הגמרא מדברת על החשיבות של ענוה, במיוחד של מנהיגים. למה מותר לכסות עם עפר של עיר הנדחת? שתי תשובות הובאו. מהן טעמי מצוות כיסוי הדם? גיד הנשה – דינים הובאו במשנה ביחס למצווה. הגמרא שואלת למה היה חשוב למשנה להדגיש שזה נוהג בקודשים – ומה הכוונה באמירה זו?
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
רוצה להקדיש שיעור?
0:00
0:00
כלים
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
חולין פט
״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת, וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִילִּין.
“That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours” (Genesis 14:23), distancing himself from anything not rightfully his, his children merited two mitzvot: The thread of sky-blue wool worn on ritual fringes and the strap of phylacteries.
בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִילִּין, כְּתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״, וְתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת מַאי הִיא?
The Gemara asks: Granted, the strap of the phylacteries imparts benefit, as it is written: “And all the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon you; and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head, upon which the name of God is written. Phylacteries therefore impart the splendor and grandeur of God and are a fit reward. But what is the benefit imparted by the thread of sky-blue wool?
דְּתַנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מָה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכׇּל הַצִּבְעוֹנִין? מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְאֶבֶן סַפִּיר, וְאֶבֶן סַפִּיר דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, דִּכְתִיב: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא״.
The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about sky-blue from all other colors such that it was specified for the mitzva of ritual fringes? It is because sky-blue dye is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the sapphire stone, and the sapphire stone is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10). This verse shows that the heavens are similar to sapphire, and it is written: “And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). Therefore, the throne is similar to the heavens. The color of sky blue dye acts as an indication of the bond between the Jewish people and the Divine Presence.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: קָשֶׁה גָּזֵל הַנֶּאֱכָל, שֶׁאֲפִילּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָן יְכוֹלִין לְהַחְזִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים״.
The Gemara above mentioned that Abraham refused to accept property that did not belong to him. With regard to this, Rabbi Abba says: Difficult is the return of theft that has been consumed, as even the perfectly righteous are unable to return it, as it is stated: “That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours…except only that which the young men have eaten with me” (Genesis 14:23–24). Even the righteous Abraham was unable to return that which the young men had already consumed.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בַּהַגָּדָה – עֲשֵׂה אׇזְנֶיךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת. ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכׇּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם וְגוֹ׳״ – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: חוֹשְׁקַנִי בָּכֶם, שֶׁאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדוּלָּה – אַתֶּם מְמַעֲטִין עַצְמְכֶם לְפָנַי.
§ Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Any place where you find the statements of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, in reference to aggada, make your ears like a funnel [ka’afarkeset], i.e., be receptive to his words. As Rabbi Eliezer interpreted the verse: “Not because you are more in number than any people did the Lord desire you and choose you, for you were the fewest of all peoples” (Deuteronomy 7:7), as follows: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: I desire you, since even at a time that I bestow greatness upon you, you diminish, i.e., humble, yourselves before Me.
נָתַתִּי גְּדוּלָּה לְאַבְרָהָם – אָמַר לְפָנַי: ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן – אָמַר: ״וְנַחְנוּ מָה״, לְדָוִד – אָמַר: ״וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ״.
I granted greatness to Abraham, yet he said before Me: “And I am but dust and ashes” (Genesis 18:27). I granted greatness to Moses and Aaron, yet Moses said of the two of them: “And what are we” (Exodus 16:7). I granted greatness to David, yet he said: “But I am a worm, and no man” (Psalms 22:7).
אֲבָל אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן כֵּן, נָתַתִּי גְּדוּלָּה לְנִמְרוֹד – אָמַר: ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״, לְפַרְעֹה – אָמַר: ״מִי ה׳״, לְסַנְחֵרִיב – אָמַר: ״מִי בְּכׇל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת וְגוֹ׳״, לִנְבוּכַדְנֶצַּר – אָמַר: ״אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב״, לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר – אָמַר: ״מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים״.
But the gentile nations of the world are not so. I granted greatness to Nimrod, yet he said: “Come, let us build a city and a tower, with its top in heaven, and let us make for ourselves a name” (Genesis 11:4). I granted greatness to Pharaoh, yet he said: “Who is the Lord” (Exodus 5:2). I granted greatness to Sennacherib, yet he said: “Who are they among all the gods of the countries that have delivered their country out of my hand, that the Lord should deliver Jerusalem out of my hand” (II Kings 18:35). I granted greatness to Nebuchadnezzar, yet he said: “I will ascend above the heights of the clouds” (Isaiah 14:14). I granted greatness to Ḥiram, king of Tyre, yet he said: “I sit in the seat of God, in the heart of the seas” (Ezekiel 28:2).
אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם, דְּאִילּוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, וְאִילּוּ בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּתִיב: ״וְנַחְנוּ מָה״. וְאָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כְּתִיב הָכָא: ״וְנַחְנוּ מָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״תּוֹלֶה אָרֶץ עַל בְּלִימָה״.
The Gemara relates: Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: Greater is that which is stated with regard to Moses and Aaron than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham it is written: “And I am but dust and ashes,” while with regard to Moses and Aaron it is written: “And what are we,” i.e., we are not even dust and ashes. And Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: The world endures only in the merit of Moses and Aaron. It is written here: “And what are we,” and it written elsewhere: “He hangs the earth upon nothing” (Job 26:7). That is, the earth endures in the merit of those who said of themselves that they are nothing, i.e., Moses and Aaron.
אָמַר רַבִּי אִילְעָא: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה״. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם״.
With regard to that verse, Rabbi Ile’a says: The world endures only in the merit of one who restrains [shebolem] himself during a quarrel, as it is stated: “He hangs the earth upon nothing [belima]. Rabbi Abbahu says: The world endures only in the merit of one who renders himself as if he were non-existent, as it is stated: “And underneath are the everlasting arms” (Deuteronomy 33:27), i.e., one who considers himself to be underneath everything else is the everlasting arm that upholds the world.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם״? מָה אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה – יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם. יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן״. יָכוֹל יָגִיס דַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם״.
Rabbi Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “Do you indeed [ha’umnam] speak as a righteous company [elem]? Do you judge with equity [meisharim] the sons of men” (Psalms 58:2)? The verse is interpreted as follows: What should be a person’s occupation [umanut] in this world? He should render himself silent as a mute [ilem]. If so, one might have thought that he should render himself as a mute even with regard to words of Torah. Therefore, the verse states: “Speak as a righteous company,” indicating that one should speak the righteous words of Torah. If so, he might have thought that one who speaks words of Torah has the right to become arrogant. Therefore, the verse states: “Judge with equity [meisharim] the sons of men.” Even a learned judge must take extra care to judge with equity, and not assume that he will immediately arrive at the correct understanding.
אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר יִרְמְיָה: מְכַסִּין בַּעֲפַר עִיר הַנִּדַּחַת. וְאַמַּאי? אִיסּוּרֵי הֲנָאָה הוּא!
§ The Gemara returns to discuss the mitzva of covering the blood: Rabbi Zeira says, and some say Rabba bar Yirmeya says: One may cover the blood of an undomesticated animal or a bird with the dust of an idolatrous city. The Torah states that the city and anything contained therein must be burned (see Deuteronomy 13:17). The Gemara, assuming the statement of Rabbi Zeira refers to the ashes of a burned idolatrous city, asks: But why may one use these ashes to cover the blood? These ashes are items from which deriving benefit is prohibited, as the verse states: “And there shall cleave none of the banned property to your hand” (Deuteronomy 13:18).
אָמַר זְעֵירִי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַעֲפַר עֲפָרָהּ, דִּכְתִיב: ״וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ״, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא קְבִיצָה וּשְׂרֵפָה, יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר תְּלִישָׁה, קְבִיצָה וּשְׂרֵפָה.
Ze’eiri said: Rabbi Zeira is not referring to the ashes of the burned city, which may not be used. Rather, his statement is necessary only concerning the dust of its dust, i.e., the dust of the ground of the idolatrous city, from which deriving benefit is not prohibited, as it is written: “And you shall gather all its spoil into the midst of the broad place thereof, and shall burn with fire the city” (Deuteronomy 13:17). Accordingly, items lacking only the acts of gathering and burning must be burned. This serves to exclude this dust of the ground, which lacks the acts of removal from the ground, gathering, and burning. The dust must also be removed from the ground before it can be gathered and burned.
וְרָבָא אָמַר: מִצְוֹת לָאו לֵיהָנוֹת נִיתְּנוּ.
And Rava says: One can even use the ashes from the idolatrous city to cover the blood, despite the fact that it is prohibited to derive any benefit from them. This is because mitzvot were not given for benefit, that is, the fulfillment of a mitzva is not considered deriving benefit, but the fulfillment of a divine decree.
יָתֵיב רָבִינָא וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רַב רְחוּמִי לְרָבִינָא: שׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יִתְקַע בּוֹ. מַאי לָאו, אִם תָּקַע לֹא יָצָא? לָא, אִם תָּקַע יָצָא.
The Gemara relates that Ravina was sitting and saying this halakha, that one may use the ashes of an idolatrous city to cover the blood. Rav Reḥumi raised an objection to Ravina from a baraita: With regard to a shofar of idol worship, from which it is prohibited to derive benefit, one may not blow with it. What, is it not that the baraita means to say that if one blew with it he has not fulfilled his obligation? The Gemara responds: No, the baraita means that one should not use such a shofar ab initio, but if one blew with it he has fulfilled his obligation.
לוּלָב שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יִטּוֹל. מַאי לָאו, אִם נָטַל לֹא יָצָא? לָא, אִם נָטַל יָצָא. וְהָתַנְיָא: תָּקַע לֹא יָצָא, נָטַל לֹא יָצָא!
Rav Reḥumi persists: It is taught in another baraita that with regard to a lulav of idol worship, one may not take it to perform the mitzva. What, is it not that the baraita means to say that if one took such a lulav he has not fulfilled his obligation? The Gemara responds: No, the baraita means that one should not use such a lulav ab initio, but if one took it he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one blew a shofar of idolatry he has not fulfilled his obligation? And isn’t it taught in another baraita that if one took a lulav of idolatry to perform the mitzva he has not fulfilled his obligation?
אָמַר רַב אָשֵׁי: הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם
Rav Ashi said in response: How can these cases be compared to the case of covering the blood? There, with regard to a shofar and lulav of idol worship, although the use of such items for a mitzva does not constitute benefit, one cannot fulfill his obligation with them, because
שִׁיעוּרָא בָּעֵינַן, וַעֲבוֹדָה זָרָה כַּתּוֹתֵי מְכַתַּת שִׁיעוּרַאּ. הָכָא, כֹּל מָה דִּמְכַתַּת מְעַלֵּי לְכִסּוּי.
we require a minimum measure in order to fulfill these mitzvot. A shofar must be large enough that, when grasped, part of it protrudes from both sides of one’s hand, and a lulav must be at least four handbreadths long. And since an object of idol worship and its effects must be burned, its size as required for the mitzva is seen by halakha as crushed into powder. Since a shofar or lulav of idol worship is destined for burning, it is considered as if it is already burned, and it therefore lacks the requisite measurement for fulfilling the mitzva. By contrast, here, with regard to the ashes used to perform the mitzva of covering the blood, no minimum measure is required to fulfill the mitzva; in fact, the more the ash is crushed, the better it is for the mitzva of covering the blood.
הֲדַרַן עֲלָךְ כִּסּוּי הַדָּם.
מַתְנִי׳ גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחוּלִּין וּבַמּוּקְדָּשִׁין, וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף.
MISHNA: The prohibition of eating the sciatic nerve applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of, i.e., the time of, the Temple and not in the presence of the Temple, and with regard to non-sacred animals and with regard to sacrificial animals. And it applies to domesticated animals and to undomesticated animals, to the thigh of the right leg and to the thigh of the left leg. But it does not apply to a bird, due to the fact that the verse makes reference to the sciatic nerve as being “upon the spoon of the thigh” (Genesis 32:33), and a bird has no spoon of the thigh.
וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר.
And the prohibition applies to a late-term animal fetus [shalil] in the womb. Rabbi Yehuda says: It does not apply to a fetus; and similarly, its fat is permitted.
וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב.
And butchers are not deemed credible to say that the sciatic nerve was removed; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: They are deemed credible about the sciatic nerve and about the forbidden fat.
גְּמָ׳ מוּקְדָּשִׁין – פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאַקְדְּשֵׁיהּ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּר גִּיד מִינֵּיהּ?
GEMARA: The mishna teaches that the prohibition of eating the sciatic nerve applies to both non-sacred animals and sacrificial animals. The Gemara asks: Is it not obvious that the prohibition applies to sacrificial animals? Would it be reasonable to suggest that because one consecrated it, he has abrogated the prohibition of eating the sciatic nerve from it?
וְכִי תֵּימָא יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאָתֵי אִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין וְחָיֵיל אַאִיסּוּר גִּיד, הַאי ״מוּקְדָּשִׁין נוֹהֵג בְּגִיד״ מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא קָסָבַר אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וּבְמוּקְדָּשִׁין אִיסּוּר גִּיד אִיכָּא, אִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין לֵיכָּא.
And if you would say that sciatic nerves have the ability to impart flavor, i.e., they possess flavor, and the mishna is teaching that the prohibition of eating meat of sacrificial animals comes and takes effect upon the sciatic nerve despite the fact that it is already subject to the prohibition of eating the sciatic nerve, the mishna should have stated: The prohibition of eating meat of sacrificial animals applies to the sciatic nerve. The Gemara suggests: Rather, the tanna of the mishna holds that the sciatic nerve does not have the ability to impart flavor, and the mishna is teaching that with regard to sacrificial animals there is a prohibition of eating the sciatic nerve but there is no additional prohibition of eating the meat of a sacrificial animal.
וְסָבַר תַּנָּא דִּידַן אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם? וְהָתְנַן: יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה!
The Gemara challenges this explanation: And does the tanna of our mishna hold that the sciatic nerve does not have the ability to impart flavor? But didn’t we learn in a mishna (96b): In the case of a thigh that was cooked with the sciatic nerve in it, if there is enough of the sciatic nerve in the thigh to impart its flavor to the meat, the entire thigh is forbidden? Consequently, it is clear that the tanna of the mishna holds that the sciatic nerve does possess flavor.
אֶלָּא, הָכָא בְּוַלְדוֹת קָדָשִׁים עָסְקִינַן, וְקָסָבַר נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְקָסָבַר וַלְדוֹת קָדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים, דְּאִיסּוּר גִּיד וְאִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי.
Rather, in the mishna here we are dealing with offspring of sacrificial animals. And the tanna holds that the prohibition of eating the sciatic nerve applies with regard to a fetus, and he also holds that the offspring of sacrificial animals are consecrated even while they are in the womb of their mother. Consequently, the prohibition of eating the sciatic nerve and the prohibition of eating sacrificial animals come into effect at the same time, and therefore both prohibitions apply and one does not say that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists.
וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ בִּשְׁלִיל, וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא ״נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בִּשְׁלִיל עָסְקִינַן! הָכִי קָאָמַר: דָּבָר זֶה מַחְלוֹקֶת דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.
The Gemara challenges this explanation: Can you interpret this clause of the mishna as referring to a fetus? From the fact that the latter clause teaches: It applies to a late-term fetus, and Rabbi Yehuda holds that it does not apply to a late-term fetus, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with a fetus. The Gemara explains: This is what the tanna of the mishna is saying: This matter that was taught in the first clause is a matter of dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ? וְהָתְנַן: עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת.
The Gemara again challenges the explanation that the first clause of the mishna is referring to a fetus: And how can you say that both prohibitions come into effect at the same time? But didn’t we learn in a mishna (Nazir 49b): A nazirite shaves for having become impure from these sources of ritual impurity: For impurity imparted by a corpse and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse.
וְקַשְׁיָא לַן: עַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְגַלֵּחַ, עַל כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְנֵפֶל שֶׁלֹּא (נקשרו) [נִתְקַשְּׁרוּ] אֵבָרָיו בְּגִידִין.
And the clause: For impurity imparted by a corpse, is difficult for us, as it seems unnecessary; if a nazirite must shave for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse, is it not all the more so true that he must shave for impurity imparted by an entire corpse? And Rabbi Yoḥanan says: It is necessary only for a miscarried human fetus whose limbs had not yet become joined to its sinews. Since the spine is complete the fetus is considered a full corpse, but as the limbs have not yet joined to the sinews it does not contain an olive-bulk of flesh.
לעקוב 
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
מיכל כהנא
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
שבות בראלי
עתניאל, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
רחלי מנדלסון
טל מנשה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
אילנית ווייל
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
קרן רוזנברג
ירושלים, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
ליאת סיטרון
אפרת, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
שולמית סבן
נוקדים, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
עדי דיאמנט
גמזו, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
עדנה גרוס
מרכז שפירא, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יעל אשר
יהוד, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מיכי קדוש
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
מוריה תעסן מיכאלי
גבעת הראל, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
יעל ביר
רמת גן, ישראל
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
חנה פיוטרקובסקי
ירושלים, Israel
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
קרן רוזנברג
ירושלים, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
רעות אברהמי
בית שמש, ישראל
חולין פט
״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת, וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִילִּין.
“That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours” (Genesis 14:23), distancing himself from anything not rightfully his, his children merited two mitzvot: The thread of sky-blue wool worn on ritual fringes and the strap of phylacteries.
בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִילִּין, כְּתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״, וְתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת מַאי הִיא?
The Gemara asks: Granted, the strap of the phylacteries imparts benefit, as it is written: “And all the peoples of the earth shall see that the name of the Lord is called upon you; and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10). And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head, upon which the name of God is written. Phylacteries therefore impart the splendor and grandeur of God and are a fit reward. But what is the benefit imparted by the thread of sky-blue wool?
דְּתַנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מָה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכׇּל הַצִּבְעוֹנִין? מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְאֶבֶן סַפִּיר, וְאֶבֶן סַפִּיר דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, דִּכְתִיב: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא״.
The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about sky-blue from all other colors such that it was specified for the mitzva of ritual fringes? It is because sky-blue dye is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the sapphire stone, and the sapphire stone is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10). This verse shows that the heavens are similar to sapphire, and it is written: “And above the firmament that was over their heads was the likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). Therefore, the throne is similar to the heavens. The color of sky blue dye acts as an indication of the bond between the Jewish people and the Divine Presence.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: קָשֶׁה גָּזֵל הַנֶּאֱכָל, שֶׁאֲפִילּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָן יְכוֹלִין לְהַחְזִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים״.
The Gemara above mentioned that Abraham refused to accept property that did not belong to him. With regard to this, Rabbi Abba says: Difficult is the return of theft that has been consumed, as even the perfectly righteous are unable to return it, as it is stated: “That I will not take a thread nor a shoe strap nor anything that is yours…except only that which the young men have eaten with me” (Genesis 14:23–24). Even the righteous Abraham was unable to return that which the young men had already consumed.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בַּהַגָּדָה – עֲשֵׂה אׇזְנֶיךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת. ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכׇּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם וְגוֹ׳״ – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: חוֹשְׁקַנִי בָּכֶם, שֶׁאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדוּלָּה – אַתֶּם מְמַעֲטִין עַצְמְכֶם לְפָנַי.
§ Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Any place where you find the statements of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, in reference to aggada, make your ears like a funnel [ka’afarkeset], i.e., be receptive to his words. As Rabbi Eliezer interpreted the verse: “Not because you are more in number than any people did the Lord desire you and choose you, for you were the fewest of all peoples” (Deuteronomy 7:7), as follows: The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: I desire you, since even at a time that I bestow greatness upon you, you diminish, i.e., humble, yourselves before Me.
נָתַתִּי גְּדוּלָּה לְאַבְרָהָם – אָמַר לְפָנַי: ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן – אָמַר: ״וְנַחְנוּ מָה״, לְדָוִד – אָמַר: ״וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ״.
I granted greatness to Abraham, yet he said before Me: “And I am but dust and ashes” (Genesis 18:27). I granted greatness to Moses and Aaron, yet Moses said of the two of them: “And what are we” (Exodus 16:7). I granted greatness to David, yet he said: “But I am a worm, and no man” (Psalms 22:7).
אֲבָל אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֵינָן כֵּן, נָתַתִּי גְּדוּלָּה לְנִמְרוֹד – אָמַר: ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״, לְפַרְעֹה – אָמַר: ״מִי ה׳״, לְסַנְחֵרִיב – אָמַר: ״מִי בְּכׇל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת וְגוֹ׳״, לִנְבוּכַדְנֶצַּר – אָמַר: ״אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב״, לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר – אָמַר: ״מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים״.
But the gentile nations of the world are not so. I granted greatness to Nimrod, yet he said: “Come, let us build a city and a tower, with its top in heaven, and let us make for ourselves a name” (Genesis 11:4). I granted greatness to Pharaoh, yet he said: “Who is the Lord” (Exodus 5:2). I granted greatness to Sennacherib, yet he said: “Who are they among all the gods of the countries that have delivered their country out of my hand, that the Lord should deliver Jerusalem out of my hand” (II Kings 18:35). I granted greatness to Nebuchadnezzar, yet he said: “I will ascend above the heights of the clouds” (Isaiah 14:14). I granted greatness to Ḥiram, king of Tyre, yet he said: “I sit in the seat of God, in the heart of the seas” (Ezekiel 28:2).
אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם, דְּאִילּוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, וְאִילּוּ בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּתִיב: ״וְנַחְנוּ מָה״. וְאָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כְּתִיב הָכָא: ״וְנַחְנוּ מָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״תּוֹלֶה אָרֶץ עַל בְּלִימָה״.
The Gemara relates: Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: Greater is that which is stated with regard to Moses and Aaron than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham it is written: “And I am but dust and ashes,” while with regard to Moses and Aaron it is written: “And what are we,” i.e., we are not even dust and ashes. And Rava says, and some say Rabbi Yoḥanan says: The world endures only in the merit of Moses and Aaron. It is written here: “And what are we,” and it written elsewhere: “He hangs the earth upon nothing” (Job 26:7). That is, the earth endures in the merit of those who said of themselves that they are nothing, i.e., Moses and Aaron.
אָמַר רַבִּי אִילְעָא: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה״. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִתַּחַת זְרוֹעוֹת עוֹלָם״.
With regard to that verse, Rabbi Ile’a says: The world endures only in the merit of one who restrains [shebolem] himself during a quarrel, as it is stated: “He hangs the earth upon nothing [belima]. Rabbi Abbahu says: The world endures only in the merit of one who renders himself as if he were non-existent, as it is stated: “And underneath are the everlasting arms” (Deuteronomy 33:27), i.e., one who considers himself to be underneath everything else is the everlasting arm that upholds the world.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם״? מָה אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה – יָשִׂים עַצְמוֹ כְּאִלֵּם. יָכוֹל אַף לְדִבְרֵי תוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן״. יָכוֹל יָגִיס דַּעְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם״.
Rabbi Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “Do you indeed [ha’umnam] speak as a righteous company [elem]? Do you judge with equity [meisharim] the sons of men” (Psalms 58:2)? The verse is interpreted as follows: What should be a person’s occupation [umanut] in this world? He should render himself silent as a mute [ilem]. If so, one might have thought that he should render himself as a mute even with regard to words of Torah. Therefore, the verse states: “Speak as a righteous company,” indicating that one should speak the righteous words of Torah. If so, he might have thought that one who speaks words of Torah has the right to become arrogant. Therefore, the verse states: “Judge with equity [meisharim] the sons of men.” Even a learned judge must take extra care to judge with equity, and not assume that he will immediately arrive at the correct understanding.
אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר יִרְמְיָה: מְכַסִּין בַּעֲפַר עִיר הַנִּדַּחַת. וְאַמַּאי? אִיסּוּרֵי הֲנָאָה הוּא!
§ The Gemara returns to discuss the mitzva of covering the blood: Rabbi Zeira says, and some say Rabba bar Yirmeya says: One may cover the blood of an undomesticated animal or a bird with the dust of an idolatrous city. The Torah states that the city and anything contained therein must be burned (see Deuteronomy 13:17). The Gemara, assuming the statement of Rabbi Zeira refers to the ashes of a burned idolatrous city, asks: But why may one use these ashes to cover the blood? These ashes are items from which deriving benefit is prohibited, as the verse states: “And there shall cleave none of the banned property to your hand” (Deuteronomy 13:18).
אָמַר זְעֵירִי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַעֲפַר עֲפָרָהּ, דִּכְתִיב: ״וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ״, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא קְבִיצָה וּשְׂרֵפָה, יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר תְּלִישָׁה, קְבִיצָה וּשְׂרֵפָה.
Ze’eiri said: Rabbi Zeira is not referring to the ashes of the burned city, which may not be used. Rather, his statement is necessary only concerning the dust of its dust, i.e., the dust of the ground of the idolatrous city, from which deriving benefit is not prohibited, as it is written: “And you shall gather all its spoil into the midst of the broad place thereof, and shall burn with fire the city” (Deuteronomy 13:17). Accordingly, items lacking only the acts of gathering and burning must be burned. This serves to exclude this dust of the ground, which lacks the acts of removal from the ground, gathering, and burning. The dust must also be removed from the ground before it can be gathered and burned.
וְרָבָא אָמַר: מִצְוֹת לָאו לֵיהָנוֹת נִיתְּנוּ.
And Rava says: One can even use the ashes from the idolatrous city to cover the blood, despite the fact that it is prohibited to derive any benefit from them. This is because mitzvot were not given for benefit, that is, the fulfillment of a mitzva is not considered deriving benefit, but the fulfillment of a divine decree.
יָתֵיב רָבִינָא וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רַב רְחוּמִי לְרָבִינָא: שׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יִתְקַע בּוֹ. מַאי לָאו, אִם תָּקַע לֹא יָצָא? לָא, אִם תָּקַע יָצָא.
The Gemara relates that Ravina was sitting and saying this halakha, that one may use the ashes of an idolatrous city to cover the blood. Rav Reḥumi raised an objection to Ravina from a baraita: With regard to a shofar of idol worship, from which it is prohibited to derive benefit, one may not blow with it. What, is it not that the baraita means to say that if one blew with it he has not fulfilled his obligation? The Gemara responds: No, the baraita means that one should not use such a shofar ab initio, but if one blew with it he has fulfilled his obligation.
לוּלָב שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יִטּוֹל. מַאי לָאו, אִם נָטַל לֹא יָצָא? לָא, אִם נָטַל יָצָא. וְהָתַנְיָא: תָּקַע לֹא יָצָא, נָטַל לֹא יָצָא!
Rav Reḥumi persists: It is taught in another baraita that with regard to a lulav of idol worship, one may not take it to perform the mitzva. What, is it not that the baraita means to say that if one took such a lulav he has not fulfilled his obligation? The Gemara responds: No, the baraita means that one should not use such a lulav ab initio, but if one took it he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that if one blew a shofar of idolatry he has not fulfilled his obligation? And isn’t it taught in another baraita that if one took a lulav of idolatry to perform the mitzva he has not fulfilled his obligation?
אָמַר רַב אָשֵׁי: הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם
Rav Ashi said in response: How can these cases be compared to the case of covering the blood? There, with regard to a shofar and lulav of idol worship, although the use of such items for a mitzva does not constitute benefit, one cannot fulfill his obligation with them, because
שִׁיעוּרָא בָּעֵינַן, וַעֲבוֹדָה זָרָה כַּתּוֹתֵי מְכַתַּת שִׁיעוּרַאּ. הָכָא, כֹּל מָה דִּמְכַתַּת מְעַלֵּי לְכִסּוּי.
we require a minimum measure in order to fulfill these mitzvot. A shofar must be large enough that, when grasped, part of it protrudes from both sides of one’s hand, and a lulav must be at least four handbreadths long. And since an object of idol worship and its effects must be burned, its size as required for the mitzva is seen by halakha as crushed into powder. Since a shofar or lulav of idol worship is destined for burning, it is considered as if it is already burned, and it therefore lacks the requisite measurement for fulfilling the mitzva. By contrast, here, with regard to the ashes used to perform the mitzva of covering the blood, no minimum measure is required to fulfill the mitzva; in fact, the more the ash is crushed, the better it is for the mitzva of covering the blood.
הֲדַרַן עֲלָךְ כִּסּוּי הַדָּם.
מַתְנִי׳ גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחוּלִּין וּבַמּוּקְדָּשִׁין, וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף.
MISHNA: The prohibition of eating the sciatic nerve applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, in the presence of, i.e., the time of, the Temple and not in the presence of the Temple, and with regard to non-sacred animals and with regard to sacrificial animals. And it applies to domesticated animals and to undomesticated animals, to the thigh of the right leg and to the thigh of the left leg. But it does not apply to a bird, due to the fact that the verse makes reference to the sciatic nerve as being “upon the spoon of the thigh” (Genesis 32:33), and a bird has no spoon of the thigh.
וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר.
And the prohibition applies to a late-term animal fetus [shalil] in the womb. Rabbi Yehuda says: It does not apply to a fetus; and similarly, its fat is permitted.
וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב.
And butchers are not deemed credible to say that the sciatic nerve was removed; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: They are deemed credible about the sciatic nerve and about the forbidden fat.
גְּמָ׳ מוּקְדָּשִׁין – פְּשִׁיטָא! מִשּׁוּם דְּאַקְדְּשֵׁיהּ פְּקַע לֵיהּ אִיסּוּר גִּיד מִינֵּיהּ?
GEMARA: The mishna teaches that the prohibition of eating the sciatic nerve applies to both non-sacred animals and sacrificial animals. The Gemara asks: Is it not obvious that the prohibition applies to sacrificial animals? Would it be reasonable to suggest that because one consecrated it, he has abrogated the prohibition of eating the sciatic nerve from it?
וְכִי תֵּימָא יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאָתֵי אִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין וְחָיֵיל אַאִיסּוּר גִּיד, הַאי ״מוּקְדָּשִׁין נוֹהֵג בְּגִיד״ מִיבְּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא קָסָבַר אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, וּבְמוּקְדָּשִׁין אִיסּוּר גִּיד אִיכָּא, אִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין לֵיכָּא.
And if you would say that sciatic nerves have the ability to impart flavor, i.e., they possess flavor, and the mishna is teaching that the prohibition of eating meat of sacrificial animals comes and takes effect upon the sciatic nerve despite the fact that it is already subject to the prohibition of eating the sciatic nerve, the mishna should have stated: The prohibition of eating meat of sacrificial animals applies to the sciatic nerve. The Gemara suggests: Rather, the tanna of the mishna holds that the sciatic nerve does not have the ability to impart flavor, and the mishna is teaching that with regard to sacrificial animals there is a prohibition of eating the sciatic nerve but there is no additional prohibition of eating the meat of a sacrificial animal.
וְסָבַר תַּנָּא דִּידַן אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם? וְהָתְנַן: יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה!
The Gemara challenges this explanation: And does the tanna of our mishna hold that the sciatic nerve does not have the ability to impart flavor? But didn’t we learn in a mishna (96b): In the case of a thigh that was cooked with the sciatic nerve in it, if there is enough of the sciatic nerve in the thigh to impart its flavor to the meat, the entire thigh is forbidden? Consequently, it is clear that the tanna of the mishna holds that the sciatic nerve does possess flavor.
אֶלָּא, הָכָא בְּוַלְדוֹת קָדָשִׁים עָסְקִינַן, וְקָסָבַר נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל, וְקָסָבַר וַלְדוֹת קָדָשִׁים בִּמְעֵי אִמָּן הֵן קְדוֹשִׁים, דְּאִיסּוּר גִּיד וְאִיסּוּר מוּקְדָּשִׁין בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי.
Rather, in the mishna here we are dealing with offspring of sacrificial animals. And the tanna holds that the prohibition of eating the sciatic nerve applies with regard to a fetus, and he also holds that the offspring of sacrificial animals are consecrated even while they are in the womb of their mother. Consequently, the prohibition of eating the sciatic nerve and the prohibition of eating sacrificial animals come into effect at the same time, and therefore both prohibitions apply and one does not say that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists.
וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לַהּ בִּשְׁלִיל, וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא ״נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בִּשְׁלִיל עָסְקִינַן! הָכִי קָאָמַר: דָּבָר זֶה מַחְלוֹקֶת דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן.
The Gemara challenges this explanation: Can you interpret this clause of the mishna as referring to a fetus? From the fact that the latter clause teaches: It applies to a late-term fetus, and Rabbi Yehuda holds that it does not apply to a late-term fetus, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with a fetus. The Gemara explains: This is what the tanna of the mishna is saying: This matter that was taught in the first clause is a matter of dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ? וְהָתְנַן: עַל אֵלּוּ טוּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת.
The Gemara again challenges the explanation that the first clause of the mishna is referring to a fetus: And how can you say that both prohibitions come into effect at the same time? But didn’t we learn in a mishna (Nazir 49b): A nazirite shaves for having become impure from these sources of ritual impurity: For impurity imparted by a corpse and for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse.
וְקַשְׁיָא לַן: עַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְגַלֵּחַ, עַל כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְנֵפֶל שֶׁלֹּא (נקשרו) [נִתְקַשְּׁרוּ] אֵבָרָיו בְּגִידִין.
And the clause: For impurity imparted by a corpse, is difficult for us, as it seems unnecessary; if a nazirite must shave for impurity imparted by an olive-bulk of a corpse, is it not all the more so true that he must shave for impurity imparted by an entire corpse? And Rabbi Yoḥanan says: It is necessary only for a miscarried human fetus whose limbs had not yet become joined to its sinews. Since the spine is complete the fetus is considered a full corpse, but as the limbs have not yet joined to the sinews it does not contain an olive-bulk of flesh.
לעקוב
