היה סגנון מסוים של פתח שמספר רבנים השתמשו בו, ובכל זאת, הגמרא דחתה שימוש בפתח כזה משום חשש שאנשים ישקרו כי לא יעיזו פניהם בפני החכמים. הפתח הזה לבש צורות שונות, אבל הרעיון היה שהחכם יגיד משהו כמו: "אילו ידעת כמה זה חטא גדול לנדור, האם היית נודר?” מכיוון שלא סביר שמישהו יעיז לענות ‘כן’ לשאלה זו מול חכם, הם קבעו שאי אפשר להשתמש בו. יש מחלוקת בין רבא לאביי לגבי האם אפשר להשתמש בפתח זה: "אילו ידעת לנדור זה כמו לבנות במה ולהקריב עליה קרבן, האם היית נודר?” יש ויכוח לגבי איזה חלק במשפט הזה הם חלוקים – הבמה או ההקרבה? הגמרא מביאה מספר אמירות על סכנות הכעס, שכן ההנחה היא שרוב האנשים נשבעים מתוך כעס. מסופר על עולא שהיה עד לרצח במסעותיו מבבל לישראל. רבי יוחנן מטיל ספק בפרט בסיפור – איך יכול היה לעורר כעס בישראל ולרצוח אחר, כמו שאומר הפסוק שה’ יביא כעס בחוץ לארץ ולכן הבין שאין כעס בארץ. הכעס גורם לאדם לסלק את השכינה ממנו, לטיפשות ולחטא. האם אפשר להתיר נדר/שבועה אם נדר/נשבע בשם ה’? רוב האמוראים אומרים שלו אבל רב נחמן פוסק בסוף הסוגיה שמותר. מסופר על רב סחורה שהגיע לרב נחמן להתיר נדר ולאחר שניסה רב נחמן כל מיני פתחים ללא הצלחה, הוא כעס על רב סחורה. כשרב סחורה יצא משם, התיר לעצמו ע”י פתח שאילו ידע שזה יגרום לרב נחמן לכעוס עליו, לא היה נודר. מסופר עוד סיפור דומה על התרת נדר של ר’ שמעון בנו של רבי.
הלימוד החודש מוקדש לעילוי נשמת הרב ד”ר ריימונד הררי ז”ל, לרגל היארצייט הראשון שלו. בתפקידו כמחנך וכמנהל ישיבה דפלטבוש וכרב קהילה, הוא השפיע על אלפים בחכמתו, בחמימותו, ובמחויבותו הבלתי מתפשרת לתורה.
רוצה להקדיש שיעור?
כלים
הלימוד החודש מוקדש לעילוי נשמת הרב ד”ר ריימונד הררי ז”ל, לרגל היארצייט הראשון שלו. בתפקידו כמחנך וכמנהל ישיבה דפלטבוש וכרב קהילה, הוא השפיע על אלפים בחכמתו, בחמימותו, ובמחויבותו הבלתי מתפשרת לתורה.
נדרים כב
אִילּוּ לָא חֲמָאת בָּהּ אִימַּהּ מִילִּין דַּעֲזִיבָה — בִּכְדִי לָא אַדַּרְתַּהּ! מִי אַדַּרְתַּהּ? אֲמַרָה לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיַיהּ.
Had her mother not seen inappropriate [aziva] matters or behavior in her that should be stopped, she would not have taken a vow with regard to her for nothing; had you known that the neighbors would say that, would you have taken a vow with regard to her? She said to him: No, and he dissolved the vow for her.
בַּר בְּרַתֵּיה דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא, אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ הֲוָה יָדְעַתְּ דְּפָתְחִין פִּינְקְסָךְ וּמְמַשְׁמְשִׁין בְּעוֹבָדָךְ, מִי נְדַרְתְּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיֵיהּ.
The Gemara relates: The son of the daughter of Rabbi Yannai the Elder came before Rabbi Yannai the Elder to dissolve a vow. He said to him: Had you known that when you make a vow they open your record book [pinekas] in heaven and examine your actions, would you have vowed? He said to him: No, and he dissolved the vow for him.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: מַאי קְרָאָה — ״וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר״. וְאַף עַל גַּב דִּפְתַח רַבִּי יַנַּאי לֵיהּ — אֲנַן לָא פָּתְחִינַן לֵיהּ בְּהָא.
Rabbi Abba said: What is the verse from which it is derived that taking a vow leads to one’s deeds being examined? It is “And after vows to make inquiry” (Proverbs 20:25). This is interpreted to mean that after one takes a vow, his actions are reviewed in heaven. The Gemara comments: And although Rabbi Yannai broached dissolution with him in this way, we do not broach dissolution in this manner for one who vows, by asking if he regrets it because his actions will be examined in heaven. This is because one might be embarrassed, upon hearing such a question, to say that he does not have regret, and he will claim untruthfully that he is regretful.
וְלָא פָּתְחִינַן בְּהָדָא אַחְרָנִייתָא, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי פְּתַח לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהָהוּא סָבָא: ״יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא״. כׇּל הַבּוֹטֶה — רָאוּי לְדוֹקְרוֹ בְּחֶרֶב, אֶלָּא — לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.
And we also do not broach dissolution in this other way, as Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What type of dissolution did Rabban Gamliel broach for a certain elderly man who had taken a vow and came before him for dissolution? He informed him that it is written: “There is one who speaks like the piercing of a sword, but the tongue of the wise is health” (Proverbs 12:18), which is interpreted to mean: Anyone who verbally expresses the language of a vow, it is appropriate to pierce him with a sword, but he has another option: “The tongue of the wise is health,” since the Sages can release him from his vow. Quoting this verse with its interpretation is also not an acceptable method of broaching dissolution.
וְלָא פָּתְחִינַן בַּהֲדָא אַחְרָנִייתָא, דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן. בְּרֵישָׁא פָּתְחִינַן. בְּסֵיפָא, אַבָּיֵי אָמַר: פָּתְחִינַן, רָבָא אָמַר: לָא פָּתְחִינַן.
We also do not broach dissolution using this other method, as it is taught in a baraita: Rabbi Natan says: One who vows is considered as if he built a personal altar outside the Temple, which is prohibited, and one who fulfills this vow is considered as if he sacrifices an offering on it. With the first clause, we may broach dissolution by informing the one who vowed that vowing is akin to building an altar outside the Temple, but with regard to the latter clause there is a dispute among the Sages. Abaye said: We do broach dissolution by telling someone that fulfilling a vow is like sacrificing an offering on a forbidden altar, while Rava said: We do not broach dissolution with it.
רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהָדֵין לִישָּׁנָא. רַב טַבְיוֹמֵי מַתְנֵי הָכִי: בְּסֵיפָא לָא פָּתְחִינַן. בְּרֵישָׁא, אַבָּיֵי אָמַר: פָּתְחִינַן, רָבָא אָמַר: לָא פָּתְחִינַן. וְהִלְכְתָא: לָא פָּתְחִינַן לָא בְּרֵישָׁא וְלָא בְּסֵיפָא.
Rav Kahana taught this halakha in this wording, i.e., the wording that was just cited. However, Rav Tavyumei taught this halakha in this way: With regard to what is written in the last clause, all agree that we do not broach dissolution in this way. With regard to what is written in the first clause, there is a dispute among the Sages. Abaye said: We do broach dissolution in this manner, while Rava said: We do not broach dissolution in this manner either. The Gemara concludes: And the halakha is that we do not broach dissolution using either the language in the first clause or the language in the latter clause.
וְלָא פָּתְחִינַן בְּהָא נָמֵי דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּימוֹ — נִקְרָא רָשָׁע. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, מַאי קְרָא: ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״, וְיָלֵיף ״חֲדָלָה״ ״חֲדָלָה״. כְּתִיב הָכָא: ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר״, וּכְתִיב הָתָם: ״שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז״.
And furthermore, we also do not broach dissolution with this statement of Shmuel, as Shmuel said: With regard to one who vows, although he fulfills it, he is called wicked. Rabbi Abbahu said: What is the verse from which this is derived? It is “But if you refrain [teḥdal] from vowing there will be no sin in you” (Deuteronomy 23:23), and he derives the word ḥadala here from the word ḥadala elsewhere. It is written here: “But if you refrain [teḥdal] from vowing,” and it is written there: “There the wicked cease [ḥadlu] from troubling” (Job 3:17). The parallel language demonstrates that vowing is an act of the wicked.
אָמַר רַב יוֹסֵף, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: ״כְּנִדְרֵי כְשֵׁרִים״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים״ — נָדַר בְּנָזִיר וּבְקׇרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה.
Rav Yosef said: We, too, learn in the mishna (9a): If one says he vows like the vows of the virtuous, he has not said anything. If he says: Like the vows of the wicked, he has vowed with regard to becoming a nazirite, or with regard to obligating himself in an offering, or with regard to taking an oath. From here it is also apparent that vowing is an act of the wicked.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״, וְאֵין ״רָעָה״ אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״.
§ Apropos the verse “There the wicked cease from troubling,” the Gemara cites a related statement: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who gets angry, all kinds of Gehenna rule over him, because anger causes him to transgress all kinds of severe sins, as it is stated: “Therefore remove vexation from your heart and put away evil from your flesh” (Ecclesiastes 11:10), and the evil mentioned is nothing other than Gehenna, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose and even the wicked for the day of evil” (Proverbs 16:4), which is interpreted to mean that ultimately the day of the evildoer in Gehenna will arrive.
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ — הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת.
And not only that, but also hemorrhoids will control him, as it is stated: “But the Lord shall give you there a trembling heart, and failing of eyes, and languishing of soul” (Deuteronomy 28:65). Which is the matter of sickness that causes failing of the eyes in pain and causes languishing of the soul? You must say this is referring to hemorrhoids.
עוּלָּא בְּמִיסְּקֵיהּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיתְלְווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנֵי חוֹזָאֵי בַּהֲדֵיהּ. קָם חַד שַׁחְטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְעוּלָּא: יָאוּת עֲבַדִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין, וּפְרַע לֵיהּ בֵּית הַשְּׁחִיטָה. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם אַחְזִיקִי יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה? אֲמַר לֵיהּ: נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ.
The Gemara relates: Ulla, on his ascent to Eretz Yisrael, had two residents of Ḥozai join him. Because of a brawl between them, one arose and slaughtered the other. The assailant said to Ulla: Did I act properly? He said to him: Yes, and open the place of the slaughter, i.e., cut it more so that he will die faster. When Ulla came before Rabbi Yoḥanan, Ulla said to him: Perhaps, Heaven forbid, I strengthened the hands of sinners by commending him, although I did so merely because I was afraid that he would kill me. He said to him: You saved yourself by doing so, as it is permitted for one to say words like this in order to save his own life.
קָא תָמַהּ רַבִּי יוֹחָנָן, מִכְּדִי כְּתִיב: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז״ בְּבָבֶל כְּתִיב? אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא שַׁעְתָּא
With regard to the narrative itself, Rabbi Yoḥanan wondered: Now, it is written in the passage of curses: “But the Lord shall give you there a trembling heart” (Deuteronomy 28:65) and this is written with regard to Babylonia, because in the exile an individual possesses a trembling and angry heart. How is it possible that in Eretz Yisrael a person can get so angry as to murder another? Ulla said to him: At that moment when the incident occurred
לָא עָבְרִינַן יַרְדְּנָא.
we had not yet crossed the Jordan River, and we were still outside of Eretz Yisrael. Therefore, the curse of a heart of anger was relevant.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כׇּל מְזִמּוֹתָיו״. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי אָמַר: מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִיפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״, וּכְתִיב: ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״.
Rabba bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no God” (Psalms 10:4). Rabbi Yirmeya of Difti said: Anyone who gets angry forgets his learning and increases foolishness, as it is stated: “For anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9), and it is written: “But a fool unfolds folly” (Proverbs 13:16). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With regard to one who gets angry, it is acknowledged that his sins are more numerous than his merits, as it is stated: “And a wrathful man abounds in transgression” (Proverbs 29:22).
אָמַר רַב אַדָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא: אִלְמָלֵא (לֹא) חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לֹא נִיתַּן לָהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ בִּלְבַד, שֶׁעֶרְכָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא. מַאי טַעְמָא: ״כִּי בְּרֹב חׇכְמָה רׇב כָּעַס״.
Rav Adda, son of Rabbi Ḥanina, said: Had Israel not sinned in earlier times they would have been given the five books of the Torah and the book of Joshua alone. They needed the book of Joshua because it includes the arrangement of Eretz Yisrael. Since it contains the division of Eretz Yisrael among the tribes, it was required for all generations, but the other books of the prophets primarily detail the history of how Israel angered God and He sent prophets to admonish them. What is the reason, i.e., what is the allusion to this idea? It is stated: “For in much wisdom is much vexation” (Ecclesiastes 1:18). All the wisdom that the Jews possess from the books of the Bible is the result of their angering God.
אָמַר רַבִּי אַסִּי: אֵין נִזְקָקִין לֶ״אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, חוּץ מִ״קּוּנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי״, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גָּנְבָה וְשֶׁלֹּא הִכַּתּוּ.
§ Rabbi Asi said: One does not attend to a request to dissolve a vow in which the name of the God of Israel is invoked because such a declaration is especially stringent, except for a case where one swears by the God of Israel and adds: Benefiting from me is konam for my wife because she stole my purse or she hit my son, and then it became known that she did not steal or did not hit his son. In such a case, the vow can be dissolved because the vow was made in error, but in other cases such a vow is not dissolved.
הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַסִּי, אָמַר לַהּ: בְּמַאי נְדַרְתְּ? בֵּ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״. אֲמַר לַהּ: אִי נְדַרְתְּ בְּ״מוֹהִי״ שֶׁהִיא כִּינּוּי בְּעָלְמָא — מִזְדְּקִיקְנָא לִךְ, הַשְׁתָּא דְּלָא נְדַרְתְּ בְּ״מוֹהִי אֶלָּא בֵּ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, לָא מִזְדְּקִיקְנָא לִךְ.
The Gemara relates: There was a certain woman who came before Rav Asi. He said to her: With what language did you vow? She said to him: By the God of Israel. He said to her: If you would have vowed and said: By mohi, which is merely a substitute name, I would have attended to your request and dissolved the vow, but now that you did not vow by mohi but rather, by the God of Israel, I will not attend to your request and dissolve the vow.
רַב כָּהֲנָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: לִטְעוֹם מָר מִידֵּי. אֲמַר לֵיהּ: לָא מָרֵי כּוֹלָּא, לָא טָעֵימְנָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא מָרֵי כּוֹלָּא, לָא טָעֲימַתְּ לֵיהּ. הָנִיחָא לְרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר: ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״. אֶלָּא לְרַב יוֹסֵף, אַמַּאי אֲמַר ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״? הָכִי הוּא דְּקָאָמַר לֵיהּ: ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״ הוּא דְּקָאָמְרַתְּ, הִלְכָּךְ לָא טָעֲימַתְּ לֵיהּ.
The Gemara relates another incident: Rav Kahana happened to come to the home of Rav Yosef. Rav Yosef said to him: Let the Master eat something. He said to him: No, by the Master of all I will not eat it. Rav Yosef said to him: No, by the Master of all you will not eat it. The Gemara comments: Rav Kahana’s statement: No, by the Master of all I will not eat it, is well understood. But for Rav Yosef, why did he say: No, by the Master of all you will not eat it? What was the purpose of his vow? The Gemara answers: This is what he said to him: No, by the Master of all you will not eat it is what you said; therefore, you may not eat it, since a vow taken in such solemn fashion may not be dissolved.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הִלְכְתָא, פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה, וְנִזְקָקִין לֵ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״.
Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is that it is permitted for a halakhic authority to broach dissolution based on regret, and that one also attends to a request to dissolve a vow in which the name of the God of Israel is invoked.
מִשְׁתַּבַּח לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן בְּרַב סְחוֹרָה דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ, הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרֵא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן.
§ Rava praised his student Rav Seḥora to Rav Naḥman by saying that he is a great man. Rav Naḥman said to him: When Rav Seḥora comes to you, bring him to me. Rav Seḥora had a vow that he wanted to dissolve, so Rava sent Rav Seḥora to Rav Naḥman. He came before Rav Naḥman.
אֲמַר לֵיהּ: נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אִין. כַּמָּה זִימְנִין. אִיקְּפַד רַב נַחְמָן. אֲמַר לֵיהּ: זִיל לְקִילְעָךְ.
Rav Naḥman, who wanted to dissolve the vow, said to him: Did you vow with such a matter in mind? He said to him: Yes, so Rav Naḥman did not dissolve the vow. He then asked again: Did you vow with such a matter in mind, and suggested another possibility. He said to him: Yes. This happened several times, and every time Rav Naḥman attempted to broach an opening, Rav Seḥora replied that he had that in mind when he made the vow. Rav Naḥman became upset with him because it appeared that Rav Seḥora was making it unnecessarily difficult for him to dissolve the vow. Rav Naḥman said to him: Go to your tent [kilakh] because I do not want to talk to you.
נְפַק רַב סְחוֹרָה וּפְתַח פִּיתְחָא לְנַפְשֵׁיהּ. רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזֶה הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם. כֹּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וְהַשְׁתָּא דְּאִיקְּפַד רַב נַחְמָן — אַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא נְדַרִי. וּשְׁרָא לְנַפְשֵׁיהּ.
Rav Seḥora went out and made the following opening for himself that would enable the dissolution of his vow, based on a mishna in tractate Avot (2:1): Rabbi Yehuda HaNasi says: What is the proper path that a person should choose? He should choose any path that is considered a glory to the one who does it and a glory from his fellow men. Rav Seḥora then reasoned that now that Rav Naḥman became upset at him, he would not have made the vow with knowledge of this fact, since he would not receive glory from his fellow men, and based on this he dissolved the vow for himself.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרֵא. אֲתָא לְקַמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן, אָמְרִי לֵיהּ: נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אָמַר: אִין. אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אִין. כַּמָּה זִימְנִין,
The Gemara relates a similar incident: Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, had a vow to dissolve. He came before the Sages for dissolution. They said to him: Did you vow with the knowledge of this particular fact? He said: Yes. They proposed another possibility: Did you vow with the knowledge of this other particular fact? He said to them: Yes. This happened several times,
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
נדרים כב
אִילּוּ לָא חֲמָאת בָּהּ אִימַּהּ מִילִּין דַּעֲזִיבָה — בִּכְדִי לָא אַדַּרְתַּהּ! מִי אַדַּרְתַּהּ? אֲמַרָה לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיַיהּ.
Had her mother not seen inappropriate [aziva] matters or behavior in her that should be stopped, she would not have taken a vow with regard to her for nothing; had you known that the neighbors would say that, would you have taken a vow with regard to her? She said to him: No, and he dissolved the vow for her.
בַּר בְּרַתֵּיה דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא, אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ הֲוָה יָדְעַתְּ דְּפָתְחִין פִּינְקְסָךְ וּמְמַשְׁמְשִׁין בְּעוֹבָדָךְ, מִי נְדַרְתְּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיֵיהּ.
The Gemara relates: The son of the daughter of Rabbi Yannai the Elder came before Rabbi Yannai the Elder to dissolve a vow. He said to him: Had you known that when you make a vow they open your record book [pinekas] in heaven and examine your actions, would you have vowed? He said to him: No, and he dissolved the vow for him.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: מַאי קְרָאָה — ״וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר״. וְאַף עַל גַּב דִּפְתַח רַבִּי יַנַּאי לֵיהּ — אֲנַן לָא פָּתְחִינַן לֵיהּ בְּהָא.
Rabbi Abba said: What is the verse from which it is derived that taking a vow leads to one’s deeds being examined? It is “And after vows to make inquiry” (Proverbs 20:25). This is interpreted to mean that after one takes a vow, his actions are reviewed in heaven. The Gemara comments: And although Rabbi Yannai broached dissolution with him in this way, we do not broach dissolution in this manner for one who vows, by asking if he regrets it because his actions will be examined in heaven. This is because one might be embarrassed, upon hearing such a question, to say that he does not have regret, and he will claim untruthfully that he is regretful.
וְלָא פָּתְחִינַן בְּהָדָא אַחְרָנִייתָא, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי פְּתַח לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהָהוּא סָבָא: ״יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא״. כׇּל הַבּוֹטֶה — רָאוּי לְדוֹקְרוֹ בְּחֶרֶב, אֶלָּא — לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.
And we also do not broach dissolution in this other way, as Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What type of dissolution did Rabban Gamliel broach for a certain elderly man who had taken a vow and came before him for dissolution? He informed him that it is written: “There is one who speaks like the piercing of a sword, but the tongue of the wise is health” (Proverbs 12:18), which is interpreted to mean: Anyone who verbally expresses the language of a vow, it is appropriate to pierce him with a sword, but he has another option: “The tongue of the wise is health,” since the Sages can release him from his vow. Quoting this verse with its interpretation is also not an acceptable method of broaching dissolution.
וְלָא פָּתְחִינַן בַּהֲדָא אַחְרָנִייתָא, דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן. בְּרֵישָׁא פָּתְחִינַן. בְּסֵיפָא, אַבָּיֵי אָמַר: פָּתְחִינַן, רָבָא אָמַר: לָא פָּתְחִינַן.
We also do not broach dissolution using this other method, as it is taught in a baraita: Rabbi Natan says: One who vows is considered as if he built a personal altar outside the Temple, which is prohibited, and one who fulfills this vow is considered as if he sacrifices an offering on it. With the first clause, we may broach dissolution by informing the one who vowed that vowing is akin to building an altar outside the Temple, but with regard to the latter clause there is a dispute among the Sages. Abaye said: We do broach dissolution by telling someone that fulfilling a vow is like sacrificing an offering on a forbidden altar, while Rava said: We do not broach dissolution with it.
רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהָדֵין לִישָּׁנָא. רַב טַבְיוֹמֵי מַתְנֵי הָכִי: בְּסֵיפָא לָא פָּתְחִינַן. בְּרֵישָׁא, אַבָּיֵי אָמַר: פָּתְחִינַן, רָבָא אָמַר: לָא פָּתְחִינַן. וְהִלְכְתָא: לָא פָּתְחִינַן לָא בְּרֵישָׁא וְלָא בְּסֵיפָא.
Rav Kahana taught this halakha in this wording, i.e., the wording that was just cited. However, Rav Tavyumei taught this halakha in this way: With regard to what is written in the last clause, all agree that we do not broach dissolution in this way. With regard to what is written in the first clause, there is a dispute among the Sages. Abaye said: We do broach dissolution in this manner, while Rava said: We do not broach dissolution in this manner either. The Gemara concludes: And the halakha is that we do not broach dissolution using either the language in the first clause or the language in the latter clause.
וְלָא פָּתְחִינַן בְּהָא נָמֵי דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּימוֹ — נִקְרָא רָשָׁע. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, מַאי קְרָא: ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״, וְיָלֵיף ״חֲדָלָה״ ״חֲדָלָה״. כְּתִיב הָכָא: ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר״, וּכְתִיב הָתָם: ״שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז״.
And furthermore, we also do not broach dissolution with this statement of Shmuel, as Shmuel said: With regard to one who vows, although he fulfills it, he is called wicked. Rabbi Abbahu said: What is the verse from which this is derived? It is “But if you refrain [teḥdal] from vowing there will be no sin in you” (Deuteronomy 23:23), and he derives the word ḥadala here from the word ḥadala elsewhere. It is written here: “But if you refrain [teḥdal] from vowing,” and it is written there: “There the wicked cease [ḥadlu] from troubling” (Job 3:17). The parallel language demonstrates that vowing is an act of the wicked.
אָמַר רַב יוֹסֵף, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: ״כְּנִדְרֵי כְשֵׁרִים״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, ״כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים״ — נָדַר בְּנָזִיר וּבְקׇרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה.
Rav Yosef said: We, too, learn in the mishna (9a): If one says he vows like the vows of the virtuous, he has not said anything. If he says: Like the vows of the wicked, he has vowed with regard to becoming a nazirite, or with regard to obligating himself in an offering, or with regard to taking an oath. From here it is also apparent that vowing is an act of the wicked.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״, וְאֵין ״רָעָה״ אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״.
§ Apropos the verse “There the wicked cease from troubling,” the Gemara cites a related statement: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who gets angry, all kinds of Gehenna rule over him, because anger causes him to transgress all kinds of severe sins, as it is stated: “Therefore remove vexation from your heart and put away evil from your flesh” (Ecclesiastes 11:10), and the evil mentioned is nothing other than Gehenna, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose and even the wicked for the day of evil” (Proverbs 16:4), which is interpreted to mean that ultimately the day of the evildoer in Gehenna will arrive.
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ — הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת.
And not only that, but also hemorrhoids will control him, as it is stated: “But the Lord shall give you there a trembling heart, and failing of eyes, and languishing of soul” (Deuteronomy 28:65). Which is the matter of sickness that causes failing of the eyes in pain and causes languishing of the soul? You must say this is referring to hemorrhoids.
עוּלָּא בְּמִיסְּקֵיהּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיתְלְווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנֵי חוֹזָאֵי בַּהֲדֵיהּ. קָם חַד שַׁחְטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְעוּלָּא: יָאוּת עֲבַדִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין, וּפְרַע לֵיהּ בֵּית הַשְּׁחִיטָה. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם אַחְזִיקִי יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה? אֲמַר לֵיהּ: נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ.
The Gemara relates: Ulla, on his ascent to Eretz Yisrael, had two residents of Ḥozai join him. Because of a brawl between them, one arose and slaughtered the other. The assailant said to Ulla: Did I act properly? He said to him: Yes, and open the place of the slaughter, i.e., cut it more so that he will die faster. When Ulla came before Rabbi Yoḥanan, Ulla said to him: Perhaps, Heaven forbid, I strengthened the hands of sinners by commending him, although I did so merely because I was afraid that he would kill me. He said to him: You saved yourself by doing so, as it is permitted for one to say words like this in order to save his own life.
קָא תָמַהּ רַבִּי יוֹחָנָן, מִכְּדִי כְּתִיב: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז״ בְּבָבֶל כְּתִיב? אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא שַׁעְתָּא
With regard to the narrative itself, Rabbi Yoḥanan wondered: Now, it is written in the passage of curses: “But the Lord shall give you there a trembling heart” (Deuteronomy 28:65) and this is written with regard to Babylonia, because in the exile an individual possesses a trembling and angry heart. How is it possible that in Eretz Yisrael a person can get so angry as to murder another? Ulla said to him: At that moment when the incident occurred
לָא עָבְרִינַן יַרְדְּנָא.
we had not yet crossed the Jordan River, and we were still outside of Eretz Yisrael. Therefore, the curse of a heart of anger was relevant.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כׇּל מְזִמּוֹתָיו״. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי אָמַר: מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִיפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״, וּכְתִיב: ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״.
Rabba bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no God” (Psalms 10:4). Rabbi Yirmeya of Difti said: Anyone who gets angry forgets his learning and increases foolishness, as it is stated: “For anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9), and it is written: “But a fool unfolds folly” (Proverbs 13:16). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With regard to one who gets angry, it is acknowledged that his sins are more numerous than his merits, as it is stated: “And a wrathful man abounds in transgression” (Proverbs 29:22).
אָמַר רַב אַדָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא: אִלְמָלֵא (לֹא) חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לֹא נִיתַּן לָהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ בִּלְבַד, שֶׁעֶרְכָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא. מַאי טַעְמָא: ״כִּי בְּרֹב חׇכְמָה רׇב כָּעַס״.
Rav Adda, son of Rabbi Ḥanina, said: Had Israel not sinned in earlier times they would have been given the five books of the Torah and the book of Joshua alone. They needed the book of Joshua because it includes the arrangement of Eretz Yisrael. Since it contains the division of Eretz Yisrael among the tribes, it was required for all generations, but the other books of the prophets primarily detail the history of how Israel angered God and He sent prophets to admonish them. What is the reason, i.e., what is the allusion to this idea? It is stated: “For in much wisdom is much vexation” (Ecclesiastes 1:18). All the wisdom that the Jews possess from the books of the Bible is the result of their angering God.
אָמַר רַבִּי אַסִּי: אֵין נִזְקָקִין לֶ״אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, חוּץ מִ״קּוּנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי״, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גָּנְבָה וְשֶׁלֹּא הִכַּתּוּ.
§ Rabbi Asi said: One does not attend to a request to dissolve a vow in which the name of the God of Israel is invoked because such a declaration is especially stringent, except for a case where one swears by the God of Israel and adds: Benefiting from me is konam for my wife because she stole my purse or she hit my son, and then it became known that she did not steal or did not hit his son. In such a case, the vow can be dissolved because the vow was made in error, but in other cases such a vow is not dissolved.
הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַסִּי, אָמַר לַהּ: בְּמַאי נְדַרְתְּ? בֵּ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״. אֲמַר לַהּ: אִי נְדַרְתְּ בְּ״מוֹהִי״ שֶׁהִיא כִּינּוּי בְּעָלְמָא — מִזְדְּקִיקְנָא לִךְ, הַשְׁתָּא דְּלָא נְדַרְתְּ בְּ״מוֹהִי אֶלָּא בֵּ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, לָא מִזְדְּקִיקְנָא לִךְ.
The Gemara relates: There was a certain woman who came before Rav Asi. He said to her: With what language did you vow? She said to him: By the God of Israel. He said to her: If you would have vowed and said: By mohi, which is merely a substitute name, I would have attended to your request and dissolved the vow, but now that you did not vow by mohi but rather, by the God of Israel, I will not attend to your request and dissolve the vow.
רַב כָּהֲנָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: לִטְעוֹם מָר מִידֵּי. אֲמַר לֵיהּ: לָא מָרֵי כּוֹלָּא, לָא טָעֵימְנָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא מָרֵי כּוֹלָּא, לָא טָעֲימַתְּ לֵיהּ. הָנִיחָא לְרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר: ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״. אֶלָּא לְרַב יוֹסֵף, אַמַּאי אֲמַר ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״? הָכִי הוּא דְּקָאָמַר לֵיהּ: ״לָא מָרֵי כּוֹלָּא״ הוּא דְּקָאָמְרַתְּ, הִלְכָּךְ לָא טָעֲימַתְּ לֵיהּ.
The Gemara relates another incident: Rav Kahana happened to come to the home of Rav Yosef. Rav Yosef said to him: Let the Master eat something. He said to him: No, by the Master of all I will not eat it. Rav Yosef said to him: No, by the Master of all you will not eat it. The Gemara comments: Rav Kahana’s statement: No, by the Master of all I will not eat it, is well understood. But for Rav Yosef, why did he say: No, by the Master of all you will not eat it? What was the purpose of his vow? The Gemara answers: This is what he said to him: No, by the Master of all you will not eat it is what you said; therefore, you may not eat it, since a vow taken in such solemn fashion may not be dissolved.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הִלְכְתָא, פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה, וְנִזְקָקִין לֵ״אלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״.
Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is that it is permitted for a halakhic authority to broach dissolution based on regret, and that one also attends to a request to dissolve a vow in which the name of the God of Israel is invoked.
מִשְׁתַּבַּח לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן בְּרַב סְחוֹרָה דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ, הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרֵא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן.
§ Rava praised his student Rav Seḥora to Rav Naḥman by saying that he is a great man. Rav Naḥman said to him: When Rav Seḥora comes to you, bring him to me. Rav Seḥora had a vow that he wanted to dissolve, so Rava sent Rav Seḥora to Rav Naḥman. He came before Rav Naḥman.
אֲמַר לֵיהּ: נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אִין. כַּמָּה זִימְנִין. אִיקְּפַד רַב נַחְמָן. אֲמַר לֵיהּ: זִיל לְקִילְעָךְ.
Rav Naḥman, who wanted to dissolve the vow, said to him: Did you vow with such a matter in mind? He said to him: Yes, so Rav Naḥman did not dissolve the vow. He then asked again: Did you vow with such a matter in mind, and suggested another possibility. He said to him: Yes. This happened several times, and every time Rav Naḥman attempted to broach an opening, Rav Seḥora replied that he had that in mind when he made the vow. Rav Naḥman became upset with him because it appeared that Rav Seḥora was making it unnecessarily difficult for him to dissolve the vow. Rav Naḥman said to him: Go to your tent [kilakh] because I do not want to talk to you.
נְפַק רַב סְחוֹרָה וּפְתַח פִּיתְחָא לְנַפְשֵׁיהּ. רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזֶה הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבוֹר לוֹ הָאָדָם. כֹּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וְהַשְׁתָּא דְּאִיקְּפַד רַב נַחְמָן — אַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא נְדַרִי. וּשְׁרָא לְנַפְשֵׁיהּ.
Rav Seḥora went out and made the following opening for himself that would enable the dissolution of his vow, based on a mishna in tractate Avot (2:1): Rabbi Yehuda HaNasi says: What is the proper path that a person should choose? He should choose any path that is considered a glory to the one who does it and a glory from his fellow men. Rav Seḥora then reasoned that now that Rav Naḥman became upset at him, he would not have made the vow with knowledge of this fact, since he would not receive glory from his fellow men, and based on this he dissolved the vow for himself.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרֵא. אֲתָא לְקַמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן, אָמְרִי לֵיהּ: נְדַרְתְּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אָמַר: אִין. אַדַּעְתָּא דְּהָכִי? אִין. כַּמָּה זִימְנִין,
The Gemara relates a similar incident: Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, had a vow to dissolve. He came before the Sages for dissolution. They said to him: Did you vow with the knowledge of this particular fact? He said: Yes. They proposed another possibility: Did you vow with the knowledge of this other particular fact? He said to them: Yes. This happened several times,
