הדף היום מוקדש ע”י מריל לוין פייג’ לע”נ אביה, יוסף מיכאל הלוי.
אדם נתן ספר תורה לאשתו ואמר שזה הגט שלה. רב יוסף ציין שיש שלוש סיבות לכך שזה לא יכול להיות מעשה של נתינת גט. רב חסדא ניסה לחבר ויכוח בין רבי יהודה לחכמים על ספר תורה שבו לא נכתב שם ה’ ללא כוונה – האם ניתן לעבור עליו בדיו לכותבו לשמה או לא – לשאלה של תיקון גט שלא נכתב לשמה. אולם קשר זה נדחה כיוון שספר תורה דורשת "זה אלי ואנוהו”, שאינה נדרשת לגט. רב חסדא אמר שהוא היה יכול לפסול כל גיטין. רבא ניסה להבין למה הוא מתכוון. הצעה אחת הייתה שמאחר שהחכמים קבעו שהנשים ישלמו לסופר (כדי למנוע מצבי עגונות – שאולי הבעל לא ירצה לשלם את הכסף עבור הגט), ולכן הגט לא נכתב על ידי הבעל כפי שקובע התורה. ההצעה השנייה היא שהבעל בעצם לא נותן לאישה שום דבר בעל ערך ואולי כשהתורה קבע "ונתן לה”, הכוונה היא לפריט בעל ערך. שתי ההצעות הללו נדחות ולא ברור למה התכוון רב חסדא. האם חקיקה נחשבת ככתיבה? זה תלוי אם זה נעשה על ידי חקיקה של האזור שמסביב לאותיות (נחשבת לכתיבה) או חקיקה של האזורים שבהם נמצאות האותיות, מה שגורם לכתב לבלוט (לא נחשבת לכתיבה). כיצד אם כן נחשב הציץ להיות כתוב אם היה מחוקק "כמו מטבע”? בעל צריך לתת את הגט לאשתו ואינו יכול לומר שהנייר/קלף שעליו הוא כתוב עדיין שייך לו, שכן במקרה כזה האותיות נחשבות רק ‘תלויות באוויר’ ולא כתובות. אם נותן גט לאשתו על פיסת זהב ואומר לה לשמור את הזהב ככספי הכתובה שלה – האם זה יעיל – האם זה נחשב שהאותיות תלויות באוויר או לא? שאל רמי בר חמא: אם מצאו עבד ברשות האשה עם גט כתוב על זרועו, אבל אין עדי מסירה שראו שהבעל נתן את הגט לאשתו, האם אפשר להניח שהיא גרושה או יתכן שהעבד הלך אליה בכוחות עצמו? הוא גם שאל שאלה נוספת: אם הייתה לה לוח עץ והגט היה כתוב על זה, האם אפשר להניח שהיא העבירה את הבעלות ללוח עץ לבעל לפני שהוא נתן לה והגירושין יהיו יעילים, או שמא נניח שנשים לא יודעות איך לעשות את זה כמו שצריך?
