אם ההזאות של הפר והשעיר נלמדות על ידי היקש, כיצד נוכל לדרוש היקש נוסף מההזאות בקודש הקדשים להזאות בהיכל כשיש כלל בקדשים שאין לומדים מהיקש דבר שכבר למדו בהיקש? הגמרא מציעה מספר תשובות. האם מזים את הדם בהיכל על הפרוכת או מול הפרוכת, על הרצפה? מה עושים אם הדמים של הפר והשעיר מתערבבים לפני שהכהן הגדול מזה את הדם בקודש הקודשים? מה אם הם מתערבבים לפני שעשה את ההזאות למטה (לאחר שכבר עשה ההזאה למעלה)? מה אם הכהן התבלבל בין הכוסות ולא ידע איזה דם נמצא בכל כוס? אם חלק מהדם התערבב יחד אך חלקם נותרו נפרדים, האם מה שהתערבב נחשב לשיריים או שהוא נחשב "דחוי”? המשנה מסבירה כי השלב האחרון של הזאת הדם הוא לערבב אותם יחד ולתת אותם על ארבעת הקרנות של מזבח הזהב. זהו נושא לוויכוח שכן לפי דעה אחת, הם מונחים בנפרד על פינות המזבח ולא מעורבים. האם ברור שקיים ויכוח תנאי בנושא זה? אולי שתי הדעות מסכימים בנקודה זו?
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, זואי, ז’קי ויהודה לע”נ גיטל בת קרינדל ובנימין בנציון.
רוצה להקדיש שיעור?
כלים
הלימוד החודש מוקדש ע”י אדם, קרולין, מיכל, ג’וש, בני, איזי, גלי, זואי, ז’קי ויהודה לע”נ גיטל בת קרינדל ובנימין בנציון.
יומא נז
הַשְׁתָּא בָּרִי טְמֵאִים אַתּוּן, דִּכְתִיב: ״טוּמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ״. אֲמַר לֵיהּ, תָּא חֲזִי מָה כְּתִיב בְּהוּ: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״, אֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵן טְמֵאִין — שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶן.
Now you are certainly impure, as it is written about the Jewish people: “Her impurity was in her skirts” (Lamentations 1:9), and the Divine Presence does not dwell upon the Jews when they are impure. Rabbi Ḥanina said to him: Come and see what is written about the Jewish people: “That dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). This indicates that even when they are impure, the Divine Presence dwells among them.
וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?
The Gemara raises a difficulty with regard to the aforementioned halakha. It was stated above that the comparison to the goat teaches that the High Priest sprinkles the bull’s blood once upward; and the seven downward sprinklings of the goat’s blood are derived from the rite of the blood of the bull. Subsequently, the order of sprinkling toward the curtain in the Sanctuary is again derived by means of a similar comparison. The Gemara asks: And does a matter derived by juxtaposition, i.e., a halakha not written explicitly in the Torah but learned by means of a comparison, again teach by juxtaposition? There is a general principle that a halakha derived by juxtaposition with regard to offerings cannot subsequently teach another halakha by juxtaposition.
הַאי, הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר הוּא, וְלָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ.
The Gemara answers that the first juxtaposition was not a proper inference by verbal analogy, as this halakha that the High Priest must sprinkle once upward and seven times downward is derived both from that juxtaposition and something else as well. Since the basic requirement that he must sprinkle upward and downward for the bull and the goat is stated explicitly in both cases, and the comparison was necessary only to teach the precise number of sprinklings, this inference is not considered a juxtaposition to the extent that one cannot derive further comparisons from it.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָוֵי הֶיקֵּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara continues to question this explanation: It works out well according to the one who said that a juxtaposition that is also inferred from something else is not considered a juxtaposition in this regard; but according to the one who says that this too is called a juxtaposition, what can be said?
מְקוֹמוֹת הוּא דְּגָמְרִי מֵהֲדָדֵי.
The Gemara answers: It is the locations that are derived from one another. The halakha of the blood of the bull was not derived from that of the goat, nor the halakha of sprinkling the bull’s blood outside the curtain from that of sprinkling the bull’s blood inside. Instead, the first comparison equates the sprinkling of the bull’s blood and the goat’s blood, while the second comparison equates the locations, i.e., he sprinkles outside the curtain in the same manner that he sprinkles inside. Consequently, the two juxtapositions are not connected to each other, which means that there is no problem of a halakha derived by juxtaposition itself teaching by juxtaposition.
אִי בָּעֵית אֵימָא: חוּץ מִבִּפְנִים בַּחֲדָא זִימְנָא גָּמַר.
If you wish, say instead a different resolution: The sprinkling outside is derived from the sprinkling inside all at once, i.e., the juxtaposition includes not only the blood of the bull and the goat, but also the manners of sprinkling the blood inside and outside. There are not two comparisons here, one derived from the other, but a single, complex juxtaposition.
תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַזֶּה, אֵינוֹ מַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת, אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפָּרוֹכֶת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
§ A Sage taught: When the High Priest sprinkles the blood, he does not actually sprinkle on the curtain but opposite the curtain. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome. After a miracle was performed on his behalf and he healed the daughter of the Roman emperor, Rabbi Elazar was permitted to view the ruler’s treasures and take whatever he wanted. He saw the Temple vessels that the Romans captured, including the curtain. Rabbi Elazar continued: And on the curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. This shows that the blood was actually sprinkled on the curtain.
וְדִילְמָא דְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֲווֹ!
The Gemara questions this conclusion: But how can Rabbi Elazar be sure that these drops of blood were from the bull and goat of Yom Kippur? Perhaps they were from the bull for an unwitting communal sin or the goats for a sin of idolatry, both of whose blood is also sprinkled on the curtain.
דַּחֲזָא דַּעֲבִידִי כְּסִדְרָן. וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר כִּי הַאי גַוְונָא: כְּשֶׁהוּא מַזֶּה, לֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּפָּרוֹכֶת, וְאִם נָגְעוּ — נָגְעוּ.
The Gemara explains that he saw that these sprinklings of blood were performed in their order, one drop after another, a sequence that is followed only in the Yom Kippur service. And we also learned in a mishna about a case like this with regard to the bull for an unwitting communal sin: When he sprinkles, the blood would not touch the curtain, but if it did touch, it touched, and this did not invalidate the service.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְדִילְמָא דְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נִינְהוּ? דַּחֲזַנְהוּ דַּעֲבִידִי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome, and there were several drops of blood on it from the bull for an unwitting communal sin and the goats for a sin of idolatry. The Gemara asks: But how could he identify the source of the blood; perhaps they were from the bull and goat of Yom Kippur? The Gemara answers: He saw that they were performed not in their order and inferred that they must be sprinklings from communal sin-offerings, which are not presented in a sequence.
נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים, אָמַר רָבָא: נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְעוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן.
The Gemara asks a question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat before he finished all the sprinklings? Rava said: He should present from the mixture once upward and seven times downward, and that counts toward both this one and that one, as he has sprinkled from both of them.
אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, אָמַר: בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי, מִשּׁוּם דְּדָיְירִי בְּאַרְעָא דַחֲשׁוֹכָא — אָמְרִי שְׁמַעְתָּא דִּמְחַשְּׁכָן! הָא קָא יָהֵיב לְמַעְלָה דְּשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַטָּה דְּפַר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ״, כַּלֵּה דַּם הַפָּר וְאַחַר כָּךְ כַּלֵּה דַּם הַשָּׂעִיר!
They said this answer before Rabbi Yirmeya in Eretz Yisrael, whereupon he said: Foolish Babylonians! Because they live in a dark, low land, they speak darkened halakhot, devoid of logic. If this solution is followed, when the High Priest sprinkles the mixture of bull and goat blood, he thereby presents the upward sprinklings of the goat before he sprinkles the downward presentations of the bull; and the Torah said: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20), which teaches: He finishes the blood of the bull by sprinkling upward and downward, and only afterward he finishes the blood of the goat.
אֶלָּא, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַפָּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַשָּׂעִיר.
Rather, Rabbi Yirmeya said that the High Priest proceeds as follows: He presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the bull, as the blood of the bull is in this mixture. And he again presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the goat. Although the blood is mixed together and by sprinkling for the purpose of the bull’s blood he also sprinkles some of the goat’s blood, since he has only the bull’s blood in mind it is as though he did not sprinkle the blood of the goat at all.
נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים בְּמַתָּנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, סְבַר רַב פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר וּלְשֵׁם שָׂעִיר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה לְשֵׁם שָׂעִיר.
The Gemara asks another question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat during the final presentations that he performs in the Sanctuary? Rav Pappa, who was sitting before Rava, thought to say: He presents seven times downward for the purpose of the bull and for the purpose of the goat, and he again presents once upward for the purpose of the goat.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: עַד הַשְׁתָּא קָרוּ לַן טַפְשָׁאֵי, וְהַשְׁתָּא — טַפְשָׁאֵי דְטַפְשָׁאֵי, דְּקָא מַגְמְרִינַן לְהוּ וְלָא גְּמִירִי. וְהָא קָא יָהֵיב מַטָּה דְשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַעְלָה דְשָׂעִיר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: תֵּן לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ לְמַטָּה!
Rava said to him: Until now they called us Babylonians merely foolish, and now they will call us the foolish of the foolish, as they will say that we teach them and yet they do not learn. In response to your statement one could simply repeat Rabbi Yirmeya’s previous argument: But he presents downward sprinklings for the goat before the upward sprinklings for the goat, and the Torah said: Present upward and then downward.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר.
Rather, Rava said: He presents downward seven times for the purpose of the bull, and he again presents upward once and downward seven times for the purpose of the goat.
נִתְעָרְבוּ לוֹ כּוֹסוֹת בְּכוֹסוֹת — נוֹתֵן, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן,
The Gemara asks another question: What if the cups became mixed, i.e., if the bowl containing the blood of the bull was confused with that of the blood of the goat? The Gemara explains: He presents blood from one cup by sprinkling upward once and downward seven times, and he again presents a second set of sprinklings from the second cup.
וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן, שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
And he again presents another set of sprinklings, again from the first cup, which amounts to a total of three times. In this manner, he fulfills the obligation no matter which cup was which. If the first cup was that of the bull’s blood and the second was that of the goat, he fulfilled his obligation with the first and second sprinklings. If the first cup contained the blood of the goat, he performed the sprinkling of the goat’s blood before that of the bull, which means his first set of sprinklings are discounted. Consequently, when he sprinkled from the second cup, which contains the bull’s blood, and a third time from the cup of the goat’s blood, he fulfilled his obligation with the second and third sets of sprinklings.
מִקְצָת דָּמִים נִתְעָרְבוּ לוֹ, וּמִקְצָת דָּמִים לֹא נִתְעָרְבוּ [לוֹ], פְּשִׁיטָא: כִּי יָהֵיב — מִוַּדָּאִין יְהֵיב.
The Gemara asks yet another question: If only part of the blood became mixed together and part of the blood did not become mixed, e.g., if some of the blood spilled and became mixed in a third vessel, the solution is obvious: When he presents, he presents from the blood of certain identity.
מִיהוּ, הָנָךְ: שִׁירַיִם הָווּ, וְלִיסוֹד אָזְלִי, אוֹ דִילְמָא: דְּחוּיִין הָווּ, וְאָזְלִי לְאַמָּה?
However, one could still ask a question with regard to this case: What is the status of the mixed blood in the other vessel or vessels? Are they considered the remainder of the blood, and the remainder of the blood goes to the base of the altar like the remainder of all blood of sin-offerings? Or perhaps this mixture of blood is rejected, as the blood from this vessel was not used for the first sprinklings, and therefore the two types of blood are spilled and go to the canal beneath the altar, which rinses all the dirt from the courtyard into the Kidron River.
אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ שִׁירַיִם — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב מָצֵי יָהֵיב. אֲבָל הַאי, דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב לָא מָצֵי יָהֵיב — לָא.
Rav Pappa said: Even according to the one who says that one cup renders its counterpart a remainder, i.e., if a one collected blood in two cups, the blood in the second cup is considered the remainder of the first cup, this applies only in a case where he could present blood from the second cup if he wanted to, i.e., if both cups were filled with blood from the offering. However, in this case, as the blood in this vessel could not be presented even if he wanted to, it does not become a remainder, and it is therefore certainly rejected.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: אַדְּרַבָּה: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ דָּחוּי — הָנֵי מִילֵּי, דְּדַחְיֵיהּ בְּיָדַיִם, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא דַּחְיֵיהּ בְּיָדַיִם — לָא.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: On the contrary, even according to the one who says that when blood is collected in two cups one cup renders the blood of its counterpart rejected, that applies only when he rejects the second cup with his own hands, i.e., by means of a direct act. However, in a case where he does not reject it with his own hands, as no act of rejection was performed but rather the blood became a remainder by itself, the blood is not rejected.
דְּתַנְיָא, לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״, וּלְמַטָּה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
As it was taught in a baraita: In the verse above, it says: “And the priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it upon the corners of the altar of the burnt-offering, and he shall pour its blood out at the base of the altar of burnt-offering” (Leviticus 4:25). And in the verse below it says: “And the priest shall take of its blood with his finger, and put it upon the corners of the altar of burnt-offering, and he shall pour all its blood out at the base of the altar” (Leviticus 4:30). The second verse adds the word “all.”
מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן מִזֶּה אַחַת וּמִזֶּה אַחַת, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
The baraita explains: From where is it derived with regard to a sin-offering that if one collected its blood in four cups and presented blood from each of them by sprinkling once from this cup and once from that cup until he has sprinkled four times, once from each cup, that the leftover blood in all the cups is poured out as remainders on the base of the altar? The verse states: “And he shall pour all its blood.”
יָכוֹל אֲפִילּוּ נָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאַחַת מֵהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״ — הָהוּא נִשְׁפָּךְ לַיְּסוֹד, וְהֵן נִשְׁפָּכִין לָאַמָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאֶחָד מֵהֶן, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
One might have thought that even if he presented four presentations from one of them, all the rest should be spilled on the base of the altar as remainder; therefore, the verse states: “And he shall pour its blood.” This indicates that not all the blood, but only that blood in the bowl from which blood was sprinkled on the altar, is poured on the base as a remainder, and the rest of the cups of blood are poured into the canal. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: From where is it derived with regard to a sin-offering that if one collected its blood in four cups and presented four presentations from one of them, that they are all poured at the base of the altar? The verse states: “And he shall pour all its blood.”
וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא כְּתִיב: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם שֶׁבְּצַוַּאר בְּהֵמָה.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, isn’t it also written: “And he shall pour its blood”? How does he explain this difference between the verses? Rav Ashi said: When the Torah states “its blood,” it comes to exclude the remainders that are in the throat of the animal. If more blood comes out of the throat after the collection of the blood, that blood is certainly not poured on the base of the altar but is swept into the canal of the Temple.
עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר: מְעָרְבִין לִקְרָנוֹת. דְּאִיתְּמַר: רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְרַבִּי יוֹנָתָן, חַד אָמַר: מְעָרְבִין, וְחַד אָמַר: אֵין מְעָרְבִין.
§ The mishna states that after the High Priest sprinkled the blood toward the curtain he poured the blood of the bull into the blood of the goat. The Gemara comments: We learned this mishna in accordance with the opinion of the one who said that the High Priest mixes the two types of blood before placing them on the corners of the inner altar, and he does not present each one separately. As it was stated: The later tanna’im, Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan, debated this issue. One of them said: The High Priest mixes the blood for the purpose of placing the blood on the altar’s corners, and one of them said: He does not mix the blood.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה הוּא דְּאָמַר מְעָרְבִין, דְּאָמַר: אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב ״יַחְדָּיו״ — כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּיו״ דָּמֵי.
The Gemara comments: Conclude that Rabbi Yoshiya was the tanna who said that the High Priest mixes the blood. In general, he maintains that whenever a verse mentions two matters, although the term: Together, is not written explicitly, it is considered as though the term: Together, is indeed written. In other words, two items that appear in the same verse are treated as combined unless expressly stated otherwise. By contrast, Rabbi Yonatan maintains that even if two matters are mentioned together they are treated separately unless the verse uses the term: Together. In this case, the verse states: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18). Therefore, Rabbi Yoshiya rules that the High Priest must place the two sets of blood together.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹנָתָן הוּא, שָׁאנֵי הָכָא דִּכְתִיב: ״אַחַת״.
The Gemara rejects this contention. Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, it remains possible to explain its ruling, since it is different here, as it is written “once” (Exodus 30:10), which indicates that there must be one act of sprinkling and not two. Consequently, the High Priest must mix the blood to ensure that there is only one presentation.
תַּנְיָא דְּלָא כְּשִׁנּוּיַין: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״, שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹרָבִין, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.
The Gemara comments: It was taught in a baraita contrary to our response, but in accordance with the initial assumption: “And he shall go out to the altar that is before the Lord, and make atonement for it; and he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat, and put it on the corners of the altar round about” (Leviticus 16:18). This verse teaches that the blood of the bull and the goat should be mixed. This is the statement of Rabbi Yoshiya.
כלים
העמקה
רוצה להבין מה באמת קורה מתחת לפני השטח של הסוגיה?
שיעורים, פודקאסטים והרחבות של מיטב המורות שלנו יפתחו לך עוד זוויות וכיווני חשיבה.
גדרי פיקוח נפש: בין חולה ליולדת – סוגיות נבחרות (טבת שיעור א)
יום כיפור מכפר – דף משלהן 72: על אילו עברות יום הכיפורים מכפר?
הריון ויום כיפור – דף משלהן 71 -מה דין נשים בהריון ומניקות ביום כיפור?
משפחת כהנים: דף משלהן פרק 70 – האם בלי בית מקדש יש חשיבות לכהונה?
גפ”ת יומא 59: איך זוכרים מה למדנו? ומה גורם לנו לקבל עמדה של מיהו אחר?
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
רבבה, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
יומא נז
הַשְׁתָּא בָּרִי טְמֵאִים אַתּוּן, דִּכְתִיב: ״טוּמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ״. אֲמַר לֵיהּ, תָּא חֲזִי מָה כְּתִיב בְּהוּ: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״, אֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵן טְמֵאִין — שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶן.
Now you are certainly impure, as it is written about the Jewish people: “Her impurity was in her skirts” (Lamentations 1:9), and the Divine Presence does not dwell upon the Jews when they are impure. Rabbi Ḥanina said to him: Come and see what is written about the Jewish people: “That dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). This indicates that even when they are impure, the Divine Presence dwells among them.
וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?
The Gemara raises a difficulty with regard to the aforementioned halakha. It was stated above that the comparison to the goat teaches that the High Priest sprinkles the bull’s blood once upward; and the seven downward sprinklings of the goat’s blood are derived from the rite of the blood of the bull. Subsequently, the order of sprinkling toward the curtain in the Sanctuary is again derived by means of a similar comparison. The Gemara asks: And does a matter derived by juxtaposition, i.e., a halakha not written explicitly in the Torah but learned by means of a comparison, again teach by juxtaposition? There is a general principle that a halakha derived by juxtaposition with regard to offerings cannot subsequently teach another halakha by juxtaposition.
הַאי, הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר הוּא, וְלָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ.
The Gemara answers that the first juxtaposition was not a proper inference by verbal analogy, as this halakha that the High Priest must sprinkle once upward and seven times downward is derived both from that juxtaposition and something else as well. Since the basic requirement that he must sprinkle upward and downward for the bull and the goat is stated explicitly in both cases, and the comparison was necessary only to teach the precise number of sprinklings, this inference is not considered a juxtaposition to the extent that one cannot derive further comparisons from it.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָוֵי הֶיקֵּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara continues to question this explanation: It works out well according to the one who said that a juxtaposition that is also inferred from something else is not considered a juxtaposition in this regard; but according to the one who says that this too is called a juxtaposition, what can be said?
מְקוֹמוֹת הוּא דְּגָמְרִי מֵהֲדָדֵי.
The Gemara answers: It is the locations that are derived from one another. The halakha of the blood of the bull was not derived from that of the goat, nor the halakha of sprinkling the bull’s blood outside the curtain from that of sprinkling the bull’s blood inside. Instead, the first comparison equates the sprinkling of the bull’s blood and the goat’s blood, while the second comparison equates the locations, i.e., he sprinkles outside the curtain in the same manner that he sprinkles inside. Consequently, the two juxtapositions are not connected to each other, which means that there is no problem of a halakha derived by juxtaposition itself teaching by juxtaposition.
אִי בָּעֵית אֵימָא: חוּץ מִבִּפְנִים בַּחֲדָא זִימְנָא גָּמַר.
If you wish, say instead a different resolution: The sprinkling outside is derived from the sprinkling inside all at once, i.e., the juxtaposition includes not only the blood of the bull and the goat, but also the manners of sprinkling the blood inside and outside. There are not two comparisons here, one derived from the other, but a single, complex juxtaposition.
תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַזֶּה, אֵינוֹ מַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת, אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפָּרוֹכֶת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
§ A Sage taught: When the High Priest sprinkles the blood, he does not actually sprinkle on the curtain but opposite the curtain. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome. After a miracle was performed on his behalf and he healed the daughter of the Roman emperor, Rabbi Elazar was permitted to view the ruler’s treasures and take whatever he wanted. He saw the Temple vessels that the Romans captured, including the curtain. Rabbi Elazar continued: And on the curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. This shows that the blood was actually sprinkled on the curtain.
וְדִילְמָא דְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֲווֹ!
The Gemara questions this conclusion: But how can Rabbi Elazar be sure that these drops of blood were from the bull and goat of Yom Kippur? Perhaps they were from the bull for an unwitting communal sin or the goats for a sin of idolatry, both of whose blood is also sprinkled on the curtain.
דַּחֲזָא דַּעֲבִידִי כְּסִדְרָן. וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר כִּי הַאי גַוְונָא: כְּשֶׁהוּא מַזֶּה, לֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּפָּרוֹכֶת, וְאִם נָגְעוּ — נָגְעוּ.
The Gemara explains that he saw that these sprinklings of blood were performed in their order, one drop after another, a sequence that is followed only in the Yom Kippur service. And we also learned in a mishna about a case like this with regard to the bull for an unwitting communal sin: When he sprinkles, the blood would not touch the curtain, but if it did touch, it touched, and this did not invalidate the service.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְדִילְמָא דְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נִינְהוּ? דַּחֲזַנְהוּ דַּעֲבִידִי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome, and there were several drops of blood on it from the bull for an unwitting communal sin and the goats for a sin of idolatry. The Gemara asks: But how could he identify the source of the blood; perhaps they were from the bull and goat of Yom Kippur? The Gemara answers: He saw that they were performed not in their order and inferred that they must be sprinklings from communal sin-offerings, which are not presented in a sequence.
נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים, אָמַר רָבָא: נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְעוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן.
The Gemara asks a question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat before he finished all the sprinklings? Rava said: He should present from the mixture once upward and seven times downward, and that counts toward both this one and that one, as he has sprinkled from both of them.
אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, אָמַר: בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי, מִשּׁוּם דְּדָיְירִי בְּאַרְעָא דַחֲשׁוֹכָא — אָמְרִי שְׁמַעְתָּא דִּמְחַשְּׁכָן! הָא קָא יָהֵיב לְמַעְלָה דְּשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַטָּה דְּפַר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ״, כַּלֵּה דַּם הַפָּר וְאַחַר כָּךְ כַּלֵּה דַּם הַשָּׂעִיר!
They said this answer before Rabbi Yirmeya in Eretz Yisrael, whereupon he said: Foolish Babylonians! Because they live in a dark, low land, they speak darkened halakhot, devoid of logic. If this solution is followed, when the High Priest sprinkles the mixture of bull and goat blood, he thereby presents the upward sprinklings of the goat before he sprinkles the downward presentations of the bull; and the Torah said: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20), which teaches: He finishes the blood of the bull by sprinkling upward and downward, and only afterward he finishes the blood of the goat.
אֶלָּא, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַפָּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַשָּׂעִיר.
Rather, Rabbi Yirmeya said that the High Priest proceeds as follows: He presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the bull, as the blood of the bull is in this mixture. And he again presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the goat. Although the blood is mixed together and by sprinkling for the purpose of the bull’s blood he also sprinkles some of the goat’s blood, since he has only the bull’s blood in mind it is as though he did not sprinkle the blood of the goat at all.
נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים בְּמַתָּנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, סְבַר רַב פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר וּלְשֵׁם שָׂעִיר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה לְשֵׁם שָׂעִיר.
The Gemara asks another question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat during the final presentations that he performs in the Sanctuary? Rav Pappa, who was sitting before Rava, thought to say: He presents seven times downward for the purpose of the bull and for the purpose of the goat, and he again presents once upward for the purpose of the goat.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: עַד הַשְׁתָּא קָרוּ לַן טַפְשָׁאֵי, וְהַשְׁתָּא — טַפְשָׁאֵי דְטַפְשָׁאֵי, דְּקָא מַגְמְרִינַן לְהוּ וְלָא גְּמִירִי. וְהָא קָא יָהֵיב מַטָּה דְשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַעְלָה דְשָׂעִיר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: תֵּן לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ לְמַטָּה!
Rava said to him: Until now they called us Babylonians merely foolish, and now they will call us the foolish of the foolish, as they will say that we teach them and yet they do not learn. In response to your statement one could simply repeat Rabbi Yirmeya’s previous argument: But he presents downward sprinklings for the goat before the upward sprinklings for the goat, and the Torah said: Present upward and then downward.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר.
Rather, Rava said: He presents downward seven times for the purpose of the bull, and he again presents upward once and downward seven times for the purpose of the goat.
נִתְעָרְבוּ לוֹ כּוֹסוֹת בְּכוֹסוֹת — נוֹתֵן, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן,
The Gemara asks another question: What if the cups became mixed, i.e., if the bowl containing the blood of the bull was confused with that of the blood of the goat? The Gemara explains: He presents blood from one cup by sprinkling upward once and downward seven times, and he again presents a second set of sprinklings from the second cup.
וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן, שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
And he again presents another set of sprinklings, again from the first cup, which amounts to a total of three times. In this manner, he fulfills the obligation no matter which cup was which. If the first cup was that of the bull’s blood and the second was that of the goat, he fulfilled his obligation with the first and second sprinklings. If the first cup contained the blood of the goat, he performed the sprinkling of the goat’s blood before that of the bull, which means his first set of sprinklings are discounted. Consequently, when he sprinkled from the second cup, which contains the bull’s blood, and a third time from the cup of the goat’s blood, he fulfilled his obligation with the second and third sets of sprinklings.
מִקְצָת דָּמִים נִתְעָרְבוּ לוֹ, וּמִקְצָת דָּמִים לֹא נִתְעָרְבוּ [לוֹ], פְּשִׁיטָא: כִּי יָהֵיב — מִוַּדָּאִין יְהֵיב.
The Gemara asks yet another question: If only part of the blood became mixed together and part of the blood did not become mixed, e.g., if some of the blood spilled and became mixed in a third vessel, the solution is obvious: When he presents, he presents from the blood of certain identity.
מִיהוּ, הָנָךְ: שִׁירַיִם הָווּ, וְלִיסוֹד אָזְלִי, אוֹ דִילְמָא: דְּחוּיִין הָווּ, וְאָזְלִי לְאַמָּה?
However, one could still ask a question with regard to this case: What is the status of the mixed blood in the other vessel or vessels? Are they considered the remainder of the blood, and the remainder of the blood goes to the base of the altar like the remainder of all blood of sin-offerings? Or perhaps this mixture of blood is rejected, as the blood from this vessel was not used for the first sprinklings, and therefore the two types of blood are spilled and go to the canal beneath the altar, which rinses all the dirt from the courtyard into the Kidron River.
אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ שִׁירַיִם — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב מָצֵי יָהֵיב. אֲבָל הַאי, דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב לָא מָצֵי יָהֵיב — לָא.
Rav Pappa said: Even according to the one who says that one cup renders its counterpart a remainder, i.e., if a one collected blood in two cups, the blood in the second cup is considered the remainder of the first cup, this applies only in a case where he could present blood from the second cup if he wanted to, i.e., if both cups were filled with blood from the offering. However, in this case, as the blood in this vessel could not be presented even if he wanted to, it does not become a remainder, and it is therefore certainly rejected.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: אַדְּרַבָּה: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ דָּחוּי — הָנֵי מִילֵּי, דְּדַחְיֵיהּ בְּיָדַיִם, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא דַּחְיֵיהּ בְּיָדַיִם — לָא.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: On the contrary, even according to the one who says that when blood is collected in two cups one cup renders the blood of its counterpart rejected, that applies only when he rejects the second cup with his own hands, i.e., by means of a direct act. However, in a case where he does not reject it with his own hands, as no act of rejection was performed but rather the blood became a remainder by itself, the blood is not rejected.
דְּתַנְיָא, לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״, וּלְמַטָּה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
As it was taught in a baraita: In the verse above, it says: “And the priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it upon the corners of the altar of the burnt-offering, and he shall pour its blood out at the base of the altar of burnt-offering” (Leviticus 4:25). And in the verse below it says: “And the priest shall take of its blood with his finger, and put it upon the corners of the altar of burnt-offering, and he shall pour all its blood out at the base of the altar” (Leviticus 4:30). The second verse adds the word “all.”
מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן מִזֶּה אַחַת וּמִזֶּה אַחַת, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
The baraita explains: From where is it derived with regard to a sin-offering that if one collected its blood in four cups and presented blood from each of them by sprinkling once from this cup and once from that cup until he has sprinkled four times, once from each cup, that the leftover blood in all the cups is poured out as remainders on the base of the altar? The verse states: “And he shall pour all its blood.”
יָכוֹל אֲפִילּוּ נָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאַחַת מֵהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״ — הָהוּא נִשְׁפָּךְ לַיְּסוֹד, וְהֵן נִשְׁפָּכִין לָאַמָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאֶחָד מֵהֶן, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
One might have thought that even if he presented four presentations from one of them, all the rest should be spilled on the base of the altar as remainder; therefore, the verse states: “And he shall pour its blood.” This indicates that not all the blood, but only that blood in the bowl from which blood was sprinkled on the altar, is poured on the base as a remainder, and the rest of the cups of blood are poured into the canal. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: From where is it derived with regard to a sin-offering that if one collected its blood in four cups and presented four presentations from one of them, that they are all poured at the base of the altar? The verse states: “And he shall pour all its blood.”
וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא כְּתִיב: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם שֶׁבְּצַוַּאר בְּהֵמָה.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, isn’t it also written: “And he shall pour its blood”? How does he explain this difference between the verses? Rav Ashi said: When the Torah states “its blood,” it comes to exclude the remainders that are in the throat of the animal. If more blood comes out of the throat after the collection of the blood, that blood is certainly not poured on the base of the altar but is swept into the canal of the Temple.
עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר: מְעָרְבִין לִקְרָנוֹת. דְּאִיתְּמַר: רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְרַבִּי יוֹנָתָן, חַד אָמַר: מְעָרְבִין, וְחַד אָמַר: אֵין מְעָרְבִין.
§ The mishna states that after the High Priest sprinkled the blood toward the curtain he poured the blood of the bull into the blood of the goat. The Gemara comments: We learned this mishna in accordance with the opinion of the one who said that the High Priest mixes the two types of blood before placing them on the corners of the inner altar, and he does not present each one separately. As it was stated: The later tanna’im, Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan, debated this issue. One of them said: The High Priest mixes the blood for the purpose of placing the blood on the altar’s corners, and one of them said: He does not mix the blood.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה הוּא דְּאָמַר מְעָרְבִין, דְּאָמַר: אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב ״יַחְדָּיו״ — כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּיו״ דָּמֵי.
The Gemara comments: Conclude that Rabbi Yoshiya was the tanna who said that the High Priest mixes the blood. In general, he maintains that whenever a verse mentions two matters, although the term: Together, is not written explicitly, it is considered as though the term: Together, is indeed written. In other words, two items that appear in the same verse are treated as combined unless expressly stated otherwise. By contrast, Rabbi Yonatan maintains that even if two matters are mentioned together they are treated separately unless the verse uses the term: Together. In this case, the verse states: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18). Therefore, Rabbi Yoshiya rules that the High Priest must place the two sets of blood together.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹנָתָן הוּא, שָׁאנֵי הָכָא דִּכְתִיב: ״אַחַת״.
The Gemara rejects this contention. Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, it remains possible to explain its ruling, since it is different here, as it is written “once” (Exodus 30:10), which indicates that there must be one act of sprinkling and not two. Consequently, the High Priest must mix the blood to ensure that there is only one presentation.
תַּנְיָא דְּלָא כְּשִׁנּוּיַין: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״, שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹרָבִין, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.
The Gemara comments: It was taught in a baraita contrary to our response, but in accordance with the initial assumption: “And he shall go out to the altar that is before the Lord, and make atonement for it; and he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat, and put it on the corners of the altar round about” (Leviticus 16:18). This verse teaches that the blood of the bull and the goat should be mixed. This is the statement of Rabbi Yoshiya.
