הדף היום מוקדש ע”י גורדון מרקס לכבוד יום הולדתה של שרה מרקס. "יום הולדת שמח!”
אם המשנה מלמדת אותנו שצריך לדעת בדיוק את הנדר של מי הוא מפר מהפסוק בתורה שאומר "אותה”, מדוע כשמדובר בקריעה לאבל, הברייתא פוסקת שאם הקריעה נעשית לאדם הלא נכון, זה תקף בדיעבד, אף על פי שהוא נלמד מפסוק "על שאול ועל יהונתן” שכנראה מעיד גם על הצורך לדעת למי הם קורעים. שתי תשובות שונות מובאות ליישוב הסתירה בין המשנה לברייתא. התשובה הראשונה היא להבחין בין מקרה (הברייתא) שבו עשה זאת בסתם בלי לכוון לאף אחד ספציפי או אמרו לו בסתם על קרוב משפחה שמת וכשקרע, התכוון לבנאדם הלא נכון, לבין מקרה (משנתנו) שבו נאמר או עשה את הפעולה ספציפית עבור אדם מסוים ומסתבר שזה היה האדם הלא נכון. התשובה השניה היא שבברייתא הבין את הטעות תוך שניות ספורות (תוך כדי דיבור) ולכן הקריעה מועילה והמשנה הייתה במקרה בו הבין את טעותו מעבר לאותה טווח זמן קצר. הגמרא מביאה ברייתות לתמוך בשתי תשובות אלו. אם אסרה שני דברים בנדר אחד, אם הבעל/אב מקיים חלק, כל הנדר מקויים. אבל אם הפר רק חלק, הנדר כולו קיים. הגמרא מסבירה שהמשנה הולכת לפי שיטת רבי ישמעאל ואחר כך מביאה את רבי עקיבא ואת עמדת חכמים בעניין שכל אחד חולק על רבי ישמעאל וחולקים זה על זה. מאיפה ר’ ישמאעל ור’ עקיבא למדו את דעותיהם מהפסוקים? אם לא ידע שהוא יכול להפר נדרים של אשתו/בתו, גם אם שמע את הנדר מוקדם יותר, יכול להפרו ביום שנודע לו שהוא יכול להפר. אבל אם ידע שהוא יכול להפר אבל לא שזה נדר שצריך/אפשר להפרו, רבי מאיר וחכמים חלוקים אם הוא יכול/אינו יכול להפרו אחר כך ביום שיגלה זאת. דעתו של רבי מאיר כאן סותרת את דעתו לגבי רוצח בשוגג שהיה עיוור שנענש בכך שהוא צריך ללכת לעיר מקלט למרות שידיעתו היה חלקי בלבד, ואילו במשנתנו, ידיעה חלקית אינה נחשבת ידיעה שלימה כי ברישא של המשנה הודה ר’ מאיר שאם רק ידע חלק, זה לא נחשב יום שמעו עד שיודע כולו.
