הדף מוקדש על ידי שרי אסרמן לנשמת דודתה זכרונה לברכה, מרים מונאוור בת יוסף הכהן.
הדף היום מוקדש על ידי דבי ויוסי גביר לבנם אליאב ורעייתו נויה, לרגל לידת בנם הבכור. "חגגנו השבת ברית באווירה משפחתית וחמה. יהי רצון ששחר יוסף יחיה תמיד כ”שוחר” קרבתו של הקב”ה, ברוח הפסוק שממנו שאבו הוריו השראה לשמו: ישעיהו כ”ו- "נפשי אויתיך בלילה אף רוחי אשחרך…”. זאת, בשילוב עם מעלותיו של אביה של דבי, יוסף גינגזברג ז”ל, אדם ייחודי, אוהב ויצירתי שגילם את המושג ‘תורה ומדע’.
לפי גירסה אחרת, רב אסי שאל את רבי יוחנן על מקרה שבו אשה נדרה שלא תאכל שתי ככרות לחם והימנעות מאכילת אחת נחשבת לעינוי נפש, אבל השנייה לא. ר’ יוחנן עונה שהוא מפר רק את שנחשב לעינוי נפש (ככר אחת). מביאים משנה וברייתא ממסכת נזיר להקשות על דבריו אבל מתרצים. רב יוסף מתרץ את הקושי הראשון שזה דין מיוחד בנזירות שאין נזירות לחצאין. אביי מקשה על דיוק מדברי רב יוסף שנשמע מדבריו שיש קרבן לחצאין, וזה לא נכון! הגמרא דנה בדברי אביי. על הקושי השני עונים שגם להימנע משתיית יין וגם להימנע מליטמא למתים נחשב עינוי נפש כי מי שמטמא לאחרים, אחרים ייטמאו לו. אם אשה נודרת נגד הנאה מכל הבריות, הבעל לא יכול להפר משום שהוא לא נכלל מכל הבריות ובנוסף על כך, היא יכולה לקחת מלקט שכחה ופאה. זה דרך אחת להבין את דברי המשנה וזה בהנחה שהבעל לא בכלל ‘כל הבריות.’ אבל מביאים עוד שתי דרכים להבין את דברי המשנה. באחד מבינים שהבעל בכלל הבריות והיא דווקא אסורה לו גם ובשני מניחים שהבעל לא בכלל הבריות ושני חלקי המשפט מדברים על שני מצבים שונים (אשה בתוך הנישואין ואשה לאחר שנתגרשה). אם אשה נודרת שכהנים ולויים לא יכולה להינות ממנה, מה קורה לגבי מתנות כהנים ולויים?
