הדף היום מוקדש ע”י שרה ודני ברלוביץ, לכבוד הולדת נכדתם אביגיל טובה, ביתם של מאיר וחוה סטרמן.
לאחר שהגמרא מוכיחה לשר’ הושעיא אין דין ברירה, היא טענה שכנראה לר’ יוחנן יש ברירה. אבל גם זה נדחה על פי סוגיות אחרות, כולל דינים מדאורייתא וגם מדרבנן. לכן, הם חוזרים ואומרים כי לר’ הושעיה יש דין ברירה ועל אף הקושיות מהדף הקודם, אפשר להגיד שבדיני דאורייתא אין לו ברירה אבל בדרבנן יש ברירה. שמואל פוסק שמי שמפטם שוורים, בגלל שהוא רוצה למכרם ביום טוב לכל מי שיקנה, אפילו מעיר אחרת, הקונה יכול לטלטלו לפי התחום שלו אבל הרועה שמוכר, רק הולך כרגלי אותה העיר. כמה שאלות עולות נגד פיסקאות במשנה מכיוון שהן ברורות מאליהן ולכן למה שהמשנה תצטרך לציין אותן. כשעלה רבי אבא לישראל הוא התפלל שיעשה רושם טוב על הרבנים שם. כשהגיע, הם שאלו אותו שאלה לגבי האישה ששאלה מרכיבים לבצק שלה ורצתה לדעת מדוע המים והמלח אינם מבוטלים בבצק. רבי אבא נתן דוגמא למי שיש לו עשרה קבים של חיטה וקב חיטה של מישהו אחר התערבבו וזה בטוח לא בוטל לכן גם כאן לא. הרבנים בישראל צחקו עליו כי הם טענו שגם לגבי החיטה זה יהיה בטל כי הם רק ר’ יהודה טוען שמין במינו לא בטל אבל חכמים סוברים שזה בטל. רב ספרא הגן על עמדתו של רבי אבא על ידי השוואה למקרה של מי שמוציא צרורות מערימת חיטה של מישהו אחר, הוא נדרש לשלם לו לפי השווי בחטים כי הבעל היה יכול למכור את החיטה עם הצרורות כאילו היו חיטה. מכאן רואים שהצרורות אינם מבוטלים בחטים בגלל שיש להם נפח. אותו דבר ניתן לומר על הבצק – שהמים והמלח מוסיפים נפח ולכן אינם מבוטלים. עם זאת, אביי דוחה את ההשוואה. רב ספרא מנסה לתמוך בטענתו אך אביי ממשיך לדחות אותה. הגמרא חוזרת לענות על שאלת הרבנים בישראל ששאלו את ר’ אבא – מדוע המים והמלח אינם מבוטלים. יש שלוש תשובות לשאלה. אביי אומר גזירה שמא תעשה עיסה בשותפות ותחשוב שמותר להביא את העיסה לפי התחום שלה בלבד. רבא אומר בגלל שלתבלין יש טעם, וטעם לא בטל. רב אשי אומר בגלל שזה דבר שיש לו מתירין.
