) [דְּדָבָר] הַמְעַכֵּב כַּפָּרָה הוּא, וּכְתִב בָּהּ כְּהוּנָּה, דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם״ – זוֹ קַבָּלַת הַדָּם, וּתְנַן: קִבֵּל בִּשְׂמֹאל פָּסַל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
The Gemara asks: But isn’t there the collection of the blood in a service vessel, which is a matter indispensable to atonement, and about which priesthood is written? As it is written: “And Aaron’s sons, the priests, shall present the blood” (Leviticus 1:5), and this is referring to the collection of the blood. And yet we learned in a mishna (Zevaḥim 15b): If one collected the blood with his left hand, the blood is disqualified for offering, and Rabbi Shimon deems it fit, despite the fact that priesthood is mentioned in the verse.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמְרַתְּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְתֵּי בָּעֵי.
The Gemara responds: You are saying that there is a difficulty according to the opinion of Rabbi Shimon? Rabbi Shimon requires that both matters appear in the verse, i.e., both finger and priesthood.
וּמִי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּרְתֵּי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה ״יָד״ – אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין, ״אֶצְבַּע״ – אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין! אֶצְבַּע לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה, כְּהוּנָּה בָּעֲיָא אֶצְבַּע.
The Gemara asks: And does Rabbi Shimon really require both? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon says: In any place in the Torah in which the word hand is stated, the verse is referring only to the right hand, and whenever a verse mentions the word finger, it is referring only to a finger of the right hand? The Gemara responds: According to Rabbi Shimon, if the verse mentions only the word finger, it does not require a mention of the priesthood as well for the limitation to apply. But if the verse mentions only the priesthood, it requires mention of the term finger for the limitation to apply.
אֶלָּא כֹּהֵן לְמָה לִּי? בְּכִהוּנוֹ.
The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, if the mention of the priesthood alone does not suffice to disqualify the right hand, then why do I need the superfluous reference to a priest with regard to the collection of the blood? After all, the verse already states that the collection must be performed by the sons of Aaron. The Gemara responds: The additional mention of the priesthood indicates that a priest must perform the collection of the blood in his priestly state, i.e., while wearing the priestly vestments.
וַהֲרֵי זְרִיקָה דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ אֶלָּא כְּהוּנָּה, וּתְנַן: זָרַק בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְלָא פְּלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר אַבָּיֵי: פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא, דְּתַנְיָא: קִבֵּל בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר; זָרַק בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
The Gemara asks: But isn’t there the sprinkling of the blood, concerning which only the priesthood is written in the verse, and we learned: If one sprinkled the blood with his left hand it is disqualified; and Rabbi Shimon does not disagree with this ruling, indicating that Rabbi Shimon holds that a mention of the priesthood does not require a mention of the word finger? Abaye says: He disagrees with this ruling in a baraita, as it is taught in a baraita: If one collected the blood with his left hand it is disqualified, and Rabbi Shimon deems it fit. Additionally, if one sprinkled the blood with his left hand it is disqualified, and Rabbi Shimon deems it fit.
וְאֶלָּא, הָא דְּאָמַר רָבָא: ״יָד״ ״יָד״ לִקְמִיצָה, לְמָה לִי? מִכְּהוּנָּה נָפְקָא!
The Gemara asks: But that which Rava says with regard to the superfluous terms in the passage discussing a leper: One derives a verbal analogy between the word “hand” written in that passage and the word “hand” written with regard to the removal of a handful from a meal offering, to indicate that the latter must also be performed with the right hand, why do I need this verbal analogy? One can derive that the handful must be removed with the right hand from the verse’s mention of the priesthood, as it is stated: “And the priest shall remove his handful” (Leviticus 5:12).
חַד לְקוֹמֶץ, וְחַד לְקִידּוּשׁ קוֹמֶץ.
The Gemara responds: Both derivations are necessary, one for the removal of the handful from a meal offering, and one for the sanctification of the handful, i.e., placing it into a second service vessel. Both must be performed with the right hand.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּלָא בָּעֵי קִידּוּשׁ קוֹמֶץ, וּלְמַאן דְּאָמַר נָמֵי דְּבָעֵי קִידּוּשׁ קוֹמֶץ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבִשְׂמֹאל אַכְשׁוֹרֵי מַכְשַׁר – ״יָד״ ״יָד״ דְּרָבָא לְמָה לִי?
The Gemara asks: And according to Rabbi Shimon, who does not require sanctification of the handful, or according to the one who says that Rabbi Shimon also requires the sanctification of the handful but that he deems the sanctification fit when performed with the left hand (see 26a), why do I need the verbal analogy of Rava between “hand” and “hand”?
אִי לִקְמִיצָה גּוּפַהּ, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִדְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא נָפְקָא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּאָמַר קְרָא: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם״.
If one suggests that it is necessary to indicate that the removal of the handful itself must be performed with the right hand, this cannot be, since this is derived from the verse cited by Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya. As Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, says: What is the reason that Rabbi Shimon does not require that the handful be sanctified in a service vessel? As the verse states with regard to the meal offering: “It is most holy, as the sin offering, and as the guilt offering” (Leviticus 6:10).
בָּא לְעוֹבְדָהּ בַּיָּד – עוֹבְדָהּ בְּיָמִין, כְּחַטָּאת; בָּא לְעוֹבְדָהּ בִּכְלִי – עוֹבְדָהּ בִּשְׂמֹאל, כְּאָשָׁם.
Rabbi Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, elaborates: The verse compares the meal offering to a sin offering and a guilt offering. Therefore, if the priest comes to perform the burning of the handful with his hand, he performs it with his right hand, like in the case of a sin offering, whose blood is sprinkled with the hand. And if he comes to perform it with a vessel, i.e., if he first sanctifies the handful in a service vessel, then he may perform it with his left hand, like in the case of a guilt offering, whose blood is sprinkled from a vessel. Since the removal of the handful is performed with the hand, the verse indicates that it must be performed with the right hand, and the verbal analogy is unnecessary.
לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר, כִּי קָמֵיץ לַהּ נָמֵי בִּשְׂמֹאל תִּתַּכְשַׁר, קָמַשְׁמַע לַן.
The Gemara responds: The verbal analogy is necessary only for the handful of the meal offering of a sinner, to teach that it must be removed with the right hand. It might enter your mind to say: Since Rabbi Shimon says that this offering does not require oil and frankincense so that a sinner’s offering will not be of superior quality, perhaps when the priest removed the handful with his left hand, which is a manner of inferior quality, it should be fit as well. The verbal analogy therefore teaches us that the handful must always be removed with the right hand, even in the case of the meal offering of a sinner.
קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ צְרוֹר, אוֹ גַרְגֵּר מֶלַח,
§ The mishna teaches: If a priest removed the handful of flour, and a stone or a grain of salt emerged in his hand,
