לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
המשנה קובעת שמתנות כהונה – הזרוע, הלחיים והקבה – נוהגות בארץ ובחוץ לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין. אף על פי שקל וחומר מציע שהקדשים יהיו חייבים במתנות כיוון שהם חייבים בחזה ושוק, הפסוק מוציא אותם כשהוא מדייק שאין לכהן בקדשים אלא מה שאמור בעניין ("אותם”). המשנה מבחינה בין שני מקרים של בהמות בעלות מום, על בסיס אופי הקדושה היסודי שלהן. במקרה הראשון, אם קדם מום קבוע להקדשן, הבהמה מחילה קדושת דמים בלבד; ולאחר שנפדתה, היא נשארת חייבת במתנות ובבכורה, וגיזתה, עבודתה, ולדה וחלבה מותרים. במקרה השני, אם קדם הקדשן למומן הקבוע, הבהמה מוחזקת כבעלת קדושת הגוף. הבדל יסודי זה באופי הקדושה הוא שגורם לשוני ההלכתי: אף לאחר פדיונן, הן פטורות ממתנות ומבכורה, איסור גיזה ועבודה עומד בעינו, וולדם וחלבם אסורים.
בניתוח המשנה, הגמרא שואלת כיצד ניתן היה בכלל לעלות על הדעת שקדשים יהיו חייבים במתנות, שהרי לכאורה יש בחולין חומרות ייחודיות שונות. לאחר שהגמרא דוחה את שורת החומרות המוצעות ומבססת כי אין שום אלמנט של חומרה בחולין שאינו קיים בתוך הכלל הרחב של קדשים, היא מאשרת את הצורך בדרשה מספוק. מנגד, הגמרא שואלת האם חולין צריכים להיות חייבים בחזה ושוק מקל וחומר הפוך, שהרי בחולין יש את חובת המתנות שאינה קיימת בקדשים. אף על פי שהגמרא מנסה בתחילה למעט חולין מחזה ושוק באמצעות המילה "זה” בפסוק "וזה יהיה משפט הכהנים”, היא דוחה דרשה זו ומעדיפה להסביר סיבת הפטור מכיוון שתנופה אינה אפשרית מעשית בחולין: ביצועה בחוץ עובר על הדרישה של "לפני ה'”, בעוד שביצועה בפנים עובר על האיסור של הכנסת חולין לעזרה.
לאחר שהמילה "זה” התפנתה ולא שימשה למעט חולין מחזה ושוק, היא מיושמת לדינו של רב חסדא, הסובר שהמזיק מתנות כהונה או שאכלן לפני חלוקתן פטור מתשלומין. הגמרא מסבירה שפטור זה נלמד או ישירות מהמילה "זה” בפסוק, או שמובא טעם חלופי – כיוון שהן נחשבות ממון שאין לו תובעים.
הגמרא מציגה כמה קושיות נגד ההסבר השני לדברי רב חסדא (שזה ממון שאין לו תובעים) וגם קושיות נגד הפטור התשלומין של רב חסדא בכלל.
כלים
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
חולין קל
מַתְנִי׳ הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁין.
MISHNA: The mitzva to give the foreleg, the jaw, and the maw of slaughtered animals to the priests, known as the gifts of the priesthood, applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, and it applies to non-sacred animals, but not to sacrificial animals.
שֶׁהָיָה בַּדִּין, וּמָה אִם הַחוּלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּיבִים בְּחָזֶה וָשׁוֹק – חַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת, קָדָשִׁים, שֶׁחַיָּיבִים בְּחָזֶה וָשׁוֹק – אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת?
It is necessary to emphasize that it does not apply to sacrificial animals, as by right it should be inferred a fortiori: If non-sacred animals, which are not obligated to have the breast and thigh taken from them and given to the priest, are obligated to have gifts of the priesthood given from them, then with regard to sacrificial animals, which are obligated to have the breast and thigh given from them, is it not right that they should be obligated to have gifts of the priesthood given from them?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחׇק עוֹלָם״ – אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן.
Therefore, the verse states: “For the breast of waving and the thigh of giving I have taken of the children of Israel from the sacrifice of the peace offerings, and have given them to Aaron the priest and to his sons as a due forever from the children of Israel” (Leviticus 7:34), from which it is derived that the priest has only that which is stated with regard to that matter, i.e., the breast and the thigh, and not the foreleg, the jaw and the maw.
כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ – חַיָּיבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחוּלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מוּתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן.
All sacrificial animals in which a permanent blemish preceded their consecration do not assume inherent sanctity, and only their value is consecrated. And once they were redeemed, they are obligated in the mitzva of a firstborn, i.e., their offspring are subject to being counted a firstborn, and in the gifts of the priesthood, and they can emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor, as it is prohibited to shear animals with sacred status or utilize them for labor. And their offspring and their milk are permitted after their redemption.
וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ – יִפָּדוּ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר.
And one who slaughters these animals outside the Temple courtyard is exempt from karet, and those animals do not render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed and fed to dogs. Although typically sacrificial animals that were redeemed may not be fed to the dogs, in this case it is permitted. This is the halakha with regard to all animals except for the firstborn animal and the animal tithe, whose sanctity is inherent, even when a permanent blemish preceded their consecration.
כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר קוֹדֵם לְהֶקְדֵּשָׁן, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ, וְנִפְדּוּ – פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחוּלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד.
With regard to all sacrificial animals whose consecration preceded their blemish, or who had a temporary blemish prior to their consecration and afterward developed a permanent blemish and they were redeemed, they are exempt from the mitzva of a firstborn, and from the gifts of the priestood, and they do not emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor.
וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ – חַיָּיב, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ – יִקָּבֵרוּ.
And their offspring, which were conceived prior to redemption, and their milk, are prohibited after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is liable to receive karet, and those animals render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may not be redeemed and fed to dogs; rather, they must be buried.
גְּמָ׳ טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אוֹתָם״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא קָדָשִׁים חַיָּיבִין בְּמַתָּנוֹת?
GEMARA: The mishna teaches that the verse: “And have given them to Aaron the priest and to his sons” (Leviticus 7:34), indicates that only the breast and thigh, which are the subject of that verse, are given from sacrificial animals to the priest, but gifts of the priesthood are not given from sacrificial animals. The Gemara infers: The reason sacrificial animals are not included in the mitzva of gifts of the priesthood is due to the fact that the Merciful One writes: “Them,” in reference to the breast and the thigh of sacrificial animals. But were it not for this, I would say by a fortiori inference that sacrificial animals are obligated to have gifts of the priesthood given from them.
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחוּלִּין שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בִּבְכוֹרָה!
The Gemara asks: Why is it necessary to derive this halakha from a verse? The a fortiori inference can be refuted as follows: What is unique about non-sacred animals? They are unique in that they are obligated in the mitzva of a firstborn, whereas sacrificial animals are exempt. Therefore, the a fortiori inference stated in the mishna should not apply.
תֵּיתֵי מִזְּכָרִים – מָה לִזְכָרִים, שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בְּרֵאשִׁית הַגֵּז!
The Gemara responds: One could derive that the mitzva to give the gifts of the priesthood applies to sacrificial animals through an a fortiori inference from non-sacred male animals, which do not give birth to offspring and whose owners are therefore exempt from counting their offspring a firstborn, and nevertheless are subject to the giving of the gifts of the priesthood. The Gemara rejects this suggestion: What is unique about non-sacred male animals? They are unique in that they are obligated to have the first sheared wool given to the priest from them.
מִתְּיָישִׁים – מָה לִתְיָישִׁים, שֶׁכֵּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר!
The Gemara persists: One can derive that the obligation applies to sacrificial animals by an a fortiori inference from male goats, whose owners are exempt from counting their offspring a firstborn as well as from the first sheared wool, and yet are subject to the obligation of gifts of the priesthood. The Gemara rejects this claim as well: What is unique about male goats? They are unique in that they enter the pen to be tithed for the animal tithe, whereas sacrificial animals are not subject to the animal tithe.
מִזְּקֵנִים – מָה לִזְקֵנִים, שֶׁכֵּן נִכְנְסוּ לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר!
The Gemara further suggests that one can derive the obligation of sacrificial animals having the breast and thigh given from them by a fortiori inference from old male goats, which have already entered the pen in order to be tithed. Consequently, the obligation of the animal tithe, the obligation of counting the offspring a firstborn, and the first sheared wool do not apply. The Gemara rejects this suggestion as well: What is unique about old male goats? They are unique in that they have entered the pen to be tithed, which is not the case with regard to sacrificial animals.
מִלָּקוּחַ וְיָתוֹם – מָה לְלָקוּחַ וְיָתוֹם, שֶׁכֵּן נִכְנָסִין בְּמִינָן לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר!
The Gemara again suggests that perhaps one can derive the obligation of giving gifts of the priesthood with regard to sacrificial animals by an a fortiori inference from a purchased animal, to which the obligation of the animal tithe never applies. Or perhaps it can be derived from an orphaned animal, born after the death of its mother, which is also not subject to the obligation of animal tithe. The Gemara rejects this claim: What is unique about a purchased animal or an orphaned animal? They are unique in that although they themselves do not enter the pen, animals of their type enter the pen to be tithed.
בְּמִינָן קָאָמְרַתְּ? קֳדָשִׁים נָמֵי, בְּמִינָן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.
The Gemara responds: You say that it is significant that animals of their type enter the pen? With regard to sacrificial animals as well, non-sacred animals of their type enter the pen to be tithed. Accordingly, one can claim a fortiori that the mitzva to give the gifts applies to sacrificial animals, and it is only due to the verse that they are exempt.
וְיִהְיוּ חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה קָדָשִׁים, שֶׁאֵין חַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת, חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק; חוּלִּין, שֶׁחַיָּיבִין בְּמַתָּנוֹת, אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק?
§ The Gemara challenges: And now that it has been established that the obligation of the gifts of the priesthood does not apply to sacrificial animals, non-sacred animals should be obligated to have the breast and thigh given from them by an a fortiori inference: If sacrificial animals, which are not obligated to have gifts of the priesthood given from them, are nevertheless obligated to have the breast and thigh given from them, then with regard to non-sacred animals, which are obligated to have gifts of the priesthood given from them, is it not right that they should be obligated to have the breast and thigh given from them?
אָמַר קְרָא: ״וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים״, ״זֶה״ – אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא.
The Gemara responds that the verse states: “And this shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be an ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse indicates that “this,” the foreleg, the jaw, and the maw, yes, is given to the priests, but another item, i.e., the breast and thigh, is not given to the priests from non-sacred slaughtered animals.
אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״זֶה״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק? וְהָא בָּעֵי תְּנוּפָה, הֵיכָא לִינוּפִינְהוּ? אִי אַבָּרַאי – ״לִפְנֵי ה׳״ כְּתִיב,
The Gemara raises a difficulty: But this derivation indicates that the reason the giving of the breast and thigh does not apply to non-sacred animals is that the Merciful One writes “this,” from which it may be inferred if not for this, I would say that one is obligated to give the breast and thigh from non-sacred animals. But the procedure for giving the breast and thigh requires waving, and where would one wave the breast and thigh of a non-sacred animal? If it is suggested that one wave them outside the Temple, that cannot be done, as it is written: “That the breast may be waved for a wave offering before the Lord” (Leviticus 7:30), indicating that they must be waved inside the Temple.
אִי אַגַּוַּאי – קָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה, הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.
If it is suggested that they should be waved inside the Temple, that too cannot be correct, because one who waves them inside the Temple thereby brings a non-sacred animal into the Temple courtyard. Therefore, since it is not possible to perform the procedure of giving the breast and thigh with non-sacred animals, it is not necessary for a verse to teach that the giving of the breast and thigh does not apply to such animals.
אֶלָּא ״זֶה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
The Gemara asks: But if that is so, why do I need the verse to state: “This shall be the priests’ due” (Deuteronomy 18:3)? The Gemara answers: The verse is necessary for that which Rav Ḥisda taught, as Rav Ḥisda said: One who causes damage to gifts of the priesthood, or who consumed them before they were given to the priests, is exempt from having to pay to the priest, as the verse states: “This shall be the priests’ due,” which indicates that only the foreleg, the jaw, and the maw themselves, not their replacements, are given to the priests.
גּוּפָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה, אוֹ שֶׁאֲכָלָן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. מַאי טַעְמָא? אִיבָּעֵית אֵימָא דִּכְתִיב ״זֶה״, וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים.
§ The Gemara analyzes the matter itself: Rav Ḥisda said that one who causes damage to gifts of the priesthood or who consumed them is exempt from having to pay a substitute to the priest. The Gemara asks: What is the reason? If you wish, say that it is because “this” is written in the verse, indicating that only the foreleg, the jaw, and the maw themselves are given to the priests, as explained above. And if you wish, say instead that it is because it is money that has no claimants. Since one may give the gifts to any priest, no single priest can issue a claim on them.
מֵיתִיבִי: ״וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים״ – מְלַמֵּד שֶׁהַמַּתָּנוֹת דִּין. לְמַאי הִלְכְתָא? לָאו לְהוֹצִיאָן בְּדַיָּינִין? לָא, לְחוֹלְקָן בְּדַיָּינִין.
The Gemara raises an objection from a baraita. The verse states: “And this shall be the priests’ due [mishpat]” (Deuteronomy 18:3), which teaches that the gifts given to the priests are considered a judgment, as mishpat can mean judgment. The Gemara continues: With regard to what halakha are the gifts a judgment? Is it not with regard to extracting them through judges, i.e., a priest may claim them in court and the court will order the individual to give the gifts to that priest? If so, the gifts are considered to be money that has claimants. The Gemara rejects this suggestion: No, they are a judgment with regard to distributing them through judges, i.e., the court dictates to the owner to which type of priests he should give the gifts.
וְכִדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַתָּנָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳״, כׇּל הַמַּחְזִיק בְּתוֹרַת ה׳ – יֵשׁ לוֹ מְנָת, וְשֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק בְּתוֹרַת ה׳ – אֵין לוֹ מְנָת.
And this is in accordance with that which Rav Shmuel bar Naḥmani taught, as Rav Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that one does not give a gift of the priesthood to a priest who is an am ha’aretz? It is derived from a verse, as it is stated: “And he commanded the people who dwelled in Jerusalem to give the portion of the priests and of the Levites, so that they may firmly adhere to the Torah of the Lord” (II Chronicles 31:4). This indicates that anyone who firmly adheres to the Torah of the Lord has a portion, and one who does not firmly adhere to the Torah of the Lord does not have a portion.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: ״מִשְׁפָּט״ – מְלַמֵּד שֶׁהַמַּתָּנוֹת דִּין. יָכוֹל אֲפִילּוּ חָזֶה וָשׁוֹק דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֶה״.
The Gemara suggests: Come and hear a proof with regard to the statement of Rav Ḥisda from a baraita: Rabbi Yehuda ben Beteira says that the phrase “And this shall be the priests’ due” teaches that the gifts of the priesthood are a judgment. One might have thought that the gifts of the breast and thigh are also a judgment. Therefore, the verse states: “This,” to teach that only the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw are called a judgment.
לְמַאי? אִילֵימָא לְחוֹלְקוֹ בְּדַיָּינִין – אַטּוּ חָזֶה וָשׁוֹק לָאו בְּדַיָּינִין מִיחַלְּקוּ? אֶלָּא לָאו (להוציא) [לְהוֹצִיאוֹ] בְּדַיָּינִין.
The Gemara analyzes this baraita: With regard to what matter is this halakha stated? If we say that it is with regard to distributing them through judges, is that to say that the breast and thigh are not distributed through judges? These are also called a “portion” (II Chronicles 31:4), and therefore the court determines to which priests they should be given, as stated above. Rather, is it not stated with regard to extracting them through judges? If so, one can infer from the baraita that gifts of the priesthood can be extracted in court by a priest, which contradicts the statement of Rav Ḥisda.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דַּאֲתוֹ לִידֵיהּ. אִי דַּאֲתוֹ לִידֵיהּ, מַאי לְמֵימְרָא? דַּאֲתוֹ לִידֵיהּ בְּטִבְלַיְיהוּ, וְקָסָבַר הַאי תַּנָּא: מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ – כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין.
The Gemara responds: Here, we are dealing with a case where the gifts already came into the priest’s possession, and the owner stole them from him. The baraita teaches that the priest may claim them in court and the court will order that they be returned to him. The Gemara asks: If this is a case where they came into his possession, what is the purpose of stating that the priest may claim them in court? That is obvious, as they already belong to him. The Gemara responds: The baraita is referring to a case where they came into his possession while they were still untithed, i.e., the priest received the entire animal before the gifts were separated, and this tanna holds that gifts that have not been separated are considered as though they have been separated. Accordingly, the gifts belong to the priest, and if the owner takes them from him against his will it is considered theft.
תָּא שְׁמַע: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְצָרִיךְ לִיטּוֹל לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה, וּמַעְשַׂר עָנִי – נוֹטֵל, וְלִכְשֶׁיַּחְזוֹר יְשַׁלֵּם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
The Gemara suggests: Come and hear a proof with regard to the statement of Rav Ḥisda from a mishna (Pe’a 5:4): In the case of a homeowner who was passing from place to place, and he ran out of money while traveling and needs to take gleanings, forgotten sheaves, pe’a, or the poor man’s tithe in order to sustain himself, he may take them, and when he returns to his house he will pay a poor person for whatever he took; this is the statement of Rabbi Eliezer. The mishna teaches that a poor person may extract payment for that which the homeowner took, despite the fact that he never had possession of the gifts. This ruling apparently contradicts the statement of Rav Ḥisda.
אָמַר רַב חִסְדָּא: מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן. אָמַר רָבָא: תַּנָּא תָּנֵי ״יְשַׁלֵּם״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן?! וְעוֹד, מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵיקוּם וְלֹיתֵוב?
Rav Ḥisda said: The mishna taught an attribute of piety here, i.e., strictly speaking a poor person has no right to claim any amount from the homeowner for what he took. Rava said in bewilderment: The tanna taught explicitly that he will pay, and you say that he taught an attribute of piety here? And furthermore, should one arise and raise an objection from the statement of Rabbi Eliezer? The halakha is not in accordance with his opinion.
אֶלָּא מִסֵּיפָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עָנִי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, טַעְמָא דְּעָנִי, הָא עָשִׁיר – מְשַׁלֵּם.
Rather, the objection is from the latter clause of the mishna: And the Rabbis say that the homeowner is not required to pay for what he took during his travels, as he was considered poor at that time. It may be inferred that the reason he is exempt from payment is only that he was considered poor at the time, but if he were considered wealthy, he would have to pay the poor people who issue a claim against him in court, as he was not entitled to those gifts.
אַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּמַזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן! אָמַר רַב חִסְדָּא: מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן.
The Gemara explains the objection: But why must he pay? Let it be considered like a case where one causes damage to gifts of the priesthood or consumes them, with regard to which Rav Ḥisda states that he is not required to pay the priest. The opinion of the Rabbis apparently contradicts the statement of Rav Ḥisda. Rav Ḥisda says: Even if the homeowner was considered wealthy at the time he is not required to pay, and the Rabbis who obligated him to pay taught an attribute of piety here.
תָּא שְׁמַע: מִנַּיִן לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁאָכַל פֵּירוֹתָיו טְבָלִין, וְכֵן לֵוִי שֶׁאָכַל מַעְשְׂרוֹתָיו טְבָלִים, מִנַּיִן שֶׁפָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קׇדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ״ – אֵין לְךָ בָּהֶן אֶלָּא מִשְּׁעַת הֲרָמָה וְאֵילָךְ.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: From where is it derived with regard to a homeowner who consumed his produce while it was untithed, i.e., neither teruma nor the first tithe had been separated, and similarly, with regard to a Levite who consumed his tithes while they were untithed, i.e., teruma of the tithe had not been separated, from where is it derived that he is exempt from payment? The verse states: “And they shall not profane the sacred things of the children of Israel, which they set apart to the Lord” (Leviticus 22:15). This teaches that you, the priest, have rights to them only from the time of separation onward. Since the produce was eaten before teruma was separated from it, the priest cannot claim payment for it in court.
הָא מִשְּׁעַת הֲרָמָה וְאֵילָךְ מִיהָא מְשַׁלֵּם, אַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּמַזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן! הָכָא נָמֵי
The Gemara infers from this ruling: This indicates that if it was consumed from the time of separation onward, the priest may in any event claim payment for the teruma in court, and the one who consumed it must pay. But why must one pay? Let it be like a case where one causes damage to gifts of the priesthood or consumes them, with regard to which Rav Ḥisda states that he is exempt from payment. The Gemara responds: Here too,
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
נ”ט בר נ”ט – פרווה, יש דבר כזה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
בן פקועה: איך אפשר לאכול בשר ללא שחיטה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
טומאה בלועה – אשת כהן בהריון האם יכולה להיכנס לבית קברות?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
חולין קל
מַתְנִי׳ הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁין.
MISHNA: The mitzva to give the foreleg, the jaw, and the maw of slaughtered animals to the priests, known as the gifts of the priesthood, applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of the Temple and not in the presence of the Temple, and it applies to non-sacred animals, but not to sacrificial animals.
שֶׁהָיָה בַּדִּין, וּמָה אִם הַחוּלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּיבִים בְּחָזֶה וָשׁוֹק – חַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת, קָדָשִׁים, שֶׁחַיָּיבִים בְּחָזֶה וָשׁוֹק – אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת?
It is necessary to emphasize that it does not apply to sacrificial animals, as by right it should be inferred a fortiori: If non-sacred animals, which are not obligated to have the breast and thigh taken from them and given to the priest, are obligated to have gifts of the priesthood given from them, then with regard to sacrificial animals, which are obligated to have the breast and thigh given from them, is it not right that they should be obligated to have gifts of the priesthood given from them?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחׇק עוֹלָם״ – אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן.
Therefore, the verse states: “For the breast of waving and the thigh of giving I have taken of the children of Israel from the sacrifice of the peace offerings, and have given them to Aaron the priest and to his sons as a due forever from the children of Israel” (Leviticus 7:34), from which it is derived that the priest has only that which is stated with regard to that matter, i.e., the breast and the thigh, and not the foreleg, the jaw and the maw.
כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ – חַיָּיבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחוּלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מוּתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן.
All sacrificial animals in which a permanent blemish preceded their consecration do not assume inherent sanctity, and only their value is consecrated. And once they were redeemed, they are obligated in the mitzva of a firstborn, i.e., their offspring are subject to being counted a firstborn, and in the gifts of the priesthood, and they can emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor, as it is prohibited to shear animals with sacred status or utilize them for labor. And their offspring and their milk are permitted after their redemption.
וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ – יִפָּדוּ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר.
And one who slaughters these animals outside the Temple courtyard is exempt from karet, and those animals do not render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed and fed to dogs. Although typically sacrificial animals that were redeemed may not be fed to the dogs, in this case it is permitted. This is the halakha with regard to all animals except for the firstborn animal and the animal tithe, whose sanctity is inherent, even when a permanent blemish preceded their consecration.
כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר קוֹדֵם לְהֶקְדֵּשָׁן, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ, וְנִפְדּוּ – פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחוּלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד.
With regard to all sacrificial animals whose consecration preceded their blemish, or who had a temporary blemish prior to their consecration and afterward developed a permanent blemish and they were redeemed, they are exempt from the mitzva of a firstborn, and from the gifts of the priestood, and they do not emerge from their sacred status and assume non-sacred status with regard to being shorn and with regard to being utilized for labor.
וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ – חַיָּיב, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ – יִקָּבֵרוּ.
And their offspring, which were conceived prior to redemption, and their milk, are prohibited after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is liable to receive karet, and those animals render an animal that was a substitute for them consecrated. And if these animals died before they were redeemed, they may not be redeemed and fed to dogs; rather, they must be buried.
גְּמָ׳ טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אוֹתָם״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא קָדָשִׁים חַיָּיבִין בְּמַתָּנוֹת?
GEMARA: The mishna teaches that the verse: “And have given them to Aaron the priest and to his sons” (Leviticus 7:34), indicates that only the breast and thigh, which are the subject of that verse, are given from sacrificial animals to the priest, but gifts of the priesthood are not given from sacrificial animals. The Gemara infers: The reason sacrificial animals are not included in the mitzva of gifts of the priesthood is due to the fact that the Merciful One writes: “Them,” in reference to the breast and the thigh of sacrificial animals. But were it not for this, I would say by a fortiori inference that sacrificial animals are obligated to have gifts of the priesthood given from them.
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחוּלִּין שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בִּבְכוֹרָה!
The Gemara asks: Why is it necessary to derive this halakha from a verse? The a fortiori inference can be refuted as follows: What is unique about non-sacred animals? They are unique in that they are obligated in the mitzva of a firstborn, whereas sacrificial animals are exempt. Therefore, the a fortiori inference stated in the mishna should not apply.
תֵּיתֵי מִזְּכָרִים – מָה לִזְכָרִים, שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בְּרֵאשִׁית הַגֵּז!
The Gemara responds: One could derive that the mitzva to give the gifts of the priesthood applies to sacrificial animals through an a fortiori inference from non-sacred male animals, which do not give birth to offspring and whose owners are therefore exempt from counting their offspring a firstborn, and nevertheless are subject to the giving of the gifts of the priesthood. The Gemara rejects this suggestion: What is unique about non-sacred male animals? They are unique in that they are obligated to have the first sheared wool given to the priest from them.
מִתְּיָישִׁים – מָה לִתְיָישִׁים, שֶׁכֵּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר!
The Gemara persists: One can derive that the obligation applies to sacrificial animals by an a fortiori inference from male goats, whose owners are exempt from counting their offspring a firstborn as well as from the first sheared wool, and yet are subject to the obligation of gifts of the priesthood. The Gemara rejects this claim as well: What is unique about male goats? They are unique in that they enter the pen to be tithed for the animal tithe, whereas sacrificial animals are not subject to the animal tithe.
מִזְּקֵנִים – מָה לִזְקֵנִים, שֶׁכֵּן נִכְנְסוּ לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר!
The Gemara further suggests that one can derive the obligation of sacrificial animals having the breast and thigh given from them by a fortiori inference from old male goats, which have already entered the pen in order to be tithed. Consequently, the obligation of the animal tithe, the obligation of counting the offspring a firstborn, and the first sheared wool do not apply. The Gemara rejects this suggestion as well: What is unique about old male goats? They are unique in that they have entered the pen to be tithed, which is not the case with regard to sacrificial animals.
מִלָּקוּחַ וְיָתוֹם – מָה לְלָקוּחַ וְיָתוֹם, שֶׁכֵּן נִכְנָסִין בְּמִינָן לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר!
The Gemara again suggests that perhaps one can derive the obligation of giving gifts of the priesthood with regard to sacrificial animals by an a fortiori inference from a purchased animal, to which the obligation of the animal tithe never applies. Or perhaps it can be derived from an orphaned animal, born after the death of its mother, which is also not subject to the obligation of animal tithe. The Gemara rejects this claim: What is unique about a purchased animal or an orphaned animal? They are unique in that although they themselves do not enter the pen, animals of their type enter the pen to be tithed.
בְּמִינָן קָאָמְרַתְּ? קֳדָשִׁים נָמֵי, בְּמִינָן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.
The Gemara responds: You say that it is significant that animals of their type enter the pen? With regard to sacrificial animals as well, non-sacred animals of their type enter the pen to be tithed. Accordingly, one can claim a fortiori that the mitzva to give the gifts applies to sacrificial animals, and it is only due to the verse that they are exempt.
וְיִהְיוּ חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה קָדָשִׁים, שֶׁאֵין חַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת, חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק; חוּלִּין, שֶׁחַיָּיבִין בְּמַתָּנוֹת, אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק?
§ The Gemara challenges: And now that it has been established that the obligation of the gifts of the priesthood does not apply to sacrificial animals, non-sacred animals should be obligated to have the breast and thigh given from them by an a fortiori inference: If sacrificial animals, which are not obligated to have gifts of the priesthood given from them, are nevertheless obligated to have the breast and thigh given from them, then with regard to non-sacred animals, which are obligated to have gifts of the priesthood given from them, is it not right that they should be obligated to have the breast and thigh given from them?
אָמַר קְרָא: ״וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים״, ״זֶה״ – אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא.
The Gemara responds that the verse states: “And this shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be an ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse indicates that “this,” the foreleg, the jaw, and the maw, yes, is given to the priests, but another item, i.e., the breast and thigh, is not given to the priests from non-sacred slaughtered animals.
אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״זֶה״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק? וְהָא בָּעֵי תְּנוּפָה, הֵיכָא לִינוּפִינְהוּ? אִי אַבָּרַאי – ״לִפְנֵי ה׳״ כְּתִיב,
The Gemara raises a difficulty: But this derivation indicates that the reason the giving of the breast and thigh does not apply to non-sacred animals is that the Merciful One writes “this,” from which it may be inferred if not for this, I would say that one is obligated to give the breast and thigh from non-sacred animals. But the procedure for giving the breast and thigh requires waving, and where would one wave the breast and thigh of a non-sacred animal? If it is suggested that one wave them outside the Temple, that cannot be done, as it is written: “That the breast may be waved for a wave offering before the Lord” (Leviticus 7:30), indicating that they must be waved inside the Temple.
אִי אַגַּוַּאי – קָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה, הִלְכָּךְ לָא אֶפְשָׁר.
If it is suggested that they should be waved inside the Temple, that too cannot be correct, because one who waves them inside the Temple thereby brings a non-sacred animal into the Temple courtyard. Therefore, since it is not possible to perform the procedure of giving the breast and thigh with non-sacred animals, it is not necessary for a verse to teach that the giving of the breast and thigh does not apply to such animals.
אֶלָּא ״זֶה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַב חִסְדָּא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם.
The Gemara asks: But if that is so, why do I need the verse to state: “This shall be the priests’ due” (Deuteronomy 18:3)? The Gemara answers: The verse is necessary for that which Rav Ḥisda taught, as Rav Ḥisda said: One who causes damage to gifts of the priesthood, or who consumed them before they were given to the priests, is exempt from having to pay to the priest, as the verse states: “This shall be the priests’ due,” which indicates that only the foreleg, the jaw, and the maw themselves, not their replacements, are given to the priests.
גּוּפָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: הַמַּזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה, אוֹ שֶׁאֲכָלָן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. מַאי טַעְמָא? אִיבָּעֵית אֵימָא דִּכְתִיב ״זֶה״, וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִים.
§ The Gemara analyzes the matter itself: Rav Ḥisda said that one who causes damage to gifts of the priesthood or who consumed them is exempt from having to pay a substitute to the priest. The Gemara asks: What is the reason? If you wish, say that it is because “this” is written in the verse, indicating that only the foreleg, the jaw, and the maw themselves are given to the priests, as explained above. And if you wish, say instead that it is because it is money that has no claimants. Since one may give the gifts to any priest, no single priest can issue a claim on them.
מֵיתִיבִי: ״וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים״ – מְלַמֵּד שֶׁהַמַּתָּנוֹת דִּין. לְמַאי הִלְכְתָא? לָאו לְהוֹצִיאָן בְּדַיָּינִין? לָא, לְחוֹלְקָן בְּדַיָּינִין.
The Gemara raises an objection from a baraita. The verse states: “And this shall be the priests’ due [mishpat]” (Deuteronomy 18:3), which teaches that the gifts given to the priests are considered a judgment, as mishpat can mean judgment. The Gemara continues: With regard to what halakha are the gifts a judgment? Is it not with regard to extracting them through judges, i.e., a priest may claim them in court and the court will order the individual to give the gifts to that priest? If so, the gifts are considered to be money that has claimants. The Gemara rejects this suggestion: No, they are a judgment with regard to distributing them through judges, i.e., the court dictates to the owner to which type of priests he should give the gifts.
וְכִדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַתָּנָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳״, כׇּל הַמַּחְזִיק בְּתוֹרַת ה׳ – יֵשׁ לוֹ מְנָת, וְשֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק בְּתוֹרַת ה׳ – אֵין לוֹ מְנָת.
And this is in accordance with that which Rav Shmuel bar Naḥmani taught, as Rav Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that one does not give a gift of the priesthood to a priest who is an am ha’aretz? It is derived from a verse, as it is stated: “And he commanded the people who dwelled in Jerusalem to give the portion of the priests and of the Levites, so that they may firmly adhere to the Torah of the Lord” (II Chronicles 31:4). This indicates that anyone who firmly adheres to the Torah of the Lord has a portion, and one who does not firmly adhere to the Torah of the Lord does not have a portion.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: ״מִשְׁפָּט״ – מְלַמֵּד שֶׁהַמַּתָּנוֹת דִּין. יָכוֹל אֲפִילּוּ חָזֶה וָשׁוֹק דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֶה״.
The Gemara suggests: Come and hear a proof with regard to the statement of Rav Ḥisda from a baraita: Rabbi Yehuda ben Beteira says that the phrase “And this shall be the priests’ due” teaches that the gifts of the priesthood are a judgment. One might have thought that the gifts of the breast and thigh are also a judgment. Therefore, the verse states: “This,” to teach that only the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw are called a judgment.
לְמַאי? אִילֵימָא לְחוֹלְקוֹ בְּדַיָּינִין – אַטּוּ חָזֶה וָשׁוֹק לָאו בְּדַיָּינִין מִיחַלְּקוּ? אֶלָּא לָאו (להוציא) [לְהוֹצִיאוֹ] בְּדַיָּינִין.
The Gemara analyzes this baraita: With regard to what matter is this halakha stated? If we say that it is with regard to distributing them through judges, is that to say that the breast and thigh are not distributed through judges? These are also called a “portion” (II Chronicles 31:4), and therefore the court determines to which priests they should be given, as stated above. Rather, is it not stated with regard to extracting them through judges? If so, one can infer from the baraita that gifts of the priesthood can be extracted in court by a priest, which contradicts the statement of Rav Ḥisda.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דַּאֲתוֹ לִידֵיהּ. אִי דַּאֲתוֹ לִידֵיהּ, מַאי לְמֵימְרָא? דַּאֲתוֹ לִידֵיהּ בְּטִבְלַיְיהוּ, וְקָסָבַר הַאי תַּנָּא: מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ – כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין.
The Gemara responds: Here, we are dealing with a case where the gifts already came into the priest’s possession, and the owner stole them from him. The baraita teaches that the priest may claim them in court and the court will order that they be returned to him. The Gemara asks: If this is a case where they came into his possession, what is the purpose of stating that the priest may claim them in court? That is obvious, as they already belong to him. The Gemara responds: The baraita is referring to a case where they came into his possession while they were still untithed, i.e., the priest received the entire animal before the gifts were separated, and this tanna holds that gifts that have not been separated are considered as though they have been separated. Accordingly, the gifts belong to the priest, and if the owner takes them from him against his will it is considered theft.
תָּא שְׁמַע: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְצָרִיךְ לִיטּוֹל לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה, וּמַעְשַׂר עָנִי – נוֹטֵל, וְלִכְשֶׁיַּחְזוֹר יְשַׁלֵּם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
The Gemara suggests: Come and hear a proof with regard to the statement of Rav Ḥisda from a mishna (Pe’a 5:4): In the case of a homeowner who was passing from place to place, and he ran out of money while traveling and needs to take gleanings, forgotten sheaves, pe’a, or the poor man’s tithe in order to sustain himself, he may take them, and when he returns to his house he will pay a poor person for whatever he took; this is the statement of Rabbi Eliezer. The mishna teaches that a poor person may extract payment for that which the homeowner took, despite the fact that he never had possession of the gifts. This ruling apparently contradicts the statement of Rav Ḥisda.
אָמַר רַב חִסְדָּא: מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן. אָמַר רָבָא: תַּנָּא תָּנֵי ״יְשַׁלֵּם״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן?! וְעוֹד, מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵיקוּם וְלֹיתֵוב?
Rav Ḥisda said: The mishna taught an attribute of piety here, i.e., strictly speaking a poor person has no right to claim any amount from the homeowner for what he took. Rava said in bewilderment: The tanna taught explicitly that he will pay, and you say that he taught an attribute of piety here? And furthermore, should one arise and raise an objection from the statement of Rabbi Eliezer? The halakha is not in accordance with his opinion.
אֶלָּא מִסֵּיפָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עָנִי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, טַעְמָא דְּעָנִי, הָא עָשִׁיר – מְשַׁלֵּם.
Rather, the objection is from the latter clause of the mishna: And the Rabbis say that the homeowner is not required to pay for what he took during his travels, as he was considered poor at that time. It may be inferred that the reason he is exempt from payment is only that he was considered poor at the time, but if he were considered wealthy, he would have to pay the poor people who issue a claim against him in court, as he was not entitled to those gifts.
אַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּמַזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן! אָמַר רַב חִסְדָּא: מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן.
The Gemara explains the objection: But why must he pay? Let it be considered like a case where one causes damage to gifts of the priesthood or consumes them, with regard to which Rav Ḥisda states that he is not required to pay the priest. The opinion of the Rabbis apparently contradicts the statement of Rav Ḥisda. Rav Ḥisda says: Even if the homeowner was considered wealthy at the time he is not required to pay, and the Rabbis who obligated him to pay taught an attribute of piety here.
תָּא שְׁמַע: מִנַּיִן לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁאָכַל פֵּירוֹתָיו טְבָלִין, וְכֵן לֵוִי שֶׁאָכַל מַעְשְׂרוֹתָיו טְבָלִים, מִנַּיִן שֶׁפָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קׇדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ״ – אֵין לְךָ בָּהֶן אֶלָּא מִשְּׁעַת הֲרָמָה וְאֵילָךְ.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: From where is it derived with regard to a homeowner who consumed his produce while it was untithed, i.e., neither teruma nor the first tithe had been separated, and similarly, with regard to a Levite who consumed his tithes while they were untithed, i.e., teruma of the tithe had not been separated, from where is it derived that he is exempt from payment? The verse states: “And they shall not profane the sacred things of the children of Israel, which they set apart to the Lord” (Leviticus 22:15). This teaches that you, the priest, have rights to them only from the time of separation onward. Since the produce was eaten before teruma was separated from it, the priest cannot claim payment for it in court.
הָא מִשְּׁעַת הֲרָמָה וְאֵילָךְ מִיהָא מְשַׁלֵּם, אַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּמַזִּיק מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אוֹ שֶׁאֲכָלָן! הָכָא נָמֵי
The Gemara infers from this ruling: This indicates that if it was consumed from the time of separation onward, the priest may in any event claim payment for the teruma in court, and the one who consumed it must pay. But why must one pay? Let it be like a case where one causes damage to gifts of the priesthood or consumes them, with regard to which Rav Ḥisda states that he is exempt from payment. The Gemara responds: Here too,
