לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
שלוש קושיות מועלות ממקורות תנאיים נגד שיטת רב נחמן, רב עמרם ורב יצחק שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, והן מיושבות. הקושיה הראשונה היא מהברייתא לגבי קרבן חטאת שנשחט מחוץ למקדש לעבודה זרה, והגמרא מיישבת זאת בהסבר שכיוון שהקרבן מביא כפרה לבעלים, הוא נחשב מבחינה הלכתית כרכושו שלו. הקושיא השנייה היא מהמשנה לגבי שניים האוחזים בסכין ואחד מהם שוחט לשם עבודה זרה, והקושיה השלישית היא מברייתא לגבי המטמא, המדמע או המנסך רכוש של חברו. הגמרא מיישבת קושיות אלו בהסבר שלאדם המחשב יש שותפות ממונית בחפץ.
הגמרא מציעה שהמחלוקת בין רב הונא לרב נחמן היא מחלוקת תנאית, ומביאה מחלוקת לגבי השאלה האם נוכרי יכול לאסור יין של יהודי על ידי ניסוכו לעבודה זרה. רב נחמן, לעומת זאת, דוחה את ההשוואה הזו, שכן יהודי שעושה מעשה כזה עושה זאת רק כדי להרגיז את חברו, ואין לו כוונה אמיתית לעבוד עבודה זרה. מספר קושיות מועלות נגד הסבר זה ממקורות תנאיים, אך הן מיושבות בהסבר שמדובר במקרים שבהם היהודי הוא משומד.
המשנה קובעת שאין לשחוט בהמה ישירות לתוך ימים, נהרות או כלים, משום שהדבר נראה לאחרים כאילו הוא זובח לעבודה זרה (מראית עין). עם זאת, מותר לשחוט לתוך עוגה של מים, ורבא מבהיר שמדובר במים עכורים. כמו כן, אין לשחוט ישירות לתוך גומא באף מקום, אך מאידך המשנה מתירה לעשות זאת בתוך ביתו. אביי ורבא מיישבים כל אחד את הסתירה הזו באופן שונה, ורבא דוחה את הסברו של אביי. רבא מסביר שאדם מותר לשחוט מחוץ לגומא בחצר הפרטית שלו כך שהדם שותת ויורד אליה כדי לשמור על ניקיון החצר. בשוק, אפילו מעשה זה אסור לחלוטין כדי למנוע העתקה של מנהגי המינים, ומי שעושה כן צריך לבדוק אחריו שמא נטה למינות. ברייתא מובאת כדי לסייע להסברו של רבא.
המשנה קובעת ששחיטת חולין לשם קרבן שיכול לבוא בנדר או בנדבה – כגון עולה, אשם תלוי או תודה – פוסלת את השחיטה, ואילו רבי שמעון מכשיר. חכמים חוששים שאנשים יראו זאת ויחשבו שמותר לשחוט קודשים מחוץ לבית המקדש. לעומת זאת, שחיטה לשם קרבנות שאינם יכולים לבוא בנדר או בנדבה, כמו חטאת, כשרה, מכיוון שאנשים יניחו שהשוחט רק אומר זאת מן השפה ולחוץ לשם אותו קרבן, אך אינו מתכוון באמת להקריב קודשים מחוץ למקדש.
כלים
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
חולין מא
אֲבָל זֶבַח לָא. וְאִי אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מַאי אִרְיָא חַטַּאת הָעוֹף? אֲפִילּוּ חַטַּאת בְּהֵמָה נָמֵי, כֵּיוָן דְּקַנְיָא לֵיהּ לְכַפָּרָה כְּדִידֵיהּ דָּמְיָא.
But in the case of an animal offering there is no way in which one can violate all three prohibitions simultaneously. But if a person does not render forbidden an item that is not his, why must the tanna teach the halakha specifically with regard to a bird sin offering? The same halakha would apply even in the case of an animal sin offering. This is because cutting one siman for idolatry does not render the animal forbidden, as the priest has the exclusive right to derive benefit from it, so it does not belong to the owner anymore. Therefore, one would violate the three prohibitions simultaneously. The Gemara answers: Since one who brings a sin offering acquires the animal for his atonement, its status is like that of an animal that is his, and he renders it forbidden with the first cut at the beginning of the slaughter.
תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּהּ.
The Gemara suggests: Come and hear another objection from the mishna: If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. Based on the formulation of the mishna, the one slaughtering with improper intent is not necessarily the owner of the animal. How, then, can he render the animal forbidden? Apparently, one can render forbidden an item that is not his. The Gemara answers: What are we dealing with here? We are dealing with a case where the one with improper intent has a partnership share in the animal, so he is rendering his own animal forbidden.
תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא, וְהַמְדַמֵּעַ, וְהַמְנַסֵּךְ – בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר, בְּמֵזִיד חַיָּיב. הָכָא נָמֵי דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּהּ.
The Gemara suggests: Come and hear another objection from a mishna (Gittin 52b): With regard to one who renders another’s food impure, and one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, and one who pours another’s wine as a libation before an idol, if he did so unwittingly, he is exempt from payment of damages, even though he caused the other monetary loss. If he did so intentionally, he is liable to pay damages. Apparently, one can render forbidden an item that is not his. The Gemara answers: Here too it is a case where the one who caused the damage has a partnership share in the produce.
כְּתַנָּאֵי: גּוֹי שֶׁנִּיסֵּךְ יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה – אֲסָרוֹ, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מַתִּירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד – שֶׁאֵין מְנַסְּכִין יַיִן אֶלָּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֶחָד – שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ ״לֹא כׇּל הֵימֶנָּךְ שֶׁתֶּאֱסֹר יֵינִי לְאוֹנְסִי״.
The Gemara notes that the dispute whether one who slaughters another’s animal for idol worship renders the animal forbidden, in accordance with Rav Huna, or does not render it forbidden, in accordance with Rav Naḥman, Rav Amram, and Rav Yitzḥak, is parallel to a dispute between tanna’im in a baraita: In the case of a gentile who poured a Jew’s wine as an idolatrous libation, but not in the presence of an object of idol worship, he has rendered the wine forbidden. Rabbi Yehuda ben Beteira and Rabbi Yehuda ben Bava permit drinking the wine due to two factors: One is that the presumption is that idol worshippers pour wine as an idolatrous libation only in the presence of an object of idol worship. And the other one is that even if the gentile poured the wine as an idolatrous libation, the Jew can say to the gentile: It is not within your power to render my wine forbidden against my will.
וְרַב נַחְמָן וְרַב עַמְרָם וְרַב יִצְחָק אָמְרִי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – הָנֵי מִילֵּי גּוֹי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְצַעוֹרֵיהּ קָא מִיכַּוֵּין.
And Rav Naḥman, and Rav Amram, and Rav Yitzḥak say: Although Rav Huna’s opinion is compatible only with the opinion of the first tanna in the baraita and not with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira and Rabbi Yehuda ben Bava, we can state our opinion even according to the one who says that a person renders forbidden an item that is not his, e.g., by pouring his wine as a libation or slaughtering his animal for idol worship. This statement applies only in a case where a gentile pours the libation or slaughters the animal. But if a Jew pours the wine or slaughters the animal, presumably he intends to torment that other person, and not to engage in idol worship. Therefore, a Jew does not render the animal forbidden.
תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.
The Gemara suggests: Come and hear a contradiction to that distinction from the mishna: If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. As the mishna is discussing a case involving Jews, this indicates that even a Jew who slaughters an animal for idol worship renders it forbidden. The Gemara answers: What are we dealing with here? We are dealing with the case of a Jewish transgressor whose intent when declaring that his slaughter is for the sake of mountains, hills, or other natural entities is for idol worship.
תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ, בְּשׁוֹגֵג – פָּטוּר, בְּמֵזִיד – חַיָּיב. הָכָא נָמֵי בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.
The Gemara suggests: Come and hear a contradiction to the distinction between a Jew and gentile from a mishna (Gittin 52b): With regard to one who renders another’s food impure, and one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, and one who pours another’s wine as a libation before an idol, if he did so unwittingly, he is exempt from payment of damages, even though he caused the other monetary loss. If he did so intentionally, he is liable to pay damages. Apparently, a Jew who pours wine as a libation for idolatry renders wine that is not his forbidden. The Gemara answers: Here too the reference is to an apostate Jew whose intent is for idol worship.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הִתְרוּ בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו הַתְרָאָה, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה קָאָמְרַתְּ? אֵין לָךְ מְשׁוּמָּד גָּדוֹל מִזֶּה.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: With regard to a Jew who is not a transgressor but declared that he is slaughtering another’s animal for idolatry, if those who heard his declaration forewarned him that doing so is prohibited by Torah law and is punishable by death, and he acknowledged the forewarning and said: It is in full knowledge of the prohibition and the punishment that I do so, what is the halakha? Does he render the animal forbidden in that case? Rav Ashi said to him: Are you saying a case where he subjected himself to death by acknowledging the forewarning? You have no transgressor greater than that, and he certainly renders the animal forbidden.
מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים, וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים, אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָה שֶׁל מַיִם. וּבִסְפִינָה, עַל גַּבֵּי כֵלִים. אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר, אֲבָל עוֹשֶׂה גּוּמָּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, שֶׁלֹּא
MISHNA: One may not slaughter an animal and have its blood flow, neither into seas, nor into rivers, nor into vessels, as in all those cases it appears that he is slaughtering the animal in the manner of idolaters. But one may slaughter an animal and have its blood flow into a round excavation containing water. And on a ship, one may slaughter an animal onto vessels as it is clear that his objective is to avoid sullying the ship. One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all, but one may fashion a small hole inside his house so that the blood will enter into it. And in the marketplace one may not do so, so that he will not
יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין.
appear to emulate [yeḥakkeh] the heretics.
גְּמָ׳ אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ וְכוּ׳. מַאי שְׁנָא לְתוֹךְ יַמִּים דְּלָא? דְּאָמְרִי: לְשָׂרָא דְּיַמָּא קָא שָׁחֵיט. לְתוֹךְ עוּגָה שֶׁל מַיִם נָמֵי אָמְרִי: לְבָבוּאָה קָא שָׁחֵיט. אָמַר רָבָא: בַּעֲכוּרִים שָׁנוּ.
GEMARA: The mishna teaches: One may not slaughter an animal and have its blood flow, neither into seas, nor into rivers, nor into vessels, but one may slaughter an animal and have its blood flow into a round excavation containing water. The Gemara asks: What is different about slaughter into seas? Is it that one may not perform it, as onlookers will say: He is slaughtering to the angel of the sea? If so, slaughter into a round excavation containing water should also be prohibited, as onlookers will say: He is slaughtering to his reflection [bavua], which is also similar to idolatry. Rava said: The tanna’im taught that halakha in the case of murky water, in which no reflection can be seen.
אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא וְכוּ׳. וְהָא אָמְרַתְּ: אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כְּלָל? אָמַר אַבָּיֵי: רֵישָׁא בְּגוּמָּא שֶׁבַּשּׁוּק.
§ The mishna states: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all, but one may fashion a small hole inside his house so that the blood will enter into it. The Gemara asks: How is it permitted to slaughter and have the blood flow into a hole inside his house? But didn’t you initially say that one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all? Abaye said: The first clause of the mishna, where there is a blanket prohibition against having the blood flow into a small hole, is referring to a small hole that is in the marketplace.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא ״וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בְּשׁוּק עָסְקִינַן!
Rava said to him: But isn’t it so that from the fact that the latter clause teaches: And in the marketplace one may not do so, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with the marketplace?
אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר, וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגּוּמָּא וְשׁוֹחֵט, וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָּא, וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין.
Rather, Rava said that this is what the mishna is saying: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all. And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied in blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace one may not do so, so that he will not appear to emulate the heretics.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא: הָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְאֵין לוֹ מָקוֹם בַּסְּפִינָה לִשְׁחוֹט – מוֹצִיא יָדוֹ חוּץ לַסְּפִינָה וְשׁוֹחֵט, וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד עַל דּוֹפְנֵי הַסְּפִינָה, וְאֵין שׁוֹחֵט לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: If one was traveling on a ship and he has no place on the ship to slaughter an animal, he extends his hand with a knife, holds the head of the animal outside the walls of the ship, and slaughters the animal there; and the blood flows and descends down the sides of the ship. He may not slaughter an animal and have its blood flow directly into the sea. And one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all.
וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגּוּמָּא וְשׁוֹחֵט, וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָּא. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״, וְאִם עָשָׂה כֵּן – צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו.
And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied with blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace, one may not do so, as it is stated: “Neither shall you follow their statutes” (Leviticus 18:3). And if he did so, he requires examination after his actions to ascertain whether he is a heretic.
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה, לְשֵׁם זְבָחִים, לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי, לְשֵׁם פֶּסַח, לְשֵׁם תּוֹדָה – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, his slaughter is not valid, as it appears that he is consecrating animals and slaughtering sacrificial animals outside the Temple. And Rabbi Shimon deems his slaughter valid.
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת, לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי, לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, לְשֵׁם תְּמוּרָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, for the sake of a guilt offering for a definite transgression, for the sake of the offering of a firstborn, for the sake of the offering of animal tithe, or for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. All of these offerings may be brought only as obligations and not as gifts. Therefore, there is no concern that he consecrated the animals.
זֶה הַכְּלָל: כׇּל דָּבָר שֶׁנִּידָּר וְנִידָּב – הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּר וְנִידָּב – הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר.
This is the principle: For any item, i.e., offering, which is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is forbidden. And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or gift but is an obligation that is incumbent upon him, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted.
גְּמָ׳ הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה. אָשָׁם תָּלוּי בַּר נִידָּר וְנִידָּב הוּא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָא מַנִּי? רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם.
GEMARA: The mishna teaches: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, the slaughter is not valid. This is because one who slaughters for the sake of any type of offering that is consecrated as a vow or as a gift renders the animal forbidden. The Gemara asks: Is a provisional guilt offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? A provisional guilt offering is brought only when one is obligated to do so due to uncertainty whether or not he is liable to bring a sin offering. Rabbi Yoḥanan said: In accordance with whose opinion is this halakha in the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says in a mishna (Karetot 25a): A person donates a provisional guilt offering every day if he chooses, due to concern that perhaps he violated a prohibition.
פֶּסַח בַּר נִידָּב וְנִידָּר הוּא? זִמְנָא קְבִיעָא לֵיהּ! אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: שָׁאנֵי פֶּסַח, הוֹאִיל וְהַפְרָשָׁתוֹ כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ.
The Gemara asks: Is a Paschal offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? The time is fixed for its offering on Passover eve, when bringing it is an obligation, and it may not be brought on any other day. Rabbi Oshaya said: The Paschal offering is different, since although the date for bringing and slaughtering it is the fourteenth of Nisan, its designation can be performed throughout the entire year.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּמִימִים, אֲבָל בַּעֲלֵי מוּמִין – מִידָּע יְדִיעַ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בַּעֲלֵי מוּמִין נָמֵי, זִימְנִין דִּרְמֵי לֵיהּ מִידֵּי אַמּוּמָא וְלָא יְדִיעַ.
Rabbi Yannai says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid only if the animals were unblemished. But with regard to animals with blemishes, the slaughterer knows that they are blemished and disqualified from sacrifice. Therefore, despite his declaration, there is no concern that his actual intent was to slaughter the animal for that purpose. And Rabbi Yoḥanan says: Slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid even if the animals were blemished as well, as there are times that an item is cast over the blemish and covers it, and he does not know that the animal is blemished.
הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב חַטָּאת, אֲבָל מְחוּיָּיב חַטָּאת – אֵימָא לְשׁוּם חַטָּאתוֹ הוּא עוֹשֶׂה. וְהָא לָא קָאָמַר ״לְשֵׁם חַטָּאתִי״? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּאוֹמֵר ״לְשֵׁם חַטָּאתִי״.
The mishna teaches: With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, his slaughter is valid, as, since one cannot voluntarily contribute a sin offering, there is no concern that the onlookers will draw the wrong conclusion. Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of a sin offering is valid only with regard to a slaughterer who is not liable to bring a sin offering. But a slaughterer who knows that he is liable to bring a sin offering, his slaughter is not valid. Say that he is performing consecration and slaughter for the sake of his sin offering. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a sin offering, and he did not say: For the sake of my sin offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of my sin offering.
לְשֵׁם תְּמוּרָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ זֶבַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֲבָל יֵשׁ לוֹ זֶבַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – אֵימָא אֲמוֹרֵי אֲמַיר בֵּיהּ. וְהָא לָא קָאָמַר ״לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי״? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּאוֹמֵר ״לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי״.
The mishna teaches: With regard to one who slaughters for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have an animal consecrated as an offering inside his house for which it can be the substitute, but if he has an animal consecrated as an offering in his house, say that he is substituting this animal for it, and the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a substitute for a sacrificial animal, and he did not say: For the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering.
״זֶה הַכְּלָל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי עוֹלַת נָזִיר, דְּמַהוּ דְּתֵימָא: הָא לָא נְדַר, אֵימַר נֶדֶר בְּצִינְעָא.
The mishna states that this is the principle: For any offering that is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake, the animal is forbidden. The Gemara asks: What case does this clause add? The list in the mishna appears to be comprehensive. The Gemara answers: The clause serves to add the burnt offering of a nazirite. As, lest you say there is no concern in that case, as that person did not vow to become a nazirite and could not possibly be obligated to bring that offering, therefore, the tanna teaches that there is a concern if he said he was slaughtering for the sake of the burnt offering of a nazirite. Say that perhaps he vowed to become a nazirite in private, and no one else was aware of it.
וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּר וְנִידָּב, לְאֵתוֹיֵי עוֹלַת יוֹלֶדֶת.
The Gemara asks: What is added by the second half of the principle: And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or as a gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted? The Gemara answers: It serves to add the burnt offering of a woman after childbirth. If one slaughters an animal for the sake of a burnt offering of a woman after childbirth, the slaughter is valid, as it is an obligation.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, אֲבָל יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה – אֵימַר לִשְׁמָהּ הוּא עוֹשֶׂה. וְהָא לָא קָאָמַר ״לְשֵׁם עוֹלַת אִשְׁתִּי״? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּאוֹמֵר ״לְשֵׁם עוֹלַת אִשְׁתִּי״.
Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have a wife. But if he has a wife, say that he performs consecration and slaughter of the animal for her sake and therefore the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of the burnt offering of a woman after childbirth, and he did not say: For the sake of the burnt offering of my wife after childbirth? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of the burnt offering of my wife after childbirth.
פְּשִׁיטָא?
The Gemara objects: This is obvious. Clearly, if he explicitly declared that the slaughter is for the sake of the burnt offering of his wife after childbirth the slaughter is not valid.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
חולין מא
אֲבָל זֶבַח לָא. וְאִי אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מַאי אִרְיָא חַטַּאת הָעוֹף? אֲפִילּוּ חַטַּאת בְּהֵמָה נָמֵי, כֵּיוָן דְּקַנְיָא לֵיהּ לְכַפָּרָה כְּדִידֵיהּ דָּמְיָא.
But in the case of an animal offering there is no way in which one can violate all three prohibitions simultaneously. But if a person does not render forbidden an item that is not his, why must the tanna teach the halakha specifically with regard to a bird sin offering? The same halakha would apply even in the case of an animal sin offering. This is because cutting one siman for idolatry does not render the animal forbidden, as the priest has the exclusive right to derive benefit from it, so it does not belong to the owner anymore. Therefore, one would violate the three prohibitions simultaneously. The Gemara answers: Since one who brings a sin offering acquires the animal for his atonement, its status is like that of an animal that is his, and he renders it forbidden with the first cut at the beginning of the slaughter.
תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּהּ.
The Gemara suggests: Come and hear another objection from the mishna: If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. Based on the formulation of the mishna, the one slaughtering with improper intent is not necessarily the owner of the animal. How, then, can he render the animal forbidden? Apparently, one can render forbidden an item that is not his. The Gemara answers: What are we dealing with here? We are dealing with a case where the one with improper intent has a partnership share in the animal, so he is rendering his own animal forbidden.
תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא, וְהַמְדַמֵּעַ, וְהַמְנַסֵּךְ – בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר, בְּמֵזִיד חַיָּיב. הָכָא נָמֵי דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּהּ.
The Gemara suggests: Come and hear another objection from a mishna (Gittin 52b): With regard to one who renders another’s food impure, and one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, and one who pours another’s wine as a libation before an idol, if he did so unwittingly, he is exempt from payment of damages, even though he caused the other monetary loss. If he did so intentionally, he is liable to pay damages. Apparently, one can render forbidden an item that is not his. The Gemara answers: Here too it is a case where the one who caused the damage has a partnership share in the produce.
כְּתַנָּאֵי: גּוֹי שֶׁנִּיסֵּךְ יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה – אֲסָרוֹ, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מַתִּירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד – שֶׁאֵין מְנַסְּכִין יַיִן אֶלָּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֶחָד – שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ ״לֹא כׇּל הֵימֶנָּךְ שֶׁתֶּאֱסֹר יֵינִי לְאוֹנְסִי״.
The Gemara notes that the dispute whether one who slaughters another’s animal for idol worship renders the animal forbidden, in accordance with Rav Huna, or does not render it forbidden, in accordance with Rav Naḥman, Rav Amram, and Rav Yitzḥak, is parallel to a dispute between tanna’im in a baraita: In the case of a gentile who poured a Jew’s wine as an idolatrous libation, but not in the presence of an object of idol worship, he has rendered the wine forbidden. Rabbi Yehuda ben Beteira and Rabbi Yehuda ben Bava permit drinking the wine due to two factors: One is that the presumption is that idol worshippers pour wine as an idolatrous libation only in the presence of an object of idol worship. And the other one is that even if the gentile poured the wine as an idolatrous libation, the Jew can say to the gentile: It is not within your power to render my wine forbidden against my will.
וְרַב נַחְמָן וְרַב עַמְרָם וְרַב יִצְחָק אָמְרִי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – הָנֵי מִילֵּי גּוֹי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְצַעוֹרֵיהּ קָא מִיכַּוֵּין.
And Rav Naḥman, and Rav Amram, and Rav Yitzḥak say: Although Rav Huna’s opinion is compatible only with the opinion of the first tanna in the baraita and not with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira and Rabbi Yehuda ben Bava, we can state our opinion even according to the one who says that a person renders forbidden an item that is not his, e.g., by pouring his wine as a libation or slaughtering his animal for idol worship. This statement applies only in a case where a gentile pours the libation or slaughters the animal. But if a Jew pours the wine or slaughters the animal, presumably he intends to torment that other person, and not to engage in idol worship. Therefore, a Jew does not render the animal forbidden.
תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.
The Gemara suggests: Come and hear a contradiction to that distinction from the mishna: If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. As the mishna is discussing a case involving Jews, this indicates that even a Jew who slaughters an animal for idol worship renders it forbidden. The Gemara answers: What are we dealing with here? We are dealing with the case of a Jewish transgressor whose intent when declaring that his slaughter is for the sake of mountains, hills, or other natural entities is for idol worship.
תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ, בְּשׁוֹגֵג – פָּטוּר, בְּמֵזִיד – חַיָּיב. הָכָא נָמֵי בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.
The Gemara suggests: Come and hear a contradiction to the distinction between a Jew and gentile from a mishna (Gittin 52b): With regard to one who renders another’s food impure, and one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, and one who pours another’s wine as a libation before an idol, if he did so unwittingly, he is exempt from payment of damages, even though he caused the other monetary loss. If he did so intentionally, he is liable to pay damages. Apparently, a Jew who pours wine as a libation for idolatry renders wine that is not his forbidden. The Gemara answers: Here too the reference is to an apostate Jew whose intent is for idol worship.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הִתְרוּ בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו הַתְרָאָה, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה קָאָמְרַתְּ? אֵין לָךְ מְשׁוּמָּד גָּדוֹל מִזֶּה.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: With regard to a Jew who is not a transgressor but declared that he is slaughtering another’s animal for idolatry, if those who heard his declaration forewarned him that doing so is prohibited by Torah law and is punishable by death, and he acknowledged the forewarning and said: It is in full knowledge of the prohibition and the punishment that I do so, what is the halakha? Does he render the animal forbidden in that case? Rav Ashi said to him: Are you saying a case where he subjected himself to death by acknowledging the forewarning? You have no transgressor greater than that, and he certainly renders the animal forbidden.
מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים, וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים, אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָה שֶׁל מַיִם. וּבִסְפִינָה, עַל גַּבֵּי כֵלִים. אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר, אֲבָל עוֹשֶׂה גּוּמָּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, שֶׁלֹּא
MISHNA: One may not slaughter an animal and have its blood flow, neither into seas, nor into rivers, nor into vessels, as in all those cases it appears that he is slaughtering the animal in the manner of idolaters. But one may slaughter an animal and have its blood flow into a round excavation containing water. And on a ship, one may slaughter an animal onto vessels as it is clear that his objective is to avoid sullying the ship. One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all, but one may fashion a small hole inside his house so that the blood will enter into it. And in the marketplace one may not do so, so that he will not
יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין.
appear to emulate [yeḥakkeh] the heretics.
גְּמָ׳ אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ וְכוּ׳. מַאי שְׁנָא לְתוֹךְ יַמִּים דְּלָא? דְּאָמְרִי: לְשָׂרָא דְּיַמָּא קָא שָׁחֵיט. לְתוֹךְ עוּגָה שֶׁל מַיִם נָמֵי אָמְרִי: לְבָבוּאָה קָא שָׁחֵיט. אָמַר רָבָא: בַּעֲכוּרִים שָׁנוּ.
GEMARA: The mishna teaches: One may not slaughter an animal and have its blood flow, neither into seas, nor into rivers, nor into vessels, but one may slaughter an animal and have its blood flow into a round excavation containing water. The Gemara asks: What is different about slaughter into seas? Is it that one may not perform it, as onlookers will say: He is slaughtering to the angel of the sea? If so, slaughter into a round excavation containing water should also be prohibited, as onlookers will say: He is slaughtering to his reflection [bavua], which is also similar to idolatry. Rava said: The tanna’im taught that halakha in the case of murky water, in which no reflection can be seen.
אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא וְכוּ׳. וְהָא אָמְרַתְּ: אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כְּלָל? אָמַר אַבָּיֵי: רֵישָׁא בְּגוּמָּא שֶׁבַּשּׁוּק.
§ The mishna states: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all, but one may fashion a small hole inside his house so that the blood will enter into it. The Gemara asks: How is it permitted to slaughter and have the blood flow into a hole inside his house? But didn’t you initially say that one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all? Abaye said: The first clause of the mishna, where there is a blanket prohibition against having the blood flow into a small hole, is referring to a small hole that is in the marketplace.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא ״וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בְּשׁוּק עָסְקִינַן!
Rava said to him: But isn’t it so that from the fact that the latter clause teaches: And in the marketplace one may not do so, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with the marketplace?
אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר, וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגּוּמָּא וְשׁוֹחֵט, וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָּא, וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין.
Rather, Rava said that this is what the mishna is saying: One may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all. And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied in blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace one may not do so, so that he will not appear to emulate the heretics.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא: הָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְאֵין לוֹ מָקוֹם בַּסְּפִינָה לִשְׁחוֹט – מוֹצִיא יָדוֹ חוּץ לַסְּפִינָה וְשׁוֹחֵט, וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד עַל דּוֹפְנֵי הַסְּפִינָה, וְאֵין שׁוֹחֵט לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava: If one was traveling on a ship and he has no place on the ship to slaughter an animal, he extends his hand with a knife, holds the head of the animal outside the walls of the ship, and slaughters the animal there; and the blood flows and descends down the sides of the ship. He may not slaughter an animal and have its blood flow directly into the sea. And one may not slaughter an animal and have its blood flow into a small hole in the ground at all.
וְהָרוֹצֶה לְנַקֵּר חֲצֵרוֹ, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? עוֹשֶׂה מָקוֹם חוּץ לַגּוּמָּא וְשׁוֹחֵט, וְדָם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָּא. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״, וְאִם עָשָׂה כֵּן – צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו.
And one who wishes to clean his courtyard and ensure that it will not be sullied with blood, how does he do so? He fashions a place with an incline or a furrow outside the small hole, and slaughters the animal there, and the blood flows and descends into the hole. And in the marketplace, one may not do so, as it is stated: “Neither shall you follow their statutes” (Leviticus 18:3). And if he did so, he requires examination after his actions to ascertain whether he is a heretic.
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה, לְשֵׁם זְבָחִים, לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי, לְשֵׁם פֶּסַח, לְשֵׁם תּוֹדָה – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
MISHNA: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, his slaughter is not valid, as it appears that he is consecrating animals and slaughtering sacrificial animals outside the Temple. And Rabbi Shimon deems his slaughter valid.
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת, לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי, לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, לְשֵׁם תְּמוּרָה – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
If there were two people grasping a knife together and slaughtering an animal, one slaughtering for the sake of one of all those enumerated in the first clause of the mishna and one slaughtering for the sake of a legitimate matter, their slaughter is not valid. With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, for the sake of a guilt offering for a definite transgression, for the sake of the offering of a firstborn, for the sake of the offering of animal tithe, or for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. All of these offerings may be brought only as obligations and not as gifts. Therefore, there is no concern that he consecrated the animals.
זֶה הַכְּלָל: כׇּל דָּבָר שֶׁנִּידָּר וְנִידָּב – הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּר וְנִידָּב – הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר.
This is the principle: For any item, i.e., offering, which is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is forbidden. And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or gift but is an obligation that is incumbent upon him, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted.
גְּמָ׳ הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם עוֹלָה. אָשָׁם תָּלוּי בַּר נִידָּר וְנִידָּב הוּא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָא מַנִּי? רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכׇל יוֹם.
GEMARA: The mishna teaches: In the case of one who slaughters an animal and asserts that he is slaughtering it for the sake of a burnt offering, for the sake of a peace offering, for the sake of a provisional guilt offering, for the sake of a Paschal offering, or for the sake of a thanks offering, the slaughter is not valid. This is because one who slaughters for the sake of any type of offering that is consecrated as a vow or as a gift renders the animal forbidden. The Gemara asks: Is a provisional guilt offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? A provisional guilt offering is brought only when one is obligated to do so due to uncertainty whether or not he is liable to bring a sin offering. Rabbi Yoḥanan said: In accordance with whose opinion is this halakha in the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who says in a mishna (Karetot 25a): A person donates a provisional guilt offering every day if he chooses, due to concern that perhaps he violated a prohibition.
פֶּסַח בַּר נִידָּב וְנִידָּר הוּא? זִמְנָא קְבִיעָא לֵיהּ! אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: שָׁאנֵי פֶּסַח, הוֹאִיל וְהַפְרָשָׁתוֹ כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ.
The Gemara asks: Is a Paschal offering fit to be consecrated as a vow or as a gift? The time is fixed for its offering on Passover eve, when bringing it is an obligation, and it may not be brought on any other day. Rabbi Oshaya said: The Paschal offering is different, since although the date for bringing and slaughtering it is the fourteenth of Nisan, its designation can be performed throughout the entire year.
אָמַר רַבִּי יַנַּאי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תְּמִימִים, אֲבָל בַּעֲלֵי מוּמִין – מִידָּע יְדִיעַ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בַּעֲלֵי מוּמִין נָמֵי, זִימְנִין דִּרְמֵי לֵיהּ מִידֵּי אַמּוּמָא וְלָא יְדִיעַ.
Rabbi Yannai says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid only if the animals were unblemished. But with regard to animals with blemishes, the slaughterer knows that they are blemished and disqualified from sacrifice. Therefore, despite his declaration, there is no concern that his actual intent was to slaughter the animal for that purpose. And Rabbi Yoḥanan says: Slaughter of an animal for the sake of an offering is not valid even if the animals were blemished as well, as there are times that an item is cast over the blemish and covers it, and he does not know that the animal is blemished.
הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב חַטָּאת, אֲבָל מְחוּיָּיב חַטָּאת – אֵימָא לְשׁוּם חַטָּאתוֹ הוּא עוֹשֶׂה. וְהָא לָא קָאָמַר ״לְשֵׁם חַטָּאתִי״? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּאוֹמֵר ״לְשֵׁם חַטָּאתִי״.
The mishna teaches: With regard to one who slaughters an animal for the sake of a sin offering, his slaughter is valid, as, since one cannot voluntarily contribute a sin offering, there is no concern that the onlookers will draw the wrong conclusion. Rabbi Yoḥanan says: The Sages taught that slaughter of an animal for the sake of a sin offering is valid only with regard to a slaughterer who is not liable to bring a sin offering. But a slaughterer who knows that he is liable to bring a sin offering, his slaughter is not valid. Say that he is performing consecration and slaughter for the sake of his sin offering. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a sin offering, and he did not say: For the sake of my sin offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of my sin offering.
לְשֵׁם תְּמוּרָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ זֶבַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֲבָל יֵשׁ לוֹ זֶבַח בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – אֵימָא אֲמוֹרֵי אֲמַיר בֵּיהּ. וְהָא לָא קָאָמַר ״לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי״? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּאוֹמֵר ״לְשֵׁם תְּמוּרַת זִבְחִי״.
The mishna teaches: With regard to one who slaughters for the sake of a substitute for a sacrificial animal, his slaughter is valid. Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have an animal consecrated as an offering inside his house for which it can be the substitute, but if he has an animal consecrated as an offering in his house, say that he is substituting this animal for it, and the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of a substitute for a sacrificial animal, and he did not say: For the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of a substitute for my animal consecrated as an offering.
״זֶה הַכְּלָל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי עוֹלַת נָזִיר, דְּמַהוּ דְּתֵימָא: הָא לָא נְדַר, אֵימַר נֶדֶר בְּצִינְעָא.
The mishna states that this is the principle: For any offering that is consecrated as a voluntary vow or gift, in the case of one who slaughters for its sake, the animal is forbidden. The Gemara asks: What case does this clause add? The list in the mishna appears to be comprehensive. The Gemara answers: The clause serves to add the burnt offering of a nazirite. As, lest you say there is no concern in that case, as that person did not vow to become a nazirite and could not possibly be obligated to bring that offering, therefore, the tanna teaches that there is a concern if he said he was slaughtering for the sake of the burnt offering of a nazirite. Say that perhaps he vowed to become a nazirite in private, and no one else was aware of it.
וְשֶׁאֵינוֹ נִידָּר וְנִידָּב, לְאֵתוֹיֵי עוֹלַת יוֹלֶדֶת.
The Gemara asks: What is added by the second half of the principle: And for any offering that is not consecrated as a voluntary vow or as a gift, in the case of one who slaughters for its sake the animal is permitted? The Gemara answers: It serves to add the burnt offering of a woman after childbirth. If one slaughters an animal for the sake of a burnt offering of a woman after childbirth, the slaughter is valid, as it is an obligation.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, אֲבָל יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה – אֵימַר לִשְׁמָהּ הוּא עוֹשֶׂה. וְהָא לָא קָאָמַר ״לְשֵׁם עוֹלַת אִשְׁתִּי״? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּאוֹמֵר ״לְשֵׁם עוֹלַת אִשְׁתִּי״.
Rabbi Elazar says: The Sages taught that the slaughter is valid only in a case where he does not have a wife. But if he has a wife, say that he performs consecration and slaughter of the animal for her sake and therefore the slaughter is not valid. The Gemara asks: But didn’t he say before the slaughter: For the sake of the burnt offering of a woman after childbirth, and he did not say: For the sake of the burnt offering of my wife after childbirth? Why, then, is that a concern? Rabbi Abbahu said: Indeed, the reference is to a case where he says: I am slaughtering this animal for the sake of the burnt offering of my wife after childbirth.
פְּשִׁיטָא?
The Gemara objects: This is obvious. Clearly, if he explicitly declared that the slaughter is for the sake of the burnt offering of his wife after childbirth the slaughter is not valid.
