הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, זואי, ז’קי ויהודה לע”נ גיטל בת קרינדל ובנימין בנציון.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
המשנה מציינת שכאשר יום כיפור חל בערב שבת, דבר שמנע את בישול הבשר, הבבליים היו אוכלים את שעיר החטאת כשהוא חי. רבי יוחנן מבהיר שאנשים אלו היו למעשה אלכסנדרונים, אך הם כונו "בבליים” משום שהיו הבבליים שנואים עליהם.
המשנה דנה בטעויות שונות שעלולות להתרחש בעת סידור לחם הפנים והלבונה, כגון הנחת אחד מהם או שניהם, או הקטרת הלבונה ביום הלא נכון. עבור כל תרחיש, בוחנים את המעמד ההלכתי הנוצר ואת הפתרון, אם יש.
משנה במסכת יומא מזכירה מקרה שבו קרבן התמיד הוקרב מוקדם מדי והיה צריך לשרוף אותו משום שנפסל. ברייתא מחילה את אותו דין על מנחה שהקמיצה שלה נעשתה בלילה. הדבר מעלה שאלה: אם כלי שרת אינם מקדשים בדרך כלל את תוכנם בלילה (בזמן שלא ניתן להקריב את המנחה), מדוע המנחה נפסלת? כדי ליישב זאת, מוסבר שהמנחה קדושה מספיק כדי להיפסל, גם אם אינה קדושה לצורך הקרבה על המזבח. אולם, רבי זירא מקשה ממשנתנו, ומציין שכאשר הלחם מונח מוקדם מדי, הוא אינו מתקדש כדי להיפסל ויכול להישאר על השולחן ימים נוספים. רבא מיישב זאת על ידי הבחנה בין פעולה שנעשתה בלילה שלפני המועד לבין פעולה שנעשתה כמה ימים קודם לכן. עם זאת, הבחנה זו עדיין מעוררת קשיים מול המקרה של המשנה, שכן הלחם היה אמור תיאורטית להתקדש בליל שישי ולהיפסל בבוקר השבת הבאה. בסופו של דבר, מוצעים שני תירוצים כדי ליישב קושי זה.
המשנה מפרטת כמה ימים לאחר האפייה ניתן לאכול את שתי הלחם ואת לחם הפנים. מוצגים תרחישים שונים בהתאם לשאלה אם חגים חלים לפני או אחרי השבת, מכיוון שלחמים אלו אינם נאפים בדרך כלל בשבת או ביום טוב. רבי שמעון חולק על כך ומתיר את האפייה ביום טוב, אך לא בשבת.
חפצים שקדושתם היא קדושת דמים ניתנים לפדיון בין בטהרה ובין בטומאה. לעומת זאת, חפצים שהתקדשו בכלי שרת נחשבים לבעלי קדושת הגוף, ולכן אינם ניתנים לפדיון גם אם נטמאו. החריג היחיד לכלל זה הוא בהמה בעלת מום, שניתן לפדותה.
כלים
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, זואי, ז’קי ויהודה לע”נ גיטל בת קרינדל ובנימין בנציון.
היום, ביום הזיכרון, הלימוד שלנו מוקדש לעילוי נשמתם של הנופלים. אנו זוכרים את חיילי מערכות ישראל שנפלו בהגנה על המדינה, ואת נרצחי פעולות האיבה שמסרו נפשם על קידוש השם. יהי זכרם ברוך.
מנחות ק
בְּתוֹכָהּ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר כְּשֵׁם שֶׁפִּיהָ צַר כָּךְ כּוּלָּהּ צָרָה – תַּלְמוּד לוֹמַר ״הֶעֱמִיק הִרְחִב״.
within it. And lest you say: Just as the opening of Gehenna is narrow, so too, all of Gehenna is narrow, the verse states: “For Gehenna has been arranged of old, it has been prepared even for the king, deep and large, its pile is fire and much wood, the breath of the Lord kindles it like a stream of brimstone” (Isaiah 30:33).
וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לַמֶּלֶךְ לֹא הוּכְנָה – תַּלְמוּד לוֹמַר ״גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן״, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בָּהּ עֵצִים – תַּלְמוּד לוֹמַר ״מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה״, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר זֶה הוּא שְׂכָרָהּ – תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן״.
And lest you say that Gehenna is prepared only for ordinary people, but it is not prepared for important individuals such as a king, the verse states: “It has been prepared even for the king.” And lest you say there is no wood in Gehenna, the verse states: “Its pile is fire and much wood.” And lest you say that this, i.e., escaping Gehenna, is the only reward for Torah study, the verse states: “And that which is set on your table is full of fatness” (Job 36:16). This indicates that one who obeys God and turns from the paths of death to the paths of life is not only saved from Gehenna, he also attains tranquility and prosperity.
חָל יוֹם הַכִּיפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת [וְכוּ׳]. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא בָּבְלִיִּים הֵם, אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים הֵם, וּמִתּוֹךְ שֶׁשּׂוֹנְאִין אֶת הַבָּבְלִיִּים – קוֹרִין אוֹתָם עַל שֵׁם בָּבְלִיִּים.
§ The mishna states: If Yom Kippur occurs on Shabbat, the loaves are distributed on Saturday night. If Yom Kippur occurs on Friday, the goat sin offering of Yom Kippur is eaten Friday night, on Shabbat. Since there was no possibility of cooking the meat, the Babylonian priests would eat it raw. The Gemara notes: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: These priests are not actually Babylonians. Rather, they are Alexandrians, i.e., priests who came from Egypt. But since the Jews of Eretz Yisrael hate the Jewish Babylonians, they would call the gluttonous Alexandrians by the name Babylonians.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא בָּבְלִיִּים הֵם, אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים הֵם, וּמִתּוֹךְ שֶׁשּׂוֹנְאִין אֶת הַבָּבְלִיִּים – קוֹרְאִין אוֹתָן עַל שֵׁם בָּבְלִיִּים. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ דַּעְתִּי.
This interpretation of the mishna is also taught in a baraita: Rabbi Yosei says: These priests are not actually Babylonians. Rather, they are Alexandrians. But since the Jews of Eretz Yisrael hate the Babylonians, they would call the gluttonous Alexandrians by the name Babylonians. Rabbi Yehuda, whose family originated from Babylonia, said to Rabbi Yosei, after hearing this explanation: May your mind be at ease, because you have put my mind at ease.
מַתְנִי׳ סִידֵּר אֶת הַלֶּחֶם בַּשַּׁבָּת, וְאֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין בַּשַּׁבָּת – פָּסוּל, אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא.
MISHNA: If one arranged the bread on the Table on Shabbat but arranged the bowls of frankincense only after Shabbat, then if he subsequently burned the frankincense placed in the bowls on the following Shabbat, the loaves are unfit for consumption, since the frankincense had not been on the Table for the entire week. Since the burning of the frankincense did not render the loaves permitted for consumption, one is not ever liable for eating them due to violation of the prohibitions of piggul or notar, or for partaking of the shewbread when one is ritually impure. One violates these prohibitions only if the frankincense is burned in a manner that permits consumption of the shewbread.
סִידֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין בַּשַּׁבָּת, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת – פְּסוּלָה, וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא.
If one arranged the bread and the bowls of frankincense on Shabbat but then burned the frankincense that was in the bowls after the following Shabbat, that burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. And since the frankincense was not burned in a manner that permits consumption of the shewbread, one is not ever liable for eating them due to violation of the prohibitions of piggul or notar, or for partaking of the shewbread when one is ritually impure.
סִידֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין בַּשַּׁבָּת – פְּסוּלָה. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַנִּיחֶנָּה לְשַׁבָּת הַבָּאָה, שֶׁאֲפִילּוּ הִיא עַל הַשּׁוּלְחָן יָמִים רַבִּים – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
If one arranged the bread and the bowls of frankincense after Shabbat and burned the frankincense that was in the bowls on the subsequent Shabbat, the burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. How should one act to prevent the shewbread from being rendered unfit? One should not remove the shewbread and frankincense from the Table on the subsequent Shabbat. Rather, he should leave it on the Table until the following Shabbat, so that it remains on the Table for a full week from Shabbat to Shabbat. It is permitted to leave the bread and frankincense on the Table beyond seven days, as even if it is on the Table for many days there is nothing wrong with that, i.e., it is not rendered unfit.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה: ״צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה״. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: ״בַּרְקַאי״. מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: ״הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן״, וְהוּא אוֹמֵר: ״הֵן״.
GEMARA: We learned in a mishna there (Yoma 28a) with regard to the Yom Kippur service in the Temple: The appointed priest said to the other priests: Go out and stand on a high point in the Temple and see if it is day and the time for slaughtering the daily offering has arrived, as one may not slaughter offerings at night. If the time has arrived, the observer says: There is light [barkai]. Mattitya ben Shmuel maintained that one should wait until greater light is observed. Therefore, when he was the appointed priest, he would say: Is the entire eastern sky illuminated, even to Hebron? And the observer would say: Yes.
וְלָמָּה הוּצְרְכוּ לְכָךְ? שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה, וְדִימּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, שָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
The mishna asks: And why did they need to institute this, to send someone to observe the first light from a high place? The mishna explains that this was deemed necessary because once, the light of the moon rose and the priests imagined that the eastern sky was illuminated with sunlight. They then slaughtered the daily offering, and when they realized that it had been slaughtered too early they had to take it out to the place designated for burning and burn it. In order to prevent similar errors in the future, the Sages instituted that they should carefully assess the situation and ensure that day has begun before slaughtering the daily offering.
וְהוֹרִידוּ כֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה. זֶה הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ: כָּל הַמֵּסֵיךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, וְכׇל הַמֵּטִיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
The mishna continues: Once the daylight was observed on Yom Kippur, the priests led the High Priest down to the Hall of Immersion. The mishna comments: This was the principle in the Temple: Anyone who covers his legs, a euphemism for defecating, requires immersion afterward; and anyone who urinates requires sanctification of hands and feet with water from the Basin afterward.
תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִילּוּ עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּמְלְקָה בַּלַּיְלָה, וּמִנְחָה שֶׁנִּקְמְצָה בַּלַּיְלָה – תֵּצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
The father of Rabbi Avin teaches a baraita: Not only in this case, with regard to slaughtering the daily offering, did the Sages say that if it is performed at night it is disqualified, but even in the case of a bird burnt offering whose nape was pinched at night, and in the case of a meal offering from which a handful was removed at night, the offering is disqualified and must be taken out to the place designated for burning.
בִּשְׁלָמָא עוֹלַת הָעוֹף – מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר לְאַהְדּוֹרַהּ, אֶלָּא מִנְחָה – אֶפְשָׁר דְּמַהְדַּר קוֹמֶץ לְדוּכְתֵּיהּ וְקָמֵיץ בִּימָמָא.
The Gemara asks: Granted, a bird burnt offering is disqualified if pinched at night, as it cannot be restored to its former state. But in the case of a meal offering whose handful was removed at night, why is it burned? It is possible to remedy the situation, as the priest can restore the handful to its original place and then remove a handful from the meal offering once again during the day.
הוּא תָּנֵי לַהּ, וְהוּא אָמַר לַהּ: כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן.
The Gemara replies that the father of Rabbi Avin teaches the baraita and he says its explanation: Service vessels sanctify their contents even when those contents are not placed in the vessel at the appointed time for that service. Once the handful is placed in the service vessel it acquires the sanctity inherent to the handful and the situation can no longer be remedied.
מֵיתִיבִי: כׇּל הַקָּרֵב בַּיּוֹם – קָדוֹשׁ בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה – קָדוֹשׁ בַּלַּיְלָה, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה – קָדוֹשׁ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה.
The Gemara raises an objection from a baraita. Any offering that is sacrificed during the day is consecrated by a service vessel only during the day, and any offering that is sacrificed at night is consecrated by a service vessel only at night, and any offering that is sacrificed both during the day and at night is consecrated both during the day and at night.
כׇּל הַקָּרֵב בַּיּוֹם – קָדוֹשׁ בַּיּוֹם; ״בַּיּוֹם״ – אִין, ״בַּלַּיְלָה״ – לָא; אֵינוֹ קָדוֹשׁ לִיקְרַב, אֲבָל קָדוֹשׁ לִיפָּסֵל.
The baraita teaches that any offering that is sacrificed during the day is consecrated during the day, from which one can infer that during the day, yes, it is consecrated, but it is not consecrated at night. This indicates that the handful of the meal offering is not consecrated at night, contrary to the explanation of Rabbi Avin’s father. The Gemara answers: When an offering is placed in a service vessel not at the appointed time, the contents are not sufficiently consecrated to be sacrificed on the altar, but they are sufficiently consecrated to be disqualified.
מוֹתֵיב רַבִּי זֵירָא: סִידֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין אַחַר שַׁבָּת, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין בַּשַּׁבָּת – פְּסוּלָה. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַנִּיחֶנָּה לְשַׁבָּת הַבָּאָה, שֶׁאֲפִילּוּ הִיא עַל הַשֻּׁלְחָן יָמִים רַבִּים אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
Rabbi Zeira raises an objection from the mishna: If one arranged the bread and the bowls of frankincense after Shabbat and burned the frankincense that was in the bowls on the subsequent Shabbat, the burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. How should one act to prevent the shewbread from being rendered unfit? One should not remove the shewbread on the subsequent Shabbat. Rather, he should leave it on the Table until the following Shabbat, so that it remains on the Table for a full week from Shabbat to Shabbat. It is permitted to leave the bread and frankincense on the Table beyond seven days, as even if it is on the Table for many days there is nothing wrong with that, i.e., it is not rendered unfit.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן (לִיפָּסֵל) – לִיקְדּוֹשׁ וְלִיפְּסוּל.
Rabbi Zeira explains: And if it enters your mind to say that service vessels sanctify their contents to the extent that those contents are disqualified even when they are not placed in the vessel at the appointed time, then even if the shewbread is arranged after Shabbat it should be sanctified by the Table and subsequently disqualified by being left overnight.
אָמַר רַבָּה: מַאן דְּקָא מוֹתֵיב – שַׁפִּיר קָא מוֹתֵיב, אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין נָמֵי מַתְנִיתָא קָאָמַר. קָסָבַר: לַיְלָה אֵין מְחוּסָּר זְמַן, הָא יָמִים מְחוּסָּרִין זְמַן.
Rabba said: The one who raises the objection, Rabbi Zeira, raises the objection well. Nevertheless, the father of Rabbi Avin is also stating a baraita, and the difficulty must therefore be resolved. Rabba explains: The tanna of the baraita cited by Rabbi Avin’s father maintains that in the case of a rite that should be performed during the day, if it is performed during the preceding night it is not considered a rite whose time has not yet arrived, as the night and day are considered a single unit. Therefore, if one places the handful in a service vessel at night the service vessel sanctifies the handful, and since the rite is not valid the offering is disqualified. But if a rite is performed several days earlier it is considered a rite whose time has not yet arrived. Therefore, the Table does not sanctify the shewbread that is placed on it on any day except Shabbat.
סוֹף סוֹף,
The Gemara asks: Ultimately,
כִּי מָטֵי לֵילְיָא דְּבֵי שִׁימְשֵׁי לִיקְדּוֹשׁ וְלִיפְּסוֹל? אָמַר רָבָא: בְּשֶׁקָּדַם וְסִילֵּק.
if a rite performed during the night preceding its appointed time is not considered a rite whose time has not yet arrived, then when the night arrives, i.e., the twilight of Shabbat eve, the arrangement of loaves remaining on the Table should be consecrated and subsequently disqualified by being left overnight. Rava says: The mishna is referring to a case where the priest removed the shewbread from the Table before nightfall on Shabbat eve in order to prevent its consecration, and arranged it again the following day.
מָר זוּטְרָא, וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי, אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּשֶׁלֹּא קָדַם וְסִילֵּק, כֵּיוָן דְּסִידְּרוֹ שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתוֹ – נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁסִּדְּרוֹ הַקּוֹף.
Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: Even if you say the mishna is referring to a case where one did not remove the shewbread before nightfall, the loaves are not consecrated by the Table. Since the priest arranged the shewbread at a time that was not in accordance with the procedure dictated by its mitzva, it is considered as though a monkey had arranged the shewbread, and it is not consecrated by the Table.
מַתְנִי׳ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלֹשָׁה. כֵּיצַד? נֶאֱפוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב – נֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב לִשְׁנַיִם. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת – נֶאֱכָלוֹת לִשְׁלֹשָׁה.
MISHNA: The two loaves that are brought on Shavuot are eaten by the priests no less than two days and no more than three days after they were baked. How so? They are generally baked on the eve of the festival of Shavuot and they are eaten on the day of the Festival, which is on the second day. If the Festival occurs after Shabbat, on Sunday, the loaves are baked on Friday, in which case they are eaten on the third day.
לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל אֵין פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה, וְלֹא יוֹתֵר עַל אַחַד עָשָׂר. כֵּיצַד? נֶאֱפֶה מֵעֶרֶב שַׁבָּת – וְנֶאֱכָל בְּשַׁבָּת לְתִשְׁעָה. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת – נֶאֱכָל לַעֲשָׂרָה.
The shewbread is eaten no less than nine days and no more than eleven days after it is baked. How so? It is generally baked on Shabbat eve and eaten on the following Shabbat, which is on the ninth day. If a Festival occurs on Shabbat eve the shewbread is baked on the eve of the Festival, on Thursday, in which case it is eaten on the tenth day.
שְׁנֵי יָמִים [טוֹבִים] שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – נֶאֱכָל לְאַחַד עָשָׂר. וְאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן: דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם צוֹם.
If the two festival days of Rosh HaShana occur on Thursday and Friday, the shewbread is baked on Wednesday, in which case it is eaten on the eleventh day. And this is because the preparation of the two loaves and the shewbread overrides neither Shabbat nor a Festival. Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy High Priest: Their preparation overrides a Festival but does not override the fast day of Yom Kippur.
גְּמָ׳ אָמַר רָבִינָא: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵיבִין בְּיוֹם טוֹב, לָא תֵּימָא מִדְּאוֹרָיְיתָא מִיחְזָא חֲזוּ, וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזַרוּ שֶׁלֹּא יְשַׁהֶא, אֶלָּא מִדְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי לָא חֲזוּ.
GEMARA: Ravina said: According to the statement of the one who says vow offerings and voluntary offerings may not be sacrificed on a Festival, do not say they are fit to be sacrificed on a Festival by Torah law and it is the Sages who decreed they may not be sacrificed. The Sages might have issued such a decree so that one would not delay sacrificing his offerings until he ascends to Jerusalem for the Festival. Rather, vow offerings and voluntary offerings are unfit to be sacrificed on a Festival also by Torah law.
דְּהָא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּחוֹבַת הַיּוֹם הוּא, וְלֵיכָּא לְמֵימַר שֶׁמָּא יְשַׁהֶא, וְקָתָנֵי אֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.
Ravina explains this may be inferred from the mishna, as the offering of the two loaves is an obligation of the day of Shavuot. It is therefore not possible to say that the Sages decreed they may not be prepared on the Festival lest one delay bringing them. And yet the mishna teaches that baking and preparing the two loaves overrides neither Shabbat nor a Festival. All the more so that vow offerings and voluntary offerings, which do not need to be sacrificed specifically on a Festival, may not be sacrificed on a Festival by Torah law.
הֲדַרַן עֲלָךְ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם.
מַתְנִי׳ הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ, עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בִּכְלִי – יֵשׁ לָהֶם פִּדְיוֹן; מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי – אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.
MISHNA: With regard to the fine flour for meal offerings or the wine for libations that became ritually impure, as long as they have not yet been consecrated in a service vessel and assumed inherent sanctity, their redemption is possible. If they are redeemed, their sanctity will be transferred to the redemption money. Once they have been consecrated in a service vessel and have assumed inherent sanctity, their redemption is no longer possible, and they are burned like any other offerings that became ritually impure.
הָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וּכְלֵי שָׁרֵת, מִשֶּׁנִּטְמְאוּ – אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר פִּדְיוֹן אֶלָּא בִּבְהֵמָה.
With regard to consecrated birds, wood for the altar, frankincense, and service vessels, once they became ritually impure they have no possibility of redemption, as redemption of items consecrated for the altar was stated only with regard to a consecrated animal that developed a blemish, not with regard to other consecrated items.
גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: וַאֲפִילּוּ הֵן טְהוֹרִין נִפְדִּין. מַאי טַעְמָא? כַּמָּה דְּלָא קָדְשִׁי בִּכְלִי – קְדוּשַּׁת דָּמִים נִינְהוּ, וּקְדוּשַּׁת דָּמִים נִפְדִּין.
GEMARA: According to the mishna, impure meal offerings and libations may be redeemed as long as they have not yet been placed in a service vessel. Shmuel says: Even if they are ritually pure, they also may be redeemed. What is the reason for this? As long as they have not been consecrated in a service vessel, they possess sanctity that inheres only in their value, and items whose sanctity inheres only in their value may be redeemed.
וְהָא נִטְמְאוּ תְּנַן? הוּא הַדִּין דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא נִטְמְאוּ, וְאַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי מִיתְנֵא סֵיפָא מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן, דַּאֲפִילּוּ נִטְמְאוּ נָמֵי לָא, תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בִּכְלִי.
The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: The meal offerings and libations that became ritually impure are redeemed? The Gemara answers: The same is true even if they had not become ritually impure. And the tanna mentions a case where they became ritually impure since he wants to teach the latter clause, which states: Once they were consecrated in a service vessel and have assumed inherent sanctity, they have no possibility of redemption, meaning that even when they became ritually impure and are disqualified from use as an offering, they still have no possibility of redemption. Therefore, the tanna also taught the first clause: That became ritually impure before they were consecrated in a service vessel.
פְּשִׁיטָא, קְדוּשַּׁת הַגּוּף נִינְהוּ!
With regard to flour or oil that has been consecrated in a service vessel, the Gemara asks: Isn’t it obvious that they are not redeemed, as they are consecrated with inherent sanctity?
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבַעַל מוּם אִיקְּרִי ״טָמֵא״, טָמֵא נָמֵי כְּבַעַל מוּם דָּמֵי, וְאַף עַל גַּב דְּקָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף, כִּי נָפֵיל בֵּיהּ מוּם – מִיפְּרִיק, הָנֵי נָמֵי לִיפְּרוּק. קָמַשְׁמַע לַן, דְּלָאו כִּי הַאי ״טָמֵא״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא לְבַעַל מוּם,
The Gemara answers: It was necessary to state that items consecrated in a service vessel cannot be redeemed, as it may enter your mind to say: Since a blemished animal is called impure, as the Gemara will explain shortly, this analogy could be reversed and an impure animal could also have a status similar to that of a blemished animal. And just as in the case of a blemished animal, even though it is consecrated with inherent sanctity, when it develops a blemish it is redeemed, so too these impure items discussed in the mishna may also be redeemed despite their possessing inherent sanctity. Therefore, the tanna teaches us that it is not in this context that the Merciful One called a blemished animal “impure.”
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
השקעה כיד המלך או זהירות בכספי ציבור? – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חציצה בהנפת המנחה: בין פתרון מציאותי לפתרון למדני – גפת עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
מנחות ק
בְּתוֹכָהּ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר כְּשֵׁם שֶׁפִּיהָ צַר כָּךְ כּוּלָּהּ צָרָה – תַּלְמוּד לוֹמַר ״הֶעֱמִיק הִרְחִב״.
within it. And lest you say: Just as the opening of Gehenna is narrow, so too, all of Gehenna is narrow, the verse states: “For Gehenna has been arranged of old, it has been prepared even for the king, deep and large, its pile is fire and much wood, the breath of the Lord kindles it like a stream of brimstone” (Isaiah 30:33).
וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לַמֶּלֶךְ לֹא הוּכְנָה – תַּלְמוּד לוֹמַר ״גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן״, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין בָּהּ עֵצִים – תַּלְמוּד לוֹמַר ״מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה״, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר זֶה הוּא שְׂכָרָהּ – תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן״.
And lest you say that Gehenna is prepared only for ordinary people, but it is not prepared for important individuals such as a king, the verse states: “It has been prepared even for the king.” And lest you say there is no wood in Gehenna, the verse states: “Its pile is fire and much wood.” And lest you say that this, i.e., escaping Gehenna, is the only reward for Torah study, the verse states: “And that which is set on your table is full of fatness” (Job 36:16). This indicates that one who obeys God and turns from the paths of death to the paths of life is not only saved from Gehenna, he also attains tranquility and prosperity.
חָל יוֹם הַכִּיפּוּרִים לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת [וְכוּ׳]. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא בָּבְלִיִּים הֵם, אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים הֵם, וּמִתּוֹךְ שֶׁשּׂוֹנְאִין אֶת הַבָּבְלִיִּים – קוֹרִין אוֹתָם עַל שֵׁם בָּבְלִיִּים.
§ The mishna states: If Yom Kippur occurs on Shabbat, the loaves are distributed on Saturday night. If Yom Kippur occurs on Friday, the goat sin offering of Yom Kippur is eaten Friday night, on Shabbat. Since there was no possibility of cooking the meat, the Babylonian priests would eat it raw. The Gemara notes: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: These priests are not actually Babylonians. Rather, they are Alexandrians, i.e., priests who came from Egypt. But since the Jews of Eretz Yisrael hate the Jewish Babylonians, they would call the gluttonous Alexandrians by the name Babylonians.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא בָּבְלִיִּים הֵם, אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים הֵם, וּמִתּוֹךְ שֶׁשּׂוֹנְאִין אֶת הַבָּבְלִיִּים – קוֹרְאִין אוֹתָן עַל שֵׁם בָּבְלִיִּים. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ דַּעְתִּי.
This interpretation of the mishna is also taught in a baraita: Rabbi Yosei says: These priests are not actually Babylonians. Rather, they are Alexandrians. But since the Jews of Eretz Yisrael hate the Babylonians, they would call the gluttonous Alexandrians by the name Babylonians. Rabbi Yehuda, whose family originated from Babylonia, said to Rabbi Yosei, after hearing this explanation: May your mind be at ease, because you have put my mind at ease.
מַתְנִי׳ סִידֵּר אֶת הַלֶּחֶם בַּשַּׁבָּת, וְאֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין בַּשַּׁבָּת – פָּסוּל, אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא.
MISHNA: If one arranged the bread on the Table on Shabbat but arranged the bowls of frankincense only after Shabbat, then if he subsequently burned the frankincense placed in the bowls on the following Shabbat, the loaves are unfit for consumption, since the frankincense had not been on the Table for the entire week. Since the burning of the frankincense did not render the loaves permitted for consumption, one is not ever liable for eating them due to violation of the prohibitions of piggul or notar, or for partaking of the shewbread when one is ritually impure. One violates these prohibitions only if the frankincense is burned in a manner that permits consumption of the shewbread.
סִידֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין בַּשַּׁבָּת, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת – פְּסוּלָה, וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא.
If one arranged the bread and the bowls of frankincense on Shabbat but then burned the frankincense that was in the bowls after the following Shabbat, that burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. And since the frankincense was not burned in a manner that permits consumption of the shewbread, one is not ever liable for eating them due to violation of the prohibitions of piggul or notar, or for partaking of the shewbread when one is ritually impure.
סִידֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין בַּשַּׁבָּת – פְּסוּלָה. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַנִּיחֶנָּה לְשַׁבָּת הַבָּאָה, שֶׁאֲפִילּוּ הִיא עַל הַשּׁוּלְחָן יָמִים רַבִּים – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
If one arranged the bread and the bowls of frankincense after Shabbat and burned the frankincense that was in the bowls on the subsequent Shabbat, the burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. How should one act to prevent the shewbread from being rendered unfit? One should not remove the shewbread and frankincense from the Table on the subsequent Shabbat. Rather, he should leave it on the Table until the following Shabbat, so that it remains on the Table for a full week from Shabbat to Shabbat. It is permitted to leave the bread and frankincense on the Table beyond seven days, as even if it is on the Table for many days there is nothing wrong with that, i.e., it is not rendered unfit.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה: ״צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה״. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: ״בַּרְקַאי״. מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: ״הֵאִיר פְּנֵי כׇּל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן״, וְהוּא אוֹמֵר: ״הֵן״.
GEMARA: We learned in a mishna there (Yoma 28a) with regard to the Yom Kippur service in the Temple: The appointed priest said to the other priests: Go out and stand on a high point in the Temple and see if it is day and the time for slaughtering the daily offering has arrived, as one may not slaughter offerings at night. If the time has arrived, the observer says: There is light [barkai]. Mattitya ben Shmuel maintained that one should wait until greater light is observed. Therefore, when he was the appointed priest, he would say: Is the entire eastern sky illuminated, even to Hebron? And the observer would say: Yes.
וְלָמָּה הוּצְרְכוּ לְכָךְ? שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה, וְדִימּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, שָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
The mishna asks: And why did they need to institute this, to send someone to observe the first light from a high place? The mishna explains that this was deemed necessary because once, the light of the moon rose and the priests imagined that the eastern sky was illuminated with sunlight. They then slaughtered the daily offering, and when they realized that it had been slaughtered too early they had to take it out to the place designated for burning and burn it. In order to prevent similar errors in the future, the Sages instituted that they should carefully assess the situation and ensure that day has begun before slaughtering the daily offering.
וְהוֹרִידוּ כֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה. זֶה הַכְּלָל הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ: כָּל הַמֵּסֵיךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, וְכׇל הַמֵּטִיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
The mishna continues: Once the daylight was observed on Yom Kippur, the priests led the High Priest down to the Hall of Immersion. The mishna comments: This was the principle in the Temple: Anyone who covers his legs, a euphemism for defecating, requires immersion afterward; and anyone who urinates requires sanctification of hands and feet with water from the Basin afterward.
תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִילּוּ עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּמְלְקָה בַּלַּיְלָה, וּמִנְחָה שֶׁנִּקְמְצָה בַּלַּיְלָה – תֵּצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.
The father of Rabbi Avin teaches a baraita: Not only in this case, with regard to slaughtering the daily offering, did the Sages say that if it is performed at night it is disqualified, but even in the case of a bird burnt offering whose nape was pinched at night, and in the case of a meal offering from which a handful was removed at night, the offering is disqualified and must be taken out to the place designated for burning.
בִּשְׁלָמָא עוֹלַת הָעוֹף – מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר לְאַהְדּוֹרַהּ, אֶלָּא מִנְחָה – אֶפְשָׁר דְּמַהְדַּר קוֹמֶץ לְדוּכְתֵּיהּ וְקָמֵיץ בִּימָמָא.
The Gemara asks: Granted, a bird burnt offering is disqualified if pinched at night, as it cannot be restored to its former state. But in the case of a meal offering whose handful was removed at night, why is it burned? It is possible to remedy the situation, as the priest can restore the handful to its original place and then remove a handful from the meal offering once again during the day.
הוּא תָּנֵי לַהּ, וְהוּא אָמַר לַהּ: כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן.
The Gemara replies that the father of Rabbi Avin teaches the baraita and he says its explanation: Service vessels sanctify their contents even when those contents are not placed in the vessel at the appointed time for that service. Once the handful is placed in the service vessel it acquires the sanctity inherent to the handful and the situation can no longer be remedied.
מֵיתִיבִי: כׇּל הַקָּרֵב בַּיּוֹם – קָדוֹשׁ בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה – קָדוֹשׁ בַּלַּיְלָה, בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה – קָדוֹשׁ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה.
The Gemara raises an objection from a baraita. Any offering that is sacrificed during the day is consecrated by a service vessel only during the day, and any offering that is sacrificed at night is consecrated by a service vessel only at night, and any offering that is sacrificed both during the day and at night is consecrated both during the day and at night.
כׇּל הַקָּרֵב בַּיּוֹם – קָדוֹשׁ בַּיּוֹם; ״בַּיּוֹם״ – אִין, ״בַּלַּיְלָה״ – לָא; אֵינוֹ קָדוֹשׁ לִיקְרַב, אֲבָל קָדוֹשׁ לִיפָּסֵל.
The baraita teaches that any offering that is sacrificed during the day is consecrated during the day, from which one can infer that during the day, yes, it is consecrated, but it is not consecrated at night. This indicates that the handful of the meal offering is not consecrated at night, contrary to the explanation of Rabbi Avin’s father. The Gemara answers: When an offering is placed in a service vessel not at the appointed time, the contents are not sufficiently consecrated to be sacrificed on the altar, but they are sufficiently consecrated to be disqualified.
מוֹתֵיב רַבִּי זֵירָא: סִידֵּר אֶת הַלֶּחֶם וְאֶת הַבָּזִיכִין אַחַר שַׁבָּת, וְהִקְטִיר אֶת הַבָּזִיכִין בַּשַּׁבָּת – פְּסוּלָה. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַנִּיחֶנָּה לְשַׁבָּת הַבָּאָה, שֶׁאֲפִילּוּ הִיא עַל הַשֻּׁלְחָן יָמִים רַבִּים אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
Rabbi Zeira raises an objection from the mishna: If one arranged the bread and the bowls of frankincense after Shabbat and burned the frankincense that was in the bowls on the subsequent Shabbat, the burning of the frankincense is not valid and the shewbread is unfit for consumption. How should one act to prevent the shewbread from being rendered unfit? One should not remove the shewbread on the subsequent Shabbat. Rather, he should leave it on the Table until the following Shabbat, so that it remains on the Table for a full week from Shabbat to Shabbat. It is permitted to leave the bread and frankincense on the Table beyond seven days, as even if it is on the Table for many days there is nothing wrong with that, i.e., it is not rendered unfit.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן (לִיפָּסֵל) – לִיקְדּוֹשׁ וְלִיפְּסוּל.
Rabbi Zeira explains: And if it enters your mind to say that service vessels sanctify their contents to the extent that those contents are disqualified even when they are not placed in the vessel at the appointed time, then even if the shewbread is arranged after Shabbat it should be sanctified by the Table and subsequently disqualified by being left overnight.
אָמַר רַבָּה: מַאן דְּקָא מוֹתֵיב – שַׁפִּיר קָא מוֹתֵיב, אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין נָמֵי מַתְנִיתָא קָאָמַר. קָסָבַר: לַיְלָה אֵין מְחוּסָּר זְמַן, הָא יָמִים מְחוּסָּרִין זְמַן.
Rabba said: The one who raises the objection, Rabbi Zeira, raises the objection well. Nevertheless, the father of Rabbi Avin is also stating a baraita, and the difficulty must therefore be resolved. Rabba explains: The tanna of the baraita cited by Rabbi Avin’s father maintains that in the case of a rite that should be performed during the day, if it is performed during the preceding night it is not considered a rite whose time has not yet arrived, as the night and day are considered a single unit. Therefore, if one places the handful in a service vessel at night the service vessel sanctifies the handful, and since the rite is not valid the offering is disqualified. But if a rite is performed several days earlier it is considered a rite whose time has not yet arrived. Therefore, the Table does not sanctify the shewbread that is placed on it on any day except Shabbat.
סוֹף סוֹף,
The Gemara asks: Ultimately,
כִּי מָטֵי לֵילְיָא דְּבֵי שִׁימְשֵׁי לִיקְדּוֹשׁ וְלִיפְּסוֹל? אָמַר רָבָא: בְּשֶׁקָּדַם וְסִילֵּק.
if a rite performed during the night preceding its appointed time is not considered a rite whose time has not yet arrived, then when the night arrives, i.e., the twilight of Shabbat eve, the arrangement of loaves remaining on the Table should be consecrated and subsequently disqualified by being left overnight. Rava says: The mishna is referring to a case where the priest removed the shewbread from the Table before nightfall on Shabbat eve in order to prevent its consecration, and arranged it again the following day.
מָר זוּטְרָא, וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי, אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּשֶׁלֹּא קָדַם וְסִילֵּק, כֵּיוָן דְּסִידְּרוֹ שֶׁלֹּא כְּמִצְוָתוֹ – נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁסִּדְּרוֹ הַקּוֹף.
Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: Even if you say the mishna is referring to a case where one did not remove the shewbread before nightfall, the loaves are not consecrated by the Table. Since the priest arranged the shewbread at a time that was not in accordance with the procedure dictated by its mitzva, it is considered as though a monkey had arranged the shewbread, and it is not consecrated by the Table.
מַתְנִי׳ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלֹשָׁה. כֵּיצַד? נֶאֱפוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב – נֶאֱכָלוֹת בְּיוֹם טוֹב לִשְׁנַיִם. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת – נֶאֱכָלוֹת לִשְׁלֹשָׁה.
MISHNA: The two loaves that are brought on Shavuot are eaten by the priests no less than two days and no more than three days after they were baked. How so? They are generally baked on the eve of the festival of Shavuot and they are eaten on the day of the Festival, which is on the second day. If the Festival occurs after Shabbat, on Sunday, the loaves are baked on Friday, in which case they are eaten on the third day.
לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל אֵין פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה, וְלֹא יוֹתֵר עַל אַחַד עָשָׂר. כֵּיצַד? נֶאֱפֶה מֵעֶרֶב שַׁבָּת – וְנֶאֱכָל בְּשַׁבָּת לְתִשְׁעָה. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת – נֶאֱכָל לַעֲשָׂרָה.
The shewbread is eaten no less than nine days and no more than eleven days after it is baked. How so? It is generally baked on Shabbat eve and eaten on the following Shabbat, which is on the ninth day. If a Festival occurs on Shabbat eve the shewbread is baked on the eve of the Festival, on Thursday, in which case it is eaten on the tenth day.
שְׁנֵי יָמִים [טוֹבִים] שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – נֶאֱכָל לְאַחַד עָשָׂר. וְאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן: דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם צוֹם.
If the two festival days of Rosh HaShana occur on Thursday and Friday, the shewbread is baked on Wednesday, in which case it is eaten on the eleventh day. And this is because the preparation of the two loaves and the shewbread overrides neither Shabbat nor a Festival. Rabban Shimon ben Gamliel says in the name of Rabbi Shimon, son of the deputy High Priest: Their preparation overrides a Festival but does not override the fast day of Yom Kippur.
גְּמָ׳ אָמַר רָבִינָא: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵיבִין בְּיוֹם טוֹב, לָא תֵּימָא מִדְּאוֹרָיְיתָא מִיחְזָא חֲזוּ, וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזַרוּ שֶׁלֹּא יְשַׁהֶא, אֶלָּא מִדְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי לָא חֲזוּ.
GEMARA: Ravina said: According to the statement of the one who says vow offerings and voluntary offerings may not be sacrificed on a Festival, do not say they are fit to be sacrificed on a Festival by Torah law and it is the Sages who decreed they may not be sacrificed. The Sages might have issued such a decree so that one would not delay sacrificing his offerings until he ascends to Jerusalem for the Festival. Rather, vow offerings and voluntary offerings are unfit to be sacrificed on a Festival also by Torah law.
דְּהָא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם דְּחוֹבַת הַיּוֹם הוּא, וְלֵיכָּא לְמֵימַר שֶׁמָּא יְשַׁהֶא, וְקָתָנֵי אֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.
Ravina explains this may be inferred from the mishna, as the offering of the two loaves is an obligation of the day of Shavuot. It is therefore not possible to say that the Sages decreed they may not be prepared on the Festival lest one delay bringing them. And yet the mishna teaches that baking and preparing the two loaves overrides neither Shabbat nor a Festival. All the more so that vow offerings and voluntary offerings, which do not need to be sacrificed specifically on a Festival, may not be sacrificed on a Festival by Torah law.
הֲדַרַן עֲלָךְ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם.
מַתְנִי׳ הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ, עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בִּכְלִי – יֵשׁ לָהֶם פִּדְיוֹן; מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי – אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.
MISHNA: With regard to the fine flour for meal offerings or the wine for libations that became ritually impure, as long as they have not yet been consecrated in a service vessel and assumed inherent sanctity, their redemption is possible. If they are redeemed, their sanctity will be transferred to the redemption money. Once they have been consecrated in a service vessel and have assumed inherent sanctity, their redemption is no longer possible, and they are burned like any other offerings that became ritually impure.
הָעוֹפוֹת וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה וּכְלֵי שָׁרֵת, מִשֶּׁנִּטְמְאוּ – אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר פִּדְיוֹן אֶלָּא בִּבְהֵמָה.
With regard to consecrated birds, wood for the altar, frankincense, and service vessels, once they became ritually impure they have no possibility of redemption, as redemption of items consecrated for the altar was stated only with regard to a consecrated animal that developed a blemish, not with regard to other consecrated items.
גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: וַאֲפִילּוּ הֵן טְהוֹרִין נִפְדִּין. מַאי טַעְמָא? כַּמָּה דְּלָא קָדְשִׁי בִּכְלִי – קְדוּשַּׁת דָּמִים נִינְהוּ, וּקְדוּשַּׁת דָּמִים נִפְדִּין.
GEMARA: According to the mishna, impure meal offerings and libations may be redeemed as long as they have not yet been placed in a service vessel. Shmuel says: Even if they are ritually pure, they also may be redeemed. What is the reason for this? As long as they have not been consecrated in a service vessel, they possess sanctity that inheres only in their value, and items whose sanctity inheres only in their value may be redeemed.
וְהָא נִטְמְאוּ תְּנַן? הוּא הַדִּין דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא נִטְמְאוּ, וְאַיְּידֵי דְּקָא בָּעֵי מִיתְנֵא סֵיפָא מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן, דַּאֲפִילּוּ נִטְמְאוּ נָמֵי לָא, תְּנָא נָמֵי רֵישָׁא שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בִּכְלִי.
The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna: The meal offerings and libations that became ritually impure are redeemed? The Gemara answers: The same is true even if they had not become ritually impure. And the tanna mentions a case where they became ritually impure since he wants to teach the latter clause, which states: Once they were consecrated in a service vessel and have assumed inherent sanctity, they have no possibility of redemption, meaning that even when they became ritually impure and are disqualified from use as an offering, they still have no possibility of redemption. Therefore, the tanna also taught the first clause: That became ritually impure before they were consecrated in a service vessel.
פְּשִׁיטָא, קְדוּשַּׁת הַגּוּף נִינְהוּ!
With regard to flour or oil that has been consecrated in a service vessel, the Gemara asks: Isn’t it obvious that they are not redeemed, as they are consecrated with inherent sanctity?
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבַעַל מוּם אִיקְּרִי ״טָמֵא״, טָמֵא נָמֵי כְּבַעַל מוּם דָּמֵי, וְאַף עַל גַּב דְּקָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף, כִּי נָפֵיל בֵּיהּ מוּם – מִיפְּרִיק, הָנֵי נָמֵי לִיפְּרוּק. קָמַשְׁמַע לַן, דְּלָאו כִּי הַאי ״טָמֵא״ קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא לְבַעַל מוּם,
The Gemara answers: It was necessary to state that items consecrated in a service vessel cannot be redeemed, as it may enter your mind to say: Since a blemished animal is called impure, as the Gemara will explain shortly, this analogy could be reversed and an impure animal could also have a status similar to that of a blemished animal. And just as in the case of a blemished animal, even though it is consecrated with inherent sanctity, when it develops a blemish it is redeemed, so too these impure items discussed in the mishna may also be redeemed despite their possessing inherent sanctity. Therefore, the tanna teaches us that it is not in this context that the Merciful One called a blemished animal “impure.”
