It is unmistakable that blood is a central component of the sacrificial process. Zerikat ha-dam – the sprinkling/placement of blood on the mizbeach (altar) – effectuates atonement. What does this teach us about the world of korbanot, the mikdash and relating to God?
Zevachim 10a
Questions? Comments? Email dinanddaf@gmail.com
- זבחים י.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף (אֶת) הָאָשָׁם. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: חַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא, וְאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא; מָה חַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – פְּסוּלָה, אַף אָשָׁם שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – פָּסוּל.
It is taught in a baraita: Rabbi Eliezer said: A sin offering is brought for committing a transgression and a guilt offering is brought for committing a transgression. Just as a sin offering sacrificed not for its sake is unfit, so too, a guilt offering sacrificed not for its sake is unfit.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת – שֶׁכֵּן דָּמָהּ לְמַעְלָה!
Rabbi Yehoshua said to him: The inference is not valid. If you say this with regard to a sin offering, whose blood is sprinkled above the red line that encircles the altar, should you necessarily say the same with regard to a guilt offering, whose blood is sprinkled below that line, like most animal offerings?
- רמב”ם משנה תורה מעשה הקרבנות ה:ו,ז,יא
ו הָעוֹלָה וְהָאָשָׁם וְהַשְּׁלָמִים בֵּין שֶׁל יָחִיד בֵּין שֶׁל צִבּוּר זְרִיקַת דַּם שְׁלָשְׁתָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שָׁוָה לְעוֹלָה. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַדָּם בַּמִּזְרָק וְזוֹרֵק מִמֶּנּוּ בַּמִּזְרָק שְׁתֵּי זְרִיקוֹת עַל שְׁתֵּי זָוִיּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בַּאֲלַכְסוֹן מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַטָּה עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְעַל קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. וּמִתְכַּוֵּן כְּשֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם עַל הַקֶּרֶן שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם מַקִּיף עַל הַזָּוִיּוֹת כְּמִין גַּ”ם. כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא הַדָּם שֶׁל שְׁתֵּי מַתָּנוֹת עַל אַרְבָּעָה כָּתְלֵי הַמִּזְבֵּחַ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּעוֹלָה וּבִשְׁלָמִים (ויקרא ז ב) (ויקרא ט יח) “סָבִיב” וְהוּא הַדִּין לְאָשָׁם. וּשְׁיָרֵי הַדָּם נִשְׁפָּכִין עַל הַיְסוֹד הַדְּרוֹמִי:
The manner in which the blood of a burnt-offering, a guilt-offering, and a peace offering, whether communal or individual, is cast on the altar is the same for all three types of sacrifices at all times.
What does [the priest] do? The priest takes the blood which is in a receptacle and casts it from the receptacle twice, [once] on each of two of the corners of the altar on a diagonal, on the bottom half of the altar. [The corners were] the northeast and the southwest. When casting the blood on the corners, he should have the intent that the blood will surround the corners like a gamma. In this way, the blood from these two castings will be found on the four walls of the altar. For with regard to the burnt-offering and the peace-offering, [the Torah] uses the term “surrounding.” This also applies to the guilt offering. The remainder of the blood is poured on the foundation on the southern side of the altar.
ז הַחַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת דָּמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן מֵחֲצִי מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא ד כה) (ויקרא ד לד) “עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ”. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַדָּם בַּמִּזְרָק מוֹלִיכוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית הַסְּמוּכָה לַגּוּדָל בְּדָם. וְסוֹמֵךְ בְּאֶצְבָּעוֹ הַגְּדוֹלָה מִכָּאן וּבַגּוּדָל מִכָּאן וּמְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַדָּם שֶׁבְּאֶצְבָּעוֹ. וְכֵן הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל קֶרֶן וְקֶרֶן. וְאִם נָתַן סָמוּךְ לַקֶּרֶן כְּאַמָּה אַחַת מִכָּאן אוֹ מִכָּאן כִּפֵּר:
The sin offerings from which [the priests] partake require four presentations [of blood], [one] on each of the four corners of the outer altar, on its upper half, for concerning it, [Leviticus 4:25] states: “On the corners of the altar.
What should [the priest] do? When the priest takes the blood in the receptacle, he carries it to the altar. He dips the index finger of his right hand into the blood. He then places his thumb [on one side of the altar] and his middle finger [on the other side] and applies [the blood] on the point of the corner of the altar, descending until he finishes [bestowing] all the blood on his finger. He does this on each corner. If he placed the blood near the corner, within a cubit on either side, he achieves atonement [for the owner of the sacrifice].
…
יא כָּל הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת דָּמָם נִכְנָס לְפָנִים לַהֵיכָל וּמַזִּין מִמֶּנּוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שׁוֹפְכָן עַל יְסוֹד הַמַּעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁהוּא פּוֹגֵעַ בּוֹ תְּחִלָּה בְּצֵאתוֹ מִן הַהֵיכָל:
The blood of all of the sin-offerings that are burnt is taken in the Temple building, and it is sprinkled there as described in the Torah. The remainder of the blood should be poured on the western base of the outer altar, [the one] that he encounters first when he leaves the Temple building.
- ויקרא יז:יא
כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם, כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר
For the life of the flesh is in the blood, and I have assigned it to you for making expiation for your lives upon the altar; it is the blood, as life, that effects expiation.
- זבחים כו:
דְּאָמַר קְרָא: ״וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר״ – כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ, נִתְכַּפְּרוּ בְּעָלִים
…It is as the verse states with regard to the blood: “And I have given it to you upon the altar to atone for your souls” (Leviticus 17:11), from which it is derived that once the blood reaches any location on the altar, the owner of the offering has achieved atonement.
- כריתות כב.
רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בְּדַם הַתַּמְצִית. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן כַּפָּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״ – דָּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ מְכַפֵּר, וְשֶׁאֵין הַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ אֵינוֹ מְכַפֵּר.
§ The mishna teaches that one is not liable for consuming blood of exudate, i.e., that oozes from the neck of the animal after the initial spurt of blood concludes. Rabbi Yehuda deems one liable in the case of blood of exudate. The Gemara adds that Rabbi Elazar says: Rabbi Yehuda concedes with regard to atonement that if one sacrifices an offering and the priest sprinkles the blood of exudate on the corners of the altar, the blood does not atone. This is as it is stated: “For it is the blood that makes atonement by reason of the soul” (Leviticus 17:11), which teaches that blood with which the soul departs, i.e., the blood that spurts immediately upon slaughter, atones, but blood with which the soul does not depart, i.e., the blood that drains out after the initial spurt, does not atone.
- זבחים ד.
מָה לִזְרִיקָה, שֶׁכֵּן חַיָּיב עָלֶיהָ זָר מִיתָה.
What is unique about sprinkling? It is unique in that a non-priest is liable to be punished with death at the hand of Heaven for performing it.
- רש”י שם
זריקה זר חייב עליה מיתה – אבל שחיטה כשרה בזר וקבלה והולכה אע”פ שפסולה בזר אין חייב עליה מיתה כדאמרי’ בסדר יומא (דף כד.)…
A non-kohen is liable for death for sprinkling the blood – but slaughtering is valid when done by a non-kohen, and receiving and carrying the blood, even though it is invalid for a non-kohen to do, a non-kohen is not subject to death for doing them, as stated in the ordering of Yoma (24a)…
- Substitute for Human Sacrifice
- רמב”ן ויקרא א:ט
ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו, כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לא-להיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו, והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו.
And one sprinkles the blood on the altar in place of one’s own blood, so that a person would consider while doing all this that s/he had sinned against God in body and soul, and it would have been fitting for his blood to be shed and his body burned if not for the grace of the Creator who took a substitute, and this sacrifice atones, blood for blood, life for life, and bodily members of the sacrifice in place of one’s own bodily members, and the food to sustain the the teachers of the Torah so they will pray for her/him.
- רש”י זבחים ט: ד”ה אין מחשבין מעבודה לעבודה
…וזריקה אכילת המזבח היא…
…And the sprinkling is the “eating” of the altar…
II. A Blood Oath
- שמות כד:ד-ח
ד וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Moses then wrote down all the commands of God. Early in the morning, he set up an altar at the foot of the mountain, with twelve pillars for the twelve tribes of Israel.
ה וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהֹוָ֖ה פָּרִֽים׃
He designated some assistants among the Israelites, and they offered burnt offerings and sacrificed bulls as offerings of well-being to God.
ו וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
Moses took one part of the blood and put it in basins, and the other part of the blood he dashed against the altar.
ז וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃
Then he took the record of the covenant and read it aloud to the people. And they said, “All that God has spoken we will faithfully do!”
ח וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְ-הֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
Moses took the blood and dashed it on the people and said, “This is the blood of the covenant that God now makes with you concerning all these commands.”
- ויקרא טז:יח-יט
וְיָצָ֗א אֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵֽי־יְ-הֹוָ֖ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֑יו וְלָקַ֞ח מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר וְנָתַ֛ן עַל־קַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
he shall go out to the altar that is before God and purge it: he shall take some of the blood of the bull and of the goat and apply it to each of the horns of the altar;
וְהִזָּ֨ה עָלָ֧יו מִן־הַדָּ֛ם בְּאֶצְבָּע֖וֹ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִהֲר֣וֹ וְקִדְּשׁ֔וֹ מִטֻּמְאֹ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
and the rest of the blood he shall sprinkle on it with his finger seven times. Thus he shall purify it and sanctify it of the defilement of the Israelites.
- תורת כהנים אחרי מות, פרשה ג‘ פרק ד‘
וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל‘: טהרו – לשעבר, וקידשו – לעתיד לבוא.
And he shall purify it and consecrate it of the defilement of the Israelites: purify it for the past; consecrate it for the future.
III. A Civilizing Element
- ספר החינוך מצוה רמ”ח
שלא לאכול ולשתות כדרך זולל וסובא
Not to eat/drink in a piggish manner
שלא להרבות באכילה ושתיה בימי הנערות בתנאים הנזכרים בבן סורר ומורה בכתוב עם מה שפרשו בו חכמינו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין. והאזהרה לנו על זה מדכתיב (ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם. שכן אמרו בפירוש בסנהדרין (סג א) אזהרה לבן סורר ומורה מנין? תלמוד לומר לא תאכלו על הדם. כלומר, לא תאכלו אכילה שהיא מביאה לשפך דם, והיא אכילת זולל וסובא, שחייב על אותה אכילה רעה מיתה…
Not to eat and drink excessively during the days of youth under the conditions mentioned in the case of a rebellious and errant son in the Scripture, along with what our sages, of blessed memory, explained in Tractate Sanhedrin. And the warning to us about this comes from the text (Leviticus 19:26): You shall not eat upon the blood. Indeed, they explicitly stated in the Sanhedrin (63a) that a warning to a rebellious and errant son comes from where? Learn to say, You shall not eat upon the blood. That is, you shall not eat food that leads to the shedding of blood, and it is the food of a glutton and a drunkard, who is liable for that evil eating, even death…
והנה אזכיר לך מן הדברים שפרשו לנו זכרונם לברכה (שם סג א), שנכללין בלאו הזה: אמרו זכרונם לברכה שיש בו אזהרה לאוכל מבהמה קדם שתצא נפשה וכן לאוכל בשר קדשים קדם זריקת הדם, וכמו שאמרו (שם) לא תאכלו הבשר ועדין דם במזרק, וכן למדו ממנו, שאין מברין על הרוגי בית דין, וכן סנהדרין שהרגו את הנפש, שאין טועמין כלום כל אותו היום, ושלא יטעם אדם כלום עד שיתפלל (ברכות י ב), וכן אזהרה לבן סורר ומורה כמו שאמרנו.
And here I will remind you of the things that they (obm) explained to us (ibid. 63a), which are included in this law: They (obm) said, there is a warning in it for eating from an animal before it has died, and for eating the meat of holy animals before the blood is sprinkled, and as they said (ibid.), you shall not eat the meat with blood in the bowl. And they also learned from it that we do not provide a meal to the family after an execution, and also the Sanhedrin who executed someone may not taste anything all that day, and that a person should not taste anything until they he pray (Berachot 102), and also a warning to a rebellious and disobedient son, as we have said.
משרשי המצוה. לפי שרב חטאות בני אדם יעשו בסיבת רבוי האכילה והשתיה, כמו שכתוב (דברים לב טו) וישמן ישרון ויבעט.
The roots of the mitzvah. Since many sins are committed by people due to excessive eating and drinking, as it is written (Deuteronomy 23:15), “And Yeshurun became fattened and kicked…”
