מה הקשר בין הסוגיות בדף סב ע״ב: התנהגויות הלא רצויות של העם בתקופת בית ראשון והברייתא: "שלושה דברים מביאים את האדם לידי עניות”, ובין הנושא של פרקינו – במה אשה יוצאת בשבת? בסוגיות על התנהגויות לא רצויות, יש הרבה התעסקות עם תכשיטים – מחד גיסא על הנשים שמשתמשות בהן לגרות את הגברים, ומאידך גיסא על הגברים שלא קונים תכשיטים לנשותיהם. אפשר לראות קשר בין התכשיטים שמוזכרים במשניות לתכשיטים במאמרים האלו. בספר ״משנת ארץ ישראל” בתחילת הפרק השישי ספראי מזכיר שיש מקורות שמדברים על חוסר הצניעות בענידת תכשיטים מחוץ לבית. ספראי מציין שמשנתינו לא דוגלת בשיטה הזאת כי המשנה אוסרת יציאה עם תכשיטים רק בשבת, אבל ברור שמותר ביום חול. יכול להיות שבגלל המורכבות הזאת – האם מותר או אסור לאשה לצאת עם תכשיטים החוצה – הגמרא הכניסה את הסוגיות שעוסקות גם בסכנות שבענידת תכשיטים שיכולות להוביל למעשים מיניים, וגם בחשיבותם של תכשיטים במובן החיובי (שגבר יקנה לאשתו). בכלל במסכת שבת אנו דנים הרבה בחשיבותה של כוונה ואיך מעשה יכול להיתפס אחרת בהתאם לכוונת המבצע (דבר שאינו מתכוון, מלאכה שאינה צריכה לגופה, וכו’). אפשר להגיד שסוגייתינו מדגישה אותו הדבר כאן בעניין התכשיטים – העיקר תלוי בכוונת האשה בענידת התכשיטים.