מסכת זבחים
מסכת זבחים מוקדש ע”י אסתר קרמר לע”נ אביה מני גרוס.
לימוד השבוע מוקדש על ידי רוברט ופאולה כהן לעילוי נשמת אחיו של רוברט, ריצ’רד כהן ז”ל (דודי). "בעל חסד אמיתי שעזר לכל נזקק בצניעות ומבלי לבקש הכרה. הוא היה חבר לכולם, צעירים ומבוגרים כאחד, ותמיד הקדים את צורכי הזולת לשלו.”
הלימוד השבוע מוקדש ע”י אודרי מונדו לע”נ בשיה לאה בת צביה חיה ומאיר יהודה.
רוצה להקדיש שיעור?
תקציר
הברייתא בזבחים נא מבאיה דרשה מן ההזכרת השלישית (על ידי הנשיא) של יסוד המזבח, שלפיו בכל הקרבנות שעל המזבח החיצון נשפך שאר הדם על היסוד. הברייתא ממשיכה בשאלה: אולי הדרשה צריכה להיות ששפיכת דם הקרבנות על המזבח החיצון תיעשה רק בצדדים שבהם יש יסוד, כלומר לא על הפינה הדרום־מזרחית, שכן היסוד לא היה שם.
מובאת קושי על ההצעה לדרשה מהמלים שבפסוק. בפסוק כתוב, "אל יסוד מזבח העולה” דבר המרמז שמתייחס לכל הקרבנות על המזבח החיצון ולא רק לעולה. אך קרבן החטאת, שנמצא על המזבח החיצון, מניחים אותו על ארבע הפינות ולא מוגבל לשלוש הפינות שבהן יש יסוד. אם הפסוק רצה להורות על ההגבלה הזו, היה צריך לנוסח "אל יסוד העולה” בהתייחס לעולה הספציפית שבה הדין היה רלוונטי.
הגמרא פותרת קושיה זו בכך שהיא מפרשת את הניסוח הייחודי, הכללת המילה "מזבח” ללמד שכאשר נשפך הדם על היסוד, הוא נשפך על חלקו העליון של היסוד ולא על קיר היסוד. על פי קריאה זו, השורות הבאות בברייתא של רבי ישמעאל ורבי עקיבא, שאמרו שכל זה יכול להידרש בקל וחומר, נקראות מחדש: הן אינן מתייחסות לדין ששפיכת הדם היא רק על הצדדים שבהם יש יסוד, אלא לדין שהדם נשפך על חלקו העליון של היסוד.
רבי ישמעאל ורבי עקיבא נראים כאומרים את אותו הדבר במלים שונות. רב אדא בר אהבה ורב פפא מציעים כל אחד הבדל אפשרי בין שתי הדעות. רב אדא מסביר שכיוון שרבי עקיבא השתמש בלשון מורחבת לגבי שאר הדם, שאינו מכפר ואינו בא למטרת כפרה, הרי שרבי עקיבא סובר ששפיכת שאר הדם אינה מעכבת. רבי ישמעאל, שאמר רק "אינו מכפר” סובר שהדמים מעכבים. רב פפא דוחה הסבר זה וטוען שאף אחד אינו סובר ששפיכת שאר הדם מעכב. הוא מצמצם את ההבדל לשאר הדם בקרבן העוף, במצוי הדם. רבי ישמעאל סובר שמעכב ור’ עקיבא לא.
מביאים ברייתא התומכת בדברי רב פפא, כשהברייתא מראה שרבי ישמעאל אינו סובר ששפיכת השיריים מעכבים. מובא קושי נגד רב פפא, אך היא נפתרת.
רמי בר חמא מביא תנא האומר שעבור חטאתות שמדמם מניחים על המזבח הפנימי, שפיכת שאר הדם על יסוד המזבח היא מעכבת. רבא דוחה את הבנתו של רמי את הברייתא ואת מסקנתו.
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חולקים האם רבי יהודה ורבי עקיבא גם הם שונים בשאלה האם שאר דם החטאות הפנימיות חיוני או לא.
כלים
מסכת זבחים
מסכת זבחים מוקדש ע”י אסתר קרמר לע”נ אביה מני גרוס.
לימוד השבוע מוקדש על ידי רוברט ופאולה כהן לעילוי נשמת אחיו של רוברט, ריצ’רד כהן ז”ל (דודי). "בעל חסד אמיתי שעזר לכל נזקק בצניעות ומבלי לבקש הכרה. הוא היה חבר לכולם, צעירים ומבוגרים כאחד, ותמיד הקדים את צורכי הזולת לשלו.”
הלימוד השבוע מוקדש ע”י אודרי מונדו לע”נ בשיה לאה בת צביה חיה ומאיר יהודה.
הדף היום מוקדש לכבוד מגי ורפי סנדלר לרגל הולדת בנם! אנו מאחלים להם ולכל משפחתם אושר, בריאות ונחת; שיזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים.
זבחים נב
דְּבָרַאי לְגַוַּאי וּדְגַוַּאי לְבָרַאי; הָא אֵין לוֹ יְסוֹד לִפְנִימִי עַצְמוֹ!
such that with regard to an offering for which he sprinkles the blood on the external altar he should pour the remainder of the blood on the inner altar, and this is analogous to the halakha that he pours the remainder of the blood sprinkled on the inner altar on the base of the external altar, this is not possible. But the inner altar itself does not have a base, and therefore it is not possible to pour the remainder of the blood on the base of the inner altar. Therefore, the verse must teach that the remainder of the blood of the burnt offering is poured on the base of the external altar.
אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה יְהֵא לַיְסוֹד. מִי כְּתִיב ״אֶל יְסוֹד הָעוֹלָה״?! ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ כְּתִיב!
The Gemara analyzes the next clause of the baraita: Or perhaps it is not so, but rather the verse serves to teach that any sprinkling of blood on the corners of the altar of the burnt offering will be done on a part of the altar where there is a base. The Gemara asks: How can the verse mean that? Is it written: At the base of the burnt offering? This would indicate that the blood of the burnt offering must be placed where there is a base. It is written in the verse: “At the base of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25).
אִי הֲוָה כְּתִיב ״אֶל יְסוֹד הָעוֹלָה״ – הֲוָה אָמֵינָא: בִּזְקִיפָה אֶל יְסוֹד; הַשְׁתָּא דִּכְתִיב: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ – אַגַּגּוֹ דִּיסוֹד.
The Gemara answers: Even if the verse were to be speaking about sprinkling the blood of the burnt offering and is not referring to pouring the remainder of the blood, the term “altar of” is necessary, because if it were written: At the base of the burnt offering, I would say that the priest must sprinkle the blood on the upright wall of the base of the altar, i.e., the side of the base, rather than on the upper surface of the base. Now that it is written: “At the base of the altar of the burnt offering,” it means that the blood must be sprinkled on the upper surface of the base.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: גַּג יְסוֹד לְמָה לִי קְרָא? קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה שְׁיָרֵי חַטָּאת, שֶׁאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת – טְעוּנָה גַּג יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה גַּג יְסוֹד?!
The Gemara explains the next clause of the baraita based on this understanding: Rabbi Yishmael said: Why do I need a verse to teach that the blood must be sprinkled on the upper surface of the base of the altar? It can be derived via an a fortiori inference: Just as the remainder of the blood of a sin offering, which does not effect atonement, nevertheless requires that it must be poured on the upper surface of the base of the altar, with regard to the initial sprinkling of the blood of a burnt offering, which effects atonement, is it not logical that it requires the upper surface of the base of the altar?
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה שְׁיָרֵי חַטָּאת, שֶׁאֵין מְכַפְּרִין וְאֵין בָּאִין לְכַפֵּר – טְעוּנָה גַּג יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת וּבָאָה לְכַפֵּר – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה גַּג יְסוֹד?! אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״? תֵּן יְסוֹד (למזבח) [לְמִזְבְּחָהּ] שֶׁל עוֹלָה.
Rabbi Akiva explained similarly and said: And just as the remainder of the blood of a sin offering, which does not effect atonement and does not come for atonement, nevertheless requires that it must be poured on the upper surface of the base, with regard to the initial sprinkling of the blood of a burnt offering, which effects atonement and comes for atonement, is it not logical that it requires the upper surface of the base of the altar? The baraita concludes: If so, why must the verse state: “At the base of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25)? It is to teach that you must give a base to the altar of the burnt offering, i.e., that the remainder of any blood sprinkled on the altar must be poured on the base.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שִׁירַיִם מְעַכְּבִים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – מָר סָבַר מְעַכְּבִי, וּמָר סָבַר לָא מְעַכְּבִי.
The Gemara asks: What is the difference between the explanations of Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva? Rav Adda bar Ahava says: The difference between them is whether failure to pour the remainder of the blood disqualifies the offering, so that all the sprinklings must be done again. One Sage, Rabbi Yishmael, holds that failure to pour the remainder of the blood does disqualify the offering. And one Sage, Rabbi Akiva, who adds the words: Which does not come for atonement, holds that failure to pour the remainder of the blood does not disqualify the offering.
רַב פָּפָּא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – שִׁירַיִם אֵין מְעַכְּבִים; וְהָכָא בְּמִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב קָא מִיפַּלְגִי – מָר סָבַר מְעַכֵּב, וּמָר סָבַר לָא מְעַכֵּב.
Rav Pappa says: Everyone agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base does not disqualify the offering. But here they disagree with regard to the issue of whether failure to squeeze the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood disqualifies the offering or not. One Sage, Rabbi Yishmael, holds that it does disqualify the offering, and one Sage, Rabbi Akiva, holds that it does not disqualify the offering.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: ״וְאֵת כׇּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַפָּר״? לִימֵּד עַל פַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים, שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד. דִּבְרֵי רַבִּי.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Pappa that even Rabbi Yishmael agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base does not disqualify the offering. The verse states: “And the priest shall sprinkle the blood upon the corners of the altar of sweet incense before the Lord, which is in the Tent of Meeting; and all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). What is the meaning when the verse states “of the bull”? This seems superfluous, as the entire passage is referring to the bull. This serves to teach the halakha of another bull, i.e., the bull of Yom Kippur, which also requires placement of blood on the base of the external altar. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל וָחוֹמֶר; וּמָה אִם מִי שֶׁאֵין נִכְנָס דָּמוֹ לִפְנִים חוֹבָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים חוֹבָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?!
The baraita continues: Rabbi Yishmael said: It is not necessary for the Torah to write that the blood of the bull of Yom Kippur requires placement of blood on the base of the external altar. This is because it can be derived via an a fortiori inference: And just as if the bull of the anointed priest, i.e., the sin offering of a High Priest, with regard to which it is not obligatory to bring its blood inside the Sanctuary, i.e., it is not an obligatory offering, as he brings it only if he sins, nevertheless requires sprinkling blood on the base of the altar; with regard to the bull of Yom Kippur, with regard to which it is obligatory to bring its blood inside the Sanctuary, i.e., it must be brought every year, is it not logical that it requires sprinkling of its blood on the base of the altar?
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה מִי שֶׁאֵין דָּמוֹ נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, בֵּין לְחוֹבָה בֵּין לְמִצְוָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ חוֹבָה לִפְנַי וְלִפְנִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?!
Rabbi Akiva said: Just as the bull of a High Priest, with regard to which its blood does not enter the innermost sanctum, whether as a fixed obligation or as a mitzva, nevertheless requires pouring of blood on the base of the altar, concerning the bull of Yom Kippur, with regard to which its blood enters the innermost sanctum as an obligation, is it not logical that it requires pouring of blood on the base of the altar?
יָכוֹל יְעַכְּבֶנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ״ – שָׁלְמוּ כָּל הַכַּפָּרוֹת כּוּלָּן. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
The baraita continues: One might have thought that the reason the Torah writes the phrase “of the bull” is to teach that failure to place the blood on the base of the external altar disqualifies the offering. Therefore, the verse states with regard to the service of Yom Kippur, after sprinkling the blood in the Sanctuary: “And when he has made an end of atoning for the Sanctuary, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). This teaches that once he has sprinkled the blood in the innermost sanctum all the atonements are completed. This is the statement of Rabbi Yishmael.
קַל וָחוֹמֶר לְפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ מִשְּׂעִיר נָשִׂיא, מֵעַתָּה: וּמָה מִי שֶׁאֵין נִכְנָס דָּמוֹ לִפְנִים, לֹא חוֹבָה וְלָא מִצְוָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים בֵּין לְחוֹבָה בֵּין לְמִצְוָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?!
The baraita continues: From now, i.e., based on this, one can state an a fortiori inference to derive the halakha of the bull of the anointed priest from the halakha of the goat of the king. Just as the goat sin offering of a king, with regard to which its blood does not enter inside the Sanctuary, whether as a fixed obligation or as a mitzva, but is sprinkled, like other individual sin offerings, on the external altar, requires that the blood be poured on the base of the altar (see Leviticus 4:25); with regard to the sin offering of a High Priest, the blood of which enters inside the Sanctuary, whether as a fixed obligation or as a mitzva, is it not logical that it should require pouring on the base of the altar?
יָכוֹל יְעַכְּבֶנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל (הַדָּם) [דַּם הַפָּר] יִשְׁפֹּךְ״ –
If so, the verse that states that there is a requirement that the blood of the sin offering of a High Priest is poured on the base of the altar is apparently superfluous. One might have thought that the reason the Torah writes it is to teach that failure to pour the blood there disqualifies the offering. Therefore, the verse states: “And the priest shall sprinkle of the blood upon the corners of the altar of sweet incense before the Lord, which is in the Tent of Meeting, and all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7).
נִתְּקוֹ הַכָּתוּב לַעֲשֵׂה, וַעֲשָׂאוֹ שְׁיָרֵי מִצְוָה; לוֹמַר לְךָ: שִׁירַיִם אֵין מְעַכְּבִין.
The baraita explains: Since the verse inverted the terms in the clause, writing: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out,” and not: He shall pour out all the remaining blood of the bull, the verse detaches this positive mitzva of pouring the remaining blood from the other mitzvot in the verse. And the verse thereby made this a non-essential mitzva, to tell you that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar does not disqualify the offering. This baraita supports Rav Pappa’s interpretation, that Rabbi Yishmael agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar does not disqualify the offering.
וְסָבַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב?! וְהָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה״ – וְהַנִּשְׁאָר יִמָּצֵה,
The Gemara asks: But does Rabbi Yishmael hold that failure to squeeze out the blood of a bird sin offering disqualifies the offering, as Rav Pappa explained? But the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar; and the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9). This means: And the remainder shall be squeezed out, i.e., it needs to be squeezed out only if some blood remains.
וְשֶׁאֵינוֹ נִשְׁאָר לֹא יִמָּצֵה! תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
And that which does not remain, i.e., if there is no blood remaining, he shall not squeeze it out. This indicates that failure to squeeze the blood does not disqualify the offering. The Gemara answers: There are two tanna’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, הַאי תַּנָּא סָבַר: שִׁירַיִם מְעַכְּבִי. דְּתַנְיָא: ״הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַעְלָה, וְלֹא אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַטָּה.
The Gemara continues its discussion of the remainder of the blood. Rami bar Ḥama says: This following tanna holds that failure to pour the remainder of the blood of offerings whose blood is sprinkled inside the Sanctuary disqualifies the offering, as it is taught in a baraita: “The priest that sacrifices it for sin shall eat it” (Leviticus 6:19). The verse states the word “it” to teach that it, the offering whose blood was sprinkled correctly, above the red line of the altar, is valid, and the priest may eat the meat. But this is not so for an offering whose blood was sprinkled below the red line, which is disqualified.
אָמַרְתָּ: וְכִי מֵאַיִן בָּאתָה? מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח וְגוֹ׳״ – לָמַדְנוּ לַנִּיתָּנִין בְּמַתַּן אַרְבַּע, שֶׁאִם נְתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר. יָכוֹל אַף הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה כִּיפֵּר?
The baraita continues: You said this, but from where did you come? In other words, why would one think that such an offering is valid, so that the verse needs to teach that it is not? The baraita explains: From the fact that it is stated: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God; and the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God, and you shall eat the flesh” (Deuteronomy 12:27), we learned that with regard to those offerings whose blood is placed with four placements on the corners of the altar, that if the priest placed them with only one placement, he has effected atonement. Therefore, since it is derived that if the priest does not present the blood on the specified corners of the altar, the offering is nevertheless valid, one might have thought that blood that should have been placed above the red line but that one placed below the red line effects atonement as well, and the offering is valid.
וְדִין הוּא – נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַעְלָה, וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַטָּן; מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַטָּן שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָן – לֹא כִּיפֵּר, אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָן – אִם נָתַן לְמַטָּה לֹא כִּיפֵּר!
The baraita continues: And it would seem there is a logical inference to counter this logic. It is stated that blood is to be sprinkled above the red line, referring to the blood of an animal sin offering, which is to be sprinkled on the corners on the upper half of the altar, and it is stated that blood is to be sprinkled below the red line, referring to the blood of a bird sin offering, which is to be sprinkled on the lower half of the altar. Just as with regard to the blood about which it is stated that it is to be below the red line, if it is a case where one placed it above the red line, it does not effect atonement, as the Sages derived from the verse: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar, and the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9), so too, with regard to the blood, about which it is stated that it is to be above the red line, if it is a case where one placed it below the red line, it does not effect atonement.
לֹא; אִם אָמַרְתָּ בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁנִּיתָּנִין בִּנְתִינָה לְמַעְלָה שֶׁאֵין סוֹפָן לְמַעְלָן – לֹא כִּיפֵּר; תֹּאמַר בָּעֶלְיוֹנִים שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב לְמַטָּה?!
This logical inference is rejected: No, if you said that this is the halakha with regard to the blood of a bird sin offering, which is to be sprinkled below the red line that was placed with a placement above the red line, that may be because they will not ultimately be sprinkled above. For this reason it does not effect atonement. Shall you also say that this is the halakha with regard to the blood that is to be sprinkled above the red line, i.e., the blood of an animal sin offering, but which one placed below the red line, that it will not effect atonement? The blood that is to be sprinkled above the red line is different, as some of it is sacrificed below the red line, when the remainder of the blood is poured on the base of the altar.
דָּמִים (שִׁירַיִים) הַפְּנִימִיִּים יוֹכִיחוּ – שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב בַּחוּץ, וְאִם נְתָנָן בַּתְּחִלָּה בַּחוּץ לֹא כִּיפֵּר!
The baraita responds: The blood that is placed inside the Sanctuary will prove it, as some of it is sacrificed outside, but if the priest initially placed the blood on the altar outside the Sanctuary it does not effect atonement.
לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּדָמִים הַפְּנִימִיִּים – שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן; תֹּאמַר בְּעֶלְיוֹנִים – שֶׁהֲרֵי קְרָנוֹת מְמָרְקוֹת אוֹתָן; אִם נְתָנָן לְמַטָּה – כְּשֵׁרִים!
The baraita rejects this proof: No, if you said that this is the halakha with regard to the blood that is placed inside the Sanctuary, concerning which the inner altar does not complete the atonement, as they require additional blood placements, shall you also say that this is the halakha with regard to the blood offered above the red line, i.e., the blood of an animal sin offering, concerning which the corners of the altar complete the atonement? Accordingly, it is possible to say that if one placed them below the red line they are valid.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמִים לְמַעְלָה, וְלֹא שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַטָּה.
The baraita concludes: To counter this reasoning, the verse states with regard to an animal sin offering that is sacrificed outside: “The priest that sacrifices it for sin shall eat it” (Leviticus 6:19), to emphasize that it, the offering whose blood was placed correctly, above the red line of the altar, is valid, and the priest may eat the meat. But this is not so for an offering whose blood was placed below the red line, which is disqualified.
מַאי שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן? לָאו אֵלּוּ שִׁירַיִים?!
Rami bar Ḥama proves his point: What does the baraita mean when it says: If you said that this is the halakha with regard to the blood that is placed inside the Sanctuary, concerning which the inner altar does not complete the atonement? What is required to complete the atonement? Is it not referring to this remainder of the blood and is teaching that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar disqualifies the offering?
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, תֵּיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר:
Rava said to Rami bar Ḥama: If so, that the tanna of the baraita holds that failure to pour the remainder of the blood of the offerings whose blood is sprinkled inside the Sanctuary disqualifies the offering, you could derive the halakha that if the priest sprinkled the blood below the red line the offering is disqualified via an a fortiori inference.
מָה שִׁירַיִים הַפְּנִימִיִּים, שֶׁסּוֹפָן חוֹבָה בַּחוּץ – עֲשָׂאָן בַּתְּחִלָּה בַּחוּץ לֹא כִּיפֵּר; הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה, שֶׁאֵין סוֹפָן חוֹבָה לְמַטָּה, וַעֲשָׂאָן בַּתְּחִלָּה לְמַטָּה – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא כִּיפֵּר?!
Just as it is with regard to the remainder of the blood of the offerings of the inner altar, concerning which their ultimate rite, pouring on the base of the altar, is obligatory on the external altar, but if the priest initially performed the rite of placing the blood on the external altar, it does not effect atonement, with regard to those offerings whose blood is placed above the red line, concerning which their ultimate rite, pouring on the base of the altar, is not obligatory below the red line of the altar, and the priest initially performed the rite of placing the blood below the red line, is it not logical that it does not effect atonement? Since the baraita does not advance this claim, but derived the halakha from a verse, this indicates that pouring the remainder of the blood is not obligatory.
אֶלָּא אֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן בִּלְבַד, אֶלָּא פָּרוֹכֶת.
Rava continues: Rather, when the baraita states that the blood of the offerings offered inside the Sanctuary are those concerning which the inner altar does not complete the atonement it means that the inner altar does not complete the atonement alone, but rather requires that blood also be sprinkled inside the Sanctuary on the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר״ – אִם כִּיפֵּר כִּלָּה, וְאִם לֹא כִּיפֵּר לָא כִּלָּה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נֹאמַר: אִם כִּלָּה כִּיפֵּר, אִם לֹא כִּלָּה לֹא כִּיפֵּר? שֶׁאִם חִיסַּר אַחַת מִכׇּל הַמַּתָּנוֹת – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.
§ The Sages taught in a baraita: The verse states concerning the sacrificial rite performed by the High Priest on Yom Kippur: “And when he has finished atoning for the Sanctuary, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). This verse indicates that if he performed the atonement, he has finished the service, but if he did not perform the atonement, he has not finished. This is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda said to him: For what reason do we not say: If he finished, he has performed atonement, but if he did not finish, he has not performed atonement? This derivation would indicate that if one of any of the blood placements is lacking it is as though he did nothing.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי; חַד אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וְחַד אָמַר: שִׁירַיִים מְעַכְּבִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
The Gemara clarifies the two opinions: What is the difference between them? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi engaged in a dispute concerning this. One says that interpretation of the meaning of the verse is the difference between them, i.e., there is no halakhic difference between them but only a dispute as to how to interpret the verses. And one says that there is a difference between them with regard to whether failure to pour the remainder of the blood at the base of the altar disqualifies the offering. According to Rabbi Akiva, it does not disqualify the offering, whereas Rabbi Yehuda maintains that it does disqualify the offering.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר: שִׁירַיִים דִּמְעַכְּבִי; דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִים מְעַכְּבִין – מֵבִיא פַּר אֶחָד, וּמַתְחִיל בַּתְּחִלָּה בִּפְנִים.
The Gemara suggests: It may be concluded that Rabbi Yehoshua ben Levi is the one who says that Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda disagree as to whether or not failure to pour the remainder of the blood on the altar disqualifies the offering. As Rabbi Yehoshua ben Levi says: According to the statement of the one who says that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar disqualifies the offering, if the priest finished placing the blood on the inner altar and the blood was spilled before he poured the remainder on the external altar, he must bring one bull and slaughter it, and begin the sprinkling of the blood as he did initially on the inner altar, so that there will be blood remaining from the sprinkling, and then he pours the remainder of the blood on the external altar. Rabbi Yehoshua ben Levi discusses the opinion that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar disqualifies the offering, apparently in reference to the baraita cited here.
אַטּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ הָא סְבָרָא?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תַּנָּא רַבִּי נְחֶמְיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִם מְעַכְּבִין!
The Gemara asks: Is that to say that Rabbi Yoḥanan does not agree with this reasoning? But doesn’t Rabbi Yoḥanan himself say (111a): Rabbi Neḥemya taught a halakha in accordance with the statement of the one who says that failure to pour the remainder of blood disqualifies the offering? Rabbi Yoḥanan also discusses the opinion of a tanna who holds that failure to pour the remainder of blood disqualifies the offering, apparently in reference to the baraita cited here.
אֶלָּא כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי; הָכָא נָמֵי, כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי.
Rather, there is no proof that Rabbi Yoḥanan is referring to the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda. He is stating a halakha in accordance with the statement of the one who says that it disqualifies the offering, whichever tanna that may be, but he is not referring to the dispute between these tanna’im. Here too, Rabbi Yehoshua ben Levi is stating a halakha in accordance with the statement of the one who says that it disqualifies the offering, whichever tanna that may be, but he is not referring to the dispute between these tanna’im.
מַתְנִי׳ חַטּאוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד – אֵלּוּ הֵן חַטְּאוֹת הַצִּבּוּר? שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת. שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד?
MISHNA: These are the halakhot of the communal and the individual sin offerings. These are the communal sin offerings: Goats of the New Moon and of the Festivals. Their slaughter is in the north of the Temple courtyard, and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires four placements on the four corners of the altar. How did the priest do so?
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
זבחים נב
דְּבָרַאי לְגַוַּאי וּדְגַוַּאי לְבָרַאי; הָא אֵין לוֹ יְסוֹד לִפְנִימִי עַצְמוֹ!
such that with regard to an offering for which he sprinkles the blood on the external altar he should pour the remainder of the blood on the inner altar, and this is analogous to the halakha that he pours the remainder of the blood sprinkled on the inner altar on the base of the external altar, this is not possible. But the inner altar itself does not have a base, and therefore it is not possible to pour the remainder of the blood on the base of the inner altar. Therefore, the verse must teach that the remainder of the blood of the burnt offering is poured on the base of the external altar.
אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה יְהֵא לַיְסוֹד. מִי כְּתִיב ״אֶל יְסוֹד הָעוֹלָה״?! ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ כְּתִיב!
The Gemara analyzes the next clause of the baraita: Or perhaps it is not so, but rather the verse serves to teach that any sprinkling of blood on the corners of the altar of the burnt offering will be done on a part of the altar where there is a base. The Gemara asks: How can the verse mean that? Is it written: At the base of the burnt offering? This would indicate that the blood of the burnt offering must be placed where there is a base. It is written in the verse: “At the base of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25).
אִי הֲוָה כְּתִיב ״אֶל יְסוֹד הָעוֹלָה״ – הֲוָה אָמֵינָא: בִּזְקִיפָה אֶל יְסוֹד; הַשְׁתָּא דִּכְתִיב: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ – אַגַּגּוֹ דִּיסוֹד.
The Gemara answers: Even if the verse were to be speaking about sprinkling the blood of the burnt offering and is not referring to pouring the remainder of the blood, the term “altar of” is necessary, because if it were written: At the base of the burnt offering, I would say that the priest must sprinkle the blood on the upright wall of the base of the altar, i.e., the side of the base, rather than on the upper surface of the base. Now that it is written: “At the base of the altar of the burnt offering,” it means that the blood must be sprinkled on the upper surface of the base.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: גַּג יְסוֹד לְמָה לִי קְרָא? קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה שְׁיָרֵי חַטָּאת, שֶׁאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת – טְעוּנָה גַּג יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה גַּג יְסוֹד?!
The Gemara explains the next clause of the baraita based on this understanding: Rabbi Yishmael said: Why do I need a verse to teach that the blood must be sprinkled on the upper surface of the base of the altar? It can be derived via an a fortiori inference: Just as the remainder of the blood of a sin offering, which does not effect atonement, nevertheless requires that it must be poured on the upper surface of the base of the altar, with regard to the initial sprinkling of the blood of a burnt offering, which effects atonement, is it not logical that it requires the upper surface of the base of the altar?
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה שְׁיָרֵי חַטָּאת, שֶׁאֵין מְכַפְּרִין וְאֵין בָּאִין לְכַפֵּר – טְעוּנָה גַּג יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת וּבָאָה לְכַפֵּר – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה גַּג יְסוֹד?! אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״? תֵּן יְסוֹד (למזבח) [לְמִזְבְּחָהּ] שֶׁל עוֹלָה.
Rabbi Akiva explained similarly and said: And just as the remainder of the blood of a sin offering, which does not effect atonement and does not come for atonement, nevertheless requires that it must be poured on the upper surface of the base, with regard to the initial sprinkling of the blood of a burnt offering, which effects atonement and comes for atonement, is it not logical that it requires the upper surface of the base of the altar? The baraita concludes: If so, why must the verse state: “At the base of the altar of burnt offering” (Leviticus 4:25)? It is to teach that you must give a base to the altar of the burnt offering, i.e., that the remainder of any blood sprinkled on the altar must be poured on the base.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שִׁירַיִם מְעַכְּבִים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – מָר סָבַר מְעַכְּבִי, וּמָר סָבַר לָא מְעַכְּבִי.
The Gemara asks: What is the difference between the explanations of Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva? Rav Adda bar Ahava says: The difference between them is whether failure to pour the remainder of the blood disqualifies the offering, so that all the sprinklings must be done again. One Sage, Rabbi Yishmael, holds that failure to pour the remainder of the blood does disqualify the offering. And one Sage, Rabbi Akiva, who adds the words: Which does not come for atonement, holds that failure to pour the remainder of the blood does not disqualify the offering.
רַב פָּפָּא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – שִׁירַיִם אֵין מְעַכְּבִים; וְהָכָא בְּמִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב קָא מִיפַּלְגִי – מָר סָבַר מְעַכֵּב, וּמָר סָבַר לָא מְעַכֵּב.
Rav Pappa says: Everyone agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base does not disqualify the offering. But here they disagree with regard to the issue of whether failure to squeeze the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood disqualifies the offering or not. One Sage, Rabbi Yishmael, holds that it does disqualify the offering, and one Sage, Rabbi Akiva, holds that it does not disqualify the offering.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: ״וְאֵת כׇּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַפָּר״? לִימֵּד עַל פַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים, שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד. דִּבְרֵי רַבִּי.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Pappa that even Rabbi Yishmael agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base does not disqualify the offering. The verse states: “And the priest shall sprinkle the blood upon the corners of the altar of sweet incense before the Lord, which is in the Tent of Meeting; and all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7). What is the meaning when the verse states “of the bull”? This seems superfluous, as the entire passage is referring to the bull. This serves to teach the halakha of another bull, i.e., the bull of Yom Kippur, which also requires placement of blood on the base of the external altar. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל וָחוֹמֶר; וּמָה אִם מִי שֶׁאֵין נִכְנָס דָּמוֹ לִפְנִים חוֹבָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים חוֹבָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?!
The baraita continues: Rabbi Yishmael said: It is not necessary for the Torah to write that the blood of the bull of Yom Kippur requires placement of blood on the base of the external altar. This is because it can be derived via an a fortiori inference: And just as if the bull of the anointed priest, i.e., the sin offering of a High Priest, with regard to which it is not obligatory to bring its blood inside the Sanctuary, i.e., it is not an obligatory offering, as he brings it only if he sins, nevertheless requires sprinkling blood on the base of the altar; with regard to the bull of Yom Kippur, with regard to which it is obligatory to bring its blood inside the Sanctuary, i.e., it must be brought every year, is it not logical that it requires sprinkling of its blood on the base of the altar?
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה מִי שֶׁאֵין דָּמוֹ נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, בֵּין לְחוֹבָה בֵּין לְמִצְוָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ חוֹבָה לִפְנַי וְלִפְנִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?!
Rabbi Akiva said: Just as the bull of a High Priest, with regard to which its blood does not enter the innermost sanctum, whether as a fixed obligation or as a mitzva, nevertheless requires pouring of blood on the base of the altar, concerning the bull of Yom Kippur, with regard to which its blood enters the innermost sanctum as an obligation, is it not logical that it requires pouring of blood on the base of the altar?
יָכוֹל יְעַכְּבֶנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ״ – שָׁלְמוּ כָּל הַכַּפָּרוֹת כּוּלָּן. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
The baraita continues: One might have thought that the reason the Torah writes the phrase “of the bull” is to teach that failure to place the blood on the base of the external altar disqualifies the offering. Therefore, the verse states with regard to the service of Yom Kippur, after sprinkling the blood in the Sanctuary: “And when he has made an end of atoning for the Sanctuary, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). This teaches that once he has sprinkled the blood in the innermost sanctum all the atonements are completed. This is the statement of Rabbi Yishmael.
קַל וָחוֹמֶר לְפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ מִשְּׂעִיר נָשִׂיא, מֵעַתָּה: וּמָה מִי שֶׁאֵין נִכְנָס דָּמוֹ לִפְנִים, לֹא חוֹבָה וְלָא מִצְוָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים בֵּין לְחוֹבָה בֵּין לְמִצְוָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?!
The baraita continues: From now, i.e., based on this, one can state an a fortiori inference to derive the halakha of the bull of the anointed priest from the halakha of the goat of the king. Just as the goat sin offering of a king, with regard to which its blood does not enter inside the Sanctuary, whether as a fixed obligation or as a mitzva, but is sprinkled, like other individual sin offerings, on the external altar, requires that the blood be poured on the base of the altar (see Leviticus 4:25); with regard to the sin offering of a High Priest, the blood of which enters inside the Sanctuary, whether as a fixed obligation or as a mitzva, is it not logical that it should require pouring on the base of the altar?
יָכוֹל יְעַכְּבֶנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל (הַדָּם) [דַּם הַפָּר] יִשְׁפֹּךְ״ –
If so, the verse that states that there is a requirement that the blood of the sin offering of a High Priest is poured on the base of the altar is apparently superfluous. One might have thought that the reason the Torah writes it is to teach that failure to pour the blood there disqualifies the offering. Therefore, the verse states: “And the priest shall sprinkle of the blood upon the corners of the altar of sweet incense before the Lord, which is in the Tent of Meeting, and all the remaining blood of the bull he shall pour out at the base of the altar of burnt offering, which is at the entrance of the Tent of Meeting” (Leviticus 4:7).
נִתְּקוֹ הַכָּתוּב לַעֲשֵׂה, וַעֲשָׂאוֹ שְׁיָרֵי מִצְוָה; לוֹמַר לְךָ: שִׁירַיִם אֵין מְעַכְּבִין.
The baraita explains: Since the verse inverted the terms in the clause, writing: “And all the remaining blood of the bull he shall pour out,” and not: He shall pour out all the remaining blood of the bull, the verse detaches this positive mitzva of pouring the remaining blood from the other mitzvot in the verse. And the verse thereby made this a non-essential mitzva, to tell you that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar does not disqualify the offering. This baraita supports Rav Pappa’s interpretation, that Rabbi Yishmael agrees that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar does not disqualify the offering.
וְסָבַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב?! וְהָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה״ – וְהַנִּשְׁאָר יִמָּצֵה,
The Gemara asks: But does Rabbi Yishmael hold that failure to squeeze out the blood of a bird sin offering disqualifies the offering, as Rav Pappa explained? But the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar; and the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9). This means: And the remainder shall be squeezed out, i.e., it needs to be squeezed out only if some blood remains.
וְשֶׁאֵינוֹ נִשְׁאָר לֹא יִמָּצֵה! תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
And that which does not remain, i.e., if there is no blood remaining, he shall not squeeze it out. This indicates that failure to squeeze the blood does not disqualify the offering. The Gemara answers: There are two tanna’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, הַאי תַּנָּא סָבַר: שִׁירַיִם מְעַכְּבִי. דְּתַנְיָא: ״הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַעְלָה, וְלֹא אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַטָּה.
The Gemara continues its discussion of the remainder of the blood. Rami bar Ḥama says: This following tanna holds that failure to pour the remainder of the blood of offerings whose blood is sprinkled inside the Sanctuary disqualifies the offering, as it is taught in a baraita: “The priest that sacrifices it for sin shall eat it” (Leviticus 6:19). The verse states the word “it” to teach that it, the offering whose blood was sprinkled correctly, above the red line of the altar, is valid, and the priest may eat the meat. But this is not so for an offering whose blood was sprinkled below the red line, which is disqualified.
אָמַרְתָּ: וְכִי מֵאַיִן בָּאתָה? מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח וְגוֹ׳״ – לָמַדְנוּ לַנִּיתָּנִין בְּמַתַּן אַרְבַּע, שֶׁאִם נְתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר. יָכוֹל אַף הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה כִּיפֵּר?
The baraita continues: You said this, but from where did you come? In other words, why would one think that such an offering is valid, so that the verse needs to teach that it is not? The baraita explains: From the fact that it is stated: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God; and the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God, and you shall eat the flesh” (Deuteronomy 12:27), we learned that with regard to those offerings whose blood is placed with four placements on the corners of the altar, that if the priest placed them with only one placement, he has effected atonement. Therefore, since it is derived that if the priest does not present the blood on the specified corners of the altar, the offering is nevertheless valid, one might have thought that blood that should have been placed above the red line but that one placed below the red line effects atonement as well, and the offering is valid.
וְדִין הוּא – נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַעְלָה, וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַטָּן; מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַטָּן שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָן – לֹא כִּיפֵּר, אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָן – אִם נָתַן לְמַטָּה לֹא כִּיפֵּר!
The baraita continues: And it would seem there is a logical inference to counter this logic. It is stated that blood is to be sprinkled above the red line, referring to the blood of an animal sin offering, which is to be sprinkled on the corners on the upper half of the altar, and it is stated that blood is to be sprinkled below the red line, referring to the blood of a bird sin offering, which is to be sprinkled on the lower half of the altar. Just as with regard to the blood about which it is stated that it is to be below the red line, if it is a case where one placed it above the red line, it does not effect atonement, as the Sages derived from the verse: “And he shall sprinkle of the blood of the sin offering upon the side of the altar, and the remainder of the blood shall be squeezed out at the base of the altar; it is a sin offering” (Leviticus 5:9), so too, with regard to the blood, about which it is stated that it is to be above the red line, if it is a case where one placed it below the red line, it does not effect atonement.
לֹא; אִם אָמַרְתָּ בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁנִּיתָּנִין בִּנְתִינָה לְמַעְלָה שֶׁאֵין סוֹפָן לְמַעְלָן – לֹא כִּיפֵּר; תֹּאמַר בָּעֶלְיוֹנִים שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב לְמַטָּה?!
This logical inference is rejected: No, if you said that this is the halakha with regard to the blood of a bird sin offering, which is to be sprinkled below the red line that was placed with a placement above the red line, that may be because they will not ultimately be sprinkled above. For this reason it does not effect atonement. Shall you also say that this is the halakha with regard to the blood that is to be sprinkled above the red line, i.e., the blood of an animal sin offering, but which one placed below the red line, that it will not effect atonement? The blood that is to be sprinkled above the red line is different, as some of it is sacrificed below the red line, when the remainder of the blood is poured on the base of the altar.
דָּמִים (שִׁירַיִים) הַפְּנִימִיִּים יוֹכִיחוּ – שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב בַּחוּץ, וְאִם נְתָנָן בַּתְּחִלָּה בַּחוּץ לֹא כִּיפֵּר!
The baraita responds: The blood that is placed inside the Sanctuary will prove it, as some of it is sacrificed outside, but if the priest initially placed the blood on the altar outside the Sanctuary it does not effect atonement.
לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּדָמִים הַפְּנִימִיִּים – שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן; תֹּאמַר בְּעֶלְיוֹנִים – שֶׁהֲרֵי קְרָנוֹת מְמָרְקוֹת אוֹתָן; אִם נְתָנָן לְמַטָּה – כְּשֵׁרִים!
The baraita rejects this proof: No, if you said that this is the halakha with regard to the blood that is placed inside the Sanctuary, concerning which the inner altar does not complete the atonement, as they require additional blood placements, shall you also say that this is the halakha with regard to the blood offered above the red line, i.e., the blood of an animal sin offering, concerning which the corners of the altar complete the atonement? Accordingly, it is possible to say that if one placed them below the red line they are valid.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמִים לְמַעְלָה, וְלֹא שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַטָּה.
The baraita concludes: To counter this reasoning, the verse states with regard to an animal sin offering that is sacrificed outside: “The priest that sacrifices it for sin shall eat it” (Leviticus 6:19), to emphasize that it, the offering whose blood was placed correctly, above the red line of the altar, is valid, and the priest may eat the meat. But this is not so for an offering whose blood was placed below the red line, which is disqualified.
מַאי שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן? לָאו אֵלּוּ שִׁירַיִים?!
Rami bar Ḥama proves his point: What does the baraita mean when it says: If you said that this is the halakha with regard to the blood that is placed inside the Sanctuary, concerning which the inner altar does not complete the atonement? What is required to complete the atonement? Is it not referring to this remainder of the blood and is teaching that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar disqualifies the offering?
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, תֵּיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר:
Rava said to Rami bar Ḥama: If so, that the tanna of the baraita holds that failure to pour the remainder of the blood of the offerings whose blood is sprinkled inside the Sanctuary disqualifies the offering, you could derive the halakha that if the priest sprinkled the blood below the red line the offering is disqualified via an a fortiori inference.
מָה שִׁירַיִים הַפְּנִימִיִּים, שֶׁסּוֹפָן חוֹבָה בַּחוּץ – עֲשָׂאָן בַּתְּחִלָּה בַּחוּץ לֹא כִּיפֵּר; הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה, שֶׁאֵין סוֹפָן חוֹבָה לְמַטָּה, וַעֲשָׂאָן בַּתְּחִלָּה לְמַטָּה – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא כִּיפֵּר?!
Just as it is with regard to the remainder of the blood of the offerings of the inner altar, concerning which their ultimate rite, pouring on the base of the altar, is obligatory on the external altar, but if the priest initially performed the rite of placing the blood on the external altar, it does not effect atonement, with regard to those offerings whose blood is placed above the red line, concerning which their ultimate rite, pouring on the base of the altar, is not obligatory below the red line of the altar, and the priest initially performed the rite of placing the blood below the red line, is it not logical that it does not effect atonement? Since the baraita does not advance this claim, but derived the halakha from a verse, this indicates that pouring the remainder of the blood is not obligatory.
אֶלָּא אֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן בִּלְבַד, אֶלָּא פָּרוֹכֶת.
Rava continues: Rather, when the baraita states that the blood of the offerings offered inside the Sanctuary are those concerning which the inner altar does not complete the atonement it means that the inner altar does not complete the atonement alone, but rather requires that blood also be sprinkled inside the Sanctuary on the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר״ – אִם כִּיפֵּר כִּלָּה, וְאִם לֹא כִּיפֵּר לָא כִּלָּה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נֹאמַר: אִם כִּלָּה כִּיפֵּר, אִם לֹא כִּלָּה לֹא כִּיפֵּר? שֶׁאִם חִיסַּר אַחַת מִכׇּל הַמַּתָּנוֹת – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.
§ The Sages taught in a baraita: The verse states concerning the sacrificial rite performed by the High Priest on Yom Kippur: “And when he has finished atoning for the Sanctuary, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). This verse indicates that if he performed the atonement, he has finished the service, but if he did not perform the atonement, he has not finished. This is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda said to him: For what reason do we not say: If he finished, he has performed atonement, but if he did not finish, he has not performed atonement? This derivation would indicate that if one of any of the blood placements is lacking it is as though he did nothing.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי; חַד אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וְחַד אָמַר: שִׁירַיִים מְעַכְּבִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
The Gemara clarifies the two opinions: What is the difference between them? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi engaged in a dispute concerning this. One says that interpretation of the meaning of the verse is the difference between them, i.e., there is no halakhic difference between them but only a dispute as to how to interpret the verses. And one says that there is a difference between them with regard to whether failure to pour the remainder of the blood at the base of the altar disqualifies the offering. According to Rabbi Akiva, it does not disqualify the offering, whereas Rabbi Yehuda maintains that it does disqualify the offering.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר: שִׁירַיִים דִּמְעַכְּבִי; דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִים מְעַכְּבִין – מֵבִיא פַּר אֶחָד, וּמַתְחִיל בַּתְּחִלָּה בִּפְנִים.
The Gemara suggests: It may be concluded that Rabbi Yehoshua ben Levi is the one who says that Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda disagree as to whether or not failure to pour the remainder of the blood on the altar disqualifies the offering. As Rabbi Yehoshua ben Levi says: According to the statement of the one who says that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar disqualifies the offering, if the priest finished placing the blood on the inner altar and the blood was spilled before he poured the remainder on the external altar, he must bring one bull and slaughter it, and begin the sprinkling of the blood as he did initially on the inner altar, so that there will be blood remaining from the sprinkling, and then he pours the remainder of the blood on the external altar. Rabbi Yehoshua ben Levi discusses the opinion that failure to pour the remainder of the blood on the base of the altar disqualifies the offering, apparently in reference to the baraita cited here.
אַטּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ הָא סְבָרָא?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תַּנָּא רַבִּי נְחֶמְיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִם מְעַכְּבִין!
The Gemara asks: Is that to say that Rabbi Yoḥanan does not agree with this reasoning? But doesn’t Rabbi Yoḥanan himself say (111a): Rabbi Neḥemya taught a halakha in accordance with the statement of the one who says that failure to pour the remainder of blood disqualifies the offering? Rabbi Yoḥanan also discusses the opinion of a tanna who holds that failure to pour the remainder of blood disqualifies the offering, apparently in reference to the baraita cited here.
אֶלָּא כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי; הָכָא נָמֵי, כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי.
Rather, there is no proof that Rabbi Yoḥanan is referring to the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Yehuda. He is stating a halakha in accordance with the statement of the one who says that it disqualifies the offering, whichever tanna that may be, but he is not referring to the dispute between these tanna’im. Here too, Rabbi Yehoshua ben Levi is stating a halakha in accordance with the statement of the one who says that it disqualifies the offering, whichever tanna that may be, but he is not referring to the dispute between these tanna’im.
מַתְנִי׳ חַטּאוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד – אֵלּוּ הֵן חַטְּאוֹת הַצִּבּוּר? שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת. שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד?
MISHNA: These are the halakhot of the communal and the individual sin offerings. These are the communal sin offerings: Goats of the New Moon and of the Festivals. Their slaughter is in the north of the Temple courtyard, and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires four placements on the four corners of the altar. How did the priest do so?
