הלימוד השבוע מקודש ע”י רינה ספטי גולדשטיין ומרק גולדשטיין לע”נ מו ספטי.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
רב הונא קובע כי לוּל, פתח במדרגות המקשר בין הבית לעלייה (עם קירות מסביב) חייב במזוזה אחת אם יש לו פתח אחד, ובשתי מזוזות אם יש לו שני פתחים. רב פפא מסיק מכך כי אינדרונא (חדר) שיש לו ארבעה פתחים חייב בארבע מזוזות, אף על פי שהדייר רגיל להשתמש רק באחד מהם. אמימר פוסק כי פתח הממוקם באלכסון בפינה חייב במזוזה; על אף שרב אשי מקשה על כך בשל היעדר פצימים, אמימר סובר כי קצות הכתלים עצמם נחשבים כפצימים.
רב פפא הבחין בפתח בביתו של מר שמואל שהיה לו פצים אחד בלבד משמאל, ובכל זאת נקבעה בו מזוזה. הוא הקשה על הנהגה זו, שכן נראה שהיא כשיטת רבי מאיר המחייב מזוזה בפתח שיש לו פצים אחד בלבד – אך אפילו רבי מאיר סובר שמזוזה נקבעת רק בצד ימין. המקור לקביעה בימין נלמד מהמילה "ביתך”, הנדרשת כ”ביאתך”. הקשר בין ביאה לצד ימין הוא או משום שאדם מתחיל את הליכתו ברגל ימין, או שהוא נלמד מפסוק העוסק ביהוידע הכהן, אשר הניח קופה לנדבות מימין למזבח "בבוא כל איש”. המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בעניין פצים אחד מתמקדת בלשון הרבים "מזוזות”. חכמים סוברים שזה מחייב שני פצימים, בעוד רבי מאיר מסביר כיצד המונח יכול להתייחס לפצים אחד, על פי דרשותיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא המשתמשים במידות שונות שהתורה נדרשת בהן.
ברייתא לומדת את החובה לכתוב את המזוזה על קלף ואז לקבעה לכותל, במקום לכתוב אותה ישירות על אבני מזוזת הפתח כפי שניתן היה להבין מקריאה פשוטה של הפסוק.
בעניין תפילין, ארבע הפרשיות כולן מעכבות זו את זו; אפילו השמטה של אות אחת, או "קוצו של יוד”, פוסלת אותן. רב יהודה בשם רב מוסיף כי כל אות חייבת להיות מוקפת בגוויל (קלף) מארבע רוחותיה.
הגמרא דנה במקור לארבעת הבתים של תפילין של ראש. רבי ישמעאל לומד את המספר ארבע ממספר הפעמים ושינויי הכתיב של הופעת המילה "לטטפת” בתורה, בעוד רבי עקיבא מסביר שהמילה מורכבת מהמילים "טט” (שתיים בלשון כתפי) ו”פת” (שתיים בלשון אפריקי).
ברייתא מבהירה כי בעוד שתפילין של ראש מכילים ארבע פרשיות נפרדות בארבעה בתים, תפילין של יד מורכבים מכל ארבע הפרשיות הכתובות על קלף אחד. אם כתב תפילין של ראש על קלף אחד, הרי הן כשרות, כל עוד הן מונחות בארבעה בתים נפרדים. אם כתב תפילין של יד על ארבעה קלפים נפרדים והניחם בבית אחד, הרי הן כשרות, אם כי רבי יהודה מחייב להדביקם יחד כדי שיראו כאחד. רבי יוסי פוסק כי ניתן להשתמש בתפילין של ראש כתפילין של יד אם מכסים אותם עם פיסת עור אחת. קושי מועלה נגד רבי יוסי מדברי רבי יוחנן שקבע כי הדבר בלתי אפשרי משום שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, כלומר מן הראש אל הזרוע.
סדר הנחת הפרשיות בארבעת הבתים של תפילין של ראש נקבע כך: "קדש” ו”והיה כי יביאך” מימין, ואחריהן "שמע” ו”והיה אם שמוע” משמאל. כדי ליישב סתירה עם מקור אחר האומר את ההיפך, אביי מבהיר כי כל מקור מתייחס לנקודת מבט אחרת של "ימין” ו”שמאל”, בתלות בשאלה אם מסתכלים מצד הקורא או מצד המניח. רש”י ורבנו תם (וכן אחרים) חולקים בהבנת הסדר הספציפי של הפרשיות המתואר בגמרא. רב קובע כי אם הסופר החליף את סדר הפרשיות, התפילין פסולות.
כלים
הלימוד השבוע מקודש ע”י רינה ספטי גולדשטיין ומרק גולדשטיין לע”נ מו ספטי.
מנחות לד
אַדַּעְתָּא דְּגִינָּה הוּא דַּעֲבִידָא.
area is made for the purpose of reaching the garden, not for entering the house, and therefore even with regard to the entrance between the gatehouse and small room, one is exempt from placing a mezuza at the entrance of the small room.
אַבָּיֵי וְרָבָא עָבְדִי כְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף, וְרַב אָשֵׁי עָבֵיד כְּרַב וּשְׁמוּאֵל לְחוּמְרָא, וְהִילְכְתָא כְּרַב וּשְׁמוּאֵל לְחוּמְרָא.
The Gemara relates that Abaye and Rava would act in accordance with the explanation of Rabba and Rav Yosef, i.e., they would not place a mezuza on the two entrances of a gatehouse, neither to the garden nor to the small room, in accordance with the ruling of the Rabbis. And Rav Ashi would act in accordance with the explanation of Rav and Shmuel, stringently, i.e., following the ruling of Rabbi Yosei that both entrances require a mezuza. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the explanation of Rav and Shmuel, stringently.
אִיתְּמַר: לוּל פָּתוּחַ מִן הַבַּיִת לַעֲלִיָּיה, אָמַר רַב הוּנָא: אִם יֵשׁ לוֹ פֶּתַח אֶחָד – חַיָּיב בִּמְזוּזָה אַחַת, אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִין – חַיָּיב בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַב הוּנָא, הַאי אִינְדְּרוֹנָא דְּאִית לֵיהּ אַרְבְּעָה בָּאבֵי – חַיָּיב בְּאַרְבַּע מְזוּזוֹת. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, אַף עַל גַּב דִּרְגִיל בְּחַד.
§ It was stated: With regard to an aperture that opens from the ceiling of a house occupied by one person to a loft occupied by another, with a walled staircase leading from the lower floor to the loft, Rav Huna says: If the staircase has one entrance, i.e., one doorway, either from the house or from the upper story, one is obligated to affix one mezuza; if it has two entrances, both from below and above, one is obligated to affix two mezuzot. Rav Pappa says: One can learn from that statement of Rav Huna that with regard to this type of room that has four gates, one is obligated to affix four mezuzot. The Gemara asks: Isn’t it obvious? The Gemara explains: No, it is necessary to teach that even though one is accustomed to using one particular gate, nevertheless, all four require a mezuza.
אָמַר אַמֵּימָר: הַאי פִּיתְחָא דְּאַקַּרְנָא חַיָּיב בִּמְזוּזָה. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: וְהָא לֵית לֵיהּ פַּצִּימִין! אֲמַר לֵיהּ: עָדֵי פַּצִּימֵי.
Ameimar said: With regard to this entrance which is located at the corner of a house, one is obligated to affix a mezuza. Rav Ashi said to Ameimar: But it does not have doorposts. Ameimar said to him: These [adei] are its doorposts, i.e., the end of the walls serve as its doorposts.
רַב פָּפָּא אִיקְּלַע לְבֵי מָר שְׁמוּאֵל, חֲזָא הָהוּא פִּיתְחָא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא (פַּצִּים אֶחָד) [חַד פַּצִּימָא] מִשְּׂמָאלָא, וַעֲבִידָא לֵיהּ מְזוּזָה. אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן? כְּרַבִּי מֵאִיר? אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר מִיָּמִין, מִשְּׂמֹאל מִי אָמַר?
The Gemara relates: Rav Pappa happened to come to the house of Mar Shmuel, where he saw a certain entrance that had only one doorpost to the left of the entrance, and yet Mar Shmuel had affixed a mezuza to that doorpost. Rav Pappa said to him: In accordance with whose opinion did you do this? Did you act in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who deems one obligated to affix a mezuza to an entrance that has only one doorpost? But one can say that Rabbi Meir says that one must do so only in a case where the doorpost is to the right of the entrance. Does he say that it requires a mezuza if the entrance is to the left?
מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: ״בֵּיתֶךָ״ – ״בִּיאָתְךָ״, מִן הַיָּמִין. אַתָּה אוֹמֵר מִן הַיָּמִין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִשְּׂמֹאל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בֵּיתֶךָ״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבָּה: דֶּרֶךְ בִּיאָתְךָ מִן הַיָּמִין, דְּכִי עָקַר אִינִישׁ כַּרְעֵיהּ דְּיַמִּינָא עָקַר.
The Gemara asks: What is the source for this requirement that the mezuza be affixed to the right side? As it is taught in a baraita: When the verse states: “And you shall write them upon the doorposts of your house [beitekha]” (Deuteronomy 6:9), the word beitekha is interpreted as biatekha, your entry, i.e., the mezuza must be affixed to the side by which you enter, which is from the right. Do you say it is from the right, or is it only from the left? Therefore, the verse states: Your house [beitekha]. The Gemara asks: What is the biblical derivation here? Rabba says: The mezuza is affixed in the way that you enter the house, which is from the right, as when a person lifts his foot to begin walking, he lifts his right foot first. Therefore, the mezuza is affixed to the right side of the doorway.
רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר, מֵהָכָא: ״וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אוֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה׳ וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרֵי הַסַּף אֶת כׇּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה׳״.
Rav Shmuel bar Aḥa said before Rav Pappa in the name of Rava bar Ulla that the requirement that the mezuza be affixed to the right of the entrance is derived from here: “And Jehoiada the priest took a chest, and bored a hole in the lid of it, and set it beside the altar, on the right side as one comes into the House of the Lord; and the priests that kept the threshold put in there all the money that was brought into the House of the Lord” (II Kings 12:10). This indicates that an object designed for those entering a house is placed to the right of the one entering.
מַאי רַבִּי מֵאִיר? דְּתַנְיָא: בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פַּצִּים אֶחָד, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? ״מְזוּזוֹת״ כְּתִיב.
The Gemara further inquires: What is this statement of Rabbi Meir, referred to by Rav Pappa, that he deems one obligated to place a mezuza on an entrance that has only one doorpost? As it is taught in a baraita: With regard to a house that has only one doorpost, Rabbi Meir deems one obligated to affix a mezuza, and the Rabbis deem him exempt from affixing a mezuza. The Gemara asks: What is the reasoning of the Rabbis? It is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house” (Deuteronomy 6:9), in the plural, which indicates that there must be two doorposts.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? דְּתַנְיָא: ״מְזוּזוֹת״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִיעוּט מְזוּזוֹת שְׁתַּיִם, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״מְזוּזוֹת״ בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, הָוֵי רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי, וְאֵין רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט, מִעֲטוֹ הַכָּתוּב לִמְזוּזָה אַחַת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Meir, that one doorpost suffices to obligate one to affix a mezuza? As it is taught in a baraita: When it states “doorposts” (Deuteronomy 6:9), I would derive the minimum number of doorposts, which is two. When it says “doorposts” in the second passage (Deuteronomy 11:20), this also serves to teach a halakha, as otherwise there is no need for the verse to state this. This is one amplification following another amplification, and the principle is that an amplification following an amplification is stated only in order to restrict its extent. In this manner the verse restricted the minimum number to one doorpost. This is the statement of Rabbi Yishmael.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁתֵּי״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁתֵּי״? זֶה בָּנָה אָב, כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״מְזוּזוֹת״ אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב שְׁתַּיִם.
Rabbi Akiva says: This proof is not necessary. Rather, when the verse states: “And strike the lintel and the two doorposts” (Exodus 12:22), one can claim that there is a superfluous word in this verse, as there is no need for the verse to state “two,” since the minimum of doorposts is two. What is the meaning when the verse states “two”? This established a paradigm that anywhere where it is stated “doorposts,” it means only one doorpost, unless the verse specifies that it is referring to two doorposts.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּכְתַבְתָּם״ – יָכוֹל יִכְתְּבֶנָּה עַל הָאֲבָנִים? נֶאֱמַר כָּאן כְּתִיבָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כְּתִיבָה – מָה לְהַלָּן עַל הַסֵּפֶר, אַף כָּאן עַל הַסֵּפֶר.
The Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 6:9). One might have thought that one writes a mezuza on the stones of the entrance. To counter this, an expression of writing is stated here, with regard to a mezuza, and an expression of writing is stated there. Just as there the mitzva of writing means on a book, i.e., parchment, so too, a mezuza must be written on a book.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֱמַר כָּאן כְּתִיבָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כְּתִיבָה, מָה לְהַלָּן עַל הָאֲבָנִים, אַף כָּאן עַל הָאֲבָנִים!
The baraita suggests: Or perhaps, go [kalekh] this way, i.e., one can suggest a different interpretation: An expression of writing is stated here, with regard to a mezuza, and writing is stated there, with regard to the mitzva of writing the words of the Torah on stones upon the entry to Eretz Yisrael (Deuteronomy 27:3). Just as there, the words are written on the stones themselves, so too here, the mezuza should be written on the stones.
נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה? דָּנִין כְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת מִכְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, וְאֵין דָּנִין כְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת מִכְּתִיבָה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ״.
The baraita continues: Let us see to which it is similar, i.e., which comparison appears more apt. We derive writing that is performed in all generations, i.e., that of a mezuza, from another writing that is performed in all generations, but we do not derive writing that is performed in all generations from writing that is not performed in all generations. And furthermore, a mezuza must be written with ink, as it is stated below: “And Baruch said to them: He dictated all these words to me, and I wrote them with ink in the scroll” (Jeremiah 36:18).
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: רַחֲמָנָא אָמַר ״עַל מְזוּזֹת״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ נֵילַף כְּתִיבָה כְּתִיבָה? אָמַר קְרָא ״וּכְתַבְתָּם״ – כְּתִיבָה תַּמָּה, וַהֲדַר ״עַל הַמְּזוּזוֹת״.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: The Merciful One states: “Upon the doorposts,” which indicates that a mezuza should be written on the doorposts themselves, and yet you say: Let us derive a verbal analogy between “writing” and “writing,” to teach that one writes it on parchment. Why isn’t the verse interpreted in accordance with its straightforward meaning? Rav Ashi said to him: The verse states: “And you shall write them [ukhtavtam],” which means that it should first be complete writing [ketiva tamma], i.e., the full passages written down, and only then should one place them “upon the doorposts” of the house.
וּמֵאַחַר דִּכְתִיב [״וּכְתַבְתָּם״], הַאי גְּזֵירָה שָׁוָה לְמָה לִי? אִי לָאו גְּזֵירָה שָׁוָה, הֲוָה אָמֵינָא לִיכְתְּבַהּ אַאַבְנָא וְלִיקְבְּעַהּ אַסִּיפָּא, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: And since it is written: “And you shall write them,” from which it is derived that the mezuza should be written first and then placed on the doorpost, why do I need this verbal analogy between “writing” and “writing”? The Gemara explains that were it not for the verbal analogy, I would say that one should write the passages of a mezuza on a stone, and afterward affix the stone to the doorpost. To counter this, the verbal analogy teaches us that a mezuza must be written on a scroll.
אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִילִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. פְּשִׁיטָא!
§ The mishna teaches: With regard to the four passages that are in the phylacteries, i.e., the two passages that are written in the mezuza and two additional passages (Exodus 13:1–9, 11–16), the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others, and the absence of even one letter prevents fulfillment of the mitzva with the rest of them. The Gemara asks: Isn’t it obvious that the inclusion of every letter is necessary?
אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקוֹצוֹ שֶׁל יוּד. וְהָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְאִידַּךְ דְּרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל אוֹת שֶׁאֵין גְּוִיל מוּקָּף לָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ, פְּסוּלָה.
Rav Yehuda says that Rav says: It is necessary to state this ruling only to teach that even the absence of the thorn, i.e., a small stroke, of a letter yod prevents fulfillment of the mitzva. The Gemara asks: But isn’t this also obvious, since the letter is not formed properly? Rather, it is necessary only according to another statement that Rav Yehuda says. As Rav Yehuda says that Rav says: Any letter that is not encircled with blank parchment on all four of its sides, as its ink connects to the letter above it, below it, preceding it, or succeeding it, is unfit.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״לְטֹטֶפֶת״ ״לְטֹטֶפֶת״ ״לְטוֹטָפוֹת״ – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
§ The Sages taught in a baraita: With regard to the number of compartments in the phylacteries of the head, the verse states: “It shall be for a sign upon your hand, and for totafot between your eyes” (Exodus 13:16), with the word totafot spelled deficient, without a vav before the final letter, in a way that can be read as singular; and again: “They shall be for totafot between your eyes” (Deuteronomy 6:8), spelled as a singular word; and again: “They shall be for totafot between your eyes” (Deuteronomy 11:18), this time spelled plene, with a vav before the final letter, in a manner that must be plural. There are four mentions of totafot here, as the third one is written in the plural and therefore counts as two. Consequently, it is derived that the phylacteries of the head must have four compartments. This is the statement of Rabbi Yishmael.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, ״טַט״ בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, ״פַּת״ בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם.
Rabbi Akiva says: There is no need for this proof, as the requirement of four compartments can be derived from the word totafot itself: The word tot in the language of Katfei means two, and the word pat in the language of Afriki also means two, and therefore totafot can be understood as a compound word meaning four.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יִכְתְּבֵם עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת, וְיַנִּיחֵם בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּאַרְבָּעָה עוֹרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ״, זִכָּרוֹן אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה זִכְרוֹנוֹת. הָא כֵּיצַד? כּוֹתְבָן עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת וּמַנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּעוֹר אֶחָד.
The Sages taught in a baraita: One might have thought that a scribe should write the passages of the phylacteries of the head on four separate hides, i.e., parchments, and place them in four compartments of four hides, one passage in each compartment. Therefore, the verse states: “And for a memorial between your eyes” (Exodus 13:9). This teaches: I said to you that the phylacteries are one memorial, but not that they are two or three memorials, i.e., the phylacteries themselves must be one unit. How so? One writes the passages on four hides and places them in four compartments fashioned of one hide.
וְאִם כְּתָבָן בְּעוֹר אֶחָד, וְהִנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים – יָצָא, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֶיוַח בֵּינֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. וְשָׁוִין, שֶׁנּוֹתֵן חוּט אוֹ מְשִׁיחָה בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאִם אֵין חֲרִיצָן נִיכָּר – פְּסוּלוֹת.
And if a scribe wrote all four of them on one hide and placed them in four compartments by slitting the parchment between each of the passages, one who dons these phylacteries has fulfilled his obligation. And in such a case it is necessary for there to be a space between each of the passages, so that each can be placed in a separate compartment; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It is not necessary for there to be a space between them. And Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis agree that one places a string or a thicker band between each and every one of the four compartments. The baraita adds: And if their furrows, i.e., the lines marking the separation between the compartments, are not noticeable from the outside, the phylacteries are unfit.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד כּוֹתְבָן? תְּפִלָּה שֶׁל יָד כּוֹתְבָהּ עַל עוֹר אֶחָד, וְאִם כְּתָבָהּ בְּאַרְבַּע עוֹרוֹת וְהִנִּיחָה בְּבַיִת אֶחָד – יָצָא. וְצָרִיךְ לְדַבֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״, כְּשֵׁם שֶׁאוֹת אַחַת מִבַּחוּץ – כָּךְ אוֹת אַחַת מִבִּפְנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ.
The Sages taught in a baraita: How does a scribe write them? With regard to the phylacteries of the arm, he writes it on one hide. But if he wrote it on four separate hides and placed it in one compartment, one who wears it has fulfilled his obligation. And in such a case it is necessary to attach the four parchments, as it is stated: “And it shall be for a sign for you upon your arm” (Exodus 13:9). This teaches that just as the phylacteries of the arm are one sign on the outside, as the compartment is fashioned from a single hide, so too, they must be one sign on the inside, i.e., the four passages must be on a single parchment. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: It is not necessary to attach the passages.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וּמוֹדֶה לִי רַבִּי יְהוּדָה בְּרִיבִּי, שֶׁאִם אֵין לוֹ תְּפִילִּין שֶׁל יָד וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁטּוֹלֶה עוֹר עַל אַחַת מֵהֶן וּמַנִּיחָהּ. מוֹדֶה? הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ! אָמַר רָבָא: מִדְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי חָזַר בּוֹ רַבִּי יְהוּדָה.
Rabbi Yosei says: And Rabbi Yehuda the Distinguished [Beribbi] concedes to me that if one does not have phylacteries of the arm but has two phylacteries of the head, that he covers one of them with patches of hide, to render it like one compartment, and places it on his arm. The Gemara asks: How can Rabbi Yosei say that Rabbi Yehuda concedes to him in this case? This is the very situation in which their dispute applies, as they disagree over whether or not the passages of the phylacteries of the arm may be written on separate parchments. Rava said: From Rabbi Yosei’s statement one can infer that Rabbi Yehuda retracted his opinion and accepted Rabbi Yosei’s ruling.
אִינִי? וְהָא שְׁלַח רַב חֲנַנְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: תְּפִלָּה שֶׁל יָד עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל רֹאשׁ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל יָד, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה.
Rabbi Yosei said that all agree that one can convert phylacteries of the head into phylacteries of the arm. The Gemara asks: Is that so? But Rav Ḥananya sent the following ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: If one has phylacteries of the arm, he can convert it to phylacteries of the head, but if one has phylacteries of the head, he cannot convert it to phylacteries of the arm, because one does not reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity of phylacteries of the head to a level of lesser sanctity of phylacteries of the arm.
לָא קַשְׁיָא, הָא בְּעַתִּיקָתָא, הָא בְּחַדְתָּתָא. וּלְמַאן דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא, דְּאַתְנִי עֲלַיְיהוּ מֵעִיקָּרָא.
The Gemara answers: This is not difficult, as this ruling is stated with regard to old phylacteries, which have already been worn on one’s head and therefore have a greater level of sanctity, whereas that ruling is stated with regard to new phylacteries, which have not yet been used. The Gemara adds: And according to the one who says that designation is significant, i.e., once one designates an item for use in fulfilling a particular mitzva, it assumes the sanctity of an item used for mitzvot, this ruling is stated with regard to a case where he stipulated with regard to them from the outset that he may convert it from phylacteries of the head to phylacteries of the arm, and only in this circumstance it is permitted to convert them.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד סִדְרָן? ״קַדֶּשׁ לִי״ ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ״ מִיָּמִין, ״שְׁמַע״ ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ מִשְּׂמֹאל.
§ The Sages taught in a baraita: How does one arrange the four passages inside the phylacteries? The passage of: “Sanctify unto Me” (Exodus 13:1–10), and the passage of: “And it shall be when He shall bring you” (Exodus 13:11–16), are placed on the right; the passage of: “Listen, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), and the passage of: “And it shall come to pass, if you shall hearken diligently” (Deuteronomy 11:13–21), are placed on the left.
וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא? אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן מִימִינוֹ שֶׁל קוֹרֵא, כָּאן מִימִינוֹ שֶׁל מַנִּיחַ, וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא כְּסִדְרָן.
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that one places them in the opposite manner, with the first two passages on the left and the latter two on the right? Abaye said that it is not difficult: Here it means to the right of the reader, i.e., one who is standing opposite the one donning the phylacteries, whereas there it means to the right of the one who is donning the phylacteries. And in this manner the reader reads the passages in their order, as they appear in the Torah, starting with Exodus 13:1–10 to his right.
אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: הֶחְלִיף פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּסוּלוֹת. אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן
Rav Ḥananel says that Rav says: If one exchanged its passages, i.e., placed them in a different order within the compartment, the phylacteries are unfit. Abaye said: We did not say this
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
נתניה, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
מנחות לד
אַדַּעְתָּא דְּגִינָּה הוּא דַּעֲבִידָא.
area is made for the purpose of reaching the garden, not for entering the house, and therefore even with regard to the entrance between the gatehouse and small room, one is exempt from placing a mezuza at the entrance of the small room.
אַבָּיֵי וְרָבָא עָבְדִי כְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף, וְרַב אָשֵׁי עָבֵיד כְּרַב וּשְׁמוּאֵל לְחוּמְרָא, וְהִילְכְתָא כְּרַב וּשְׁמוּאֵל לְחוּמְרָא.
The Gemara relates that Abaye and Rava would act in accordance with the explanation of Rabba and Rav Yosef, i.e., they would not place a mezuza on the two entrances of a gatehouse, neither to the garden nor to the small room, in accordance with the ruling of the Rabbis. And Rav Ashi would act in accordance with the explanation of Rav and Shmuel, stringently, i.e., following the ruling of Rabbi Yosei that both entrances require a mezuza. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the explanation of Rav and Shmuel, stringently.
אִיתְּמַר: לוּל פָּתוּחַ מִן הַבַּיִת לַעֲלִיָּיה, אָמַר רַב הוּנָא: אִם יֵשׁ לוֹ פֶּתַח אֶחָד – חַיָּיב בִּמְזוּזָה אַחַת, אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִין – חַיָּיב בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַב הוּנָא, הַאי אִינְדְּרוֹנָא דְּאִית לֵיהּ אַרְבְּעָה בָּאבֵי – חַיָּיב בְּאַרְבַּע מְזוּזוֹת. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, אַף עַל גַּב דִּרְגִיל בְּחַד.
§ It was stated: With regard to an aperture that opens from the ceiling of a house occupied by one person to a loft occupied by another, with a walled staircase leading from the lower floor to the loft, Rav Huna says: If the staircase has one entrance, i.e., one doorway, either from the house or from the upper story, one is obligated to affix one mezuza; if it has two entrances, both from below and above, one is obligated to affix two mezuzot. Rav Pappa says: One can learn from that statement of Rav Huna that with regard to this type of room that has four gates, one is obligated to affix four mezuzot. The Gemara asks: Isn’t it obvious? The Gemara explains: No, it is necessary to teach that even though one is accustomed to using one particular gate, nevertheless, all four require a mezuza.
אָמַר אַמֵּימָר: הַאי פִּיתְחָא דְּאַקַּרְנָא חַיָּיב בִּמְזוּזָה. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: וְהָא לֵית לֵיהּ פַּצִּימִין! אֲמַר לֵיהּ: עָדֵי פַּצִּימֵי.
Ameimar said: With regard to this entrance which is located at the corner of a house, one is obligated to affix a mezuza. Rav Ashi said to Ameimar: But it does not have doorposts. Ameimar said to him: These [adei] are its doorposts, i.e., the end of the walls serve as its doorposts.
רַב פָּפָּא אִיקְּלַע לְבֵי מָר שְׁמוּאֵל, חֲזָא הָהוּא פִּיתְחָא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא (פַּצִּים אֶחָד) [חַד פַּצִּימָא] מִשְּׂמָאלָא, וַעֲבִידָא לֵיהּ מְזוּזָה. אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן? כְּרַבִּי מֵאִיר? אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר מִיָּמִין, מִשְּׂמֹאל מִי אָמַר?
The Gemara relates: Rav Pappa happened to come to the house of Mar Shmuel, where he saw a certain entrance that had only one doorpost to the left of the entrance, and yet Mar Shmuel had affixed a mezuza to that doorpost. Rav Pappa said to him: In accordance with whose opinion did you do this? Did you act in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who deems one obligated to affix a mezuza to an entrance that has only one doorpost? But one can say that Rabbi Meir says that one must do so only in a case where the doorpost is to the right of the entrance. Does he say that it requires a mezuza if the entrance is to the left?
מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: ״בֵּיתֶךָ״ – ״בִּיאָתְךָ״, מִן הַיָּמִין. אַתָּה אוֹמֵר מִן הַיָּמִין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִשְּׂמֹאל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בֵּיתֶךָ״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבָּה: דֶּרֶךְ בִּיאָתְךָ מִן הַיָּמִין, דְּכִי עָקַר אִינִישׁ כַּרְעֵיהּ דְּיַמִּינָא עָקַר.
The Gemara asks: What is the source for this requirement that the mezuza be affixed to the right side? As it is taught in a baraita: When the verse states: “And you shall write them upon the doorposts of your house [beitekha]” (Deuteronomy 6:9), the word beitekha is interpreted as biatekha, your entry, i.e., the mezuza must be affixed to the side by which you enter, which is from the right. Do you say it is from the right, or is it only from the left? Therefore, the verse states: Your house [beitekha]. The Gemara asks: What is the biblical derivation here? Rabba says: The mezuza is affixed in the way that you enter the house, which is from the right, as when a person lifts his foot to begin walking, he lifts his right foot first. Therefore, the mezuza is affixed to the right side of the doorway.
רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַחָא קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר, מֵהָכָא: ״וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אוֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה׳ וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרֵי הַסַּף אֶת כׇּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה׳״.
Rav Shmuel bar Aḥa said before Rav Pappa in the name of Rava bar Ulla that the requirement that the mezuza be affixed to the right of the entrance is derived from here: “And Jehoiada the priest took a chest, and bored a hole in the lid of it, and set it beside the altar, on the right side as one comes into the House of the Lord; and the priests that kept the threshold put in there all the money that was brought into the House of the Lord” (II Kings 12:10). This indicates that an object designed for those entering a house is placed to the right of the one entering.
מַאי רַבִּי מֵאִיר? דְּתַנְיָא: בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פַּצִּים אֶחָד, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן? ״מְזוּזוֹת״ כְּתִיב.
The Gemara further inquires: What is this statement of Rabbi Meir, referred to by Rav Pappa, that he deems one obligated to place a mezuza on an entrance that has only one doorpost? As it is taught in a baraita: With regard to a house that has only one doorpost, Rabbi Meir deems one obligated to affix a mezuza, and the Rabbis deem him exempt from affixing a mezuza. The Gemara asks: What is the reasoning of the Rabbis? It is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house” (Deuteronomy 6:9), in the plural, which indicates that there must be two doorposts.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? דְּתַנְיָא: ״מְזוּזוֹת״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִיעוּט מְזוּזוֹת שְׁתַּיִם, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״מְזוּזוֹת״ בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, הָוֵי רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי, וְאֵין רִיבּוּי אַחַר רִיבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט, מִעֲטוֹ הַכָּתוּב לִמְזוּזָה אַחַת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Meir, that one doorpost suffices to obligate one to affix a mezuza? As it is taught in a baraita: When it states “doorposts” (Deuteronomy 6:9), I would derive the minimum number of doorposts, which is two. When it says “doorposts” in the second passage (Deuteronomy 11:20), this also serves to teach a halakha, as otherwise there is no need for the verse to state this. This is one amplification following another amplification, and the principle is that an amplification following an amplification is stated only in order to restrict its extent. In this manner the verse restricted the minimum number to one doorpost. This is the statement of Rabbi Yishmael.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁתֵּי״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״שְׁתֵּי״? זֶה בָּנָה אָב, כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״מְזוּזוֹת״ אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת, עַד שֶׁיִּפְרֹט לְךָ הַכָּתוּב שְׁתַּיִם.
Rabbi Akiva says: This proof is not necessary. Rather, when the verse states: “And strike the lintel and the two doorposts” (Exodus 12:22), one can claim that there is a superfluous word in this verse, as there is no need for the verse to state “two,” since the minimum of doorposts is two. What is the meaning when the verse states “two”? This established a paradigm that anywhere where it is stated “doorposts,” it means only one doorpost, unless the verse specifies that it is referring to two doorposts.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּכְתַבְתָּם״ – יָכוֹל יִכְתְּבֶנָּה עַל הָאֲבָנִים? נֶאֱמַר כָּאן כְּתִיבָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כְּתִיבָה – מָה לְהַלָּן עַל הַסֵּפֶר, אַף כָּאן עַל הַסֵּפֶר.
The Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 6:9). One might have thought that one writes a mezuza on the stones of the entrance. To counter this, an expression of writing is stated here, with regard to a mezuza, and an expression of writing is stated there. Just as there the mitzva of writing means on a book, i.e., parchment, so too, a mezuza must be written on a book.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֱמַר כָּאן כְּתִיבָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן כְּתִיבָה, מָה לְהַלָּן עַל הָאֲבָנִים, אַף כָּאן עַל הָאֲבָנִים!
The baraita suggests: Or perhaps, go [kalekh] this way, i.e., one can suggest a different interpretation: An expression of writing is stated here, with regard to a mezuza, and writing is stated there, with regard to the mitzva of writing the words of the Torah on stones upon the entry to Eretz Yisrael (Deuteronomy 27:3). Just as there, the words are written on the stones themselves, so too here, the mezuza should be written on the stones.
נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה? דָּנִין כְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת מִכְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, וְאֵין דָּנִין כְּתִיבָה הַנּוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת מִכְּתִיבָה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: ״וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ״.
The baraita continues: Let us see to which it is similar, i.e., which comparison appears more apt. We derive writing that is performed in all generations, i.e., that of a mezuza, from another writing that is performed in all generations, but we do not derive writing that is performed in all generations from writing that is not performed in all generations. And furthermore, a mezuza must be written with ink, as it is stated below: “And Baruch said to them: He dictated all these words to me, and I wrote them with ink in the scroll” (Jeremiah 36:18).
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: רַחֲמָנָא אָמַר ״עַל מְזוּזֹת״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ נֵילַף כְּתִיבָה כְּתִיבָה? אָמַר קְרָא ״וּכְתַבְתָּם״ – כְּתִיבָה תַּמָּה, וַהֲדַר ״עַל הַמְּזוּזוֹת״.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: The Merciful One states: “Upon the doorposts,” which indicates that a mezuza should be written on the doorposts themselves, and yet you say: Let us derive a verbal analogy between “writing” and “writing,” to teach that one writes it on parchment. Why isn’t the verse interpreted in accordance with its straightforward meaning? Rav Ashi said to him: The verse states: “And you shall write them [ukhtavtam],” which means that it should first be complete writing [ketiva tamma], i.e., the full passages written down, and only then should one place them “upon the doorposts” of the house.
וּמֵאַחַר דִּכְתִיב [״וּכְתַבְתָּם״], הַאי גְּזֵירָה שָׁוָה לְמָה לִי? אִי לָאו גְּזֵירָה שָׁוָה, הֲוָה אָמֵינָא לִיכְתְּבַהּ אַאַבְנָא וְלִיקְבְּעַהּ אַסִּיפָּא, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: And since it is written: “And you shall write them,” from which it is derived that the mezuza should be written first and then placed on the doorpost, why do I need this verbal analogy between “writing” and “writing”? The Gemara explains that were it not for the verbal analogy, I would say that one should write the passages of a mezuza on a stone, and afterward affix the stone to the doorpost. To counter this, the verbal analogy teaches us that a mezuza must be written on a scroll.
אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִילִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. פְּשִׁיטָא!
§ The mishna teaches: With regard to the four passages that are in the phylacteries, i.e., the two passages that are written in the mezuza and two additional passages (Exodus 13:1–9, 11–16), the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others, and the absence of even one letter prevents fulfillment of the mitzva with the rest of them. The Gemara asks: Isn’t it obvious that the inclusion of every letter is necessary?
אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקוֹצוֹ שֶׁל יוּד. וְהָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְאִידַּךְ דְּרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל אוֹת שֶׁאֵין גְּוִיל מוּקָּף לָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ, פְּסוּלָה.
Rav Yehuda says that Rav says: It is necessary to state this ruling only to teach that even the absence of the thorn, i.e., a small stroke, of a letter yod prevents fulfillment of the mitzva. The Gemara asks: But isn’t this also obvious, since the letter is not formed properly? Rather, it is necessary only according to another statement that Rav Yehuda says. As Rav Yehuda says that Rav says: Any letter that is not encircled with blank parchment on all four of its sides, as its ink connects to the letter above it, below it, preceding it, or succeeding it, is unfit.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״לְטֹטֶפֶת״ ״לְטֹטֶפֶת״ ״לְטוֹטָפוֹת״ – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
§ The Sages taught in a baraita: With regard to the number of compartments in the phylacteries of the head, the verse states: “It shall be for a sign upon your hand, and for totafot between your eyes” (Exodus 13:16), with the word totafot spelled deficient, without a vav before the final letter, in a way that can be read as singular; and again: “They shall be for totafot between your eyes” (Deuteronomy 6:8), spelled as a singular word; and again: “They shall be for totafot between your eyes” (Deuteronomy 11:18), this time spelled plene, with a vav before the final letter, in a manner that must be plural. There are four mentions of totafot here, as the third one is written in the plural and therefore counts as two. Consequently, it is derived that the phylacteries of the head must have four compartments. This is the statement of Rabbi Yishmael.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, ״טַט״ בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, ״פַּת״ בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם.
Rabbi Akiva says: There is no need for this proof, as the requirement of four compartments can be derived from the word totafot itself: The word tot in the language of Katfei means two, and the word pat in the language of Afriki also means two, and therefore totafot can be understood as a compound word meaning four.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יִכְתְּבֵם עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת, וְיַנִּיחֵם בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּאַרְבָּעָה עוֹרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ״, זִכָּרוֹן אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה זִכְרוֹנוֹת. הָא כֵּיצַד? כּוֹתְבָן עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת וּמַנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּעוֹר אֶחָד.
The Sages taught in a baraita: One might have thought that a scribe should write the passages of the phylacteries of the head on four separate hides, i.e., parchments, and place them in four compartments of four hides, one passage in each compartment. Therefore, the verse states: “And for a memorial between your eyes” (Exodus 13:9). This teaches: I said to you that the phylacteries are one memorial, but not that they are two or three memorials, i.e., the phylacteries themselves must be one unit. How so? One writes the passages on four hides and places them in four compartments fashioned of one hide.
וְאִם כְּתָבָן בְּעוֹר אֶחָד, וְהִנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים – יָצָא, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֶיוַח בֵּינֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. וְשָׁוִין, שֶׁנּוֹתֵן חוּט אוֹ מְשִׁיחָה בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאִם אֵין חֲרִיצָן נִיכָּר – פְּסוּלוֹת.
And if a scribe wrote all four of them on one hide and placed them in four compartments by slitting the parchment between each of the passages, one who dons these phylacteries has fulfilled his obligation. And in such a case it is necessary for there to be a space between each of the passages, so that each can be placed in a separate compartment; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It is not necessary for there to be a space between them. And Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis agree that one places a string or a thicker band between each and every one of the four compartments. The baraita adds: And if their furrows, i.e., the lines marking the separation between the compartments, are not noticeable from the outside, the phylacteries are unfit.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד כּוֹתְבָן? תְּפִלָּה שֶׁל יָד כּוֹתְבָהּ עַל עוֹר אֶחָד, וְאִם כְּתָבָהּ בְּאַרְבַּע עוֹרוֹת וְהִנִּיחָה בְּבַיִת אֶחָד – יָצָא. וְצָרִיךְ לְדַבֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״, כְּשֵׁם שֶׁאוֹת אַחַת מִבַּחוּץ – כָּךְ אוֹת אַחַת מִבִּפְנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ.
The Sages taught in a baraita: How does a scribe write them? With regard to the phylacteries of the arm, he writes it on one hide. But if he wrote it on four separate hides and placed it in one compartment, one who wears it has fulfilled his obligation. And in such a case it is necessary to attach the four parchments, as it is stated: “And it shall be for a sign for you upon your arm” (Exodus 13:9). This teaches that just as the phylacteries of the arm are one sign on the outside, as the compartment is fashioned from a single hide, so too, they must be one sign on the inside, i.e., the four passages must be on a single parchment. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: It is not necessary to attach the passages.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וּמוֹדֶה לִי רַבִּי יְהוּדָה בְּרִיבִּי, שֶׁאִם אֵין לוֹ תְּפִילִּין שֶׁל יָד וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁטּוֹלֶה עוֹר עַל אַחַת מֵהֶן וּמַנִּיחָהּ. מוֹדֶה? הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ! אָמַר רָבָא: מִדְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי חָזַר בּוֹ רַבִּי יְהוּדָה.
Rabbi Yosei says: And Rabbi Yehuda the Distinguished [Beribbi] concedes to me that if one does not have phylacteries of the arm but has two phylacteries of the head, that he covers one of them with patches of hide, to render it like one compartment, and places it on his arm. The Gemara asks: How can Rabbi Yosei say that Rabbi Yehuda concedes to him in this case? This is the very situation in which their dispute applies, as they disagree over whether or not the passages of the phylacteries of the arm may be written on separate parchments. Rava said: From Rabbi Yosei’s statement one can infer that Rabbi Yehuda retracted his opinion and accepted Rabbi Yosei’s ruling.
אִינִי? וְהָא שְׁלַח רַב חֲנַנְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: תְּפִלָּה שֶׁל יָד עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל רֹאשׁ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל יָד, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה.
Rabbi Yosei said that all agree that one can convert phylacteries of the head into phylacteries of the arm. The Gemara asks: Is that so? But Rav Ḥananya sent the following ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: If one has phylacteries of the arm, he can convert it to phylacteries of the head, but if one has phylacteries of the head, he cannot convert it to phylacteries of the arm, because one does not reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity of phylacteries of the head to a level of lesser sanctity of phylacteries of the arm.
לָא קַשְׁיָא, הָא בְּעַתִּיקָתָא, הָא בְּחַדְתָּתָא. וּלְמַאן דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא, דְּאַתְנִי עֲלַיְיהוּ מֵעִיקָּרָא.
The Gemara answers: This is not difficult, as this ruling is stated with regard to old phylacteries, which have already been worn on one’s head and therefore have a greater level of sanctity, whereas that ruling is stated with regard to new phylacteries, which have not yet been used. The Gemara adds: And according to the one who says that designation is significant, i.e., once one designates an item for use in fulfilling a particular mitzva, it assumes the sanctity of an item used for mitzvot, this ruling is stated with regard to a case where he stipulated with regard to them from the outset that he may convert it from phylacteries of the head to phylacteries of the arm, and only in this circumstance it is permitted to convert them.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד סִדְרָן? ״קַדֶּשׁ לִי״ ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ״ מִיָּמִין, ״שְׁמַע״ ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ מִשְּׂמֹאל.
§ The Sages taught in a baraita: How does one arrange the four passages inside the phylacteries? The passage of: “Sanctify unto Me” (Exodus 13:1–10), and the passage of: “And it shall be when He shall bring you” (Exodus 13:11–16), are placed on the right; the passage of: “Listen, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), and the passage of: “And it shall come to pass, if you shall hearken diligently” (Deuteronomy 11:13–21), are placed on the left.
וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא? אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן מִימִינוֹ שֶׁל קוֹרֵא, כָּאן מִימִינוֹ שֶׁל מַנִּיחַ, וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא כְּסִדְרָן.
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that one places them in the opposite manner, with the first two passages on the left and the latter two on the right? Abaye said that it is not difficult: Here it means to the right of the reader, i.e., one who is standing opposite the one donning the phylacteries, whereas there it means to the right of the one who is donning the phylacteries. And in this manner the reader reads the passages in their order, as they appear in the Torah, starting with Exodus 13:1–10 to his right.
אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: הֶחְלִיף פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּסוּלוֹת. אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן
Rav Ḥananel says that Rav says: If one exchanged its passages, i.e., placed them in a different order within the compartment, the phylacteries are unfit. Abaye said: We did not say this
