השיעור היום מוקדש על ידי רבקה שווצמר לזכר נשמת טובי שווצמר, טויבי גיטל בת משה צבי הירש ז”ל – אהבתה ללימוד תורה היתה ניכרת מתוך מעשיה כמחנכת וכבעלת חסד. ועל ידי אוני ואנדי שיפמילר לזכר נשמת אביה של אנדי, צבי בן משה זאב ופרידה ז”ל.
הגמרא מביאה קושי מהברייתא על המשנה בחצר גדולה/קטנה שקובע את המידות ב10 ו11 אמות על השיטה שנראה מבחוץ ושווה מבפנים נידון משום לחי. בכל אופן פוסקים בגמרא שזה כן נידון משום לחי. במשנה היה כתוב שאם פפתח המבוי רחב מעשר אמות ימעט. האם ר’ יהודה גם חולק על דין זה כמו שהוא חולק בעניין הגובה? ואם כן, האם יש גבול לדעתו ומהו? האם אפשר ללמוד מקל וחומר מפסי ביראות ששם אי אפשר יותר משלוש עשרה אמה ושליש? לתנא קמא, איך מתקנים מבוי שפתחו רחבה עשרים אמה? מביאים ברייתא שמפסיק לשים קנה באמצע אבל לוי דוחה את הברייתא ומצריך קיר גבוה עשרה טפחים שנכנס ארבע אמות לתוך המבוי. הגמרא מציעה שגם אפשר כרב יהודה שדיבר על מקרה של רחב 15 אמות והתיר על ידי קיר בכניסה למבוי שחוסם חלק מה15 אמה – 3 אמות ומשאיר 2 אמות בצד. בגלל שעומד מרובה על הפרוץ, זה עובד. הגמרא מציעה כמה אפשרויות שונות להבין מתי עובד "עומד מרובה על הפרוץ” מתי רוחות ומתי לא, מכך שרב יהודה דיבר על דוגמה זו ולא הציע אפשרויות אחרות, כגון שני פסים של אחד וחצי עם רווח של שתיים באמצע. מציעים שאולי זה לא יעבוד במקרה כזה אבל דוחים את ההנחה הזאת. למה לא חוששים שאנשים יצאו מהפתח שהוא שתי אמות? הגמרא מביאה דיון דוחה בעניין עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות ממקרה של טומאת אהל בכיסוי אסלה של עור עם נקב באמצע – הנקב מצטרף לגודל הכיסוי. יש ויכוח בין רבין ורב דימי לגבי המידות ואביי מנסה לבדוק אם מתווכחים גם על עניין עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות.
