לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
המשנה קובעת כי ארבעת סימני הכשרות של העוף אינם מפורשים בתורה, אלא נקבעו על ידי חכמים. הגמרא מקשה על קביעה זו מברייתא המציינת כי סימני העופות הטהורים נלמדים למעשה מתוך השוואת המאפיינים האנטומיים של כל עוף — ובמיוחד מתוך השוואה בין הנשר (העוף הטמא המובהק) לבין התור (הידוע כעוף כשר מתוקף השימוש בו להקרבה). אביי מיישב קושיא זו ומסביר כי ניתוח ההבדלים הפיזיים בין התור לנשר המובא בברייתא, הוא-הוא המתודולוגיה שבאמצעותה גיבשו חכמים את הסימנים הללו הלכה למעשה.
רבי חייא מביא ברייתא לפיה עוף שיש לו אפילו סימן טהרה אחד בלבד הרי הוא כשר, שכן רק עוף הדומה לנשר — החסר את כל ארבעת הסימנים — נחשב לטמא מעיקרו, מלבד אותם עופות המנויים במפורש בתורה. הגמרא מקשה שניתן לטעון את ההפך הגמור: ללמוד מן התור שרק עוף בעל כל ארבעת סימני הטהרה ייחשב כשר. כיוון ששאר העופות הטמאים המנויים בתורה מחזיקים בסימן אחד, שניים או שלושה, הקושיא מיושבת בהסבר שאילו היה צורך בכל ארבעת הסימנים כדי להכשיר, לא היה לתורה כל צורך למנות את שאר כ”ג העופות הטמאים, שהרי היה זה מובן מאליו שהם טמאים.
לאחר מכן הגמרא מעלה שורה של קושיות: מדוע לא נלמד את הכללים מן העופות הטמאים המנויים שיש להם שלושה סימנים, שניים או אחד? בכל פעם הגמרא משיבה בלוגיקה של יתור המקרא: אילו אותו מקרה היה משמש כבניין אב, לא היה צורך להביא בתורה מקרים אחרים של עופות בעלי פחות סימני כשרות.
ההנחה של הקושיא האחרונה היא שפרס ועזנייה (עופות בעלי סימן כשרות אחד) יכלו לשמש כבניין אב אלמלא מקרה הנשר. אך הגמרא מקשה על כך, שהרי קבוע הכלל ש”שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים” (אינם יוצרים בניין אב). כיוון שיש כאן שני עופות בעלי אותן תכונות, כיצד ניתן היה להציע שהם יהוו בניין אב? התשובה הניתנת היא שמדובר בשני מקרים שונים, שכן אחד מהם הוא ייחודי לחלוטין בהיותו העוף היחיד מכל רשימת העופות הטמאים שמחזיק בסימן טהרה מסוים שאינו מצוי בכל השאר.
לסיכום, בניין האב המנחה הוא הנשר (המייצג עוף שאין לו אף סימן טהרה), וממנו למדים שכל עוד יש לעוף אפילו סימן אחד – הוא כשר. אין אנו למדים מן התור; התור מוזכר בתורה אך ורק כדי להודיענו שהוא כשר להקרבה על גבי המזבח, ולא כדי לשמש כבניין אב לעופות כשרים.
כלים
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, שים, זואי, זק’י ויהודה לע”נ אפריים בן קיילה וברוך.
חולין סא
מָה נֶשֶׁר מְיוּחָד שֶׁאֵין לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְאֵין קוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף וְדוֹרֵס וְאוֹכֵל – טָמֵא, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ – טָמֵא. תּוֹרִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָן נִקְלָף וְאֵין דּוֹרְסִין וְאוֹכְלִין – טְהוֹרִין, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – טְהוֹרִין. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נֶאֱמַר פֵּירוּשָׁן מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
Just as a nesher is unique in that it has no extra digit or crop, and its gizzard cannot be peeled, and it claws its prey and eats it, and it is non-kosher, so too, all like birds with these four signs are non-kosher. And just as doves and pigeons, which have an extra digit and a crop, and whose gizzard can be peeled, and do not claw their food and eat it, are kosher, as they are fit for sacrifice on the altar (see Leviticus 1:14), so too, all like birds with these four signs are kosher. If so, why does the mishna state that the signs were not stated in the Torah? Abaye said: The mishna means that the explanation of the signs of a kosher bird was not stated in the Torah. Rather, one learns it from the statements of the Sages, i.e., the baraita.
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר, לְפִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לְנֶשֶׁר. נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל – הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ חַד – תֵּיכוֹל.
Rabbi Ḥiyya teaches: A bird that comes before a person with one sign of a kosher bird, and which is not listed in the Torah as non-kosher, is kosher, since it is unlike a nesher. The verse did not need to state that the nesher is non-kosher, since one could have inferred this from the list of other non-kosher birds. Rather, the verse mentions the nesher specifically to indicate that it is only a bird like a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is a bird that has even one of the signs, you may eat it.
וְלֵילַף מִתּוֹרִין: מָה תּוֹרִין דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ אַרְבְּעָה, אַף הָכָא נָמֵי עַד דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ אַרְבְּעָה?
The Gemara asks: But why learn specifically from the case of a nesher? Let one derive the opposite from the case of doves: Just as doves, which the Torah mentions explicitly as kosher, have all four signs, so too here, no other bird is kosher unless it has all four signs.
אִם כֵּן, שְׁאָר עוֹפוֹת טְמֵאִין דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי?
The Gemara responds: If it is so that one learns from the case of a dove, why do I need the rest of the non-kosher birds that the Merciful One wrote? Since none of them has all four signs of a kosher bird, their non-kosher status could simply be inferred from the case of a dove. Rather, since the Torah states explicitly that they are non-kosher, it follows that one does not learn from the case of a dove.
וְנֵילַף מִינַּיְיהוּ: מָה הָתָם תְּלָתָא וְלָא אָכְלִינַן, אַף כֹּל תְּלָתָא וְלָא נֵיכוֹל, וְכׇל שֶׁכֵּן תְּרֵי וְחַד?
The Gemara objects: But let us derive instead from them, i.e., the rest of the non-kosher birds, which each have only three signs, the following: Just as there, those birds have three of the signs of a kosher bird mentioned in the mishna, and we still do not eat them, so too, all other birds that have three signs should have the same halakhic status, and we will not eat them. And all the more so should this apply to a bird that has only two signs or one.
אִם כֵּן, עוֹרֵב, דִּכְתַב רַחֲמָנָא, לְמָה לִי? הַשְׁתָּא דְּאִית לֵיהּ תְּלָתָא לָא אָכְלִינַן, דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי מִיבַּעְיָא?
The Gemara responds: If so, why do I need the crow that the Merciful One wrote among the non-kosher birds? Now that it is established that we do not eat any bird that has three signs, is it necessary to mention the crow, which has only two? Rather, those birds explicitly listed as non-kosher are prohibited, and all other birds with any number of signs are kosher.
וְלֵילַף מֵעוֹרֵב: מָה הָתָם תְּרֵי לָא, אַף כֹּל תְּרֵי לָא? אִם כֵּן, פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? הַשְׁתָּא דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי לָא אָכְלִינַן, דְּאִית לֵיהּ חַד מִיבַּעְיָא!
The Gemara objects: But one should derive instead from a crow: Just as there, a bird with two signs is not kosher, so too any other bird that has only two signs is not kosher. The Gemara responds: If so, why do I need the peres and the ozniyya that the Merciful One wrote among the non-kosher birds? Now that it is established that we do not eat any bird that has two signs, is it necessary to mention these birds, which have only one? Rather, even birds that have only one sign are kosher, save those mentioned explicitly in the Torah as non-kosher.
וְנִיגְמַר מִפֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה? אִם כֵּן, נֶשֶׁר דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? הַשְׁתָּא דְּאִית לֵיהּ חַד לָא אָכְלִינַן, דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל מִיבַּעְיָא! אֶלָּא נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל – הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא דְּאִית לֵיהּ חַד – אֱכוֹל.
The Gemara objects: But let us learn instead from the peres and ozniyya themselves that all other birds with only one sign are non-kosher. The Gemara responds: If so, why do I need the nesher that the Merciful One wrote? Now that it is established that we do not eat any bird that has one sign, is it necessary to mention the nesher, which has none? Rather, the Torah mentions the nesher to indicate that it is a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if you find any bird that has even one of the signs, you may eat it.
וְאֶלָּא, טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא נֶשֶׁר, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: לֵילַף מִפֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה? הָוֵה לֵיהּ פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וּשְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.
The Gemara objects: But if so, the reason for eating birds with even one sign is only that the Merciful One wrote: “Nesher.” One can infer, then, that if not for this, I would say: Derive from the peres and ozniyya that any bird with one sign is non-kosher. But that cannot be, since the peres and ozniyya are two verses that come as one, i.e., that teach the same matter, and as a rule, two verses that come as one do not teach a principle.
גְּמִירִי, דְּאִיכָּא בְּהַאי לֵיכָּא בְּהַאי, וּדְאִיכָּא בְּהַאי לֵיכָּא בְּהַאי.
The Gemara responds: It is learned as a tradition that the sign present in this, the peres, is absent in that, the ozniyya, and that which is present in that is absent in this. Accordingly, this is not a case of two verses that come as one, since each case would teach only that any other bird with only its respective sign is non-kosher. Consequently, it would have been possible to derive from them that any bird with only one sign is non-kosher. The verse therefore states: “Nesher,” to indicate otherwise.
מִכְּדֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עוֹפוֹת טְמֵאִים הָווּ, אִי אֶפְשָׁר דְּחַד דְּאִיכָּא בְּהָנָךְ לֵיכָּא בְּהָנֵי, וְהָווּ לְהוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד.
The Gemara persists: Now, there are twenty-four non-kosher birds mentioned in the verses. It is impossible that the one sign present in these, the peres and ozniyya, respectively, is absent in all those other birds. Consequently, the mentioning of the peres, ozniyya, and the other birds constitutes two verses that come as one. If so, one could not have derived from the cases of the peres and ozniyya that a bird with one sign is not kosher, and the inclusion of the nesher is unnecessary.
גְּמִירִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עוֹפוֹת טְמֵאִים הָווּ, וְאַרְבָּעָה סִימָנִין. תְּלָתָא הָדְרִי בְּכוּלְּהוּ, עֶשְׂרִים מֵהֶם שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה, וּתְרֵי בְּעוֹרֵב, חַד בְּפֶרֶס וְחַד בְּעׇזְנִיָּה, דְּאִיתֵיהּ בְּהָא לֵיתֵיהּ בְּהָא. מַהוּ דְּתֵימָא לֵילַיף מִינֵּיהּ – כְּתַב רַחֲמָנָא ״נֶשֶׁר״, נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ חַד – אֱכוֹל.
The Gemara responds: It is learned as a tradition that there are twenty-four non-kosher birds, and four signs of a kosher bird. The same three signs can be found in all of them, with the exception of either the peres or the ozniyya. Twenty of them have all three signs, and two of those signs can be found in a crow. One sign is found in a peres and one in an ozniyya, and the sign present in this is absent in that, i.e., one of them has the fourth sign, which is absent from the other twenty-three non-kosher birds. Lest you say: Derive from it that any other bird with only that sign is non-kosher, the Merciful One wrote about the nesher to indicate: It is a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is any bird that has even one of the signs, you may eat it.
אֶלָּא, תּוֹרִין דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: לְקׇרְבָּן. אָמַר רַב נַחְמָן:
The Gemara asks: But if one learns from nesher that a bird with even one sign is kosher, why do I need the doves that the Merciful One wrote are kosher, which have all four? Rav Ukva bar Ḥama said: The dove was not mentioned to teach that it is kosher, but rather to teach that it is the only bird fit to be sacrificed as an offering. Rav Naḥman says:
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
בן פקועה: איך אפשר לאכול בשר ללא שחיטה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
טומאה בלועה – אשת כהן בהריון האם יכולה להיכנס לבית קברות?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
האם יכול להיות שיותר קל להיות יהודי מלהיות גוי?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
חולין סא
מָה נֶשֶׁר מְיוּחָד שֶׁאֵין לוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְאֵין קוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף וְדוֹרֵס וְאוֹכֵל – טָמֵא, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ – טָמֵא. תּוֹרִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֶצְבַּע יְתֵרָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָן נִקְלָף וְאֵין דּוֹרְסִין וְאוֹכְלִין – טְהוֹרִין, אַף כׇּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – טְהוֹרִין. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נֶאֱמַר פֵּירוּשָׁן מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
Just as a nesher is unique in that it has no extra digit or crop, and its gizzard cannot be peeled, and it claws its prey and eats it, and it is non-kosher, so too, all like birds with these four signs are non-kosher. And just as doves and pigeons, which have an extra digit and a crop, and whose gizzard can be peeled, and do not claw their food and eat it, are kosher, as they are fit for sacrifice on the altar (see Leviticus 1:14), so too, all like birds with these four signs are kosher. If so, why does the mishna state that the signs were not stated in the Torah? Abaye said: The mishna means that the explanation of the signs of a kosher bird was not stated in the Torah. Rather, one learns it from the statements of the Sages, i.e., the baraita.
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר, לְפִי שֶׁאֵין דּוֹמֶה לְנֶשֶׁר. נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל – הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ חַד – תֵּיכוֹל.
Rabbi Ḥiyya teaches: A bird that comes before a person with one sign of a kosher bird, and which is not listed in the Torah as non-kosher, is kosher, since it is unlike a nesher. The verse did not need to state that the nesher is non-kosher, since one could have inferred this from the list of other non-kosher birds. Rather, the verse mentions the nesher specifically to indicate that it is only a bird like a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is a bird that has even one of the signs, you may eat it.
וְלֵילַף מִתּוֹרִין: מָה תּוֹרִין דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ אַרְבְּעָה, אַף הָכָא נָמֵי עַד דְּאִיכָּא כּוּלְּהוּ אַרְבְּעָה?
The Gemara asks: But why learn specifically from the case of a nesher? Let one derive the opposite from the case of doves: Just as doves, which the Torah mentions explicitly as kosher, have all four signs, so too here, no other bird is kosher unless it has all four signs.
אִם כֵּן, שְׁאָר עוֹפוֹת טְמֵאִין דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי?
The Gemara responds: If it is so that one learns from the case of a dove, why do I need the rest of the non-kosher birds that the Merciful One wrote? Since none of them has all four signs of a kosher bird, their non-kosher status could simply be inferred from the case of a dove. Rather, since the Torah states explicitly that they are non-kosher, it follows that one does not learn from the case of a dove.
וְנֵילַף מִינַּיְיהוּ: מָה הָתָם תְּלָתָא וְלָא אָכְלִינַן, אַף כֹּל תְּלָתָא וְלָא נֵיכוֹל, וְכׇל שֶׁכֵּן תְּרֵי וְחַד?
The Gemara objects: But let us derive instead from them, i.e., the rest of the non-kosher birds, which each have only three signs, the following: Just as there, those birds have three of the signs of a kosher bird mentioned in the mishna, and we still do not eat them, so too, all other birds that have three signs should have the same halakhic status, and we will not eat them. And all the more so should this apply to a bird that has only two signs or one.
אִם כֵּן, עוֹרֵב, דִּכְתַב רַחֲמָנָא, לְמָה לִי? הַשְׁתָּא דְּאִית לֵיהּ תְּלָתָא לָא אָכְלִינַן, דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי מִיבַּעְיָא?
The Gemara responds: If so, why do I need the crow that the Merciful One wrote among the non-kosher birds? Now that it is established that we do not eat any bird that has three signs, is it necessary to mention the crow, which has only two? Rather, those birds explicitly listed as non-kosher are prohibited, and all other birds with any number of signs are kosher.
וְלֵילַף מֵעוֹרֵב: מָה הָתָם תְּרֵי לָא, אַף כֹּל תְּרֵי לָא? אִם כֵּן, פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? הַשְׁתָּא דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי לָא אָכְלִינַן, דְּאִית לֵיהּ חַד מִיבַּעְיָא!
The Gemara objects: But one should derive instead from a crow: Just as there, a bird with two signs is not kosher, so too any other bird that has only two signs is not kosher. The Gemara responds: If so, why do I need the peres and the ozniyya that the Merciful One wrote among the non-kosher birds? Now that it is established that we do not eat any bird that has two signs, is it necessary to mention these birds, which have only one? Rather, even birds that have only one sign are kosher, save those mentioned explicitly in the Torah as non-kosher.
וְנִיגְמַר מִפֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה? אִם כֵּן, נֶשֶׁר דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? הַשְׁתָּא דְּאִית לֵיהּ חַד לָא אָכְלִינַן, דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל מִיבַּעְיָא! אֶלָּא נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל – הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא דְּאִית לֵיהּ חַד – אֱכוֹל.
The Gemara objects: But let us learn instead from the peres and ozniyya themselves that all other birds with only one sign are non-kosher. The Gemara responds: If so, why do I need the nesher that the Merciful One wrote? Now that it is established that we do not eat any bird that has one sign, is it necessary to mention the nesher, which has none? Rather, the Torah mentions the nesher to indicate that it is a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if you find any bird that has even one of the signs, you may eat it.
וְאֶלָּא, טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא נֶשֶׁר, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא: לֵילַף מִפֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה? הָוֵה לֵיהּ פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה שְׁנֵי כְתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וּשְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין.
The Gemara objects: But if so, the reason for eating birds with even one sign is only that the Merciful One wrote: “Nesher.” One can infer, then, that if not for this, I would say: Derive from the peres and ozniyya that any bird with one sign is non-kosher. But that cannot be, since the peres and ozniyya are two verses that come as one, i.e., that teach the same matter, and as a rule, two verses that come as one do not teach a principle.
גְּמִירִי, דְּאִיכָּא בְּהַאי לֵיכָּא בְּהַאי, וּדְאִיכָּא בְּהַאי לֵיכָּא בְּהַאי.
The Gemara responds: It is learned as a tradition that the sign present in this, the peres, is absent in that, the ozniyya, and that which is present in that is absent in this. Accordingly, this is not a case of two verses that come as one, since each case would teach only that any other bird with only its respective sign is non-kosher. Consequently, it would have been possible to derive from them that any bird with only one sign is non-kosher. The verse therefore states: “Nesher,” to indicate otherwise.
מִכְּדֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עוֹפוֹת טְמֵאִים הָווּ, אִי אֶפְשָׁר דְּחַד דְּאִיכָּא בְּהָנָךְ לֵיכָּא בְּהָנֵי, וְהָווּ לְהוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד.
The Gemara persists: Now, there are twenty-four non-kosher birds mentioned in the verses. It is impossible that the one sign present in these, the peres and ozniyya, respectively, is absent in all those other birds. Consequently, the mentioning of the peres, ozniyya, and the other birds constitutes two verses that come as one. If so, one could not have derived from the cases of the peres and ozniyya that a bird with one sign is not kosher, and the inclusion of the nesher is unnecessary.
גְּמִירִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עוֹפוֹת טְמֵאִים הָווּ, וְאַרְבָּעָה סִימָנִין. תְּלָתָא הָדְרִי בְּכוּלְּהוּ, עֶשְׂרִים מֵהֶם שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה, וּתְרֵי בְּעוֹרֵב, חַד בְּפֶרֶס וְחַד בְּעׇזְנִיָּה, דְּאִיתֵיהּ בְּהָא לֵיתֵיהּ בְּהָא. מַהוּ דְּתֵימָא לֵילַיף מִינֵּיהּ – כְּתַב רַחֲמָנָא ״נֶשֶׁר״, נֶשֶׁר דְּלֵית לֵיהּ כְּלָל הוּא דְּלָא תֵּיכוֹל, הָא אִיכָּא דְּאִית לֵיהּ חַד – אֱכוֹל.
The Gemara responds: It is learned as a tradition that there are twenty-four non-kosher birds, and four signs of a kosher bird. The same three signs can be found in all of them, with the exception of either the peres or the ozniyya. Twenty of them have all three signs, and two of those signs can be found in a crow. One sign is found in a peres and one in an ozniyya, and the sign present in this is absent in that, i.e., one of them has the fourth sign, which is absent from the other twenty-three non-kosher birds. Lest you say: Derive from it that any other bird with only that sign is non-kosher, the Merciful One wrote about the nesher to indicate: It is a nesher, which has none of the signs of a kosher bird, that you shall not eat. But if there is any bird that has even one of the signs, you may eat it.
אֶלָּא, תּוֹרִין דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: לְקׇרְבָּן. אָמַר רַב נַחְמָן:
The Gemara asks: But if one learns from nesher that a bird with even one sign is kosher, why do I need the doves that the Merciful One wrote are kosher, which have all four? Rav Ukva bar Ḥama said: The dove was not mentioned to teach that it is kosher, but rather to teach that it is the only bird fit to be sacrificed as an offering. Rav Naḥman says:
