המשנה מביאה מחלוקת בין חכמים ורבי יוחנן בן ברוקה בנוגע למי שרוצה להוריש ליורשיו באופן שונה מדין תורה – האם זה מותר, ואם כן, באילו מקרים זה מותר? אפשר להבין את המשנה בשתי דרכים – שיש מחלוקת או שיש רק דעה אחת, וזה תלוי האם רבי יוחנן בן ברוקה מתייחס לאדם שרוצה לתת לבן אחד את כל הירושה ושום דבר לבנים האחרים (או להעדיף בת אחת על פני האחרות, במקרה שאין בנים) או למקרה שבו רוצים לעקוף את היורשים ולתת זאת ליורש הבא בתור, כלומר בת במקום בן.
הגמרא מצטטת אמוראים שונים בבבל ובארץ ישראל שכולם פסקו כרבי יוחנן בן ברוקה המתיר להעדיף בן אחד על פני האחרים או בת אחת על פני האחרות (במקרה שאין בנים).
יש מחלוקת לגבי פסיקתו של רבי יהודה הנשיא – האם אמר "הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה” או שמא פסק במקרה כמו רבי יוחנן בן ברוקה. זה מוביל לדיון לגבי מהי הדרך הטובה ביותר ללמוד את ההלכה – על פי מה שמישהו אומר או על פי פסיקה ממעשה? מהם היתרונות והחסרונות של כל גישה? ברייתא מסבירה שאי אפשר ללמוד מאף אחת מהדרכים אלא אם כן הרב אומר "הלכה למעשה”, כלומר זוהי ההלכה ואפשר לנהוג על פיה.
