הדף היום מוקדש ע”י זאב סגל, חיה שרה ניסן, ונעמי נוי ומשפחותיהם לע״נ ר’ שמואל הלוי סגל שנפטר בשיבה טובה ובשם טוב. "תלמיד חכם ישר דרך ונעים הליכות. ולרפואת כל החיילים ולשלמות עם ישראל.”
הדף היום מוקדש ע”י שרה אבריק ויוסי רוזנפלד לע”נ אחיו של שרה, משה דוד בן נפתלי יוסף הלוי ולאה שהעמיד תלמידים הרבה.
אנו לומדים מפרה אדומה כי דבר שניתן לפדותו נחשב כאילו הוא נפדה. יש בזה השלכות בכמה עניינים, כגון שהוא נחשב אוכל בכדי להיות ראוי לקבל טומאה כי היה ראוי לפדות בשלב מסויים בתהליך. כדי לפתור סתירה בין האופן שבו הבינה הגמרא את עמדת רבי שמעון במשנתנו לבין דין אחר של רבי שמעון ששחיטה שאינה ראויה אינה נחשבת כשחיטה (לחייב בטביחה), הציעו רבי יוחנן וריש לקיש תשובות שונות בבבא קמא עו. מדוע כל אחד מהם לא הסביר כפי ההסבר של האחר? רבי יוחנן העדיף להסביר שהבהמות היו תמימים. תשובתו של ריש לקיש התבססה על עמדתו לגבי טיבוה ומכירה הנלמדת מהיקש – שאם אדם אינו חייב על מכירה של בהמה מסויימת, אז הוא לא יתחייב על טביחה של אותה בהמה ולכן העדיף פירוש שהבהמה הייתה בעלת מום שכן ניתן למכור אותה, מה שאין כן בבהמה תמימה. רבי יוחנן וריש לקיש במקומות אחרים חלוקים בסוגיה זו בדיוק במקרה ההפוך – האם ניתן לחייב במכירת טריפה לפי רבי שמעון הסובר כי לא יהיה חייב בשחיטת טריפה? רבי יוחנן מעלה קושי נגד ריש לקיש מברייתא שלא לגמרי נפתרה. הברייתא שהביא רבי יוחנן נגד ריש לקיש הזכיר מקרה של גניבה ושחיטה של בהמת כלאים (נולד משני סוגי בהמות שונות). הם מעלים שאלה נגד המקרה ההוא – שכן הפסוק לגבי תשלום ארבעה/חמשה מזכיר את המילה "שה” וידוע כי מילה זו נועדה להגביל את הדין רק בהמות שאינם כלאים. מדוע במקרה זה נכללים כלאים ביאסור?
