זה הדף של שבת. לצפייה בדף של שישי, לחצו כאן.
הדף היום מוקדש לע”נ חנה בת רב שמעון. מבניה, נכדיה, ניניה וכל קרוביה.
בברייתא כתוב שאשה שקיבלה על עצמה להיות נזירה, ונטמאה למת ואז בעלה הפר את נדרה, לאחר שהפרישה עופות לקרבנה, היא מביאה את קרבן החטאת אך לא את העולה. רב חסדא מייחס מקור זה לדעתו של רבי ישמעאל. נשאלת שאלה נוספת על הברייתא: כשהבעל הפר את נדרה, הוא מעקר את זה למפרע, אז למה היא צריכה להביא קרבן חטאת? כנראה ר’ ישמעאל סובר כרבבי אלעזר הקפר שקבע שמי שציער עצמו להיות נזיר חטא – וכף עשתה אשה זו, על אף שזה לא נחשב לנזירות. הגמרא חוזרת ופתרה בעייה לשונית במשנה ופרטים חשובים שלא נכתבו. רבי אליעזר דרש לפחות יומיים להיות נזיר בטרם נטמא כדי לסתור את הימים. עולא אומר שהוא התכוון רק למקרה של מי שקיבל נזירות בטומאה ואז יצא מטומאתו וחזר ונטמא. אבל אם היה נזיר ואז נטמא, לא צריך את היומיים. אביי מעורר קושי על עולא והקושי לא נפתר. האם רבי אליעזר מתכוון ליומיים שלמים או ימים חלקיים? אם קיבל על עצמו תקופה ארוכה של נזירות מחוץ לארץ ישראל, בבואו לארץ להביא את הקרבנות, צריך לחזור על כל התקופה (בית הלל) או אולי רק שלושים יום (בית שמאי) בטהרה בישראל בגלל שחכמים גזרו שכל חוץ לארץ נחשב טמא. מובא סיפור של הילני המלכה שהיתה צריכה לנהוג תקופה מאוד ארוכה של נזירות בגלל הדין הזה. מהו שורש הוויכוח בין בית הלל לבית שמאי?
