המשנה הזכירה ביטויים שונים של נדר עם המילה קרבן שלא תקפים. משנה זו מיוחסת לרבי מאיר, כפי שלא ניתן לייחסה לרבי יהודה. אותם ביטויים אם משתמשים במילה שבועה, יהיו תקפים. אחד הביטויים שהוזכרו היה "שבועה שאוכל לך”, שמובנו "שבועה שלא אוכל ממך”. זה סותר משנה בשבועות שמפרטת ארבעה סוגי שבועות שונים – ושתיים מהם "אני אוכל” או "לא אוכל” – שם הבנת "אוכל” כמשמעותו הפשוטה ולא כפי שמבינתנו משנתנו היא כ”לא אוכל”. אביי משיב באומרו שזה תלוי בהקשר ומסתמכים על ההקשר כדי לקבוע מהי המשמעות בכל מקרה. רב אשי עונה על ידי תיקון הטקסט שהמשנה התכוונה ל”שבועה שאי אוכל,” שפירושו "שבועה שלא אוכל.” לפי קריאה זו, הסיבה שהמשנה צריכה לפרט את המקרה הזה הוא שלא חושבים שאולי זה יצא כגמגום ובאמת התכוון לומר "שאוכל.” למה כל אחד מהם (אבי ורב אשי) לא מחזיק בתירוץ של השני? המשנה חוזרת למשנה קודמת וקובעת שמשם רואים את החומרה בשבועה מבנדר. לאיזו משנה זה היה מתייחס? לאחר מכן קובעת המשנה את החומרה של נדר, שאם נדר שלא יקיים מצוה, זהו נדר תקף והמקיים את המצווה עובר על בל יחל דברו. למה זה לא תקף גם לשבועות? רבא ואביי עונים שניהם בעניין דומה, שכדי שהנדר יהיה תקף, יש לנסחו באופן שהנדר יחול על חפץ המצווה ולא על המקיים את המצווה. אולם הם חלוקים בנוסח המדויק של הנדר – האם הוא כולל "הנאת המצווה” או לא, שכן רבא טוען כי מצוות לאו להינות נתנו ולכן הוא לא מכניס הנאה לניסוח.
הלימוד השבוע מוקדש לזכות ולשלום הַיְימׇנוֹט אֱמוּנָה בַּת באנצ’י (קָסָאוּ) בת 11 שנעלמה במקום מגוריה בצפת, לפני שנתיים, ביום ט”ז אדר תשפ”ד (25.2.24), ולא נודעו עקבותיה.
הלימוד השבוע מוקדש למען ביטחון המדינה, החיילים והאזרחים, ולמען חירותו של העם האיראני. שנזכה בקרוב שיתקיים בנו הפסוק: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר”.
רוצה להקדיש שיעור?
כלים
הלימוד השבוע מוקדש לזכות ולשלום הַיְימׇנוֹט אֱמוּנָה בַּת באנצ’י (קָסָאוּ) בת 11 שנעלמה במקום מגוריה בצפת, לפני שנתיים, ביום ט”ז אדר תשפ”ד (25.2.24), ולא נודעו עקבותיה.
הלימוד השבוע מוקדש למען ביטחון המדינה, החיילים והאזרחים, ולמען חירותו של העם האיראני. שנזכה בקרוב שיתקיים בנו הפסוק: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר”.
נדרים טז
גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין — רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה — לָא שָׁנֵי לֵיהּ ״קׇרְבָּן״ וְלָא שָׁנֵי לֵיהּ ״הַקׇּרְבָּן״.
GEMARA: Whose opinion is expressed in the mishna? It is apparently the opinion of Rabbi Meir. As, if it is the opinion of Rabbi Yehuda, there is a contradiction, because he does not differentiate whether one takes a vow by saying: An offering, and he does not differentiate whether he takes a vow by saying: This offering. In both cases the vow does not take effect, as he did not use the phrase: Like an offering. The mishna, by contrast, indicates that only a vow that is phrased: An offering that I will not eat of yours, or: This offering that I will eat of yours, does not take effect. If it is phrased: An offering I will eat of yours, it takes effect, as it indicates that his eating will be like an offering.
אֵימָא סֵיפָא: ״לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר. וְהָתְנַן: ״לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְאָמַר רַבִּי אַבָּא: נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר: ״לַקׇּרְבָּן יְהֵא, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ״.
The Gemara continues its analysis: Say the latter clause of the mishna: If he says: That which I will not eat of yours is not an offering, the food is permitted. The Gemara asks: But didn’t we learn in a mishna (13a) that if one said: That which I will not eat of yours will be for an offering [lekorban], Rabbi Meir forbids the food to him? And Rabbi Abba said that it is rendered as one who says: Your food will be to me for an offering; therefore, I will not eat of yours. The mishna appears to be incompatible with the opinion of Rabbi Meir as well.
לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאָמַר ״לַקׇּרְבָּן״, הָא דְּאָמַר ״לָא לְקׇרְבָּן״ — דְּלָא הָוֵי קׇרְבָּן קָאָמַר.
The Gemara answers that this is not difficult. That mishna is referring to one who said: For an offering [lekorban], and the vow therefore takes effect. This mishna is referring to one who said: Not for an offering [la lekorban], where he is saying that it should not be an offering, and therefore the vow does not take effect.
מַתְנִי׳ שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ, הָא שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ, לָא שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ — אָסוּר.
MISHNA: If one says: An oath that I will not eat of yours, or: This is an oath that I will eat of yours [she’okhal lekha], or: Not an oath that I will not eat of yours, the food is forbidden.
גְּמָ׳ מִכְּלָל דְּהָא שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ — דְּלָא אָכֵילְנָא מַשְׁמַע. וּרְמִינְהוּ: שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. שֶׁאוֹכַל וְשֶׁלֹּא אוֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. מִדְּקָאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי, מִכְּלָל דְּשֶׁאוֹכַל לָךְ — דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע!
GEMARA: By inference from the mishna, it may be derived that the statement: This is an oath that I will eat of yours, indicates that I will not eat. And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Shevuot 19b): There are two basic types of oaths that are in fact four: An oath that I will eat, and: That I will not eat; an oath that I ate, and: That I did not eat. From the fact that the mishna states: That I will eat, in contradistinction to: That I will not eat; that I ate, and in contradistinction: That I did not eat, it may be derived by inference that an oath that I will eat of yours [she’okhal lekha] indicates: An oath that I will eat. This contradicts our mishna.
אָמַר אַבָּיֵי: ״שֶׁאוֹכַל״ שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע. הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל, וְאָמַר: ״אָכֵילְנָא אָכֵילְנָא״, וְתוּ: ״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל״ — דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע. אֲבָל אָמַר: ״לָא אָכֵילְנָא לָא אָכֵילְנָא״, וְתוּ אָמַר: ״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל״ — ״דְּלָא אָכֵילְנָא״ קָאָמַר.
Abaye said: The phrase: That I will eat [she’okhal], indicates two expressions, depending on the context in which it is used. How so? If they were importuning [mesarevin] him to eat, and he said: I will eat, I will eat, and he furthermore said: An oath that I will eat [she’okhal], it indicates: That I will eat. However, if he said: I will not eat, I will not eat, and he furthermore said: An oath that I will eat [she’okhal], he is saying: That I will not eat. The oath is intended to reinforce his refusal to eat.
רַב אָשֵׁי אָמַר: ״שֶׁאוֹכַל״ דִּשְׁבוּעָה — ״שֶׁאִי אוֹכַל״ קָאָמַר. אִם כֵּן, פְּשִׁיטָא! מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: מֵיקַם לִישָּׁנָא הִיא דְּאִיתְּקִיל לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
Rav Ashi said that the phrase: That I will eat [she’okhal], cited in the mishna with regard to an oath, is actually saying that he said: That I will not eat [she’i okhal]. The Gemara asks: If so, the prohibition is obvious, as he explicitly took an oath not to eat. What is the purpose of stating this halakha? The Gemara answers: Lest you say that he blundered in properly upholding the wording, i.e., he mispronounced the vow, as his intention was to say: An oath that I will eat [she’okhal], the mishna teaches us that he meant that he will not eat.
אַבָּיֵי לָא אָמַר טַעַם כְּרַב אָשֵׁי — דְּלָא קָתָנֵי ״שֶׁאִי אוֹכַל״.
Abaye did not state the reason for the ruling of the mishna that was stated by Rav Ashi, as the mishna does not teach the case of: That I will not eat [she’i okhal]. Rather, it teaches the case of that I will eat [she’okhal].
וְרַב אָשֵׁי נָאדֵי מִן טַעַם דְּאַבָּיֵי. קָסָבַר ״שֶׁלֹּא אוֹכַל״ נָמֵי, מַשְׁמַע שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת. הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל וְאָמַר: ״לָא אָכֵילְנָא לָא אָכֵילְנָא״, וְאָמַר נָמֵי: ״שְׁבוּעָה״, בֵּין ״שֶׁאוֹכַל״ בֵּין ״שֶׁלֹּא אוֹכַל״ — הָדֵין ״אָכֵילְנָא״ מַשְׁמַע דְּאָמַר.
And Rav Ashi turned away [nadei] from the reason that Abaye stated, because he held that the phrase: That I will not eat, also indicates two expressions, depending on the context. For example, if they were importuning him to eat and he said: I will not eat, I will not eat, and subsequently he also said: An oath, then, in this case, whether the wording of the oath was: That I will eat, or: That I will not eat, this expression indicates that he is saying: I will eat. The statement: An oath that I will not eat, should be interpreted rhetorically in this context: Did I take an oath that I will not eat? Certainly I did not, as I will eat.
וְאִיכָּא לְתָרוֹצַהּ נָמֵי לִישָּׁנָא ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״ — ״שְׁבוּעָה דְּלָא אָכֵילְנָא״ קָאָמַר. אֶלָּא תַּנָּא פַּסְקַהּ: ״שֶׁאוֹכַל״ — ״דְּאָכֵילְנָא״ מַשְׁמַע, וְ״שֶׁלֹּא אוֹכַל״ — ״לֹא אוֹכַל״ מַשְׁמַע.
And there is also a way to interpret the expression: An oath that I will not eat, as indicating its straightforward meaning, i.e., that he is saying: An oath that I will not eat. Therefore, the mishna cannot be interpreted in this manner. Rather, the tanna in tractate Shevuot clearly established a principle: That I will eat, indicates that I will eat, and: That I will not eat, indicates I will not eat. Therefore, the correct version of the mishna must be: That I will not eat [she’i okhal].
מַתְנִי׳ זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים, וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד? אָמַר: ״קֻוֽנָּם סוּכָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה״, ״לוּלָב שֶׁאֲנִי נוֹטֵל״, ״תְּפִילִּין שֶׁאֲנִי מַנִּיחַ״ — בַּנְּדָרִים אָסוּר, בַּשְּׁבוּעוֹת מוּתָּר, שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת.
MISHNA: This rule, that oaths can render actions, which do not have actual substance, either prohibited or obligatory, is a stringency of oaths vis-à-vis vows, which do not take effect with regard to matters that do not have actual substance. And there is also a stringency of vows vis-à-vis oaths. How so? With regard to one who said: Making a sukka is konam for me, or: Taking a lulav is konam for me, or: Donning phylacteries is konam for me, in the case of vows, the items are rendered forbidden, and he may not perform the mitzva until the vow is dissolved. However, in the case of similar oaths, these items are permitted, as one cannot take an oath to transgress the mitzvot.
גְּמָ׳ ״חוֹמֶר״, מִכְּלָל דְּנֶדֶר הוּא. וְהָא ״מוּתָּר״ קָתָנֵי!
GEMARA: It is stated in the mishna: This is a stringency of oaths vis-à-vis vows. The Gemara presumes that the mishna is referring to the distinction stated in previous mishnayot between saying: An offering that I will not eat of yours, and saying: An oath that I will not eat of yours. The Gemara asks: Should it be derived by inference that the statement: An offering that I will not eat of yours, is a valid vow by rabbinic law, and it is merely less stringent than the corresponding oath, which takes effect by Torah law? But doesn’t the mishna teach that it is permitted for him to eat, implying that the vow does not take effect at all?
אַסֵּיפָא דְּאִידַּךְ בָּבָא קָתָנֵי. ״שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן״, ״שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר״, ״שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ״ — אָסוּר. זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים.
The Gemara answers: This is taught with regard to the latter clause of the other section. As opposed to a vow that is taken with regard to a matter that does not have actual substance, which takes effect only by rabbinic law, as articulated in the mishna (14b) and Gemara (15a), the subsequent mishna (15b) teaches that if someone says: An oath that I will not sleep, or: That I will not speak, or: That I will not walk, this activity is forbidden to him. It is concerning this contrast that the mishna says: This is a stringency of oaths vis-à-vis vows.
חוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת כֵּיצַד כּוּ׳. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב. וְרַב טָבְיוֹמֵי מַתְנֵי: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר שְׁמוּאֵל. מִנַּיִן שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, ״דְּבָרוֹ לֹא יַחֵל״ — אֲבָל מֵיחֵל הוּא לְחֶפְצֵי שָׁמַיִם.
§ It is stated in the mishna that there is a stringency of vows vis-à-vis oaths. How so? Whereas a vow can override a mitzva, an oath cannot. Rav Kahana teaches that Rav Giddel said that Rav said, and Rav Tavyumei teaches the same statement with a different attribution, i.e., Rav Giddel said that Shmuel said: From where is it derived that one cannot take an oath to transgress the mitzvot? The verse states: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). It is inferred that his word, i.e., the prohibition he accepted upon himself, he shall not profane. However, he may profane it for the desires of Heaven. If he took an oath to act against the will of God, the oath does not take effect.
מַאי שְׁנָא נֶדֶר — דִּכְתִיב: ״אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳ … לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. שְׁבוּעָה נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לַה׳ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״!
The Gemara asks: What is different about a vow that enables it to override mitzvot? Granted, as it is written in the Torah: “When a man takes a vow to the Lord…he shall not profane his word” (Numbers 30:3), which indicates that even with regard to matters that pertain to the Lord, i.e., mitzvot, one shall not profane his word, as the vow takes effect. However, with regard to an oath it is also written in the same verse: “Or swears an oath” to God, “he shall not profane his word.”
אָמַר אַבָּיֵי: הָא דְּאָמַר ״הֲנָאַת סוּכָּה עָלַי״, הָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶהֱנֶה מִן הַסּוּכָּה״.
Abaye said: The distinction is not between oaths and vows per se, but rather between the phraseology in each case. How so? This case, in which the prohibition overrides the mitzva, is referring to one who said: The benefit derived from a sukka is hereby forbidden to me. Since the vow renders the sukka a forbidden object, it takes effect and overrides the mitzva, as one may not be fed what is forbidden to him, even if it is forbidden only to him. By contrast, that case, in which the prohibition does not take effect, is referring to one who said: I hereby take an oath that I will not derive benefit from the sukka. The oath does not take effect, as one is not entitled to take an oath to abstain from an act that he is obligated to perform.
אָמַר רָבָא: וְכִי מִצְוֹת לֵיהָנוֹת נִיתְּנוּ? אֶלָּא, אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמַר ״יְשִׁיבַת סוּכָּה עָלַי״, וְהָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בַּסּוּכָּה״.
Rava said in objection to the explanation of Abaye: But were mitzvot given for the purpose of deriving benefit? The performance of mitzvot is not considered benefit. Why then would performance of the mitzva with the sukka be considered deriving benefit? Rather, Rava said a different explanation: This case is referring to one who said: Dwelling in a sukka is hereby prohibited to me, and that case is referring to one who said: I hereby take an oath that I will not dwell in a sukka.
וְשֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת מֵהָכָא נָפְקָא לֵיהּ? מֵהָתָם נָפְקָא לֵיהּ, דְּתַנְיָא: יָכוֹל נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּיטֵּל, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב —
§ The Gemara asks: And is the principle that one cannot take an oath to transgress the mitzvot derived from here, i.e., the above verse? It is derived from there, i.e., another verse, as it is taught in a baraita: One might have thought that if one takes an oath to nullify a mitzva and does not nullify it, one might have thought that he will be liable for violating an oath on a statement.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
נתניה, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
נדרים טז
גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין — רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה — לָא שָׁנֵי לֵיהּ ״קׇרְבָּן״ וְלָא שָׁנֵי לֵיהּ ״הַקׇּרְבָּן״.
GEMARA: Whose opinion is expressed in the mishna? It is apparently the opinion of Rabbi Meir. As, if it is the opinion of Rabbi Yehuda, there is a contradiction, because he does not differentiate whether one takes a vow by saying: An offering, and he does not differentiate whether he takes a vow by saying: This offering. In both cases the vow does not take effect, as he did not use the phrase: Like an offering. The mishna, by contrast, indicates that only a vow that is phrased: An offering that I will not eat of yours, or: This offering that I will eat of yours, does not take effect. If it is phrased: An offering I will eat of yours, it takes effect, as it indicates that his eating will be like an offering.
אֵימָא סֵיפָא: ״לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר. וְהָתְנַן: ״לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְאָמַר רַבִּי אַבָּא: נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר: ״לַקׇּרְבָּן יְהֵא, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ״.
The Gemara continues its analysis: Say the latter clause of the mishna: If he says: That which I will not eat of yours is not an offering, the food is permitted. The Gemara asks: But didn’t we learn in a mishna (13a) that if one said: That which I will not eat of yours will be for an offering [lekorban], Rabbi Meir forbids the food to him? And Rabbi Abba said that it is rendered as one who says: Your food will be to me for an offering; therefore, I will not eat of yours. The mishna appears to be incompatible with the opinion of Rabbi Meir as well.
לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאָמַר ״לַקׇּרְבָּן״, הָא דְּאָמַר ״לָא לְקׇרְבָּן״ — דְּלָא הָוֵי קׇרְבָּן קָאָמַר.
The Gemara answers that this is not difficult. That mishna is referring to one who said: For an offering [lekorban], and the vow therefore takes effect. This mishna is referring to one who said: Not for an offering [la lekorban], where he is saying that it should not be an offering, and therefore the vow does not take effect.
מַתְנִי׳ שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ, הָא שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ, לָא שְׁבוּעָה לֹא אוֹכַל לָךְ — אָסוּר.
MISHNA: If one says: An oath that I will not eat of yours, or: This is an oath that I will eat of yours [she’okhal lekha], or: Not an oath that I will not eat of yours, the food is forbidden.
גְּמָ׳ מִכְּלָל דְּהָא שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל לָךְ — דְּלָא אָכֵילְנָא מַשְׁמַע. וּרְמִינְהוּ: שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. שֶׁאוֹכַל וְשֶׁלֹּא אוֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. מִדְּקָאָמַר שֶׁלֹּא אוֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי, מִכְּלָל דְּשֶׁאוֹכַל לָךְ — דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע!
GEMARA: By inference from the mishna, it may be derived that the statement: This is an oath that I will eat of yours, indicates that I will not eat. And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Shevuot 19b): There are two basic types of oaths that are in fact four: An oath that I will eat, and: That I will not eat; an oath that I ate, and: That I did not eat. From the fact that the mishna states: That I will eat, in contradistinction to: That I will not eat; that I ate, and in contradistinction: That I did not eat, it may be derived by inference that an oath that I will eat of yours [she’okhal lekha] indicates: An oath that I will eat. This contradicts our mishna.
אָמַר אַבָּיֵי: ״שֶׁאוֹכַל״ שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע. הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל, וְאָמַר: ״אָכֵילְנָא אָכֵילְנָא״, וְתוּ: ״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל״ — דְּאָכֵילְנָא מַשְׁמַע. אֲבָל אָמַר: ״לָא אָכֵילְנָא לָא אָכֵילְנָא״, וְתוּ אָמַר: ״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל״ — ״דְּלָא אָכֵילְנָא״ קָאָמַר.
Abaye said: The phrase: That I will eat [she’okhal], indicates two expressions, depending on the context in which it is used. How so? If they were importuning [mesarevin] him to eat, and he said: I will eat, I will eat, and he furthermore said: An oath that I will eat [she’okhal], it indicates: That I will eat. However, if he said: I will not eat, I will not eat, and he furthermore said: An oath that I will eat [she’okhal], he is saying: That I will not eat. The oath is intended to reinforce his refusal to eat.
רַב אָשֵׁי אָמַר: ״שֶׁאוֹכַל״ דִּשְׁבוּעָה — ״שֶׁאִי אוֹכַל״ קָאָמַר. אִם כֵּן, פְּשִׁיטָא! מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: מֵיקַם לִישָּׁנָא הִיא דְּאִיתְּקִיל לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
Rav Ashi said that the phrase: That I will eat [she’okhal], cited in the mishna with regard to an oath, is actually saying that he said: That I will not eat [she’i okhal]. The Gemara asks: If so, the prohibition is obvious, as he explicitly took an oath not to eat. What is the purpose of stating this halakha? The Gemara answers: Lest you say that he blundered in properly upholding the wording, i.e., he mispronounced the vow, as his intention was to say: An oath that I will eat [she’okhal], the mishna teaches us that he meant that he will not eat.
אַבָּיֵי לָא אָמַר טַעַם כְּרַב אָשֵׁי — דְּלָא קָתָנֵי ״שֶׁאִי אוֹכַל״.
Abaye did not state the reason for the ruling of the mishna that was stated by Rav Ashi, as the mishna does not teach the case of: That I will not eat [she’i okhal]. Rather, it teaches the case of that I will eat [she’okhal].
וְרַב אָשֵׁי נָאדֵי מִן טַעַם דְּאַבָּיֵי. קָסָבַר ״שֶׁלֹּא אוֹכַל״ נָמֵי, מַשְׁמַע שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת. הָיוּ מְסָרְבִין בּוֹ לֶאֱכוֹל וְאָמַר: ״לָא אָכֵילְנָא לָא אָכֵילְנָא״, וְאָמַר נָמֵי: ״שְׁבוּעָה״, בֵּין ״שֶׁאוֹכַל״ בֵּין ״שֶׁלֹּא אוֹכַל״ — הָדֵין ״אָכֵילְנָא״ מַשְׁמַע דְּאָמַר.
And Rav Ashi turned away [nadei] from the reason that Abaye stated, because he held that the phrase: That I will not eat, also indicates two expressions, depending on the context. For example, if they were importuning him to eat and he said: I will not eat, I will not eat, and subsequently he also said: An oath, then, in this case, whether the wording of the oath was: That I will eat, or: That I will not eat, this expression indicates that he is saying: I will eat. The statement: An oath that I will not eat, should be interpreted rhetorically in this context: Did I take an oath that I will not eat? Certainly I did not, as I will eat.
וְאִיכָּא לְתָרוֹצַהּ נָמֵי לִישָּׁנָא ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״ — ״שְׁבוּעָה דְּלָא אָכֵילְנָא״ קָאָמַר. אֶלָּא תַּנָּא פַּסְקַהּ: ״שֶׁאוֹכַל״ — ״דְּאָכֵילְנָא״ מַשְׁמַע, וְ״שֶׁלֹּא אוֹכַל״ — ״לֹא אוֹכַל״ מַשְׁמַע.
And there is also a way to interpret the expression: An oath that I will not eat, as indicating its straightforward meaning, i.e., that he is saying: An oath that I will not eat. Therefore, the mishna cannot be interpreted in this manner. Rather, the tanna in tractate Shevuot clearly established a principle: That I will eat, indicates that I will eat, and: That I will not eat, indicates I will not eat. Therefore, the correct version of the mishna must be: That I will not eat [she’i okhal].
מַתְנִי׳ זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים, וְחוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד? אָמַר: ״קֻוֽנָּם סוּכָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה״, ״לוּלָב שֶׁאֲנִי נוֹטֵל״, ״תְּפִילִּין שֶׁאֲנִי מַנִּיחַ״ — בַּנְּדָרִים אָסוּר, בַּשְּׁבוּעוֹת מוּתָּר, שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת.
MISHNA: This rule, that oaths can render actions, which do not have actual substance, either prohibited or obligatory, is a stringency of oaths vis-à-vis vows, which do not take effect with regard to matters that do not have actual substance. And there is also a stringency of vows vis-à-vis oaths. How so? With regard to one who said: Making a sukka is konam for me, or: Taking a lulav is konam for me, or: Donning phylacteries is konam for me, in the case of vows, the items are rendered forbidden, and he may not perform the mitzva until the vow is dissolved. However, in the case of similar oaths, these items are permitted, as one cannot take an oath to transgress the mitzvot.
גְּמָ׳ ״חוֹמֶר״, מִכְּלָל דְּנֶדֶר הוּא. וְהָא ״מוּתָּר״ קָתָנֵי!
GEMARA: It is stated in the mishna: This is a stringency of oaths vis-à-vis vows. The Gemara presumes that the mishna is referring to the distinction stated in previous mishnayot between saying: An offering that I will not eat of yours, and saying: An oath that I will not eat of yours. The Gemara asks: Should it be derived by inference that the statement: An offering that I will not eat of yours, is a valid vow by rabbinic law, and it is merely less stringent than the corresponding oath, which takes effect by Torah law? But doesn’t the mishna teach that it is permitted for him to eat, implying that the vow does not take effect at all?
אַסֵּיפָא דְּאִידַּךְ בָּבָא קָתָנֵי. ״שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן״, ״שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר״, ״שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ״ — אָסוּר. זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים.
The Gemara answers: This is taught with regard to the latter clause of the other section. As opposed to a vow that is taken with regard to a matter that does not have actual substance, which takes effect only by rabbinic law, as articulated in the mishna (14b) and Gemara (15a), the subsequent mishna (15b) teaches that if someone says: An oath that I will not sleep, or: That I will not speak, or: That I will not walk, this activity is forbidden to him. It is concerning this contrast that the mishna says: This is a stringency of oaths vis-à-vis vows.
חוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת כֵּיצַד כּוּ׳. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב. וְרַב טָבְיוֹמֵי מַתְנֵי: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר שְׁמוּאֵל. מִנַּיִן שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, ״דְּבָרוֹ לֹא יַחֵל״ — אֲבָל מֵיחֵל הוּא לְחֶפְצֵי שָׁמַיִם.
§ It is stated in the mishna that there is a stringency of vows vis-à-vis oaths. How so? Whereas a vow can override a mitzva, an oath cannot. Rav Kahana teaches that Rav Giddel said that Rav said, and Rav Tavyumei teaches the same statement with a different attribution, i.e., Rav Giddel said that Shmuel said: From where is it derived that one cannot take an oath to transgress the mitzvot? The verse states: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). It is inferred that his word, i.e., the prohibition he accepted upon himself, he shall not profane. However, he may profane it for the desires of Heaven. If he took an oath to act against the will of God, the oath does not take effect.
מַאי שְׁנָא נֶדֶר — דִּכְתִיב: ״אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳ … לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. שְׁבוּעָה נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לַה׳ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״!
The Gemara asks: What is different about a vow that enables it to override mitzvot? Granted, as it is written in the Torah: “When a man takes a vow to the Lord…he shall not profane his word” (Numbers 30:3), which indicates that even with regard to matters that pertain to the Lord, i.e., mitzvot, one shall not profane his word, as the vow takes effect. However, with regard to an oath it is also written in the same verse: “Or swears an oath” to God, “he shall not profane his word.”
אָמַר אַבָּיֵי: הָא דְּאָמַר ״הֲנָאַת סוּכָּה עָלַי״, הָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶהֱנֶה מִן הַסּוּכָּה״.
Abaye said: The distinction is not between oaths and vows per se, but rather between the phraseology in each case. How so? This case, in which the prohibition overrides the mitzva, is referring to one who said: The benefit derived from a sukka is hereby forbidden to me. Since the vow renders the sukka a forbidden object, it takes effect and overrides the mitzva, as one may not be fed what is forbidden to him, even if it is forbidden only to him. By contrast, that case, in which the prohibition does not take effect, is referring to one who said: I hereby take an oath that I will not derive benefit from the sukka. The oath does not take effect, as one is not entitled to take an oath to abstain from an act that he is obligated to perform.
אָמַר רָבָא: וְכִי מִצְוֹת לֵיהָנוֹת נִיתְּנוּ? אֶלָּא, אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמַר ״יְשִׁיבַת סוּכָּה עָלַי״, וְהָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בַּסּוּכָּה״.
Rava said in objection to the explanation of Abaye: But were mitzvot given for the purpose of deriving benefit? The performance of mitzvot is not considered benefit. Why then would performance of the mitzva with the sukka be considered deriving benefit? Rather, Rava said a different explanation: This case is referring to one who said: Dwelling in a sukka is hereby prohibited to me, and that case is referring to one who said: I hereby take an oath that I will not dwell in a sukka.
וְשֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת מֵהָכָא נָפְקָא לֵיהּ? מֵהָתָם נָפְקָא לֵיהּ, דְּתַנְיָא: יָכוֹל נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּיטֵּל, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב —
§ The Gemara asks: And is the principle that one cannot take an oath to transgress the mitzvot derived from here, i.e., the above verse? It is derived from there, i.e., another verse, as it is taught in a baraita: One might have thought that if one takes an oath to nullify a mitzva and does not nullify it, one might have thought that he will be liable for violating an oath on a statement.
