כריתות

מעילה

שימוש בחפץ או בכסף של הקדש, כלומר ששייך לבית המקדש, לחולין. מעילה היא בעצם הנאה מההקדש (כלומר מדברים ששייכים לקב”ה), וכדי לכפר על מעילה בשוגג צריך להביא קרבן אשם, ולשלם את שווי החפץ בתוספת קנס של חומש, רבע משוויו. כדי שגזלה מההקדש תוגדר כמעילה עליה להיות בשווי פרוטה לפחות, ואם מדובר בשימוש בחפץ אז השימוש צריך להיות בשווי פרוטה.

חטאת העוף – קרבן זבה ויולדת

חטאת העוף היא אחת משתי ציפורים (תורים או בני יונה) שמובאות יחד ב”קן ציפורים”, כאשר הציפור השניה מוקרבת לעולה. הכהנים אוכלים את בשר קרבן החטאת. בקרבן זבה, שבתוכו חטאת העוף, הבאת קן היא ברירת המחדל, ואילו בקרבן יולדת ברירת המחדל היא כבשה או שעירה, ורק אם אין ביכולתה הכלכלית לקנות כבשה או שעירה היא מביאה קרבן מן העוף.

שבועת ביטוי

שבועה שאדם נשבע שיעשה או לא יעשה פעולה מסוימת, או שעשה או לא עשה פעולה מסוימת. אדם שנשבע שבועה כזאת לשקר מצוּוֶה להביא אשם עולה ויורד.

ידיעות הטומאה

המקרים שבהם אדם עובר עבירה בטומאת מקדש וקדשיו, וצריך להביא עליה קרבן עולה ויורד. רשימה זו מחולקת לשתים: כניסה למקדש בטומאה ואכילת קדשים בטומאה. היא כוללת את המקרים שבהם אדם נטמא וידע שהוא טמא, ואח”כ שכח שהוא טמא או ששכח שהוא במקדש (או גם וגם), ונכנס למקדש בטומאה. בנוסף, היא כוללת את המקרים שבהם אדם נטמא וידע שהוא טמא, ואח”כ שכח שהוא טמא או שכח שהמאכל הזה קדוש (או גם וגם) ואכל קדשים בטומאה.

מחוסר כפרה

מי שהשלים את כל תהליך הטהרה, אך עדין עליו לחכות שיעבור זמן מסויים או להביא קרבן מסויים כדי שיהיה טהור.

קרבן עולה ויורד

קרבן שבא על עבירות מסויימות (אשם או חטאת), שערכו משתנה לפי החוטא – בהמה, קן ציפורים או מנחת סולת. אשם עולה ויורד מובא על שבועות שקר (שבועת העדות ושבועת ביטוי) ועל טומאות מקדש וקדשיו (אדם ששגג ונכנס לבית המקדש טמא או אכל קדשים כשהיה טמא). חטאת יולדת וחטאת מצורע גם הם מוגדרים קרבן עולה ויורד, אך שם ישנן רק שתי אפשרויות: בהמה או קן ציפורים.

אשם ודאי

קרבן אשם בא על מספר עבירות ספציפיות: גזילה, מעילה (גזילה מהקב”ה, מהקודש, בשוגג), שפחה חרופה, נזיר שנטמא ומצורע. אשם הוא אַיִל (כבש בוגר) ששוויו שני שקלים. זאת מלבד אשם נזיר ומצורע, שמשמש לא רק ככפרה אלא גם כדי לטהר את המצורע והנזיר ולאפשר להם לאכול קדשים ולכן התורה לא קצבה לו ערך.

אשם תלוי

במקרה שאדם עבר בשוגג עבירה שצריך להביא עליה חטאת, אך יש ספק האם הוא אכן עבר עבירה, הוא מביא אשם תלוי. כך למשל במצב שהיו לפניו חתיכה של שומן וחתיכה של חלב, והוא לא יודע איזו מהן אכל. אם לאחר מכן יתברר שהוא אכן חטא, על האדם להביא קרבן חטאת לכפר על העבירה.

חטאת

ישנם שני סוגים של קרבן חטאת: חטאת יחיד וחטאת ציבור. חטאת יחיד היא קרבן שמביא אדם שעבר עבירה שעונשה במזיד הוא כרת (כמו חילול שבת או איסור ערווה) או כחלק מתהליך הטהרה מטומאות מסויימות (כמו יולדת). הקרבן במקרה כזה הוא כבשה או שעירה. חטאות ציבור הן קרבנות שמביא הציבור או בעלי תפקידים בכירים (נשיא, כהן גדול וכו’) על חטאים כאלו, והקרבן משתנה לפי התפקיד. כל קרבנות החטאת הם קדשי קדשים.

העלם דבר

העלם דבר הוא שוגג של ציבור – מצב שבו אדם חוטא מכיוון שבית דין הורו בטעות הלכה לא נכונה. במקרה כזה השגגה היא של בית הדין ושל הציבור כולו, ולא של האדם הפרטי. על חטאים כאלה הציבור חייב להביא קרבן חטאת – פר העלם דבר של ציבור.