המשנה דנה בלשונות שונות של נדר שהן תקפות כגון, לחולין, מובן כ’לא חולין’ כלומר קרבן. בגלל שזה לשון של נדר שתקף, לפי המשנה, ברור שהמשנה לא הולכת לפי שיטת ר’ מאיר הסובר שאין להגיד מכלל לאו אתה שומע הן, שכן הוא אומר שכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי. אולם גם המשנה אינה מתאימה לרבי יהודה כפי שניתן לראות ממבנה המשנה (התנא קמא חולק על רבי יהודה). כדי לפתור בעיה זו, קוראים את המשנה באופן אחר, שכל המשנה היא דעתו של רבי יהודה. תשובה זו קשה לאור ברייתא אחרת, אך הקושי נפתר. מובאת ברייתא אחרת בנושא של נדרים ומועלת שאלה נגדה. נראה שהחלק הראשון של הברייתא הולך בעקבות רבי מאיר, והחלק השני אינו תואם דעת ר’ מאיר בעניין אחר. מוצעות שני פתרונות. רמי בר חמא שואל: מה אם מישהו אומר: "הרי עלי כבשר זבח שלמים לאחר זריקת דמים” (שבשר זה מותר) – האם יהיה נדר? הגמרא קודם מבהירה מה בדיוק המקרה שעליו הוא שואל.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י שרה אבריק לע”נ אמה, לאה בת יהודה לייב חייקל וחיה מאשה. "היא הנחילה לצאצאיה הרבים את אהבתה לתורה, לארץ ישראל ולעם היהודי.”
הלימוד השבוע מוקדש ע”י אילנה ודניאל שטורצ’ לכבוד האירוסין של בתם אריאנה יעל לברט אייקין ולרפואת אילנה מלכה בת אביבה תמר ולאה מריצה בת רייזל.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י אלן צריק לע”נ אמה, אודי בת משה חיים הכהן.
רוצה להקדיש שיעור?
כלים
הלימוד השבוע מוקדש ע”י שרה אבריק לע”נ אמה, לאה בת יהודה לייב חייקל וחיה מאשה. "היא הנחילה לצאצאיה הרבים את אהבתה לתורה, לארץ ישראל ולעם היהודי.”
הלימוד השבוע מוקדש ע”י אילנה ודניאל שטורצ’ לכבוד האירוסין של בתם אריאנה יעל לברט אייקין ולרפואת אילנה מלכה בת אביבה תמר ולאה מריצה בת רייזל.
הלימוד השבוע מוקדש ע”י אלן צריק לע”נ אמה, אודי בת משה חיים הכהן.
נדרים יא
גְּמָ׳ סַבְרוּהָ: מַאי ״לַחוּלִּין״ — לָא לְחוּלִּין לֶיהֱוֵי, אֶלָּא קׇרְבָּן.
GEMARA: They assumed: What is the meaning of the term laḥullin? The individual is saying: It shall not [la] be non-sacred [ḥullin] but rather it should have the status of an offering.
מַנִּי מַתְנִיתִין? אִי רַבִּי מֵאִיר — לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן. דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן — אֵינוֹ תְּנַאי.
The Gemara says: Whose opinion is expressed in the mishna? If you say it is that of Rabbi Meir, he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. As we learned in a mishna: Rabbi Meir says that any condition that is not like the condition of the sons of the tribe of Gad and the sons of the tribe of Reuben, when Moses gave them land on the eastern bank of the Jordan River (see Numbers 32:29–30), is not a valid condition. Moses phrased the agreement as a double condition, stating that if they would join the other tribes in battle they would receive their inheritance on the eastern bank of the Jordan River, and if not, they would not receive that territory. Because Rabbi Meir holds that only a condition expressed in this manner is valid, it is clear that he holds that one may not infer a negative statement from a positive one or vice versa.
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. מִדְּסֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה — רֵישָׁא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא!
Rather, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara challenges this statement: Say the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything. From the fact that the latter clause is stated by Rabbi Yehuda, it is clear that the first clause is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
כּוּלֵּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְהָכִי קָתָנֵי: שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and this is what it is teaching: Although one who declares an item to be like Jerusalem has taken a vow rendering it forbidden, one who says that an item shall be considered Jerusalem has not taken a vow. This is as Rabbi Yehuda says, that one who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, since this expression has no meaning.
וְכִי אָמַר ״כִּירוּשָׁלַיִם״, לְרַבִּי יְהוּדָה מִי מִיתְּסַר? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״כִּירוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם!
The Gemara asks: When one says that an item should be like Jerusalem, is it prohibited according to Rabbi Yehuda? Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything unless he vows by means of an item that is sacrificed in Jerusalem. Consequently, the first clause of the mishna, which states that one has vowed if he declares an item to be like Jerusalem, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וּתְרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the mishna and baraita express the opinions of two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
תַּנְיָא: ״חוּלִּין״ ״הַחוּלִּין״ ״כְּחוּלִּין״, בֵּין ״שֶׁאוֹכַל לָךְ״ וּבֵין ״שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ״, — מוּתָּר. ״לַחוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״ — אָסוּר. ״לַחוּלִּין לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר.
It is taught in a baraita: If one declares food: Non-sacred, or: The non-sacred, or: Like the non-sacred, then whether he combines that expression with the phrase: That which I eat of yours, or: That which I do not eat of yours, he has not expressed a vow and the food remains permitted. However, if he says: That which I eat of yours shall be considered laḥullin, i.e., not non-sacred, but rather consecrated, the food is forbidden. If he says: That which I do not eat of yours shall be considered laḥullin, the other individual’s food remains permitted to him.
רֵישָׁא מַנִּי — רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּלֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין.
The Gemara analyzes this baraita: Who is the author of the first clause of the baraita? It is Rabbi Meir, who does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. Consequently, even if one said: That which I do not eat of yours shall be considered non-sacred, that does not indicate that what he does eat shall be considered consecrated.
אֵימָא סֵיפָא: ״לַחוּלִּין לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר. וְהָתְנַן: ״לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. וְקַשְׁיָא לַן: הָא לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין?
However, say the latter clause of that baraita: If one says: That which I will not eat of yours shall be considered laḥullin, the other individual’s food remains permitted to him. But didn’t we learn in a mishna (13a) that if one says: That which I will not eat of yours shall be considered lakorban, Rabbi Meir prohibits him from eating food belonging to the other individual? Lakorban apparently means la korban, it is not an offering. The reason for this opinion is that his statement indicates that what he does not eat is not an offering, but what he does eat shall be considered an offering. This poses a difficulty for us because Rabbi Meir does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement.
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר: לְקׇרְבָּן יְהֵא, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ. הָכָא נָמֵי הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָא חוּלִּין לֶיהֱוֵי, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ!
And to answer this difficulty, Rabbi Abba said: It is as though he said: It shall be for an offering [lekorban], and therefore I will not eat that which is yours. Here too, when he said: That which I will not eat of yours shall be considered laḥullin, this is what he said to him: It shall not be non-sacred, and therefore I will not eat that which is yours. Consequently, the vow should take effect even according to Rabbi Meir; why does the baraita rule that the vow does not take effect and the food remains permitted?
הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא? סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא — דְּלֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא — בְּקׇרְבָּן.
The Gemara answers: This tanna of the baraita holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir in one case and disagrees with his opinion in another. He holds in accordance with his opinion in one case, in that he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. And he disagrees with his opinion in another case, i.e., in the case of an offering. This tanna holds that if one says: That which I will not eat of yours shall be considered lakorban, he does not mean: It is to be considered an offering and therefore I will not eat from that which is yours. Similarly, in the case in the baraita, the tanna does not hold that the individual means to say: It shall not be non-sacred and therefore I will not eat that which is yours. In order to effect a vow, one must express it clearly.
רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא דְאָמַר ״לַחוּלִּין״, וְהָא דְּאָמַר ״לָא לְחוּלִּין״, דְּמַשְׁמַע: לָא לֶיהֱוֵי חוּלִּין אֶלָּא כְּקׇרְבָּן.
Rav Ashi said: The apparent contradiction between the baraita and the mishna can be resolved in a different manner. This case in the baraita is where he said: That which I will not eat of yours shall be considered as non-sacred, and that case, where it is forbidden, in accordance with Rabbi Meir’s ruling in the mishna, is where he said: That which I will not eat of yours should not be considered as non-sacred, which indicates: It shall not be considered non-sacred but rather like an offering, and therefore I will not eat it.
״טָהוֹר״ וְ״טָמֵא״, ״נוֹתָר״ וּ״פִיגּוּל״ — אָסוּר. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: ״הֲרֵי עָלַי כִּבְשַׂר זִבְחֵי שְׁלָמִים לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים״, מַהוּ?
§ It is stated in the mishna that if one says that a food item shall be considered not ritually pure, or if he said the food shall be considered an offering that has become ritually impure, left over [notar], or piggul, i.e., an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time, it is forbidden. Rami bar Ḥama raises a dilemma: If one said with regard to a particular item: This is prohibited to me like the meat of peace-offerings after the sprinkling of their blood, what is the halakha? Is this an effective vow, which prohibits the item?
אִי דְּקָאָמַר בְּהָדֵין לִישָּׁנָא — בְּהֶיתֵּרָא קָא מַתְפֵּיס! אֶלָּא: כְּגוֹן דְּמַחֵית בְּשַׂר זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּמַחֵית דְּהֶיתֵּרָא גַּבֵּיהּ, וְאָמַר: ״זֶה כָּזֶה״, מַאי: בְּעִיקָּרוֹ קָא מַתְפֵּיס, אוֹ בְּהֶיתֵּרָא קָא מַתְפֵּיס?
The Gemara responds: If he said it with this formulation, he is associating the object of his vow with a permitted item, as the meat of peace-offerings is permitted to be eaten after the blood is sprinkled on the altar. Consequently, the declaration does not express a vow. Rather, it is a case where he places the meat of peace-offerings following the sprinkling of the blood in one place, and he places an item that is permitted next to it. And he says: This is like that. In this case, what is the halakha? Is he associating the object of his vow with the original forbidden status of the peace-offering before the blood is sprinkled, or is he associating the object of his vow with the current permitted status of the peace-offering?
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: נוֹתָר וּפִיגּוּל.
To resolve this question, Rava said: Come and hear a proof from the mishna: If he said the food shall be considered an offering that has become notar or piggul, i.e. an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time, it is forbidden.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
נתניה, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי אחרי שחזרתי בתשובה ולמדתי במדרשה במגדל עוז. הלימוד טוב ומספק חומר למחשבה על נושאים הלכתיים ”קטנים” ועד לערכים גדולים ביהדות. חשוב לי להכיר את הגמרא לעומק. והצעד הקטן היום הוא ללמוד אותה בבקיאות, בעזרת השם, ומי יודע אולי גם אגיע לעיון בנושאים מעניינים. נושאים בגמרא מתחברים לחגים, לתפילה, ליחסים שבין אדם לחברו ולמקום ולשאר הדברים שמלווים באורח חיים דתי 🙂
מצפה יריחו, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
נדרים יא
גְּמָ׳ סַבְרוּהָ: מַאי ״לַחוּלִּין״ — לָא לְחוּלִּין לֶיהֱוֵי, אֶלָּא קׇרְבָּן.
GEMARA: They assumed: What is the meaning of the term laḥullin? The individual is saying: It shall not [la] be non-sacred [ḥullin] but rather it should have the status of an offering.
מַנִּי מַתְנִיתִין? אִי רַבִּי מֵאִיר — לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן. דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן — אֵינוֹ תְּנַאי.
The Gemara says: Whose opinion is expressed in the mishna? If you say it is that of Rabbi Meir, he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. As we learned in a mishna: Rabbi Meir says that any condition that is not like the condition of the sons of the tribe of Gad and the sons of the tribe of Reuben, when Moses gave them land on the eastern bank of the Jordan River (see Numbers 32:29–30), is not a valid condition. Moses phrased the agreement as a double condition, stating that if they would join the other tribes in battle they would receive their inheritance on the eastern bank of the Jordan River, and if not, they would not receive that territory. Because Rabbi Meir holds that only a condition expressed in this manner is valid, it is clear that he holds that one may not infer a negative statement from a positive one or vice versa.
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. מִדְּסֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה — רֵישָׁא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא!
Rather, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara challenges this statement: Say the latter clause of the mishna: Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything. From the fact that the latter clause is stated by Rabbi Yehuda, it is clear that the first clause is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
כּוּלֵּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְהָכִי קָתָנֵי: שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and this is what it is teaching: Although one who declares an item to be like Jerusalem has taken a vow rendering it forbidden, one who says that an item shall be considered Jerusalem has not taken a vow. This is as Rabbi Yehuda says, that one who says that an item shall be considered Jerusalem has not said anything, since this expression has no meaning.
וְכִי אָמַר ״כִּירוּשָׁלַיִם״, לְרַבִּי יְהוּדָה מִי מִיתְּסַר? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״כִּירוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם!
The Gemara asks: When one says that an item should be like Jerusalem, is it prohibited according to Rabbi Yehuda? Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One who says that an item shall be considered like Jerusalem has not said anything unless he vows by means of an item that is sacrificed in Jerusalem. Consequently, the first clause of the mishna, which states that one has vowed if he declares an item to be like Jerusalem, cannot be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וּתְרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
The Gemara responds: The entire mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the mishna and baraita express the opinions of two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
תַּנְיָא: ״חוּלִּין״ ״הַחוּלִּין״ ״כְּחוּלִּין״, בֵּין ״שֶׁאוֹכַל לָךְ״ וּבֵין ״שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ״, — מוּתָּר. ״לַחוּלִּין שֶׁאוֹכַל לָךְ״ — אָסוּר. ״לַחוּלִּין לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר.
It is taught in a baraita: If one declares food: Non-sacred, or: The non-sacred, or: Like the non-sacred, then whether he combines that expression with the phrase: That which I eat of yours, or: That which I do not eat of yours, he has not expressed a vow and the food remains permitted. However, if he says: That which I eat of yours shall be considered laḥullin, i.e., not non-sacred, but rather consecrated, the food is forbidden. If he says: That which I do not eat of yours shall be considered laḥullin, the other individual’s food remains permitted to him.
רֵישָׁא מַנִּי — רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּלֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין.
The Gemara analyzes this baraita: Who is the author of the first clause of the baraita? It is Rabbi Meir, who does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. Consequently, even if one said: That which I do not eat of yours shall be considered non-sacred, that does not indicate that what he does eat shall be considered consecrated.
אֵימָא סֵיפָא: ״לַחוּלִּין לֹא אוֹכַל לָךְ״ — מוּתָּר. וְהָתְנַן: ״לַקׇּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. וְקַשְׁיָא לַן: הָא לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין?
However, say the latter clause of that baraita: If one says: That which I will not eat of yours shall be considered laḥullin, the other individual’s food remains permitted to him. But didn’t we learn in a mishna (13a) that if one says: That which I will not eat of yours shall be considered lakorban, Rabbi Meir prohibits him from eating food belonging to the other individual? Lakorban apparently means la korban, it is not an offering. The reason for this opinion is that his statement indicates that what he does not eat is not an offering, but what he does eat shall be considered an offering. This poses a difficulty for us because Rabbi Meir does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement.
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר: לְקׇרְבָּן יְהֵא, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ. הָכָא נָמֵי הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָא חוּלִּין לֶיהֱוֵי, לְפִיכָךְ לֹא אוֹכַל לָךְ!
And to answer this difficulty, Rabbi Abba said: It is as though he said: It shall be for an offering [lekorban], and therefore I will not eat that which is yours. Here too, when he said: That which I will not eat of yours shall be considered laḥullin, this is what he said to him: It shall not be non-sacred, and therefore I will not eat that which is yours. Consequently, the vow should take effect even according to Rabbi Meir; why does the baraita rule that the vow does not take effect and the food remains permitted?
הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא? סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא — דְּלֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵין, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא — בְּקׇרְבָּן.
The Gemara answers: This tanna of the baraita holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir in one case and disagrees with his opinion in another. He holds in accordance with his opinion in one case, in that he does not hold that from a negative statement you can infer a positive statement. And he disagrees with his opinion in another case, i.e., in the case of an offering. This tanna holds that if one says: That which I will not eat of yours shall be considered lakorban, he does not mean: It is to be considered an offering and therefore I will not eat from that which is yours. Similarly, in the case in the baraita, the tanna does not hold that the individual means to say: It shall not be non-sacred and therefore I will not eat that which is yours. In order to effect a vow, one must express it clearly.
רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא דְאָמַר ״לַחוּלִּין״, וְהָא דְּאָמַר ״לָא לְחוּלִּין״, דְּמַשְׁמַע: לָא לֶיהֱוֵי חוּלִּין אֶלָּא כְּקׇרְבָּן.
Rav Ashi said: The apparent contradiction between the baraita and the mishna can be resolved in a different manner. This case in the baraita is where he said: That which I will not eat of yours shall be considered as non-sacred, and that case, where it is forbidden, in accordance with Rabbi Meir’s ruling in the mishna, is where he said: That which I will not eat of yours should not be considered as non-sacred, which indicates: It shall not be considered non-sacred but rather like an offering, and therefore I will not eat it.
״טָהוֹר״ וְ״טָמֵא״, ״נוֹתָר״ וּ״פִיגּוּל״ — אָסוּר. בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: ״הֲרֵי עָלַי כִּבְשַׂר זִבְחֵי שְׁלָמִים לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים״, מַהוּ?
§ It is stated in the mishna that if one says that a food item shall be considered not ritually pure, or if he said the food shall be considered an offering that has become ritually impure, left over [notar], or piggul, i.e., an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time, it is forbidden. Rami bar Ḥama raises a dilemma: If one said with regard to a particular item: This is prohibited to me like the meat of peace-offerings after the sprinkling of their blood, what is the halakha? Is this an effective vow, which prohibits the item?
אִי דְּקָאָמַר בְּהָדֵין לִישָּׁנָא — בְּהֶיתֵּרָא קָא מַתְפֵּיס! אֶלָּא: כְּגוֹן דְּמַחֵית בְּשַׂר זִבְחֵי שְׁלָמִים, וּמַחֵית דְּהֶיתֵּרָא גַּבֵּיהּ, וְאָמַר: ״זֶה כָּזֶה״, מַאי: בְּעִיקָּרוֹ קָא מַתְפֵּיס, אוֹ בְּהֶיתֵּרָא קָא מַתְפֵּיס?
The Gemara responds: If he said it with this formulation, he is associating the object of his vow with a permitted item, as the meat of peace-offerings is permitted to be eaten after the blood is sprinkled on the altar. Consequently, the declaration does not express a vow. Rather, it is a case where he places the meat of peace-offerings following the sprinkling of the blood in one place, and he places an item that is permitted next to it. And he says: This is like that. In this case, what is the halakha? Is he associating the object of his vow with the original forbidden status of the peace-offering before the blood is sprinkled, or is he associating the object of his vow with the current permitted status of the peace-offering?
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: נוֹתָר וּפִיגּוּל.
To resolve this question, Rava said: Come and hear a proof from the mishna: If he said the food shall be considered an offering that has become notar or piggul, i.e. an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its appointed time, it is forbidden.
