לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
רוצה להקדיש שיעור?
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הדף היום מוקדש על ידי לורי שולדינר שור. "בהודיה על שהגעתי ליום הזה, במלאת לי 67 שנים. יהי רצון שאזכה להגיע לגיל 68 בעוד שנה מהיום, בערב סיום הש”ס. כל הכבוד לכל מוריי וחבריי ללימוד המשותף במהלך 6.5 השנים האחרונות. שנמשיך לזכות בכוח ובזכות ללמוד.”
חולין לז
מַאי? כִּי מַהְנְיָא חִבַּת הַקֹּדֶשׁ לִפְסוּלָא דְּגוּפֵיהּ, אֲבָל לְמִימְנֵא בֵּיהּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לָא, אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.
The Gemara asks: What is the resolution of the dilemma raised by Rabbi Shimon ben Lakish: When regard for sanctity is effective in rendering an item susceptible to impurity, is it only to disqualify that item itself, but to count the descending levels of first-degree impurity and second-degree impurity, it is not effective; or perhaps once it is rendered susceptible to impurity there is no difference whether it is rendered susceptible by means of regard for sanctity or by means of contact with liquids? The Gemara answers: The dilemma shall stand unresolved.
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסוּכֶּנֶת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דַּיָּהּ אִם זִינְּקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם – כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּינְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל, אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal that is in danger of imminent death, Rabban Shimon ben Gamliel says: The slaughter is valid only in a case where after the slaughter it convulses with its foreleg and with its hind leg. Rabbi Eliezer says: It is sufficient if blood spurted from the neck. Rabbi Shimon says: In the case of one who slaughters at night and the next day he awoke and found walls full of blood, the slaughter is valid, as it is clear that the blood spurted, and this is in accordance with the rule of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: It is valid only in a case where it convulses with its foreleg or with its hind leg, or in a case where it wags its tail.
אֶחָד בְּהֵמָה דַּקָּה וְאֶחָד בְּהֵמָה גַּסָּה, בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה – פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבָד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְסוּכֶּנֶת, אֲבָל אִם הָיְתָה בְּחֶזְקַת בְּרִיאָה, אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אֶחָד מִכׇּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ – כְּשֵׁרָה.
This is the halakha with regard to both a small animal, e.g., a sheep, and a large animal, e.g., a cow, that is in danger of imminent death. The slaughter of a small animal that when being slaughtered extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is only part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. In what case is this statement said? It is in a case where the presumptive status of the animal was that it was in danger of imminent death. But if its presumptive status was that it was healthy, then even if there were none of these indicators, the slaughter is valid.
גְּמָ׳ מְסוּכֶּנֶת מִמַּאי דְּשַׁרְיָא? וּמִמַּאי תִּיסַּק אַדַּעְתִּין דַּאֲסִירָא? דִּכְתִיב: ״זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ״, חַיָּה אֱכוֹל, וְשֶׁאֵינָהּ חַיָּה לֹא תֹּאכַל. וְהָא מְסוּכֶּנֶת אֵינָהּ חַיָּה?
GEMARA: The Gemara asks: From where is it known that the flesh of an animal in danger of imminent death is permitted by means of slaughter? The Gemara responds with a question: And from where would it enter your mind that it is prohibited? The Gemara explains that one may have thought it is prohibited, as it is written: “These are the living beings [haḥayya] that you may eat among all the animals that are on the earth” (Leviticus 11:2). One might have thought that the verse is saying: Eat an animal that is fit to live [ḥayya], but do not eat an animal that is not fit to live. And this animal in danger of imminent death is not fit to live.
מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא נְבֵלָה לֹא תֹּאכֵל, מִכְּלָל דִּמְסוּכֶּנֶת שַׁרְיָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְסוּכֶּנֶת אֲסִירָא – הַשְׁתָּא מֵחַיִּים אֲסִירָא, לְאַחַר מִיתָה מִיבְּעֵי?
The fact that its meat is permitted is derived from the fact that the Merciful One states that you shall not eat an unslaughtered animal carcass, as it is written: “You shall not eat any unslaughtered carcass” (Deuteronomy 14:21); one learns by inference that eating the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. As, if it enters your mind that eating the meat of an animal in danger of imminent death is prohibited, now if an animal is prohibited while alive, is it necessary to state that it is prohibited after death?
וְדִלְמָא הַיְינוּ נְבֵלָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאׇכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ״, לְאַחַר מִיתָה הוּא דְּקַרְיַיהּ רַחֲמָנָא נְבֵלָה, מֵחַיִּים לָא אִקְּרַי נְבֵלָה.
The Gemara rejects that proof. And that is not a legitimate inference, as perhaps the halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as that of an animal in danger of imminent death, and the prohibition: “You shall not eat any unslaughtered carcass,” includes both. The Gemara answers: It would not enter your mind to say so, as it is written: “And if any animal of which you may eat dies, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). This indicates that it is after death that the Merciful One calls the animal a carcass; while alive, the animal is not called a carcass.
וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: הַיְינוּ נְבֵלָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, מֵחַיִּים – בַּעֲשֵׂה, לְאַחַר מִיתָה – בְּלָאו.
The Gemara questions that understanding. And perhaps, actually I will say to you: The halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as that of an animal in danger of imminent death, but if one slaughters the animal in danger of imminent death while alive, he would be in violation of a positive mitzva: “These are the living beings that you may eat” (Leviticus 11:2), whereas after its death, he would be in violation of a prohibition: “You shall not eat any unslaughtered carcass” (Deuteronomy 14:21).
אֶלָּא, מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא טְרֵפָה לֹא תֹּאכַל – מִכְּלָל דִּמְסוּכֶּנֶת שַׁרְיָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְסוּכֶּנֶת אֲסִירָא, הַשְׁתָּא מְסוּכֶּנֶת דְּלָא מְחַסְּרָא אֲסִירָא, טְרֵפָה מִיבַּעְיָא?
Rather, the fact that its meat is permitted is derived from the fact that the Merciful One states you shall not eat an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], as it is written: “And you shall not eat any animal that was mauled in the field [tereifa]” (Exodus 22:30). From here, one learns by inference that eating the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. As, if it enters your mind that eating the meat of an animal in danger of imminent death is prohibited, now that an animal in danger of imminent death that is not lacking any limb is prohibited, is it necessary to state that a tereifa, an animal that was mauled and lacking body parts, is prohibited?
וְדִלְמָא הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וְלַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה! אִם כֵּן, נְבֵלָה דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? וּמָה מֵחַיִּים קָאֵי עֲלַהּ בְּלָאו וַעֲשֵׂה, לְאַחַר מִיתָה מִיבַּעְיָא?
The Gemara rejects that proof. And that is not a legitimate inference, as perhaps the halakhic status of a tereifa that is lacking body parts is the same as that of an animal in danger of imminent death that is not lacking body parts, and both are included in the category of tereifa. This would render one who slaughters either to be in violation of both a positive mitzva: “These are the living beings that you may eat,” and a prohibition: “And you shall not eat any animal that was mauled in the field [tereifa].” The Gemara questions that understanding: If so, why do I need the prohibition that the Merciful One writes with regard to an unslaughtered carcass? If while an animal is alive one stands in violation of a prohibition and a positive mitzva, is it necessary to state that it is prohibited after death?
וְדִלְמָא הַיְינוּ נְבֵלָה, הַיְינוּ טְרֵפָה, הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וְלַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין וַעֲשֵׂה!
The Gemara objects: And that is not a legitimate question, as perhaps the halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as a tereifa that is lacking body parts, and is the same as that of an animal in danger of imminent death that is not lacking body parts. Therefore, when the Torah writes the word “carcass,” it is the same as though it had written tereifa and the same as though it had written an animal in danger of imminent death. The Torah prohibits each, and the result will be that he will violate two prohibitions and a positive mitzva.
אֶלָּא מֵהָכָא, ״וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכׇל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ״, וְאָמַר מָר: לְמַאי הִלְכְתָא אָמְרָה הַתּוֹרָה? יָבֹא אִיסּוּר נְבֵלָה וְיָחוּל עַל אִיסּוּר חֵלֶב, יָבֹא אִיסּוּר טְרֵפָה וְיָחוּל עַל אִיסּוּר חֵלֶב.
Rather, the fact that the meat of an animal in danger of imminent death is permitted is derived from here: “And the fat of a carcass and the fat of a tereifa may be used for any purpose; but you shall not eat it” (Leviticus 7:24). And the Master says: In order to derive what halakha is this verse written? Would one imagine that because it is an unslaughtered carcass or a tereifa its fat would be permitted for consumption? The Torah states: Let the prohibition against eating an unslaughtered carcass come and take effect upon the prohibition against eating forbidden fat, which already exists. One who eats the forbidden fat of an unslaughtered carcass is liable for violation of both prohibitions. Likewise, the word “tereifa” in the verse teaches: Let the prohibition against eating a tereifa come and take effect upon the prohibition against eating forbidden fat, which already exists, so that one who eats the forbidden fat of a tereifa is liable for transgressing both prohibitions.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״חֵלֶב נְבֵלָה יֵעָשֶׂה לְכׇל מְלָאכָה וְחֵלֶב טְרֵפָה לֹא תֹאכְלוּהוּ״, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה מֵחַיִּים אָתֵי אִיסּוּר טְרֵפָה חָיֵיל אַאִיסּוּר חֵלֶב, לְאַחַר מִיתָה מִיבַּעְיָא?!
And if it enters your mind to say that the halakhic status of a tereifa lacking body parts is the same as that of an animal in danger of imminent death, let the Merciful One write: And the fat of a carcass may be used for any purpose, and the fat of a tereifa you shall not eat. The prohibition against eating the forbidden fat should have been written exclusively with regard to a tereifa, and I would say: If while an animal is alive and in danger of imminent death the prohibition against eating a tereifa takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat, is it necessary to state that after its death the prohibition against eating an unslaughtered carcass takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat?
אֶלָּא, מִדִּכְתַב רַחֲמָנָא ״נְבֵלָה״, מִכְּלָל דִּטְרֵפָה לָאו הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת.
The Gemara concludes: Rather, from the fact that the Merciful One writes that the prohibition against eating an unslaughtered carcass takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat, one learns by inference that the tereifa in the verse is not the same as an animal in danger of imminent death. Rather, the tereifa in the verse is an animal that was mauled and is lacking body parts, and it is only that animal that is prohibited after slaughter. Eating an animal in danger of imminent death after slaughter is permitted.
מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וּדְקָאָמְרַתְּ: ״נְבֵלָה״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? לְהָךְ נְבֵלָה דְּלָא אָתְיָא מִכֹּחַ מְסוּכֶּנֶת. וְהֵיכִי דָּמֵי? שֶׁעֲשָׂאָהּ גִּיסְטְרָא. הָתָם נָמֵי, אִי אֶפְשָׁר דְּלָא הֲוַי מְסוּכֶּנֶת פּוּרְתָּא מִקַּמֵּי דְּלִיפְסֹק לְרוּבָּא.
Mar bar Rav Ashi objects to this: And perhaps, actually I will say to you that the halakhic status of a tereifa is the same as that of an animal in danger of imminent death, and with regard to that which you said: Why do I need the prohibition with regard to an unslaughtered carcass that the Merciful One writes, one can explain that it is necessary for that unslaughtered carcass that does not come as a result of danger of imminent death. And what are the circumstances of that unslaughtered carcass? It is in a case where one rendered the animal like a shard, by cutting it into two widthwise. The Gemara rejects that distinction: There too, in the case where one rendered the animal like a shard, it is impossible that the animal was not at least somewhat in danger of imminent death before he cut the majority of the animal.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, אִם כֵּן לֵימָא ״חֵלֶב נְבֵלָה וּטְרֵפָה״, ״חֵלֶב״ ״חֵלֶב״ לְמָה לִי? זוֹ הִיא שֶׁאֵין חֶלְבָּהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ, וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁחֶלְבָּהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ? מְסוּכֶּנֶת.
And if you wish, say instead that there is a different source for the fact that the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. If it is so that an animal in danger of imminent death is included in the category of tereifa, let the verse say: The fat of an unslaughtered carcass and a tereifa. Why do I need it to be written: “Fat of a carcass and the fat of a tereifa”? The term “fat” is repeated to teach that it is this case where the status of its fat is not distinct from the status of its meat, and both are prohibited; but you have another case where the status of its fat, which is forbidden, is distinct from the status of its meat, which is permitted. And which case is that? That is the case of an animal in danger of imminent death.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא, ״וָאֹמַר אֲהָהּ ה׳ אֱלֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״.
And if you wish, say instead that it is derived from here: “Then I said: Ah, Lord God, my soul has not become impure; and from my youth until now I have not eaten an unslaughtered carcass or a tereifa, and no piggul flesh came into my mouth” (Ezekiel 4:14).
״הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה״ – שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַּלַּיְלָה, ״וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר כּוֹס כּוֹס מֵעוֹלָם, ״וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם. מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ.
The Gemara explains: “My soul has not become impure” means that I did not consider any sinful thoughts during the day that would cause me to come to impurity due to a seminal emission at night. “And from my youth until now I have not eaten an unslaughtered carcass or a tereifa” means that I never ate the flesh of an animal that was in danger of imminent death, leading one to say: Slaughter it, slaughter it quickly, before it dies. “And no piggul flesh came into my mouth” means that I never ate from an animal with regard to which there was uncertainty whether it is forbidden and a Sage issued a ruling to permit it. They said in the name of Rabbi Natan that the last portion of the verse means: That I never ate from an animal whose gifts to which members of the priesthood are entitled, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, were not already separated.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שַׁרְיָא – הַיְינוּ רְבוּתֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אֲסִירָא – מַאי רְבוּתֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל?
The proof is: Granted, if you say that it is permitted to slaughter and eat an animal in imminent danger of death, then that is the greatness of Ezekiel, as, although eating it is permitted, he refrained from doing so. But if you say that it is forbidden to slaughter and eat that animal, what in that action attests to the greatness of Ezekiel? Apparently, it is permitted to slaughter and eat an animal in danger of imminent death.
הֵיכִי דָּמֵי מְסוּכֶּנֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כֹּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת. רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת בְּקָעִיּוֹת. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת קוֹרוֹת.
§ The Gemara asks: What are the circumstances of an animal in danger of imminent death? Rav Yehuda said that Rav said: It is any animal with regard to which one stands it on its feet but it does not stand unaided. Rav Ḥanina bar Shelamya in the name of Rav said: That indicator is so clear that even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats pieces of wood, if it is unable to stand, its status is that of an animal in danger of imminent death. Rami bar Yeḥezkel said: That is the case even if that animal eats beams.
בְּסוּרָא מַתְנֵי הָכִי. בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנֵי הָכִי: הֵיכִי דָּמְיָא מְסוּכֶּנֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת, וַאֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת בְּקָעִיּוֹת. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת קוֹרוֹת.
In Sura, they would teach the exchange in that manner. In Pumbedita, they would teach the exchange in this manner: What are the circumstances of an animal in danger of imminent death? Rav Yehuda said that Rav said: It is any animal with regard to which one stands it on its feet but it does not stand unaided, even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats pieces of wood. Rami bar Yeḥezkel said: That indicator is so clear that even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats beams, if it is unable to stand its status is that of an animal in danger of imminent death.
אַשְׁכְּחִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְתַלְמִידִי דְּרַב, אֲמַר לְהוּ: מַאי אָמַר רַב בִּמְסוּכֶּנֶת? אֲמַרוּ לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב:
Shmuel found students of Rav after Rav’s death. He said to them: What did Rav say with regard to an animal in danger of imminent death? They said to him: This is what Rav said:
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
האם יכול להיות שיותר קל להיות יהודי מלהיות גוי?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
פה קבור הכלב: של מי? על איסור הנאה מחמץ- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
חולין לז
מַאי? כִּי מַהְנְיָא חִבַּת הַקֹּדֶשׁ לִפְסוּלָא דְּגוּפֵיהּ, אֲבָל לְמִימְנֵא בֵּיהּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לָא, אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.
The Gemara asks: What is the resolution of the dilemma raised by Rabbi Shimon ben Lakish: When regard for sanctity is effective in rendering an item susceptible to impurity, is it only to disqualify that item itself, but to count the descending levels of first-degree impurity and second-degree impurity, it is not effective; or perhaps once it is rendered susceptible to impurity there is no difference whether it is rendered susceptible by means of regard for sanctity or by means of contact with liquids? The Gemara answers: The dilemma shall stand unresolved.
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסוּכֶּנֶת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דַּיָּהּ אִם זִינְּקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם – כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּינְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל, אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal that is in danger of imminent death, Rabban Shimon ben Gamliel says: The slaughter is valid only in a case where after the slaughter it convulses with its foreleg and with its hind leg. Rabbi Eliezer says: It is sufficient if blood spurted from the neck. Rabbi Shimon says: In the case of one who slaughters at night and the next day he awoke and found walls full of blood, the slaughter is valid, as it is clear that the blood spurted, and this is in accordance with the rule of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: It is valid only in a case where it convulses with its foreleg or with its hind leg, or in a case where it wags its tail.
אֶחָד בְּהֵמָה דַּקָּה וְאֶחָד בְּהֵמָה גַּסָּה, בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה – פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבָד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְסוּכֶּנֶת, אֲבָל אִם הָיְתָה בְּחֶזְקַת בְּרִיאָה, אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אֶחָד מִכׇּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ – כְּשֵׁרָה.
This is the halakha with regard to both a small animal, e.g., a sheep, and a large animal, e.g., a cow, that is in danger of imminent death. The slaughter of a small animal that when being slaughtered extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is only part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. In what case is this statement said? It is in a case where the presumptive status of the animal was that it was in danger of imminent death. But if its presumptive status was that it was healthy, then even if there were none of these indicators, the slaughter is valid.
גְּמָ׳ מְסוּכֶּנֶת מִמַּאי דְּשַׁרְיָא? וּמִמַּאי תִּיסַּק אַדַּעְתִּין דַּאֲסִירָא? דִּכְתִיב: ״זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ״, חַיָּה אֱכוֹל, וְשֶׁאֵינָהּ חַיָּה לֹא תֹּאכַל. וְהָא מְסוּכֶּנֶת אֵינָהּ חַיָּה?
GEMARA: The Gemara asks: From where is it known that the flesh of an animal in danger of imminent death is permitted by means of slaughter? The Gemara responds with a question: And from where would it enter your mind that it is prohibited? The Gemara explains that one may have thought it is prohibited, as it is written: “These are the living beings [haḥayya] that you may eat among all the animals that are on the earth” (Leviticus 11:2). One might have thought that the verse is saying: Eat an animal that is fit to live [ḥayya], but do not eat an animal that is not fit to live. And this animal in danger of imminent death is not fit to live.
מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא נְבֵלָה לֹא תֹּאכֵל, מִכְּלָל דִּמְסוּכֶּנֶת שַׁרְיָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְסוּכֶּנֶת אֲסִירָא – הַשְׁתָּא מֵחַיִּים אֲסִירָא, לְאַחַר מִיתָה מִיבְּעֵי?
The fact that its meat is permitted is derived from the fact that the Merciful One states that you shall not eat an unslaughtered animal carcass, as it is written: “You shall not eat any unslaughtered carcass” (Deuteronomy 14:21); one learns by inference that eating the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. As, if it enters your mind that eating the meat of an animal in danger of imminent death is prohibited, now if an animal is prohibited while alive, is it necessary to state that it is prohibited after death?
וְדִלְמָא הַיְינוּ נְבֵלָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאׇכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ״, לְאַחַר מִיתָה הוּא דְּקַרְיַיהּ רַחֲמָנָא נְבֵלָה, מֵחַיִּים לָא אִקְּרַי נְבֵלָה.
The Gemara rejects that proof. And that is not a legitimate inference, as perhaps the halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as that of an animal in danger of imminent death, and the prohibition: “You shall not eat any unslaughtered carcass,” includes both. The Gemara answers: It would not enter your mind to say so, as it is written: “And if any animal of which you may eat dies, one who touches its carcass shall be impure until the evening” (Leviticus 11:39). This indicates that it is after death that the Merciful One calls the animal a carcass; while alive, the animal is not called a carcass.
וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: הַיְינוּ נְבֵלָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, מֵחַיִּים – בַּעֲשֵׂה, לְאַחַר מִיתָה – בְּלָאו.
The Gemara questions that understanding. And perhaps, actually I will say to you: The halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as that of an animal in danger of imminent death, but if one slaughters the animal in danger of imminent death while alive, he would be in violation of a positive mitzva: “These are the living beings that you may eat” (Leviticus 11:2), whereas after its death, he would be in violation of a prohibition: “You shall not eat any unslaughtered carcass” (Deuteronomy 14:21).
אֶלָּא, מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא טְרֵפָה לֹא תֹּאכַל – מִכְּלָל דִּמְסוּכֶּנֶת שַׁרְיָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְסוּכֶּנֶת אֲסִירָא, הַשְׁתָּא מְסוּכֶּנֶת דְּלָא מְחַסְּרָא אֲסִירָא, טְרֵפָה מִיבַּעְיָא?
Rather, the fact that its meat is permitted is derived from the fact that the Merciful One states you shall not eat an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], as it is written: “And you shall not eat any animal that was mauled in the field [tereifa]” (Exodus 22:30). From here, one learns by inference that eating the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. As, if it enters your mind that eating the meat of an animal in danger of imminent death is prohibited, now that an animal in danger of imminent death that is not lacking any limb is prohibited, is it necessary to state that a tereifa, an animal that was mauled and lacking body parts, is prohibited?
וְדִלְמָא הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וְלַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה! אִם כֵּן, נְבֵלָה דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? וּמָה מֵחַיִּים קָאֵי עֲלַהּ בְּלָאו וַעֲשֵׂה, לְאַחַר מִיתָה מִיבַּעְיָא?
The Gemara rejects that proof. And that is not a legitimate inference, as perhaps the halakhic status of a tereifa that is lacking body parts is the same as that of an animal in danger of imminent death that is not lacking body parts, and both are included in the category of tereifa. This would render one who slaughters either to be in violation of both a positive mitzva: “These are the living beings that you may eat,” and a prohibition: “And you shall not eat any animal that was mauled in the field [tereifa].” The Gemara questions that understanding: If so, why do I need the prohibition that the Merciful One writes with regard to an unslaughtered carcass? If while an animal is alive one stands in violation of a prohibition and a positive mitzva, is it necessary to state that it is prohibited after death?
וְדִלְמָא הַיְינוּ נְבֵלָה, הַיְינוּ טְרֵפָה, הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וְלַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין וַעֲשֵׂה!
The Gemara objects: And that is not a legitimate question, as perhaps the halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as a tereifa that is lacking body parts, and is the same as that of an animal in danger of imminent death that is not lacking body parts. Therefore, when the Torah writes the word “carcass,” it is the same as though it had written tereifa and the same as though it had written an animal in danger of imminent death. The Torah prohibits each, and the result will be that he will violate two prohibitions and a positive mitzva.
אֶלָּא מֵהָכָא, ״וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכׇל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ״, וְאָמַר מָר: לְמַאי הִלְכְתָא אָמְרָה הַתּוֹרָה? יָבֹא אִיסּוּר נְבֵלָה וְיָחוּל עַל אִיסּוּר חֵלֶב, יָבֹא אִיסּוּר טְרֵפָה וְיָחוּל עַל אִיסּוּר חֵלֶב.
Rather, the fact that the meat of an animal in danger of imminent death is permitted is derived from here: “And the fat of a carcass and the fat of a tereifa may be used for any purpose; but you shall not eat it” (Leviticus 7:24). And the Master says: In order to derive what halakha is this verse written? Would one imagine that because it is an unslaughtered carcass or a tereifa its fat would be permitted for consumption? The Torah states: Let the prohibition against eating an unslaughtered carcass come and take effect upon the prohibition against eating forbidden fat, which already exists. One who eats the forbidden fat of an unslaughtered carcass is liable for violation of both prohibitions. Likewise, the word “tereifa” in the verse teaches: Let the prohibition against eating a tereifa come and take effect upon the prohibition against eating forbidden fat, which already exists, so that one who eats the forbidden fat of a tereifa is liable for transgressing both prohibitions.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״חֵלֶב נְבֵלָה יֵעָשֶׂה לְכׇל מְלָאכָה וְחֵלֶב טְרֵפָה לֹא תֹאכְלוּהוּ״, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה מֵחַיִּים אָתֵי אִיסּוּר טְרֵפָה חָיֵיל אַאִיסּוּר חֵלֶב, לְאַחַר מִיתָה מִיבַּעְיָא?!
And if it enters your mind to say that the halakhic status of a tereifa lacking body parts is the same as that of an animal in danger of imminent death, let the Merciful One write: And the fat of a carcass may be used for any purpose, and the fat of a tereifa you shall not eat. The prohibition against eating the forbidden fat should have been written exclusively with regard to a tereifa, and I would say: If while an animal is alive and in danger of imminent death the prohibition against eating a tereifa takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat, is it necessary to state that after its death the prohibition against eating an unslaughtered carcass takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat?
אֶלָּא, מִדִּכְתַב רַחֲמָנָא ״נְבֵלָה״, מִכְּלָל דִּטְרֵפָה לָאו הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת.
The Gemara concludes: Rather, from the fact that the Merciful One writes that the prohibition against eating an unslaughtered carcass takes effect upon the prohibition against eating forbidden fat, one learns by inference that the tereifa in the verse is not the same as an animal in danger of imminent death. Rather, the tereifa in the verse is an animal that was mauled and is lacking body parts, and it is only that animal that is prohibited after slaughter. Eating an animal in danger of imminent death after slaughter is permitted.
מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וּדְקָאָמְרַתְּ: ״נְבֵלָה״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? לְהָךְ נְבֵלָה דְּלָא אָתְיָא מִכֹּחַ מְסוּכֶּנֶת. וְהֵיכִי דָּמֵי? שֶׁעֲשָׂאָהּ גִּיסְטְרָא. הָתָם נָמֵי, אִי אֶפְשָׁר דְּלָא הֲוַי מְסוּכֶּנֶת פּוּרְתָּא מִקַּמֵּי דְּלִיפְסֹק לְרוּבָּא.
Mar bar Rav Ashi objects to this: And perhaps, actually I will say to you that the halakhic status of a tereifa is the same as that of an animal in danger of imminent death, and with regard to that which you said: Why do I need the prohibition with regard to an unslaughtered carcass that the Merciful One writes, one can explain that it is necessary for that unslaughtered carcass that does not come as a result of danger of imminent death. And what are the circumstances of that unslaughtered carcass? It is in a case where one rendered the animal like a shard, by cutting it into two widthwise. The Gemara rejects that distinction: There too, in the case where one rendered the animal like a shard, it is impossible that the animal was not at least somewhat in danger of imminent death before he cut the majority of the animal.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, אִם כֵּן לֵימָא ״חֵלֶב נְבֵלָה וּטְרֵפָה״, ״חֵלֶב״ ״חֵלֶב״ לְמָה לִי? זוֹ הִיא שֶׁאֵין חֶלְבָּהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ, וְיֵשׁ לְךָ אַחֶרֶת שֶׁחֶלְבָּהּ חָלוּק מִבְּשָׂרָהּ, וְאֵיזוֹ זוֹ? מְסוּכֶּנֶת.
And if you wish, say instead that there is a different source for the fact that the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. If it is so that an animal in danger of imminent death is included in the category of tereifa, let the verse say: The fat of an unslaughtered carcass and a tereifa. Why do I need it to be written: “Fat of a carcass and the fat of a tereifa”? The term “fat” is repeated to teach that it is this case where the status of its fat is not distinct from the status of its meat, and both are prohibited; but you have another case where the status of its fat, which is forbidden, is distinct from the status of its meat, which is permitted. And which case is that? That is the case of an animal in danger of imminent death.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא, ״וָאֹמַר אֲהָהּ ה׳ אֱלֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״.
And if you wish, say instead that it is derived from here: “Then I said: Ah, Lord God, my soul has not become impure; and from my youth until now I have not eaten an unslaughtered carcass or a tereifa, and no piggul flesh came into my mouth” (Ezekiel 4:14).
״הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה״ – שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבֹא לִידֵי טוּמְאָה בַּלַּיְלָה, ״וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר כּוֹס כּוֹס מֵעוֹלָם, ״וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל״ – שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם. מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ.
The Gemara explains: “My soul has not become impure” means that I did not consider any sinful thoughts during the day that would cause me to come to impurity due to a seminal emission at night. “And from my youth until now I have not eaten an unslaughtered carcass or a tereifa” means that I never ate the flesh of an animal that was in danger of imminent death, leading one to say: Slaughter it, slaughter it quickly, before it dies. “And no piggul flesh came into my mouth” means that I never ate from an animal with regard to which there was uncertainty whether it is forbidden and a Sage issued a ruling to permit it. They said in the name of Rabbi Natan that the last portion of the verse means: That I never ate from an animal whose gifts to which members of the priesthood are entitled, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, were not already separated.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שַׁרְיָא – הַיְינוּ רְבוּתֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אֲסִירָא – מַאי רְבוּתֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל?
The proof is: Granted, if you say that it is permitted to slaughter and eat an animal in imminent danger of death, then that is the greatness of Ezekiel, as, although eating it is permitted, he refrained from doing so. But if you say that it is forbidden to slaughter and eat that animal, what in that action attests to the greatness of Ezekiel? Apparently, it is permitted to slaughter and eat an animal in danger of imminent death.
הֵיכִי דָּמֵי מְסוּכֶּנֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כֹּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת. רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת בְּקָעִיּוֹת. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת קוֹרוֹת.
§ The Gemara asks: What are the circumstances of an animal in danger of imminent death? Rav Yehuda said that Rav said: It is any animal with regard to which one stands it on its feet but it does not stand unaided. Rav Ḥanina bar Shelamya in the name of Rav said: That indicator is so clear that even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats pieces of wood, if it is unable to stand, its status is that of an animal in danger of imminent death. Rami bar Yeḥezkel said: That is the case even if that animal eats beams.
בְּסוּרָא מַתְנֵי הָכִי. בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנֵי הָכִי: הֵיכִי דָּמְיָא מְסוּכֶּנֶת? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת, וַאֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת בְּקָעִיּוֹת. רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר: אֲפִילּוּ אוֹכֶלֶת קוֹרוֹת.
In Sura, they would teach the exchange in that manner. In Pumbedita, they would teach the exchange in this manner: What are the circumstances of an animal in danger of imminent death? Rav Yehuda said that Rav said: It is any animal with regard to which one stands it on its feet but it does not stand unaided, even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats pieces of wood. Rami bar Yeḥezkel said: That indicator is so clear that even if that animal maintains sufficient strength in its jaw and eats beams, if it is unable to stand its status is that of an animal in danger of imminent death.
אַשְׁכְּחִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְתַלְמִידִי דְּרַב, אֲמַר לְהוּ: מַאי אָמַר רַב בִּמְסוּכֶּנֶת? אֲמַרוּ לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב:
Shmuel found students of Rav after Rav’s death. He said to them: What did Rav say with regard to an animal in danger of imminent death? They said to him: This is what Rav said:
