נדה

תליה

אישה שראתה דם שיכול להיות שלא הגיע מהרחם, יכולה ‘לתלות’ ולהניח שהוא הגיע באמת ממקום אחר, ולכן היא לא טמאה. למשל, אם היא קיבלה מכה היא יכולה לתלות ולהניח שהדם הוא מהמכה ולא מהרחם, ולכן לא מטמא.

דיה שעתה ומעת לעת

האם אנחנו מניחים שכאישה רואה דם הוא היה שם כבר קודם לכן והיא נטמאה קודם (ולכן הטהרות שהיא התעסקה איתן טמאות)? זוהי מחלוקת תנאים: שיטת שמאי היא ש’דיה שעתה’ – כלומר, אנחנו מניחים שהיא טמאה רק מהרגע שבו היא ראתה דם והלאה, ולא לפני כן. שיטת הלל היא ש’מפקידה לפקידה’, כלומר שאנחנו מסתכלים מהבדיקה הזו (הטמאה) אחורה, ואנחנו מניחים שכל הטהרות שהיא התעסקה איתן בין הבדיקה הזו לבדיקה הקודמת (שהיתה טהורה) טמאות. שיטת חכמים היא ש’מעת לעת’, כלומר שאנחנו מניחים שכל הטהרות שהיא התעסקה איתן ביום שלפני שהיא ראתה את הדם טמאות (אלא אם כן הבדיקה הטהורה הקודמת היתה באותו יום).

עדים

בדים לבנים שהאישה משתמשת בהם כדי לבדוק האם הדימום הפסיק. הבדיקה נעשית באמצעות הכנסת הבד לתוך הנרתיק.

יולדת

כל אישה שיולדת או מפילה, בין אם דרך הרחם או בניתוח קיסרי, בין אם היה דם או לא. יולדת טמאה בטומאת נדה למשך שבוע אם היא ילדה זכר ושבועיים אם היא ילדה נקבה. כל דימום שהיא תראה במשך התקופה שלאחר מכן (שלושים ושלושה ימים לזכר ושישים ושישה ימים לנקבה) הוא דם טהור, שלא מטמא אותה. במשך תקופה זו היא מותרת לבעלה מדאורייתא (כיום מחמירים בגלל חומרת רבי זירא והיא אסורה עד שהדימום יפסיק), וטמאה רק לעניין כניסה למקדש ואכילת קדשים.

זבה

מי שרואה דם בזמן שהיא לא אמורה לדמם בו, כלומר בזמן שאינו זמן הווסת. אם היא רואה רק יום או יומיים היא מוגדרת זבה קטנה, וצריכה לחכות יום נוסף אחרי שהיא מפסיקה לדמם ולטבול. מצב זה נקרא ‘שומרת יום כנגד יום’. אם היא רואה שלושה ימים ברצף ויותר, היא מוגדרת זבה גדולה, וצריכה לחכות שהדימום יפסיק ולספור שבעה נקיים לפני שתוכל לטבול. לאחר הטבילה עליה להביא קרבן עם שני תורים או שני בני יונהאחד לעולה ואחד לחטאת לבית המקדש, כדי לסיים את תהליך הטהרה שלה ולאפשר לה להיכנס לביהמ”ק ולאכול קדשים.

נדה

אישה נדה היא אישה שראתה דם שיצא מהמקור (צוואר הרחם). היא טמאה בטומאת נדה ומטמאת במגע ובמשא (כלומר, כלים שהיא נוגעת בהם נטמאים ואנשים שנושאים אותה נטמאים), ובטומאת מדרס (כלים שהיא נשענת עליהם / יושבת עליהם / שוכבת עליהם נטמאים). מדין תורה, לאחר שבעה ימים מתחילת הדימום האישה יכולה להיטהר מטומאתה. היא אסורה לבעלה עד שתטבול.

ימי נדה

הימים שבהם אישה אמורה לקבל וסת, לפי המחזור החודשי שלה. אם האישה רואה דם בימים אלה היא טמאה בטומאת נדה. לאחר ימי הנידה ישנם אחד עשר ימי זיבה, ימים שבהם האישה לא אמורה לראות דם, ולכן אם היא רואה דם היא מוגדרת זבה.

נדה עג

נדה עא

נדה ע