עוד דיונים בעופות טהורות וטמאות.
הלימוד החודש מוקדש ע”י מרכי גלזר לע”נ רחל אביבה בת דבורה חנה
רוצה להקדיש שיעור?
חולין סב
הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן – עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר, לֹא הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן – בְּסִימָן אֶחָד טָמֵא, בִּשְׁנֵי סִימָנִין טָהוֹר, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר עוֹרֵב.
If one is familiar with the non-kosher birds and their names, any bird that comes before him with only one sign is kosher, since he can be sure that it is not the peres or ozniyya, which have only one sign. If he is not familiar with them and their names, any bird that he finds with one sign is non-kosher, since it may be the peres or ozniyya. But if he finds a bird with exactly two signs, it is kosher, provided that he can recognize a crow, since the crow is the only non-kosher bird with exactly two signs.
עוֹרֵב וְתוּ לָא? וְהָתַנְיָא: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב, ״לְמִינוֹ״ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְהָבִיא אֶת הַזַּרְזִיר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא אַנְשֵׁי כְּפַר תְּמַרְתָּא שֶׁבִּיהוּדָה הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זֶפֶק! אָמַר לָהֶם: אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין.
The Gemara asks: Must he recognize only the crow and nothing more? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15). With regard to the orev, this is the well-known crow; as for the phrase “after its kinds,” Rabbi Eliezer says: It is written to include the zarzir, another type of crow, to teach that it is non-kosher. The Sages said to Rabbi Eliezer: But wouldn’t the people of Kefar Temarta in Judea eat the zarzir, because it has a crop? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression.
דָּבָר אַחֵר: ״לְמִינֵהוּ״ לְהָבִיא סְנוּנִית לְבָנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא אַנְשֵׁי גָּלִיל הָעֶלְיוֹן אוֹכְלִים אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁקֻּרְקְבָנוֹ נִקְלָף! אָמַר לָהֶם: אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין. אֶלָּא עוֹרֵב וְכׇל מִין עוֹרֵב.
Alternatively, the phrase “after its kinds” is written to include the white senunit and teach that it is non-kosher; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis said to him: But don’t the people of the upper Galilee eat it, because its gizzard can be peeled? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression. In any event, the baraita indicates that other non-kosher birds exist that have two signs, like the crow. The Gemara responds: Rather, Rav Naḥman must have meant that one must be able to recognize the well-known crow and all other species of crow.
אָמַר אַמֵּימָר: הִלְכְתָא, עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד – טָהוֹר, וְהוּא דְּלָא דָּרֵיס. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: הָא דְּרַב נַחְמָן מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי. מַאי אִיכָּא? מִשּׁוּם פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה? לֵיתַנְהוּ בַּיִּשּׁוּב.
Ameimar said: The halakha is: Any bird that comes before a person with one sign is kosher, provided that it does not claw its food. Rav Ashi said to Ameimar: What about that which Rav Naḥman said, that if one finds a bird with exactly one sign, he may eat it only if he can identify all the non-kosher birds in the Torah, to be sure that it is not one of them? Ameimar said to him: I did not hear this statement; that is to say: I do not hold accordingly. What concern is there? Is one concerned because of the peres and ozniyya, which have only one sign? They are not found in settled areas, and one need not be concerned about them.
אָמַר רַב יְהוּדָה: עוֹף הַמְסָרֵט – כָּשֵׁר לְטׇהֳרַת מְצוֹרָע, וְזוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה שֶׁנֶּחְלְקוּ בָּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים.
§ Rav Yehuda says: The bird known as the scratching bird is fit for use in the purification of a leper, i.e., it is kosher. Only kosher birds are fit for this rite, as the verse states: “Then shall the priest command to take for him that is to be purified two living pure birds” (Leviticus 14:4). And this is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed in the baraita.
אָמַר אַמֵּימָר: בְּחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּשַׁרְיָא, כִּי פְּלִיגִי – בְּדִירוּקָּא כְּרֵסַהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסַר וְרַבָּנַן שָׁרוּ, וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Ameimar said: There are two kinds of white senunit. With regard to the senunit with a white belly, everyone agrees that it is permitted for consumption. They disagree when discussing the kind with a yellow belly. Rabbi Eliezer prohibits it, and the Rabbis permit it. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
מָר זוּטְרָא מַתְנֵי הָכִי: בְּדִירוּקָּא כְּרֵסַהּ, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי בִּדְחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסַר וְרַבָּנַן שָׁרוּ, וְהִלְכְתָא כְּרַבָּנַן דְּשָׁרוּ.
Mar Zutra teaches the statement of Ameimar in this manner: With regard to the senunit with a yellow belly, everyone agrees that it is prohibited. They disagree when discussing the kind with a white belly. Rabbi Eliezer deems it prohibited, and the Rabbis deem it permitted. And the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who deem it permitted.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בְּחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ פְּלִיגִי – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״זוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בְּדִירוּקָּא פְּלִיגִי, מַאי ״זוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה״? לְאַפּוֹקֵי דְּבָתֵּי דְּאוּכַּמְתִּי.
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a white belly, this explanation is consistent with that which Rav Yehuda teaches: This is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed. But according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a yellow belly, what is the meaning of the phrase: This is the white senunit? The Gemara responds: The phrase: White senunit, is used only to exclude the house senunit, which is black.
אָמַר רַחֲבָה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: תָּסִיל פָּסוּל מִשּׁוּם תּוֹרִין, וְכָשֵׁר מִשּׁוּם בְּנֵי יוֹנָה, דָּאצִיפִי וְתוֹרִין שֶׁל רְחָבָה כְּשֵׁרִין מִשּׁוּם תּוֹרִין, וּפְסוּלִין מִשּׁוּם בְּנֵי יוֹנָה. מֵתִיב רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא: כָּל הָעוֹפוֹת
§ Raḥava says that Rabbi Yehuda says: A young tasil, which is similar to a dove, is unfit for sacrifice as a dove, which is fit only when mature, but it is fit for sacrifice as a pigeon, which is fit only when immature. In other words, the tasil is considered a type of pigeon, not a dove. A mature datzifi bird, and mature doves of Reḥava, are fit as doves, but are unfit as pigeons, since they are types of doves. Rav Daniel bar Rav Ketina raises an objection from a mishna (Para 9:3): All birds
פּוֹסְלִין בְּמֵי חַטָּאת חוּץ מִן הַיּוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצֶצֶת, וְאִם אִיתָא לִיתְנֵי חוּץ מִיּוֹנָה וְתָסִיל! אָמַר רַבִּי זֵירָא: זֶה מוֹצֵץ וּמֵקִיא, וְזֶה מוֹצֵץ וְאֵינוֹ מֵקִיא.
disqualify the water of purification, i.e., water in which ashes of the red heifer have been placed, by drinking from it. The water that entered the bird’s mouth is disqualified, and some of it drips back into the container, disqualifying the rest. This applies to all birds except for the pigeon, because it sips the water from the container and none falls back in from its mouth. But if it is so that the tasil is a type of pigeon, let the mishna teach: Except for the pigeon and the tasil. Rabbi Zeira said: Although the tasil is a type of pigeon and sips the water as well, this, the tasil, sips the water and spits part of it back, and therefore disqualifies the water of purification, and that, the pigeon, sips but does not spit.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הָנֵי כּוּפְשָׁנֵי צוּצְיָינֵי כְּשֵׁרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְהֵן הֵן תּוֹרִין שֶׁל רְחָבָה. מֵיתִיבִי: ״אֵזוֹב״, וְלֹא אֵזוֹב יוֹן, וְלֹא אֵזוֹב כּוֹחֳלִי, וְלֹא אֵזוֹב רוֹמִי, וְלֹא מִדְבָּרִי, וְלֹא כׇּל אֵזוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי.
Rav Yehuda says: The tzutzeyanei doves are fit for sacrifice on the altar, and they are the doves of Reḥava mentioned earlier. The Gemara raises an objection from a mishna (Nega’im 14:6): The Torah requires hyssop for the purification of a leper. It must be standard hyssop, and neither a hyssop of Greece, nor stibium hyssop, nor Roman hyssop, nor desert hyssop, nor any other kind of hyssop whose name is accompanied by a modifier. Likewise, tzutzeyanei doves should be unfit for sacrifice, because they have a modifier in their name.
אָמַר אַבָּיֵי: כֹּל שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְהִקְפִּידָה תּוֹרָה עָלָיו, יֵשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי – פָּסוּל. וְהָנֵי לֹא נִשְׁתַּנָּה שְׁמָן קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. רָבָא אָמַר: הָנֵי כּוּפְשָׁנֵי צוּצְיָינֵי, בְּאַתְרַיְיהוּ סְתָמָא קָרֵי לְהוּ.
Abaye said: Any item whose name was modified before the giving of the Torah, and concerning which the Torah was particular when naming it, is unfit if its name is accompanied by a modifier, since the language of the Torah was formulated to exclude it. But the name of these tzutzeyanei doves was not modified, i.e., the modifier tzutzeyanei was not applied to them, before the giving of the Torah. Even though it was applied to them later, they are still fit for sacrifice. Alternatively, Rava said: The tzutzeyanei doves are called simply doves in their place of habitation.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הָנֵי כְּרָזֵי דְּבֵי חִילְפֵי שָׁרוּ, וּדְבֵי כְּרָבֵי אֲסִירִי. אָמַר רָבִינָא: וּמַלְקִינַן עֲלַיְיהוּ מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הָעוֹף. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: צְרָדָא – שְׁרֵי, בַּרְדָּא – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ ״בַּר מִינֵּיהּ״, מַרְדָּא – סְפֵקָא.
Similarly, Rav Yehuda says: These grasshoppers found among the shrubs are kosher and permitted for consumption. And those found among the cabbages are forbidden. Ravina said: And we flog those who eat them on their account, due to the prohibition: “And all winged swarming things are impure unto you” (Deuteronomy 14:19). And Rav Yehuda says: The bird called tzarda is permitted for consumption, and the barda is prohibited. And your mnemonic to remember which is which is this: Eat any bird except [bar] for it. As for the marda, it is uncertain whether it is kosher.
אָמַר רַב אַסִּי: שְׁמוֹנָה סְפֵיקוֹת הֵן: חוֹבָא, חוּגָא, סוּגָא, וְהַרְנוּגָא, תּוּשְׁלְמִי, וּמַרְדָּא, כּוֹחִילְנָא, וּבַר נַפָּחָא. מַאי סְפֵיקַיְיהוּ? עוֹפוֹת טְהוֹרִים קוּרְקְבָנָן נִקְלָף, וּטְמֵאִין אֵין קוּרְקְבָנָן נִקְלָף, וְהָנֵי קוּרְקְבָנָן נִקְלָף בְּסַכִּינָא.
Rav Asi says: There are eight uncertain cases: The ḥuva, ḥuga, suga, and harnuga, tushelemi, and marda, kuḥilna, and bar nappaḥa. The Gemara explains: What is their uncertainty? The gizzard of kosher birds can be peeled, as mentioned in the mishna, and the gizzard of non-kosher birds cannot be peeled, but the gizzard of these birds can be peeled only with a knife.
וְהָא הָהִיא בַּר אֲוָוזָא דַּהֲוָה בֵּי מָר שְׁמוּאֵל, דְּלָא הֲוָה קָא מִקְּלֵף קוּרְקְבָנֵיהּ, וְאוֹתְבֵיהּ בְּשִׁימְשָׁא, וְכֵיוָן דְּרָפֵי אִיקְּלֵיף! הָתָם, כִּי רָפֵי אִיקְּלֵיף בִּידָא. הָכָא, אַף עַל גַּב דְּרָפֵי, לָא מִקְּלֵיף אֶלָּא בְּסַכִּינָא.
The Gemara asks: But why should these not be kosher? Wasn’t there a certain duck in the house of Mar Shmuel whose gizzard could not be peeled, and they set the gizzard in the sun, and once it softened it could be peeled? The Gemara responds: There, when it softened it could be peeled by hand. Here, in these eight cases, even when it softened it could be peeled only with a knife.
אָמַר אַבָּיֵי: תַּרְנְגוֹלָא דְּאַגְמָא חַד מִשְּׁמוֹנָה סְפֵיקוֹת הוּא, וְהַיְינוּ מַרְדּוּ. אָמַר רַב פָּפָּא: תַּרְנְגוֹלָא דְּאַגְמָא אֲסִירא, תַּרְנְגוֹלְתָּא דְּאַגְמָא שַׁרְיָא, וְסִימָנָיךְ – ״עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית״. דְּרַשׁ מָרִימָר: תַּרְנְגוֹלְתָּא דְּאַגְמָא אֲסִירָא, חַזְיוּהָ דְּדָרְסָה וְאָכְלָה, וְהַיְינוּ גֵּירוּתָא.
Abaye says: The swamp rooster is one of the eight uncertain cases, and this is the mardu, i.e., the marda mentioned earlier. Rav Pappa says: The swamp rooster is forbidden, but the swamphen is permitted. And your mnemonic to remember this is the statement of the Sages with regard to the verse: “An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:4), that an Ammonite man is unfit to enter the assembly, but not an Ammonite woman. Mareimar taught: The swamphen is forbidden, because the Sages saw that it claws its prey and eats it. And this is the giruta, a non-kosher bird (see 109b).
אָמַר רַב: שַׁבּוּר אַנַדַּרְפַּטָּא – שְׁרֵי, פֵּירוּז אַנַדַּרְפַּטָּא – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ – פֵּירוּז רַשִּׁיעָא. אָמַר רַב הוּנָא: בּוּנְיָא – שְׁרֵי, פַּרְוָא – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ – פַּרְוָאָה אַמְגּוּשָׁא.
Rav says: The bird called the shavor anderafta is permitted, but the piruz anderafta is forbidden. And your mnemonic to remember this is the known personality Piruz the Evil. Rav Huna says: The bird called the bunya is permitted. The parva is forbidden. And your mnemonic to remember this is the known personality Parva’a the Sorcerer.
אָמַר רַב פָּפָּא: מַרְדּוּ זָגֵיד וְאָכֵיל – שְׁרֵי, סָגֵיד וְאָכֵיל – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר״. אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁתְיָא חַמְרָא – אֲסִירָא, וְסִימָנָיךְ ״שְׁתוּיֵי יַיִן פְּסוּלִין לַעֲבוֹדָה״. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: מָזְגָא חַמְרָא – אֲסִירָא,
Rav Pappa says: The bird known as the reclining and eating mardu is permitted, while the bowing and eating mardu is forbidden. And your mnemonic to remember this is the verse: “You shall bow down to no other god” (Exodus 34:14). Shmuel says: The bird called the wine drinker is forbidden. And your mnemonic to remember this is the halakha: Those who drank wine are unfit for service in the Temple. And Shmuel says: The bird called the wine pourer is forbidden.
לעקוב 
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
מתחילות את מסכת שבת! לאן נעלמו ל”ט אבות מלאכה? ולמה מלאכת הוצאה נחשבת מלאכה גרועה?
08.03.2020 | י״ב באדר תש״פ
חזרה שבועה למקומה: מתוך שאינו יכול להישבע משלם – סוגיה בקטנה עם הרבנית ד”ר מירב (טובול) כהנא
19.06.2025 | כ״ג בסיון תשפ״ה
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
יודי אסקוף
רעננה, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
שרה ברלוביץ
ירושלים, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
אביגיל כריסי
ראש העין, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
אריאלה ביגמן
מעלה גלבוע, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
רבקה דרשן
בית שמש, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
שולמית סבן
נוקדים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
רחל גולדשטיין
עתניאל, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
שבות בראלי
עתניאל, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
יודי אסקוף
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
רחל גולדשטיין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
אילנית ווייל
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
יעל ביר
רמת גן, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
קרן רוזנברג
ירושלים, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
דניאלה ברוכים
רעננה, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
רות עגיב
עלי זהב – לשם, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
רננה הלמן
עתניאל, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
חולין סב
הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן – עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד טָהוֹר, לֹא הָיָה בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן – בְּסִימָן אֶחָד טָמֵא, בִּשְׁנֵי סִימָנִין טָהוֹר, וְהוּא שֶׁיַּכִּיר עוֹרֵב.
If one is familiar with the non-kosher birds and their names, any bird that comes before him with only one sign is kosher, since he can be sure that it is not the peres or ozniyya, which have only one sign. If he is not familiar with them and their names, any bird that he finds with one sign is non-kosher, since it may be the peres or ozniyya. But if he finds a bird with exactly two signs, it is kosher, provided that he can recognize a crow, since the crow is the only non-kosher bird with exactly two signs.
עוֹרֵב וְתוּ לָא? וְהָתַנְיָא: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב, ״לְמִינוֹ״ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְהָבִיא אֶת הַזַּרְזִיר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא אַנְשֵׁי כְּפַר תְּמַרְתָּא שֶׁבִּיהוּדָה הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זֶפֶק! אָמַר לָהֶם: אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין.
The Gemara asks: Must he recognize only the crow and nothing more? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “Every orev after its kinds” (Leviticus 11:15). With regard to the orev, this is the well-known crow; as for the phrase “after its kinds,” Rabbi Eliezer says: It is written to include the zarzir, another type of crow, to teach that it is non-kosher. The Sages said to Rabbi Eliezer: But wouldn’t the people of Kefar Temarta in Judea eat the zarzir, because it has a crop? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression.
דָּבָר אַחֵר: ״לְמִינֵהוּ״ לְהָבִיא סְנוּנִית לְבָנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא אַנְשֵׁי גָּלִיל הָעֶלְיוֹן אוֹכְלִים אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁקֻּרְקְבָנוֹ נִקְלָף! אָמַר לָהֶם: אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין. אֶלָּא עוֹרֵב וְכׇל מִין עוֹרֵב.
Alternatively, the phrase “after its kinds” is written to include the white senunit and teach that it is non-kosher; this is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis said to him: But don’t the people of the upper Galilee eat it, because its gizzard can be peeled? Rabbi Eliezer said to them: They too will be judged in the future for their transgression. In any event, the baraita indicates that other non-kosher birds exist that have two signs, like the crow. The Gemara responds: Rather, Rav Naḥman must have meant that one must be able to recognize the well-known crow and all other species of crow.
אָמַר אַמֵּימָר: הִלְכְתָא, עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד – טָהוֹר, וְהוּא דְּלָא דָּרֵיס. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: הָא דְּרַב נַחְמָן מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁמִיעַ לִי, כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי. מַאי אִיכָּא? מִשּׁוּם פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה? לֵיתַנְהוּ בַּיִּשּׁוּב.
Ameimar said: The halakha is: Any bird that comes before a person with one sign is kosher, provided that it does not claw its food. Rav Ashi said to Ameimar: What about that which Rav Naḥman said, that if one finds a bird with exactly one sign, he may eat it only if he can identify all the non-kosher birds in the Torah, to be sure that it is not one of them? Ameimar said to him: I did not hear this statement; that is to say: I do not hold accordingly. What concern is there? Is one concerned because of the peres and ozniyya, which have only one sign? They are not found in settled areas, and one need not be concerned about them.
אָמַר רַב יְהוּדָה: עוֹף הַמְסָרֵט – כָּשֵׁר לְטׇהֳרַת מְצוֹרָע, וְזוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה שֶׁנֶּחְלְקוּ בָּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים.
§ Rav Yehuda says: The bird known as the scratching bird is fit for use in the purification of a leper, i.e., it is kosher. Only kosher birds are fit for this rite, as the verse states: “Then shall the priest command to take for him that is to be purified two living pure birds” (Leviticus 14:4). And this is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed in the baraita.
אָמַר אַמֵּימָר: בְּחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּשַׁרְיָא, כִּי פְּלִיגִי – בְּדִירוּקָּא כְּרֵסַהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסַר וְרַבָּנַן שָׁרוּ, וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Ameimar said: There are two kinds of white senunit. With regard to the senunit with a white belly, everyone agrees that it is permitted for consumption. They disagree when discussing the kind with a yellow belly. Rabbi Eliezer prohibits it, and the Rabbis permit it. And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.
מָר זוּטְרָא מַתְנֵי הָכִי: בְּדִירוּקָּא כְּרֵסַהּ, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי בִּדְחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסַר וְרַבָּנַן שָׁרוּ, וְהִלְכְתָא כְּרַבָּנַן דְּשָׁרוּ.
Mar Zutra teaches the statement of Ameimar in this manner: With regard to the senunit with a yellow belly, everyone agrees that it is prohibited. They disagree when discussing the kind with a white belly. Rabbi Eliezer deems it prohibited, and the Rabbis deem it permitted. And the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, who deem it permitted.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בְּחִיוָּרָא כְּרֵסַהּ פְּלִיגִי – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״זוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בְּדִירוּקָּא פְּלִיגִי, מַאי ״זוֹ הִיא סְנוּנִית לְבָנָה״? לְאַפּוֹקֵי דְּבָתֵּי דְּאוּכַּמְתִּי.
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a white belly, this explanation is consistent with that which Rav Yehuda teaches: This is the white senunit about which Rabbi Eliezer and the Rabbis disagreed. But according to the one who says that they disagree with regard to the kind with a yellow belly, what is the meaning of the phrase: This is the white senunit? The Gemara responds: The phrase: White senunit, is used only to exclude the house senunit, which is black.
אָמַר רַחֲבָה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: תָּסִיל פָּסוּל מִשּׁוּם תּוֹרִין, וְכָשֵׁר מִשּׁוּם בְּנֵי יוֹנָה, דָּאצִיפִי וְתוֹרִין שֶׁל רְחָבָה כְּשֵׁרִין מִשּׁוּם תּוֹרִין, וּפְסוּלִין מִשּׁוּם בְּנֵי יוֹנָה. מֵתִיב רַב דָּנִיאֵל בַּר רַב קַטִּינָא: כָּל הָעוֹפוֹת
§ Raḥava says that Rabbi Yehuda says: A young tasil, which is similar to a dove, is unfit for sacrifice as a dove, which is fit only when mature, but it is fit for sacrifice as a pigeon, which is fit only when immature. In other words, the tasil is considered a type of pigeon, not a dove. A mature datzifi bird, and mature doves of Reḥava, are fit as doves, but are unfit as pigeons, since they are types of doves. Rav Daniel bar Rav Ketina raises an objection from a mishna (Para 9:3): All birds
פּוֹסְלִין בְּמֵי חַטָּאת חוּץ מִן הַיּוֹנָה מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצֶצֶת, וְאִם אִיתָא לִיתְנֵי חוּץ מִיּוֹנָה וְתָסִיל! אָמַר רַבִּי זֵירָא: זֶה מוֹצֵץ וּמֵקִיא, וְזֶה מוֹצֵץ וְאֵינוֹ מֵקִיא.
disqualify the water of purification, i.e., water in which ashes of the red heifer have been placed, by drinking from it. The water that entered the bird’s mouth is disqualified, and some of it drips back into the container, disqualifying the rest. This applies to all birds except for the pigeon, because it sips the water from the container and none falls back in from its mouth. But if it is so that the tasil is a type of pigeon, let the mishna teach: Except for the pigeon and the tasil. Rabbi Zeira said: Although the tasil is a type of pigeon and sips the water as well, this, the tasil, sips the water and spits part of it back, and therefore disqualifies the water of purification, and that, the pigeon, sips but does not spit.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הָנֵי כּוּפְשָׁנֵי צוּצְיָינֵי כְּשֵׁרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְהֵן הֵן תּוֹרִין שֶׁל רְחָבָה. מֵיתִיבִי: ״אֵזוֹב״, וְלֹא אֵזוֹב יוֹן, וְלֹא אֵזוֹב כּוֹחֳלִי, וְלֹא אֵזוֹב רוֹמִי, וְלֹא מִדְבָּרִי, וְלֹא כׇּל אֵזוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי.
Rav Yehuda says: The tzutzeyanei doves are fit for sacrifice on the altar, and they are the doves of Reḥava mentioned earlier. The Gemara raises an objection from a mishna (Nega’im 14:6): The Torah requires hyssop for the purification of a leper. It must be standard hyssop, and neither a hyssop of Greece, nor stibium hyssop, nor Roman hyssop, nor desert hyssop, nor any other kind of hyssop whose name is accompanied by a modifier. Likewise, tzutzeyanei doves should be unfit for sacrifice, because they have a modifier in their name.
אָמַר אַבָּיֵי: כֹּל שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, וְהִקְפִּידָה תּוֹרָה עָלָיו, יֵשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי – פָּסוּל. וְהָנֵי לֹא נִשְׁתַּנָּה שְׁמָן קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. רָבָא אָמַר: הָנֵי כּוּפְשָׁנֵי צוּצְיָינֵי, בְּאַתְרַיְיהוּ סְתָמָא קָרֵי לְהוּ.
Abaye said: Any item whose name was modified before the giving of the Torah, and concerning which the Torah was particular when naming it, is unfit if its name is accompanied by a modifier, since the language of the Torah was formulated to exclude it. But the name of these tzutzeyanei doves was not modified, i.e., the modifier tzutzeyanei was not applied to them, before the giving of the Torah. Even though it was applied to them later, they are still fit for sacrifice. Alternatively, Rava said: The tzutzeyanei doves are called simply doves in their place of habitation.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הָנֵי כְּרָזֵי דְּבֵי חִילְפֵי שָׁרוּ, וּדְבֵי כְּרָבֵי אֲסִירִי. אָמַר רָבִינָא: וּמַלְקִינַן עֲלַיְיהוּ מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הָעוֹף. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: צְרָדָא – שְׁרֵי, בַּרְדָּא – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ ״בַּר מִינֵּיהּ״, מַרְדָּא – סְפֵקָא.
Similarly, Rav Yehuda says: These grasshoppers found among the shrubs are kosher and permitted for consumption. And those found among the cabbages are forbidden. Ravina said: And we flog those who eat them on their account, due to the prohibition: “And all winged swarming things are impure unto you” (Deuteronomy 14:19). And Rav Yehuda says: The bird called tzarda is permitted for consumption, and the barda is prohibited. And your mnemonic to remember which is which is this: Eat any bird except [bar] for it. As for the marda, it is uncertain whether it is kosher.
אָמַר רַב אַסִּי: שְׁמוֹנָה סְפֵיקוֹת הֵן: חוֹבָא, חוּגָא, סוּגָא, וְהַרְנוּגָא, תּוּשְׁלְמִי, וּמַרְדָּא, כּוֹחִילְנָא, וּבַר נַפָּחָא. מַאי סְפֵיקַיְיהוּ? עוֹפוֹת טְהוֹרִים קוּרְקְבָנָן נִקְלָף, וּטְמֵאִין אֵין קוּרְקְבָנָן נִקְלָף, וְהָנֵי קוּרְקְבָנָן נִקְלָף בְּסַכִּינָא.
Rav Asi says: There are eight uncertain cases: The ḥuva, ḥuga, suga, and harnuga, tushelemi, and marda, kuḥilna, and bar nappaḥa. The Gemara explains: What is their uncertainty? The gizzard of kosher birds can be peeled, as mentioned in the mishna, and the gizzard of non-kosher birds cannot be peeled, but the gizzard of these birds can be peeled only with a knife.
וְהָא הָהִיא בַּר אֲוָוזָא דַּהֲוָה בֵּי מָר שְׁמוּאֵל, דְּלָא הֲוָה קָא מִקְּלֵף קוּרְקְבָנֵיהּ, וְאוֹתְבֵיהּ בְּשִׁימְשָׁא, וְכֵיוָן דְּרָפֵי אִיקְּלֵיף! הָתָם, כִּי רָפֵי אִיקְּלֵיף בִּידָא. הָכָא, אַף עַל גַּב דְּרָפֵי, לָא מִקְּלֵיף אֶלָּא בְּסַכִּינָא.
The Gemara asks: But why should these not be kosher? Wasn’t there a certain duck in the house of Mar Shmuel whose gizzard could not be peeled, and they set the gizzard in the sun, and once it softened it could be peeled? The Gemara responds: There, when it softened it could be peeled by hand. Here, in these eight cases, even when it softened it could be peeled only with a knife.
אָמַר אַבָּיֵי: תַּרְנְגוֹלָא דְּאַגְמָא חַד מִשְּׁמוֹנָה סְפֵיקוֹת הוּא, וְהַיְינוּ מַרְדּוּ. אָמַר רַב פָּפָּא: תַּרְנְגוֹלָא דְּאַגְמָא אֲסִירא, תַּרְנְגוֹלְתָּא דְּאַגְמָא שַׁרְיָא, וְסִימָנָיךְ – ״עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית״. דְּרַשׁ מָרִימָר: תַּרְנְגוֹלְתָּא דְּאַגְמָא אֲסִירָא, חַזְיוּהָ דְּדָרְסָה וְאָכְלָה, וְהַיְינוּ גֵּירוּתָא.
Abaye says: The swamp rooster is one of the eight uncertain cases, and this is the mardu, i.e., the marda mentioned earlier. Rav Pappa says: The swamp rooster is forbidden, but the swamphen is permitted. And your mnemonic to remember this is the statement of the Sages with regard to the verse: “An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:4), that an Ammonite man is unfit to enter the assembly, but not an Ammonite woman. Mareimar taught: The swamphen is forbidden, because the Sages saw that it claws its prey and eats it. And this is the giruta, a non-kosher bird (see 109b).
אָמַר רַב: שַׁבּוּר אַנַדַּרְפַּטָּא – שְׁרֵי, פֵּירוּז אַנַדַּרְפַּטָּא – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ – פֵּירוּז רַשִּׁיעָא. אָמַר רַב הוּנָא: בּוּנְיָא – שְׁרֵי, פַּרְוָא – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ – פַּרְוָאָה אַמְגּוּשָׁא.
Rav says: The bird called the shavor anderafta is permitted, but the piruz anderafta is forbidden. And your mnemonic to remember this is the known personality Piruz the Evil. Rav Huna says: The bird called the bunya is permitted. The parva is forbidden. And your mnemonic to remember this is the known personality Parva’a the Sorcerer.
אָמַר רַב פָּפָּא: מַרְדּוּ זָגֵיד וְאָכֵיל – שְׁרֵי, סָגֵיד וְאָכֵיל – אֲסִיר, וְסִימָנָיךְ ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר״. אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁתְיָא חַמְרָא – אֲסִירָא, וְסִימָנָיךְ ״שְׁתוּיֵי יַיִן פְּסוּלִין לַעֲבוֹדָה״. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: מָזְגָא חַמְרָא – אֲסִירָא,
Rav Pappa says: The bird known as the reclining and eating mardu is permitted, while the bowing and eating mardu is forbidden. And your mnemonic to remember this is the verse: “You shall bow down to no other god” (Exodus 34:14). Shmuel says: The bird called the wine drinker is forbidden. And your mnemonic to remember this is the halakha: Those who drank wine are unfit for service in the Temple. And Shmuel says: The bird called the wine pourer is forbidden.
לעקוב
