מה יש לקב”ה להגיד לאלו בנהרדע שחטאו ביום כיפור? ומה השטן אומר? האם מקשיבים לשטן ביום כיפור? במה זה תלוי? באיזה שעה רמו את הדשן ביום רגיל, ביום כיפור ובחגים? למה? מה תרגום המילה "גבר” במושג "קריאת הגבר”? האם זה בנאדם או תרנגול? רב ור’ שילא חלקו. מסופר על היום שרב תיפקד כמתורגמן של ר’ שילא ותרגם כפי פירושו.
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
רוצה להקדיש שיעור?
0:00
0:00
כלים
הלימוד החודש מוקדש לרפואת פיליס הכט, גיטל פעשא בת מאשה רחל על ידי חברותיה הרבות שאוהבות ומעריכות אותה.
יומא כ
״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״. וְשָׂטָן מַאי אֲמַר? אֲמַר לֵיהּ: שָׂטָן בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי — לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. מִמַּאי? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: ״הַשָּׂטָן״ בְּגִמַטְרִיָּא תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָוֵי. תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה יוֹמֵי — אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי — לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי.
“Sin lies in waiting at the door” (Genesis 4:7), and it is no wonder that men sin. He asked him: And what did Satan the prosecutor say about their sinning? Elijah said to him: Satan, on Yom Kippur, has no license to prosecute. From where is that idea derived? Rami bar Ḥama said: The numerological value of the letters that constitute the word HaSatan is three hundred and sixty four: Heh has a value of five, sin has a value of three hundred, tet has a value of nine, and nun has a value of fifty. Three hundred and sixty-four days of the solar year, which is three hundred and sixty-five days long, Satan has license to prosecute. On the remaining day, Yom Kippur, he has no license to prosecute. Since that day is exalted above all others, there is no room for the accusations of Satan.
מַתְנִי׳ בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.
MISHNA: Every day the priests would remove the ashes from the altar and place them on the east side of the ramp at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, as there was no insistence on a precise time. And on Yom Kippur they would remove the ashes earlier, from midnight onward. And on the Festivals, the ashes were removed even earlier, at the end of the first watch. And the call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was full with the Jewish people who vowed to bring offerings and would fulfill their obligations on the Festivals. Those offerings were sacrificed immediately following the daily offering.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אֵבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, קוֹדֶם חֲצוֹת — יַחְזִיר, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, לְאַחַר חֲצוֹת — לֹא יַחְזִיר, וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן.
GEMARA: We learned in a mishna there, in tractate Zevaḥim: With regard to limbs from offerings that were forced off the altar by the heat of the fire, if they fell before midnight, these limbs remain sacred; the priest should return them to the fire, and one is liable for misuse of consecrated property for deriving benefit from them. If they fell after midnight, the priest should not return them to the fire, and one is not liable for misuse of consecrated property for deriving benefit from them; they are considered like ashes.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּל הַלַּיְלָה … וְהִקְטִיר״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּל הַלַּיְלָה … וְהֵרִים״, הָא כֵּיצַד? חַלְּקֵהוּ — חֶצְיוֹ לְהַקְטָרָה, וְחֶצְיוֹ לַהֲרָמָה.
The Gemara asks: From where are these matters derived that midnight determines the end of the burning period for limbs, after which they assume the legal status of ashes? Rav said: One verse says: “It is the burnt-offering that goes up on its firewood upon the altar all night until morning” (Leviticus 6:2) and he shall burn it, indicating that the sacrificial limbs may be burned throughout the night. And one verse says: “All night…and he shall remove the ashes” (Leviticus 6:2–3), meaning that the ashes may be removed throughout the night. How can these texts be reconciled? Rather, divide the night into two sections: Half of it for burning the limbs, and half of it for removal of the ashes.
מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה,
Rav Kahana raised an objection. It was taught in the mishna: Every day the priests would remove the ashes from the altar at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, and on Yom Kippur from midnight, and on the Festivals from the end of the first watch.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחֲצוֹת דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, הֵיכִי מַקְדְּמִינַן (וְהֵיכִי מְאַחֲרִינַן)?
And if it enters your mind to say that the time for removal of the ashes is from midnight by Torah law, how do we perform it earlier and how do we perform it later than the time established by Torah law?
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַלַּיְלָה״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עַד הַבֹּקֶר? וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד הַבֹּקֶר״ — תֵּן בֹּקֶר לְבׇקְרוֹ שֶׁל לַיְלָה.
Rather, Rabbi Yoḥanan said: The fact that midnight is the deadline after which the limbs may not be burned is derived from a different source. From the fact that it is stated with regard to the burning of the limbs: All night, don’t I know that it means until morning? And for what purpose, then, does the verse state: Until morning? It means: Add another morning to the morning of the night. Arise before dawn, and that is the time for removal of the ashes. Nevertheless, there is no specific hour fixed for performing this removal, and how much earlier than dawn it is performed depends on the need.
הִלְכָּךְ, בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו — סַגִּיא. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּאִיכָּא חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל — עָבְדִינַן מֵחֲצוֹת. וּבִרְגָלִים, דִּנְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל וּנְפִישִׁי קׇרְבָּנוֹת — עָבְדִינַן מֵאַשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה. כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: לֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.
Therefore, every day the priests remove the ashes from the altar at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, as on a typical day removing the ashes just before dawn is sufficient. On Yom Kippur, when, due to the fact that he performs the entire day’s service, there is an issue of the weakness of the High Priest, the ashes are removed earlier and we do so from midnight. And on the Festivals, when the Jewish people in Jerusalem are numerous and the offerings that they bring to sacrifice during the Festival are numerous, the ashes are removed even earlier, and we do so from the first watch, in accordance with the reason that is taught in the mishna: And the call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was full with the Jewish people.
מַאי: ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״? רַב אָמַר: קְרָא גַּבְרָא. רַבִּי שֵׁילָא אָמַר: קְרָא תַּרְנְגוֹלָא.
§ The term keriat hagever, translated above as the call of the rooster, is mentioned in the mishna as an indication of a certain time. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase keriat hagever? Rav said: It is the call of the man; the priest appointed for this task proclaimed that it was time for the priests to report for service. Rabbi Sheila said: It is the call of the rooster, which is also called gever.
רַב אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא. לָא הֲוָה אָמוֹרָא לְמֵיקַם עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא, קָם רַב עֲלֵיהּ, וְקָא מְפָרֵשׁ: מַאי ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״ — קְרָא גַּבְרָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שֵׁילָא, וְלֵימָא מָר: ״קְרָא תַּרְנְגוֹלָא״? אֲמַר לֵיהּ: ״אַבּוּב לְחָרֵי — זָמַר, לְגַרְדָּאֵי — לָא מְקַבְּלוּהּ מִינֵּיהּ״.
Rav happened to come to the place where Rabbi Sheila was the most prominent local Torah scholar and Rav was not yet known. There was no disseminator to stand before Rabbi Sheila to disseminate his lecture to the public. Rav stood before him to disseminate the lecture, in the course of which Rabbi Sheila mentioned keriat hagever. Rav interpreted the concept for the audience and said: What is the meaning of keriat hagever? It means the call of the man. Rabbi Sheila said to him: And let the Master say it is the call of the rooster. Rav said to him, quoting a folk saying: A flute played for noblemen is music, but when played for weavers, they receive no pleasure from it, due to their lack of sophistication. Similarly, the interpretation that I disseminated was accepted by Torah scholars greater than you. You, who lack their sophistication, cannot appreciate it.
כִּי הֲוָה קָאֵימְנָא עֲלֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא וּמְפָרֵישְׁנָא: מַאי ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״ — קְרָא גַּבְרָא, וְלָא אֲמַר לִי וְלָא מִידֵּי. וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי, אֵימָא: ״קְרָא תַּרְנְגוֹלָא״. אֲמַר לֵיהּ: מָר נִיהוּ רַב? נִינַח מָר. אֲמַר לֵיהּ, אָמְרִי אִינָשֵׁי: ״אִיתְּגַרְתְּ — לֵיהּ פּוּץ עַמְרֵיהּ״. אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא מוֹרִידִין״.
When I stood before Rabbi Ḥiyya and interpreted: What is the meaning of keriat hagever? It means the call of the man, he did not say anything to me in response, and you, Rabbi Sheila, say to me: Say it is the call of the rooster. As soon as Rabbi Sheila heard that, he knew at once who had been disseminating his lecture. He said to him: Is the Master Rav? Let the Master rest and cease disseminating my lecture, as it is beneath your dignity to serve as my assistant. Rav said to him: People say this aphorism: If you hired yourself to him, comb his wool. Once one agrees to perform a task, he should bear its less pleasing aspects and complete the job. Some say, this is what Rav said to him: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since the task of interpreting was undertaken by a man of my stature, it is not fitting that a lesser man will replace me. That would be a display of contempt for the Torah.
תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב: גְּבִינִי כָּרוֹז מַהוּ אוֹמֵר: ״עִמְדוּ כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדַתְכֶם, וּלְוִיִּם לְדוּכַנְכֶם, וְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲמַדְכֶם״. וְהָיָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע בְּשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת.
The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav, and a baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Sheila. The Gemara elaborates: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav: What did Gevini the Crier, who was an appointee in the Temple, say in his proclamation? Arise, priests, to your service, and Levites to your platform, and Israelites to your non-priestly watch. And the Gemara relates: His voice was so strong that it could be heard at a distance of three parasangs, slightly more than eight miles.
מַעֲשֶׂה בְּאַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמַע קוֹלוֹ בְּשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ שִׁיגֵּר לוֹ מַתָּנוֹת. וְאַף עַל פִּי כֵן, כֹּהֵן גָּדוֹל מְשׁוּבָּח מִמֶּנּוּ. דְּאָמַר מָר: וּכְבָר אָמַר ״אָנָא הַשֵּׁם״ וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בִּירִיחוֹ. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ עֲשַׂר פַּרְסֵי.
There was an incident involving King Agrippa, who was coming down the road and heard Gevini the Crier’s voice at a distance of three parasangs. And when the king came to his house he sent gifts to him, since he was so impressed with the man’s voice. The Gemara notes: And even so, the voice of the High Priest was stronger and superior to his, as the Master said: And there already was an incident where the High Priest recited, in his confession that accompanied the placing of hands on his bull on Yom Kippur: Please God, and his voice was heard in Jericho. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The distance from Jerusalem to Jericho is ten parasangs.
וְאַף עַל גַּב דְּהָכָא אִיכָּא חוּלְשָׁא, וְהָכָא לֵיכָּא חוּלְשָׁא. וְהָכָא יְמָמָא, וְהָתָם לֵילְיָא.
And not only was the distance greater in the case of the High Priest than in the case of Gevini the Crier, here, there is the issue of the weakness of the High Priest due to the fast and his obligation to perform the entire service, while there, there is no issue of the weakness of Gevini. And in addition, here it was during the day, when sound does not travel as well, that the High Priest recited his confession; and there it was during the night when Gevini called the priests, Levites, and Israelites.
דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמָע בַּיּוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁמָע בַּלַּיְלָה? מִפְּנֵי גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁמְּנַסֵּר בָּרָקִיעַ כְּחָרָשׁ הַמְנַסֵּר בַּאֲרָזִים. וְהַאי חִירְגָּא דְיוֹמָא ״לָא״ שְׁמֵיהּ. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר: ״וְכׇל דָּיְירֵי אַרְעָא (כְּלָא) חֲשִׁיבִין״.
As Rabbi Levi said: Why is a person’s voice not heard during the day in the manner that it is during the night? It is due to the fact that the sound of the sphere of the sun traversing the sky generates noise like the noise generated by a carpenter sawing cedars, and that noise drowns out other sounds. And that sawdust that is visible during the day in the rays of the sun, la is its name. This is what Nebuchadnezzar said: “And all the inhabitants of the world are considered like la” (Daniel 4:32), i.e., all inhabitants of the earth are equivalent to specks of dust.
תָּנוּ רַבָּנַן: אִלְמָלֵא גַּלְגַּל חַמָּה, נִשְׁמָע קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי. וְאִלְמָלֵא קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי, נִשְׁמָע קוֹל גַּלְגַּל חַמָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת הוֹלְכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: קוֹל גַּלְגַּל חַמָּה, וְקוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי, וְקוֹל נְשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאָה מִן הַגּוּף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֵידָה,
Apropos sounds, the Gemara cites that the Sages taught: Were it not for the sound of the sphere of the sun, the sound of the bustle of the crowds of Rome would be heard throughout the world; and were it not for the sound of the bustle of the crowds of Rome, the sound of the sun’s sphere would be heard throughout the world. And the Sages taught: Three sounds travel from the end of the world to its other end, and these are: The sound of the sphere of the sun, and the sound of the bustle of the crowds of Rome, and the sound of the soul at the moment that it leaves the body, which should be audible throughout the world. And some say: Even the sound of a woman giving birth.
לעקוב 
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
גדרי פיקוח נפש: בין חולה ליולדת – סוגיות נבחרות (טבת שיעור א)
09.12.2021 | ה׳ בטבת תשפ״ב
יום כיפור מכפר – דף משלהן 72: על אילו עברות יום הכיפורים מכפר?
04.07.2021 | כ״ד בתמוז תשפ״א
הריון ויום כיפור – דף משלהן 71 -מה דין נשים בהריון ומניקות ביום כיפור?
27.06.2021 | י״ז בתמוז תשפ״א
משפחת כהנים: דף משלהן פרק 70 – האם בלי בית מקדש יש חשיבות לכהונה?
21.06.2021 | י״א בתמוז תשפ״א
גפ”ת יומא 59: איך זוכרים מה למדנו? ומה גורם לנו לקבל עמדה של מיהו אחר?
09.06.2021 | כ״ט בסיון תשפ״א
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
בקי גולדשטיין
Elazar gush etzion, Israel
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
שרה פוּקס
כפר אדומים, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
רות עגיב
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
אביגיל כריסי
ראש העין, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
קרן וינגרטן שרינגטון
מודיעין, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
ליאת סיטרון
אפרת, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
סיגל טל
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
קרן רוזנברג
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
מוריה תעסן מיכאלי
גבעת הראל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
שבות בראלי
עתניאל, ישראל
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
חנה פיוטרקובסקי
ירושלים, Israel
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
אילנה שכנוביץ
מודיעין, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
סוזן כשדן
חשמונאים, Israel
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
עדי דיאמנט
גמזו, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
יודי אסקוף
רעננה, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
רחלי מנדלסון
טל מנשה, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
דניאלה ברוכים
רעננה, ישראל
יומא כ
״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״. וְשָׂטָן מַאי אֲמַר? אֲמַר לֵיהּ: שָׂטָן בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי — לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. מִמַּאי? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: ״הַשָּׂטָן״ בְּגִמַטְרִיָּא תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָוֵי. תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה יוֹמֵי — אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי — לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי.
“Sin lies in waiting at the door” (Genesis 4:7), and it is no wonder that men sin. He asked him: And what did Satan the prosecutor say about their sinning? Elijah said to him: Satan, on Yom Kippur, has no license to prosecute. From where is that idea derived? Rami bar Ḥama said: The numerological value of the letters that constitute the word HaSatan is three hundred and sixty four: Heh has a value of five, sin has a value of three hundred, tet has a value of nine, and nun has a value of fifty. Three hundred and sixty-four days of the solar year, which is three hundred and sixty-five days long, Satan has license to prosecute. On the remaining day, Yom Kippur, he has no license to prosecute. Since that day is exalted above all others, there is no room for the accusations of Satan.
מַתְנִי׳ בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.
MISHNA: Every day the priests would remove the ashes from the altar and place them on the east side of the ramp at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, as there was no insistence on a precise time. And on Yom Kippur they would remove the ashes earlier, from midnight onward. And on the Festivals, the ashes were removed even earlier, at the end of the first watch. And the call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was full with the Jewish people who vowed to bring offerings and would fulfill their obligations on the Festivals. Those offerings were sacrificed immediately following the daily offering.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אֵבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, קוֹדֶם חֲצוֹת — יַחְזִיר, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, לְאַחַר חֲצוֹת — לֹא יַחְזִיר, וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן.
GEMARA: We learned in a mishna there, in tractate Zevaḥim: With regard to limbs from offerings that were forced off the altar by the heat of the fire, if they fell before midnight, these limbs remain sacred; the priest should return them to the fire, and one is liable for misuse of consecrated property for deriving benefit from them. If they fell after midnight, the priest should not return them to the fire, and one is not liable for misuse of consecrated property for deriving benefit from them; they are considered like ashes.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּל הַלַּיְלָה … וְהִקְטִיר״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּל הַלַּיְלָה … וְהֵרִים״, הָא כֵּיצַד? חַלְּקֵהוּ — חֶצְיוֹ לְהַקְטָרָה, וְחֶצְיוֹ לַהֲרָמָה.
The Gemara asks: From where are these matters derived that midnight determines the end of the burning period for limbs, after which they assume the legal status of ashes? Rav said: One verse says: “It is the burnt-offering that goes up on its firewood upon the altar all night until morning” (Leviticus 6:2) and he shall burn it, indicating that the sacrificial limbs may be burned throughout the night. And one verse says: “All night…and he shall remove the ashes” (Leviticus 6:2–3), meaning that the ashes may be removed throughout the night. How can these texts be reconciled? Rather, divide the night into two sections: Half of it for burning the limbs, and half of it for removal of the ashes.
מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה,
Rav Kahana raised an objection. It was taught in the mishna: Every day the priests would remove the ashes from the altar at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, and on Yom Kippur from midnight, and on the Festivals from the end of the first watch.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחֲצוֹת דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, הֵיכִי מַקְדְּמִינַן (וְהֵיכִי מְאַחֲרִינַן)?
And if it enters your mind to say that the time for removal of the ashes is from midnight by Torah law, how do we perform it earlier and how do we perform it later than the time established by Torah law?
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַלַּיְלָה״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עַד הַבֹּקֶר? וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד הַבֹּקֶר״ — תֵּן בֹּקֶר לְבׇקְרוֹ שֶׁל לַיְלָה.
Rather, Rabbi Yoḥanan said: The fact that midnight is the deadline after which the limbs may not be burned is derived from a different source. From the fact that it is stated with regard to the burning of the limbs: All night, don’t I know that it means until morning? And for what purpose, then, does the verse state: Until morning? It means: Add another morning to the morning of the night. Arise before dawn, and that is the time for removal of the ashes. Nevertheless, there is no specific hour fixed for performing this removal, and how much earlier than dawn it is performed depends on the need.
הִלְכָּךְ, בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו — סַגִּיא. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּאִיכָּא חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל — עָבְדִינַן מֵחֲצוֹת. וּבִרְגָלִים, דִּנְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל וּנְפִישִׁי קׇרְבָּנוֹת — עָבְדִינַן מֵאַשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה. כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: לֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.
Therefore, every day the priests remove the ashes from the altar at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, as on a typical day removing the ashes just before dawn is sufficient. On Yom Kippur, when, due to the fact that he performs the entire day’s service, there is an issue of the weakness of the High Priest, the ashes are removed earlier and we do so from midnight. And on the Festivals, when the Jewish people in Jerusalem are numerous and the offerings that they bring to sacrifice during the Festival are numerous, the ashes are removed even earlier, and we do so from the first watch, in accordance with the reason that is taught in the mishna: And the call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was full with the Jewish people.
מַאי: ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״? רַב אָמַר: קְרָא גַּבְרָא. רַבִּי שֵׁילָא אָמַר: קְרָא תַּרְנְגוֹלָא.
§ The term keriat hagever, translated above as the call of the rooster, is mentioned in the mishna as an indication of a certain time. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase keriat hagever? Rav said: It is the call of the man; the priest appointed for this task proclaimed that it was time for the priests to report for service. Rabbi Sheila said: It is the call of the rooster, which is also called gever.
רַב אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא. לָא הֲוָה אָמוֹרָא לְמֵיקַם עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא, קָם רַב עֲלֵיהּ, וְקָא מְפָרֵשׁ: מַאי ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״ — קְרָא גַּבְרָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שֵׁילָא, וְלֵימָא מָר: ״קְרָא תַּרְנְגוֹלָא״? אֲמַר לֵיהּ: ״אַבּוּב לְחָרֵי — זָמַר, לְגַרְדָּאֵי — לָא מְקַבְּלוּהּ מִינֵּיהּ״.
Rav happened to come to the place where Rabbi Sheila was the most prominent local Torah scholar and Rav was not yet known. There was no disseminator to stand before Rabbi Sheila to disseminate his lecture to the public. Rav stood before him to disseminate the lecture, in the course of which Rabbi Sheila mentioned keriat hagever. Rav interpreted the concept for the audience and said: What is the meaning of keriat hagever? It means the call of the man. Rabbi Sheila said to him: And let the Master say it is the call of the rooster. Rav said to him, quoting a folk saying: A flute played for noblemen is music, but when played for weavers, they receive no pleasure from it, due to their lack of sophistication. Similarly, the interpretation that I disseminated was accepted by Torah scholars greater than you. You, who lack their sophistication, cannot appreciate it.
כִּי הֲוָה קָאֵימְנָא עֲלֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא וּמְפָרֵישְׁנָא: מַאי ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״ — קְרָא גַּבְרָא, וְלָא אֲמַר לִי וְלָא מִידֵּי. וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי, אֵימָא: ״קְרָא תַּרְנְגוֹלָא״. אֲמַר לֵיהּ: מָר נִיהוּ רַב? נִינַח מָר. אֲמַר לֵיהּ, אָמְרִי אִינָשֵׁי: ״אִיתְּגַרְתְּ — לֵיהּ פּוּץ עַמְרֵיהּ״. אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא מוֹרִידִין״.
When I stood before Rabbi Ḥiyya and interpreted: What is the meaning of keriat hagever? It means the call of the man, he did not say anything to me in response, and you, Rabbi Sheila, say to me: Say it is the call of the rooster. As soon as Rabbi Sheila heard that, he knew at once who had been disseminating his lecture. He said to him: Is the Master Rav? Let the Master rest and cease disseminating my lecture, as it is beneath your dignity to serve as my assistant. Rav said to him: People say this aphorism: If you hired yourself to him, comb his wool. Once one agrees to perform a task, he should bear its less pleasing aspects and complete the job. Some say, this is what Rav said to him: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since the task of interpreting was undertaken by a man of my stature, it is not fitting that a lesser man will replace me. That would be a display of contempt for the Torah.
תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב: גְּבִינִי כָּרוֹז מַהוּ אוֹמֵר: ״עִמְדוּ כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדַתְכֶם, וּלְוִיִּם לְדוּכַנְכֶם, וְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲמַדְכֶם״. וְהָיָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע בְּשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת.
The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav, and a baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Sheila. The Gemara elaborates: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav: What did Gevini the Crier, who was an appointee in the Temple, say in his proclamation? Arise, priests, to your service, and Levites to your platform, and Israelites to your non-priestly watch. And the Gemara relates: His voice was so strong that it could be heard at a distance of three parasangs, slightly more than eight miles.
מַעֲשֶׂה בְּאַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמַע קוֹלוֹ בְּשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ שִׁיגֵּר לוֹ מַתָּנוֹת. וְאַף עַל פִּי כֵן, כֹּהֵן גָּדוֹל מְשׁוּבָּח מִמֶּנּוּ. דְּאָמַר מָר: וּכְבָר אָמַר ״אָנָא הַשֵּׁם״ וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בִּירִיחוֹ. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ עֲשַׂר פַּרְסֵי.
There was an incident involving King Agrippa, who was coming down the road and heard Gevini the Crier’s voice at a distance of three parasangs. And when the king came to his house he sent gifts to him, since he was so impressed with the man’s voice. The Gemara notes: And even so, the voice of the High Priest was stronger and superior to his, as the Master said: And there already was an incident where the High Priest recited, in his confession that accompanied the placing of hands on his bull on Yom Kippur: Please God, and his voice was heard in Jericho. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The distance from Jerusalem to Jericho is ten parasangs.
וְאַף עַל גַּב דְּהָכָא אִיכָּא חוּלְשָׁא, וְהָכָא לֵיכָּא חוּלְשָׁא. וְהָכָא יְמָמָא, וְהָתָם לֵילְיָא.
And not only was the distance greater in the case of the High Priest than in the case of Gevini the Crier, here, there is the issue of the weakness of the High Priest due to the fast and his obligation to perform the entire service, while there, there is no issue of the weakness of Gevini. And in addition, here it was during the day, when sound does not travel as well, that the High Priest recited his confession; and there it was during the night when Gevini called the priests, Levites, and Israelites.
דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמָע בַּיּוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁמָע בַּלַּיְלָה? מִפְּנֵי גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁמְּנַסֵּר בָּרָקִיעַ כְּחָרָשׁ הַמְנַסֵּר בַּאֲרָזִים. וְהַאי חִירְגָּא דְיוֹמָא ״לָא״ שְׁמֵיהּ. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר: ״וְכׇל דָּיְירֵי אַרְעָא (כְּלָא) חֲשִׁיבִין״.
As Rabbi Levi said: Why is a person’s voice not heard during the day in the manner that it is during the night? It is due to the fact that the sound of the sphere of the sun traversing the sky generates noise like the noise generated by a carpenter sawing cedars, and that noise drowns out other sounds. And that sawdust that is visible during the day in the rays of the sun, la is its name. This is what Nebuchadnezzar said: “And all the inhabitants of the world are considered like la” (Daniel 4:32), i.e., all inhabitants of the earth are equivalent to specks of dust.
תָּנוּ רַבָּנַן: אִלְמָלֵא גַּלְגַּל חַמָּה, נִשְׁמָע קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי. וְאִלְמָלֵא קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי, נִשְׁמָע קוֹל גַּלְגַּל חַמָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת הוֹלְכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: קוֹל גַּלְגַּל חַמָּה, וְקוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי, וְקוֹל נְשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאָה מִן הַגּוּף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֵידָה,
Apropos sounds, the Gemara cites that the Sages taught: Were it not for the sound of the sphere of the sun, the sound of the bustle of the crowds of Rome would be heard throughout the world; and were it not for the sound of the bustle of the crowds of Rome, the sound of the sun’s sphere would be heard throughout the world. And the Sages taught: Three sounds travel from the end of the world to its other end, and these are: The sound of the sphere of the sun, and the sound of the bustle of the crowds of Rome, and the sound of the soul at the moment that it leaves the body, which should be audible throughout the world. And some say: Even the sound of a woman giving birth.
לעקוב
