הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י משפחת מילר רוטנברג לע”נ טניאל מילר.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
חריפי דפומבדיתא סוברים שהקטרה יכולה ליצור פיגול עבור חברתה. באופן ספציפי, אם אדם מקטיר את הקומץ במחשבה להקטיר את הלבונה חוץ לזמנה, המנחה נעשית פיגול. הם מסבירים שאפילו רבנן – שבדרך כלל סוברים שמחשבת פיגול רק בחצי מתיר אינה מועילה – יודו כאן, כיוון שהמחשבה כוללת גם את הלבונה. רבא מחזק עמדה זו מלשון המשנה במנחות יב, אך הוכחתו נדחית כיוון שאינה מכרעת.
רב חסדא, לעומת זאת, מצטט את רב וטוען שהקטרה אחת אינה יכולה ליצור פיגול על הקטרה. הוא מנמק זאת בכך שהקומץ אינו המתיר של הלבונה, ולכן מחשבה הנוגעת ללבונה בזמן הקטרת הקומץ אינה רלוונטית. הוכחה לכך מובאת מהמקרה של שני כבשי עצרת, אך היא נדחית על ידי הבחנה בין פריטים הנמצאים בכלים נפרדים לעומת פריטים הנמצאים בכלי אחד.
רב המנונא מציג דבר שלמד מרבו הנחשב בעיניו כבעל ערך רב, מקרה שבו אדם מקטיר את הקומץ במחשבה להקטיר את הלבונה למחרת, ובמחשבה לאכול את השיריים למחרת, הקרבן הוא פיגול. זאת משום שהמחשבות המצטרפות מכסות בסופו של דבר הן את השלמת מעשי המתיר והן את אכילת השיריים אפילו אם אומרים שאין מתיר מפגל את המתיר ואין מפגלים בחצי מתיר.
הפרק מסתיים בדיון בברייתא לגבי מקרה שבו כולם מסכימים. בתחילה נראה שכולם מסכימים שיש פיגול גם אם מחשבת הפיגול הייתה רק במתיר אחד. אולם, כיוון שברור שאין זה המקרה, הם מגיהים את הברייתא כך שייכתב בה פסול במקום פיגול, שכן הכל מסכימים שהקרבן נפסל, גם אם אינו בהכרח פיגול.
הפרק השלישי פותח במשנה הדנה במחשבות בנוגע לדברים שאינם מיועדים בדרך כלל לשימוש מסוים זה. אם אדם מחשב בזמן עבודת הקומץ לאכול דבר שאינו נאכל בדרך כלל (כמו הקומץ עצמו) או להקטיר דבר שאינו מוקטר בדרך כלל (כמו השיריים), חכמים פוסקים שהקרבן כשר, בעוד שרבי אליעזר פוסל אותו. בנוסף, אם המחשבה נוגעת לכמות שהיא פחות מכזית, או אם היא משלבת חצי כזית של אכילה וחצי כזית של הקטרה, הקרבן נשאר כשר כי אכילה והקטרה אינן מצטרפות להגיע לשיעור הנדרש לפיגול.
רבי אסי בשם רבי יוחנן מסביר שרבי אליעזר לומד את שיטתו מכפילות הלשון בפסוק: "ואם האכל יאכל”. הוא מבין זאת ככולל שני סוגי אכילה: אכילת אדם וצריכת המזבח (הקטרה). לכן, מחשבה להחליף את התפקידים הללו – כוונה לאכול את מה שמיועד להקטרה – היא מחשבה פוסלת תקפה. חכמים החולקים דורשים את הפסוק הזה באופן שונה – לרבות מקרה של מי שמשתמש בלשון אכילה במקום הקטרה כשיש לו כוונת פיגול, או כדי ללמוד את השיעור הנדרש להקטרה מהשיעור הנדרש לאכילה – כזית; כלומר, מי שמקטיר פחות מכזית בכוונת פיגול לא יעבור על האיסור.
רבי זירא שואל את רב אסי: אם רבי אליעזר לומד את עמדתו מהתורה, הרי שצריכה להיות על כך ענישה של כרת, ובכל זאת רב אסי אמר בשם רבי יוחנן שאין בכך כרת לר’ אליעזר. רב אסי משיב שיש מחלוקת תנאים לגבי מהות הפסול של רבי אליעזר: דעה אחת סוברת שזהו פסול מהתורה שעונשו כרת, בעוד שדעה אחרת מציעה שזהו פסול מדרבנן, והוא מביא ברייתא לתמוך בכך. אך ההוכחה מהברייתא נדחית.
כלים
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י משפחת מילר רוטנברג לע”נ טניאל מילר.
מנחות יז
חֲרִיפֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא: הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַשֵּׁב בֵּיהּ בְּשִׁירַיִם וּלְבוֹנָה בְּמִילְּתָא קָיְימָא, אֲבָל הָכָא דְּחַשֵּׁב לַהּ בִּלְבוֹנָה – כְּמָה דְּחַשֵּׁב בֵּיהּ בְּכוּלֵּיהּ מַתִּיר דָּמֵי.
the sharp people in the city of Pumbedita: Burning renders burning piggul, e.g., burning the handful with the intent to burn the frankincense the next day renders the meal offering piggul. And this is the halakha even according to the Rabbis, who say that one does not render an offering piggul with intent occurring during the sacrifice of half of a permitting factor, e.g., when sacrificing the handful alone with intent of piggul. The reason is that this statement applies only where he had intent during the sacrifice of the handful to consume the remainder the next day, and the frankincense stands intact, i.e., he had no intent with regard to it. But here, when he had intent with regard to the frankincense while burning the handful, it is considered as though he had intent with regard to the entire permitting factor.
אָמַר רָבָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַקּוֹמֵץ וְנוֹתֵן בִּכְלִי, וְהַמּוֹלִיךְ וְהַמַּקְטִיר, לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
Rava said: We learn this halakha in a mishna, as well (12a): This is the principle: In the case of anyone who removes the handful, or places the handful in the vessel, or who conveys the vessel with the handful to the altar, or who burns the handful on the altar, with the intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, outside its designated area, the meal offering is unfit but there is no liability for karet. If his intent was to do so beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet on account of it.
מַאי לָאו הַקְטָרָה דּוּמְיָא דְּהָנָךְ, מָה הָנָךְ – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר, אַף הַקְטָרָה – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר?
Rava explains: What, is it not correct to say that the halakha with regard to burning is similar to these, i.e., the removal of the handful, its placement in a vessel, and the conveying? Accordingly, just as with regard to these, whether one’s intent was to partake of the remainder the next day or to burn the frankincense the next day, the halakha is that the offering is piggul, so too with regard to burning, whether one’s intent was to partake of the remainder or to burn the frankincense the next day, the offering is piggul.
לָא, הָנָךְ – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר; הַקְטָרָה – לֶאֱכוֹל אִין, לְהַקְטִיר לָא.
The Gemara rejects this comparison: No, with regard to these, whether one’s intent was to partake of the remainder or to burn the frankincense the next day, the offering is in fact piggul. But with regard to burning, if one’s intent was to partake of the remainder the next day, yes, it is piggul, but if one’s intent was to burn the frankincense the next day, it is not piggul.
יָתֵיב רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, וְיָתֵיב וְקָא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: ״מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר״ –
The Gemara relates that Rav Menashya bar Gadda sat before Abaye, and while he was sitting he said in the name of Rav Ḥisda: Burning does not render burning piggul, e.g., burning the handful with the intent to burn the frankincense the next day does not render the offering piggul. And this is the halakha even according to the opinion of Rabbi Meir, who says in the mishna that one renders an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, e.g., when sacrificing the handful but not the frankincense with intent of piggul.
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַשֵּׁב בְּהוּ בְּשִׁירַיִם, דְּקוֹמֶץ מַתִּיר דִּידְהוּ, אֲבָל הָכָא דְּקוֹמֶץ לָאו מַתִּיר דִּלְבוֹנָה הוּא – לָא מָצֵי מְפַגֵּל בֵּיהּ.
Rav Menashya bar Gadda explains that the reason is that this statement of Rabbi Meir applies only where he had intent during the sacrifice of the handful to consume the remainder the next day, as the handful is their permitting factor. But here, as the handful is not a permitting factor of the frankincense, the offering cannot be rendered piggul through it.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: עֲנִי מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה.
Abaye said to Rav Menashya: Answer me, my Master, did Rav Ḥisda state this halakha in the name of Rav? Rav Menashya said to Abaye: Yes. The Gemara notes that it was also stated explicitly that Rav Ḥisda says that Rav says: Burning does not render burning piggul.
אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אִידִי מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר – הוּא פִּיגּוּל וַחֲבֵירוֹ כָּשֵׁר, לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵירוֹ לְמָחָר – שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִין. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּלָאו מַתִּיר דִּידֵיהּ הוּא, לָא מָצֵי מְפַגֵּל בֵּיהּ.
Rav Ya’akov bar Idi said in the name of Abaye: We learn in the mishna as well that the halakha is in accordance with the opinion of Rav: If one slaughtered one of the lambs with the intent to partake of it the next day, that lamb is piggul and the other lamb is fit. If he slaughtered one lamb with the intent to partake of the other the next day, both lambs are fit. What is the reason? Is it not due to the fact that since the first lamb is not a permitting factor of the second lamb, it cannot render the second lamb piggul? The same reasoning should apply to the case of the handful and frankincense.
לָא, הָתָם הוּא דְּלָא אִיקְּבַע בְּחַד מָנָא, אֲבָל הָכָא דְּאִיקְּבַע בְּחַד מָנָא – כִּי חַד דָּמוּ.
The Gemara rejects this suggestion: No; there is a difference between these cases. It is only there, in the mishna, that one lamb cannot render the other piggul, as it was not fixed in one vessel with the other lamb, and therefore each animal stands independent of the other. But here, as the handful and frankincense were fixed in one vessel for the purpose of offering them, they are considered like one item and one of them therefore renders the other piggul.
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָא מִילְּתָא אַבְלַע לִי רַבִּי חֲנִינָא, וּתְקִילָא לִי כְּכוּלֵּיהּ תַּלְמוּדַאי – הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה, וּלְבוֹנָה לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר – פִּגּוּל.
§ Rav Hamnuna said: Rabbi Ḥanina helped me internalize this following matter, and to me it is equivalent to all the rest of my learning, as it contains a significant novelty: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense the next day, and burned the frankincense with the intent to partake of the remainder the next day, the meal offering is piggul.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אִי הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה״! אִי מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר״! אִי תַּרְוַיְיהוּ אֲתָא קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה וְלֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר״!
The Gemara asks: What is Rabbi Ḥanina teaching us? If he is teaching us that burning renders burning piggul, then let him simply say: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense, the offering is piggul. If he is teaching us that one renders an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, then let him say: If one burned the handful with the intent to partake of the remainder the next day, the offering is piggul. If he is coming to teach us both of these halakhot, let him say: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense or to partake of the remainder the next day, the offering is piggul.
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לְעוֹלָם קָסָבַר אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וְאֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּפָשְׁטָא לַיהּ מַחְשָׁבָה בְּכוּלַּהּ מִנְחָה.
Rav Adda bar Ahava said: Actually, Rabbi Ḥanina holds that burning does not render burning piggul, and therefore if one burned only the handful with the intent to burn the frankincense the next day, the offering is not piggul. And he also holds that one does not render an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, and consequently if one burned only the handful with the intent to partake of the remainder the next day, the offering is not piggul either. But it is different here, as intent of piggul has extended over the entire meal offering, as he had intent of piggul during the burning of the handful with regard to the frankincense and during the burning of the frankincense with regard to the remainder.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב יִצְחָק בַּר אַבָּא: הִקְטִיר קוֹמֶץ לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם – לְדִבְרֵי הַכֹּל פִּגּוּל. וְהָא מִיפְלָג פְּלִיגִי? אֶלָּא אֵימָא: לְדִבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל.
The Gemara relates that a tanna taught a baraita before Rav Yitzḥak bar Abba: If one burned the handful with the intent to partake of the remainder the next day, everyone agrees that the meal offering is piggul. The Gemara raises a difficulty: But don’t Rabbi Meir and the Rabbis disagree in the mishna with regard to this very case? Rather, say that the baraita states: Everyone agrees that the offering is disqualified, as although the Rabbis hold that such intent does not render an offering piggul, they concede that it disqualifies the offering.
וְלֵימָא: הֲרֵי זֶה פִּגּוּל, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא! תַּנָּא ״דִּבְרֵי הַכֹּל״ אַתְנְיוּהּ, ״פִּיגּוּל״ בְּ״פָסוּל״ מִיחַלַּף לֵיהּ, ״הֲרֵי זֶה״ בְּ״דִבְרֵי הַכֹּל״ לָא מִיחַלַּף לֵיהּ.
The Gemara challenges: But if one must emend the baraita, let him say that the baraita states: It is piggul, and that it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The Gemara responds: It is reasonable that the tanna taught that everyone agrees, and that he accidentally exchanged the word piggul for disqualified. But he would not confuse the phrase: This is the opinion of Rabbi Meir, with the phrase: Everyone agrees.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה.
מַתְנִי׳ הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
MISHNA: In the case of one who removes a handful from the meal offering with the intent to consume, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does not consume it, i.e., the handful, or to burn, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does not burn it on the altar, i.e., the remainder of the meal offering, the meal offering is fit. Rabbi Eliezer deems it unfit, although it is not piggul, and consuming it is therefore not punishable by excision from the World-to-Come [karet].
לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר פָּחוֹת מִכְּזַיִת – כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.
In the case of one who removes a handful from the meal offering with the intent to consume, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does consume it, or to burn, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does burn it on the altar, but his intent was to consume or burn improperly less than an olive-bulk, the offering is fit. If his intent was both to consume half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk beyond its designated time, the meal offering is nevertheless fit, because eating and burning do not join together.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא ״וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו״ – בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ, לוֹמַר לָךְ: כְּשֵׁם שֶׁמְּחַשְּׁבִין בַּאֲכִילַת אָדָם, כָּךְ מְחַשְּׁבִין בַּאֲכִילַת מִזְבֵּחַ.
GEMARA: Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: What is the reason for the ruling of Rabbi Eliezer that the intention to consume, beyond its designated time, an item that is not usually consumed renders the meal offering unfit? The verse states with regard to consuming an offering after its designated time: “And if any of the flesh of the sacrifice of his peace offerings is at all consumed [he’akhol ye’akhel]” (Leviticus 7:18), repeating for emphasis the term for consumption. He derives from the repeated term that the verse is speaking of two types of consumption: One is the consumption of the offering by a person, e.g., by the priests or the owner of the offering, and the other one is the consumption of the sacrificial portions by their being burned on the altar. This serves to tell you that just as one’s improper intention with regard to the consumption of a person renders the offering unfit, so too, one’s improper intention with regard to the consumption of the altar renders the offering unfit.
וּכְשֵׁם שֶׁמְּחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַאֲכִילַת אָדָם, וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ, כָּךְ מְחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַמִּזְבֵּחַ, וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לָאָדָם.
And furthermore, this serves to tell you that just as one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption by a person will be consumed on the following day by a person renders the offering unfit, and one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption of the altar will be consumed on the following day by the altar renders the offering unfit, so too, one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption by a person will be consumed on the altar renders the offering unfit, and one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption of the altar will be consumed on the following day by a person renders the offering unfit.
מַאי טַעְמָא? מִדְּאַפְּקִינְהוּ רַחֲמָנָא לְהַקְטָרָה בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה.
What is the reason for this derivation? It is derived from the fact that the Merciful One expresses the burning of the offering using the language of consumption.
וְרַבָּנַן, הַאי דְּאַפְּקִינְהוּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה,
And the Rabbis, who disagree with Rabbi Eliezer, maintain the following: This fact that the Merciful One expresses the burning of the offering using the language of consumption
דְּלָא שְׁנָא כִּי מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה לְמִזְבֵּחַ, וְלָא שְׁנָא כִּי מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן הַקְטָרָה לַמִּזְבֵּחַ.
demonstrates that there is no difference if one expresses his intention using the language of: Consumption on the altar, and there is no difference if one expresses his intention using the language of: Burning on the altar. Therefore, if the priest removed the handful from the meal offering while expressing the intention that it should be burned on the altar on the following day, whether this intention was phrased as: Consumed on the altar, or: Burned on the altar, the offering is piggul.
אִי נָמֵי, מָה אֲכִילָה בִּכְזַיִת – אַף הַקְטָרָה בִּכְזַיִת, וּלְעוֹלָם אֲכִילָה דְּאוֹרְחָא מַשְׁמַע.
Alternatively, the doubled expression serves to teach that just as one renders the offering piggul only when one’s intention involves the consumption of an olive-bulk, as this is the minimal measure for an act to be considered eating, so too, one renders the offering piggul only when one’s intention involves the burning of an olive-bulk. But actually, the expression for consumption found in the verse indicates consuming it in the usual manner, and therefore an offering is rendered unfit only if one’s improper intention involved consuming an item that is usually consumed, or burning an item that is usually burned.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אִם הֵאָכֹל הֵאָכֹל״, אִי נָמֵי ״אִם יֵאָכֵל יֵאָכֵל״, מַאי ״הֵאָכֹל יֵאָכֵל״? שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
And what would Rabbi Eliezer respond? He would say that if that were so, that the verse intends to teach only that halakha, let the Merciful One write either: If he’akhol he’akhol, or: If ye’akhel ye’akhel, repeating the same form of the word twice. What is the reason that the verse states “he’akhol ye’akhel,” employing both repetition and variation? Learn from this formulation two halakhot. One, as the Rabbis explain, is that the offering is rendered unfit whether one uses an expression of consumption or an expression of burning, provided that one’s intention is with regard to at least an olive-bulk. The second is that the offering is rendered unfit if one intends to burn on the altar an item that is usually consumed by a person, or to consume an item that is usually burned on the altar.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: וְאִי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם הָכִי הוּא, כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת!
Rabbi Zeira said to Rav Asi: But if the reasoning of Rabbi Eliezer is due to that derivation, and he understands that the verse equates the improper intent to consume an item that is usually consumed with the improper intent to consume an item that is usually burned, then let one also be liable to receive karet for consuming an offering brought with intention to consume, after its designated time, the part of the offering that is burned, or for intention to burn, after its designated time, an item that is usually consumed. Why does Rabbi Eliezer state only that the offering is rendered unfit? And if you would say that indeed, Rabbi Eliezer does hold that one who consumes such an offering is liable to receive karet, that is difficult: But aren’t you the one who said in the name of Rabbi Yoḥanan: Rabbi Eliezer concedes that doing so is not punishable by karet?
אֲמַר לֵיהּ: תַּנָּאֵי הִיא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: פְּסוּלָה דְּאוֹרָיְיתָא, וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: פְּסוּלָה דְּרַבָּנַן.
Rav Asi said to him: It is a dispute between tanna’im as to the opinion of Rabbi Eliezer. There is one who says that Rabbi Eliezer deems the offering to be unfit by Torah law and one is liable to receive karet. It was in accordance with this opinion that Rabbi Yoḥanan cited the proof from the verse. And there is one who says that Rabbi Eliezer deems the offering to be unfit by rabbinic law, and it was in accordance with this opinion that Rabbi Yoḥanan said that according to Rabbi Eliezer there is no punishment of karet for this transgression.
דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לִשְׁתּוֹת מִדָּמוֹ לְמָחָר, לְהַקְטִיר מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר, לֶאֱכוֹל מֵאֵימוּרָיו לְמָחָר – כָּשֵׁר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לְהַנִּיחַ מִדָּמוֹ לְמָחָר – רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף בָּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
As it is taught in a baraita: In the case of one who slaughters the offering with the intention to drink some of its blood, which is designated to be presented on the altar, on the next day, or to burn some of its meat, which is meant to be eaten, on the next day, or to eat some of its sacrificial portions, which are designated to be burned on the altar, on the next day, the offering is fit, as his intention is either to eat an item that is usually sacrificed on the altar, or to burn on the altar an item that is usually eaten. But Rabbi Eliezer deems the offering unfit. If one slaughters the offering with the intention to leave some of its blood for the next day, but not to present it or consume it, Rabbi Yehuda deems the offering unfit. Rabbi Elazar said: Even in this case Rabbi Eliezer deems the offering unfit, and the Rabbis deem it fit.
רַבִּי יְהוּדָה, אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן – הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּקָא מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה מַכְשְׁרִי רַבָּנַן, הָכָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
The Gemara clarifies: In accordance with whose opinion is the statement of Rabbi Yehuda that the offering is unfit even if he intends only to leave the blood for the next day, but not present it or consume it? If we say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, now consider: And if there, where the priest expresses his intention using the language of consumption, the Rabbis nevertheless deem the offering fit, despite the fact that if he had used this expression with regard to the portion burned on the altar, the offering would be piggul, is it not all the more so the case that here, when he intends only to leave the blood until the next day, the offering should be fit?
אֶלָּא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף בְּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. רַבִּי אֶלְעָזָר הַיְינוּ רַבִּי יְהוּדָה!
Rather, it must be that Rabbi Yehuda’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. And yet the baraita continues: Rabbi Elazar said: Even in this case Rabbi Eliezer deems the offering unfit, and the Rabbis deem it fit. If Rabbi Yehuda’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, then the explanation of Rabbi Elazar of Rabbi Eliezer’s opinion is identical to that of Rabbi Yehuda, and there does not appear to be any disagreement between the two.
אֶלָּא לָאו כָּרֵת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי יְהוּדָה (דְּתַנָּא קַמָּא) סָבַר: לְהַנִּיחַ – פְּסוּלָא בְּעָלְמָא, בְּהָנָךְ כָּרֵת נָמֵי מִיחַיַּיב, וַאֲתָא רַבִּי אֶלְעָזָר לְמֵימַר: אִידֵּי וְאִידֵּי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת!
Rather, is it not so that the difference between Rabbi Elazar and Rabbi Yehuda is with regard to liability for karet? The difference lies in that Rabbi Yehuda holds that if one’s intention is to leave the blood for the next day, then according to Rabbi Eliezer the offering is only rendered unfit, whereas in those cases listed in the mishna, such as where one’s intention is to eat the sacrificial portions on the next day, he would be liable to receive karet as well. And Rabbi Elazar comes to say that according to Rabbi Eliezer, both in this case and in that case, the offering is unfit but there is no liability to receive karet for it.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כָּרֵת לֵיכָּא, וְהָכָא שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקֶת בְּדָבָר: תַּנָּא קַמָּא סָבַר בְּהָנָךְ פְּלִיגִי, לְהַנִּיחַ – דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר,
The Gemara rejects this suggestion: No, it may be that everyone agrees that according to Rabbi Eliezer in a case where one’s intention is to eat, after its designated time, an item that is usually burned, or to burn an item that is usually eaten, there is no liability to receive karet. And here there are three disputes with regard to the matter. The first tanna holds that the Rabbis and Rabbi Eliezer disagree only in those cases, with regard to whether the offering is rendered unfit due to the intention to eat an item that is usually burned or to burn an item that is usually eaten. But with regard to leaving of its blood until the next day, everyone agrees that the offering is fit.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
ירושלים, Israel
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
מנחות יז
חֲרִיפֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא: הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי אֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַשֵּׁב בֵּיהּ בְּשִׁירַיִם וּלְבוֹנָה בְּמִילְּתָא קָיְימָא, אֲבָל הָכָא דְּחַשֵּׁב לַהּ בִּלְבוֹנָה – כְּמָה דְּחַשֵּׁב בֵּיהּ בְּכוּלֵּיהּ מַתִּיר דָּמֵי.
the sharp people in the city of Pumbedita: Burning renders burning piggul, e.g., burning the handful with the intent to burn the frankincense the next day renders the meal offering piggul. And this is the halakha even according to the Rabbis, who say that one does not render an offering piggul with intent occurring during the sacrifice of half of a permitting factor, e.g., when sacrificing the handful alone with intent of piggul. The reason is that this statement applies only where he had intent during the sacrifice of the handful to consume the remainder the next day, and the frankincense stands intact, i.e., he had no intent with regard to it. But here, when he had intent with regard to the frankincense while burning the handful, it is considered as though he had intent with regard to the entire permitting factor.
אָמַר רָבָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַקּוֹמֵץ וְנוֹתֵן בִּכְלִי, וְהַמּוֹלִיךְ וְהַמַּקְטִיר, לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
Rava said: We learn this halakha in a mishna, as well (12a): This is the principle: In the case of anyone who removes the handful, or places the handful in the vessel, or who conveys the vessel with the handful to the altar, or who burns the handful on the altar, with the intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, outside its designated area, the meal offering is unfit but there is no liability for karet. If his intent was to do so beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet on account of it.
מַאי לָאו הַקְטָרָה דּוּמְיָא דְּהָנָךְ, מָה הָנָךְ – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר, אַף הַקְטָרָה – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר?
Rava explains: What, is it not correct to say that the halakha with regard to burning is similar to these, i.e., the removal of the handful, its placement in a vessel, and the conveying? Accordingly, just as with regard to these, whether one’s intent was to partake of the remainder the next day or to burn the frankincense the next day, the halakha is that the offering is piggul, so too with regard to burning, whether one’s intent was to partake of the remainder or to burn the frankincense the next day, the offering is piggul.
לָא, הָנָךְ – בֵּין לֶאֱכוֹל בֵּין לְהַקְטִיר; הַקְטָרָה – לֶאֱכוֹל אִין, לְהַקְטִיר לָא.
The Gemara rejects this comparison: No, with regard to these, whether one’s intent was to partake of the remainder or to burn the frankincense the next day, the offering is in fact piggul. But with regard to burning, if one’s intent was to partake of the remainder the next day, yes, it is piggul, but if one’s intent was to burn the frankincense the next day, it is not piggul.
יָתֵיב רַב מְנַשְּׁיָא בַּר גַּדָּא קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, וְיָתֵיב וְקָא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: ״מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר״ –
The Gemara relates that Rav Menashya bar Gadda sat before Abaye, and while he was sitting he said in the name of Rav Ḥisda: Burning does not render burning piggul, e.g., burning the handful with the intent to burn the frankincense the next day does not render the offering piggul. And this is the halakha even according to the opinion of Rabbi Meir, who says in the mishna that one renders an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, e.g., when sacrificing the handful but not the frankincense with intent of piggul.
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַשֵּׁב בְּהוּ בְּשִׁירַיִם, דְּקוֹמֶץ מַתִּיר דִּידְהוּ, אֲבָל הָכָא דְּקוֹמֶץ לָאו מַתִּיר דִּלְבוֹנָה הוּא – לָא מָצֵי מְפַגֵּל בֵּיהּ.
Rav Menashya bar Gadda explains that the reason is that this statement of Rabbi Meir applies only where he had intent during the sacrifice of the handful to consume the remainder the next day, as the handful is their permitting factor. But here, as the handful is not a permitting factor of the frankincense, the offering cannot be rendered piggul through it.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: עֲנִי מָרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב: אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה.
Abaye said to Rav Menashya: Answer me, my Master, did Rav Ḥisda state this halakha in the name of Rav? Rav Menashya said to Abaye: Yes. The Gemara notes that it was also stated explicitly that Rav Ḥisda says that Rav says: Burning does not render burning piggul.
אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אִידִי מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר – הוּא פִּיגּוּל וַחֲבֵירוֹ כָּשֵׁר, לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵירוֹ לְמָחָר – שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִין. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּלָאו מַתִּיר דִּידֵיהּ הוּא, לָא מָצֵי מְפַגֵּל בֵּיהּ.
Rav Ya’akov bar Idi said in the name of Abaye: We learn in the mishna as well that the halakha is in accordance with the opinion of Rav: If one slaughtered one of the lambs with the intent to partake of it the next day, that lamb is piggul and the other lamb is fit. If he slaughtered one lamb with the intent to partake of the other the next day, both lambs are fit. What is the reason? Is it not due to the fact that since the first lamb is not a permitting factor of the second lamb, it cannot render the second lamb piggul? The same reasoning should apply to the case of the handful and frankincense.
לָא, הָתָם הוּא דְּלָא אִיקְּבַע בְּחַד מָנָא, אֲבָל הָכָא דְּאִיקְּבַע בְּחַד מָנָא – כִּי חַד דָּמוּ.
The Gemara rejects this suggestion: No; there is a difference between these cases. It is only there, in the mishna, that one lamb cannot render the other piggul, as it was not fixed in one vessel with the other lamb, and therefore each animal stands independent of the other. But here, as the handful and frankincense were fixed in one vessel for the purpose of offering them, they are considered like one item and one of them therefore renders the other piggul.
אָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָא מִילְּתָא אַבְלַע לִי רַבִּי חֲנִינָא, וּתְקִילָא לִי כְּכוּלֵּיהּ תַּלְמוּדַאי – הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה, וּלְבוֹנָה לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר – פִּגּוּל.
§ Rav Hamnuna said: Rabbi Ḥanina helped me internalize this following matter, and to me it is equivalent to all the rest of my learning, as it contains a significant novelty: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense the next day, and burned the frankincense with the intent to partake of the remainder the next day, the meal offering is piggul.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אִי הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה״! אִי מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר״! אִי תַּרְוַיְיהוּ אֲתָא קָא מַשְׁמַע לַן – לֵימָא: ״הִקְטִיר קוֹמֶץ לְהַקְטִיר לְבוֹנָה וְלֶאֱכוֹל שִׁירַיִם לְמָחָר״!
The Gemara asks: What is Rabbi Ḥanina teaching us? If he is teaching us that burning renders burning piggul, then let him simply say: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense, the offering is piggul. If he is teaching us that one renders an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, then let him say: If one burned the handful with the intent to partake of the remainder the next day, the offering is piggul. If he is coming to teach us both of these halakhot, let him say: If one burned the handful with the intent to burn the frankincense or to partake of the remainder the next day, the offering is piggul.
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לְעוֹלָם קָסָבַר אֵין הַקְטָרָה מְפַגֶּלֶת הַקְטָרָה, וְאֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּפָשְׁטָא לַיהּ מַחְשָׁבָה בְּכוּלַּהּ מִנְחָה.
Rav Adda bar Ahava said: Actually, Rabbi Ḥanina holds that burning does not render burning piggul, and therefore if one burned only the handful with the intent to burn the frankincense the next day, the offering is not piggul. And he also holds that one does not render an offering piggul through intent during the sacrifice of half of a permitting factor, and consequently if one burned only the handful with the intent to partake of the remainder the next day, the offering is not piggul either. But it is different here, as intent of piggul has extended over the entire meal offering, as he had intent of piggul during the burning of the handful with regard to the frankincense and during the burning of the frankincense with regard to the remainder.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב יִצְחָק בַּר אַבָּא: הִקְטִיר קוֹמֶץ לֶאֱכוֹל שִׁירַיִם – לְדִבְרֵי הַכֹּל פִּגּוּל. וְהָא מִיפְלָג פְּלִיגִי? אֶלָּא אֵימָא: לְדִבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל.
The Gemara relates that a tanna taught a baraita before Rav Yitzḥak bar Abba: If one burned the handful with the intent to partake of the remainder the next day, everyone agrees that the meal offering is piggul. The Gemara raises a difficulty: But don’t Rabbi Meir and the Rabbis disagree in the mishna with regard to this very case? Rather, say that the baraita states: Everyone agrees that the offering is disqualified, as although the Rabbis hold that such intent does not render an offering piggul, they concede that it disqualifies the offering.
וְלֵימָא: הֲרֵי זֶה פִּגּוּל, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא! תַּנָּא ״דִּבְרֵי הַכֹּל״ אַתְנְיוּהּ, ״פִּיגּוּל״ בְּ״פָסוּל״ מִיחַלַּף לֵיהּ, ״הֲרֵי זֶה״ בְּ״דִבְרֵי הַכֹּל״ לָא מִיחַלַּף לֵיהּ.
The Gemara challenges: But if one must emend the baraita, let him say that the baraita states: It is piggul, and that it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The Gemara responds: It is reasonable that the tanna taught that everyone agrees, and that he accidentally exchanged the word piggul for disqualified. But he would not confuse the phrase: This is the opinion of Rabbi Meir, with the phrase: Everyone agrees.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה.
מַתְנִי׳ הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
MISHNA: In the case of one who removes a handful from the meal offering with the intent to consume, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does not consume it, i.e., the handful, or to burn, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does not burn it on the altar, i.e., the remainder of the meal offering, the meal offering is fit. Rabbi Eliezer deems it unfit, although it is not piggul, and consuming it is therefore not punishable by excision from the World-to-Come [karet].
לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר פָּחוֹת מִכְּזַיִת – כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.
In the case of one who removes a handful from the meal offering with the intent to consume, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does consume it, or to burn, beyond its designated time, an item whose typical manner is such that one does burn it on the altar, but his intent was to consume or burn improperly less than an olive-bulk, the offering is fit. If his intent was both to consume half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk beyond its designated time, the meal offering is nevertheless fit, because eating and burning do not join together.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא ״וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו״ – בִּשְׁתֵּי אֲכִילוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד אֲכִילַת אָדָם וְאֶחָד אֲכִילַת מִזְבֵּחַ, לוֹמַר לָךְ: כְּשֵׁם שֶׁמְּחַשְּׁבִין בַּאֲכִילַת אָדָם, כָּךְ מְחַשְּׁבִין בַּאֲכִילַת מִזְבֵּחַ.
GEMARA: Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: What is the reason for the ruling of Rabbi Eliezer that the intention to consume, beyond its designated time, an item that is not usually consumed renders the meal offering unfit? The verse states with regard to consuming an offering after its designated time: “And if any of the flesh of the sacrifice of his peace offerings is at all consumed [he’akhol ye’akhel]” (Leviticus 7:18), repeating for emphasis the term for consumption. He derives from the repeated term that the verse is speaking of two types of consumption: One is the consumption of the offering by a person, e.g., by the priests or the owner of the offering, and the other one is the consumption of the sacrificial portions by their being burned on the altar. This serves to tell you that just as one’s improper intention with regard to the consumption of a person renders the offering unfit, so too, one’s improper intention with regard to the consumption of the altar renders the offering unfit.
וּכְשֵׁם שֶׁמְּחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַאֲכִילַת אָדָם, וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ, כָּךְ מְחַשְּׁבִין מֵאֲכִילַת אָדָם לַמִּזְבֵּחַ, וּמֵאֲכִילַת מִזְבֵּחַ לָאָדָם.
And furthermore, this serves to tell you that just as one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption by a person will be consumed on the following day by a person renders the offering unfit, and one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption of the altar will be consumed on the following day by the altar renders the offering unfit, so too, one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption by a person will be consumed on the altar renders the offering unfit, and one’s improper intention that a portion of the offering designated for consumption of the altar will be consumed on the following day by a person renders the offering unfit.
מַאי טַעְמָא? מִדְּאַפְּקִינְהוּ רַחֲמָנָא לְהַקְטָרָה בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה.
What is the reason for this derivation? It is derived from the fact that the Merciful One expresses the burning of the offering using the language of consumption.
וְרַבָּנַן, הַאי דְּאַפְּקִינְהוּ רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה,
And the Rabbis, who disagree with Rabbi Eliezer, maintain the following: This fact that the Merciful One expresses the burning of the offering using the language of consumption
דְּלָא שְׁנָא כִּי מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה לְמִזְבֵּחַ, וְלָא שְׁנָא כִּי מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן הַקְטָרָה לַמִּזְבֵּחַ.
demonstrates that there is no difference if one expresses his intention using the language of: Consumption on the altar, and there is no difference if one expresses his intention using the language of: Burning on the altar. Therefore, if the priest removed the handful from the meal offering while expressing the intention that it should be burned on the altar on the following day, whether this intention was phrased as: Consumed on the altar, or: Burned on the altar, the offering is piggul.
אִי נָמֵי, מָה אֲכִילָה בִּכְזַיִת – אַף הַקְטָרָה בִּכְזַיִת, וּלְעוֹלָם אֲכִילָה דְּאוֹרְחָא מַשְׁמַע.
Alternatively, the doubled expression serves to teach that just as one renders the offering piggul only when one’s intention involves the consumption of an olive-bulk, as this is the minimal measure for an act to be considered eating, so too, one renders the offering piggul only when one’s intention involves the burning of an olive-bulk. But actually, the expression for consumption found in the verse indicates consuming it in the usual manner, and therefore an offering is rendered unfit only if one’s improper intention involved consuming an item that is usually consumed, or burning an item that is usually burned.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אִם הֵאָכֹל הֵאָכֹל״, אִי נָמֵי ״אִם יֵאָכֵל יֵאָכֵל״, מַאי ״הֵאָכֹל יֵאָכֵל״? שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.
And what would Rabbi Eliezer respond? He would say that if that were so, that the verse intends to teach only that halakha, let the Merciful One write either: If he’akhol he’akhol, or: If ye’akhel ye’akhel, repeating the same form of the word twice. What is the reason that the verse states “he’akhol ye’akhel,” employing both repetition and variation? Learn from this formulation two halakhot. One, as the Rabbis explain, is that the offering is rendered unfit whether one uses an expression of consumption or an expression of burning, provided that one’s intention is with regard to at least an olive-bulk. The second is that the offering is rendered unfit if one intends to burn on the altar an item that is usually consumed by a person, or to consume an item that is usually burned on the altar.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: וְאִי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם הָכִי הוּא, כָּרֵת נָמֵי לִיחַיַּיב? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת!
Rabbi Zeira said to Rav Asi: But if the reasoning of Rabbi Eliezer is due to that derivation, and he understands that the verse equates the improper intent to consume an item that is usually consumed with the improper intent to consume an item that is usually burned, then let one also be liable to receive karet for consuming an offering brought with intention to consume, after its designated time, the part of the offering that is burned, or for intention to burn, after its designated time, an item that is usually consumed. Why does Rabbi Eliezer state only that the offering is rendered unfit? And if you would say that indeed, Rabbi Eliezer does hold that one who consumes such an offering is liable to receive karet, that is difficult: But aren’t you the one who said in the name of Rabbi Yoḥanan: Rabbi Eliezer concedes that doing so is not punishable by karet?
אֲמַר לֵיהּ: תַּנָּאֵי הִיא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: פְּסוּלָה דְּאוֹרָיְיתָא, וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: פְּסוּלָה דְּרַבָּנַן.
Rav Asi said to him: It is a dispute between tanna’im as to the opinion of Rabbi Eliezer. There is one who says that Rabbi Eliezer deems the offering to be unfit by Torah law and one is liable to receive karet. It was in accordance with this opinion that Rabbi Yoḥanan cited the proof from the verse. And there is one who says that Rabbi Eliezer deems the offering to be unfit by rabbinic law, and it was in accordance with this opinion that Rabbi Yoḥanan said that according to Rabbi Eliezer there is no punishment of karet for this transgression.
דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לִשְׁתּוֹת מִדָּמוֹ לְמָחָר, לְהַקְטִיר מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר, לֶאֱכוֹל מֵאֵימוּרָיו לְמָחָר – כָּשֵׁר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לְהַנִּיחַ מִדָּמוֹ לְמָחָר – רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף בָּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
As it is taught in a baraita: In the case of one who slaughters the offering with the intention to drink some of its blood, which is designated to be presented on the altar, on the next day, or to burn some of its meat, which is meant to be eaten, on the next day, or to eat some of its sacrificial portions, which are designated to be burned on the altar, on the next day, the offering is fit, as his intention is either to eat an item that is usually sacrificed on the altar, or to burn on the altar an item that is usually eaten. But Rabbi Eliezer deems the offering unfit. If one slaughters the offering with the intention to leave some of its blood for the next day, but not to present it or consume it, Rabbi Yehuda deems the offering unfit. Rabbi Elazar said: Even in this case Rabbi Eliezer deems the offering unfit, and the Rabbis deem it fit.
רַבִּי יְהוּדָה, אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן – הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּקָא מְחַשֵּׁב בִּלְשׁוֹן אֲכִילָה מַכְשְׁרִי רַבָּנַן, הָכָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
The Gemara clarifies: In accordance with whose opinion is the statement of Rabbi Yehuda that the offering is unfit even if he intends only to leave the blood for the next day, but not present it or consume it? If we say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, now consider: And if there, where the priest expresses his intention using the language of consumption, the Rabbis nevertheless deem the offering fit, despite the fact that if he had used this expression with regard to the portion burned on the altar, the offering would be piggul, is it not all the more so the case that here, when he intends only to leave the blood until the next day, the offering should be fit?
אֶלָּא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף בְּזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. רַבִּי אֶלְעָזָר הַיְינוּ רַבִּי יְהוּדָה!
Rather, it must be that Rabbi Yehuda’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. And yet the baraita continues: Rabbi Elazar said: Even in this case Rabbi Eliezer deems the offering unfit, and the Rabbis deem it fit. If Rabbi Yehuda’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, then the explanation of Rabbi Elazar of Rabbi Eliezer’s opinion is identical to that of Rabbi Yehuda, and there does not appear to be any disagreement between the two.
אֶלָּא לָאו כָּרֵת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי יְהוּדָה (דְּתַנָּא קַמָּא) סָבַר: לְהַנִּיחַ – פְּסוּלָא בְּעָלְמָא, בְּהָנָךְ כָּרֵת נָמֵי מִיחַיַּיב, וַאֲתָא רַבִּי אֶלְעָזָר לְמֵימַר: אִידֵּי וְאִידֵּי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת!
Rather, is it not so that the difference between Rabbi Elazar and Rabbi Yehuda is with regard to liability for karet? The difference lies in that Rabbi Yehuda holds that if one’s intention is to leave the blood for the next day, then according to Rabbi Eliezer the offering is only rendered unfit, whereas in those cases listed in the mishna, such as where one’s intention is to eat the sacrificial portions on the next day, he would be liable to receive karet as well. And Rabbi Elazar comes to say that according to Rabbi Eliezer, both in this case and in that case, the offering is unfit but there is no liability to receive karet for it.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כָּרֵת לֵיכָּא, וְהָכָא שָׁלֹשׁ מַחְלוֹקֶת בְּדָבָר: תַּנָּא קַמָּא סָבַר בְּהָנָךְ פְּלִיגִי, לְהַנִּיחַ – דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר,
The Gemara rejects this suggestion: No, it may be that everyone agrees that according to Rabbi Eliezer in a case where one’s intention is to eat, after its designated time, an item that is usually burned, or to burn an item that is usually eaten, there is no liability to receive karet. And here there are three disputes with regard to the matter. The first tanna holds that the Rabbis and Rabbi Eliezer disagree only in those cases, with regard to whether the offering is rendered unfit due to the intention to eat an item that is usually burned or to burn an item that is usually eaten. But with regard to leaving of its blood until the next day, everyone agrees that the offering is fit.
