מסכת זבחים
מסכת זבחים מוקדש ע”י אסתר קרמר לע”נ אביה מני גרוס.
הלימוד החודש מוקדש לעילוי נשמת הרב ד”ר ריימונד הררי ז”ל, לרגל היארצייט הראשון שלו. בתפקידו כמחנך וכמנהל ישיבה דפלטבוש וכרב קהילה, הוא השפיע על אלפים בחכמתו, בחמימותו, ובמחויבותו הבלתי מתפשרת לתורה.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
אם קדשי קודשים נשחטו על גבי המזבח – האם זו שחיטה כשרה? רבי יוסי סובר שדינה כאילו נשחטו בצפון, ולכן היא כשרה. לעומתו, רבי יוסי ברבי יהודה סובר שהיא כשרה רק אם נשחטה בחצי הצפוני של המזבח.
רב אסי מביא בשם רבי יוחנן שרבי יוסי סבר שהמזבח כולו היה בצפון. הוא מוסיף שכאשר אמר רבי יוסי "כאילו בצפון” כוונתו להדגיש שאף על פי שהתורה דורשת לשחוט "על ירך המזבח צפונה,” גם שחיטה על גבי המזבח נחשבת כשר, ולא רק ליד.
רבי זירא מקשה על פירושו של רב אסי בכך שאם מייסמים אותו על שיטת רבי יוסי ברבי יהודה, זה סותר אמירה אחרת שרב אסי אמר בשם רבי יוחנן – שלפיו אם שחט על הקרקע שעליה עומד המזבח, השחיטה פסולה.
רב אסי משיב ששניהם – רבי יוסי ורבי יוסי ברבי יהודה – למדו את שיטתם מהפסוק בשמות כ”כ "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך.” האם הכוונה היא שגם עולות וגם שלמים יכולים להישחט על כל חלקי המזבח, או שמא הכוונה היא שעולות נשחטות בחצי הצפוני ושלמים בחצי הדרומי?
רב אחא מדפתי שואל את רבינא כיצד להבין את דברי רבי יוחנן, שלפיהם אם שחט על הקרקע שעליה עומד המזבח – השחיטה פסולה.
רבי זירא חוזר לדברי רבי יוחנן, שלפיהם רבי יוסי סובר שהמזבח כולו בצפון, ומחפש לכך מקור במשנה. הוא מצטט את המשנה במסכת תמיד כ”ט ע”א, המתארת את מיקום המערכה השנייה – בפינת דרום-מערב, ארבע אמות לצפון. רבי זירא טוען, על פי הסברו של רבי יוסי לצורך שהמערכה תהיה מול פתח ההיכל, שניתן להוכיח מכאן שרבי יוסי סבר שהמזבח כולו היה בצפון.
אך רב אדא בר אהבה דוחה את ראייתו של רבי זירא, ומציע לפרש את המשנה לפי שיטת רבי יהודה, שסבר שהמזבח היה חציו בצפון וחציו בדרום – כלומר, היה ממוקם במרכז העזרה.
כלים
מסכת זבחים
מסכת זבחים מוקדש ע”י אסתר קרמר לע”נ אביה מני גרוס.
הלימוד החודש מוקדש לעילוי נשמת הרב ד”ר ריימונד הררי ז”ל, לרגל היארצייט הראשון שלו. בתפקידו כמחנך וכמנהל ישיבה דפלטבוש וכרב קהילה, הוא השפיע על אלפים בחכמתו, בחמימותו, ובמחויבותו הבלתי מתפשרת לתורה.
הדף היום מוקדש לע”נ סגן הדר גולדין ז”ל, אשר יובא היום לקבורה, ובכך תיסגר תקופה של 11 שנים.
זבחים נח
מַתְנִי׳ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִילּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם – כַּדָּרוֹם, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן – כַּצָּפוֹן.
MISHNA: It was taught in the previous chapter that offerings of the most sacred order are to be slaughtered in the northern section of the Temple courtyard. With regard to offerings of the most sacred order that one slaughtered atop the altar, Rabbi Yosei says: Their status is as though they were slaughtered in the north, and the offerings are therefore valid. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The status of the area from the halfway point of the altar and to the south is like that of the south, and offerings of the most sacred order slaughtered in that area are therefore disqualified. The status of the area from the halfway point of the altar and to the north is like that of the north.
גְּמָ׳ אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹמֵר הָיָה ר׳ יוֹסֵי, כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי. וּמַאי ״כְּאִילּוּ״? מַהוּ דְּתֵימָא בָּעֵינַן ״עַל יָרֵךְ״ – וְלֵיכָּא; קָא מַשְׁמַע לַן.
GEMARA: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei used to say: The entire altar stands in the north section of the Temple courtyard. The Gemara asks: And what is the meaning of Rabbi Yosei’s statement that if one slaughtered offerings of the most sacred order atop the altar it is as though they were slaughtered in the north, which indicates that they were not actually slaughtered in the north? The Gemara answers: Rabbi Yosei said this lest you say that we require that the offering be slaughtered “on the side of the altar northward” (Leviticus 1:11), i.e., on the ground beside the altar, and that requirement is not fulfilled when it is slaughtered on top of the altar. Therefore, Rabbi Yosei teaches us that the offering is still valid.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: אֶלָּא מֵעַתָּה, לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה – הָכִי נָמֵי דְּחֶצְיוֹ בְּצָפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם?!
Rabbi Zeira said to Rav Asi: Rabbi Yoḥanan apparently understands that the reason Rabbi Yosei holds that an offering of the most sacred order slaughtered on the altar is valid is because the entire altar is in the northern section of the Temple courtyard. If that is so, shall one also say that according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, half of the altar was situated in the north of the Temple courtyard and half of it was situated in the south?
וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי; וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלָה!
And if you would say that indeed that is so, wasn’t it you who said in the name of Rabbi Yoḥanan that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, concedes that if one slaughtered offerings of the most sacred order on the ground opposite the northern half of the altar, the offering is disqualified? Accordingly, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, apparently maintains that the altar is not located in the north at all.
אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן – שְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ״ –
Rav Asi said to Rabbi Zeira: Rabbi Yoḥanan’s statement with regard to Rabbi Yosei’s opinion is an independent statement rather than an inference from the mishna. And with regard to the dispute in the mishna, this is what Rabbi Yoḥanan says: Both of them derived their opinions from one verse: “An altar of earth you shall make for Me, and you shall slaughter upon it your burnt offerings and your peace offerings” (Exodus 20:21).
רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כּוּלּוֹ לְעוֹלָה וְכוּלּוֹ לִשְׁלָמִים. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: חֶצְיוֹ לְעוֹלָה וְחֶצְיוֹ לִשְׁלָמִים;
Rabbi Yosei maintains that the verse teaches that all of it, i.e., the entire altar, is fit for slaughtering a burnt offering, and all of it is also fit for slaughtering a peace offering. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, maintains that the verse teaches that half of it is fit for slaughtering a burnt offering and half of it is fit for slaughtering a peace offering.
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוּלּוֹ לְעוֹלָה כָּשֵׁר, הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ לְעוֹלָה – כָּשֵׁר, כּוּלּוֹ לִשְׁלָמִים מִיבַּעְיָא?!
The Gemara explains the reasoning of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: As if it enters your mind that all of it is fit for slaughtering a burnt offering, now that all of it is fit for slaughtering a burnt offering, which must be slaughtered in the northern section of the Temple courtyard (see 53b), is it necessary to teach that it is also fit for slaughtering a peace offering, which may be slaughtered anywhere in the Temple courtyard (see 55a)? The verse therefore must be understood as teaching that half the altar is fit for slaughtering burnt offerings and half is fit for slaughtering peace offerings.
וְאִידָּךְ – אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עוֹלָה הוּא דִּדְחִיק לֵיהּ מָקוֹם; אֲבָל שְׁלָמִים, דְּלָא דְּחִיק לֵיהּ מָקוֹם – אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: And how does the other Sage, Rabbi Yosei, respond to this reasoning? The Gemara answers: It was necessary for the verse to mention peace offerings. Otherwise, it could enter your mind to say that the verse allows one to slaughter only a burnt offering atop the altar, as the location where it may be slaughtered on the ground is narrow. But with regard to peace offerings, whose location for slaughter on the ground is not narrow, say that no, one may not slaughter them atop the altar. Therefore, the verse teaches us that peace offerings as well may be slaughtered atop the altar.
גּוּפָא – אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מַאי כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע? אִילֵימָא אַמָּה יְסוֹד אַמָּה סוֹבֵב – הַאי גּוּפֵיהּ מִזְבֵּחַ הוּא! וְעוֹד, מַאי ״כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע״?
§ The Gemara discusses the matter itself: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, concedes that if one slaughtered offerings of the most sacred order on the ground opposite the northern half of the altar, the offering is disqualified. Rav Aḥa of Difti said to Ravina: What is the meaning of the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar? If we say it means that the offering was sacrificed upon the cubit-wide base of the altar or upon the cubit-wide surrounding ledge of the altar, this itself is part of the altar. And furthermore, what is the meaning of the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar? The base and ledge are not on the ground.
וְכִי תֵּימָא דְּעָבֵיד מְחִילּוֹת בַּקַּרְקַע וְשָׁחֵיט בְּהוּ – וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי הָוֵי מִזְבֵּחַ?! וְהָתַנְיָא: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ – שֶׁיְּהֵא מְחוּבָּר (מֵאֲדָמָה) [בַּאֲדָמָה]; שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַּבֵּי מְחִילּוֹת וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִּין.
And if you would say that the case is where one dug tunnels in the ground beneath the altar, and slaughtered the offerings in them, in a case like this would the altar itself be fit for use so that according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, one may slaughter the offerings of the most sacred order on the altar but not on the ground? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21)? This verse indicates that the altar must be attached to the earth, so that one may not build it on top of tunnels nor on top of arches.
לָא צְרִיכָא, דְּבַצְּרֵיהּ בַּצּוֹרֵי.
The Gemara answers: No, it is necessary to have the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar, in order to teach the halakha in a case where one minimized the dimensions of the altar and slaughtered the offerings on the ground where the northern half of the altar had previously stood.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֶפְשָׁר אִיתָא לְהָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְלָא תְּנֵינָא לַהּ בְּמַתְנִיתִין?!
§ The Gemara returns to discuss Rabbi Yoḥanan’s statement that according to Rabbi Yosei the entire altar was located in the northern section of the Temple courtyard. The Gemara had mentioned that Rabbi Yoḥanan’s statement is an independent statement, not based on the mishna. Rabbi Zeira said: Is it possible that this statement of Rabbi Yoḥanan is correct and we did not learn it in any mishna?
נְפַק, דַּק וְאַשְׁכַּח – דִּתְנַן: בֵּירְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵינָה יָפִים לְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת; כְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת; בְּאוֹמֶד חָמֵשׁ סְאִין גֶּחָלִים. וּבְשַׁבָּת – בְּאוֹמֶד שְׁמוֹנֶה סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.
Rabbi Zeira went out, examined the matter, and discovered a mishna that alludes to Rabbi Yoḥanan’s statement, as we learned in a mishna (Tamid 2:5): The priests selected fine wood of a fig tree from the chamber of firewood, with which to lay out a second arrangement of wood on the altar so that coals from this arrangement could be used for burning the incense. This second arrangement was located opposite the southwest corner of the altar, distanced from the corner northward by four cubits. They would arrange enough wood which, when burned, would produce approximately five se’a of coals. And on Shabbat, there was enough wood to produce approximately eight se’a of coals, as they would place there the two bowls of frankincense of the shewbread.
וּמַאי סִימָנָא? רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּתַנְיָא,
The Gemara asks: And what is the significance of the mishna’s defining the precise location of the arrangement and the fact that this is where the frankincense is burned? The Gemara embarks on a lengthy discussion to answer this question: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that this arrangement of wood and the burning of the frankincense must be in that precise location, as it is taught in a baraita:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה סִימָן – כׇּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין לִפְנִים;
Rabbi Yosei says: This is the principle of where sacrificial items are placed on the inner and outer altars: Any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, may be placed only on the area of that altar that is near the Sanctuary, so that there is no area closer to the inside of the Sanctuary. It must therefore be placed on the part of the external altar closest to the entrance to the Sanctuary.
וְכׇל הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן לִפְנִים, אֵינוֹ נִיטָּל אֶלָּא בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין לִפְנִים.
And any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary, may be taken only from the area of the external altar that is near the Sanctuary, so that there is no area closer to the inside of the Sanctuary, i.e., from the part of the external altar closest to the entrance to the Sanctuary.
כָּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ – מַאי נִיהוּ? אִילֵּימָא שִׁירַיִם, בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״!
The Gemara clarifies: With regard to the statement concerning any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary, what are these items? If we say they are the remaining blood of the sin offerings whose blood is presented on the inner altar, there is no reason for Rabbi Yosei to formulate his principle, as it is explicitly written concerning them: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of the burnt offering, which is at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). This verse describes how the blood of the inner sin offerings that remained after the sprinkling was to be poured out on the base of the west side of the altar, which is the side closest to the entrance to the Sanctuary.
וְתוּ, כֹּל הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן בִּפְנִים – מַאי נִיהוּ? אִילֵּימָא גֶּחָלִים שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים, בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ וְגוֹ׳״!
And furthermore, with regard to the statement about any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary, what are these items? If we say these are the coals of the Yom Kippur service, which must be taken from the western side of the altar, it is explicitly written concerning them: “And he shall take a coal pan full of coals of fire from off the altar before the Lord” (Leviticus 16:12). The expression “before the Lord” is a reference to the western side of the altar, which is the side closest to the Sanctuary.
אֶלָּא כׇּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ – שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, דְּגָמְרִי מִשִּׁירַיִם.
The Gemara continues: Rather, Rabbi Yosei’s statement with regard to any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary is referring to the two bowls of frankincense of the shewbread. According to Rabbi Yosei, they must be burned on the western side of the altar, as he derives this halakha from the location on the base of the altar where the remaining blood of the inner sin offerings is poured.
הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן בִּפְנִים – גֶּחָלִים דְּכֹל יוֹמָא וְיוֹמָא, דְּגָמְרָן מִגֶּחָלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
Rabbi Yosei’s next statement, that any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary may be taken only from the area of the external altar that is near the Sanctuary, is referring to the coals that are taken from the external altar each and every day and placed on the inner altar in order to burn the incense. According to Rabbi Yosei these coals must be taken from the western side of the altar, as we derive this halakha from the location on the altar from where the coals of the Yom Kippur service must be taken.
וּמַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּדָרוֹם קָאֵי, עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע בָּעֵי לְמֵיתֵי!
The Gemara discusses Rabbi Yosei’s opinion that the second arrangement of wood was placed four cubits north of the southwest corner of the altar: And what does Rabbi Yosei hold about the placement of the altar in the Temple courtyard? If he holds that the entire altar stands in the south side of the Temple courtyard, then only the five northernmost cubits of the altar are opposite the entrance to the Sanctuary. Accordingly, in order for the arrangement of wood to be opposite the entrance to the Sanctuary, one is required to move it twenty-seven cubits north of the southwest corner of the altar.
וְאִי נָמֵי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא הִיא, עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּי בָּעֵי מֵיתֵי!
The Gemara continues: And even if Rabbi Yosei holds that the level of sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is the same, so that the arrangement of wood can be opposite the Entrance Hall, which is ten cubits wider than the Sanctuary, his opinion is still difficult. In order for the arrangement of wood to be opposite the Entrance Hall, one is required to move it twenty-two cubits north of the southwest corner of the altar.
וְאִי קָסָבַר חֶצְיוֹ בַּצָּפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם, חַד סְרֵי בָּעֵי לְמֵיתֵי! וְאֶלָּא קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא מִילְּתָא הִיא? שֵׁית בָּעֵי לְמֵיתֵי!
The Gemara continues: And even if Rabbi Yosei holds that half of the altar was located in the north side of the Temple courtyard and half in the south, in order for the arrangement of wood to be opposite the entrance to the Sanctuary one is still required to move it eleven cubits to the north of the southwest corner of the altar. And if one suggests that, rather, he holds that the sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is one matter, i.e., equal, one is still required to move the arrangement of wood six cubits from the southwest corner in order to be opposite the Entrance Hall.
אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי?
Rather, is it not that Rabbi Yosei’s opinion that the arrangement of wood was located four cubits from the altar’s southwest corner is due to the fact that he holds that the entire altar stands in the north side of the Temple courtyard? Accordingly, only the five southernmost cubits of the altar were opposite the entrance to the Sanctuary.
וְהָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – אַמָּה יְסוֹד, וְאַמָּה סוֹבֵב, וְאַמָּה מָקוֹם קְרָנוֹת, וְאַמָּה מְקוֹם רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים; דְּכִי מְסַגּוּ לְקַמֵּיהּ טְפֵי – תּוּ לֵיכָּא פֶּתַח.
And of these four cubits from which the arrangement of wood was distanced from the southwest corner of the altar, one cubit was the base of the altar; and one cubit was the surrounding ledge of the altar; and one cubit was the place where the corners of the altar were located; and another cubit was the place of the feet of the priests, i.e., space for the priests to walk around the perimeter of the surface of the altar in order to perform the sacrificial rites. The arrangement of wood was located specifically in that location, as if one were to move it farther away from the southwest corner of the altar, it would no longer be opposite the entrance to the Sanctuary. This proves that according to Rabbi Yosei, the entire altar was located in the northern side of the Temple courtyard, as stated by Rabbi Yoḥanan.
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ מְמוּצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה; ושְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת הָיוּ לוֹ – עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה מִיכָּן, וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה מִיכָּן; נִמְצָא מִזְבֵּחַ מְכוָּּון כְּנֶגֶד הֵיכָל.
The Gemara challenges this proof by suggesting an alternative explanation of the mishna in Tamid: Rav Adda bar Ahava said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: The altar was centered and standing precisely in the middle of the Temple courtyard, and it was thirty-two cubits wide. Ten cubits were opposite the entrance to the Sanctuary, eleven cubits were to this side of the entrance to the Sanctuary, and eleven cubits were to that side of the entrance to the Sanctuary. It turns out that the length of the altar was aligned opposite the width of the Sanctuary, which itself was thirty-two cubits wide.
סוֹף סוֹף, לְרַבִּי יְהוּדָה חַד סְרֵי בָּעֵי לְמֵיתֵי; וְאִי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא מִילְּתָא הִיא, שֵׁית בָּעֵי לְמֵיתֵי!
The Gemara asks: Ultimately, according to Rabbi Yehuda, one is still required to move the arrangement of wood eleven cubits from the southwest corner in order for it to be opposite the entrance to the Sanctuary. And even if he holds that the sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is one matter, i.e., equal, one is still required to move the arrangement of wood six cubits in order to be opposite the Entrance Hall. Therefore, the mishna, which states that the arrangement of wood is four cubits north of the southwest corner, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מִי סָבְרַתְּ הָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – בַּהֲדֵי אַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב?! אַרְבַּע אַמּוֹת בַּר מֵאַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב.
The Gemara responds: Do you hold that these four cubits include the cubit of the base of the altar and the cubit of the surrounding ledge of the altar? Actually, the four cubits are aside from the cubit of the base of the altar and the cubit of the surrounding ledge of the altar. Accordingly, the arrangement of wood was actually a total of six cubits from the southwest corner of the altar, and the mishna can be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
וְנוֹקְמַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּבִמְמוּצָּע! מִשּׁוּם דְּרַבִּי יְהוּדָה שְׁמַעְנָא לֵיהּ מְמוּצָּע בְּהֶדְיָא.
The Gemara asks why Rav Adda bar Ahava interpreted the mishna to be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda: But let him interpret it to be in accordance with the opinion of Rabbi Yosei and explain that the altar is located in the center of the Temple courtyard. The Gemara explains: Rav Adda bar Ahava interpreted the mishna to be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda because we heard that Rabbi Yehuda explicitly said that the altar was positioned in the center of the Temple courtyard, whereas we did not hear that Rabbi Yosei maintains such an opinion.
וְרַב שֵׁרֵבְיָא אָמַר: הָא מַנִּי – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיּוֹר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד״ וְגוֹמֵר, ״וְאֶת
And Rav Sherevya said: In accordance with whose opinion is this mishna in Tamid, which holds that the entire altar was located in the northern part of the Temple courtyard? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei HaGelili says: Since it is stated: “And you shall set the Basin between the Tent of Meeting and the altar” (Exodus 40:7), and another verse states: “And
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
שלושה פנים רוחניים בקרבן בעלי חיים: כי הדם הוא הנפש – במחשבה שניה
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
זבחים נח
מַתְנִי׳ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִילּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם – כַּדָּרוֹם, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן – כַּצָּפוֹן.
MISHNA: It was taught in the previous chapter that offerings of the most sacred order are to be slaughtered in the northern section of the Temple courtyard. With regard to offerings of the most sacred order that one slaughtered atop the altar, Rabbi Yosei says: Their status is as though they were slaughtered in the north, and the offerings are therefore valid. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The status of the area from the halfway point of the altar and to the south is like that of the south, and offerings of the most sacred order slaughtered in that area are therefore disqualified. The status of the area from the halfway point of the altar and to the north is like that of the north.
גְּמָ׳ אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹמֵר הָיָה ר׳ יוֹסֵי, כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי. וּמַאי ״כְּאִילּוּ״? מַהוּ דְּתֵימָא בָּעֵינַן ״עַל יָרֵךְ״ – וְלֵיכָּא; קָא מַשְׁמַע לַן.
GEMARA: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei used to say: The entire altar stands in the north section of the Temple courtyard. The Gemara asks: And what is the meaning of Rabbi Yosei’s statement that if one slaughtered offerings of the most sacred order atop the altar it is as though they were slaughtered in the north, which indicates that they were not actually slaughtered in the north? The Gemara answers: Rabbi Yosei said this lest you say that we require that the offering be slaughtered “on the side of the altar northward” (Leviticus 1:11), i.e., on the ground beside the altar, and that requirement is not fulfilled when it is slaughtered on top of the altar. Therefore, Rabbi Yosei teaches us that the offering is still valid.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: אֶלָּא מֵעַתָּה, לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה – הָכִי נָמֵי דְּחֶצְיוֹ בְּצָפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם?!
Rabbi Zeira said to Rav Asi: Rabbi Yoḥanan apparently understands that the reason Rabbi Yosei holds that an offering of the most sacred order slaughtered on the altar is valid is because the entire altar is in the northern section of the Temple courtyard. If that is so, shall one also say that according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, half of the altar was situated in the north of the Temple courtyard and half of it was situated in the south?
וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי; וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלָה!
And if you would say that indeed that is so, wasn’t it you who said in the name of Rabbi Yoḥanan that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, concedes that if one slaughtered offerings of the most sacred order on the ground opposite the northern half of the altar, the offering is disqualified? Accordingly, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, apparently maintains that the altar is not located in the north at all.
אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן – שְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ״ –
Rav Asi said to Rabbi Zeira: Rabbi Yoḥanan’s statement with regard to Rabbi Yosei’s opinion is an independent statement rather than an inference from the mishna. And with regard to the dispute in the mishna, this is what Rabbi Yoḥanan says: Both of them derived their opinions from one verse: “An altar of earth you shall make for Me, and you shall slaughter upon it your burnt offerings and your peace offerings” (Exodus 20:21).
רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כּוּלּוֹ לְעוֹלָה וְכוּלּוֹ לִשְׁלָמִים. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: חֶצְיוֹ לְעוֹלָה וְחֶצְיוֹ לִשְׁלָמִים;
Rabbi Yosei maintains that the verse teaches that all of it, i.e., the entire altar, is fit for slaughtering a burnt offering, and all of it is also fit for slaughtering a peace offering. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, maintains that the verse teaches that half of it is fit for slaughtering a burnt offering and half of it is fit for slaughtering a peace offering.
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוּלּוֹ לְעוֹלָה כָּשֵׁר, הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ לְעוֹלָה – כָּשֵׁר, כּוּלּוֹ לִשְׁלָמִים מִיבַּעְיָא?!
The Gemara explains the reasoning of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: As if it enters your mind that all of it is fit for slaughtering a burnt offering, now that all of it is fit for slaughtering a burnt offering, which must be slaughtered in the northern section of the Temple courtyard (see 53b), is it necessary to teach that it is also fit for slaughtering a peace offering, which may be slaughtered anywhere in the Temple courtyard (see 55a)? The verse therefore must be understood as teaching that half the altar is fit for slaughtering burnt offerings and half is fit for slaughtering peace offerings.
וְאִידָּךְ – אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עוֹלָה הוּא דִּדְחִיק לֵיהּ מָקוֹם; אֲבָל שְׁלָמִים, דְּלָא דְּחִיק לֵיהּ מָקוֹם – אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: And how does the other Sage, Rabbi Yosei, respond to this reasoning? The Gemara answers: It was necessary for the verse to mention peace offerings. Otherwise, it could enter your mind to say that the verse allows one to slaughter only a burnt offering atop the altar, as the location where it may be slaughtered on the ground is narrow. But with regard to peace offerings, whose location for slaughter on the ground is not narrow, say that no, one may not slaughter them atop the altar. Therefore, the verse teaches us that peace offerings as well may be slaughtered atop the altar.
גּוּפָא – אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מַאי כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע? אִילֵימָא אַמָּה יְסוֹד אַמָּה סוֹבֵב – הַאי גּוּפֵיהּ מִזְבֵּחַ הוּא! וְעוֹד, מַאי ״כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע״?
§ The Gemara discusses the matter itself: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, concedes that if one slaughtered offerings of the most sacred order on the ground opposite the northern half of the altar, the offering is disqualified. Rav Aḥa of Difti said to Ravina: What is the meaning of the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar? If we say it means that the offering was sacrificed upon the cubit-wide base of the altar or upon the cubit-wide surrounding ledge of the altar, this itself is part of the altar. And furthermore, what is the meaning of the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar? The base and ledge are not on the ground.
וְכִי תֵּימָא דְּעָבֵיד מְחִילּוֹת בַּקַּרְקַע וְשָׁחֵיט בְּהוּ – וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי הָוֵי מִזְבֵּחַ?! וְהָתַנְיָא: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ – שֶׁיְּהֵא מְחוּבָּר (מֵאֲדָמָה) [בַּאֲדָמָה]; שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַּבֵּי מְחִילּוֹת וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִּין.
And if you would say that the case is where one dug tunnels in the ground beneath the altar, and slaughtered the offerings in them, in a case like this would the altar itself be fit for use so that according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, one may slaughter the offerings of the most sacred order on the altar but not on the ground? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21)? This verse indicates that the altar must be attached to the earth, so that one may not build it on top of tunnels nor on top of arches.
לָא צְרִיכָא, דְּבַצְּרֵיהּ בַּצּוֹרֵי.
The Gemara answers: No, it is necessary to have the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar, in order to teach the halakha in a case where one minimized the dimensions of the altar and slaughtered the offerings on the ground where the northern half of the altar had previously stood.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֶפְשָׁר אִיתָא לְהָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְלָא תְּנֵינָא לַהּ בְּמַתְנִיתִין?!
§ The Gemara returns to discuss Rabbi Yoḥanan’s statement that according to Rabbi Yosei the entire altar was located in the northern section of the Temple courtyard. The Gemara had mentioned that Rabbi Yoḥanan’s statement is an independent statement, not based on the mishna. Rabbi Zeira said: Is it possible that this statement of Rabbi Yoḥanan is correct and we did not learn it in any mishna?
נְפַק, דַּק וְאַשְׁכַּח – דִּתְנַן: בֵּירְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵינָה יָפִים לְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת; כְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת; בְּאוֹמֶד חָמֵשׁ סְאִין גֶּחָלִים. וּבְשַׁבָּת – בְּאוֹמֶד שְׁמוֹנֶה סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.
Rabbi Zeira went out, examined the matter, and discovered a mishna that alludes to Rabbi Yoḥanan’s statement, as we learned in a mishna (Tamid 2:5): The priests selected fine wood of a fig tree from the chamber of firewood, with which to lay out a second arrangement of wood on the altar so that coals from this arrangement could be used for burning the incense. This second arrangement was located opposite the southwest corner of the altar, distanced from the corner northward by four cubits. They would arrange enough wood which, when burned, would produce approximately five se’a of coals. And on Shabbat, there was enough wood to produce approximately eight se’a of coals, as they would place there the two bowls of frankincense of the shewbread.
וּמַאי סִימָנָא? רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּתַנְיָא,
The Gemara asks: And what is the significance of the mishna’s defining the precise location of the arrangement and the fact that this is where the frankincense is burned? The Gemara embarks on a lengthy discussion to answer this question: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that this arrangement of wood and the burning of the frankincense must be in that precise location, as it is taught in a baraita:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה סִימָן – כׇּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ, אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין לִפְנִים;
Rabbi Yosei says: This is the principle of where sacrificial items are placed on the inner and outer altars: Any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, may be placed only on the area of that altar that is near the Sanctuary, so that there is no area closer to the inside of the Sanctuary. It must therefore be placed on the part of the external altar closest to the entrance to the Sanctuary.
וְכׇל הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן לִפְנִים, אֵינוֹ נִיטָּל אֶלָּא בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין לִפְנִים.
And any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary, may be taken only from the area of the external altar that is near the Sanctuary, so that there is no area closer to the inside of the Sanctuary, i.e., from the part of the external altar closest to the entrance to the Sanctuary.
כָּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ – מַאי נִיהוּ? אִילֵּימָא שִׁירַיִם, בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״!
The Gemara clarifies: With regard to the statement concerning any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary, what are these items? If we say they are the remaining blood of the sin offerings whose blood is presented on the inner altar, there is no reason for Rabbi Yosei to formulate his principle, as it is explicitly written concerning them: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of the burnt offering, which is at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). This verse describes how the blood of the inner sin offerings that remained after the sprinkling was to be poured out on the base of the west side of the altar, which is the side closest to the entrance to the Sanctuary.
וְתוּ, כֹּל הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן בִּפְנִים – מַאי נִיהוּ? אִילֵּימָא גֶּחָלִים שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים, בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ וְגוֹ׳״!
And furthermore, with regard to the statement about any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary, in the Temple courtyard, in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary, what are these items? If we say these are the coals of the Yom Kippur service, which must be taken from the western side of the altar, it is explicitly written concerning them: “And he shall take a coal pan full of coals of fire from off the altar before the Lord” (Leviticus 16:12). The expression “before the Lord” is a reference to the western side of the altar, which is the side closest to the Sanctuary.
אֶלָּא כׇּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ – שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, דְּגָמְרִי מִשִּׁירַיִם.
The Gemara continues: Rather, Rabbi Yosei’s statement with regard to any sacrificial item that is taken from the altar located inside the Sanctuary in order to be placed on the altar outside the Sanctuary is referring to the two bowls of frankincense of the shewbread. According to Rabbi Yosei, they must be burned on the western side of the altar, as he derives this halakha from the location on the base of the altar where the remaining blood of the inner sin offerings is poured.
הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן בִּפְנִים – גֶּחָלִים דְּכֹל יוֹמָא וְיוֹמָא, דְּגָמְרָן מִגֶּחָלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
Rabbi Yosei’s next statement, that any sacrificial item that is taken from the altar outside the Sanctuary in order to be placed on the altar located inside the Sanctuary may be taken only from the area of the external altar that is near the Sanctuary, is referring to the coals that are taken from the external altar each and every day and placed on the inner altar in order to burn the incense. According to Rabbi Yosei these coals must be taken from the western side of the altar, as we derive this halakha from the location on the altar from where the coals of the Yom Kippur service must be taken.
וּמַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּדָרוֹם קָאֵי, עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע בָּעֵי לְמֵיתֵי!
The Gemara discusses Rabbi Yosei’s opinion that the second arrangement of wood was placed four cubits north of the southwest corner of the altar: And what does Rabbi Yosei hold about the placement of the altar in the Temple courtyard? If he holds that the entire altar stands in the south side of the Temple courtyard, then only the five northernmost cubits of the altar are opposite the entrance to the Sanctuary. Accordingly, in order for the arrangement of wood to be opposite the entrance to the Sanctuary, one is required to move it twenty-seven cubits north of the southwest corner of the altar.
וְאִי נָמֵי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא הִיא, עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּי בָּעֵי מֵיתֵי!
The Gemara continues: And even if Rabbi Yosei holds that the level of sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is the same, so that the arrangement of wood can be opposite the Entrance Hall, which is ten cubits wider than the Sanctuary, his opinion is still difficult. In order for the arrangement of wood to be opposite the Entrance Hall, one is required to move it twenty-two cubits north of the southwest corner of the altar.
וְאִי קָסָבַר חֶצְיוֹ בַּצָּפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם, חַד סְרֵי בָּעֵי לְמֵיתֵי! וְאֶלָּא קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא מִילְּתָא הִיא? שֵׁית בָּעֵי לְמֵיתֵי!
The Gemara continues: And even if Rabbi Yosei holds that half of the altar was located in the north side of the Temple courtyard and half in the south, in order for the arrangement of wood to be opposite the entrance to the Sanctuary one is still required to move it eleven cubits to the north of the southwest corner of the altar. And if one suggests that, rather, he holds that the sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is one matter, i.e., equal, one is still required to move the arrangement of wood six cubits from the southwest corner in order to be opposite the Entrance Hall.
אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי?
Rather, is it not that Rabbi Yosei’s opinion that the arrangement of wood was located four cubits from the altar’s southwest corner is due to the fact that he holds that the entire altar stands in the north side of the Temple courtyard? Accordingly, only the five southernmost cubits of the altar were opposite the entrance to the Sanctuary.
וְהָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – אַמָּה יְסוֹד, וְאַמָּה סוֹבֵב, וְאַמָּה מָקוֹם קְרָנוֹת, וְאַמָּה מְקוֹם רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים; דְּכִי מְסַגּוּ לְקַמֵּיהּ טְפֵי – תּוּ לֵיכָּא פֶּתַח.
And of these four cubits from which the arrangement of wood was distanced from the southwest corner of the altar, one cubit was the base of the altar; and one cubit was the surrounding ledge of the altar; and one cubit was the place where the corners of the altar were located; and another cubit was the place of the feet of the priests, i.e., space for the priests to walk around the perimeter of the surface of the altar in order to perform the sacrificial rites. The arrangement of wood was located specifically in that location, as if one were to move it farther away from the southwest corner of the altar, it would no longer be opposite the entrance to the Sanctuary. This proves that according to Rabbi Yosei, the entire altar was located in the northern side of the Temple courtyard, as stated by Rabbi Yoḥanan.
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ מְמוּצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה; ושְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת הָיוּ לוֹ – עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה מִיכָּן, וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה מִיכָּן; נִמְצָא מִזְבֵּחַ מְכוָּּון כְּנֶגֶד הֵיכָל.
The Gemara challenges this proof by suggesting an alternative explanation of the mishna in Tamid: Rav Adda bar Ahava said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: The altar was centered and standing precisely in the middle of the Temple courtyard, and it was thirty-two cubits wide. Ten cubits were opposite the entrance to the Sanctuary, eleven cubits were to this side of the entrance to the Sanctuary, and eleven cubits were to that side of the entrance to the Sanctuary. It turns out that the length of the altar was aligned opposite the width of the Sanctuary, which itself was thirty-two cubits wide.
סוֹף סוֹף, לְרַבִּי יְהוּדָה חַד סְרֵי בָּעֵי לְמֵיתֵי; וְאִי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא מִילְּתָא הִיא, שֵׁית בָּעֵי לְמֵיתֵי!
The Gemara asks: Ultimately, according to Rabbi Yehuda, one is still required to move the arrangement of wood eleven cubits from the southwest corner in order for it to be opposite the entrance to the Sanctuary. And even if he holds that the sanctity of the Sanctuary and the Entrance Hall is one matter, i.e., equal, one is still required to move the arrangement of wood six cubits in order to be opposite the Entrance Hall. Therefore, the mishna, which states that the arrangement of wood is four cubits north of the southwest corner, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מִי סָבְרַתְּ הָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – בַּהֲדֵי אַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב?! אַרְבַּע אַמּוֹת בַּר מֵאַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב.
The Gemara responds: Do you hold that these four cubits include the cubit of the base of the altar and the cubit of the surrounding ledge of the altar? Actually, the four cubits are aside from the cubit of the base of the altar and the cubit of the surrounding ledge of the altar. Accordingly, the arrangement of wood was actually a total of six cubits from the southwest corner of the altar, and the mishna can be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
וְנוֹקְמַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּבִמְמוּצָּע! מִשּׁוּם דְּרַבִּי יְהוּדָה שְׁמַעְנָא לֵיהּ מְמוּצָּע בְּהֶדְיָא.
The Gemara asks why Rav Adda bar Ahava interpreted the mishna to be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda: But let him interpret it to be in accordance with the opinion of Rabbi Yosei and explain that the altar is located in the center of the Temple courtyard. The Gemara explains: Rav Adda bar Ahava interpreted the mishna to be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda because we heard that Rabbi Yehuda explicitly said that the altar was positioned in the center of the Temple courtyard, whereas we did not hear that Rabbi Yosei maintains such an opinion.
וְרַב שֵׁרֵבְיָא אָמַר: הָא מַנִּי – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיּוֹר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד״ וְגוֹמֵר, ״וְאֶת
And Rav Sherevya said: In accordance with whose opinion is this mishna in Tamid, which holds that the entire altar was located in the northern part of the Temple courtyard? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei HaGelili says: Since it is stated: “And you shall set the Basin between the Tent of Meeting and the altar” (Exodus 40:7), and another verse states: “And
