יש מחלוקת האם בטלה מגילת תענית או לא לאחר חורבן הבית. כמה אמוראים מביאים מספר קושיות מברייתות נגד דעת רב ור’ חנינא שמגילת תענית בטלה. תוך כדי אחת הקושיות, לומדים שמגילת תענית אסרה על כל הימים תענית והספד וגם על היום שלפני ואחרי האירוע. עניין זה לא קיים בחגים ושבתות וראשי חדשים כי חכמים היו צריכים לחזק את דבריהם, אך אין צורך כשמדובר בדברי תורה. בסוף מסיקים להלכה שלאחר החורבן בטלה מגילת תענית חוץ מפורים וחנוכה. האם אלול תמיד חסר? אן כן, למה יוצאים על תשרי? האם אדר תמיד חסר? והאם כשיש שני אדרים, זה ברור מראש כמה ימים יהיו בכל חודש או לא?
רוצה להקדיש שיעור?
ראש השנה יט
וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם! אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר אֶת שֶׁלְּפָנָיו.
The Gemara raises a difficulty: But if this was at the time that the Temple was standing, derive the prohibition against fasting on the third of Tishrei from the fact that it is the day that Gedaliah, son of Ahikam, was killed. During the time of the Temple the biblical fast days were celebrated as days of joy. Rav said: It was only necessary to include the third of Tishrei in Megillat Ta’anit in order to prohibit fasting on the preceding day as well. Fasting was forbidden not only on the actual days listed in Megillat Ta’anit, but also on the preceding day and the following day.
שֶׁלְּפָנָיו נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלְּאַחַר רֹאשׁ חֹדֶשׁ! רֹאשׁ חֹדֶשׁ דְּאוֹרָיְיתָא, וּדְאוֹרָיְיתָא לָא בָּעֵי חִיזּוּק.
The Gemara raises another difficulty: With regard to the prohibition against fasting on the preceding day, the second of Tishrei, also derive it because it is the day after the New Moon, and fasting is forbidden not only on festive days, but also on the preceding day and the following day. The Gemara rejects this argument: The New Moon is by Torah law, and festive days that are by Torah law do not require reinforcement. Therefore no decree was ever enacted prohibiting fasting on the days before and after.
דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית אֲסוּרִין, בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם. שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים — הֵם אֲסוּרִים, לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן מוּתָּרִין. מָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? הַלָּלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, וְאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִין חִיזּוּק. הַלָּלוּ דִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְדִבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִין חִיזּוּק.
As it is taught in a baraita: These days that are written in Megillat Ta’anit are days on which fasting is prohibited, as are both the day before them and the day after them. With regard to Shabbatot and Festivals, fasting on them is forbidden, but on the day before them and the day after them fasting is permitted. What is the difference between this class of days and that class of days? These days, Shabbatot and Festivals, are by Torah law, and Torah laws do not need reinforcement, and therefore even if a fast day were decreed on the day before or after them, the Festival itself would not be nullified; whereas those days mentioned in Megillat Ta’anit are by rabbinic law, and rabbinic laws need reinforcement, and therefore fasting is prohibited even on the day before and the day after.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם! אָמַר רַב אָשֵׁי: גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם דִּבְרֵי קַבָּלָה הוּא, וְדִבְרֵי קַבָּלָה כְּדִבְרֵי תוֹרָה דָּמוּ.
The Gemara raises yet another difficulty: The prohibition against fasting on the second of Tishrei, derive it from the fact that it is the day before the day that Gedaliah, son of Ahikam, was killed, and since in Temple times the fast of Gedaliah was celebrated as a festive day, fasting should also be prohibited on the preceding day. Rav Ashi said: The fast of Gedaliah, son of Ahikam, is derived from the texts of the tradition, i.e., Prophets and Writings, and as the texts of the tradition are treated like Torah statements for this purpose, they too do not need reinforcement.
מֵתִיב רַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה: בְּעֶשְׂרִים וּתְמָנְיָא בֵּיהּ אֲתָת בְּשׂוֹרְתָּא טָבְתָּא לִיהוּדָאֵי דְּלָא יְעִידוֹן מֵאוֹרָיְיתָא. שֶׁגָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיְּחַלְּלוּ שַׁבָּתוֹת. מָה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ וַחֲבֵירָיו? הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ.
Rav Tovi bar Mattana raised an objection against the opinion that Megillat Ta’anit was nullified, from that which is written in it: On the twenty-eighth of Adar the good tidings came to the Jews that they should not turn away from the Torah, and on that day fasting is forbidden. And this is explained: For the wicked kingdom issued a decree against Israel that they should not occupy themselves with Torah study, and that they should not circumcise their sons, and that they should desecrate Shabbat. What did Yehuda ben Shammua and his colleagues do? They went and took advice from a certain matron [matronita] whom all the prominent men of Rome would visit regularly, thinking that she would know how to annul the decree.
אָמְרָה לָהֶם: בּוֹאוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה. הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה, אָמְרוּ: אֵי שָׁמַיִם! לֹא אֲחֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְלֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ, וְלֹא בְּנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ? מָה נִשְׁתַּנֵּינוּ מִכׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִין עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת? וּבִיטְּלוּם. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית — קַמָּיָיתָא בְּטוּל, אַחְרָנְיָיתָא מוֹסִיפִין?!
She said to them as follows: Come and cry out [hafgginu] at night in the streets and markets. They went and cried out at night, saying: O Heavens! Are we Jews not your brothers; are we not children of one father; are we not children of one mother? How are we different from every other nation and tongue that you issue such harsh decrees against us? And indeed the decrees were annulled, and the Sages made that day a festive day. And if it enters your mind to say that Megillat Ta’anit has been nullified, can you say that the first prohibitions against fasting they annulled, and then later ones were added?
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — וְהָא יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי מֵאִיר בָּתַר הָכִי הֲוָה! דִּתְנַן: כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּיקְּבוּ וְהִטִּיף לְתוֹכָן אֲבָר, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ מְטַמֵּא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
And if you say that here too it is referring to the time when the Temple was standing, there is a difficulty, as Yehuda ben Shammua was a student of Rabbi Meir, and Rabbi Meir was after the destruction of the Temple. And proof that Rabbi Yehuda ben Shammua was a student of Rabbi Meir may be brought, as we learned in a mishna: With regard to glass vessels that had holes in them, which afterward were filled in with lead, the Sages dispute whether the utensil is considered a whole utensil, which can become ritually impure, or whether it is considered a broken utensil, which does not. Rabban Shimon ben Gamliel said: Yehuda ben Shammua declares that it becomes impure, in the name of Rabbi Meir;
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
whereas the Sages declare it pure. According to them, it is still considered a broken utensil. Rabbi Meir himself lived after the destruction of the Second Temple. The festive day commemorating the annulling of the decree of Rome was instituted as a result of an incident involving his student, Rabbi Yehuda ben Shammua. From this, it is clear that Megillat Ta’anit had not yet been nullified.
תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלּוּ הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית, בֵּין בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים בֵּין בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — אֲסוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לָהֶם. אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מוּתָּרִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵבֶל הוּא לָהֶם.
The Gemara answers: The question whether or not Megillat Ta’anit has been nullified is the subject of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: These days, which are written in Megillat Ta’anit, both when the Temple is standing and when the Temple is not standing, are days on which fasting is prohibited; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: When the Temple is standing, these days are prohibited for fasting because these days are a source of joy for Israel. But when the Temple is not standing, these days are permitted for fasting because these days are a source of mourning for them.
וְהִלְכְתָא בָּטְלוּ, וְהִלְכְתָא לֹא בָּטְלוּ. קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּחֲנוּכָּה וּפוּרִים, כָּאן בִּשְׁאָר יוֹמֵי.
The Gemara concludes: And the halakha is that these days were nullified, and the halakha is that they were not nullified. The Gemara asks: This is difficult, as one halakha contradicts the other halakha. The Gemara answers: It is not difficult. Here, it is referring to Hanukkah and Purim. These Festival days were never nullified, and Hanukkah is listed among the Festivals of Megillat Ta’anit. There, the halakha is referring to the rest of the days listed in Megillat Ta’anit, all of which were nullified.
עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְעַל תִּשְׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. כֵּיוָן דְּנָפְקִי לְהוּ אַאֱלוּל, אַתִּשְׁרִי לְמָה לְהוּ?
§ The mishna taught: Messengers go out to inform about the sanctification of the New Moon in Elul, due to Rosh HaShana, and in Tishrei, due to the need to establish the correct dates on which to celebrate the Festivals of Tishrei. The Gemara asks: Once the messengers have gone out in the month of Elul to inform the people when the New Moon was declared, why do they need to go out again in Tishrei, as the New Moon of Tishrei always falls on the thirtieth day after the New Moon of Elul?
וְכִי תֵּימָא דִּלְמָא עַבְּרוּהּ לֶאֱלוּל, וְהָאָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר כָּהֲנָא אָמַר רַב: מִימוֹת עֶזְרָא וְאֵילָךְ לֹא מָצִינוּ אֱלוּל מְעוּבָּר!
And if you say that messengers must go out for Tishrei as well, as perhaps the court added another day to the month of Elul, so that Rosh HaShana occurs on the thirty-first day after the New Moon of Elul, there is a difficulty. Didn’t Rabbi Ḥinnana bar Kahana say that Rav said: From the days of Ezra and onward, we have never found that the month of Elul had an additional day. Consequently, it is simple to calculate the days on which the Festivals of Tishrei occur, and there should be no need to send out messengers in Tishrei.
לֹא מָצִינוּ — דְּלָא אִיצְטְרִיךְ, הָא אִיצְטְרִיךְ — מְעַבְּרִינַן לֵיהּ.
The Gemara answers: When we say: We have not found that the month of Elul ever had an additional day, this does not mean that Elul cannot have an additional day, but only that it never happened because it was not necessary to add a day. But if it had been necessary, they would have added an additional day. Since it is possible that the month of Elul could have had another day added, there is reason to send out messengers for the month of Tishrei, so that all will know when to celebrate the Festivals.
הָא מִיקַּלְקַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה! מוּטָב תִּיקַּלְקֵל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא יִתְקַלְקְלוּ כּוּלְּהוּ מוֹעֲדוֹת.
The Gemara asks: But if Elul has an additional day Rosh HaShana will be ruined, because people will celebrate it thirty days after the New Moon of Elul, when its real date is on the thirty-first day. The Gemara answers: Better that Rosh HaShana be ruined, and all the Festivals, i.e., Yom Kippur, Sukkot, and the Eighth Day of Assembly, not be ruined.
דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: עַל תִּשְׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, שְׁמַע מִינַּהּ.
The language of the mishna is also precise, as it teaches: Messengers go out in the month of Tishrei due to the need to establish the correct dates on which to celebrate the Festivals of Tishrei. The Gemara summarizes: Indeed, conclude from here that this is the correct understanding.
וְעַל כִּסְלֵיו מִפְּנֵי חֲנוּכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וְאִילּוּ נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה יוֹצְאִין אַף עַל אֲדָר שֵׁנִי מִפְּנֵי הַפּוּרִים — לָא קָתָנֵי. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אִם נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — יוֹצְאִין אַף עַל אֲדָר הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי הַפּוּרִים.
§ The mishna taught: Messengers go out in Kislev, due to Hanukkah, and in Adar, due to Purim. Whereas, it is not taught: If the year was a leap year, with an additional month of Adar, the messengers go out also in the second Adar due to Purim, which is celebrated in the second Adar. This indicates that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: If the year was a leap year, the messengers go out also in the second Adar, due to Purim.
לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן, וּמָר סָבַר: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — אֵין נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן.
The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this. One Sage, the author of this mishna, holds that all the mitzvot observed in the second Adar, i.e., the special Torah readings and the mitzvot of Purim, are also observed in the first Adar. If they were observed in the first Adar and not in the second, the people have fulfilled their obligation. Therefore, there is no need to send messengers in the second Adar. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that all the mitzvot observed in the second Adar are not observed in the first. It is therefore necessary to send messengers in the second Adar, so that people will know when to keep the mitzvot of Adar.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — אֵין נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן, וְהָכָא בְּעִיבּוּר שָׁנָה קָמִיפַּלְגִי. דְּתַנְיָא: כַּמָּה עִיבּוּר שָׁנָה — שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֹדֶשׁ.
The Gemara rejects this argument: No, everyone agrees that the mitzvot observed in the second Adar are not observed on the first, and here they disagree about the length of the additional month in the leap year, as it is taught in a baraita: How long is the additional month in a leap year? Thirty days. Rabban Shimon ben Gamliel says: A month. Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and since the additional month does not have a fixed number of days, it is necessary to send messengers also for the second Adar, so that people will know when to celebrate Purim. However, according to the first tanna, since the first Adar is always a fixed length, there is no need to send messengers.
מַאי שְׁנָא שְׁלֹשִׁים — דְּיָדְעִי? חֹדֶשׁ נָמֵי יָדְעִי! אָמַר רַב פָּפָּא: מַאן דְּאָמַר חֹדֶשׁ, רָצָה — חֹדֶשׁ, רָצָה — שְׁלֹשִׁים.
The Gemara asks: What is different about thirty days? It is different because people can count thirty days and know when the month ends and when Purim occurs. A month also, people know the length of it. The term month implies that it is a month of twenty-nine days, and based on that they know when to celebrate Purim. Rav Pappa said: The one who said that a month is added does not mean necessarily a month of twenty-nine days. Rather, if the judges of the court wish, they add a month of twenty-nine days; and if it wishes, they add thirty days. Therefore, it is necessary to send messengers also for the second Adar.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא דִּירוּשָׁלַיִם עַל שְׁנֵי אֲדָרִים שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָם בְּיוֹם עִיבּוּרֵיהֶן.
Rabbi Yehoshua ben Levi testified in the name of the holy community of Jerusalem about the two months of Adar, that they are sanctified on the day that could have been added to make them a full month, i.e., the thirtieth day after the previous New Moon. That is to say, the thirtieth day after the New Moon of the first Adar is always the New Moon of the second Adar, and thirty days after the New Moon of the second Adar is always the New Moon of Nisan.
לְמֵימְרָא דַּחֲסֵרִין עָבְדִינַן, מְלֵאִין לָא עָבְדִינַן! לְאַפּוֹקֵי מִדְּדָרֵשׁ רַב נַחְמָן בַּר חִסְדָּא. הֵעִיד רַבִּי סִימַאי מִשּׁוּם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי עַל שְׁנֵי אֲדָרִים, שֶׁאִם רָצוּ לַעֲשׂוֹתָן שְׁנֵיהֶן מְלֵאִין — עוֹשִׂין, שְׁנֵיהֶן חֲסֵרִין — עוֹשִׂין, אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר — עוֹשִׂין, וְכָךְ הָיוּ נוֹהֲגִין בַּגּוֹלָה. וּמִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ: לְעוֹלָם אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר, עַד שֶׁיִּוּוֹדַע לָךְ שֶׁהוּקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ.
The Gemara comments: That is to say that they make the two months of Adar short months, of twenty-nine days, but they do not make them full months, of thirty days. This is to the exclusion of what Rav Naḥman bar Ḥisda taught, as Rav Naḥman bar Ḥisda taught: Rabbi Simai testified in the name of Haggai, Zechariah, and Malachi about two months of Adar in a leap year, that if the members of the court wish to make them both full, they may do so; and if they wish to make them both short, they may do so; and if they wish to make one full and one short, they may do so. And this is what they would do in the Diaspora, when they did not know which day was established as the New Moon. And in the name of our teacher, Rav, they said: The two months of Adar are always observed, one full and one short, unless it is known to you that the New Moon was fixed in its proper time, i.e., the first Adar is also short.
שְׁלַחוּ לֵיהּ לְמָר עוּקְבָא: אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן — לְעוֹלָם חָסֵר.
A ruling was sent from Eretz Yisrael to Mar Ukva, the Exilarch in Babylonia: The Adar that immediately precedes Nisan is always short, both in a regular year and in a leap year. But the first Adar in a leap year, which does not immediately precede Nisan, is sometimes full.
מֵתִיב רַב נַחְמָן: עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת — עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרִי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא זִמְנִין מָלֵא זִמְנִין חָסֵר — מִשּׁוּם הָכִי מְחַלְּלִינַן.
Rav Naḥman raised an objection from what was taught in a mishna: Witnesses who saw the new moon may desecrate Shabbat for the fixing of the New Moon of two months, for the month of Nisan and for the month of Tishrei, due to the important Festivals that occur in them. Granted, if you say that the Adar immediately preceding Nisan is sometimes full and sometimes short, due to that reason the witnesses may desecrate Shabbat, as if the witnesses come on the thirtieth, the month will be made short and that day will be declared the New Moon; otherwise, the month will be made full and the next day will be declared the New Moon.
לעקוב 
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
שיעור מיוחד לראש השנה: יום הדין, יום המלכת ה’, או יום הזכרון?
29.09.2024 | כ״ו באלול תשפ״ד
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
רחל גולדשטיין
עתניאל, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
רבקה שלוס
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
מרים ונגרובר
אפרת, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
רוית קלך
מודיעין, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
דבי גביר
חשמונאים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
אלנה ארנבורג
נשר, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
עדי דיאמנט
גמזו, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
ליאת סיטרון
אפרת, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
אביגיל כריסי
ראש העין, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
קרן פוגל
רתמים, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
רונית שביט
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
רחל גולדשטיין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
מוריה תעסן מיכאלי
גבעת הראל, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)
קרית גת, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
בקי גולדשטיין
Elazar gush etzion, Israel
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
נועה שילה
רבבה, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
ליאת סיטרון
אפרת, ישראל
ראש השנה יט
וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם! אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר אֶת שֶׁלְּפָנָיו.
The Gemara raises a difficulty: But if this was at the time that the Temple was standing, derive the prohibition against fasting on the third of Tishrei from the fact that it is the day that Gedaliah, son of Ahikam, was killed. During the time of the Temple the biblical fast days were celebrated as days of joy. Rav said: It was only necessary to include the third of Tishrei in Megillat Ta’anit in order to prohibit fasting on the preceding day as well. Fasting was forbidden not only on the actual days listed in Megillat Ta’anit, but also on the preceding day and the following day.
שֶׁלְּפָנָיו נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלְּאַחַר רֹאשׁ חֹדֶשׁ! רֹאשׁ חֹדֶשׁ דְּאוֹרָיְיתָא, וּדְאוֹרָיְיתָא לָא בָּעֵי חִיזּוּק.
The Gemara raises another difficulty: With regard to the prohibition against fasting on the preceding day, the second of Tishrei, also derive it because it is the day after the New Moon, and fasting is forbidden not only on festive days, but also on the preceding day and the following day. The Gemara rejects this argument: The New Moon is by Torah law, and festive days that are by Torah law do not require reinforcement. Therefore no decree was ever enacted prohibiting fasting on the days before and after.
דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית אֲסוּרִין, בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם. שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים — הֵם אֲסוּרִים, לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן מוּתָּרִין. מָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? הַלָּלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, וְאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִין חִיזּוּק. הַלָּלוּ דִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְדִבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִין חִיזּוּק.
As it is taught in a baraita: These days that are written in Megillat Ta’anit are days on which fasting is prohibited, as are both the day before them and the day after them. With regard to Shabbatot and Festivals, fasting on them is forbidden, but on the day before them and the day after them fasting is permitted. What is the difference between this class of days and that class of days? These days, Shabbatot and Festivals, are by Torah law, and Torah laws do not need reinforcement, and therefore even if a fast day were decreed on the day before or after them, the Festival itself would not be nullified; whereas those days mentioned in Megillat Ta’anit are by rabbinic law, and rabbinic laws need reinforcement, and therefore fasting is prohibited even on the day before and the day after.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי יוֹם שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם! אָמַר רַב אָשֵׁי: גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם דִּבְרֵי קַבָּלָה הוּא, וְדִבְרֵי קַבָּלָה כְּדִבְרֵי תוֹרָה דָּמוּ.
The Gemara raises yet another difficulty: The prohibition against fasting on the second of Tishrei, derive it from the fact that it is the day before the day that Gedaliah, son of Ahikam, was killed, and since in Temple times the fast of Gedaliah was celebrated as a festive day, fasting should also be prohibited on the preceding day. Rav Ashi said: The fast of Gedaliah, son of Ahikam, is derived from the texts of the tradition, i.e., Prophets and Writings, and as the texts of the tradition are treated like Torah statements for this purpose, they too do not need reinforcement.
מֵתִיב רַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה: בְּעֶשְׂרִים וּתְמָנְיָא בֵּיהּ אֲתָת בְּשׂוֹרְתָּא טָבְתָּא לִיהוּדָאֵי דְּלָא יְעִידוֹן מֵאוֹרָיְיתָא. שֶׁגָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיְּחַלְּלוּ שַׁבָּתוֹת. מָה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ וַחֲבֵירָיו? הָלְכוּ וְנָטְלוּ עֵצָה מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת שֶׁכׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצוּיִין אֶצְלָהּ.
Rav Tovi bar Mattana raised an objection against the opinion that Megillat Ta’anit was nullified, from that which is written in it: On the twenty-eighth of Adar the good tidings came to the Jews that they should not turn away from the Torah, and on that day fasting is forbidden. And this is explained: For the wicked kingdom issued a decree against Israel that they should not occupy themselves with Torah study, and that they should not circumcise their sons, and that they should desecrate Shabbat. What did Yehuda ben Shammua and his colleagues do? They went and took advice from a certain matron [matronita] whom all the prominent men of Rome would visit regularly, thinking that she would know how to annul the decree.
אָמְרָה לָהֶם: בּוֹאוּ וְהַפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה. הָלְכוּ וְהִפְגִּינוּ בַּלַּיְלָה, אָמְרוּ: אֵי שָׁמַיִם! לֹא אֲחֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְלֹא בְּנֵי אָב אֶחָד אֲנַחְנוּ, וְלֹא בְּנֵי אֵם אַחַת אֲנַחְנוּ? מָה נִשְׁתַּנֵּינוּ מִכׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁאַתֶּם גּוֹזְרִין עָלֵינוּ גְּזֵירוֹת קָשׁוֹת? וּבִיטְּלוּם. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית — קַמָּיָיתָא בְּטוּל, אַחְרָנְיָיתָא מוֹסִיפִין?!
She said to them as follows: Come and cry out [hafgginu] at night in the streets and markets. They went and cried out at night, saying: O Heavens! Are we Jews not your brothers; are we not children of one father; are we not children of one mother? How are we different from every other nation and tongue that you issue such harsh decrees against us? And indeed the decrees were annulled, and the Sages made that day a festive day. And if it enters your mind to say that Megillat Ta’anit has been nullified, can you say that the first prohibitions against fasting they annulled, and then later ones were added?
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — וְהָא יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי מֵאִיר בָּתַר הָכִי הֲוָה! דִּתְנַן: כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּיקְּבוּ וְהִטִּיף לְתוֹכָן אֲבָר, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: יְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַ מְטַמֵּא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
And if you say that here too it is referring to the time when the Temple was standing, there is a difficulty, as Yehuda ben Shammua was a student of Rabbi Meir, and Rabbi Meir was after the destruction of the Temple. And proof that Rabbi Yehuda ben Shammua was a student of Rabbi Meir may be brought, as we learned in a mishna: With regard to glass vessels that had holes in them, which afterward were filled in with lead, the Sages dispute whether the utensil is considered a whole utensil, which can become ritually impure, or whether it is considered a broken utensil, which does not. Rabban Shimon ben Gamliel said: Yehuda ben Shammua declares that it becomes impure, in the name of Rabbi Meir;
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
whereas the Sages declare it pure. According to them, it is still considered a broken utensil. Rabbi Meir himself lived after the destruction of the Second Temple. The festive day commemorating the annulling of the decree of Rome was instituted as a result of an incident involving his student, Rabbi Yehuda ben Shammua. From this, it is clear that Megillat Ta’anit had not yet been nullified.
תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: הַיָּמִים הָאֵלּוּ הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית, בֵּין בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים בֵּין בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — אֲסוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — אֲסוּרִין, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לָהֶם. אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מוּתָּרִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵבֶל הוּא לָהֶם.
The Gemara answers: The question whether or not Megillat Ta’anit has been nullified is the subject of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: These days, which are written in Megillat Ta’anit, both when the Temple is standing and when the Temple is not standing, are days on which fasting is prohibited; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: When the Temple is standing, these days are prohibited for fasting because these days are a source of joy for Israel. But when the Temple is not standing, these days are permitted for fasting because these days are a source of mourning for them.
וְהִלְכְתָא בָּטְלוּ, וְהִלְכְתָא לֹא בָּטְלוּ. קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּחֲנוּכָּה וּפוּרִים, כָּאן בִּשְׁאָר יוֹמֵי.
The Gemara concludes: And the halakha is that these days were nullified, and the halakha is that they were not nullified. The Gemara asks: This is difficult, as one halakha contradicts the other halakha. The Gemara answers: It is not difficult. Here, it is referring to Hanukkah and Purim. These Festival days were never nullified, and Hanukkah is listed among the Festivals of Megillat Ta’anit. There, the halakha is referring to the rest of the days listed in Megillat Ta’anit, all of which were nullified.
עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְעַל תִּשְׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. כֵּיוָן דְּנָפְקִי לְהוּ אַאֱלוּל, אַתִּשְׁרִי לְמָה לְהוּ?
§ The mishna taught: Messengers go out to inform about the sanctification of the New Moon in Elul, due to Rosh HaShana, and in Tishrei, due to the need to establish the correct dates on which to celebrate the Festivals of Tishrei. The Gemara asks: Once the messengers have gone out in the month of Elul to inform the people when the New Moon was declared, why do they need to go out again in Tishrei, as the New Moon of Tishrei always falls on the thirtieth day after the New Moon of Elul?
וְכִי תֵּימָא דִּלְמָא עַבְּרוּהּ לֶאֱלוּל, וְהָאָמַר רַבִּי חִינָּנָא בַּר כָּהֲנָא אָמַר רַב: מִימוֹת עֶזְרָא וְאֵילָךְ לֹא מָצִינוּ אֱלוּל מְעוּבָּר!
And if you say that messengers must go out for Tishrei as well, as perhaps the court added another day to the month of Elul, so that Rosh HaShana occurs on the thirty-first day after the New Moon of Elul, there is a difficulty. Didn’t Rabbi Ḥinnana bar Kahana say that Rav said: From the days of Ezra and onward, we have never found that the month of Elul had an additional day. Consequently, it is simple to calculate the days on which the Festivals of Tishrei occur, and there should be no need to send out messengers in Tishrei.
לֹא מָצִינוּ — דְּלָא אִיצְטְרִיךְ, הָא אִיצְטְרִיךְ — מְעַבְּרִינַן לֵיהּ.
The Gemara answers: When we say: We have not found that the month of Elul ever had an additional day, this does not mean that Elul cannot have an additional day, but only that it never happened because it was not necessary to add a day. But if it had been necessary, they would have added an additional day. Since it is possible that the month of Elul could have had another day added, there is reason to send out messengers for the month of Tishrei, so that all will know when to celebrate the Festivals.
הָא מִיקַּלְקַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה! מוּטָב תִּיקַּלְקֵל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא יִתְקַלְקְלוּ כּוּלְּהוּ מוֹעֲדוֹת.
The Gemara asks: But if Elul has an additional day Rosh HaShana will be ruined, because people will celebrate it thirty days after the New Moon of Elul, when its real date is on the thirty-first day. The Gemara answers: Better that Rosh HaShana be ruined, and all the Festivals, i.e., Yom Kippur, Sukkot, and the Eighth Day of Assembly, not be ruined.
דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: עַל תִּשְׁרִי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, שְׁמַע מִינַּהּ.
The language of the mishna is also precise, as it teaches: Messengers go out in the month of Tishrei due to the need to establish the correct dates on which to celebrate the Festivals of Tishrei. The Gemara summarizes: Indeed, conclude from here that this is the correct understanding.
וְעַל כִּסְלֵיו מִפְּנֵי חֲנוּכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וְאִילּוּ נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה יוֹצְאִין אַף עַל אֲדָר שֵׁנִי מִפְּנֵי הַפּוּרִים — לָא קָתָנֵי. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אִם נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — יוֹצְאִין אַף עַל אֲדָר הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי הַפּוּרִים.
§ The mishna taught: Messengers go out in Kislev, due to Hanukkah, and in Adar, due to Purim. Whereas, it is not taught: If the year was a leap year, with an additional month of Adar, the messengers go out also in the second Adar due to Purim, which is celebrated in the second Adar. This indicates that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: If the year was a leap year, the messengers go out also in the second Adar, due to Purim.
לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן, וּמָר סָבַר: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — אֵין נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן.
The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this. One Sage, the author of this mishna, holds that all the mitzvot observed in the second Adar, i.e., the special Torah readings and the mitzvot of Purim, are also observed in the first Adar. If they were observed in the first Adar and not in the second, the people have fulfilled their obligation. Therefore, there is no need to send messengers in the second Adar. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that all the mitzvot observed in the second Adar are not observed in the first. It is therefore necessary to send messengers in the second Adar, so that people will know when to keep the mitzvot of Adar.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּשֵּׁנִי — אֵין נוֹהֲגוֹת בָּרִאשׁוֹן, וְהָכָא בְּעִיבּוּר שָׁנָה קָמִיפַּלְגִי. דְּתַנְיָא: כַּמָּה עִיבּוּר שָׁנָה — שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֹדֶשׁ.
The Gemara rejects this argument: No, everyone agrees that the mitzvot observed in the second Adar are not observed on the first, and here they disagree about the length of the additional month in the leap year, as it is taught in a baraita: How long is the additional month in a leap year? Thirty days. Rabban Shimon ben Gamliel says: A month. Rabbi Yehuda HaNasi holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and since the additional month does not have a fixed number of days, it is necessary to send messengers also for the second Adar, so that people will know when to celebrate Purim. However, according to the first tanna, since the first Adar is always a fixed length, there is no need to send messengers.
מַאי שְׁנָא שְׁלֹשִׁים — דְּיָדְעִי? חֹדֶשׁ נָמֵי יָדְעִי! אָמַר רַב פָּפָּא: מַאן דְּאָמַר חֹדֶשׁ, רָצָה — חֹדֶשׁ, רָצָה — שְׁלֹשִׁים.
The Gemara asks: What is different about thirty days? It is different because people can count thirty days and know when the month ends and when Purim occurs. A month also, people know the length of it. The term month implies that it is a month of twenty-nine days, and based on that they know when to celebrate Purim. Rav Pappa said: The one who said that a month is added does not mean necessarily a month of twenty-nine days. Rather, if the judges of the court wish, they add a month of twenty-nine days; and if it wishes, they add thirty days. Therefore, it is necessary to send messengers also for the second Adar.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא דִּירוּשָׁלַיִם עַל שְׁנֵי אֲדָרִים שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָם בְּיוֹם עִיבּוּרֵיהֶן.
Rabbi Yehoshua ben Levi testified in the name of the holy community of Jerusalem about the two months of Adar, that they are sanctified on the day that could have been added to make them a full month, i.e., the thirtieth day after the previous New Moon. That is to say, the thirtieth day after the New Moon of the first Adar is always the New Moon of the second Adar, and thirty days after the New Moon of the second Adar is always the New Moon of Nisan.
לְמֵימְרָא דַּחֲסֵרִין עָבְדִינַן, מְלֵאִין לָא עָבְדִינַן! לְאַפּוֹקֵי מִדְּדָרֵשׁ רַב נַחְמָן בַּר חִסְדָּא. הֵעִיד רַבִּי סִימַאי מִשּׁוּם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי עַל שְׁנֵי אֲדָרִים, שֶׁאִם רָצוּ לַעֲשׂוֹתָן שְׁנֵיהֶן מְלֵאִין — עוֹשִׂין, שְׁנֵיהֶן חֲסֵרִין — עוֹשִׂין, אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר — עוֹשִׂין, וְכָךְ הָיוּ נוֹהֲגִין בַּגּוֹלָה. וּמִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ: לְעוֹלָם אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר, עַד שֶׁיִּוּוֹדַע לָךְ שֶׁהוּקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ.
The Gemara comments: That is to say that they make the two months of Adar short months, of twenty-nine days, but they do not make them full months, of thirty days. This is to the exclusion of what Rav Naḥman bar Ḥisda taught, as Rav Naḥman bar Ḥisda taught: Rabbi Simai testified in the name of Haggai, Zechariah, and Malachi about two months of Adar in a leap year, that if the members of the court wish to make them both full, they may do so; and if they wish to make them both short, they may do so; and if they wish to make one full and one short, they may do so. And this is what they would do in the Diaspora, when they did not know which day was established as the New Moon. And in the name of our teacher, Rav, they said: The two months of Adar are always observed, one full and one short, unless it is known to you that the New Moon was fixed in its proper time, i.e., the first Adar is also short.
שְׁלַחוּ לֵיהּ לְמָר עוּקְבָא: אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן — לְעוֹלָם חָסֵר.
A ruling was sent from Eretz Yisrael to Mar Ukva, the Exilarch in Babylonia: The Adar that immediately precedes Nisan is always short, both in a regular year and in a leap year. But the first Adar in a leap year, which does not immediately precede Nisan, is sometimes full.
מֵתִיב רַב נַחְמָן: עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת — עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרִי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא זִמְנִין מָלֵא זִמְנִין חָסֵר — מִשּׁוּם הָכִי מְחַלְּלִינַן.
Rav Naḥman raised an objection from what was taught in a mishna: Witnesses who saw the new moon may desecrate Shabbat for the fixing of the New Moon of two months, for the month of Nisan and for the month of Tishrei, due to the important Festivals that occur in them. Granted, if you say that the Adar immediately preceding Nisan is sometimes full and sometimes short, due to that reason the witnesses may desecrate Shabbat, as if the witnesses come on the thirtieth, the month will be made short and that day will be declared the New Moon; otherwise, the month will be made full and the next day will be declared the New Moon.
לעקוב
