לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד השבוע מוקדש ע”י טינה לם לרפואת מעין ליאורה בת שלומית פייגא
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
הברייתא דבי רב והברייתא דבי רבי ישמעאל חולקות בשאלה האם חגב שראשו ארוך הוא כשר. מקור המחלוקת הוא בשימוש בכללי דרש שונים על הפסוק. בהמשך, הגמרא מקשה שתי קושיות על חלקים אחרים בברייתא של דבי רבי ישמעאל ומיישבת אותן.
סימני הכשרות המובהקים של דגים הם סנפיר וקשקשת. דג שאין לו קשקשים בצעירותו אך עתיד לגדלם בהמשך, או דג שיש לו קשקשים אך הוא משיר אותם בעת יציאתו מן המים – כשר. מכיוון שכל דג שיש לו קשקשת בהכרח יש לו סנפיר, התורה ציינה סנפיר כדי להגדיל תורה ולהאדיר.
הצורך בשני פסוקים נפרדים, אחד המתיר דגים עם סנפיר וקשקשת ואחד האוסר דגים בלי סנפיר וקשקשת, נועד לקבוע הן מצוות עשה והן מצוות לא תעשה.
המילים "את זה תאכלו מכל אשר במים” שלכאורה מיותרות, מלמדות שמי ששותה מים מבורות, שיחין ומערות אינו צריך לחשוש מדגים שגדלו שם ואין להם סנפיר וקשקשת, שכן הם אינם כלולים באיסור.
כלים
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד השבוע מוקדש ע”י טינה לם לרפואת מעין ליאורה בת שלומית פייגא
חולין סו
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי תָּנָא דְּבֵי רַב וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל? בְּרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ קָמִיפַּלְגִי.
The Gemara asks: With regard to what do the tanna of the study hall, who taught the first baraita above, and the tanna of the school of Rabbi Yishmael disagree? They disagree with regard to a grasshopper whose head is long. According to the tanna of the study hall it is prohibited, and according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael it is permitted.
תָּנָא דְּבֵי רַב סָבַר: ״אֲשֶׁר לוֹ כְּרָעַיִם״ – כָּלַל, ״אַרְבֶּה״ ״סׇלְעָם״ ״חַרְגֹּל״ ״חָגָב״ ״לְמִינֵהוּ״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, דְּמִינֵיהּ – אִין, דְּלָאו (דמיניה) [מִינֵּיהּ] – לָא, וּמְרַבֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ מִשְּׁנֵי צְדָדִין.
The Gemara elaborates: The tanna of the study hall holds that the previous verse, permitting all species “which have jointed legs” (Leviticus 11:21), is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav, and the phrase “after its kinds,” that appears after each, are a detail. As a rule, in any instance of a generalization and a detail, the generalization includes only that which is spelled out in the detail. Therefore, only grasshoppers of the same species as those detailed in the verse are kosher. Grasshoppers that are not of the same species as them are not kosher. And the phrase “after its kinds” amplifies the halakha to include grasshoppers that are similar to the named species in two aspects, i.e., that are very similar to them. Since all the named species have short heads, grasshoppers with long heads are forbidden.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: ״אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם״ – כָּלַל, ״אַרְבֶּה״ ״סׇלְעָם״ ״חַרְגֹּל״ ״חָגָב״ – פָּרַט, ״לְמִינֵהוּ״ – חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט, וּמְרַבֵּי כֹּל דְּדָמֵי לֵיהּ בְּחַד צַד.
By contrast, the tanna of the school of Rabbi Yishmael holds that the phrase “which have jointed legs” is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav are a detail. And by the phrase “after its kinds” after each species, it then generalized again. In any instance of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. And the verse therefore amplifies the halakha to include any grasshopper that is similar to the named species in even one aspect, i.e., that has the four signs listed in the mishna, even if its head is long.
וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא קַמָּא לִכְלָלָא בָּתְרָא? כְּלָלָא קַמָּא – ״אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם״ אָמַר רַחֲמָנָא, דְּאִית לֵיהּ אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל. כְּלָלָא בָּתְרָא – עַד דְּשָׁווּ בְּאַרְבָּעָה סִימָנִין.
The Gemara asks: But how can this be considered a generalization, a detail, and a generalization? The first generalization is not similar to the latter generalization. In the first generalization, the Merciful One states: “Which have jointed legs,” indicating that you may eat a grasshopper that has jointed legs, but you may not eat one that does not have jointed legs, irrespective of any other sign. However, the latter generalization: “After its kinds,” indicates that no grasshopper is kosher unless it shares all four signs with the named species.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא דָּאֵין, וּדְאָמְרִינַן נָמֵי בְּעָלְמָא דְּדָאֵין תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא מֵהָכָא.
The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, even if the generalizations are not similar to one another. The Gemara notes: And that which we also say generally, that the tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, is derived from here.
אָמַר מָר: אִי שְׁמוֹ ״חָגָב״, יָכוֹל אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְמִינֵהוּ״ – עַד שֶׁיְּהוּ בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ. אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי? ״אַרְבֶּה״ וְ״חַרְגּוֹל״ כְּתִיב!
The Gemara analyzes the baraita of the school of Rabbi Yishmael: The Master said: If its name must be ḥagav, one might have thought that any ḥagav is kosher, even if it does not have all these four signs. Therefore, the verse states: “After its kinds,” indicating that it is not kosher unless it has all these signs. The Gemara asks: From where would this be derived, that a grasshopper is kosher even if it does not have all these signs? How could one entertain this possibility? Arbeh and ḥargol are written beforehand, indicating that all kosher grasshoppers must share the signs they both possess.
אִי לָא כְּתִיב ״סׇלְעָם״ – כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״סׇלְעָם״ – לְרַבּוֹיֵי רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ, אֵימָא לִירַבֵּי נָמֵי כֹּל דְּהוּ – קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara responds: If solam had not been written as well, it would be as you said. But now that it is written: “Solam,” to include long-headed grasshoppers even though none of the named species have long heads, I will say: Let us also include any grasshopper that is called ḥagav. Therefore, the phrase “after its kinds” teaches us that this is not so.
מַאי שְׁנָא הָתָם דְּאָמְרַתְּ: ״סׇלְעָם״ – זֶה ״רָשׁוֹן״, ״חַרְגֹּל״ – זֶה ״נִיפּוּל״, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּאָמְרַתְּ: ״סׇלְעָם״ – זֶה ״נִיפּוּל״, ״חַרְגֹּל״ – זֶה ״רָשׁוֹן״? מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ.
The Gemara asks: What is different there, in the baraita of the study hall, that you say that the solam is the rashon, and the ḥargol is the nippul, and what is different here, in the baraita of the school of Rabbi Yishmael, that you say: The solam is the nippul, and the ḥargol is the rashon? The Gemara responds: This Sage refers to them in accordance with the custom of his locale and that Sage refers to them in accordance with the custom of his locale.
וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעַפְיָאן – הֲרֵי זֶה מוּתָּר. יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁירָן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַמַּיִם, כְּגוֹן
§ The mishna states: And with regard to fish, any fish that has a fin and a scale is kosher. The Sages taught in a baraita: If a fish does not have scales now but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afyan fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the water, such as
אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס כְּסֶפַּתְיָאס וְאֶכְּסְפַּטְיָאס וַאֲטוּנָס – הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
the akunas, and the afunas, and the kesaftiyas, and the akhsaftiyas, and the atunas, it is permitted.
תְּנַן הָתָם: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת. יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת וְיֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר – דָּג טָהוֹר, יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת – דָּג טָמֵא.
We learned in a mishna elsewhere (Nidda 51b): Any fish that has scales certainly has fins, but there are fish that have fins and do not have scales. Any fish that has scales and fins is a kosher fish. If it has fins but no scales, it is a non-kosher fish.
מִכְּדֵי אַקַּשְׂקֶשֶׂת קָא סָמְכִינַן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר! אִי כְּתַב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא כְּתַב סְנַפִּיר, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קַשְׂקֶשֶׂת? סְנַפִּיר, וַאֲפִילּוּ דָּג טָמֵא. כְּתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.
The Gemara asks: Now, since we rely only on scales to deem a fish kosher, presuming that if it has scales it must have fins as well, let the Merciful One write only “scales” as the sign of a kosher fish and let Him not write “fins” at all. The Gemara responds: If the Merciful One had written: Scales [kaskeset], and had not written: Fins [senappir], I would say: What is kaskeset? It is fins. And I would thereby come to permit even non-kosher fish. Therefore, the Merciful One stated: “Senappir and kaskeset,” to leave no room for error.
וְהַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, מִמַּאי דְּקַשְׂקֶשֶׂת לְבוּשָׁא הוּא, דִּכְתִיב ״וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ״, וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר?
The Gemara asks: But now that the Merciful One has written: “Senappir and kaskeset,” from where is it derived that kaskeset denotes clothing, i.e., scales, rather than fins? As it is written: “And he was clad with a coat of scale armor [kaskasim]” (I Samuel 17:5). And if it is certain that kaskeset refers to scales, the question resurfaces: Let the Merciful One write only “kaskeset,” and let Him not write “senappir.”
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר״.
Rabbi Abbahu said, and so the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The Holy One, Blessed be He, wished to bestow good upon the Jewish people. Therefore, He made their Torah abundant, as it is written: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21). He consequently expanded some aspects of the Torah more than strictly necessary.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״. וְלָמָּה שְׁנָאָן? לַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.
§ The Sages taught in a baraita: The Torah states the prohibition of non-kosher fish both positively and negatively: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales…them you may eat. And all that have not fins and scales…they are a detestable thing unto you” (Leviticus 11:9–10). From the implication of that which is stated: Eat fish that have these signs, I would derive the inverse: Do not eat fish that do not have them. And from the implication of that which is stated: Do not eat fish that do not have them, I would derive the inverse: Eat fish that have them. If so, why did the Torah teach both of them? It is in order to indicate that one who eats non-kosher fish transgresses, on its account, both a positive mitzva and a prohibition.
״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ וְהִתִּיר בִּסְתָם, מָה כְּשֶׁהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים, אַף כְּשֶׁהִתִּיר בִּסְתָם לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״.
Given that the verse states: “Whatever has fins and scales…them may you eat,” what is the meaning when the verse states: “These may you eat of all that are in the waters?” Why is this necessary? It is necessary, as without this verse one might have thought: Since the Torah permitted creeping creatures of the water without fins and scales explicitly and also permitted them implicitly, one can infer: Just as when the Torah permitted such creatures explicitly, it permitted them only when in vessels, so too, when it permitted them implicitly, it permitted them only in vessels. From where is it derived to include as kosher even those in pits, ditches, and caves, that one may bend down and drink from them and need not refrain from drinking the creeping creatures in them? The verse states: “These may you eat of all that are in the waters,” to indicate that this is permitted.
הֵיכָן הִתִּיר בְּכֵלִים? דִּכְתִיב: ״אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם וְגוֹ׳״, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים הוּא דְּכִי אִית לֵיהּ – אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ – לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ – אֱכוֹל.
The Gemara elaborates: Where did the Torah permit them in vessels? It did so in the following verse, as it is written: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers, them may you eat.” It would have been sufficient to write simply: “In the waters.” The addition of “in the seas and in the rivers” indicates that it is only in the seas and in the rivers that when it has fins and scales you may eat it, and that you may not eat one that does not have them. But with regard to a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales you may eat it.
אֵימָא: בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם״ – בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ אֱכוֹל.
The Gemara objects: One could just as easily say the opposite: You may eat a fish that has these signs only when it is found in seas and rivers, but in vessels, even if it has fins and scales, you may not eat it. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing to you.” The verse indicates that it is only in the seas and in the rivers that you may not eat a fish that does not have fins and scales. But you may eat a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales.
וְאֵימָא: ״בַּמַּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט; יַמִּים וּנְחָלִים – אִין, נְעִיצִין וַחֲרִיצִין – לֹא.
The Gemara objects: But one can prove whether it is permitted to drink from pits, ditches, and caves differently. Say instead that the phrase “whatever has fins and scales in the waters” is a generalization, and the phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. In any instance of a generalization and a detail, the generalization only includes that which is spelled out in the detail. Therefore, in the seas and rivers, yes, one may eat only fish with fins and scales, but in water channels and trenches, as well as pits, ditches, and caves, this restriction does not apply. Consequently, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is unnecessary.
״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.
The Gemara responds: This deduction is not sound. The term “in the waters” appears twice in the verse. When the verse repeated it, it then generalized again. Consequently, there are two generalizations and one detail in the verse, making it an instance of a generalization, a detail, and a generalization, which includes all cases similar to the detail, including pits, ditches, and caves, indicating that the restriction applies to them as well. Therefore, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is necessary to teach that all fish in pits, ditches, and caves are permitted.
הָנֵי תְּרֵי כְּלָלֵי דִּסְמִיכִי לַהֲדָדֵי נִינְהוּ, אָמַר רָבִינָא: כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי כְּלָלוֹת הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה –
The Gemara asks: How can this verse be an instance of a generalization, a detail, and a generalization? These are two generalizations that are adjacent to each other. Both instances of the term “in the waters” precede the detail, such that the verse is actually a generalization, a generalization, and a detail. Ravina said: As they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed one with the other, followed by a specific detail,
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
נ”ט בר נ”ט – פרווה, יש דבר כזה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
בן פקועה: איך אפשר לאכול בשר ללא שחיטה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
טומאה בלועה – אשת כהן בהריון האם יכולה להיכנס לבית קברות?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
חולין סו
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי תָּנָא דְּבֵי רַב וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל? בְּרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ קָמִיפַּלְגִי.
The Gemara asks: With regard to what do the tanna of the study hall, who taught the first baraita above, and the tanna of the school of Rabbi Yishmael disagree? They disagree with regard to a grasshopper whose head is long. According to the tanna of the study hall it is prohibited, and according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael it is permitted.
תָּנָא דְּבֵי רַב סָבַר: ״אֲשֶׁר לוֹ כְּרָעַיִם״ – כָּלַל, ״אַרְבֶּה״ ״סׇלְעָם״ ״חַרְגֹּל״ ״חָגָב״ ״לְמִינֵהוּ״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, דְּמִינֵיהּ – אִין, דְּלָאו (דמיניה) [מִינֵּיהּ] – לָא, וּמְרַבֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ מִשְּׁנֵי צְדָדִין.
The Gemara elaborates: The tanna of the study hall holds that the previous verse, permitting all species “which have jointed legs” (Leviticus 11:21), is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav, and the phrase “after its kinds,” that appears after each, are a detail. As a rule, in any instance of a generalization and a detail, the generalization includes only that which is spelled out in the detail. Therefore, only grasshoppers of the same species as those detailed in the verse are kosher. Grasshoppers that are not of the same species as them are not kosher. And the phrase “after its kinds” amplifies the halakha to include grasshoppers that are similar to the named species in two aspects, i.e., that are very similar to them. Since all the named species have short heads, grasshoppers with long heads are forbidden.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: ״אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם״ – כָּלַל, ״אַרְבֶּה״ ״סׇלְעָם״ ״חַרְגֹּל״ ״חָגָב״ – פָּרַט, ״לְמִינֵהוּ״ – חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט, וּמְרַבֵּי כֹּל דְּדָמֵי לֵיהּ בְּחַד צַד.
By contrast, the tanna of the school of Rabbi Yishmael holds that the phrase “which have jointed legs” is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav are a detail. And by the phrase “after its kinds” after each species, it then generalized again. In any instance of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. And the verse therefore amplifies the halakha to include any grasshopper that is similar to the named species in even one aspect, i.e., that has the four signs listed in the mishna, even if its head is long.
וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא קַמָּא לִכְלָלָא בָּתְרָא? כְּלָלָא קַמָּא – ״אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם״ אָמַר רַחֲמָנָא, דְּאִית לֵיהּ אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל. כְּלָלָא בָּתְרָא – עַד דְּשָׁווּ בְּאַרְבָּעָה סִימָנִין.
The Gemara asks: But how can this be considered a generalization, a detail, and a generalization? The first generalization is not similar to the latter generalization. In the first generalization, the Merciful One states: “Which have jointed legs,” indicating that you may eat a grasshopper that has jointed legs, but you may not eat one that does not have jointed legs, irrespective of any other sign. However, the latter generalization: “After its kinds,” indicates that no grasshopper is kosher unless it shares all four signs with the named species.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא דָּאֵין, וּדְאָמְרִינַן נָמֵי בְּעָלְמָא דְּדָאֵין תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא מֵהָכָא.
The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, even if the generalizations are not similar to one another. The Gemara notes: And that which we also say generally, that the tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, is derived from here.
אָמַר מָר: אִי שְׁמוֹ ״חָגָב״, יָכוֹל אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְמִינֵהוּ״ – עַד שֶׁיְּהוּ בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ. אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי? ״אַרְבֶּה״ וְ״חַרְגּוֹל״ כְּתִיב!
The Gemara analyzes the baraita of the school of Rabbi Yishmael: The Master said: If its name must be ḥagav, one might have thought that any ḥagav is kosher, even if it does not have all these four signs. Therefore, the verse states: “After its kinds,” indicating that it is not kosher unless it has all these signs. The Gemara asks: From where would this be derived, that a grasshopper is kosher even if it does not have all these signs? How could one entertain this possibility? Arbeh and ḥargol are written beforehand, indicating that all kosher grasshoppers must share the signs they both possess.
אִי לָא כְּתִיב ״סׇלְעָם״ – כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״סׇלְעָם״ – לְרַבּוֹיֵי רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ, אֵימָא לִירַבֵּי נָמֵי כֹּל דְּהוּ – קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara responds: If solam had not been written as well, it would be as you said. But now that it is written: “Solam,” to include long-headed grasshoppers even though none of the named species have long heads, I will say: Let us also include any grasshopper that is called ḥagav. Therefore, the phrase “after its kinds” teaches us that this is not so.
מַאי שְׁנָא הָתָם דְּאָמְרַתְּ: ״סׇלְעָם״ – זֶה ״רָשׁוֹן״, ״חַרְגֹּל״ – זֶה ״נִיפּוּל״, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּאָמְרַתְּ: ״סׇלְעָם״ – זֶה ״נִיפּוּל״, ״חַרְגֹּל״ – זֶה ״רָשׁוֹן״? מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ.
The Gemara asks: What is different there, in the baraita of the study hall, that you say that the solam is the rashon, and the ḥargol is the nippul, and what is different here, in the baraita of the school of Rabbi Yishmael, that you say: The solam is the nippul, and the ḥargol is the rashon? The Gemara responds: This Sage refers to them in accordance with the custom of his locale and that Sage refers to them in accordance with the custom of his locale.
וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעַפְיָאן – הֲרֵי זֶה מוּתָּר. יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁירָן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַמַּיִם, כְּגוֹן
§ The mishna states: And with regard to fish, any fish that has a fin and a scale is kosher. The Sages taught in a baraita: If a fish does not have scales now but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afyan fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the water, such as
אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס כְּסֶפַּתְיָאס וְאֶכְּסְפַּטְיָאס וַאֲטוּנָס – הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
the akunas, and the afunas, and the kesaftiyas, and the akhsaftiyas, and the atunas, it is permitted.
תְּנַן הָתָם: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת. יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת וְיֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר – דָּג טָהוֹר, יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת – דָּג טָמֵא.
We learned in a mishna elsewhere (Nidda 51b): Any fish that has scales certainly has fins, but there are fish that have fins and do not have scales. Any fish that has scales and fins is a kosher fish. If it has fins but no scales, it is a non-kosher fish.
מִכְּדֵי אַקַּשְׂקֶשֶׂת קָא סָמְכִינַן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר! אִי כְּתַב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא כְּתַב סְנַפִּיר, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קַשְׂקֶשֶׂת? סְנַפִּיר, וַאֲפִילּוּ דָּג טָמֵא. כְּתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.
The Gemara asks: Now, since we rely only on scales to deem a fish kosher, presuming that if it has scales it must have fins as well, let the Merciful One write only “scales” as the sign of a kosher fish and let Him not write “fins” at all. The Gemara responds: If the Merciful One had written: Scales [kaskeset], and had not written: Fins [senappir], I would say: What is kaskeset? It is fins. And I would thereby come to permit even non-kosher fish. Therefore, the Merciful One stated: “Senappir and kaskeset,” to leave no room for error.
וְהַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, מִמַּאי דְּקַשְׂקֶשֶׂת לְבוּשָׁא הוּא, דִּכְתִיב ״וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ״, וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר?
The Gemara asks: But now that the Merciful One has written: “Senappir and kaskeset,” from where is it derived that kaskeset denotes clothing, i.e., scales, rather than fins? As it is written: “And he was clad with a coat of scale armor [kaskasim]” (I Samuel 17:5). And if it is certain that kaskeset refers to scales, the question resurfaces: Let the Merciful One write only “kaskeset,” and let Him not write “senappir.”
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר״.
Rabbi Abbahu said, and so the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The Holy One, Blessed be He, wished to bestow good upon the Jewish people. Therefore, He made their Torah abundant, as it is written: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21). He consequently expanded some aspects of the Torah more than strictly necessary.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״. וְלָמָּה שְׁנָאָן? לַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.
§ The Sages taught in a baraita: The Torah states the prohibition of non-kosher fish both positively and negatively: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales…them you may eat. And all that have not fins and scales…they are a detestable thing unto you” (Leviticus 11:9–10). From the implication of that which is stated: Eat fish that have these signs, I would derive the inverse: Do not eat fish that do not have them. And from the implication of that which is stated: Do not eat fish that do not have them, I would derive the inverse: Eat fish that have them. If so, why did the Torah teach both of them? It is in order to indicate that one who eats non-kosher fish transgresses, on its account, both a positive mitzva and a prohibition.
״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ וְהִתִּיר בִּסְתָם, מָה כְּשֶׁהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים, אַף כְּשֶׁהִתִּיר בִּסְתָם לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״.
Given that the verse states: “Whatever has fins and scales…them may you eat,” what is the meaning when the verse states: “These may you eat of all that are in the waters?” Why is this necessary? It is necessary, as without this verse one might have thought: Since the Torah permitted creeping creatures of the water without fins and scales explicitly and also permitted them implicitly, one can infer: Just as when the Torah permitted such creatures explicitly, it permitted them only when in vessels, so too, when it permitted them implicitly, it permitted them only in vessels. From where is it derived to include as kosher even those in pits, ditches, and caves, that one may bend down and drink from them and need not refrain from drinking the creeping creatures in them? The verse states: “These may you eat of all that are in the waters,” to indicate that this is permitted.
הֵיכָן הִתִּיר בְּכֵלִים? דִּכְתִיב: ״אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם וְגוֹ׳״, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים הוּא דְּכִי אִית לֵיהּ – אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ – לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ – אֱכוֹל.
The Gemara elaborates: Where did the Torah permit them in vessels? It did so in the following verse, as it is written: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers, them may you eat.” It would have been sufficient to write simply: “In the waters.” The addition of “in the seas and in the rivers” indicates that it is only in the seas and in the rivers that when it has fins and scales you may eat it, and that you may not eat one that does not have them. But with regard to a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales you may eat it.
אֵימָא: בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם״ – בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ אֱכוֹל.
The Gemara objects: One could just as easily say the opposite: You may eat a fish that has these signs only when it is found in seas and rivers, but in vessels, even if it has fins and scales, you may not eat it. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing to you.” The verse indicates that it is only in the seas and in the rivers that you may not eat a fish that does not have fins and scales. But you may eat a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales.
וְאֵימָא: ״בַּמַּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט; יַמִּים וּנְחָלִים – אִין, נְעִיצִין וַחֲרִיצִין – לֹא.
The Gemara objects: But one can prove whether it is permitted to drink from pits, ditches, and caves differently. Say instead that the phrase “whatever has fins and scales in the waters” is a generalization, and the phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. In any instance of a generalization and a detail, the generalization only includes that which is spelled out in the detail. Therefore, in the seas and rivers, yes, one may eat only fish with fins and scales, but in water channels and trenches, as well as pits, ditches, and caves, this restriction does not apply. Consequently, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is unnecessary.
״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.
The Gemara responds: This deduction is not sound. The term “in the waters” appears twice in the verse. When the verse repeated it, it then generalized again. Consequently, there are two generalizations and one detail in the verse, making it an instance of a generalization, a detail, and a generalization, which includes all cases similar to the detail, including pits, ditches, and caves, indicating that the restriction applies to them as well. Therefore, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is necessary to teach that all fish in pits, ditches, and caves are permitted.
הָנֵי תְּרֵי כְּלָלֵי דִּסְמִיכִי לַהֲדָדֵי נִינְהוּ, אָמַר רָבִינָא: כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי כְּלָלוֹת הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה –
The Gemara asks: How can this verse be an instance of a generalization, a detail, and a generalization? These are two generalizations that are adjacent to each other. Both instances of the term “in the waters” precede the detail, such that the verse is actually a generalization, a generalization, and a detail. Ravina said: As they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed one with the other, followed by a specific detail,
