לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
לאחר שהגמרא מבררת את שורש המחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים בעניין כוי, רב פפא מסביר באיזה סוג של כוי הם חולקים בנוגע לאיסור שחיטת "אותו ואת בנו” ביום אחד ובנוגע למתן מתנות כהונה. הוא גם מסביר שהמשנה הקובעת כי אין שוחטים כוי ביום טוב – משום הספק אם יש צורך בכיסוי הדם – משקפת את שיטת חכמים. בהמשך מובאות שלוש שיטות נוספות לגבי הגדרת הכוי עצמו.
רבי אושעיא מציין שהמשנה אינה מתאימה לשיטת רבי שמעון, הסובר שכל שחיטה שאינה ראויה לאכילה – ובכלל זה שחיטת קדשים בכלל מאחר שאינה מתירה את הבשר עד שזורקים את הדם – אינה נחשבת שחיטה ("שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה”). לפיכך, לשיטתו, השוחט בהמה במקדש ואת בנה ביום אחד אינו עובר על האיסור של "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד”.
הגמרא מקשה מדוע המשנה אינה מזכירה שהשוחט בעזרה בהמה "מחוסרת זמן” (בגלל ששחטו את אמו כבר היום) לוקה משום ששחט בהמה לא ראויה במקדש, ומביאה לכך שני תירוצים.
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
הדף היום מוקדש ע”י אמה רינברג לע”נ אמה, מרים חנה בת רחל.
הדף היום מוקדש ע”י שרה ברלוביץ לרפואת טמה לאה בת איטה.
הדף היום מוקדש ע”י דבורה אשכהיים וייס ובני משפחתה להצלחת נכדם, איתן וייס, וכל חברי קבוצתו, היוצאים לבלגיה לייצג את ישראל בטורניר הבינלאומי לבייסבול .
חולין פ
בְּשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, רַבָּנַן סָבְרִי: ״שֶׂה״ – וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: ״שֶׂה״ – וְלֹא מִקְצָת שֶׂה.
They disagree concerning whether the word “sheep” mentioned in the verses indicates that even if it is partially a sheep, it is considered a domesticated animal. The Rabbis hold that the word “sheep” indicates that even if it is partially a sheep it is considered a domesticated animal, and Rabbi Eliezer holds that the word “sheep” indicates that it must be descended entirely from sheep or other domesticated animals, but not partially descended from sheep.
אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ, לְעִנְיַן כִּסּוּי הַדָּם וּמַתָּנוֹת, לָא מַשְׁכַּחַתְּ אֶלָּא בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה.
Rav Pappa says: Therefore, the cases relating to a koy must be interpreted in accordance with this understanding of the disagreement between Rabbi Eliezer and the Rabbis. With regard to the matter of covering the blood of a koy, which the mishna indicates is performed due to uncertainty as to whether a koy is an undomesticated animal, and with regard to the gifts of the priesthood, which the Rabbis require to be given from a koy as from a domesticated animal, but Rabbi Eliezer does not, you find a way to interpret the cases only if they are referring to a koy resulting from a deer who mates with a female goat.
דְּבֵין לְרַבָּנַן, וּבֵין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מְסַפְּקָא לְהוּ אִי חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב אוֹ לָא.
This is so because, according to the aforementioned conclusions about their opinions, both according to the opinion of the Rabbis and according to the opinion of Rabbi Eliezer it is uncertain whether one needs to be concerned with paternity, and the koy is considered partially an undomesticated animal, or one need not be concerned, and it is considered entirely domesticated.
וְקָא מִיפַּלְגִי בְּ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״.
And they disagree as to whether the word “sheep” means that even if it is partially a sheep it is considered a domesticated animal. Therefore, the mishna, which requires one to cover the blood of a koy whose father is a deer due to uncertainty, is in accordance with the opinion of the Rabbis, because they, as opposed to Rabbi Eliezer, hold that if an animal has a domesticated component, it is considered a domesticated animal, and with regard to covering the blood if the animal has an undomesticated component, the animal is considered undomesticated. As for the gifts of the priesthood, the Rabbis require half of them to be given from this koy, as it has a domesticated component from its mother, while Rabbi Eliezer exempts one from giving them, as he holds that an animal’s parents must both be domesticated to qualify the animal as domesticated.
לְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בֵּין בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה, וּבֵין בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה.
Rav Pappa continues: With regard to the matter of the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day, which the Rabbis hold applies to a koy but Rabbi Eliezer does not, you find such a case either with regard to a koy who is the daughter of a goat who mates with a doe, or with regard to a koy who is the daughter of a deer who mates with a female goat.
בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה, וּלְאִיסּוּרָא דְּרַבָּנַן סָבְרִי: דִּילְמָא חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ אָמְרִינַן, וְאָסוּר.
Rav Pappa explains: The case may be referring to a koy who is the daughter of a goat who mates with a doe, and it relates to a prohibition, i.e., whether slaughtering it and its offspring in one day is prohibited ab initio, as the Rabbis hold: Perhaps one needs to be concerned with its paternity, and this koy is therefore considered part domesticated, and we say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep this prohibition applies, and its slaughter on the same day as its daughter is prohibited ab initio, although one does not receive lashes for it as it is not a definite transgression.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ לָא אָמְרִינַן.
And Rabbi Eliezer holds: Though one indeed needs to be concerned with its paternity, and this koy is considered partially domesticated, we do not say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep the prohibition applies. Therefore, its slaughter on the same day as its offspring is permitted.
בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה, וּלְמַלְקוּת. רַבָּנַן סָבְרִי: נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ אָמְרִינַן, וּמַלְקֵינַן לֵיהּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אִיסּוּרָא אִיכָּא, מַלְקוּת לֵיכָּא.
Additionally, the case under dispute may be referring to a koy who is the daughter of a deer who mates with a female goat, and it relates to whether slaughtering it and its offspring in one day renders one liable to receive lashes. The Rabbis hold: Though one indeed needs to be concerned with its paternity, and this koy is considered partially undomesticated, we say that the word “sheep” means that the prohibition applies even if it is partially a sheep, such as this koy, and one who slaughters it and its offspring on one day is flogged. And Rabbi Eliezer holds: There is a prohibition against slaughtering this koy and its offspring on the same day, but if one slaughtered them there are no lashes.
אִיסּוּרָא אִיכָּא, דִּלְמָא אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, וְהַאי שֶׂה מְעַלְּיָא הוּא. מַלְקוּת לֵיכָּא, דִּלְמָא חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב.
The Gemara explains: There is a prohibition in the case of this koy that is itself a mother, since perhaps one need not be concerned with its paternity, and therefore this koy is a full-fledged sheep, like its mother. Due to uncertainty, there are no lashes for violating the prohibition because perhaps one needs to be concerned with its paternity, in which case this koy is only a partial sheep.
וְ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ לָא אָמְרִינַן.
And according to Rabbi Eliezer, we do not say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep it is subject to the prohibition. Therefore, one is not flogged for slaughtering this koy on the same day as its offspring, as lashes are administered only when the witnesses give the transgressor a definite forewarning against violating the prohibition. Since the prohibition in this case is uncertain, any forewarning would be uncertain.
אָמַר רַב יְהוּדָה: כּוֹי – בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין בְּהֵמָה הִיא אִם מִין חַיָּה הִיא. רַב נַחְמָן אָמַר: כּוֹי – זֶה אֵיל הַבָּר.
§ Until this point, the Gemara considered the koy to be the result of interbreeding a deer and a goat. The Gemara now cites other opinions as to its identity: Rav Yehuda says: A koy is a distinct entity, and the Sages did not determine whether it is a species of domesticated animal or a species of undomesticated animal. Rav Naḥman says: The koy is the wild ram.
כְּתַנָּאֵי: כּוֹי – זֶה אַיִל הַבָּר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זֶה הַבָּא מִן הַתַּיִישׁ וּמִן הַצְּבִיָּיה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה אִם מִין בְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִין בְּהֵמָה הִיא, וְשֶׁל בֵּית דּוּשַׁאי הָיוּ מְגַדְּלִין מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים.
The Gemara notes that this dispute is like a dispute between tanna’im cited in a baraita: The koy is the wild ram, and there are those who say: It is that which results from the mating of a goat with a doe. Rabbi Yosei says: A koy is a distinct entity, and the Sages did not determine whether it is a species of undomesticated animal or a species of domesticated animal. Rabban Shimon ben Gamliel says: It is a species of domesticated animal, and the members of the house of Dushai would raise flocks and flocks of them, as with other domesticated animals.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָנֵי עִזֵּי דְּבָאלָא כְּשֵׁרוֹת לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת מָנָה הַכָּתוּב, וְתוּ לָא.
§ The Gemara cites a statement with regard to goats: Rabbi Zeira says that Rav Safra says that Rav Hamnuna says that these forest goats, i.e., wild goats, are fit to be sacrificed on the altar, as they are considered a type of goat. The Gemara comments that Rav Hamnuna holds in accordance with that which Rabbi Yitzḥak says: The verse lists ten kosher animals, and no more. He is referring to the verses: “These are the animals that you may eat: An ox, a seh of sheep, and a seh of goats, a deer, and a gazelle, and a fallow deer, and a wild goat, and an oryx, and an aurochs, and a wild sheep” (Deuteronomy 14:4–5). The first three are domesticated animals, while the other seven are undomesticated animals.
וְהָנֵי מִדְּלָא קָחָשֵׁיב לְהוּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת – שְׁמַע מִינַּהּ דְּעֵז נִינְהוּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְאֵימָא ״אַיָּל וּצְבִי״ – פָּרַט, ״כׇּל בְּהֵמָה״ – כָּלַל.
And with regard to these forest goats, since they are not reckoned among the undomesticated animals, learn from it that they are a type of goat, as they are also called goats and have a goat-like appearance. Rav Aḥa bar Yaakov objects to this: Perhaps wild goats are a different species of undomesticated animal not explicitly mentioned in the verse, as the next verse provides a more general description, and I will say that the verse: “A deer and a gazelle, etc.,” is a list of undomesticated animals, each of which is a specific detail. The next verse: “And any animal,” is a generalization.
פָּרַט וְכָלַל – נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט, אִיכָּא טוּבָא.
According to the principles for explicating verses, when there is a detail and then a generalization, the generalization was made to expand beyond the detail. Therefore, there are more species of kosher undomesticated animals than the verse lists, one of which may be forest goats.
אִם כֵּן, כֹּל הָנֵי פְּרָטֵי לְמָה לִי? מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וְדִלְמָא מִינָא דְּאַקּוֹ נִינְהוּ!
The Gemara responds: If so, why do I need all of these details? The mention of a single undomesticated animal and then the generalization should suffice for applying the principle of: A detail and a generalization. Rather, these are the only kosher undomesticated animals, and the forest goat must therefore be a type of domesticated goat. Rav Aḥa, son of Rav Ika, objects to this: But even if forest goats are not a different type of undomesticated animal from those mentioned in the verse, perhaps they are a type of wild goat, one of the undomesticated animals mentioned in the verse, rather than a type of domesticated goat.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי: דִּלְמָא מִינָא דִּתְאוֹ אוֹ מִינָא דְּזֶמֶר נִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן לְרַב אָשֵׁי: אַמֵּימָר שָׁרֵי תַּרְבַּיְיהוּ.
With regard to this topic, Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi, and some say it was Rav Aḥa, son of Rav Avya, who said to Rav Ashi: Perhaps they are a type of aurochs [te’o], or a type of wild sheep, which are also undomesticated animals. Rav Ḥanan said to Rav Ashi: Differing from Rav Hamnuna’s opinion, Ameimar deems the consumption of their fat permitted, which is prohibited with regard to domesticated animals, indicating that he considers forest goats a species of undomesticated animal.
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מִנְיָמִין בַּר חִיָּיא מֵרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא: הָנֵי עִזֵּי דְּבָאלָא מַהוּ לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? אֲמַר לֵיהּ: עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן אֶלָּא בְּשׁוֹר הַבָּר.
Abba, son of Rav Minyamin bar Ḥiyya, inquired of Rav Huna bar Ḥiyya: What is the halakha with regard to offering these forest goats [izei devala] on the altar? Are they domesticated animals that may be sacrificed? Rav Huna bar Ḥiyya said to him: Rabbi Yosei and the Rabbis disagree only with regard to the wild ox.
דִּתְנַן: שׁוֹר הַבָּר מִין בְּהֵמָה הוּא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִין חַיָּה. דְּרַבָּנַן סָבְרִי: מִדִּמְתַרְגְּמִינַן ״תּוֹרְבָּלָא״, מִינָא דִּבְהֵמָה הוּא, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מִדְּקָא חָשֵׁיב לֵיהּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת, מִינָא דְּחַיָּה הוּא. אֲבָל הָנֵי, דִּבְרֵי הַכֹּל מִינָא דְּעֵז נִינְהוּ.
As we learned in a mishna (Kilayim 8:6): The wild ox is a species of domesticated animal. Rabbi Yosei says: It is a species of undomesticated animal. As the Rabbis hold that from the fact that “aurochs” (Deuteronomy 14:5) is translated into Aramaic as: Forest ox [turbala], it can be understood that the wild ox is a species of domesticated animal, and Rabbi Yosei holds: From the fact that it is reckoned among the undomesticated animals, it can be derived that it is a species of undomesticated animal. But with regard to these forest goats, which are not reckoned among the undomesticated animals, all agree that they are a type of goat and are fit to be sacrificed upon the altar.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וְדִלְמָא מִינָא דְּאַקּוֹ נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא מִינָא דְּתָאוֹ, אוֹ מִינָא דְּזֶמֶר נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב אָשֵׁי: אַמֵּימָר שָׁרֵי תַּרְבַּיְיהוּ.
Rav Aḥa, son of Rav Ika, objects to this: But perhaps they are a type of wild goat. Similarly, Ravina said to Rav Ashi: But perhaps they are a type of aurochs, or a type of wild sheep. Additionally, Rav Naḥman said to Rav Ashi: Ameimar deems the consumption of their fat permitted, which is prohibited with regard to domesticated animals, as he considers them undomesticated animals.
כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כּוּלַּהּ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִמַּאי? מִדְּקָא תָנֵי: קָדָשִׁים בַּחוּץ הָרִאשׁוֹן חַיָּיב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה – לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה,
§ The mishna teaches: How so? One who slaughters an animal itself and its offspring, etc. Rabbi Oshaya says: The entire mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. From where is this derived? It is derived from that which the mishna teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, then for slaughtering the first animal, one is liable to receive karet. And both animals are disqualified for use as offerings, and for the slaughter of both of them, one incurs forty lashes. Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit to permit consumption of the meat is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter.
קַמָּא מִיקְטָל קַטְלֵיהּ, שֵׁנִי מִתְקַבֵּל בִּפְנִים הוּא, כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב.
Therefore, when one slaughters a mother and its offspring that are both sacrificial animals outside the Temple courtyard, with regard to the first, it is as if he has simply killed it without ritual slaughter, since being slaughtered outside the Temple courtyard renders it unfit. Accordingly, the second would have been fit to be accepted within the Temple, and there would have been no prohibition against slaughtering it on that day. If so, when he slaughtered it outside the courtyard, why is he liable only to receive lashes? Let him also be liable to receive karet.
חוּלִּין בִּפְנִים – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. מִכְּדֵי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה – לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה, קַמָּא מִיקְטָל קַטְלֵיהּ, שֵׁנִי אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים?
Likewise, the same question may be asked with regard to what is taught in the mishna: If both animals were non-sacred and they were slaughtered inside the Temple courtyard, both of them are unfit for sacrifice. And for the slaughter of the second animal, one incurs the forty lashes. Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter, with regard to the first animal, it is as if he has simply killed it without ritual slaughter, since a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard is rendered unfit, as deriving benefit from it is prohibited. If so, why, for the slaughter of the second animal, does one incur the forty lashes?
קָדָשִׁים בִּפְנִים – הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּפָסוּל.
Similarly, the mishna teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered inside the Temple courtyard, the first is fit for sacrifice, and one who slaughters it is exempt from any punishment. But for the slaughter of the second animal, one incurs the forty lashes for the slaughter of an animal and its offspring on a single day, and it is unfit for sacrifice.
מִכְּדֵי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה, שְׁחִיטַת קֳדָשִׁים נָמֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא, דְּכַמָּה דְּלָא זָרֵיק דָּם – לָא מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר. שֵׁנִי אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּפָסוּל? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit to permit consumption of the animal is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter. One can then raise the question: An act of slaughter of sacrificial animals is also considered an act of slaughter that is unfit, because as long as one has not sprinkled the blood, the meat is not permitted to be burned on the altar or eaten. Since slaughtering the first animal is not considered slaughtering, why, for slaughtering the second animal, does one incur the forty lashes for slaughtering an animal and its offspring on a single day, and why is it unfit? Rather, conclude from this analysis that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
פְּשִׁיטָא דְּהָכִי אִיתַהּ? שְׁחִיטַת קָדָשִׁים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: שְׁחִיטַת קָדָשִׁים שְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא, דְּהָא אִי נָחַר וְזָרֵיק דָּם – לָא מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר, וְכִי שָׁחַט – מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר, וּשְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא; קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that this is so? There is no need for this long analysis. The Gemara answers: It was necessary for Rabbi Oshaya to mention that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon due to the case of slaughtering an animal and its offspring that are sacrificial animals inside the Temple courtyard. This is because it may enter your mind to say that slaughtering sacrificial animals is considered an act of slaughtering that is fit, because if he stabbed the animal to death and sprinkled its blood, the meat is not permitted, but if he slaughtered it, the meat is permitted and it is considered slaughtering that is fit according to Rabbi Shimon. Therefore, he teaches us that it is not fit.
וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם לָאו דִּמְחוּסַּר זְמַן, דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לְכׇל הַפְּסוּלִין שֶׁבַּשּׁוֹר וְשֶׁבַּשֶּׂה שֶׁהוּא בְּ״לֹא יֵרָצֶה״?
§ With regard to the ruling that one who slaughters an animal and its offspring that are sacrificial animals inside the Temple courtyard receives lashes for violating the prohibition of: Itself and its offspring, when slaughtering the second animal, the Gemara suggests: And let him be flogged also for violating the prohibition against sacrificing an animal whose time has not yet arrived, since it is forbidden to sacrifice it until the next day. As it is taught in a baraita: From where is it derived with regard to all of the disqualifications of the bull, i.e., any feature that disqualifies cattle brought as offerings, and of the lamb, i.e., sheep brought as offerings, that if one consecrates, slaughters, or burns on the altar an animal so disqualified, he violates the prohibition of: It shall not be accepted, and is flogged?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט וְגוֹ׳״, לִימֵּד עַל הַפְּסוּלִין שֶׁבַּשּׁוֹר וְשֶׁבַּשֶּׂה, שֶׁהוּא בְּ״לֹא יֵרָצֶה״!
It is derived from the fact that, in the middle of the passage prohibiting blemished animals from being sacrificed upon the altar, the verse states: “Either a bull or a lamb that has anything too long or too short…but for a vow it shall not be accepted” (Leviticus 22:23). Since this passage is already discussing a bull and lamb, it is unnecessary to mention them. Rather, this verse taught about all of the disqualifications of the bull and of the lamb, including that of an animal whose time has not yet arrived, that if one offers an animal with one of those disqualifications, he violates the prohibition of: It shall not be accepted.
כִּי קָא חָשֵׁיב לָאוֵי דְּ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ – לָאוֵי נוּכְרָאֵי לָא קָא חָשֵׁיב.
The Gemara answers: He receives lashes for violating that prohibition as well, but when the mishna lists the prohibitions violated by the actions described, it lists only prohibitions related to the prohibition of: Itself and its offspring, but it does not list unrelated prohibitions.
וְלָא? וְהָא קָדָשִׁים בַּחוּץ, דְּלָאוֵי נוּכְרָאֵי נִינְהוּ, וְקָא חָשֵׁיב, דְּקָתָנֵי: קָדָשִׁים בַּחוּץ – הָרִאשׁוֹן חַיָּיב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.
The Gemara asks: And does the mishna not list unrelated prohibitions? But there are prohibitions with regard to sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, which are unrelated prohibitions, and it lists them. As it teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, then for slaughtering the first animal, one is liable to receive karet. And both animals are disqualified for use as offerings, and for the slaughter of both of them one incurs forty lashes apiece.
בִּשְׁלָמָא שֵׁנִי, מִשּׁוּם לָאו דְּ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״, אֶלָּא רִאשׁוֹן אַמַּאי סוֹפֵג? לָאו מִשּׁוּם לָאו דִּשְׁחוּטֵי חוּץ?
Granted, with regard to the second animal one is flogged due to the prohibition of: Itself and its offspring. But with regard to the first animal, why does he incur the forty lashes? Isn’t it due to the prohibition of consecrated animals slaughtered outside the Temple courtyard? Therefore, with regard to the case of sacrificial animals slaughtered inside the Temple courtyard, the mishna should also have mentioned the unrelated prohibition of: It shall not be accepted.
כֹּל הֵיכָא דְּלֵיכָּא לָאו דְּ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ – חָשֵׁיב לָאוֵי נוּכְרָאֵי, וְכֹל הֵיכָא דְּאִיכָּא לָאו דְּ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ – לָא חָשֵׁיב לָאוֵי נוּכְרָאֵי.
The Gemara answers: Wherever there is no violation of the prohibition of: Itself and its offspring, for slaughtering an animal, the mishna lists unrelated prohibitions, but wherever there is a violation of the prohibition of: Itself and its offspring, the mishna does not list unrelated prohibitions, but only the prohibition of: Itself and its offspring.
רַבִּי זֵירָא אָמַר: הַנַּח לִמְחוּסַּר זְמַן, דְּהַכָּתוּב
Rabbi Zeira said: Leave the prohibition against sacrificing an animal whose time has not yet arrived, as the verse
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
בן פקועה: איך אפשר לאכול בשר ללא שחיטה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
טומאה בלועה – אשת כהן בהריון האם יכולה להיכנס לבית קברות?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
האם יכול להיות שיותר קל להיות יהודי מלהיות גוי?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
חולין פ
בְּשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, רַבָּנַן סָבְרִי: ״שֶׂה״ – וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: ״שֶׂה״ – וְלֹא מִקְצָת שֶׂה.
They disagree concerning whether the word “sheep” mentioned in the verses indicates that even if it is partially a sheep, it is considered a domesticated animal. The Rabbis hold that the word “sheep” indicates that even if it is partially a sheep it is considered a domesticated animal, and Rabbi Eliezer holds that the word “sheep” indicates that it must be descended entirely from sheep or other domesticated animals, but not partially descended from sheep.
אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ, לְעִנְיַן כִּסּוּי הַדָּם וּמַתָּנוֹת, לָא מַשְׁכַּחַתְּ אֶלָּא בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה.
Rav Pappa says: Therefore, the cases relating to a koy must be interpreted in accordance with this understanding of the disagreement between Rabbi Eliezer and the Rabbis. With regard to the matter of covering the blood of a koy, which the mishna indicates is performed due to uncertainty as to whether a koy is an undomesticated animal, and with regard to the gifts of the priesthood, which the Rabbis require to be given from a koy as from a domesticated animal, but Rabbi Eliezer does not, you find a way to interpret the cases only if they are referring to a koy resulting from a deer who mates with a female goat.
דְּבֵין לְרַבָּנַן, וּבֵין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מְסַפְּקָא לְהוּ אִי חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב אוֹ לָא.
This is so because, according to the aforementioned conclusions about their opinions, both according to the opinion of the Rabbis and according to the opinion of Rabbi Eliezer it is uncertain whether one needs to be concerned with paternity, and the koy is considered partially an undomesticated animal, or one need not be concerned, and it is considered entirely domesticated.
וְקָא מִיפַּלְגִי בְּ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״.
And they disagree as to whether the word “sheep” means that even if it is partially a sheep it is considered a domesticated animal. Therefore, the mishna, which requires one to cover the blood of a koy whose father is a deer due to uncertainty, is in accordance with the opinion of the Rabbis, because they, as opposed to Rabbi Eliezer, hold that if an animal has a domesticated component, it is considered a domesticated animal, and with regard to covering the blood if the animal has an undomesticated component, the animal is considered undomesticated. As for the gifts of the priesthood, the Rabbis require half of them to be given from this koy, as it has a domesticated component from its mother, while Rabbi Eliezer exempts one from giving them, as he holds that an animal’s parents must both be domesticated to qualify the animal as domesticated.
לְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בֵּין בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה, וּבֵין בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה.
Rav Pappa continues: With regard to the matter of the prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring on the same day, which the Rabbis hold applies to a koy but Rabbi Eliezer does not, you find such a case either with regard to a koy who is the daughter of a goat who mates with a doe, or with regard to a koy who is the daughter of a deer who mates with a female goat.
בְּתַיִישׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּיה, וּלְאִיסּוּרָא דְּרַבָּנַן סָבְרִי: דִּילְמָא חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ אָמְרִינַן, וְאָסוּר.
Rav Pappa explains: The case may be referring to a koy who is the daughter of a goat who mates with a doe, and it relates to a prohibition, i.e., whether slaughtering it and its offspring in one day is prohibited ab initio, as the Rabbis hold: Perhaps one needs to be concerned with its paternity, and this koy is therefore considered part domesticated, and we say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep this prohibition applies, and its slaughter on the same day as its daughter is prohibited ab initio, although one does not receive lashes for it as it is not a definite transgression.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ לָא אָמְרִינַן.
And Rabbi Eliezer holds: Though one indeed needs to be concerned with its paternity, and this koy is considered partially domesticated, we do not say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep the prohibition applies. Therefore, its slaughter on the same day as its offspring is permitted.
בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה, וּלְמַלְקוּת. רַבָּנַן סָבְרִי: נְהִי נָמֵי דְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ אָמְרִינַן, וּמַלְקֵינַן לֵיהּ. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אִיסּוּרָא אִיכָּא, מַלְקוּת לֵיכָּא.
Additionally, the case under dispute may be referring to a koy who is the daughter of a deer who mates with a female goat, and it relates to whether slaughtering it and its offspring in one day renders one liable to receive lashes. The Rabbis hold: Though one indeed needs to be concerned with its paternity, and this koy is considered partially undomesticated, we say that the word “sheep” means that the prohibition applies even if it is partially a sheep, such as this koy, and one who slaughters it and its offspring on one day is flogged. And Rabbi Eliezer holds: There is a prohibition against slaughtering this koy and its offspring on the same day, but if one slaughtered them there are no lashes.
אִיסּוּרָא אִיכָּא, דִּלְמָא אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, וְהַאי שֶׂה מְעַלְּיָא הוּא. מַלְקוּת לֵיכָּא, דִּלְמָא חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב.
The Gemara explains: There is a prohibition in the case of this koy that is itself a mother, since perhaps one need not be concerned with its paternity, and therefore this koy is a full-fledged sheep, like its mother. Due to uncertainty, there are no lashes for violating the prohibition because perhaps one needs to be concerned with its paternity, in which case this koy is only a partial sheep.
וְ״שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה״ לָא אָמְרִינַן.
And according to Rabbi Eliezer, we do not say that the word “sheep” means that even if it is partially a sheep it is subject to the prohibition. Therefore, one is not flogged for slaughtering this koy on the same day as its offspring, as lashes are administered only when the witnesses give the transgressor a definite forewarning against violating the prohibition. Since the prohibition in this case is uncertain, any forewarning would be uncertain.
אָמַר רַב יְהוּדָה: כּוֹי – בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין בְּהֵמָה הִיא אִם מִין חַיָּה הִיא. רַב נַחְמָן אָמַר: כּוֹי – זֶה אֵיל הַבָּר.
§ Until this point, the Gemara considered the koy to be the result of interbreeding a deer and a goat. The Gemara now cites other opinions as to its identity: Rav Yehuda says: A koy is a distinct entity, and the Sages did not determine whether it is a species of domesticated animal or a species of undomesticated animal. Rav Naḥman says: The koy is the wild ram.
כְּתַנָּאֵי: כּוֹי – זֶה אַיִל הַבָּר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זֶה הַבָּא מִן הַתַּיִישׁ וּמִן הַצְּבִיָּיה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוֹי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, וְלֹא הִכְרִיעוּ בָּהּ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה אִם מִין בְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִין בְּהֵמָה הִיא, וְשֶׁל בֵּית דּוּשַׁאי הָיוּ מְגַדְּלִין מֵהֶן עֲדָרִים עֲדָרִים.
The Gemara notes that this dispute is like a dispute between tanna’im cited in a baraita: The koy is the wild ram, and there are those who say: It is that which results from the mating of a goat with a doe. Rabbi Yosei says: A koy is a distinct entity, and the Sages did not determine whether it is a species of undomesticated animal or a species of domesticated animal. Rabban Shimon ben Gamliel says: It is a species of domesticated animal, and the members of the house of Dushai would raise flocks and flocks of them, as with other domesticated animals.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָנֵי עִזֵּי דְּבָאלָא כְּשֵׁרוֹת לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת מָנָה הַכָּתוּב, וְתוּ לָא.
§ The Gemara cites a statement with regard to goats: Rabbi Zeira says that Rav Safra says that Rav Hamnuna says that these forest goats, i.e., wild goats, are fit to be sacrificed on the altar, as they are considered a type of goat. The Gemara comments that Rav Hamnuna holds in accordance with that which Rabbi Yitzḥak says: The verse lists ten kosher animals, and no more. He is referring to the verses: “These are the animals that you may eat: An ox, a seh of sheep, and a seh of goats, a deer, and a gazelle, and a fallow deer, and a wild goat, and an oryx, and an aurochs, and a wild sheep” (Deuteronomy 14:4–5). The first three are domesticated animals, while the other seven are undomesticated animals.
וְהָנֵי מִדְּלָא קָחָשֵׁיב לְהוּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת – שְׁמַע מִינַּהּ דְּעֵז נִינְהוּ. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְאֵימָא ״אַיָּל וּצְבִי״ – פָּרַט, ״כׇּל בְּהֵמָה״ – כָּלַל.
And with regard to these forest goats, since they are not reckoned among the undomesticated animals, learn from it that they are a type of goat, as they are also called goats and have a goat-like appearance. Rav Aḥa bar Yaakov objects to this: Perhaps wild goats are a different species of undomesticated animal not explicitly mentioned in the verse, as the next verse provides a more general description, and I will say that the verse: “A deer and a gazelle, etc.,” is a list of undomesticated animals, each of which is a specific detail. The next verse: “And any animal,” is a generalization.
פָּרַט וְכָלַל – נַעֲשֶׂה כְּלָל מוּסָף עַל הַפְּרָט, אִיכָּא טוּבָא.
According to the principles for explicating verses, when there is a detail and then a generalization, the generalization was made to expand beyond the detail. Therefore, there are more species of kosher undomesticated animals than the verse lists, one of which may be forest goats.
אִם כֵּן, כֹּל הָנֵי פְּרָטֵי לְמָה לִי? מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וְדִלְמָא מִינָא דְּאַקּוֹ נִינְהוּ!
The Gemara responds: If so, why do I need all of these details? The mention of a single undomesticated animal and then the generalization should suffice for applying the principle of: A detail and a generalization. Rather, these are the only kosher undomesticated animals, and the forest goat must therefore be a type of domesticated goat. Rav Aḥa, son of Rav Ika, objects to this: But even if forest goats are not a different type of undomesticated animal from those mentioned in the verse, perhaps they are a type of wild goat, one of the undomesticated animals mentioned in the verse, rather than a type of domesticated goat.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי: דִּלְמָא מִינָא דִּתְאוֹ אוֹ מִינָא דְּזֶמֶר נִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן לְרַב אָשֵׁי: אַמֵּימָר שָׁרֵי תַּרְבַּיְיהוּ.
With regard to this topic, Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi, and some say it was Rav Aḥa, son of Rav Avya, who said to Rav Ashi: Perhaps they are a type of aurochs [te’o], or a type of wild sheep, which are also undomesticated animals. Rav Ḥanan said to Rav Ashi: Differing from Rav Hamnuna’s opinion, Ameimar deems the consumption of their fat permitted, which is prohibited with regard to domesticated animals, indicating that he considers forest goats a species of undomesticated animal.
בְּעָא מִינֵּיהּ אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מִנְיָמִין בַּר חִיָּיא מֵרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא: הָנֵי עִזֵּי דְּבָאלָא מַהוּ לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? אֲמַר לֵיהּ: עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן אֶלָּא בְּשׁוֹר הַבָּר.
Abba, son of Rav Minyamin bar Ḥiyya, inquired of Rav Huna bar Ḥiyya: What is the halakha with regard to offering these forest goats [izei devala] on the altar? Are they domesticated animals that may be sacrificed? Rav Huna bar Ḥiyya said to him: Rabbi Yosei and the Rabbis disagree only with regard to the wild ox.
דִּתְנַן: שׁוֹר הַבָּר מִין בְּהֵמָה הוּא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִין חַיָּה. דְּרַבָּנַן סָבְרִי: מִדִּמְתַרְגְּמִינַן ״תּוֹרְבָּלָא״, מִינָא דִּבְהֵמָה הוּא, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מִדְּקָא חָשֵׁיב לֵיהּ בַּהֲדֵי חַיּוֹת, מִינָא דְּחַיָּה הוּא. אֲבָל הָנֵי, דִּבְרֵי הַכֹּל מִינָא דְּעֵז נִינְהוּ.
As we learned in a mishna (Kilayim 8:6): The wild ox is a species of domesticated animal. Rabbi Yosei says: It is a species of undomesticated animal. As the Rabbis hold that from the fact that “aurochs” (Deuteronomy 14:5) is translated into Aramaic as: Forest ox [turbala], it can be understood that the wild ox is a species of domesticated animal, and Rabbi Yosei holds: From the fact that it is reckoned among the undomesticated animals, it can be derived that it is a species of undomesticated animal. But with regard to these forest goats, which are not reckoned among the undomesticated animals, all agree that they are a type of goat and are fit to be sacrificed upon the altar.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: וְדִלְמָא מִינָא דְּאַקּוֹ נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא מִינָא דְּתָאוֹ, אוֹ מִינָא דְּזֶמֶר נִינְהוּ! אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב אָשֵׁי: אַמֵּימָר שָׁרֵי תַּרְבַּיְיהוּ.
Rav Aḥa, son of Rav Ika, objects to this: But perhaps they are a type of wild goat. Similarly, Ravina said to Rav Ashi: But perhaps they are a type of aurochs, or a type of wild sheep. Additionally, Rav Naḥman said to Rav Ashi: Ameimar deems the consumption of their fat permitted, which is prohibited with regard to domesticated animals, as he considers them undomesticated animals.
כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: כּוּלַּהּ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִמַּאי? מִדְּקָא תָנֵי: קָדָשִׁים בַּחוּץ הָרִאשׁוֹן חַיָּיב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִים אֶת הָאַרְבָּעִים. מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה – לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה,
§ The mishna teaches: How so? One who slaughters an animal itself and its offspring, etc. Rabbi Oshaya says: The entire mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. From where is this derived? It is derived from that which the mishna teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, then for slaughtering the first animal, one is liable to receive karet. And both animals are disqualified for use as offerings, and for the slaughter of both of them, one incurs forty lashes. Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit to permit consumption of the meat is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter.
קַמָּא מִיקְטָל קַטְלֵיהּ, שֵׁנִי מִתְקַבֵּל בִּפְנִים הוּא, כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב.
Therefore, when one slaughters a mother and its offspring that are both sacrificial animals outside the Temple courtyard, with regard to the first, it is as if he has simply killed it without ritual slaughter, since being slaughtered outside the Temple courtyard renders it unfit. Accordingly, the second would have been fit to be accepted within the Temple, and there would have been no prohibition against slaughtering it on that day. If so, when he slaughtered it outside the courtyard, why is he liable only to receive lashes? Let him also be liable to receive karet.
חוּלִּין בִּפְנִים – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. מִכְּדֵי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה – לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה, קַמָּא מִיקְטָל קַטְלֵיהּ, שֵׁנִי אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים?
Likewise, the same question may be asked with regard to what is taught in the mishna: If both animals were non-sacred and they were slaughtered inside the Temple courtyard, both of them are unfit for sacrifice. And for the slaughter of the second animal, one incurs the forty lashes. Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter, with regard to the first animal, it is as if he has simply killed it without ritual slaughter, since a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard is rendered unfit, as deriving benefit from it is prohibited. If so, why, for the slaughter of the second animal, does one incur the forty lashes?
קָדָשִׁים בִּפְנִים – הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּפָסוּל.
Similarly, the mishna teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered inside the Temple courtyard, the first is fit for sacrifice, and one who slaughters it is exempt from any punishment. But for the slaughter of the second animal, one incurs the forty lashes for the slaughter of an animal and its offspring on a single day, and it is unfit for sacrifice.
מִכְּדֵי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה, שְׁחִיטַת קֳדָשִׁים נָמֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא, דְּכַמָּה דְּלָא זָרֵיק דָּם – לָא מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר. שֵׁנִי אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּפָסוּל? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
Since we have heard that Rabbi Shimon says: An act of slaughter that is unfit to permit consumption of the animal is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter. One can then raise the question: An act of slaughter of sacrificial animals is also considered an act of slaughter that is unfit, because as long as one has not sprinkled the blood, the meat is not permitted to be burned on the altar or eaten. Since slaughtering the first animal is not considered slaughtering, why, for slaughtering the second animal, does one incur the forty lashes for slaughtering an animal and its offspring on a single day, and why is it unfit? Rather, conclude from this analysis that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
פְּשִׁיטָא דְּהָכִי אִיתַהּ? שְׁחִיטַת קָדָשִׁים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: שְׁחִיטַת קָדָשִׁים שְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא, דְּהָא אִי נָחַר וְזָרֵיק דָּם – לָא מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר, וְכִי שָׁחַט – מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר, וּשְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא; קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that this is so? There is no need for this long analysis. The Gemara answers: It was necessary for Rabbi Oshaya to mention that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon due to the case of slaughtering an animal and its offspring that are sacrificial animals inside the Temple courtyard. This is because it may enter your mind to say that slaughtering sacrificial animals is considered an act of slaughtering that is fit, because if he stabbed the animal to death and sprinkled its blood, the meat is not permitted, but if he slaughtered it, the meat is permitted and it is considered slaughtering that is fit according to Rabbi Shimon. Therefore, he teaches us that it is not fit.
וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם לָאו דִּמְחוּסַּר זְמַן, דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לְכׇל הַפְּסוּלִין שֶׁבַּשּׁוֹר וְשֶׁבַּשֶּׂה שֶׁהוּא בְּ״לֹא יֵרָצֶה״?
§ With regard to the ruling that one who slaughters an animal and its offspring that are sacrificial animals inside the Temple courtyard receives lashes for violating the prohibition of: Itself and its offspring, when slaughtering the second animal, the Gemara suggests: And let him be flogged also for violating the prohibition against sacrificing an animal whose time has not yet arrived, since it is forbidden to sacrifice it until the next day. As it is taught in a baraita: From where is it derived with regard to all of the disqualifications of the bull, i.e., any feature that disqualifies cattle brought as offerings, and of the lamb, i.e., sheep brought as offerings, that if one consecrates, slaughters, or burns on the altar an animal so disqualified, he violates the prohibition of: It shall not be accepted, and is flogged?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט וְגוֹ׳״, לִימֵּד עַל הַפְּסוּלִין שֶׁבַּשּׁוֹר וְשֶׁבַּשֶּׂה, שֶׁהוּא בְּ״לֹא יֵרָצֶה״!
It is derived from the fact that, in the middle of the passage prohibiting blemished animals from being sacrificed upon the altar, the verse states: “Either a bull or a lamb that has anything too long or too short…but for a vow it shall not be accepted” (Leviticus 22:23). Since this passage is already discussing a bull and lamb, it is unnecessary to mention them. Rather, this verse taught about all of the disqualifications of the bull and of the lamb, including that of an animal whose time has not yet arrived, that if one offers an animal with one of those disqualifications, he violates the prohibition of: It shall not be accepted.
כִּי קָא חָשֵׁיב לָאוֵי דְּ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ – לָאוֵי נוּכְרָאֵי לָא קָא חָשֵׁיב.
The Gemara answers: He receives lashes for violating that prohibition as well, but when the mishna lists the prohibitions violated by the actions described, it lists only prohibitions related to the prohibition of: Itself and its offspring, but it does not list unrelated prohibitions.
וְלָא? וְהָא קָדָשִׁים בַּחוּץ, דְּלָאוֵי נוּכְרָאֵי נִינְהוּ, וְקָא חָשֵׁיב, דְּקָתָנֵי: קָדָשִׁים בַּחוּץ – הָרִאשׁוֹן חַיָּיב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶם סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.
The Gemara asks: And does the mishna not list unrelated prohibitions? But there are prohibitions with regard to sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, which are unrelated prohibitions, and it lists them. As it teaches: If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, then for slaughtering the first animal, one is liable to receive karet. And both animals are disqualified for use as offerings, and for the slaughter of both of them one incurs forty lashes apiece.
בִּשְׁלָמָא שֵׁנִי, מִשּׁוּם לָאו דְּ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״, אֶלָּא רִאשׁוֹן אַמַּאי סוֹפֵג? לָאו מִשּׁוּם לָאו דִּשְׁחוּטֵי חוּץ?
Granted, with regard to the second animal one is flogged due to the prohibition of: Itself and its offspring. But with regard to the first animal, why does he incur the forty lashes? Isn’t it due to the prohibition of consecrated animals slaughtered outside the Temple courtyard? Therefore, with regard to the case of sacrificial animals slaughtered inside the Temple courtyard, the mishna should also have mentioned the unrelated prohibition of: It shall not be accepted.
כֹּל הֵיכָא דְּלֵיכָּא לָאו דְּ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ – חָשֵׁיב לָאוֵי נוּכְרָאֵי, וְכֹל הֵיכָא דְּאִיכָּא לָאו דְּ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ – לָא חָשֵׁיב לָאוֵי נוּכְרָאֵי.
The Gemara answers: Wherever there is no violation of the prohibition of: Itself and its offspring, for slaughtering an animal, the mishna lists unrelated prohibitions, but wherever there is a violation of the prohibition of: Itself and its offspring, the mishna does not list unrelated prohibitions, but only the prohibition of: Itself and its offspring.
רַבִּי זֵירָא אָמַר: הַנַּח לִמְחוּסַּר זְמַן, דְּהַכָּתוּב
Rabbi Zeira said: Leave the prohibition against sacrificing an animal whose time has not yet arrived, as the verse
