הלימוד החודש מוקדש לרפואת פשע אטל בת שרה.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
המשנה מפרטת את סדר קצירת העומר, אירוע ציבורי שנועד לפרסם בגלוי את התאריך, נגד דעת הבייתוסים, שסברו כי מועד מנחת העומר חל תמיד ביום ראשון הראשון שאחרי יום טוב הראשון של פסח. לפני חג הפסח, שלוחי בית הדין קשרו את השבולות של שעורים בעודנה מחוברת לקרקע ("כריכות”) כדי להקל על קציר מהיר. במוצאי יום טוב הראשון של פסח, התכנסו תושבי כל העיירות הסמוכות לצפות במתרחש. הקוצרים והקהל ניהלו טקס של שאלות ותשובות שאישר כל פרט ופרט שלוש פעמים: "בא השמש?”, "במגל זו?”, "בקופה זו?”, ו”בשבת זו?” – אם הקציר חל בשבת.
הגמרא מצטטת מתוך מגילת תענית שתי תקופות שבהם אסור להתענות או להספיד, שכן אלו היו ימים שמחים שציינו את ניצחון החכמים בוויכוחים מול הצדוקים בנוגע לקרבן התמיד (והוכחת הדין שאינו יכול לבוא כנדבת יחיד) ומול הבייתוסים בנוגע למועד הנכון של מנחת העומר. רבן יוחנן בן זכאי דוחה בביטול את טענת הבייתוסים שמשה רבנו קבע את חג השבועות ביום ראשון רק כדי להעניק לישראל "סוף שבוע ארוך”, תוך שהוא מצביע על האבסורד שבטיעוניהם. כדי לבסס את ההלכה, הוא וחכמים נוספים מציעים הוכחות מקראיות שונות לכך שיש להתחיל את הספירה בט”ז בניסן.
כלים
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פשע אטל בת שרה.
מנחות סה
וְהַיְינוּ דִּתְנַן: פְּתַחְיָה עַל הַקִּינִּין זֶה מָרְדֳּכַי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה – שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן.
And this is as we learned in a mishna (Shekalim 13b): Petaḥya was responsible for the nests of birds, i.e., the doves or pigeons brought by a zav, a zava, a woman after childbirth, and a leper. These individuals would place the appropriate sum of money into the horn designated for this purpose, and each day Petaḥya oversaw the purchase of birds from that money and their sacrifice in the proper manner. This Sage is Mordekhai; and why was he called Petaḥya, which resembles the word for opening [petaḥ]? The reason is that he would open, i.e., elucidate, difficult topics and interpret them to the people, and because he knew all seventy languages known in that region at the time.
כּוּלְּהוּ סַנְהֶדְרִין נָמֵי יָדְעִי שִׁבְעִים לָשׁוֹן! דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מוֹשִׁיבִים בַּסַּנְהֶדְרִין אֶלָּא בַּעֲלֵי חׇכְמָה, בַּעֲלֵי מַרְאֶה, בַּעֲלֵי קוֹמָה, בַּעֲלֵי זִקְנָה, בַּעֲלֵי כְשָׁפִים, וְיוֹדְעִים שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְגְּמָן.
The Gemara asks: What was unique about Petaḥya? All of the members of the Sanhedrin also know all seventy languages. As Rabbi Yoḥanan says: They place on the Great Sanhedrin only men of wisdom, and of pleasant appearance, and of high stature, and of suitable age so that they will be respected. And they must also be masters of sorcery, i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, and they must know all seventy languages in order that the Sanhedrin will not need to hear testimony from the mouth of a translator in a case where a witness speaks a different language.
אֶלָּא, דַּהֲוָה בָּיֵיל לִישָּׁנֵי וְדָרֵישׁ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּמׇרְדֳּכַי ״בִּלְשָׁן״.
The Gemara answers: Rather, Petaḥya was unique as he not only knew all seventy languages, but also had the ability to combine various languages and interpret them. This is the meaning of that which is written with regard to Mordekhai: “Bilshan” (Nehemiah 7:7). Bilshan is interpreted as another name for Mordekhai, as he would combine [balil] languages [lashon].
מַתְנִי׳ כֵּיצַד הֵן עוֹשִׂין שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין אוֹתָן כְּרִיכוֹת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצוֹר. כׇּל הָעֲיָירוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל.
MISHNA: How would they perform the rite of the harvest of the omer? Emissaries of the court would emerge on the eve of the festival of Passover and fashion the stalks of barley into sheaves while the stalks were still attached to the ground, so that it would be convenient to reap them. The residents of all the towns adjacent to the site of the harvest would assemble there, so that it would be harvested with great fanfare.
כֵּיוָן שֶׁהֶחְשִׁיכָה, אוֹמֵר לָהֶן: ״בָּא הַשֶּׁמֶשׁ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״בָּא הַשֶּׁמֶשׁ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״מַגָּל זוֹ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״מַגָּל זוֹ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״קוּפָּה זוֹ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״קוּפָּה זוֹ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״.
Once it grew dark, the court emissary says to those assembled: Did the sun set? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: Did the sun set? They again say: Yes. The court emissary next says to those assembled: Shall I reap the sheaves with this sickle? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: With this sickle? The assembly says: Yes. The court emissary then says to those assembled: Shall I place the gathered sheaves in this basket? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: In this basket? The assembly says: Yes.
בַּשַּׁבָּת, אוֹמֵר לָהֶן: ״שַׁבָּת זוֹ?״ אֹמֵר: ״הֵין״. ״שַׁבָּת זוֹ?״ אֹמֵר: ״הֵין״. ״אֶקְצוֹר?״ וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: ״קְצוֹר״. ״אֶקְצוֹר?״ וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: ״קְצוֹר״.
If the sixteenth of Nisan occurs on Shabbat, the court emissary says to the assembled: Shall I cut the sheaves on this Shabbat? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: On this Shabbat? The assembly says: Yes. The court emissary says to those assembled: Shall I cut the sheaves? And they say to him in response: Cut. The emissary repeats: Shall I cut the sheaves? And they say to him: Cut.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כׇּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ: הֵין, הֵין, הֵין. כׇּל כָּךְ לָמָּה לִי? מִפְּנֵי הַבַּיְיתּוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין קְצִירַת הָעוֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב.
The emissary asks three times with regard to each and every matter, and the assembly says to him: Yes, yes, yes. The mishna asks: Why do I need those involved to publicize each stage of the rite to that extent? The mishna answers: It is due to the Boethusians, as they deny the validity of the Oral Law and would say: There is no harvest of the omer at the conclusion of the first Festival day of Passover unless it occurs at the conclusion of Shabbat. The publicity was to underscore that the sixteenth of Nisan was the proper time for the omer harvest.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן, וּמִקְצָתְהוֹן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן. מֵרֵישׁ יַרְחָא דְּנִיסָן עַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ – אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִסְפַּד, וּמִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא – אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִסְפַּד.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. And furthermore, from the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period.
מֵרֵישׁ יַרְחָא דְּנִיסָן וְעַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא, דְּלָא לְמִסְפַּד – שֶׁהָיוּ צַדּוּקִים אוֹמְרִים: יָחִיד מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא תָּמִיד. מַאי דְּרוּשׁ? ״אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״.
The Gemara discusses the baraita: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara explains that the Sadducees would say: An individual may donate and bring the daily offering, in opposition to the accepted tradition that the daily offering must be brought from communal funds. What verse did the Sadducees expound? “The one lamb shall you offer [ta’aseh] in the morning, and the other lamb shall you offer in the afternoon” (Numbers 28:4). Since the verse is in the singular form, the Sadducees maintained that even an individual may donate the daily offering.
מַאי אַהְדַּרוּ? ״אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי תִּשְׁמְרוּ״, שֶׁיִּהְיוּ כּוּלָּן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
The Gemara asks: What did the Sages reply to refute the argument of the Sadducees? They cited the verse: “Command the children of Israel, and say to them: My food that is presented to Me for offerings made by fire, of a pleasing aroma unto Me, you shall observe [tishmeru] to offer to Me in its due season” (Numbers 28:2). The term: “You shall observe” is in the plural form, which indicates that all of the daily offerings should come from the collection of the Temple treasury chamber. Since during that period, between the New Moon of Nisan and the eighth of Nisan, the Sages overruled the Sadducees, it was established as a period of rejoicing, and it was prohibited to eulogize on those dates.
מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ, וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא, אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא, דְּלָא לְמִסְפַּד, שֶׁהָיוּ בַּיְיתּוֹסִין אוֹמְרִים: עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת.
The Gemara discusses the next period listed in the baraita: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period. As the Boethusians would say that the festival of Shavuot always occurs after Shabbat, on a Sunday. Their reasoning was that the verse states, with regard to the omer offering and the festival of Shavuot that follows seven weeks later: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf [omer] of the waving; seven weeks shall there be complete” (Leviticus 23:15). Disregarding the oral tradition, the Boethusians interpreted the phrase “from the morrow after the day of rest [hashabbat]” literally, as referring to Shabbat, not the Festival day.
נִיטְפַּל לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים, מִנַּיִן לָכֶם? וְלֹא הָיָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשִׁיבוֹ, חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט כְּנֶגְדּוֹ, וְאָמַר: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד הוּא, עָמַד וְתִקְּנָהּ אַחַר שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִין שְׁנֵי יָמִים. קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: ״אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחוֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר״.
At the time, Rabban Yoḥanan ben Zakkai joined the discussion with the Boethusians and said to them: Fools! From where have you derived this? And there was no man who answered him, except for one elderly man who was prattling [mefatpet] at him, and he said: Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people and he knew that Shavuot is only one day. Therefore, he arose and established it after Shabbat, in order that the Jewish people would enjoy themselves for two days. Rabban Yoḥanan ben Zakkai recited this verse in response to that old man: “It is eleven days’ journey from Horeb to Kadesh Barnea by the way of Mount Seir” (Deuteronomy 1:2).
וְאִם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, לָמָּה אִיחֲרָן בְּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה? אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּכָךְ אַתָּה פּוֹטְרֵנִי? אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה! וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְּטֵילָה שֶׁלָּכֶם!
And if Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people, why did he delay them in the wilderness forty years? The elderly man said to him: My teacher, you dismiss me with this retort? Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said to him: Fool! And will our perfect Torah not be as worthy as your frivolous speech? Your claim can easily be refuted.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה״.
Rabbi Yoḥanan ben Zakkai cites a proof that Shavuot does not need to occur specifically on a Sunday. One verse states: “Even to the morrow after the seventh week you shall number fifty days; and you shall present a new meal offering to the Lord” (Leviticus 23:16), and one verse, the preceding one, apparently contradicts this when it states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest, from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete.” Is the festival of Shavuot seven full weeks after Passover, i.e., counting from Sunday through Shabbat seven times; or is it fifty days after Passover?
הָא כֵּיצַד? כָּאן – בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כָּאן – בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת.
The Gemara explains: How so, i.e., how can one reconcile these two verses? Here, the verse that mentions seven complete weeks, is referring to a year when the festival of Passover occurs on Shabbat. In such a year, the fifty-day period between Passover and Shavuot contains seven complete weeks, from Sunday through Shabbat. There, the verse that defines the period as fifty days, is referring to a year when the festival of Passover occurs in the middle of the week.
(שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: סוֹפֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מוֹנֶה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעַמֵּר, רַבִּי יְהוּדָה: לְמַטָּה – סִימָן.)
The Gemara presents a mnemonic for several other proofs in refutation of the claim of the Boethusians: That of Rabbi Eliezer: Number; Rabbi Yehoshua: Count; Rabbi Yishmael: From the omer; Rabbi Yehuda: Below.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״תִּסְפׇּר לָךְ״, סְפִירָה תְּלוּיָה בְּבֵית דִּין, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לְחַדֵּשׁ. ״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ – מָחֳרַת יוֹם טוֹב, יָצָאת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁסְּפִירָתָהּ בְּכׇל אָדָם.
Rabbi Eliezer says: The previous proof is not necessary, as the verse states: “Seven weeks you shall number for you; from the time the sickle is first put to the standing grain you shall begin to number seven weeks” (Deuteronomy 16:9). The term “for you” indicates that the counting of the weeks is dependent upon the decision of the court, as they know how to calculate the new months, upon which the date of the Festival depends. Therefore, when the verse states: “The morrow after the day of rest [hashabbat]” (Leviticus 23:16), it means: The morrow after the Festival, as the determination of Festivals is by the court. This serves to exclude the interpretation that the counting starts after the Shabbat of Creation, i.e., a regular weekly Shabbat, whose counting can be performed by every person, not exclusively by the court.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ, מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת. מָה חֹדֶשׁ סָמוּךְ לְבִיאָתוֹ נִיכָּר, אַף עֲצֶרֶת סָמוּךְ לְבִיאָתָהּ נִיכֶּרֶת.
Citing a different proof, Rabbi Yehoshua says: The Torah said to count days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16). From this comparison, one can learn that just as the start of the counting toward the new month is known even before it comes, as one begins counting toward the following new month on the first day of a month, so too the start of the counting toward the festival of Shavuot is known even before it comes, as one begins counting toward Shavuot on a fixed day of the month.
וְאִם תֹּאמַר: עֲצֶרֶת לְעוֹלָם אַחַר הַשַּׁבָּת, הֵיאַךְ תְּהֵא נִיכֶּרֶת מִשֶּׁלְּפָנֶיהָ?
The Gemara elaborates: And if you say that the festival of Shavuot always occurs the day after Shabbat, how is the counting toward Shavuot known based on what came before it? If the occurrence of Shavuot depends upon a Shabbat, there would be no specific date after Passover upon which the counting occurs yearly.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עוֹמֶר בַּפֶּסַח, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת. מָה לְהַלָּן – רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל, אַף כָּאן – רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל.
Rabbi Yishmael says there is another refutation of the Boethusian interpretation. The Torah said: Bring the omer offering on the festival on Passover and the two loaves on Shavuot. Just as there, with regard to the offering on the festival of Shavuot, the two loaves are brought at the beginning of the Festival, as it lasts only one day, so too here, with regard to the festival of Passover, the omer must be brought at the beginning of the Festival. If the omer were to always be brought on a Sunday, this might occur at the end of the festival of Passover. For example, if Passover started on a Monday, the omer would be brought only on the next Sunday, at the end of the Festival.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״שַׁבָּת״ לְמַעְלָה, וְנֶאֱמַר ״שַׁבָּת״ לְמַטָּה. מָה לְהַלָּן – רֶגֶל, וּתְחִלַּת רֶגֶל סָמוּךְ לָהּ, אַף כָּאן – רֶגֶל, וּתְחִלַּת רֶגֶל סָמוּךְ לָהּ.
Rabbi Yehuda ben Beteira says there is yet another refutation. It is stated “shabbat” above (Leviticus 23:15), with regard to starting the counting of the omer, and it is also stated “shabbat” below (Leviticus 23:16), with regard to the commencement of the festival of Shavuot. Just as there, with regard to the festival of Shavuot, it is stated: “Even until the morrow after the seventh week [hashabbat] you shall number fifty days,” and the word shabbat is referring to the beginning of the Festival and it immediately follows the end of the seventh week; so too here, with regard to the bringing of the omer, the word shabbat means Festival, so that the omer offering immediately follows the beginning of the Festival, on the second day of Passover. According to the Boethusians, the commencement of the counting could start well after the beginning of Passover. For example, if Passover occurs on a Sunday, the counting of the omer would start only the following Sunday.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּסְפַרְתֶּם לָכֶם״, שֶׁתְּהֵא סְפִירָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.
The Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks there shall be complete” (Leviticus 23:15). The phrase: “And you shall count for you,” teaches that the mitzva of counting is not a communal obligation. Rather, there should be a counting by each and every person.
״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ – מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְמָחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית? רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״, כׇּל סְפִירוֹת שֶׁאַתָּה סוֹפֵר לֹא יְהוּ אֶלָּא חֲמִשִּׁים יוֹם.
The baraita continues: From the morrow after the day of rest [hashabbat], this means from the morrow after the festival of Passover. Or perhaps this is not the meaning of the verse, but rather it means after the Shabbat of Creation, i.e., Sunday. Rabbi Yosei bar Yehuda says: This cannot be correct, as the verse states: “Even until the morrow after the seventh week you shall number fifty days” (Leviticus 23:16). This teaches that all the countings that you count shall be only fifty days.
וְאִם תֹּאמַר מִמָּחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חֲמִשִּׁים וְאֶחָד, וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה, חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה, חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה.
Rabbi Yosei bar Yehuda elaborates: And if you say that the clause: “From the morrow after the day of rest [hashabbat],” is referring to the Shabbat of Creation, sometimes you will find a count of fifty-one days from the first day of Passover, which is the date that the count began the previous year, until Shavuot; and sometimes you will find fifty-two, or fifty-three, or fifty-four, or fifty-five, or fifty-six. For example, in one year, Passover occurs on Shabbat, and the counting of the omer would start on Sunday, the sixteenth of Nisan, and Shavuot would occur fifty days later. Another year, Passover occurs on a Friday, and the counting starts on Sunday, then the date that Shavuot will occur this year is fifty-one days from the sixteenth of Nisan. If Passover occurs on a Thursday, and the counting begins on the following Sunday, Shavuot will occur fifty-two days from the sixteenth of Nisan.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ,
Rabbi Yehuda ben Beteira says: That proof is not necessary,
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
השקעה כיד המלך או זהירות בכספי ציבור? – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חציצה בהנפת המנחה: בין פתרון מציאותי לפתרון למדני – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
מנחות סה
וְהַיְינוּ דִּתְנַן: פְּתַחְיָה עַל הַקִּינִּין זֶה מָרְדֳּכַי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה – שֶׁפּוֹתֵחַ דְּבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן.
And this is as we learned in a mishna (Shekalim 13b): Petaḥya was responsible for the nests of birds, i.e., the doves or pigeons brought by a zav, a zava, a woman after childbirth, and a leper. These individuals would place the appropriate sum of money into the horn designated for this purpose, and each day Petaḥya oversaw the purchase of birds from that money and their sacrifice in the proper manner. This Sage is Mordekhai; and why was he called Petaḥya, which resembles the word for opening [petaḥ]? The reason is that he would open, i.e., elucidate, difficult topics and interpret them to the people, and because he knew all seventy languages known in that region at the time.
כּוּלְּהוּ סַנְהֶדְרִין נָמֵי יָדְעִי שִׁבְעִים לָשׁוֹן! דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מוֹשִׁיבִים בַּסַּנְהֶדְרִין אֶלָּא בַּעֲלֵי חׇכְמָה, בַּעֲלֵי מַרְאֶה, בַּעֲלֵי קוֹמָה, בַּעֲלֵי זִקְנָה, בַּעֲלֵי כְשָׁפִים, וְיוֹדְעִים שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתּוּרְגְּמָן.
The Gemara asks: What was unique about Petaḥya? All of the members of the Sanhedrin also know all seventy languages. As Rabbi Yoḥanan says: They place on the Great Sanhedrin only men of wisdom, and of pleasant appearance, and of high stature, and of suitable age so that they will be respected. And they must also be masters of sorcery, i.e., they know the nature of sorcery, so that they can judge sorcerers, and they must know all seventy languages in order that the Sanhedrin will not need to hear testimony from the mouth of a translator in a case where a witness speaks a different language.
אֶלָּא, דַּהֲוָה בָּיֵיל לִישָּׁנֵי וְדָרֵישׁ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּמׇרְדֳּכַי ״בִּלְשָׁן״.
The Gemara answers: Rather, Petaḥya was unique as he not only knew all seventy languages, but also had the ability to combine various languages and interpret them. This is the meaning of that which is written with regard to Mordekhai: “Bilshan” (Nehemiah 7:7). Bilshan is interpreted as another name for Mordekhai, as he would combine [balil] languages [lashon].
מַתְנִי׳ כֵּיצַד הֵן עוֹשִׂין שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין אוֹתָן כְּרִיכוֹת בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצוֹר. כׇּל הָעֲיָירוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל.
MISHNA: How would they perform the rite of the harvest of the omer? Emissaries of the court would emerge on the eve of the festival of Passover and fashion the stalks of barley into sheaves while the stalks were still attached to the ground, so that it would be convenient to reap them. The residents of all the towns adjacent to the site of the harvest would assemble there, so that it would be harvested with great fanfare.
כֵּיוָן שֶׁהֶחְשִׁיכָה, אוֹמֵר לָהֶן: ״בָּא הַשֶּׁמֶשׁ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״בָּא הַשֶּׁמֶשׁ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״מַגָּל זוֹ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״מַגָּל זוֹ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״קוּפָּה זוֹ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״. ״קוּפָּה זוֹ?״ אוֹמֵר: ״הֵין״.
Once it grew dark, the court emissary says to those assembled: Did the sun set? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: Did the sun set? They again say: Yes. The court emissary next says to those assembled: Shall I reap the sheaves with this sickle? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: With this sickle? The assembly says: Yes. The court emissary then says to those assembled: Shall I place the gathered sheaves in this basket? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: In this basket? The assembly says: Yes.
בַּשַּׁבָּת, אוֹמֵר לָהֶן: ״שַׁבָּת זוֹ?״ אֹמֵר: ״הֵין״. ״שַׁבָּת זוֹ?״ אֹמֵר: ״הֵין״. ״אֶקְצוֹר?״ וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: ״קְצוֹר״. ״אֶקְצוֹר?״ וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: ״קְצוֹר״.
If the sixteenth of Nisan occurs on Shabbat, the court emissary says to the assembled: Shall I cut the sheaves on this Shabbat? The assembly says in response: Yes. The emissary repeats: On this Shabbat? The assembly says: Yes. The court emissary says to those assembled: Shall I cut the sheaves? And they say to him in response: Cut. The emissary repeats: Shall I cut the sheaves? And they say to him: Cut.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כׇּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ: הֵין, הֵין, הֵין. כׇּל כָּךְ לָמָּה לִי? מִפְּנֵי הַבַּיְיתּוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין קְצִירַת הָעוֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב.
The emissary asks three times with regard to each and every matter, and the assembly says to him: Yes, yes, yes. The mishna asks: Why do I need those involved to publicize each stage of the rite to that extent? The mishna answers: It is due to the Boethusians, as they deny the validity of the Oral Law and would say: There is no harvest of the omer at the conclusion of the first Festival day of Passover unless it occurs at the conclusion of Shabbat. The publicity was to underscore that the sixteenth of Nisan was the proper time for the omer harvest.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן, וּמִקְצָתְהוֹן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן. מֵרֵישׁ יַרְחָא דְּנִיסָן עַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ – אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִסְפַּד, וּמִתְּמָנְיָא בֵּיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא – אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִסְפַּד.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: These are the days on which fasting is prohibited, and on some of them eulogizing is prohibited as well: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month, the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. And furthermore, from the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period.
מֵרֵישׁ יַרְחָא דְּנִיסָן וְעַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא, דְּלָא לְמִסְפַּד – שֶׁהָיוּ צַדּוּקִים אוֹמְרִים: יָחִיד מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא תָּמִיד. מַאי דְּרוּשׁ? ״אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״.
The Gemara discusses the baraita: From the New Moon of Nisan until the eighth of the month the proper sacrifice of the daily offering was established, and therefore it was decreed not to eulogize on these dates. The Gemara explains that the Sadducees would say: An individual may donate and bring the daily offering, in opposition to the accepted tradition that the daily offering must be brought from communal funds. What verse did the Sadducees expound? “The one lamb shall you offer [ta’aseh] in the morning, and the other lamb shall you offer in the afternoon” (Numbers 28:4). Since the verse is in the singular form, the Sadducees maintained that even an individual may donate the daily offering.
מַאי אַהְדַּרוּ? ״אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי תִּשְׁמְרוּ״, שֶׁיִּהְיוּ כּוּלָּן בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
The Gemara asks: What did the Sages reply to refute the argument of the Sadducees? They cited the verse: “Command the children of Israel, and say to them: My food that is presented to Me for offerings made by fire, of a pleasing aroma unto Me, you shall observe [tishmeru] to offer to Me in its due season” (Numbers 28:2). The term: “You shall observe” is in the plural form, which indicates that all of the daily offerings should come from the collection of the Temple treasury chamber. Since during that period, between the New Moon of Nisan and the eighth of Nisan, the Sages overruled the Sadducees, it was established as a period of rejoicing, and it was prohibited to eulogize on those dates.
מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ, וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא, אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא, דְּלָא לְמִסְפַּד, שֶׁהָיוּ בַּיְיתּוֹסִין אוֹמְרִים: עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת.
The Gemara discusses the next period listed in the baraita: From the eighth of Nisan until the end of the festival of Passover, the correct date for the festival of Shavuot was restored, and it was similarly decreed not to eulogize during this period. As the Boethusians would say that the festival of Shavuot always occurs after Shabbat, on a Sunday. Their reasoning was that the verse states, with regard to the omer offering and the festival of Shavuot that follows seven weeks later: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf [omer] of the waving; seven weeks shall there be complete” (Leviticus 23:15). Disregarding the oral tradition, the Boethusians interpreted the phrase “from the morrow after the day of rest [hashabbat]” literally, as referring to Shabbat, not the Festival day.
נִיטְפַּל לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים, מִנַּיִן לָכֶם? וְלֹא הָיָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשִׁיבוֹ, חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט כְּנֶגְדּוֹ, וְאָמַר: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד הוּא, עָמַד וְתִקְּנָהּ אַחַר שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַנְּגִין שְׁנֵי יָמִים. קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: ״אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחוֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר״.
At the time, Rabban Yoḥanan ben Zakkai joined the discussion with the Boethusians and said to them: Fools! From where have you derived this? And there was no man who answered him, except for one elderly man who was prattling [mefatpet] at him, and he said: Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people and he knew that Shavuot is only one day. Therefore, he arose and established it after Shabbat, in order that the Jewish people would enjoy themselves for two days. Rabban Yoḥanan ben Zakkai recited this verse in response to that old man: “It is eleven days’ journey from Horeb to Kadesh Barnea by the way of Mount Seir” (Deuteronomy 1:2).
וְאִם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, לָמָּה אִיחֲרָן בְּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה? אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּכָךְ אַתָּה פּוֹטְרֵנִי? אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה! וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְּטֵילָה שֶׁלָּכֶם!
And if Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people, why did he delay them in the wilderness forty years? The elderly man said to him: My teacher, you dismiss me with this retort? Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said to him: Fool! And will our perfect Torah not be as worthy as your frivolous speech? Your claim can easily be refuted.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה״.
Rabbi Yoḥanan ben Zakkai cites a proof that Shavuot does not need to occur specifically on a Sunday. One verse states: “Even to the morrow after the seventh week you shall number fifty days; and you shall present a new meal offering to the Lord” (Leviticus 23:16), and one verse, the preceding one, apparently contradicts this when it states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest, from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete.” Is the festival of Shavuot seven full weeks after Passover, i.e., counting from Sunday through Shabbat seven times; or is it fifty days after Passover?
הָא כֵּיצַד? כָּאן – בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כָּאן – בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת.
The Gemara explains: How so, i.e., how can one reconcile these two verses? Here, the verse that mentions seven complete weeks, is referring to a year when the festival of Passover occurs on Shabbat. In such a year, the fifty-day period between Passover and Shavuot contains seven complete weeks, from Sunday through Shabbat. There, the verse that defines the period as fifty days, is referring to a year when the festival of Passover occurs in the middle of the week.
(שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: סוֹפֵר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מוֹנֶה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מְעַמֵּר, רַבִּי יְהוּדָה: לְמַטָּה – סִימָן.)
The Gemara presents a mnemonic for several other proofs in refutation of the claim of the Boethusians: That of Rabbi Eliezer: Number; Rabbi Yehoshua: Count; Rabbi Yishmael: From the omer; Rabbi Yehuda: Below.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״תִּסְפׇּר לָךְ״, סְפִירָה תְּלוּיָה בְּבֵית דִּין, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לְחַדֵּשׁ. ״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ – מָחֳרַת יוֹם טוֹב, יָצָאת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁסְּפִירָתָהּ בְּכׇל אָדָם.
Rabbi Eliezer says: The previous proof is not necessary, as the verse states: “Seven weeks you shall number for you; from the time the sickle is first put to the standing grain you shall begin to number seven weeks” (Deuteronomy 16:9). The term “for you” indicates that the counting of the weeks is dependent upon the decision of the court, as they know how to calculate the new months, upon which the date of the Festival depends. Therefore, when the verse states: “The morrow after the day of rest [hashabbat]” (Leviticus 23:16), it means: The morrow after the Festival, as the determination of Festivals is by the court. This serves to exclude the interpretation that the counting starts after the Shabbat of Creation, i.e., a regular weekly Shabbat, whose counting can be performed by every person, not exclusively by the court.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ, מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת. מָה חֹדֶשׁ סָמוּךְ לְבִיאָתוֹ נִיכָּר, אַף עֲצֶרֶת סָמוּךְ לְבִיאָתָהּ נִיכֶּרֶת.
Citing a different proof, Rabbi Yehoshua says: The Torah said to count days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16). From this comparison, one can learn that just as the start of the counting toward the new month is known even before it comes, as one begins counting toward the following new month on the first day of a month, so too the start of the counting toward the festival of Shavuot is known even before it comes, as one begins counting toward Shavuot on a fixed day of the month.
וְאִם תֹּאמַר: עֲצֶרֶת לְעוֹלָם אַחַר הַשַּׁבָּת, הֵיאַךְ תְּהֵא נִיכֶּרֶת מִשֶּׁלְּפָנֶיהָ?
The Gemara elaborates: And if you say that the festival of Shavuot always occurs the day after Shabbat, how is the counting toward Shavuot known based on what came before it? If the occurrence of Shavuot depends upon a Shabbat, there would be no specific date after Passover upon which the counting occurs yearly.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עוֹמֶר בַּפֶּסַח, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת. מָה לְהַלָּן – רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל, אַף כָּאן – רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל.
Rabbi Yishmael says there is another refutation of the Boethusian interpretation. The Torah said: Bring the omer offering on the festival on Passover and the two loaves on Shavuot. Just as there, with regard to the offering on the festival of Shavuot, the two loaves are brought at the beginning of the Festival, as it lasts only one day, so too here, with regard to the festival of Passover, the omer must be brought at the beginning of the Festival. If the omer were to always be brought on a Sunday, this might occur at the end of the festival of Passover. For example, if Passover started on a Monday, the omer would be brought only on the next Sunday, at the end of the Festival.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״שַׁבָּת״ לְמַעְלָה, וְנֶאֱמַר ״שַׁבָּת״ לְמַטָּה. מָה לְהַלָּן – רֶגֶל, וּתְחִלַּת רֶגֶל סָמוּךְ לָהּ, אַף כָּאן – רֶגֶל, וּתְחִלַּת רֶגֶל סָמוּךְ לָהּ.
Rabbi Yehuda ben Beteira says there is yet another refutation. It is stated “shabbat” above (Leviticus 23:15), with regard to starting the counting of the omer, and it is also stated “shabbat” below (Leviticus 23:16), with regard to the commencement of the festival of Shavuot. Just as there, with regard to the festival of Shavuot, it is stated: “Even until the morrow after the seventh week [hashabbat] you shall number fifty days,” and the word shabbat is referring to the beginning of the Festival and it immediately follows the end of the seventh week; so too here, with regard to the bringing of the omer, the word shabbat means Festival, so that the omer offering immediately follows the beginning of the Festival, on the second day of Passover. According to the Boethusians, the commencement of the counting could start well after the beginning of Passover. For example, if Passover occurs on a Sunday, the counting of the omer would start only the following Sunday.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּסְפַרְתֶּם לָכֶם״, שֶׁתְּהֵא סְפִירָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.
The Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks there shall be complete” (Leviticus 23:15). The phrase: “And you shall count for you,” teaches that the mitzva of counting is not a communal obligation. Rather, there should be a counting by each and every person.
״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ – מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְמָחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית? רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם״, כׇּל סְפִירוֹת שֶׁאַתָּה סוֹפֵר לֹא יְהוּ אֶלָּא חֲמִשִּׁים יוֹם.
The baraita continues: From the morrow after the day of rest [hashabbat], this means from the morrow after the festival of Passover. Or perhaps this is not the meaning of the verse, but rather it means after the Shabbat of Creation, i.e., Sunday. Rabbi Yosei bar Yehuda says: This cannot be correct, as the verse states: “Even until the morrow after the seventh week you shall number fifty days” (Leviticus 23:16). This teaches that all the countings that you count shall be only fifty days.
וְאִם תֹּאמַר מִמָּחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חֲמִשִּׁים וְאֶחָד, וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה, חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה, חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה.
Rabbi Yosei bar Yehuda elaborates: And if you say that the clause: “From the morrow after the day of rest [hashabbat],” is referring to the Shabbat of Creation, sometimes you will find a count of fifty-one days from the first day of Passover, which is the date that the count began the previous year, until Shavuot; and sometimes you will find fifty-two, or fifty-three, or fifty-four, or fifty-five, or fifty-six. For example, in one year, Passover occurs on Shabbat, and the counting of the omer would start on Sunday, the sixteenth of Nisan, and Shavuot would occur fifty days later. Another year, Passover occurs on a Friday, and the counting starts on Sunday, then the date that Shavuot will occur this year is fifty-one days from the sixteenth of Nisan. If Passover occurs on a Thursday, and the counting begins on the following Sunday, Shavuot will occur fifty-two days from the sixteenth of Nisan.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ,
Rabbi Yehuda ben Beteira says: That proof is not necessary,
