לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, זואי, ז’קי ויהודה לע”נ גיטל בת קרינדל ובנימין בנציון.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
רב המנונא אמר בשם רבי שמעון שאיסור "אותו ואת בנו” אינו נוהג בקדשים. זאת בהסתמך על שיטתו ש”שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה”, ומאחר שבשר הקדשים אינו מותר באכילה עד זריקת הדם, השחיטה כשלעצמה נחשבת כאינה ראויה. רבא מקשה על כך מברייתא המפרטת שילובים שונים של שחיטת קדשים בחוץ או בפנים, ומבררת את חיובי הכרת והלאווין לשיטת חכמים ורבי שמעון. כדי ליישב את הקושי, רבא מסביר שגם רבי שמעון מודה שהאיסור חל בקדשים, אלא שאין לוקים עליו משום שההתראה בשעת השחיטה היא "התראת ספק” (שכן היתר השחיטה תלוי בזריקת הדם העתידית), והתראת ספק לא שמה התראה.
המשנה קובעת כי השוחט בהמה ונמצאת טרפה, או ששחטה לעבודה זרה, או ששחט פרה אדומה, שור הנסקל או עגלה ערופה – רבי שמעון פוטר מאיסור "אותו ואת בנו” מכיוון שהשחיטה אינה ראויה כי הבהמה לא ניתרת לאכילה, וחכמים מחייבים. לעומת זאת, אם השחיטה עצמה פגומה פיזית, כגון שנתנבלה בידו או שדקר את הבהמה, הכל מודים שהוא פטור. ריש לקיש מוקים את חיוב המשנה (לפי שיטת חכמים) בעבודה זרה רק כשהשחיטה הראשונה הייתה לעבודה זרה והשנייה לשולחנו; אך אם השנייה הייתה לעבודה זרה, חל הכלל "קם ליה בדרבה מיניה” (הוא מתחייב בנפשו על עבודה זרה ופטור ממלקות של אותו ואת בנו). רבי יוחנן חולק וסובר שגם כשהשנייה לעבודה זרה ניתן להתחייב במלקות, כגון שהתרו בו משום "אותו ואת בנו” ולא התרו בו משום עבודה זרה. ריש לקיש לשיטתו סובר שמאחר שאילו היו מתרים בו לעבודה זרה הוא היה פטור ממלקות, הוא פטור גם כשלא התרו בו, ומחלוקת זו משקפת את שיטתם בדין קם ליה בדרבה מיניה גם במקרה של מיתה/מלקות וממון כשלא התרו בו למיתה/מלקות.
כלים
לימוד מסכת חולין מוקדש על ידי ג’ודי פלבר לכבודה של קהילת הדרן. "במהלך המחזור הראשון שלי בדף היומי, בדיוק כשהתחלנו את מסכת חולין, בני נפצע בעת שירותו בצה”ל. לאורך אותם חודשיים וחצי של קושי וחוסר ודאות, חברותיי ללימוד לא עזבו אותי לרגע. תודה רבה לקהילה שעטפה אותי, עודדה אותי ווידאה שאוכל להמשיך ולהתמיד בלימוד הדף גם בימים המאתגרים ההם.”
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, זואי, ז’קי ויהודה לע”נ גיטל בת קרינדל ובנימין בנציון.
חולין פא
נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה״ – מִיּוֹם הַשְׁמִינִי אִין, מֵעִיקָּרָא לָא. לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה.
transmuted it from the standard prohibition of: It shall not be accepted, which is violated in the case of the other disqualifications, into a prohibition that stems from a positive mitzva. What is the reasoning by which this is derived? It is derived from that which the verse states: “From the eighth day and forward it may be accepted for an offering” (Leviticus 22:27), which teaches that from the eighth day after its birth, yes, it may be sacrificed as an offering, but initially, before the eighth day, no, it may not be sacrificed. Therefore, this is a prohibition that stems from a positive mitzva, which is not considered a negative prohibition for which one is flogged, but rather a positive mitzva.
וְהָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי, דְּרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי רָמֵי: כְּתִיב ״וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ״, הָא לַיְלָה חֲזֵי, וּכְתִיב ״מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה״ – מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה אִין, לַיְלָה לָא!
The Gemara asks: But this verse is required for the statement of Rabbi Aptoriki, as Rabbi Aptoriki raises a contradiction: It is written: “Then it shall be seven days with its mother” (Leviticus 22:27), indicating that on the night after the seventh day it is already fit to be sacrificed. But it is also written in that verse: “From the eighth day and forward it may be accepted,” indicating that from the eighth day forward, yes, it is fit, but on the night before it is not.
הָא כֵּיצַד? לַיְלָה לִקְדוּשָּׁה, יוֹם לְהַרְצָאָה. כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ״.
How can these texts be reconciled? The night after the seventh day is fit for consecration, which is permitted at that time, while the eighth day is fit for effecting acceptance, and only then may it be sacrificed on the altar. The Gemara answers that another verse is also written that specifies this positive mitzva: “So shall you do with your ox and with your sheep; seven days shall it be with its mother; on the eighth day you shall give it to Me” (Exodus 22:29).
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בְּקׇדָשִׁים, מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה, שְׁחִיטַת קֳדָשִׁים נָמֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא.
§ The Gemara returns to discussing Rabbi Shimon’s opinion with regard to slaughtering an animal and its offspring on the same day. Rav Hamnuna says that Rabbi Shimon would say: The prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring does not apply to sacrificial animals. What is the reason? The reason is that since Rabbi Shimon says that an act of slaughter that is unfit to permit consumption is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter, the prohibition will not apply here. This case of slaughtering sacrificial animals is also considered slaughter that is unfit, in that the flesh may not be burned upon the altar or eaten until the blood has been presented.
מֵתִיב רָבָא: אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ קָדָשִׁים בַּחוּץ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שֵׁנִי בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל הָרָאוּי לָבֹא לְאַחַר זְמַן – הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת – אֵינוֹ בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Rava raises an objection from a baraita: If one slaughtered an animal itself and its offspring and both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, Rabbi Shimon says: For slaughtering the second animal he transgresses a prohibition in slaughtering it outside the Temple, as Rabbi Shimon would say: With regard to any offering that is fit to come to the altar after a certain amount of time and is offered outside the Temple before that time, he who slaughters it transgresses a prohibition, but there is no liability to receive karet. And the Rabbis say: With regard to any offering slaughtered outside of the Temple for which there is no liability to receive karet because it is unfit to be an offering at that time, he who sacrifices it also does not transgress a prohibition.
וְקַשְׁיָא לַן: קָדָשִׁים בַּחוּץ, שֵׁנִי בְּלֹא תַעֲשֶׂה? קַמָּא מִיקְטָל קְטַל, שֵׁנִי מִתְקַבֵּל בִּפְנִים הוּא, כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב!
And this statement in the baraita is difficult for us: If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, Rabbi Shimon says: For slaughtering the second animal he transgresses a prohibition for slaughtering outside the Temple. According to Rabbi Shimon, slaughter that is unfit for consumption is not considered slaughter. Therefore, with regard to the first animal, it is as if he has killed it without ritual slaughter, since its slaughter was unfit, and the second animal would be accepted inside the Temple upon the altar. Therefore, let one who slaughters it outside of the Temple be liable to receive karet as well.
וְאָמַר רָבָא, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: קָדָשִׁים שְׁנֵיהֶם בַּחוּץ, לְרַבָּנַן – רִאשׁוֹן עָנוּשׁ כָּרֵת, שֵׁנִי פָּסוּל וּפָטוּר מִלָּאו דִּשְׁחוּטֵי חוּץ.
And Rava said, and some say it unattributed: The baraita is incomplete and this is what it is teaching: If one slaughters an animal and its offspring that are both sacrificial animals, and both of them are slaughtered outside the Temple courtyard, according to the opinion of the Rabbis, the slaughter of the first animal is punishable by karet, while the second animal is disqualified as its time has not yet arrived, and therefore, for its slaughter one is exempt from punishment for violating the prohibition of offerings slaughtered outside the Temple.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן – שְׁנֵיהֶם עֲנוּשִׁים כָּרֵת.
According to the opinion of Rabbi Shimon, the slaughter of both of them, including the second one alone, is punishable by karet. This is because the slaughter of the first is not considered slaughter, and therefore it does not disqualify the second through the prohibition of: Itself and its offspring.
אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים: לְרַבָּנַן – רִאשׁוֹן עָנוּשׁ כָּרֵת, שֵׁנִי פָּסוּל וּפָטוּר; לְרַבִּי שִׁמְעוֹן – שֵׁנִי כָּשֵׁר.
If an animal and its offspring that are sacrificial animals are slaughtered, the first one outside the Temple courtyard, and the second one inside the Temple courtyard, according to the opinion of the Rabbis, the slaughter of the first is punishable by karet, while the second animal is disqualified as its time has not yet arrived, and its slaughterer is exempt from punishment for its slaughter outside the Temple, because he slaughtered it inside the Temple. According to the opinion of Rabbi Shimon, the second animal is fit for the altar, and it is sacrificed, as the slaughter of the first animal is not considered slaughter, and therefore the slaughter of the second does not violate the prohibition of a mother and its offspring.
אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ: לְרַבָּנַן – רִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, שֵׁנִי פָּסוּל וּפָטוּר, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן – שֵׁנִי בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
If an animal and its offspring that are sacrificial animals are slaughtered, the first one inside the Temple courtyard and the second one outside the Temple courtyard, according to the opinion of the Rabbis, the first animal is fit for the altar, and one who slaughters it is exempt from any punishment, as its slaughter is perfectly legitimate. The second is unfit for the altar, as it was slaughtered outside the Temple, but its slaughterer is exempt from punishment for its slaughter outside the Temple because it is unfit for the altar, as its time has not yet arrived. According to the opinion of Rabbi Shimon, for slaughtering the second animal outside the Temple one transgresses a prohibition, as he holds that an offering whose time has not yet arrived that was slaughtered outside the Temple violates a prohibition.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֵין ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ נוֹהֵג בְּקָדָשִׁים, שֵׁנִי אַמַּאי בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְתוּ לָא? כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב!
Rava now explains his objection: And if it enters your mind that the prohibition of: Itself and its offspring, does not apply to sacrificial animals, then with regard to slaughtering the second animal outside the Temple, why does one transgress only a prohibition and nothing more? Let him be liable to receive karet as well, as since its slaughter does not violate the prohibition of: Itself and its offspring, it would fit to be sacrificed inside the Temple. Therefore, it is clear that the prohibition of: Itself and its offspring, does apply to sacrificial animals.
אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין מַלְקוֹת ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ נוֹהֵג בְּקָדָשִׁים,
Rather, Rava said: This is what Rav Hamnuna is saying: Though the prohibition of: Itself and its offspring, does apply to sacrificial animals, the administering of lashes for violating the prohibition of: Itself and its offspring, does not apply to sacrificial animals.
כֵּיוָן דְּכַמָּה דְּלָא זָרֵיק דָּם – לָא מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר, מֵעִידָּנָא דְּקָא שָׁחֵיט הָוֵאי הַתְרָאַת סָפֵק, וְהַתְרָאַת סָפֵק – לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה.
The reason is that since as long as one has not sprinkled the blood, the flesh is not permitted to be burned on the altar or eaten, at the time that one slaughters the second animal, when he receives a forewarning that his action violates the prohibition of: Itself and its offspring, it is an uncertain forewarning, because if the blood will not be sprinkled, the flesh will not be permitted, sparing him from violating the prohibition of: Itself and its offspring. And an uncertain forewarning is not considered a valid forewarning that renders one liable to receive lashes.
וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: הִיא חוּלִּין וּבְנָהּ שְׁלָמִים, שָׁחַט חוּלִּין וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט שְׁלָמִים – פָּטוּר.
And Rava follows his line of reasoning, as Rava says: According to Rabbi Shimon, who holds that one does not incur punishment for the prohibition of: Itself and its offspring, for a slaughtering that is unfit, if she, the mother, is non-sacred, and her offspring is a peace offering, and one slaughtered the non-sacred mother, and afterward one slaughtered her offspring that is a peace offering on the same day, he is exempt for slaughtering the offspring. This is because the forewarning for slaughtering the offspring is uncertain as its blood might not be sprinkled, rendering the slaughter unfit.
שְׁלָמִים וְאַחַר כָּךְ חוּלִּין – חַיָּיב, וְאָמַר רָבָא: הִיא חוּלִּין וּבְנָהּ עוֹלָה, לָא מִיבַּעְיָא שָׁחַט חוּלִּין וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט עוֹלָה דְּפָטוּר,
But if one slaughtered the offspring that is a peace offering first and sprinkled its blood, and afterward he slaughtered the non-sacred mother, he is liable to receive lashes for slaughtering the mother. Once the non-sacred mother is slaughtered, the meat is fit; therefore, the forewarning is definite. And Rava says: If she, the mother, is non-sacred, and her offspring is sacrificed as a burnt offering, and both are slaughtered on the same day, it is not necessary to state that if one slaughtered the non-sacred mother, and afterward he slaughtered her offspring as a burnt offering, that he is exempt.
אֶלָּא אֲפִילּוּ שָׁחַט עוֹלָה וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט חוּלִּין – פָּטוּר, שְׁחִיטָה קַמַּיְיתָא לָאו שְׁחִיטָה בַּת אֲכִילָה הִיא.
But even if one slaughtered the offspring as a burnt offering and sprinkled its blood, and afterward slaughtered the non-sacred mother, he is exempt. The reason is that the slaughter of the first animal is not an act of slaughter subject to consumption, as a burnt offering is entirely burned upon the altar, and according to Rabbi Shimon, it is an act of slaughter that is improper, in that it does not render the meat fit to be eaten, is not considered slaughter.
וְרַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲכִילַת מִזְבֵּחַ שְׁמָהּ אֲכִילָה. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו״.
And Rabbi Ya’akov says that Rabbi Yoḥanan says: Consumption by the altar is considered consumption. What is the reason? The reason is that the verse states with regard to an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its designated time [piggul]: “And if any of the flesh of the sacrifice of his peace offerings be at all eaten [he’akhol ye’akhel] on the third day, it shall not be accepted” (Leviticus 7:18).
בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ.
The repetitive expression “he’akhol ye’akhel” teaches that the verse is speaking of two types of consumption: One is human consumption, and the other one is consumption by the altar, and both are considered consumption with regard to piggul and other matters. Therefore, the slaughter of a burnt offering is considered slaughter that is fit for consumption, and the slaughter of a mother animal and its offspring, one of which is sacrificed as a burnt offering on the same day as the slaughter of the other, renders one liable to receive lashes even according to the opinion of Rabbi Shimon.
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה – רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּיבִין.
MISHNA: With regard to one who slaughters an animal and its offspring and one of them is discovered to be an animal with a wound that would have caused it to die within twelve months [tereifa] and may not be eaten, or one who slaughters one of the animals for the sake of idol worship, from which deriving benefit is prohibited, or one who slaughters the red heifer of purification, or an ox that was to have been stoned, or a heifer whose neck was to have been broken, all of which are animals from which deriving benefit is prohibited, Rabbi Shimon deems one who slaughters them exempt from lashes for the slaughter of a mother and its offspring, as in his opinion, slaughter that does not render the animal fit for consumption is not considered slaughter and does not violate the prohibition. And the Rabbis deem him liable, as the slaughter need not render the animal fit for consumption in order to violate the prohibition.
הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ, וְהַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר – פָּטוּר מִשּׁוּם ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״.
All agree that one who slaughters an animal and it becomes a carcass by his hand because the slaughter was invalid, or one who stabs an animal, or one who uproots the windpipe and the gullet, is exempt with regard to the prohibition against slaughtering a mother and its offspring, as it is written: “You shall not slaughter it and its offspring both in one day” (Leviticus 22:28), and in these cases, no ritual slaughter was performed.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁחַט רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה וְשֵׁנִי לְשֻׁלְחָנוֹ, אֲבָל רִאשׁוֹן לְשֻׁלְחָנוֹ וְשֵׁנִי לַעֲבוֹדָה זָרָה – פָּטוּר, דְּקָם לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ.
GEMARA: Rabbi Shimon ben Lakish says: The Rabbis in the mishna taught that one is liable when one of the animals is slaughtered for the sake of idol worship only when he slaughtered the first animal for the sake of idol worship and the second animal for his own table. But if he slaughtered the first animal for his own table and the second animal for the sake of idol worship, he is exempt from lashes for the second act of slaughter, as he receives only the greater punishment, that for idol worship, which is death.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ, אֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתָהּ! אֶלָּא, פְּעָמִים שֶׁאֲפִילּוּ שָׁחַט רִאשׁוֹן לְשֻׁלְחָנוֹ וְשֵׁנִי לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב.
Rabbi Yoḥanan said to him: Even schoolchildren know this halakha, that one who is liable to receive two punishments receives only the greater punishment. Rather, sometimes, even if he slaughtered the first for his own table and the second for the sake of idol worship, he is liable to receive lashes for the second act of slaughter.
כְּגוֹן דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ מִשּׁוּם ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״, וְלֹא אַתְרוֹ בֵּיהּ מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: כֵּיוָן דְּכִי אַתְרוֹ בֵּיהּ – פָּטוּר, כִּי לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ נָמֵי – פָּטוּר.
This occurs, for example, where the witnesses forewarned him before the second act of slaughter with regard to the prohibition of: Itself and its offspring, but they did not forewarn him with regard to idol worship. Since he is not punished for performing idol worship, he receives lashes for the less severe transgression. And Rabbi Shimon ben Lakish says: Since, had they forewarned him with regard to idol worship he would have been exempt from lashes; therefore, even if they did not forewarn him with regard to idol worship, he is also exempt from lashes.
וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין, וְחַיָּיבֵי מַלְקוֹת שׁוֹגְגִין, וְדָבָר אַחֵר – רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: חַיָּיב, וְרֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: פָּטוּר.
The Gemara notes: And they each follow their known lines of reasoning in this matter. As when Rav Dimi came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: With regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty if one performed it intentionally, or those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive lashes, and that transgression also involved another matter, monetary payment, and they were forewarned with regard to the monetary penalty but not with regard to the lashes or the death penalty, Rabbi Yoḥanan says: He is liable to pay; and Reish Lakish says: He is exempt.
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: חַיָּיב, דְּהָא לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ; וְרֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: פָּטוּר, דְּכֵיוָן דְּכִי אַתְרוֹ בֵּיהּ פָּטוּר – כִּי לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ נָמֵי פָּטוּר.
The Gemara clarifies the rationales for their statements. Rabbi Yoḥanan says that he is liable; since they did not forewarn him with regard to the severe transgression, he sinned unwittingly, and he remains liable only to pay the monetary payment. And Reish Lakish says that he is exempt; since had they forewarned him with regard to the severe transgression, he would have been exempt from the monetary payment, when they did not forewarn him, he is also exempt.
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אֲבָל בְּהָא – אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן.
The Gemara notes: And it is necessary to state their disagreement with regard to both of these cases. As, if it were taught to us only about this case where one slaughters the mother for his private use and afterward slaughters its offspring for idol worship, perhaps only in this case involving the death penalty and lashes does Rabbi Shimon ben Lakish say that even if they did not forewarn the transgressor with regard to idol worship, he is still exempt from lashes for the prohibition of: Itself and its offspring, because the death penalty and lashes are similar in that they are both corporal punishments, and so the obligation of lashes does not take effect at all when the death penalty is potentially applicable. But in that case, involving the death penalty or lashes together with a monetary payment, say that he agrees with Rabbi Yoḥanan that the transgressor is liable to pay the monetary payment.
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, צְרִיכָא.
And if the disagreement was stated only with regard to that case, where one unwittingly performed a transgression involving the death penalty or lashes together with a transgression bearing a monetary payment, perhaps only in that case does Rabbi Yoḥanan say that he is liable to pay the monetary payment. But in this case, where one slaughtered an animal and its offspring, and the second animal was slaughtered for the sake of idol worship, which involves the death penalty and lashes, but without a forewarning with regard to the death penalty, say that he agrees with Rabbi Shimon ben Lakish that one is exempt from lashes. Therefore, it is necessary to state their disagreement with regard to both cases.
וּפָרַת חַטָּאת שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא? וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פָּרָה מְטַמְּאָה טוּמְאַת אֳכָלִין, הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.
§ The mishna teaches that Rabbi Shimon deems one who slaughters the red heifer of purification exempt from punishment for the prohibition of: Itself and its offspring, as that act of slaughter does not render the animal fit for consumption. The Gemara asks: And is the slaughter of the red heifer of purification considered an act of slaughter that is unfit for consumption? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon says: A red heifer, even if it has been slaughtered and it is therefore prohibited to derive benefit from it, is susceptible to the ritual impurity of food, since it had a time in which it was fit for consumption?
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
בן פקועה: איך אפשר לאכול בשר ללא שחיטה?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
טומאה בלועה – אשת כהן בהריון האם יכולה להיכנס לבית קברות?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
האם יכול להיות שיותר קל להיות יהודי מלהיות גוי?- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
פה קבור הכלב: של מי? על איסור הנאה מחמץ- גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
חולין פא
נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה״ – מִיּוֹם הַשְׁמִינִי אִין, מֵעִיקָּרָא לָא. לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה – עֲשֵׂה.
transmuted it from the standard prohibition of: It shall not be accepted, which is violated in the case of the other disqualifications, into a prohibition that stems from a positive mitzva. What is the reasoning by which this is derived? It is derived from that which the verse states: “From the eighth day and forward it may be accepted for an offering” (Leviticus 22:27), which teaches that from the eighth day after its birth, yes, it may be sacrificed as an offering, but initially, before the eighth day, no, it may not be sacrificed. Therefore, this is a prohibition that stems from a positive mitzva, which is not considered a negative prohibition for which one is flogged, but rather a positive mitzva.
וְהָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי, דְּרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי רָמֵי: כְּתִיב ״וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ״, הָא לַיְלָה חֲזֵי, וּכְתִיב ״מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה״ – מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה אִין, לַיְלָה לָא!
The Gemara asks: But this verse is required for the statement of Rabbi Aptoriki, as Rabbi Aptoriki raises a contradiction: It is written: “Then it shall be seven days with its mother” (Leviticus 22:27), indicating that on the night after the seventh day it is already fit to be sacrificed. But it is also written in that verse: “From the eighth day and forward it may be accepted,” indicating that from the eighth day forward, yes, it is fit, but on the night before it is not.
הָא כֵּיצַד? לַיְלָה לִקְדוּשָּׁה, יוֹם לְהַרְצָאָה. כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ״.
How can these texts be reconciled? The night after the seventh day is fit for consecration, which is permitted at that time, while the eighth day is fit for effecting acceptance, and only then may it be sacrificed on the altar. The Gemara answers that another verse is also written that specifies this positive mitzva: “So shall you do with your ox and with your sheep; seven days shall it be with its mother; on the eighth day you shall give it to Me” (Exodus 22:29).
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בְּקׇדָשִׁים, מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֹא שְׁמָהּ שְׁחִיטָה, שְׁחִיטַת קֳדָשִׁים נָמֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא.
§ The Gemara returns to discussing Rabbi Shimon’s opinion with regard to slaughtering an animal and its offspring on the same day. Rav Hamnuna says that Rabbi Shimon would say: The prohibition against slaughtering an animal itself and its offspring does not apply to sacrificial animals. What is the reason? The reason is that since Rabbi Shimon says that an act of slaughter that is unfit to permit consumption is not considered to have the halakhic status of an act of slaughter, the prohibition will not apply here. This case of slaughtering sacrificial animals is also considered slaughter that is unfit, in that the flesh may not be burned upon the altar or eaten until the blood has been presented.
מֵתִיב רָבָא: אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ קָדָשִׁים בַּחוּץ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שֵׁנִי בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל הָרָאוּי לָבֹא לְאַחַר זְמַן – הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת – אֵינוֹ בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
Rava raises an objection from a baraita: If one slaughtered an animal itself and its offspring and both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, Rabbi Shimon says: For slaughtering the second animal he transgresses a prohibition in slaughtering it outside the Temple, as Rabbi Shimon would say: With regard to any offering that is fit to come to the altar after a certain amount of time and is offered outside the Temple before that time, he who slaughters it transgresses a prohibition, but there is no liability to receive karet. And the Rabbis say: With regard to any offering slaughtered outside of the Temple for which there is no liability to receive karet because it is unfit to be an offering at that time, he who sacrifices it also does not transgress a prohibition.
וְקַשְׁיָא לַן: קָדָשִׁים בַּחוּץ, שֵׁנִי בְּלֹא תַעֲשֶׂה? קַמָּא מִיקְטָל קְטַל, שֵׁנִי מִתְקַבֵּל בִּפְנִים הוּא, כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב!
And this statement in the baraita is difficult for us: If both animals were sacrificial animals slaughtered outside the Temple courtyard, Rabbi Shimon says: For slaughtering the second animal he transgresses a prohibition for slaughtering outside the Temple. According to Rabbi Shimon, slaughter that is unfit for consumption is not considered slaughter. Therefore, with regard to the first animal, it is as if he has killed it without ritual slaughter, since its slaughter was unfit, and the second animal would be accepted inside the Temple upon the altar. Therefore, let one who slaughters it outside of the Temple be liable to receive karet as well.
וְאָמַר רָבָא, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: קָדָשִׁים שְׁנֵיהֶם בַּחוּץ, לְרַבָּנַן – רִאשׁוֹן עָנוּשׁ כָּרֵת, שֵׁנִי פָּסוּל וּפָטוּר מִלָּאו דִּשְׁחוּטֵי חוּץ.
And Rava said, and some say it unattributed: The baraita is incomplete and this is what it is teaching: If one slaughters an animal and its offspring that are both sacrificial animals, and both of them are slaughtered outside the Temple courtyard, according to the opinion of the Rabbis, the slaughter of the first animal is punishable by karet, while the second animal is disqualified as its time has not yet arrived, and therefore, for its slaughter one is exempt from punishment for violating the prohibition of offerings slaughtered outside the Temple.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן – שְׁנֵיהֶם עֲנוּשִׁים כָּרֵת.
According to the opinion of Rabbi Shimon, the slaughter of both of them, including the second one alone, is punishable by karet. This is because the slaughter of the first is not considered slaughter, and therefore it does not disqualify the second through the prohibition of: Itself and its offspring.
אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים: לְרַבָּנַן – רִאשׁוֹן עָנוּשׁ כָּרֵת, שֵׁנִי פָּסוּל וּפָטוּר; לְרַבִּי שִׁמְעוֹן – שֵׁנִי כָּשֵׁר.
If an animal and its offspring that are sacrificial animals are slaughtered, the first one outside the Temple courtyard, and the second one inside the Temple courtyard, according to the opinion of the Rabbis, the slaughter of the first is punishable by karet, while the second animal is disqualified as its time has not yet arrived, and its slaughterer is exempt from punishment for its slaughter outside the Temple, because he slaughtered it inside the Temple. According to the opinion of Rabbi Shimon, the second animal is fit for the altar, and it is sacrificed, as the slaughter of the first animal is not considered slaughter, and therefore the slaughter of the second does not violate the prohibition of a mother and its offspring.
אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ: לְרַבָּנַן – רִאשׁוֹן כָּשֵׁר וּפָטוּר, שֵׁנִי פָּסוּל וּפָטוּר, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן – שֵׁנִי בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
If an animal and its offspring that are sacrificial animals are slaughtered, the first one inside the Temple courtyard and the second one outside the Temple courtyard, according to the opinion of the Rabbis, the first animal is fit for the altar, and one who slaughters it is exempt from any punishment, as its slaughter is perfectly legitimate. The second is unfit for the altar, as it was slaughtered outside the Temple, but its slaughterer is exempt from punishment for its slaughter outside the Temple because it is unfit for the altar, as its time has not yet arrived. According to the opinion of Rabbi Shimon, for slaughtering the second animal outside the Temple one transgresses a prohibition, as he holds that an offering whose time has not yet arrived that was slaughtered outside the Temple violates a prohibition.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֵין ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ נוֹהֵג בְּקָדָשִׁים, שֵׁנִי אַמַּאי בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְתוּ לָא? כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב!
Rava now explains his objection: And if it enters your mind that the prohibition of: Itself and its offspring, does not apply to sacrificial animals, then with regard to slaughtering the second animal outside the Temple, why does one transgress only a prohibition and nothing more? Let him be liable to receive karet as well, as since its slaughter does not violate the prohibition of: Itself and its offspring, it would fit to be sacrificed inside the Temple. Therefore, it is clear that the prohibition of: Itself and its offspring, does apply to sacrificial animals.
אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין מַלְקוֹת ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ נוֹהֵג בְּקָדָשִׁים,
Rather, Rava said: This is what Rav Hamnuna is saying: Though the prohibition of: Itself and its offspring, does apply to sacrificial animals, the administering of lashes for violating the prohibition of: Itself and its offspring, does not apply to sacrificial animals.
כֵּיוָן דְּכַמָּה דְּלָא זָרֵיק דָּם – לָא מִישְׁתְּרֵי בָּשָׂר, מֵעִידָּנָא דְּקָא שָׁחֵיט הָוֵאי הַתְרָאַת סָפֵק, וְהַתְרָאַת סָפֵק – לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה.
The reason is that since as long as one has not sprinkled the blood, the flesh is not permitted to be burned on the altar or eaten, at the time that one slaughters the second animal, when he receives a forewarning that his action violates the prohibition of: Itself and its offspring, it is an uncertain forewarning, because if the blood will not be sprinkled, the flesh will not be permitted, sparing him from violating the prohibition of: Itself and its offspring. And an uncertain forewarning is not considered a valid forewarning that renders one liable to receive lashes.
וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: הִיא חוּלִּין וּבְנָהּ שְׁלָמִים, שָׁחַט חוּלִּין וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט שְׁלָמִים – פָּטוּר.
And Rava follows his line of reasoning, as Rava says: According to Rabbi Shimon, who holds that one does not incur punishment for the prohibition of: Itself and its offspring, for a slaughtering that is unfit, if she, the mother, is non-sacred, and her offspring is a peace offering, and one slaughtered the non-sacred mother, and afterward one slaughtered her offspring that is a peace offering on the same day, he is exempt for slaughtering the offspring. This is because the forewarning for slaughtering the offspring is uncertain as its blood might not be sprinkled, rendering the slaughter unfit.
שְׁלָמִים וְאַחַר כָּךְ חוּלִּין – חַיָּיב, וְאָמַר רָבָא: הִיא חוּלִּין וּבְנָהּ עוֹלָה, לָא מִיבַּעְיָא שָׁחַט חוּלִּין וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט עוֹלָה דְּפָטוּר,
But if one slaughtered the offspring that is a peace offering first and sprinkled its blood, and afterward he slaughtered the non-sacred mother, he is liable to receive lashes for slaughtering the mother. Once the non-sacred mother is slaughtered, the meat is fit; therefore, the forewarning is definite. And Rava says: If she, the mother, is non-sacred, and her offspring is sacrificed as a burnt offering, and both are slaughtered on the same day, it is not necessary to state that if one slaughtered the non-sacred mother, and afterward he slaughtered her offspring as a burnt offering, that he is exempt.
אֶלָּא אֲפִילּוּ שָׁחַט עוֹלָה וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט חוּלִּין – פָּטוּר, שְׁחִיטָה קַמַּיְיתָא לָאו שְׁחִיטָה בַּת אֲכִילָה הִיא.
But even if one slaughtered the offspring as a burnt offering and sprinkled its blood, and afterward slaughtered the non-sacred mother, he is exempt. The reason is that the slaughter of the first animal is not an act of slaughter subject to consumption, as a burnt offering is entirely burned upon the altar, and according to Rabbi Shimon, it is an act of slaughter that is improper, in that it does not render the meat fit to be eaten, is not considered slaughter.
וְרַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲכִילַת מִזְבֵּחַ שְׁמָהּ אֲכִילָה. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו״.
And Rabbi Ya’akov says that Rabbi Yoḥanan says: Consumption by the altar is considered consumption. What is the reason? The reason is that the verse states with regard to an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its designated time [piggul]: “And if any of the flesh of the sacrifice of his peace offerings be at all eaten [he’akhol ye’akhel] on the third day, it shall not be accepted” (Leviticus 7:18).
בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ.
The repetitive expression “he’akhol ye’akhel” teaches that the verse is speaking of two types of consumption: One is human consumption, and the other one is consumption by the altar, and both are considered consumption with regard to piggul and other matters. Therefore, the slaughter of a burnt offering is considered slaughter that is fit for consumption, and the slaughter of a mother animal and its offspring, one of which is sacrificed as a burnt offering on the same day as the slaughter of the other, renders one liable to receive lashes even according to the opinion of Rabbi Shimon.
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה – רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, וַחֲכָמִים מְחַיְּיבִין.
MISHNA: With regard to one who slaughters an animal and its offspring and one of them is discovered to be an animal with a wound that would have caused it to die within twelve months [tereifa] and may not be eaten, or one who slaughters one of the animals for the sake of idol worship, from which deriving benefit is prohibited, or one who slaughters the red heifer of purification, or an ox that was to have been stoned, or a heifer whose neck was to have been broken, all of which are animals from which deriving benefit is prohibited, Rabbi Shimon deems one who slaughters them exempt from lashes for the slaughter of a mother and its offspring, as in his opinion, slaughter that does not render the animal fit for consumption is not considered slaughter and does not violate the prohibition. And the Rabbis deem him liable, as the slaughter need not render the animal fit for consumption in order to violate the prohibition.
הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ, וְהַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר – פָּטוּר מִשּׁוּם ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״.
All agree that one who slaughters an animal and it becomes a carcass by his hand because the slaughter was invalid, or one who stabs an animal, or one who uproots the windpipe and the gullet, is exempt with regard to the prohibition against slaughtering a mother and its offspring, as it is written: “You shall not slaughter it and its offspring both in one day” (Leviticus 22:28), and in these cases, no ritual slaughter was performed.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁחַט רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה וְשֵׁנִי לְשֻׁלְחָנוֹ, אֲבָל רִאשׁוֹן לְשֻׁלְחָנוֹ וְשֵׁנִי לַעֲבוֹדָה זָרָה – פָּטוּר, דְּקָם לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ.
GEMARA: Rabbi Shimon ben Lakish says: The Rabbis in the mishna taught that one is liable when one of the animals is slaughtered for the sake of idol worship only when he slaughtered the first animal for the sake of idol worship and the second animal for his own table. But if he slaughtered the first animal for his own table and the second animal for the sake of idol worship, he is exempt from lashes for the second act of slaughter, as he receives only the greater punishment, that for idol worship, which is death.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ, אֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתָהּ! אֶלָּא, פְּעָמִים שֶׁאֲפִילּוּ שָׁחַט רִאשׁוֹן לְשֻׁלְחָנוֹ וְשֵׁנִי לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיב.
Rabbi Yoḥanan said to him: Even schoolchildren know this halakha, that one who is liable to receive two punishments receives only the greater punishment. Rather, sometimes, even if he slaughtered the first for his own table and the second for the sake of idol worship, he is liable to receive lashes for the second act of slaughter.
כְּגוֹן דְּאַתְרוֹ בֵּיהּ מִשּׁוּם ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״, וְלֹא אַתְרוֹ בֵּיהּ מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: כֵּיוָן דְּכִי אַתְרוֹ בֵּיהּ – פָּטוּר, כִּי לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ נָמֵי – פָּטוּר.
This occurs, for example, where the witnesses forewarned him before the second act of slaughter with regard to the prohibition of: Itself and its offspring, but they did not forewarn him with regard to idol worship. Since he is not punished for performing idol worship, he receives lashes for the less severe transgression. And Rabbi Shimon ben Lakish says: Since, had they forewarned him with regard to idol worship he would have been exempt from lashes; therefore, even if they did not forewarn him with regard to idol worship, he is also exempt from lashes.
וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: חַיָּיבֵי מִיתוֹת שׁוֹגְגִין, וְחַיָּיבֵי מַלְקוֹת שׁוֹגְגִין, וְדָבָר אַחֵר – רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: חַיָּיב, וְרֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: פָּטוּר.
The Gemara notes: And they each follow their known lines of reasoning in this matter. As when Rav Dimi came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: With regard to those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive the death penalty if one performed it intentionally, or those who unwittingly performed a transgression for which one is liable to receive lashes, and that transgression also involved another matter, monetary payment, and they were forewarned with regard to the monetary penalty but not with regard to the lashes or the death penalty, Rabbi Yoḥanan says: He is liable to pay; and Reish Lakish says: He is exempt.
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: חַיָּיב, דְּהָא לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ; וְרֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: פָּטוּר, דְּכֵיוָן דְּכִי אַתְרוֹ בֵּיהּ פָּטוּר – כִּי לָא אַתְרוֹ בֵּיהּ נָמֵי פָּטוּר.
The Gemara clarifies the rationales for their statements. Rabbi Yoḥanan says that he is liable; since they did not forewarn him with regard to the severe transgression, he sinned unwittingly, and he remains liable only to pay the monetary payment. And Reish Lakish says that he is exempt; since had they forewarned him with regard to the severe transgression, he would have been exempt from the monetary payment, when they did not forewarn him, he is also exempt.
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אֲבָל בְּהָא – אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן.
The Gemara notes: And it is necessary to state their disagreement with regard to both of these cases. As, if it were taught to us only about this case where one slaughters the mother for his private use and afterward slaughters its offspring for idol worship, perhaps only in this case involving the death penalty and lashes does Rabbi Shimon ben Lakish say that even if they did not forewarn the transgressor with regard to idol worship, he is still exempt from lashes for the prohibition of: Itself and its offspring, because the death penalty and lashes are similar in that they are both corporal punishments, and so the obligation of lashes does not take effect at all when the death penalty is potentially applicable. But in that case, involving the death penalty or lashes together with a monetary payment, say that he agrees with Rabbi Yoḥanan that the transgressor is liable to pay the monetary payment.
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, צְרִיכָא.
And if the disagreement was stated only with regard to that case, where one unwittingly performed a transgression involving the death penalty or lashes together with a transgression bearing a monetary payment, perhaps only in that case does Rabbi Yoḥanan say that he is liable to pay the monetary payment. But in this case, where one slaughtered an animal and its offspring, and the second animal was slaughtered for the sake of idol worship, which involves the death penalty and lashes, but without a forewarning with regard to the death penalty, say that he agrees with Rabbi Shimon ben Lakish that one is exempt from lashes. Therefore, it is necessary to state their disagreement with regard to both cases.
וּפָרַת חַטָּאת שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה הִיא? וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פָּרָה מְטַמְּאָה טוּמְאַת אֳכָלִין, הוֹאִיל וְהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.
§ The mishna teaches that Rabbi Shimon deems one who slaughters the red heifer of purification exempt from punishment for the prohibition of: Itself and its offspring, as that act of slaughter does not render the animal fit for consumption. The Gemara asks: And is the slaughter of the red heifer of purification considered an act of slaughter that is unfit for consumption? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon says: A red heifer, even if it has been slaughtered and it is therefore prohibited to derive benefit from it, is susceptible to the ritual impurity of food, since it had a time in which it was fit for consumption?
