במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר

מחשבה לא רצויה יכולה לפסול קרבן. מדוע? מהו כוחה של מחשבה ומהי חשיבותה בעולם המעשה?

מנחות יב-טז

מקורות להדפסה

1. זבחים כ״ו ב – מִשּׁוּם דִּפְסִיל בְּמַחְשָׁבָה

וְהָאָמַר רָבָא: אֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לַעֲבוֹדָה, וּבְדָבָר הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה,

 וּבְמָקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה!

2. משנה תורה (מאה 12), הלכות פסולי המוקדשין י״ד:א׳-ב׳

אֵין הַמַּחֲשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד. אֲבָל מַחֲשֶׁבֶת בַּעַל הַקָּרְבָּן אֵינָהּ מוֹעֶלֶת כְּלוּם. 

אֲפִלּוּ שָׁמַעְנוּ הַבְּעָלִים שֶׁפִּגְּלוּ וְהָיְתָה מַחֲשֶׁבֶת הָעוֹבֵד נְכוֹנָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר: 

3. משלי כד ח –   מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ – ל֝֗וֹ בַּעַל־מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ׃ 

4. שערי תשובה לרבנו יונה(מאה 13)

וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (במדבר ט”ו:ל”ט). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה וְעַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע וְחֵטְא. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ”ד:ח’) מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ. וְשֶׁלֹּא לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי הַמִּינִין. פֶּן יִכָּשֵׁל וְיִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם. וַאֲשֶׁר יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הש”י בּוֹחֵן לֵב וְחוֹקֵר כְּלָיוֹת. אֵיךְ יָעִיז פָּנָיו לְטַמֵּא לִבּוֹ וּדְבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כ”ד:ט’) זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת. עוֹד אָמַר (משלי ו’:ט”ז-י”ח) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה’ וְשֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת נַפְשׁוֹ לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן. 

5. פירוש המלבי”ם (מאה 19)

מחשב – ופעל חשב כשבא בפעל מורה על מחשבות בלתי ראויות, כמו מחשבות פגול בקדש.

6. משפטי עוזיאל, חלק ט, אבן העזר א׳:כ״ו (מאה 20)

וכולם אמרו דבר אחד, שהרהור עבירה אעפ״י שאין מענישין עליו בבית דין, מכל מקום חמור הוא באיכותו מעבירה עצמה

7. ויקרא ז יח –  לא יֵחָשֵׁ֛ב ל֖וֹ פִּגּ֣וּל יִהְיֶ֑ה ׃ 

8. משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ח:א׳-ב׳

כָּל הַמְחַשֵּׁב מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינהּ נָכוֹנָה בְּקָדָשִׁים. הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא ז יח) "לֹא יֵחָשֵׁב”: מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּכְלַל דִּין זֶה שֶׁלֹּא יַפְסִיד הַקָּדָשִׁים בְּמַחְשָׁבָה. שֶׁהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמַטִּיל מוּם בְּקָדָשִׁים. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה מַעֲשֶׂה: 

9. ירמיהו ו יט

שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבוֹתָ֑ם כִּ֤י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ וְתוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ׃ 

10. רד”ק  (מאה 13/12)

פרי מחשבותם. אינו אומר שיענישם על המחשבה לבד אלא על מעשיהם שהם פרי מחשבותם

11. ליקוטי מוהר”ן קצ״ג:א׳:א׳-ב (מאה18/ 19)

דַּע, שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל, וְאִם יְחַזֵּק וִיגַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, יוּכַל לִפְעֹל שֶׁיִּהְיֶה כָךְ, וַאֲפִלּוּ אִם יְחַזֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן – בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ, וְכֵן בְּכָל דָּבָר. רַק שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בְּבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת. וְהַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֶפְשָׁר לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַמָּשׁ

12. שני לוחות הברית, שער האותיות, אות ת’ תשוקה י״ז( המאה ה17)

גם שייך שתיקה בלב, רצוני לומר שלבו אל ימהר להוציא מחשבתו לפועל, כי כמו שדבור אסור, כך הרהור אסור, וישתוק בלבו מדברים הפוגמים, רצוני שיסלק הרהורו מהם, ואז יבטל בלבו קנאה ושנאה ותאוה וכבוד והרהורי עבירה הקשין מעבירה כמו שאמרו רז”ל (יומא כט, א), כי הלשון הוא קולמוס הלב, וכן כתוב (קהלת ב, א) אמרתי בלבבי, כי הדבור בלב הוא ההרהור, ואח”כ יוצא לפועל בדבור ממש עקימות שפתים ונשמע קולו על ידי פה ולשון:

13. ירמיהו ט׳:ז׳ –  בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ

14. ישעיהו כ״ט:י״ג  –  בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי:…

15. משלי יז, ג –  מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת ה’׃ 

16. רבנו בחיי אבן פקודה, חובות הלבבות (מאה 11) אחרי הלבבות נמשכים המעשים

17. ספר החינוך רי״ג –(המאה ה13) אחרי המעשים נמשכים הלבבות

18. מלאכי ג׳:ט״ז

אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י ה’ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב ה’ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵ֠ב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י ה’ וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ׃

19. ברכות ו׳ א

מַאי ״וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס, וְלֹא עֲשָׂאָהּ —

 מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ.

20. בראשית רבה א׳:ד׳

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, 

וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת.