לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
הגמרא מביאה ברייתא המציעה שלוש דעות שונות בנוגע למילה בפסוק שנאמר לגבי עולת העוף "כמשפט”. חכמים דנים האם ביטוי זה משווה את עולת העוף לחטאת בהמה או לחטאת העוף, ומפרטים באילו מעבודות הקרבן הן דומות. מתוך מחלוקת זו צומחות ועולות שיטותיהם של חכמים ושל רבי אלעזר ברבי שמעון בשאלה האם שני הסימנים בעולת העוף טעונים חיתוך מוחלט – הבדלה.
המשנה קובעת את דיני הגילאים של הציפורים לקרבנות: תורים גדולים כשרים וקטנים פסולים, ואילו בני יונה קטנים כשרים וגדולים פסולים. הגמרא מגדירה את הגבולות הביולוגיים המדויקים של כללים אלו, ומנתחת את שלב המעבר המכונה "תחילת הצהוב” כאשר הנוצות סביב הצוואר מתחילות להצהיב, הפסול בשני המינים.
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
חולין כב
אוֹחֵז בָּרֹאשׁ וּבַגּוּף וּמַזֶּה, אַף כָּאן אוֹחֵז בְּרֹאשׁ וּבַגּוּף וּמַזֶּה.
after the pinching, the priest holds [oḥez] the head and the body of the bird and sprinkles the blood on the altar, so too here, with regard to the bird burnt offering, he holds the head and the body and sprinkles the blood on the altar.
מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: מָה לְהַלָּן, כְּשֶׁהוּא אָחוּז הָרֹאשׁ בַּגּוּף מַזֶּה, אַף כָּאן, כְּשֶׁהוּא אָחוּז הָרֹאשׁ בַּגּוּף מַזֶּה.
The Gemara asks: What is he saying? There is no requirement with regard to a bird sin offering that the priest hold both the head and the body while sprinkling the blood. The Gemara answers that this is what he is saying: Just as there, with regard to the bird sin offering, when the head is attached [aḥuz] to the body, the priest sprinkles the blood on the altar, so too here, with regard to the bird burnt offering, when the head is attached to the body, the priest sprinkles the blood on the altar. This is what was cited above in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, that one cuts a majority of two simanim in a burnt offering and not the two simanim in their entirety.
אִי מָה לְהַלָּן בְּסִימָן אֶחָד, אַף כָּאן בְּסִימָן אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִקְרִיבוֹ״.
The baraita continues: If so, perhaps just as there, in the sin offering, the pinching is performed with the cutting of one siman, so too here, in the burnt offering, the pinching is performed with the cutting of one siman. To counter this, the verse states: “And the priest shall bring it,” meaning that the burnt offering is sacrificed in a manner different from that of the sin offering, by cutting two simanim.
וְתַנָּא קַמָּא, וְכִי מֵאַחַר דְּנָפְקָא לַן מִ״וּמָלַק … וְהִקְטִיר״, ״וְהִקְרִיבוֹ״ לְמָה לִי?
The Gemara asks: And according to the first tanna, once we derive that both simanim of a bird burnt offering must be cut in their entirety from the verse: “And pinch off its head…and burn it on the altar,” why do I need the phrase: “And the priest shall bring it?”
אִי לָאו ״וְהִקְרִיבוֹ״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״כַּמִּשְׁפָּט״ – כְּמִשְׁפַּט חַטַּאת הָעוֹף.
The Gemara answers: If not for the verse that states: “And the priest shall bring it,” I would say: What is the meaning of “according to the ordinance” that is stated with regard to the bird burnt offering? It means according to the ordinance of the bird sin offering mentioned in that same passage, in the sense that even in the burnt offering, the priest cuts only one siman.
וְאִי מִשּׁוּם ״וּמָלַק וְהִקְטִיר״ – הֲוָה אָמֵינָא: מָה הַקְטָרָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – אַף מְלִיקָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.
And if you would say that one cannot suggest this interpretation due to the verse: “And pinch off its head…and burn it on the altar,” I would say that perhaps another halakha would be derived from that verse: Just as burning the offering is atop the altar, so too pinching is performed atop the altar.
הַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״וְהִקְרִיבוֹ״, דְּרוֹשׁ בֵּיהּ נָמֵי הָא.
Now that the Merciful One writes: “And the priest shall bring it,” indicating the distinction between the pinching of a bird burnt offering and the pinching of a bird sin offering, derive this also from the verse: “And pinch off its head…and burn it on the altar,” i.e., that the body and the head of a bird burnt offering must be completely separated.
חַטַּאת בְּהֵמָה, דְּאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין, מְנָלַן? אָמַר רַב חִסְדָּא, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ״ – מִשֶּׁלּוֹ, וְלֹא מִשֶּׁל צִבּוּר, וְלֹא מִשֶּׁל מַעֲשֵׂר.
§ The first tanna of the baraita derives from the analogy between the bird burnt offering and the animal sin offering that a bird burnt offering is brought only from non-sacred animals and not from an animal purchased with second-tithe money, that it is sacrificed only during the day, and that the priest sacrificing it must do so with his right hand. The Gemara asks: From where do we derive the halakha that an animal sin offering comes only from non-sacred animals? Rav Ḥisda said that the verse states: “And Aaron shall sacrifice the bull of the sin offering that is his” (Leviticus 16:6, 11), from which it is derived: The animal must come from his cattle, but not from communal property, from his cattle, but not from second-tithe property.
בַּיּוֹם – מִ״בְּיוֹם צַוֹּתוֹ״ נָפְקָא! כְּדִי נַסְבַהּ.
The Gemara objects: The halakha that the bird burnt offering is sacrificed only during the day is derived from the verse: “In the day that he commanded the children of Israel to present their offerings” (Leviticus 7:38), not from the halakha of the animal sin offering. The Gemara explains: The requirement of sacrificing the bird burnt offering during the day is not derived from the halakha of the animal sin offering, and it was cited in that list incidentally, for no reason [kedi].
יָדוֹ הַיְמָנִית – מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה נָפְקָא, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֶצְבַּע אוֹ כְהוּנָּה אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין.
The Gemara objects: The halakha that the priest performs the service with his right hand is derived from the statement of Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Any place where the terms finger or priesthood are stated with regard to offerings, the sacrificial rites of that offering are performed only with the right hand, and in the context of the bird burnt offering the term “priest” is employed. It is therefore unnecessary to derive this halakha from the analogy to the animal sin offering.
וְאִידַּךְ, כְּהוּנָּה בָּעֲיָא אֶצְבַּע, אֶצְבַּע לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה.
The Gemara responds: And the other tanna, the first tanna of the baraita, who derived that the right hand is used from the analogy to the animal sin offering based on the term “according to the ordinance,” did not derive it from the statement of Rabba bar bar Ḥana because in his opinion, in order to derive that the right hand must be used, if the verse mentions only the priesthood, it requires mention of finger for the limitation to apply. If the verse mentions only the term finger, then it does not require a mention of the priesthood as well. With regard to the bird burnt offering, the priesthood is mentioned, but the word finger is not. Therefore, the halakha must be derived from the animal sin offering.
וְתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִמּוּל הָעוֹרֶף מְנָא לְהוּ? גָּמְרִי מְלִיקָה מִמְּלִיקָה.
It is taught in the baraita that Rabbi Yishmael derived from the term “according to the ordinance” that is written with regard to the bird burnt offering that the pinching of the bird burnt offering is performed at the nape of the neck, as it is in a bird sin offering. The Gemara asks: And as for the first tanna and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who derive other matters from that term, from where do they derive that pinching of the bird burnt offering is performed at the nape of the neck? The Gemara answers: They derive pinching that is written with regard to the burnt offering: “And pinch off its head” (Leviticus 1:15), from pinching that is written with regard to the sin offering: “And pinch off its head adjacent to its neck” (Leviticus 5:8).
מַתְנִי׳ כָּשֵׁר בְּתוֹרִין – פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה, כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה – פָּסוּל בְּתוֹרִין, תְּחִלַּת הַצִּיהוּב בָּזֶה וּבָזֶה – פָּסוּל.
MISHNA: It is written with regard to bird offerings: “He shall bring his offering of doves, or of young pigeons” (Leviticus 1:14). The age that is fit for sacrifice in doves, mature birds, is unfit for sacrifice in pigeons, immature birds;the age that is fit for sacrifice in pigeons is unfit for sacrifice in doves. At the intermediate stage of the beginning of the yellowing of its plumage (see 22b), a bird is unfit both as this, a pigeon, and as that, a dove, since it is no longer a fledgling but is not yet a mature bird.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: תּוֹרִין גְּדוֹלִים – כְּשֵׁרִים, קְטַנִּים – פְּסוּלִים; בְּנֵי יוֹנָה קְטַנִּים – כְּשֵׁרִים, גְּדוֹלִים – פְּסוּלִין. נִמְצָא כָּשֵׁר בְּתוֹרִין – פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה, כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה – פָּסוּל בְּתוֹרִין.
GEMARA: The Sages taught a baraita in explaining the mishna: Doves, when they are older, are fit for sacrifice; when they are younger, they are unfit. Pigeons, when they are younger, are fit for sacrifice; when they are older, they are unfit. It is found that that which is fit for sacrifice in doves is unfit for sacrifice in pigeons; that which is fit for sacrifice in pigeons is unfit for sacrifice in doves.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״תּוֹרִים״ – גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים, שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא:
The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “And he shall bring his offering of doves, or of young pigeons” (Leviticus 1:14), that doves are older and not younger. As one might have thought: And couldn’t this be derived through an a fortiori inference:
וּמָה בְּנֵי יוֹנָה שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים הוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים, תּוֹרִים שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תּוֹרִים״ – גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים.
If pigeons, which were not deemed fit when older, were deemed fit when younger, as the term “young pigeons” indicates that they are young, then with regard to doves, which were deemed fit when older, isn’t it logical that they were deemed fit when younger? Therefore, the verse states: “Doves,” meaning older and not younger.
״בְּנֵי יוֹנָה״ – קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים, שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה תּוֹרִים שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים – הוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים, בְּנֵי יוֹנָה שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים – אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּנֵי יוֹנָה״ – קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים.
The baraita continues: Young pigeons must be younger and not older, as one might have thought: And couldn’t this be derived through an a fortiori inference: If doves, which were not deemed fit when younger, were deemed fit when older, then with regard to pigeons, which were deemed fit when younger, isn’t it logical that they were deemed fit when older? Therefore, the verse states: “Young pigeons,” meaning younger and not older.
מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רָבָא: לָא לִישְׁתְּמִיט קְרָא וְלִכְתּוֹב ״מִן בְּנֵי הַתּוֹרִים אוֹ מִן הַיּוֹנָה״.
The Gemara asks: What is the biblical derivation of these matters? Rava said: It is derived from the fact that it is not found that the verse would deviate from the norm and write: Of young doves, or of pigeons; rather, the wording in the Torah is always “of doves” or “of young pigeons.” Evidently, doves must be older and pigeons must be younger.
אֵימָא: בְּנֵי יוֹנָה דִּכְתַב בְּהוּ רַחֲמָנָא ״בְּנֵי״ – קְטַנִּים אִין, גְּדוֹלִים לָא, תּוֹרִים – אִי בָּעֵי גְּדוֹלִים לַיְיתֵי, אִי בָּעֵי קְטַנִּים לַיְיתֵי! דֻּמְיָא דִּבְנֵי יוֹנָה: מָה בְּנֵי יוֹנָה – קְטַנִּים אִין, גְּדוֹלִים לָא, אַף תּוֹרִים – גְּדוֹלִים אִין, קְטַנִּים לָא.
The Gemara objects: Say instead that with regard to pigeons, since the Merciful One writes: “Young,” this means younger birds, yes, older birds, no; but with regard to doves, if one wishes, let him bring older birds, and if he wishes, let him bring younger birds. The Gemara responds: Since doves and pigeons are always juxtaposed to one another in the Torah, it is derived that the halakha of doves is similar to the halakha of pigeons: Just as with regard to pigeons the halakha is younger birds, yes, older birds, no, so too with regard to doves, the halakha is older birds, yes, younger birds, no.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יְהוּ כׇּל הַתּוֹרִים וְכׇל בְּנֵי הַיּוֹנָה כְּשֵׁרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִן הַתּוֹרִים״ – וְלֹא כׇּל הַתּוֹרִים, ״מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה״ – וְלֹא כׇּל בְּנֵי יוֹנָה, פְּרָט לִתְחִילַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה שֶׁפָּסוּל. מֵאֵימָתַי הַתּוֹרִים כְּשֵׁרִים – מִשֶּׁיַּזְהִיבוּ, מֵאֵימָתַי בְּנֵי יוֹנָה פְּסוּלִין – מִשֶּׁיַּצְהִיבוּ.
The Sages taught in a baraita: One might have thought that all the older doves or all the younger pigeons would be fit for sacrifice; therefore, the verse states: “Of doves,” and not all doves; “of young pigeons,” and not all young pigeons. This serves to exclude birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage, which are unfit as this, doves, and as that, pigeons. They are unfit as doves because they are not sufficiently old and as pigeons because they are no longer young. The tanna elaborates: From when are the doves fit? It is from when the color of their feathers turns a glistening gold. From when are the pigeons unfit? It is from when their feathers turn yellow.
תָּנֵי יַעֲקֹב קָרְחָה: מֵאֵימָתַי בְּנֵי יוֹנָה כְּשֵׁרִים? מִשֶּׁיְּעַלְעוּ. הוּא תָנֵי לַהּ וְהוּא אָמַר לַהּ, ״אֶפְרוֹחָיו יְעַלְעוּ דָם״. אֵימַת? אָמַר אַבָּיֵי: מִכִּי שָׁמֵיט גַּדְפָּא מִינֵיהּ וְאָתֵי דְּמָא.
Ya’akov Korḥa taught a baraita: From when are pigeons fit? It is from when ye’alu. He teaches the baraita and he states its explanation: The reference is to that which is stated: “Its fledglings will suck up [ye’alu] blood” (Job 39:30). When is that? Abaye said: It is from the stage when one plucks a feather from it and blood emerges.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִן הַתּוֹרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה״, וְהֵבִיא תְּחִלַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, מַהוּ? סְפֵיקָא הָוֵי וְנָפֵיק, אוֹ דִילְמָא בְּרִיָּה הָוֵי וְלָא נָפֵיק?
§ Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering of doves or of pigeons, and he brought birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage of this, doves, and of that, pigeons, what is the halakha? Is it a case of uncertainty whether it is considered older or younger, and therefore when he brings both he fulfills his obligation, as one of the birds was fit for sacrifice; or perhaps a bird at the beginning of the yellowing is an entity in and of itself and is neither older nor younger, and he does not fulfill his obligation?
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: פְּרָט לִתְחִילַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, שֶׁפָּסוּל. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּרִיָּה הָוֵי – שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סְפֵיקָא הָוֵי, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי סְפֵיקָא?
Rava said: Come and hear proof from the baraita where it is taught that the verse: “Of doves or of young pigeons,” serves to exclude birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage that are unfit as this, doves, and as that, pigeons. Granted, if you say that a bird at that stage is an entity in and of itself, that works out well, as the verse serves to ensure that a bird at that stage of development will never be sacrificed. But if you say that it is a case of uncertainty, was it necessary for the verse to exclude a case of uncertainty?
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
נ”ט בר נ”ט – פרווה, יש דבר כזה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
בן פקועה: איך אפשר לאכול בשר ללא שחיטה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
טומאה בלועה – אשת כהן בהריון האם יכולה להיכנס לבית קברות?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
האם יכול להיות שיותר קל להיות יהודי מלהיות גוי?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
ירושלים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
נתניה, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
חולין כב
אוֹחֵז בָּרֹאשׁ וּבַגּוּף וּמַזֶּה, אַף כָּאן אוֹחֵז בְּרֹאשׁ וּבַגּוּף וּמַזֶּה.
after the pinching, the priest holds [oḥez] the head and the body of the bird and sprinkles the blood on the altar, so too here, with regard to the bird burnt offering, he holds the head and the body and sprinkles the blood on the altar.
מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: מָה לְהַלָּן, כְּשֶׁהוּא אָחוּז הָרֹאשׁ בַּגּוּף מַזֶּה, אַף כָּאן, כְּשֶׁהוּא אָחוּז הָרֹאשׁ בַּגּוּף מַזֶּה.
The Gemara asks: What is he saying? There is no requirement with regard to a bird sin offering that the priest hold both the head and the body while sprinkling the blood. The Gemara answers that this is what he is saying: Just as there, with regard to the bird sin offering, when the head is attached [aḥuz] to the body, the priest sprinkles the blood on the altar, so too here, with regard to the bird burnt offering, when the head is attached to the body, the priest sprinkles the blood on the altar. This is what was cited above in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, that one cuts a majority of two simanim in a burnt offering and not the two simanim in their entirety.
אִי מָה לְהַלָּן בְּסִימָן אֶחָד, אַף כָּאן בְּסִימָן אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהִקְרִיבוֹ״.
The baraita continues: If so, perhaps just as there, in the sin offering, the pinching is performed with the cutting of one siman, so too here, in the burnt offering, the pinching is performed with the cutting of one siman. To counter this, the verse states: “And the priest shall bring it,” meaning that the burnt offering is sacrificed in a manner different from that of the sin offering, by cutting two simanim.
וְתַנָּא קַמָּא, וְכִי מֵאַחַר דְּנָפְקָא לַן מִ״וּמָלַק … וְהִקְטִיר״, ״וְהִקְרִיבוֹ״ לְמָה לִי?
The Gemara asks: And according to the first tanna, once we derive that both simanim of a bird burnt offering must be cut in their entirety from the verse: “And pinch off its head…and burn it on the altar,” why do I need the phrase: “And the priest shall bring it?”
אִי לָאו ״וְהִקְרִיבוֹ״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״כַּמִּשְׁפָּט״ – כְּמִשְׁפַּט חַטַּאת הָעוֹף.
The Gemara answers: If not for the verse that states: “And the priest shall bring it,” I would say: What is the meaning of “according to the ordinance” that is stated with regard to the bird burnt offering? It means according to the ordinance of the bird sin offering mentioned in that same passage, in the sense that even in the burnt offering, the priest cuts only one siman.
וְאִי מִשּׁוּם ״וּמָלַק וְהִקְטִיר״ – הֲוָה אָמֵינָא: מָה הַקְטָרָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ – אַף מְלִיקָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.
And if you would say that one cannot suggest this interpretation due to the verse: “And pinch off its head…and burn it on the altar,” I would say that perhaps another halakha would be derived from that verse: Just as burning the offering is atop the altar, so too pinching is performed atop the altar.
הַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״וְהִקְרִיבוֹ״, דְּרוֹשׁ בֵּיהּ נָמֵי הָא.
Now that the Merciful One writes: “And the priest shall bring it,” indicating the distinction between the pinching of a bird burnt offering and the pinching of a bird sin offering, derive this also from the verse: “And pinch off its head…and burn it on the altar,” i.e., that the body and the head of a bird burnt offering must be completely separated.
חַטַּאת בְּהֵמָה, דְּאֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא מִן הַחוּלִּין, מְנָלַן? אָמַר רַב חִסְדָּא, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ״ – מִשֶּׁלּוֹ, וְלֹא מִשֶּׁל צִבּוּר, וְלֹא מִשֶּׁל מַעֲשֵׂר.
§ The first tanna of the baraita derives from the analogy between the bird burnt offering and the animal sin offering that a bird burnt offering is brought only from non-sacred animals and not from an animal purchased with second-tithe money, that it is sacrificed only during the day, and that the priest sacrificing it must do so with his right hand. The Gemara asks: From where do we derive the halakha that an animal sin offering comes only from non-sacred animals? Rav Ḥisda said that the verse states: “And Aaron shall sacrifice the bull of the sin offering that is his” (Leviticus 16:6, 11), from which it is derived: The animal must come from his cattle, but not from communal property, from his cattle, but not from second-tithe property.
בַּיּוֹם – מִ״בְּיוֹם צַוֹּתוֹ״ נָפְקָא! כְּדִי נַסְבַהּ.
The Gemara objects: The halakha that the bird burnt offering is sacrificed only during the day is derived from the verse: “In the day that he commanded the children of Israel to present their offerings” (Leviticus 7:38), not from the halakha of the animal sin offering. The Gemara explains: The requirement of sacrificing the bird burnt offering during the day is not derived from the halakha of the animal sin offering, and it was cited in that list incidentally, for no reason [kedi].
יָדוֹ הַיְמָנִית – מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה נָפְקָא, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֶצְבַּע אוֹ כְהוּנָּה אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין.
The Gemara objects: The halakha that the priest performs the service with his right hand is derived from the statement of Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Any place where the terms finger or priesthood are stated with regard to offerings, the sacrificial rites of that offering are performed only with the right hand, and in the context of the bird burnt offering the term “priest” is employed. It is therefore unnecessary to derive this halakha from the analogy to the animal sin offering.
וְאִידַּךְ, כְּהוּנָּה בָּעֲיָא אֶצְבַּע, אֶצְבַּע לָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה.
The Gemara responds: And the other tanna, the first tanna of the baraita, who derived that the right hand is used from the analogy to the animal sin offering based on the term “according to the ordinance,” did not derive it from the statement of Rabba bar bar Ḥana because in his opinion, in order to derive that the right hand must be used, if the verse mentions only the priesthood, it requires mention of finger for the limitation to apply. If the verse mentions only the term finger, then it does not require a mention of the priesthood as well. With regard to the bird burnt offering, the priesthood is mentioned, but the word finger is not. Therefore, the halakha must be derived from the animal sin offering.
וְתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִמּוּל הָעוֹרֶף מְנָא לְהוּ? גָּמְרִי מְלִיקָה מִמְּלִיקָה.
It is taught in the baraita that Rabbi Yishmael derived from the term “according to the ordinance” that is written with regard to the bird burnt offering that the pinching of the bird burnt offering is performed at the nape of the neck, as it is in a bird sin offering. The Gemara asks: And as for the first tanna and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who derive other matters from that term, from where do they derive that pinching of the bird burnt offering is performed at the nape of the neck? The Gemara answers: They derive pinching that is written with regard to the burnt offering: “And pinch off its head” (Leviticus 1:15), from pinching that is written with regard to the sin offering: “And pinch off its head adjacent to its neck” (Leviticus 5:8).
מַתְנִי׳ כָּשֵׁר בְּתוֹרִין – פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה, כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה – פָּסוּל בְּתוֹרִין, תְּחִלַּת הַצִּיהוּב בָּזֶה וּבָזֶה – פָּסוּל.
MISHNA: It is written with regard to bird offerings: “He shall bring his offering of doves, or of young pigeons” (Leviticus 1:14). The age that is fit for sacrifice in doves, mature birds, is unfit for sacrifice in pigeons, immature birds;the age that is fit for sacrifice in pigeons is unfit for sacrifice in doves. At the intermediate stage of the beginning of the yellowing of its plumage (see 22b), a bird is unfit both as this, a pigeon, and as that, a dove, since it is no longer a fledgling but is not yet a mature bird.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: תּוֹרִין גְּדוֹלִים – כְּשֵׁרִים, קְטַנִּים – פְּסוּלִים; בְּנֵי יוֹנָה קְטַנִּים – כְּשֵׁרִים, גְּדוֹלִים – פְּסוּלִין. נִמְצָא כָּשֵׁר בְּתוֹרִין – פָּסוּל בִּבְנֵי יוֹנָה, כָּשֵׁר בִּבְנֵי יוֹנָה – פָּסוּל בְּתוֹרִין.
GEMARA: The Sages taught a baraita in explaining the mishna: Doves, when they are older, are fit for sacrifice; when they are younger, they are unfit. Pigeons, when they are younger, are fit for sacrifice; when they are older, they are unfit. It is found that that which is fit for sacrifice in doves is unfit for sacrifice in pigeons; that which is fit for sacrifice in pigeons is unfit for sacrifice in doves.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״תּוֹרִים״ – גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים, שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא:
The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “And he shall bring his offering of doves, or of young pigeons” (Leviticus 1:14), that doves are older and not younger. As one might have thought: And couldn’t this be derived through an a fortiori inference:
וּמָה בְּנֵי יוֹנָה שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים הוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים, תּוֹרִים שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תּוֹרִים״ – גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים.
If pigeons, which were not deemed fit when older, were deemed fit when younger, as the term “young pigeons” indicates that they are young, then with regard to doves, which were deemed fit when older, isn’t it logical that they were deemed fit when younger? Therefore, the verse states: “Doves,” meaning older and not younger.
״בְּנֵי יוֹנָה״ – קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים, שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה תּוֹרִים שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים – הוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים, בְּנֵי יוֹנָה שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּקְטַנִּים – אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בִּגְדוֹלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּנֵי יוֹנָה״ – קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים.
The baraita continues: Young pigeons must be younger and not older, as one might have thought: And couldn’t this be derived through an a fortiori inference: If doves, which were not deemed fit when younger, were deemed fit when older, then with regard to pigeons, which were deemed fit when younger, isn’t it logical that they were deemed fit when older? Therefore, the verse states: “Young pigeons,” meaning younger and not older.
מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רָבָא: לָא לִישְׁתְּמִיט קְרָא וְלִכְתּוֹב ״מִן בְּנֵי הַתּוֹרִים אוֹ מִן הַיּוֹנָה״.
The Gemara asks: What is the biblical derivation of these matters? Rava said: It is derived from the fact that it is not found that the verse would deviate from the norm and write: Of young doves, or of pigeons; rather, the wording in the Torah is always “of doves” or “of young pigeons.” Evidently, doves must be older and pigeons must be younger.
אֵימָא: בְּנֵי יוֹנָה דִּכְתַב בְּהוּ רַחֲמָנָא ״בְּנֵי״ – קְטַנִּים אִין, גְּדוֹלִים לָא, תּוֹרִים – אִי בָּעֵי גְּדוֹלִים לַיְיתֵי, אִי בָּעֵי קְטַנִּים לַיְיתֵי! דֻּמְיָא דִּבְנֵי יוֹנָה: מָה בְּנֵי יוֹנָה – קְטַנִּים אִין, גְּדוֹלִים לָא, אַף תּוֹרִים – גְּדוֹלִים אִין, קְטַנִּים לָא.
The Gemara objects: Say instead that with regard to pigeons, since the Merciful One writes: “Young,” this means younger birds, yes, older birds, no; but with regard to doves, if one wishes, let him bring older birds, and if he wishes, let him bring younger birds. The Gemara responds: Since doves and pigeons are always juxtaposed to one another in the Torah, it is derived that the halakha of doves is similar to the halakha of pigeons: Just as with regard to pigeons the halakha is younger birds, yes, older birds, no, so too with regard to doves, the halakha is older birds, yes, younger birds, no.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יְהוּ כׇּל הַתּוֹרִים וְכׇל בְּנֵי הַיּוֹנָה כְּשֵׁרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִן הַתּוֹרִים״ – וְלֹא כׇּל הַתּוֹרִים, ״מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה״ – וְלֹא כׇּל בְּנֵי יוֹנָה, פְּרָט לִתְחִילַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה שֶׁפָּסוּל. מֵאֵימָתַי הַתּוֹרִים כְּשֵׁרִים – מִשֶּׁיַּזְהִיבוּ, מֵאֵימָתַי בְּנֵי יוֹנָה פְּסוּלִין – מִשֶּׁיַּצְהִיבוּ.
The Sages taught in a baraita: One might have thought that all the older doves or all the younger pigeons would be fit for sacrifice; therefore, the verse states: “Of doves,” and not all doves; “of young pigeons,” and not all young pigeons. This serves to exclude birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage, which are unfit as this, doves, and as that, pigeons. They are unfit as doves because they are not sufficiently old and as pigeons because they are no longer young. The tanna elaborates: From when are the doves fit? It is from when the color of their feathers turns a glistening gold. From when are the pigeons unfit? It is from when their feathers turn yellow.
תָּנֵי יַעֲקֹב קָרְחָה: מֵאֵימָתַי בְּנֵי יוֹנָה כְּשֵׁרִים? מִשֶּׁיְּעַלְעוּ. הוּא תָנֵי לַהּ וְהוּא אָמַר לַהּ, ״אֶפְרוֹחָיו יְעַלְעוּ דָם״. אֵימַת? אָמַר אַבָּיֵי: מִכִּי שָׁמֵיט גַּדְפָּא מִינֵיהּ וְאָתֵי דְּמָא.
Ya’akov Korḥa taught a baraita: From when are pigeons fit? It is from when ye’alu. He teaches the baraita and he states its explanation: The reference is to that which is stated: “Its fledglings will suck up [ye’alu] blood” (Job 39:30). When is that? Abaye said: It is from the stage when one plucks a feather from it and blood emerges.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִן הַתּוֹרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה״, וְהֵבִיא תְּחִלַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, מַהוּ? סְפֵיקָא הָוֵי וְנָפֵיק, אוֹ דִילְמָא בְּרִיָּה הָוֵי וְלָא נָפֵיק?
§ Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering of doves or of pigeons, and he brought birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage of this, doves, and of that, pigeons, what is the halakha? Is it a case of uncertainty whether it is considered older or younger, and therefore when he brings both he fulfills his obligation, as one of the birds was fit for sacrifice; or perhaps a bird at the beginning of the yellowing is an entity in and of itself and is neither older nor younger, and he does not fulfill his obligation?
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: פְּרָט לִתְחִילַּת הַצִּיהוּב שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה, שֶׁפָּסוּל. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּרִיָּה הָוֵי – שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סְפֵיקָא הָוֵי, אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי סְפֵיקָא?
Rava said: Come and hear proof from the baraita where it is taught that the verse: “Of doves or of young pigeons,” serves to exclude birds at the beginning of the yellowing of their neck plumage that are unfit as this, doves, and as that, pigeons. Granted, if you say that a bird at that stage is an entity in and of itself, that works out well, as the verse serves to ensure that a bird at that stage of development will never be sacrificed. But if you say that it is a case of uncertainty, was it necessary for the verse to exclude a case of uncertainty?
