מתוך סיום מסכת זבחים של הדרן
רבי זירא מעלה שאלה על קרבן שהוקדש עבור במת יחיד: אם הוא נשחט בבמת יחיד, הובא לאחר מכן למשכן, ואז הוצא שוב החוצה – האם מוטלת עליו כעת החובה להחזירו למשכן ולהתייחס אליו כקרבן של במה גדולה על כל דרישותיו הנלוות? בתחילה, הגמרא מציעה שנושא זה עשוי להיות תלוי במחלוקת בין רבה לרב יוסף בנוגע לקדשי קדשים שנשחטו בדרום (במקום בצפון כנדרש) והועלו בטעות למזבח. בסופו של דבר, הגמרא מבחינה בין שני המקרים ודוחה את ההשוואה ביניהם. דיון נוסף עוסק בקרבן שנשחט בלילה בבמת יחיד. רב ושמואל חלוקים בשאלה האם קרבן כזה כשר. רב ורבי יוחנן חלוקים אף הם בשאלה האם עולות המובאות בבמות יחיד טעונות הפשט וניתוח כפי שהן טעונות במזבח הציבורי. מה הבסיס למחלוקת שלהם? למרות שבמות יחיד פועלות תחת פחות הגבלות, מספר חוקים חלים באופן שווה הן על קרבנות יחיד והן על קרבנות ציבור. ברייתא מעלה את האפשרות שפסולי זמן לא יחולו על זבחי במת יחיד, כשם שפסולי מקום אינם חלים עליהם. עם זאת, מובא פסוק כדי להוכיח כי מגבלות הזמן נותרות מחייבות גם עבור קרבנות המובאים בבמות יחיד.
